מהגיהנום באהבה – Hellfest 2013 חלק ג'
אז הסתיימה לה ההופעה של Bad Religion יום לפני כן, שוב הלכתי לישון ב3-4 בלילה וקצת התבעסתי מחיי החברה שהיו לשאר שותפינו למאהל, אבל ידעתי שעדיף לי לראות הופעות שחשובות לי מאשר להשתכר שוב עם תיירים בפעם המי יודע כמה. היה לנו דיבור כזה של לבשל ארוחת ערב נורמלית כשנחזור עם המצרכים מהסופר, למרבה הפלא זה לא ממש קרה באפיסת הכוחות שבה היינו שרועים.המחשבה שהפסטיבל הולך להיגמר היום התקבלה אצלי בעצב מהול בשמחה. כן תכף נחזור לחיים הרגילים והמשעממים שלי ומצד שני הגעגוע למקלחת, מיטה נורמלית שירותים ושתיה קרה בהישג יד שנראו לי אטרקטיבים כמו בכל פסטיבל. הלכתי לישון מהורהר ובמחשבה שמחר אוטוטו אני רואה את רוב הלהקות שבשבילן הגעתי לכאן מלכתחילה וליום אולי ההכי מתיש שהיה לי עד כה. עצמתי עיניים ונרדמתי לקולות צחקוקי שיכורים.
היום השלישי – שבת 23.6
יום שלישי קמתי חצי מקורר, החלטתי להתלבש טוב טוב כי דלקת ריאות או שפעת לא הלכו יד ביד עם השאיפה לשרוד יום של 12 הופעות ושוטטות בצרפת של יומיים שלאחר מכן. בניגוד לימים שלפני שהיו פחות מתוכננים ובעלי הרבה חלונות היום השלישי היה רצוף הופעות שחיכיתי להן לכן לא היה לי ממש מרחב תמרון. לא זוכר אם הפעם לירן העיר אותי או שהשעון אצלי בגוף התכוונן וקמתי סוף סוף לבד, אבל המשכנו לקפה שחור אחרון שאליו הזמנו את שכנינו הנורבגים והצרפתים גם כן. הצרפתים שטופי ההאנגאובר שתו בהחמצת פנים ושיקרו שטעים, והנורבגים נהנו מכל שלוק הקפה ישב טוב עם עוגיות ויצאנו אל יום ההופעות שלנו.
התכנון של כולנו היה לראות את Krisiun אבל הבטן שלי הצביעה על איחור צפוי. הנסיונות הישראלים שלי להתקמבן על שירותים ללא תור לא ממש הלך לפי התכנונים ובסופו של דבר עמדתי בתור ארוך ישר ליד האוהל של ההופעה. לאחר עיכוב קל הגעתי לאחר שאני מפספס את השיר הראשון ומספיק ממש להתחלה של השני. חוץ מלשמוע את השם מעולם לא העמקתי במוזיקה של ההרכב הזה, שהוא אחד היצואים היותר מוכרים ומוצלחים של ברזיל במטאל העולמי. פייר? אחרי 2-3 שירים הבנתי את הקטע. וזה לא שלא נהנתי! באמת שכן..אבל זה קצת חפר לי על הבוקר והרגשתי שאם אשאר עד הסוף זה יהיה סתם בשביל הוי שבעניין ולא כי זה באמת מעניין אותי.
המשכתי הלאה ותפסתי מקום לקראת ההופעה של Prong שהתרחשה בבמות המרכזיות. גם פה מדובר בלהקה שלא הכרתי יותר מדי. היחידי מהלהקה שהכרתי היה הבסיסט Tony Campos שמנגן ב Ministry ו Soulfly ולא היה נוכח בהופעה מסיבה כלשהי. ממה שכן הכרתי, ידעתי שמדובר בהרכב ת'ראש ותיק שמשלב אלטרנטיב אבל פה זה הסתכם בערך. הופתעתי לראות להקה שהיא טריו – סולן גיטריסט, בסיסט ומתופף. ותוך שיר-שניים שקעתי לחלוטין בהופעה שלהם. לא אכנס לניואנסים סגנוניים כי זה לא העיקר פה, העיקר הוא הגרוב. לא יודע להסביר את זה במילים אבל משהו בהופעה ובחומר שלהם היה מכשף. הבסיסט קפץ כאחוז דיבוק, הסולן Tommy Victor שר, ניגן והנהיג את הלהקה במתקפה חזיתית על הקהל, שלא הגיע בהמוניו אבל גם בפוגו הדליל שהיה האנרגיות היו מרובות או שרק אני הייתי באקסטזה מההופעה והגשם המאסיבי שירד. בכל מקרה היה הפתעה מעניינת עבורי וגיליתי עוד להקה שפיספסתי.
אז מרוב הערצה נשארתי בProng קצת יותר מדי, ולראשונה בפסטיבל(למרות שלפני שנסעתי אמרו לי שזה יקרה יותר) יצא שאיחרתי להופעה. לצערי מבין כל ההופעות היה מדובר דווקא באחת ההופעות שיותר ציפיתי להם, ההופעה של מפלצת הברוטאל Cryptopsy אז הגעתי בריצה באמצע השיר הראשון, ונדחפתי לשורה הראשונה כמו ישראלי טוב. בשלב מסוים הילד שמלפני התייאש מהמכות שאוכלים בשורה הראשונה עקב הפוגו הרצחני שהולך מאחור ועמדתי ממש איפה שרציתי. לחזות ב Flo Mounier מתופף זה כמו לחזות באסון טבע ממש ממש מגניב, תאהבו או תשנאו אותו, הבן אדם הוא משמידן תופים מקצועי, כשגם הגיטריסט וגם הבסיסט לא היו פראיירים והקנו טירוף משלהם למוזיקה המטורפת ממילא של ההרכב, כשהסולן הנוכחי Matt שמשלב בשירה שלו את כל הסולנים שהיו עד כה שולט בחומר הנלמד ביד רמה וגורם גם לסקפטים שזוכרים לטובה את Lord Worm להניד ראשיהם בפליאה בהדבאנג גדול. הלהקה ביצעה סט שהורכב בעיקר משני האלבומים הקלאסיים שלהם וטעימה מהאלבום האחרון מהשנה שעברה, ועשתה זאת בצורה נהדרת. היה בדיוק כמו שציפיתי שיהיה ורק חבל לי קצת שהיה קצר כל כך, כי זה הופעה שהייתי רוצה לראות כשהיא יותר מ40 דקות.
Cryptopsy – Benedictine Convulsions
נגמרה לה ההופעה הנהדרת של Cryptopsy והיה לי חלון קטנטן לשרוף לפני ההופעה הבאה. הלכתי לי שוב אל דוכן הבירות וכשביקשתי מילוי למשפך הבירה שלי הופתעתי לשמוע שהבחור בבר דיבר בעברית. באותו רגע הכל הסתדר לי שכן זה היה אותו בחור שביום הראשון התלהב מחולצת ה Shredhead שלי, לאחר שיחת חולין קצרה הסתבר שלי שמדובר ב שי עופר , בחור מהסצנה המקומית שלנו שאף הוציא אלבום מטאלקור לפני שנה וחצי, הספקנו לדבר עוד והבנתי שהוא כרגע גר בברלין וממשיך ליצור מוזיקה. הודתי לו על הבירות וסיכמנו שאחזור לבקר בהמשך היום.
הקדמתי קצת להופעה של Pig Destroyer ונעמדתי בשורה הראשונה ותוך רבע שעה לפני שהספקתי לשים לב כל המקום התמלא לו לחלוטין. הלהקה עלתה ואיש הסמפלים(כן יש דבר כזה, ועוד בלהקת Grindcore משוגעת, והוא עשה עבודה נהדרת) הריץ את השיר הראשון, והבמה רעדה. J. R. Hayes הסולן הג'ינג'י הסתובב אחוז דיבוק ונראה על סמים פסיכוטים, Scott Hull הגיטריסט והאגדה(ששני מפגרים מאחורי החליטו לצעוק לו Scotty! Scotty! באיזה קטע לא ברור) קופץ ומנסר את הגיטרה ו Adam המתופף החדש יחסית שמגיע במקור מ Misery Index נתן עבודה מצוינת בעצמו. פרט לבעיטות בראש מ Crowd Surfing בלתי פוסק ההופעה הייתה מעולה ומשוגעת כמו שגריינד אמור להיות. ואפילו בסוף זכיתי במקל תופים מ Adam שקלט אותי מתפרע כל ההופעה. מיד אחרי זה Adam המשיך להופעה של Misery Index שראיתי לרגע וחצי ונראתה טוב מאוד, אבל למרות זאת החלטתי להמשיך כי בא לי הפסקונת לפני ההופעה הבאה – שגם לה חיכיתי בקוצר רוח.
ולאחר שלקחתי עוד בירה ופגשתי את החבר'ה, התקדמתי לעבר ההופעה של Voivod שהתקיימה לה בבמה המרכזית. אלבום הקאמבק שלהם שיצא השנה הוא אחד האלבומים האהובים עלי ולא יכולתי לחכות לשמוע את החומר החדש שאכן בסופו של דבר פתח את ההופעה. המוזיקה הפסיכית של הלהקה הזאת מקבלת תפנית חדשה בלייב והכל יושב נהדר. בפוגו של ההופעה מישהו שואל אותי על חולצת ה Betzefer שלי שעל גבה כתוב Fuck you were from Israel"" האם אני באמת מישראל. אני עונה שכן והוא אומר לי שהוא השכן שלי מלבנון, ישר התחבקנו והזמנתי אותו לבירה מתי שרק ירצה, אחוות מטאל או לא?. ההופעה נמשכת ופתאום אני קולט מצד שמאל של הבמה את Phil Anselmo עומד לו עם משפך בירה משלו ונהנה מההופעה. הוא חיכה בדיוק כמה רגעים לפני שקפץ על הבמה כמו החבר השיכור של הלהקה, הפיל לרצפה את הבסיסט בחיבוקים והצטרף ללהקה לביצוע בלתי נשכח של הקאבר שלהם לפינק פלויד לשיר Astronomy Domine שלווה אח"כ בשיר הנושא של הלהקה שבו התארח הבסיסט של ההרכב בשנים האחרונות והבסיסט לשעבר של Metallica מר Jason Newsted. מהר מדי ההופעה הגיעה לסיומה, ואני נותרתי שיכור קצת מבירה, ממוזיקה לא מהעולם הזה ומהעובדה שראיתי עוד להקה שאני ממש ממש אוהב.
Voivod – Astronomy Domine + Voivod
התחלתי לצפות מרחוק בהופעה של Gojira שכצפוי משכה כמה אלפי אנשים שבאו להתגאות בגאווה הלאומית שלהם. ההופעה עצמה הייתה טובה אבל הרגשתי שזה טיפה המוני לי מדי ואני לא אוהב אותם מספיק בשביל להידחס במשך השעה הקרובה אז אחרי שנמאס לי לעמוד רחוק החלטתי לנצל את ההזדמנות ולבדוק סוף סוף, ביום השלישי של הפסטיבל את מתחם ה VIP שלו שהיה זמין עבורי. לאחר אוכל, משקאות קצת אינטרנט וסיבובים במקום המשכתי להופעה הבאה שלי – Down II שהייתה נהדרת לא פחות מהראשונה. כשהגענו מהצד הבנו שככל הנראה מדובר בהופעת קאברים, ועל הבמה לא נראה Anselmo שכנראה התאושש מההופעה הקודמת או סתם היה שיכור. למי שלא יודע, חברי Down שייכים להרכבים טובים לא פחות, כשבהתחלה הם התחילו עם קאבר ל Eyehategod שלווה בקאבר נוסף, לאחר מכן המשיכו עם קאברים ל Crowbar כש Kirk בעמדת השירה, לאחר מכן המשיכו עם שני שירים של Corossion of Confirmity כש Pepper מבצע את Clean My Wounds ו Albetross, שירים שבהרכב הנוכחי של הלהקה לא סביר שתשמע בהופעה, לא עם Pepper בכל מקרה. אני כמעריץ של COC התמוגגתי מאושר, ואיתי כמה צרפתים שיכורים. לבסוף אחרי שהייתה הופעת אורח של Newsted בשיר שלא זיהיתי(אולי עם COC?) עלה לבסוף Anselmo לביצוע ענק של Walk שהשאיר את כולם מאושרים ופעורי פה. אומנם הופעת חלטורה וסוג של בואלבר גרסת Down אבל עדיין כיף גדול ולא צפוי באמצע הפסטיבל. ולמרות שכבודם של Clutch במקומם מונח, אישית העדפתי לראות שוב את Down.
משם חתכנו במהרה אל ה Warzone להופעה של Toy Dolls, עוד להקת פאנק שכמה מאיתנו גדלו על השירים שלהם ובעיקר Nelly The Elephant שכיכב בפאבים של ת"א לא פעם. סולן הלהקה עלה לבמה עם קביים והתיישב, קצת מבעס בהופעת פאנק ותזכורת שחברי הלהקה כבר לא ילדים, אבל מעבר לבעסה הרגעית זה לא פגע אף לו לרגע בהמשך ההופעה. ההרכב הקפיץ את הקהל השיכור בלי הפסקה, ביצע את רוב הלהיטים(פרט ל Dig That Groove Baby שנשכח משום מה) ועשה מה שלהקת פאנק אמורה לעשות בסופו של יום – השתוללות כיפית וצחוקים.
שאר החברים המשיכו הלאה ואני נשארתי לראות את Punish Yourself ששמעתי ממש קצת ושמעתי עליהם ובעיקר נראו לי כמו חווית אינדסטריאל מגניבה ומופע כיפי. ולמרות שאתם מריחים את הפאנץ' הזה מקילומטר – בעיקר נענשתי. אני לא ממש הבנתי מה רצו ממני, כי מבעד לבמה מאובזרת עם לייזרים, להקה עם איפור מפוצץ בצבעי ניאון זוהרים בחושך והמון רעש לא הצלחתי להתחבר למוזיקה שם, או לשום אלמנט ויזואלי שהם הציגו. תוך שני שירים ברחתי משם כל עוד נפשי בי וחשבתי מה לעשות הלאה. בגדול באותו רגע נשארו לי 2 להקות שבאמת באמת רציתי לראות עד סוף הפסטיבל בלילה. והיה לי קצת זמן פנוי אבל גם הייתי במין מצב של אפיסת כוחות כמעט מוחלטת. אז ביקרתי ביקור קצר ואחרון במטאל מרקט שבו לקחתי את התקליטים שלי שנשמרו על ידי בחור גרמני ממש נחמד באחד הדוכנים וקפצתי שוב אל ה VIP וניסיתי לחרופ קצת. ניסיתי וזה לא הלך ואחרי שיצאתי משם פגשתי במקרה את הסולן של ה Toy Dolls והצטלמתי איתו למזכרת.משם המשכתי להעיף מבט אל Danzig שכל החבר'ה הלכו אליו מכיוון שהבטיח סט עם דגש על החומר מימי The Misfits, אבל לאחר שראיתי את כמות האנשים הבנתי שלא בראש שלי להמשיך ולהידחף שם. במקביל ידעתי שגם יש הופעה של Hypocrisy באחד האוהלים הגדולים, אבל גם לזה לא היה לי כוח.
החלטתי להמר כי שום דבר לא הלהיב אותי באותו רגע, והחלטתי לבדוק על מה המהומה ולהקשיב לעצות של חברים למרות שאף פעם לא שמעתי או ראיתי אותם ונתתי צ'אנס ל Volbeat . גם באותם רגעים בחצות של Hellfest וגם בדיעבד אני חושב שהיה מדובר באחת ההופעות המשמימות שראיתי בחיי. אני לא יכול להגיד שהם הופיעו גרוע, אבל המוזיקה שלהם נשמעת לי כמו תערובת רעה של Misfits, סטונר רוק מחורבן ומטאל יבש שדיללו עם מים. שום דבר שהלהקה הזאת עשתה לא נשמע לי מעניין למרות שהם באמת ניסו. הסולן Michael הוסיף שמן למדורה בחפירות מיותרות, קאברים ספונטנים באמצע ההופעה(כולל מחווה ל Jeff Hannamen וקאבר מחונטרש לפתיח של Raining Blood) וחוסר ארגון כללי בהופעה שלא עזר לי להישאר מפוקס. ברחתי משם לכיוון הבמה השניה ולמדתי לא להקשיב לחברים להבא.
בשלב הזה, השעה 00:30 בלילה ואני שוכב על הדשא מול הבמה המרכזית השניה שבה אמור להתחיל עוד חצי שעה ההופעה הבאה ואני נרדם לי לאיזה רבע שעה מכוסה בכל פריט ביגוד אפשרי, ומתעורר בין רגע שאני מבין ש Volbeat נגמר סוף סוף וההופעה שאני רוצה עומדת להתחיל. אני קם, מזיז את שקיות התקליטים למקום בטוח ליד גדר הבטחון, את התיק שלי ו…פתאום אני מבין שהמצלמה שלי נשארה על הדשא. אני חוזר בריצה כדי לגלות שכל פיסה פנויה של דשא כוסתה על ידי אנשים שבאו לראות את ההופעה. סך הכל מדובר במצלמה דיגטילית די מחורבנת שמלווה אותי כבר 5 שנים, אבל עליה היו כל תיעודי הנסיעה שלי לצרפת וכל ההופעות שראיתי בפסטיבל. באותו רגע די התקלקלה לי כל ההופעה הבאה וההרגשה הכללית שלי. העברתי חצי ראשון של ההופעה בסריקות שתי וערב של הדשא עם הפנס של הפלפון בין הרגליים של הצרפתים שלא הבינו מה לעזאזל אני רוצה מהם. בשלב מסוים פגשתי את דניאל שהיא ידידה מהארץ ואחרי שסיפרתי לה על זה קצת נרגעתי ואחרי שהבנתי שכנראה אני לא אמצא את המצלמה ניסיתי להתפנות נפשית עבור Ghost , ההופעה שלשמה הגעתי.
לא ארחיב על התופעה ושמה Ghost, אחת מלהקות המטאל היותר מצליחות בעולם ואני גם לא אכנס לויכוח הטיפשי של האם מגיע להם להצליח או לא כי אני נהנה ממה שהם עושים והשואו שלהם נהדר. הסט נפתח באלבום השני והחדש יחסית של הלהקה, והמוזיקה שלו הצליחה להפנט גם בלייב. Papa Emeritus II , סולן/כהן/מנהיג ההרכב היה לא פחות ממהפנט. המוזיקה של Ghost היא לא ממש מטאלית, אבל השואו, האוירה האפלה וההרגשה שכלולים בתוכה הם בעיני אלמנטים מטאלים מובהקים. הסט המשיך עם האלבום השני, הסינגל Secular Haze ולאחר מכן הישר מהאלבום הראשון נוגן Elizabath המופתי שבו למעשה הפסקתי באמת לחפש את המצלמה והתמקדתי בהופעה באופן מלא. לאחר מכן הלהקה ביצעה עוד כמה שירים מהשני והראשון גם כן.
בין לבין Papa המשיך עם הדמות, תוך כדי שהוא מדבר במין מבטא איטלקי/רוסי לא מזוהה וממשיך את הדמות שלו גם מחוץ לשירים. ההופעה התקרבה לסיום, כשלהדרן הלהקה ביצעה את להיט הסארף מהאלבום השני Ghuleh/Zombie Queen שהיה מעולה פרט לכמה פלייבקים שצרמו לי בנגינה. Papa נפרד מאיתנו ומסר שהשיר האחרון להערב הוא על סקס, והזמין איתנו לשיר איתו את Monstrance Clock ההמנוני שהפזמון שלו המשיך ורדף אותי גם אחרי ההופעה.
Ghost – Infestissumam+Per Aspera ad Inferi
המשכתי בחיפושים עוד קצת, וגם המשכתי בבוקר שאחרי אבל המצלמה שלי לא נמצאה. התעצבתי לי על זה שפחות או יותר נגמר לו הפסטיבל ועל המצלמה שהכילה את כל התיעוד הויזואלי שרציתי שיהיה. למזלי ידידות שהיו עמי בפסטיבל היו נחמדות מספיק בשביל לנדב לי תמונו וזה המקום להגיד רשמית תודה לידידות שלי על התמונות, בעצם לא, חכו רגע…
תודה רבה ליערה, הילה ומעיין שתרמו מאוד לצד הויזואלי של הכתבה(הן וכמה צלמים אלמונים מחו"ל)
זה יותר טוב : ) לסיכומו של עניין, נהנתי מאוד ופעם ראשונה שיצא מצב שאני בפסטיבל ואין לי כמעט רגע אמיתי של מנוחה, ולמרות שזה די מתיש זה היה שווה כל רגע, במהלך שלושה ימים ראיתי 32 להקות, אחוז ניכר מהן להקות שרציתי לראות ולא יצא לי לפני כן אז תודה ללירן ויערה שגררו אותי, תודה ללירן והשעון המעורר שלו שדאגו להעיר אותנו גם ביומיים שנשאר לנו בצרפת(על זה באתר אחר ובהזדמנות אחרת) ותודה למשפחה שעזרו לי כלכלית להגיע לעוד פסטיבל שלא חשבתי שאזכה לראות. אני לא יודע אם אחזור לשם בגלל הקהל ובעיקר בגלל המעמסה הכלכלית. ממליץ לכל מי שלא עשה את זה עדיין להגיע להלפסט – מדובר בחוויה של פעם בחיים ואם נהנתם מהקריאה של הסקירה שלי עשירית ממה שאני נהנתי בפסטיבל – אני יודע שהצלחתי. בשנה הבאה בצרפת/גרמניה/צ'כיה הלא בנויה.
