כולם משתגעים על Sleep Token

חברי הלהקה מגיעים מאנגליה, ואפשר לראות אותם רק עם מסכות, גלימות וצבועים בשחור בכל פיסת עור חשופה. הם מספרים שהם מוזיקאים אנונימיים שהתאחדו כדי לסגוד לישות אלוהית בשם Sleep. דמות זו התגלתה בחלום אל הסולן וכותב השירים העיקרי, המכונה Vessel. מתופף הלהקה מכונה II, הבסיסט III והגיטריסט IV. הלהקה הוקמה ב- 2016 והספיקה לשחרר כבר שני אלבומים ושני Eps. כל חיפוש באינטרנט שתבצעו על Sleep Token יחזיר לכם את המידע הזה, ומעבר לכך תמצאו מלא חידות שפוזרו וכמות לא הגיונית של תיאוריות שאנשים פרסמו בפלטפורמות שונות. יש כל כך הרבה סימני שאלה מעל הלהקה הזו, וממה שיצא לי לקרוא קיבלתי את הרושם שאנשים מחפשים חידות בכל דבר אפשרי שקשור אליהם (גם אם זו לא הייתה הכוונה).

חברי הלהקה מבקשים להישאר אנונימיים. הם לא ממש נוהגים להתראיין, אבל בראיון שכן התקיים, טען Vessel שהזהויות שלהם לא חשובות, אלא המוזיקה שהם מנגנים, והם לא רוצים שאנשים יתעסקו רק בה. אלמנט נוסף במראה המכוסה הוא כמובן התיאטרליות, ואי אפשר להתעלם מזה שהאנונימיות מאפשרת ל Vessel להרגיש יותר בנוח לחשוף אל כל העולם את כל הרגשות שלו. למרות שאפשר למצוא מידע באינטרנט על זהותו של Vessel, מורגש שהמעריצים כן בוחרים לכבד את בקשתם, ותמיד עולה הדרישה בפורומים ברשת לכבד זאת. מודה שאחרי שאני גיליתי במי מדובר (לא, זה לא זמר מוכר כמו שעלה בחלק מהתיאוריות) לא התעסקתי בכך, וגם לא ניסיתי לגלות מי הם שאר חברי הלהקה. ההקפדה על אי חשיפת המוזיקאים מאוד מפתיעה לאור העובדה שאנחנו חיים בעולם שבו אפשר לגלות כמעט כל דבר ברשת, מציצנות היא חלק מהשגרה של בני האדם והסקרנות לרוב מנצחת אותנו.

עדיין, קשה לא להתעסק בלהקה הזו מעבר למוזיקה שלה, והנה הוכחה לכך היא שעברנו כמה פסקאות אל תוך הכתבה ובכלל לא דיברתי על המוזיקה עצמה. נראה שככל שהשנים מתקדמות ככה מוזיקאים מחפשים להתרחק יותר מהגדרות סטנדרטיות. אפשר למצוא הרבה להקות שמשלבות מספר סגנונות מוזיקאליים (Genre blend), לפעמים בשיר אחד, והדבר מורגש גם אצל Sleep Token. ברגע שאתם מתחילים האזנה לשיר חדש שלהם, אתם לא יודעים לאן אתם נכנסים. תוכלו לשמוע השפעות מטאלקור, נו מטאל, פוסט רוק, בלוז, סינת'-פופ (ואני בטוחה שפספסתי כמה ז'אנרים). מה שתשמעו בוודאות הוא את הקול המהפנט של Vessel הסולן, שנע בין שירה מרגשת לצעקות מצמררות. הטקסטים מציגים ברוב הפעמים שברון לב, שיחד עם הקול המיוחד של Vessel עושים חשק לעצום את העיניים ולבכות מבפנים. בחלק מהשירים יש גם אווירה חלקלקה (מהמילה smooth), שמושכת מאזינים (דבר שמזכיר להקות אחרות, כמו Deftones). לא ברור אם הגיטריסט והבסיסט הם באמת חלק מהלהקה ומשפיעים על כתיבת השירים, אבל עם כמה שמלודיית הגיטרות מדהימה, הנגן הכי מרתק בלהקה הוא המתופף. קשה לי לתאר מה כל כך מיוחד בתיפוף שלו, אז אני אכווין אתכם להאזין לתופים בשיר Hypnosis מהאלבום הקודם. מוזמנים לבוא אליי בתלונות אם לא תצאו מהופנטים מהתיפוף בשיר הזה.

בספטמבר האחרון הלהקה פרסמה Art עם צופן שהתחיל לשגע את המעריצים, שהחלו לנסות לפענח אותו, הגיעו לטקסט “Take me back to Eden” והבינו שמשהו הולך לקרות. בשבוע הראשון של ינואר שוחררו שני סינגלים, יום אחרי יום, Chokehold ו- The Summoning והעולם התחיל להשתגע. שבועיים לאחר מכן שוחררו ברצף שני סינגלים נוספים, ובפברואר שוחרר סינגל חמישי, והלהקה הודיעה כי האלבום השלישי ייצא ב- 19 למאי וייקרא Take Me Back To Eden. המעריצים קיוו שחברי הלהקה ימשיכו לשחרר 2 סינגלים כל שבועיים עד יציאת האלבום, כמו שקרה בעבר, אבל זה לא קרה.

אני לא יכולה שלא לתהות האם עניין האנונימיות ימשיך. זו הרי לא הלהקה הראשונה שפרצה עם זהויות לא ידועות, והזמן הראה שהדבר לא בהכרח מחזיק מעמד, במיוחד כשהפופולריות עולה. בנוסף, האם הם ימשיכו שלא להתראיין? אני מבינה שהם רוצים שאנשים יקשיבו למה שיש להם להגיד דרך השירים, ושירגישו מחוברים אליהם רק דרך המוזיקה, אבל הכרת זהות המוזיקאים מייצרת חיבור חזק יותר. במקרה של אנונימיות יכול להיות כל אדם מאחורי הגלימות והמסכות של הלהקה ואנחנו לא נדע את זה. אנשים מדברים על זה שקיימים אצל הלהקה מוטיבים של כת, בין היתר בגלל כתיבת “Worship” בכל פוסט. זה כמובן קשור לסגידה לישות האלוהית Sleep, אבל בפועל הסגידה של המעריצים היא ללהקה עצמה (יותר לסולן Vessel) ולמוזיקה שלה, וכן, אנחנו מדברים פה על סגידה רצינית. זה גורם לי לתהות האם יגיעו יום אחד מעריצים משוגעים וינסו לעשות משהו מוזר (ההיסטוריה מוכיחה שלא חסרים מעריצים כאלה).

אני הכרתי את Sleep Token דרך חברי הטוב והאיש שהכיר לי כמה מההתמכרויות המוזיקאליות הכי רציניות שלי, טל אופיר, שהתחיל את ההתמכרות שלו ללהקה אי שם ב- 2021 עם יציאת האלבום הקודם שלהם. האלבום הזה קיבל ביקורות טובות, וגם אני נהניתי להאזין לו, אבל נראה שאני נמנית בין אלו שהחלו את ההתמכרות דווקא עכשיו, עם יציאת השירים החדשים, וגם אני עזרתי ל The Summoning לשבור את שיאי ההאזנה ללהקה בכל הפלטפורמות. אני לא מצליחה להפסיק לשאול את עצמי "למה דווקא עכשיו?"

אולי הטור עם Architects העלה את החשיפה שלהם, ואולי הכבדות שנוספה לכמה מהשירים החדשים חשפה אותם לקהלים נוספים, אבל נראה שמה שהרים את התופעה הזו היא החשיפה האורגנית. כל אדם שמאזין למוזיקה שלהם מנסה לחשוף אותה לעוד ועוד אנשים, יותר משפיענים מוזיקאליים ומוזיקאים מז'אנרים שונים מדברים עליהם, יש אינסוף סרטוני טיקטוק שקשורים בהם, כל פורומי המוזיקה מלאים בדיונים ותיאוריות, וכולם לא מפסיקים לדבר על Sleep Token. הדבר הזה כמובן גורם לסקרנות ולעניין, ואז משהו במוזיקה שלהם תופס אתכם וגורם לכם להמשיך להזין את הטירוף הזה. במקרה הזה הרשת הראתה את הצד הטוב שלה, והייתה בהחלט זו שגרמה ללהקה להפוך להיות אחת הלהקה הכי מדוברות היום.

נראה ש The Summoning היה השיר שזימן(!) את תחילת ההיסטריה. השיר הזה נע בין מספר ז'אנרים, והוא עשוי מהחומר שגורם לאנשים ללחוץ על כפתור ה Repeat. אין ספק שהלהקה מייצרת הרבה עניין, אבל מעבר לזה המוזיקה שלה היא גם מאוד מרתקת ומגוונת, ולמאזינים קל להתחבר לשירים שמגיעים מלב שבור. ברור לי שהגיוון הזה לא מתאים לכולם, וכמובן שתוכלו למצוא כבר תגובות של "אני לא מבין למה כולם מתלהבים מהם" (מסוג התגובות שתמיד מגיעות עם הצלחה של להקה), אבל מדובר פה בתופעה מיוחדת שכדאי לעקוב אחריה.