לידת הבתולה – סיפורה של להקת Iron Maiden חלק א' – ההתחלה ועד מספרו של השטן
מי היה משער בחודש פברואר 1974 שבחור צעיר בשם סטיב האריס, אז בן 18, שגדל ב Leytonstone שבמזרח לונדון ובכלל תכנן להיות כדורגלן ויועד לשחק בווסט-האם, יצטרף להרכב בשם Smiler לצד המוזיקאים Dennis Wilcock ו Doug Sampson – שיהיו חלק מההרכב הראשון בהחלט של Iron Maiden?
לא הרבה אנשים. אבל היום זו כבר היסטוריה עתיקה.
רשמית מיידן הוקמו במאי 1975, כשהגיטריסט דייב מארי הוא חבר ההרכב הנוכחי היחיד מלבד האריס שהיה שם מהרגע הראשון. האריס ומארי החליפו מספר כמעט מגוחך של חברי להקה עד שהגיעו לאלבום הבכורה. הם הופיעו ברבים ממועדוני הפאנק ששלטו באותה תקופה באזור ה East End הקשוח בלונדון והשיגו להם לא מעט מעריצים.
מיידן היו הרכב שהושפע מהרכבי ההארד רוק הקלאסים שפרצו כמה שנים טובות לפני – Deep Purple, Wishbone Ash, Black Sabbath, והם נאלצו לעבוד קשה כשמה שבעיקר עבד אז היה הפאנק הצעיר שכבש את השטח. בתחילת הדרך הייתה בהם מאנרגיית הפאנק ששולבה בהשפעות הרוק הקלאסי, וזה התבטא גם בבחירות הסולנים – Paul Day ולאחריו גם Paul Dianno, שניהם באו מסצנת הפאנק והביאו את זה לעמדת הסולן בלהקה.
Dennis Wilcock המדובר, שהחליף את Day בתפקיד, היה מעריץ של Kiss בכלל, והוא הביא את האיפור, יריקת האש והשפרצת הדם המזוייף גם אל ההופעות של מיידן, אבל ב 1978 הוא מצא עצמו בחוץ כשהלהקה שכרה את דיאנו לצד Doug Sampson כמתופף.
ב 1978 נראה שסצנת המוזיקה התחילה לזהות את הכשרון של ההרכב הצעיר, הם ניגנו במשך 3 שנים רצופות ללא הפסקה במועדונים קטנים ובינוניים, ויצרו לעצמם גרעין מעריצים נרחב ונאמן – מה שלא הוביל בשלב ההוא להקלטת מוזיקה כל שהיא. בראש השנה החדשה 1978 הלהקה הקליטה את מה שהפך להיות אחד מהדמואים המוכרים ביותר בתולדות המוזיקה, ה SoundHouse Tapes. הקלטה שהכילה רק 4 שירים, ו 500 העותקים ממנה נמכרו כמעט מייד. הלהקה לא הדפיסה מחדש את ההקלטה הזו עד שנת 1996 – וההקלטות המקוריות נמכרות כיום במחיר של למעלה מאלף דולר ליחידה.
שניים מהסינגלים שנכללו בדמו – Prowler ו Iron Maiden הגיעו למקום הראשון במצעדי הרוק הבריטים וסימנו את ההצלחה המסחרית שצפויה הייתה להגיע בהמשך.
למרות שבתחילת ההרכב דייב מארי תמיד ניגן לצד גיטריסט נוסף, במהלך רוב 1977 ובכל מהלך 1978 מארי ניגן בלהקה כגיטריסט יחיד, מה שהשתנה עם צירופו של Tony Parsons ב 1979, באותה שנה גם הוחלף Sampson במתופף Clive Burr, שתופף לפני זה עם Samson, עוד כוח עולה בז'אנר באותה תקופה (והלהקה שבה גם דיקינסון התחיל את דרכו).
הלהקה גם חתמה עם חברת התקליטים הענקית EMI חוזה להוצאת אלבום בכורה, וקצת לפני הכניסה לאולפן Parsons הוחלף – הפעם ב Dennis Stratton. במקור התכנון היה לשכור את Adrian Smith, חבר ילדות של דייב מארי – רק שהוא היה עסוק עם להקתו דאז Urchin.
אלבום הבכורה של הלהקה שוחרר ב 1980 וזכה להצלחה מסחרית מכובדת, הם זכו לחמם את Kiss במסגרת סיבוב ההופעות של אלבומם Unmasked, וגם חיממו את Judas Priest שבשלב ההוא כבר היו להקת ענק בז'אנר.
כמובן, קצת אחרי הסיבוב עם Kiss הוחלף שוב חבר בהרכב – הפעם Stratton, שהוחלף במי שיועד לתפקיד במקור – אדריאן סמית' מיודענו.
סמית' הביא משהו חדש ומעניין ללהקה, נגינה בלוזית ומלודית שנתנה איזו קונטרה לנגינה המהירה יותר של מארי. השילוב בין השניים הוביל ליצירת ה Twin Lead Guitar, נגינה הרמונית משולבת של שני הנגנים שהושפעה רבות מזו של Wishbone Ash וגם ה Allman Brothers שעשו זאת לפני, אבל לא באותה דרגה.
ב 1981 הלהקה הוציאה את אלבומה Killers, והאלבום החדש הכיל מספר סינגלים מצליחים ביותר שגם חשפו את הלהקה לראשונה לקהל האמריקאי, והפכו אותה לכוח מוביל בז'אנר שזכה אז לכינוי New Wave Of British Heavy Metal, שכלל מספר של להקות בריטיות שלקחו את ההארד רוק המסורתי של Deep Purple ו Black Sabbath והביא לו כבדות ומלודיה נוספת.
ההרכב מעולם לא נפל למקום שרבים מההרכבים האמריקאים המקבילים נפלו אליו – הם לא היו מכורים לסמים, ולא אלכוהוליסטים, מה שגרם לכך שדווקא הסולן דיאנו – שכן נפל לשתי המלכודות במקביל, מצא עצמו מחוץ ללהקה. דיאנו עצמו הודה מאוחר יותר שההתנהגות שלו הקשתה רבות על הלהקה ופגעה בהופעות החיות שלה. ב 1982 הוא הוחלף רשמית בחבר להקת Samson לשעבר, ברוס דיקינסון הצעיר – שהביא את הקול האופראי שלו להרכב ושינה אותו מהותית.
השילוב של הכתיבה של האריס, הנגינה של מארי וסמית' והשירה יוצאת הדופן של דיקינסון גרמו לכך שהאלבום The Number Of The Beast שיצא ב 1982 הפך להצלחה אדירה, מסחרית ואומנותית. הם יצאו לסיבוב הופעות שכלל את ארה"ב, יפן, אוסטרליה, ועל הדרך גם זיכה את הלהקה בלא מעט התנגדות מצד קבוצות נוצריות שטענו שהלהקה וחבריה עובדי שטן בגלל הטקסט של שיר הנושא.
סיפור אחד שחברי ההרכב סיפרו שנים מאוחר יותר היה כשהמפיק של האלבום, מרטין בירץ' שהפיק לפני כן אמני ענק כמו Black Sabbath ו Deep Purple, עבר תאונה קלה עם רכבו במהלך הקלטות האלבום. כשהגיע למוסך והוגש לו החשבון חשכו עיניו – הסכום היה על 666 פאונד בדיוק. בירץ', שתואר על ידי דיקינסון בספרו לאחר שנים כסובל מסוג של פיצול אישיות באולפן – הגיב מיד ודרש מהמוסך להנמיך או להגביה הסכום, אבל סירב בתוקף לשלם את הסכום כפי שהוגש לו..
בחלק ב' – תור הזהב של הבתולה