להיות או לא להיות? המטאל בברזיל

כמעט כל אחד טוען להיות המומחה הכי גדול במוזיקת המטאל, אבל למעשה חסר לרבים מאתנו המון ידע בדבר. אז נכון שהקשבתם למטאליקה מאז שהיא נוסדה, עשיתם עבודת חקר ענקית על היסטורית ההבי מטאל, ואפילו השגתם את כל קלטות המחתרת של דת' (בעבר – מנטאס), אבל זה עדיין לא אומר שאתם יודעים הכל ואפילו חצי מזה על המטאל מרחבי העולם (אני כמוכם).בעקבות מסקנות מרשיעות כאלה, החלטתי לתת לכם לטעום קצת מסצינת מטאל אחרת, בארץ השוכנת לגדות נהר האמזונס ומסביבו, ארץ ששמעתם עליה רבות אך לא התעמקתם מספיק כדי לדעת עוד, ואם לא הבנתם עד עכשיו, אני מדבר על ברזיל.

איי שם באמריקה הדרומית, בין מדינת הסטייקים – ארגנטינה לבין ארץ הטאקו האגדית מכסיקו וארצות שכוחות אל אחרות, נמצאת ברזיל, ארץ אשר לוקחת חלק נכבד בסצינת המטאל הלטינית (ככה זה נקרא!). לא הרבה יודעים, אבל סצינת המטאל בברזיל לא מבוגרת בהרבה מסצינת המטאל בארץ, אך השורשים שלה נמצאו מעט יותר מוקדם הודות לקרבתה לארץ האפשרויות הבלתי-מוגבלות, הידועה בשם ארה"ב. בשנות ה-70 המוקדמות, ברזיל החלה לשמוע על הרוק הכבד העולמי, אך לא הייתה סצינה בשביל זה בארץ עצמה. אך למרות זאת, החלו לצוץ קבוצות קטנות שהושפעו מהרוק הפרוגרסיבי, עד שבשנת 1975 נוסדה הלהקה הרצינית הראשונה – "Peso", שאף שחררה אלבום יחיד באותה שנה בסגנון של Led Zeppelin. לאט החלו לצוץ להקות נוספות שהתלהבו מסגנון הרוק, ובאותה תקופה צצה הלהקה "Patrulha Do Espaco" שנחשבת ללהקת הרוק הכבד הראשונה בברזיל. לקראת תחילת שנות ה-80 הרוק החל לתפוס מעט תנופה בברזיל, ואף בשנת 82' החל לפעול מעין מידעון בשם "Rock Brigade” (שהפך למגזין שקיים עד היום) ודיווח על הרוק הכבד מרחבי העולם.

להקות המשיכו לצוץ כמו פטריות לאורך נהר האמזונס, ואיתם גם קהל "המטאליסטים". אך תחילה, לא היה קל לאותם אנשים שאהבו את המוזיקה "הקיצונית" הזו. עד שנת 1985 שרר שלטון צבאי בברזיל, ולכל מטאליסט טוב, גם היום, המילה צבא אומרת דבר אחד… תספורת!!! לכן עד אותה שנה כמעט ולא הסתובבו אנשים עם שיער ארוך ועוצמתי, ואלה שכן הרשו לעצמם, היו צריכים להסתתר במחילות ובחורים ולצאת בלילות לבדם (לא שונה כל-כך מהמצב היום בעולם). אבל עם החלפת השלטון, וקיום אירוע המטאל הכי גדול שידעה ברזיל עד אז הידוע בשם "Rock In Rio" (אירוע שמתקיים עד היום כל כמה זמן), סצינת המטאל החלה רשמית בארץ. עד תחילת שנות ה-90' הגיעו מספר לא רע של להקות מפורסמות (ביניהם Venom, Celtic Frost ו-MOTÖRHEAD) להופיע בברזיל, ואיתן גם עלו הלהקות המקומיות שדרך אותן הופעות, פרצו לתודעה של קהל המטאליסטים הברזילאי.

עד סוף שנות ה-80, סצינת המטאל בברזיל הייתה מאד מאוחדת אך מבודדת מארצות אחרות, אומנים עזרו לכל מי שהיה צריך, להקות פרגנו ותמכו כספית, נפשית ובכל דרך אפשרית בקהל ואחת בשניה. אך כמו שקורה בכל מקום, אחרי שהולך טוב בתחום הארץ, הגיע הזמן לפרוץ את הגבולות ולהגיע לעולם כולו, גם אם זה אומר שבדרך יהרסו איזה להקה או שתיים, וכך היה. אחת מהלהקות הראשונות של המטאל הברזילאי (משנת 84'), וגם אחת מהראשונות שחתמו עם מפיצה "זרה" (חברת "Roadrunner"), הייתה להקת Sepultura הפופולארית. להקות נוספות עקבו אחרי אותה חלוצה, וככה נהרסה לאיטה הקהילה המאוחדת, ורבות מהלהקות המסורתיות וה-"לא גדולות" פשוט התפרקו ונעלמו.

כאן החלה תקופה חדשה, שנחשבת בכלליות לתקופת השפל בסצינת המטאל הברזילאית, אך היא ידועה יותר בציבור כתקופה בה להקות פרצו דרך ונהיו להצלחה עולמית. דוגמא נוספת לכך היא להקת Angra אשר הייתה עד לשנת 93' להקת הפאוור הכמעט יחידה בברזיל. אך שוב, כמו שבכל מקום קורה, צצו להקות נוספות שניסו לקחת את התהילה מהותיקות וככה נוצרו מלא חיקויים ללהקות החזקות וזה הוריד מהיחס הברזילאי לכל ז'אנר ולסצינת המטאל בארץ. מאז מהפכת הלהקות, המטאל בברזיל השתנה לגמרי. מלהקות שהלכו בעיקר בסגנון העיקרי של הרוק הכבד, המעט ת'ראשי, והמעט הבי, ללהקות מסוגים שונים ומסצינות שונות. בקצה אחד, להקות הפאוור והפרוגרסיב שתפסו תאוצה בשנות ה-90, ובקצה השני, להקות הדת' והבלאק שהשתרשו מהימים המוקדמים של המטאל בברזיל. למעשה, עד היום סצינת המטאל בברזיל מורכבת בעיקר מהסוגים האלו. ישנם כמה יצאי דופן, שהושפעו בעיקר מסוגי המטאל האירופאי, כמו למשל הפולק מטאל שבכלל לא שייך לאופי המטאל הלטיני והחל גם הוא להיכנס לשם.

כאן למעשה תם (או ליתר דיוק ממשיך) הסיפור על סצינת המטאל הברזילאי. ישנם כמובן עוד פרטים אחרים שלא הזכרתי אך בכלליות אני חושב שלמדתם משהו חדש היום. ועכשיו ברצוני לספר לכם על יצירה מעניינת במיוחד שנתקלתי בה לפני כמה זמן. אותה יצירה למעשה הכירה לי מספר להקות מטאל ברזילאיות לא רעות בכלל, ואף למעשה היא מזכירה את תקופת האחדות של סצינת המטאל בברזיל יחד עם שילוב התקופה החדשה שמושפעת מרחבי העולם. "William Shakespeare's Hamlet" היא שמה של היצירה הברזילאית, ולפני שתצעקו עלי שזה מחזה אירופאי בכלל, תנו לי לספר לכם על הפרוייקט המוזיקלי המופלא הזה.

המטרה הייתה לאסוף ולאחד כמה מהלהקות הטובות ביותר של המטאל הברזילאי תחת ההשראה של וויליאם שייקספיר האגדי, וסיפורו האלמותי והטראגי של המלט. המשורר הצעיר Andriano Villa (וילה שייטן!) הפך את כל מילות היצירה לשירים, כאשר 19 מהם נעשו למוזיקה באלבום והשאר מקשרות בתור סיפור (שתוכלו למצוא בחוברת המושקעת שמצורפת לאלבום). מתוך 19 קטעי המוזיקה, 14 שירים מבוצעים ע"י להקות (חלקם ותיקות ומוכרות יותר, חלקם פחות) שהוזמנו להשתתף בפרויקט, 4 מבוצעות ע"י הסולן Mário Pastore בתור פתיחה לכל אחת מ-5 המערכות שבסיפור, והאחרונה "To Be" מבוצעת בשיתוף פעולה בין סולני כל הלהקות המשתתפות, יחד עם הופעת אורח מיוחדת של André Matos ומנצח התזמורת José Luiz Ribalta. בנוסף לכך, הכל עובד והופק תחת הנחיתו המקצועית של Sascha Paeth (המפיק של Rhapsody, Luca Turilli ועוד) באולפנים בגרמניה ונסגר תחת המפיצה הברזילאית – "Die Hard" שתחת חסותה הפרוייקט העצום יצא לדרך.

כל להקה שהשתתפה בפרוייקט תרמה מהאופי שלה לסיפור הנפלא של המלט וביחד כולם הביאו את אחת היצירות המוזיקליות הכי איכותיות וטובות שיצאו איי פעם מברזיל, ואף לדעתי, בסצינת המטאל בכלל. לכן, החלטתי שאכתוב על כל שיר ושיר באלבום הנפלא, עם מעט מידע על העלילה (שלא תהיה מלאה או רצופה לצערי, אני לא מומחה לשייקספיר, אז אם מעניין אתכם לכו לקרוא קצת ספרים) ועל הלהקה המבצעת, כדי שגם תכירו את הרקע לכל נושא ונושא. אז להתחיל או לא להתחיל? זאת ממש לא השאלה…

הרקע: המלך המלט מת, וכל הממלכה באבל גדול. אך משהו עמד לשבור את השתיקה…

שיר מס' 1 – "From Hades to Earth" בביצוע להקת Delpht המהירה שמשלבת כמה מלודיות חביבות ביותר, יחד עם Ronaldo Simolla הסולן המעולה באחד השירים המוצלחים ביותר שבאלבום.
עלילה: מספרים על ההופעה הראשונה של הרוח בדמותו של המלך המת.

שיר מס' 2 – "Sweet Flavour of Justification" בביצוע להקת Santarem הנחשבת לשם גדול ברוק הברזילאי עם מטאל "רך" יותר ורגוע, אך לא פחות טוב מהשאר.
עלילה: נאומו הצבוע של קלודיאו, אחיו של המלט, אשר קיבל את המלוכה ומכריז על נישואיו למלכה.

שיר מס' 3 – מעבר בין מערכה 1 למערכה 2 – " The Happiness of the Queen" בביצוע של Mário Pastore בקטע דקלום.

שיר מס' 4 – " Visions of the Beyond" בביצוע להקת Hammer of Gods המזכירה את הסגנון הטוב של המטאל האמריקאי המוצלח (סגנון Nevermore).
עלילה: הורסיו המשרת ראה רוח בדמותו המלך והוא מספר על כך לנסיך (בנו של המלך), ששמו גם כן – המלט.

שיר מס' 5 – מעבר בין מערכה 2 למערכה 3 – " Villainy" בביצוע של Mário Pastore יחד עם חליל ופסנתר.

שיר מס' 6 – " The King's Returned" בביצוע להקת Krusader שמשלבת הרבה מרכיבי פאוור כמו של Angra ו-Rhapsody. להקה חדשה ואיכותית!
עלילה: הנסיך המלט ראה במו עיניו את הרוח ובעקבות הדמיון לאביו קרא לה "מלך".

שיר מס' 7 – " The Truth Appears" בביצוע להקת Nervochaos שמכניסה את הברוטאליות לאלבום ומביאה גיוון בין הלהקות השונות.
עלילה: רגע אלים לאחר שהרוח סיפרה להמלט הצעיר את סיפור מותו האמיתי (נרצח ע"י קלודיאו).

שיר מס' 8 – מעבר בין מערכה 3 למערכה 4 – " The Play" בביצוע של Mário Pastore יחד עם גיטרות.

שיר מס' 9 – " The Letter to Ophelia" בביצוע להקת Vers'over המדהימה עם נגינת גיטרות מרשימה במיוחד, קולות מקהלתיים ועם הסולן הנחשב Gustavo Carmo.
עלילה: המלט מחליט לזייף שיגעון, וקורבנו הראשון היא אהובתו אופליה.

שיר מס' 10 – " Dagger of Words" בביצוע להקת Sagga שממש מנגנת ברמה בין-לאומית, עם מלודיות רצחניות, שילוב קלידים מעולה וריפים קצביים. עוד אחד מהשירים המצוינים שבאלבום.
עלילה: המלט מחליט לחשוף את הזיוף של השיגעון שלו.

שיר מס' 11 – " Prayers in the Wind" בביצוע להקת Mortis Imago המכניסה את סגנון הדום המדכא לאלבום יחד עם שילובים נוספים.
עלילה: המלך קלודיאו מנסה לסלוח לעצמו על חטאיו, אך מצפונו עוצר בעדו.

שיר מס' 12 – " Stormy Nights" בביצוע להקת Symbols המעולה, עם מוזיקת פאוור איכותית ביותר והסולן הפצצתי Edu Falaschi שמבצע כאן את אחת מההופעות האחרונות שלו עם הלהקה הזו.
עלילה: מתוך זעם אנכי, המלט תוקף במילים את אימו, והרוח המנוחה שדומה לאביו מופיעה לנחם אותה.

שיר מס' 13 – מעבר בין מערכה 4 למערכה 5 – " Hands of Fury" בביצוע של Mário Pastore יחד עם עבודת הקלידים של Fábio Lagoon.

שיר מס' 14 – " Hidden by Shadows" בביצוע להקת Hangar עם מקצבי התופים המפוצצים שלה והסגנון המהיר. גם אחד מהשירים האהובים עלי באלבום.
עלילה: קלודיאו מגלה על מותו של פולוניו (יועצו שנרצח ע"י המלט).

שיר מס' 15 – " Mandate goes Freedom" בביצוע להקת Torture Squad שמשלבת באלבום את סגנון הדת' העצמתי והחייתי שפשוט גורם להשתגע. מבוצע ממש בצורה מעולה.
עלילה: לאחר שקלודיאו אמר שהוא ישלח את המלט לאנגליה, הוא מנסה לשכנע אנגלי לרצוח את הנסיך בתמורה לקיצוץ במסים.

שיר מס' 16 – " Trap" בביצוע להקת Fates Prophecy הנחשבת לאיירון מיידן הברזילאית, ואני מניח שאני לא צריך לומר לכם איך זה נשמע.
עלילה: קלודיאו ולאנטרס (בנו של פולוניו) מתכננים לרצוח את הנסיך.

שיר מס' 17 – " Good by my Dear Ophelia" בביצוע להקת Eterna הנותנת בראש עם שיר חייתי ביותר, יחד עם מלודיות וביצוע קלידים מרשים שלא תבייש כל להקה אירופאית אחרת.
עלילה: המלט מתאבל על מותה של אהובתו אופליה.

שיר מס' 18 – " The Last Words" בביצוע להקת Tuatha de Danann שסוגרת את הסיפור בסגנון מטאל ימי-הביניים (הפולק) המיוחד שלה, בשילוב חלילים וכינורות.
עלילה: סוף הסיפור.

שיר מס' 19 – " To Be" בביצוע סולני כל הלהקות ו- André Matos שפשוט עושים את אחד השירים הכי "אין לי מילים" ששמעתי באלבום הזה ובכלל בין הרבה שירים אחרים. אמנם לא מטאל, אבל שווה בהחלט !!!
השיר מסיים את האלבום עם המשפט הכי מפורסם מיצירותיו של שייקספיר.

כפי שקראתם, כל להקה מביאה את הסגנון שלה לקטע בסיפור, והאלבום בהחלט מסתיים בשיר מדהים במיוחד עם השילוב של כל האומנים, מה שמדגיש את האחדות ביצירה המדהימה הזו. בזאת, אני ממליץ לכל אוהבי המטאל, בין אם זה דת' או פאוור, לנסות ולקחת איזה להקת או שתיים מהאלבום ולראות שגם במקומות אחרים יש מטאל איכותי. ואם זה לא מספיק, ישנם גם להקות ברזילאיות אחרות (ולא יחידות) שלא יכלו להשתתף בעשיית האלבום (אך הוזמנו לעשות אותו), ביניהם: Dr. Sin ,Dark Avenger ,Berith ,Steel Warrior ,Karma ,Wizards ,Shaman ו-Portrait. ובמידה והצלחתם לשים את ידכם על כל האלבום הנפלא, מה טוב בכך, יש לכם את אחת מיצירות המטאל הנפלאות ביותר שיצאו בעשור האחרון… ואני לא מגזים!

ולאלה אוהבים מספרים וציונים, אתם יכולים כבר לנחש שאצלי "William Shakespeare's Hamlet" קיבל 10 חלק ונקי.

אז.. להיות או לא להיות? אתם תחליטו כבר…