כשגרמנים מנגנים מהר – עלייתו של ז'אנר הספיד מטאל הגרמני

הייתה זו הופעתה האחרונה של להקת הספיד מטאל הגרמנית Grave Digger בישראל שדירבנה אותי לכתוב את הכתבה הזו. אין ספק שהמטאל המלודי, המסורתי, נשאר בשלב מסוים במקום משנה בסצנת המטאל הישראלית העכשווית, ומלבד בתקופה קצרה – זו בה כתבתי למגזין המטאל הישראלי מטאל האמר ישראל, המצב תמיד היה כך. כמי שמאזין לכל הצדדים של הז'אנר מזה למעלה למעלה מ 20 שנה, מצאתי לנכון להכיר לאלו מהקוראים הצעירים יותר את אחד מהז'אנרים הגדולים של ההבי מטאל המלודי – הספיד מטאל הגרמני. למשך עשור וחצי בערך היה זה הז'אנר המוזיקלי החזק ביותר בגרמניה, מדינה שעם כל העבר הבעייתי שלה הפכה לאחת החשובות בז'אנר המטאל גם עבור המטאליסט הישראלי הממוצע.

הספיד מטאל הגרמני שילב ומשלב מלודיות חזקות לצד כבדות ואגרסיה האופיינית יותר לז'אנרים כמו הט'ראש, וניצב לעיתים על קו התפר עם הפאוור מטאל הגרמני, השונה בתכלית מזה האמריקאי. אז הנה, אלו כמה מהגדולות והוותיקות של ז'אנר הספיד מטאל הגרמני, נקודת התחלה טובה לכל מי שרוצה לדעת קצת על אחת התקופות היפות והלהקות הטובות, של ההבי מטאל המסורתי:
Accept

בראשית הייתה Accept. טוב, אם לדייק בראשית היו ה Scorpions, שהוציאו אלבום ראשון כבר ב 1972, אבל Accept, להקת מטאל מעייריה גרמנית בשם Solingen – שהוציאה את אלבום הבכורה שלהם ב 1979, הייתה השורשים למטאל המלודי אך עם זאת כבד המוכר כ Speed Metal. עם שירים כמו Fast As A Shark והשירה הרק חצי מלודית של הסולן הניחר Udo Dirkschneider , הלהקה הייתה אחראית לגל שלם של להקות מטאל גרמניות שרצו לעשות מטאל מלודי, רק במהירות מופרזת.

מאוחר יותר בהמשך שנות השמונים הלהקה גם פנתה ללהיטי הבי מטאל מלודים ופחות מהירים כמו Balls to The Wall הנצחי, אבל הזרעים נזרעו שם. אלבומי ענק כמו Breaker וזה שאחריו – Restless and Wild, שינו לנצח את סצנת המטאל הגרמנית, ובשעה שיצירות מופת כמו Number of The Beast שוחררו מהצד השני של התעלה באירופה, Accept כבר עשו מטאל כבד ואגרסיבי בהרבה.

אלבומי החובה:
breaker 1981
Restless and Wild 1982

לוידאו של הלהקה
Running Wild

לא הרבה אחרי Accept החלה לפעול להקה גרמנית כבדה אחרת, Running Wild מ Hamburg. כבר ב 1976 היה זה Rolf Kasparek, הסולן והגיטריסט שהתחיל את הטיפוס ההדרגתי של הלהקה לפסגת ההבי מטאל הגרמני. רק ב 1984, שנת השיא של ז'אנר הספיד מטאל הגרמני, הוציאה הלהקה את אלבומה הראשון – Gates To Purgatory, יצירת פאר של ספיד מטאל שעדיין לא הציגה את הקונספט המהפכני שהכניסה הלהקה החל מאלבומה השלישי Under Jolly Roger – המטאל הפיראטי. נכון, הלהקה לבשה בגדים של פיראטים ממאות קודמות ושרה על רבי חובלים, ספינות וכל מה שנובע מהקונספט האז חדשני.

ההרכב זכה ללא מעט ביקורת על כך שמרבית אלבומיו נשמעים זהים אחד לשני, אבל אין ספק שמלבד האלבומים המוקדמים שלהם, גם אלבומים כמו Black Hand Inn הנפיקו ספיד מטאל מלודי כבד במיוחד, והאלבום הקלאסי Death Or Glory הגיע למכירות מדהימות של למעלה מ 2 מיליון עותקים בגרמניה בלבד, לא הרחק מאחרי ההצלחה המהדהדת של הרכב כמו Helloween. לא מעט הזילו דמעה כ Kasparek הודיע ב 2009 שהוא מפרק את ההרכב הוותיק, אך לפחות נשאר אוצר של כ 13 אלבומי עבר נצחיים להינות מהם.

אלבומי החובה:
Under Jolly Roger 1987
Death Or Glory 1989
Black Hand Inn 1994

לוידאו של הלהקה
Angel Dust

ב 1984, בעירייה Dortmund, קם ההרכב Angel Dust, עוד הרכב מהגל הראשון והנצחי של להקות מטאל גרמניות ששילבו מלודיה ומהירות. ההרכב הספיק להוציא שני אלבומים קלאסים ב 1986 ו 1988, לפני שנדמה ששקעה בתוך הבור הענק שבו נעלמו עוד כמה מאות להקות ספיד מטאל גרמניות שנראה שהיה מועדות לגדולה בשנות השמונים. ב 1998 היה זה הבסיסט המקורי Frank Banx שאסף הרכב חדש לגמרי, והחזיר את ההרכב ישירות לתודעה עם האלבום המעולה Border Of Reality. ההרכב המשיך לפעול במהלך כמה שנים, והגיע שוב לשיא עם האלבום Enlighten The Darkness בשנת 2000, אלבום קונספט שמספר את סיפורו של חייל גרמני במלחמת העולם הנקרע בין הגעגועים למשפחתו לבין רגשות האשמה על הזוועות להן הוא עד. ב 2002 הוציא ההרכב עוד אלבום אחד, ואז נפל שוב למערבולת שהעלימה אותו מהסביבה ב 1988, למרות שמועות ופרסומים – כמעט 10 שנים מאז, ואלבום חדש עדיין אין.

אלבומי החובה:
To Dust You Will Decay 1988
Enlighten The Darkness 2000

לוידאו של הלהקה
Helloween

למרות הנטייה הכוללת להתייחס ללהקת המטאל המלודי Helloween, כלהקת פאוור מטאל, הרי שהשורשים וההתחלה של ההרכב הוותיק – גם הוא מבירת המטאל הגרמנית Hamburg, הם שורשים של ספיד מטאל טהור. ב 1984 היו אלה ארבע חברים, מונהגים ע"י סנדק סצנת המטאל הגרמנית Kai Hansen, שהקימו את ההרכב, והצליחו להכניס 2 שירים לאוסף של חברת התקליטים הגרמנית הוותיקה Noise, לצד שירים של הרכבים כגון Hellhammer השוויצרים (הגלגול הראשון של Celtic Frost) ו Running Wild, שעליהם סיפרנו לפני כן. לאחר שני אלבומים בהם היה זה הקול הגבוה והצרחני של Hansen שניצב בפרונט, איתרה הלהקה סולן בן 18 בשם Michael Kiske, ששר לפני כן בהרכב בשם Ill Prophecy – ופני המטאל הגרמני והמלודי בכלל השתנו לנצח.

Keeper Of The Seven Keys, שיצא ב 1987 הביא את ז'אנר הספיד מטאל המלודי לשיאים חדשים של תחכום, מלודיה וכבדות. השילוב של שירה מלודית שלפניה ומאז כמעט ולא נשמעה, עם הנגינה המרשימה של חברי ההרכב, טקסטים הומוריסטים וכבדות מטאלית – יצרו זן חדש ונצחי של ז'אנר המטאל המלודי. היה זה החלק השני של האלבום – Keeper Of The Seven Keys II, שיצא שנה אחרי – שפתח את סצנת המטאל הגרמנית לעולם כולו, ומכר למעלה מ 2 מיליון עותקים, תוך שהוא מצליח יפה גם בארה"ב. לאחר מכן עזב המקים Hansen, ולאחר עוד 2 אלבומים עם Kiske החלו הסכסוכים, המריבות ושאר המחלות שהורגות הרכבים, ביניהן גם מותו של המתופף Ingo Schwichtenberg, שלאחר התמכרות ארוכה לסמים, דיכאונות ולבסוף פיטורין מהלהקה – התאבד ע"י קפיצה מול רכבת נוסעת.

למרות כל זה, ההרכב המשיך להנפיק אלבומים במהלך כל השנים, עם סולן חדש בשם Andi Deris שהגיע מהרכב גרמני וותיק אחר בשם Pink Cream 69, ומבחר של גיטריסטים ומתופפים מתחלפים, כשבאופן מפתיע – האלבום 7 Sinners שיצא בשנה שעברה, מהווה הוכחה לכך שגם לאחר 25 שנה ניתן עדיין ליצור אלבומי מטאל מעולים.

אלבומי החובה:

Keeper Of The Seven Keys I 1987
Keeper Of The Seven Keys II 1988
Pink Bubbles Go Ape 1991

לוידאו של הלהקה
Gamma Ray

ב 1988 עזב הגיטריסט והסולן Kai Hansen את Helloween, ובמקום להעלם, כמו מוזיקאי מטאל רבים שעזבו להקות גדולות ומוכרות – הוא בחר להקים הרכב בשם Gamma Ray, שבראשו סולן מלודי מבריק בשם Ralf Scheepers, לשעבר מהלהקה Tyran Pace. ההרכב נטה יותר לכיווני פאוור מטאל מאשר האלבומים המוקדמים של Hansen עם Helloween, אך בכל אחד מאלבומי הלהקה נכללו מספר שירים שהזכירו בקלות לכולם את השירים המהירים ועטופי הדאבל בס שכתב Hansen עם Helloween.

לאחר 3 אלבומים מעולים עם Scheepers עזב זה האחרון לטובת הלהקה Primal Fear, לא לפני שהיה בשלבים הסופיים כמועמד להחליף את Rob Halford ב Judas Priest. Hansen מיהר לחזור לעמדה החביבה עליו – של סולן וגיטריסט במקביל. התוצאה הייתה טובה – Land Of The Free נחשב עד היום לאלבום קלאסי של הז'אנר, ואלבומים שבאו אחרי כמו Somewhere Out In Space ו Powerplant הוכיחו שכישוריו של Hansen ללא Helloween הם יותר ממספיקים כדי לייצר אלבומי מטאל מלודים, כבדים וקלאסים.

אלבומי החובה:
Heading For Tomorrow 1990
Land Of The Free 1995
Somewhere Out In Space 1997

לוידאו של הלהקה
Blind Guardian

היה זה ב 1984, שנת השיא של המטאל המלודי הגרמני, שעוד ענקית מטאל נולדה בעייריה Krefeld שבגרמניה תחת השם Lucifer's Heritage. לאחר כמה שנים שבהן הוחלט להחליף את שם ההרכב לזה הנוכחי, הוציאה הלהקה ב 1988 את האלבום Battalions Of Fear, אלבום ספיד מטאל מהיר ואגרסיבי, קו שבו המשיכה הלהקה עם אלבומה השני – Follow The Blind, שכלל בין השאר הופעת אורח של גיטריסט Helloween דאז Kai Hansen.

היה זה האלבום השלישי של הלהקה – Tales From The Twilight World שיצא ב 1990 שהתחיל בהעברת הלהקה למקום המזוהה יותר עם ז'אנר הפאוור מטאל. העטיפות הצבעוניות של האמן Andreas Marschall, שולבו עם שירה מלודית יותר של הסולן Hansi Kursch, עיבודים סימפונים עשירים, ומקהלות מלודיות.

ב 1995 הוציאה הלהקה את אלבומה הקלאסי Imaginations From The Other Side, והמעבר מספיד מטאל מסורתי לפאוור גרמני היה מושלם, למרות שמוטיבים מסוימים של אגרסיה ומהירות נשארו עם הלהקה לאורך כל השנים. גם היום, כשהלהקה היא בקלות אחת מלהקות המטאל הגרמניות המצליחות והגדולות ביותר, שורשי הכבדות של שנות השמונים לא עזבו אותה לחלוטין.

אלבומי החובה:
Tales From The Twilight World 1990
Imaginations From The Other Side 1995

לוידאו של הלהקה
Rage

ב 1984 שוב חבורה של גרמנים צעירים, הפעם מהעיר Herne, הקימו הרכב ספיד מטאל בשם Avenger, שהוציא אלבום ו EP אחד לפני שעלו על הבשורה העצובה שבבריטניה באותה תקופה פעל הרכב בעל שם זהה. כך נולדה Rage, מגדולות להקות המטאל הגרמני, שהסולן/בסיסט שלה Peter "Peavy" Wagner הוא מנהיג אותה בדרכו הבלתי מתפשרת עד עצם היום הזה.

לאחר הוצאת האלבום Reign Of Fear ב 1986 המשיכה הלהקה להנפיק אלבומים המשלבים כבדות ומלודיה לאורך שנות השמונים, כשזה הגיטריסט Manni Schmidt, שלאחר מכן הצטרף להרכב ספיד מטאל אחר – Grave Digger, שמלווה את Wagner לאורך כל הדרך. ככל שהתקדמו השנים הלהקה פנתה לכיוונים מלודים יותר ויותר, שהגיעו לשיא בשני אלבומים ששילבו פאוור מטאל מלודי ותזמורת סימפונית של ממש – XIII ו Ghosts, לאחר עזיבת ההרכב כולו גייס לו Wagner את הגיטריסט Victor Smolski, ווירטואוז רוסי ברמה גבוהה ביותר, והם ממשיכים עד היום להנפיק אלבומים כבדים ומלודים להפליא.

אלבומי החובה:
Perfect Man 1988
End Of All Days 1996
XIII 1998

לוידאו של הלהקה
Grave Digger

לסיום הכתבה, אנחנו חוזרים לסיבה שבגללה התכנסנו כאן. ב 1980 בעייריה Gladbeck הקים צעיר בשם Chris Boltendahl את הרכב ההבי/ספיד מטאל הזה, שלאחר 3 אלבומים קלאסים בשנות השמונים שינה שם לתקופה קצרה ל Digger ופנה לכיוון מסחרי יותר. שבע שנים לאחר מכן חזרה הלהקה עם האלבום The Ripper, שייצב את ההרכב בתוך הספיד מטאל המסורתי והכבד שבה נודעה מאז. השירה הגרונית הניחרת של Chris Boltendahl מיצבה את הלהקה בנפרד ממרבית הלהקות המלודיות יותר, וקרוב ביותר להרכב Running Wild עליו סיפרנו לפני כן.

בשנת 2000 עבר ההרכב טלטלה כשהגיטריסט הוותיק Uwe Lulis עוזב וטוען לבעלות על שם ההרכב. התוצאה הייתה משפט מתוקשר בסופו נזרקה טענתו Lulis ממדרגות בית המשפט.
הלהקה גייסה את Manni Schmidt הוותיק, לשעבר מ Rage, והוציאה את אחד מהטובים באלבומיה – The Grave Digger המלודי. Schmidt שרד עם ההרכב עד ל 2009ף ואז עזב והוחלף ב Axel Ritt, ווירטאוז גיטרה גרמני וותיק שעשה קריירה ארוכה עם ההרכב Domain.

למרות שהלהקה מעולם לא פרצה במימדים זהים לאלו של להקות ענק כמו Helloween, Grave Digger מיצבה עצמה במהלך השנים ובנחישות בלתי פוסקת כאחת ממובילות סצנת המטאל הגרמנית, כשבהופעותיה בפסטיבל הענק Wacken עשרות אלפי צופים לא מעזים לפספס את ההופעות הקלאסיות של הלהקה.

אלבומי החובה:

Heavy Metal Breakdown 1984
Tunes Of War 1996
Excalibur 1999
The Grave Digger 2000

לוידאו של הלהקה