מוות בתל אביב – Tel Aviv Deathfest III
בשנת 2002 קמה לה להקת Viscera Trail ועשתה Brutal Death Metal בארץ שלעשות בה Brutal Death Metal היה הדבר הכי הגיוני לעשותו. תחשבו על זה קצת. גם אם אתם מוציאים מהמשוואה את הרעיון ש-Brutal Death Metal הוא הז'אנר הכי חולה, הכי קיצוני והכי מגעיל (בקטע טוב, קטע רע, Pick your poison) והעובדה שהוא בכלל ז'אנר מטאל, שזו לא בדיוק המוסיקה האהודה ביותר בארץ ישראל, מראה לכם עד לאילו נקודות המנטאליות הישראלית שלנו יכולה לדחוף אותנו. דמיינו את זה רגע, אלה שכמובן זוכרים את זה, כי זו לא תקופה שתלמדו עליה בהיסטוריה עד לעוד בערך 10 שנים, ואז בעצם כבר לא תהיו תלמידים. אינתיפאדת אל-אקצה התחילה, וישראל כולה התכנסה למתכונת פיגועים עם הרוגים על ימין ועל שמאל. חוק טל עבר בכנסת והוכנס לתוקף – המאשר את שחרורם של אלפי תלמידי ישיבות מגיוס חובה – ומבצע חומת מגן נכנס לפעילות, עם טנקים בעזה ולינצ'ים בג'נין.
מדינה שלמה מטיילת לה על סף חוסר השפיות, ומה שומע הנוער ? סאבלימינל והצל, רגע לפני הפרסומת של שוקו קרלו, ומייחס לזה הללויה של תרבות רחוב אמיתית.
בינתיים – זזה לא תנועה ערה במטאל הישראלי. ה-Black Metal של סוף שנות ה-90 גווע לו, להקות כמו Arafer ו-Azazel היו הנציגות היחידות ששרדו, אך השאר עשו מטמורפוזה או התפרקו. והנה מתעוררת לה תנועה מוסיקלית חצי ישנה וחצי חדשה. ה-Brutal Death Metal מתחיל לפעפע אל תוך ההכרה המטאליסטית. צריך ז'אנר רצחני של ממש, בלי אותה התייפיפות שה-Black Metal המאוחר החליט להביא אל השולחן, כשהוא קישט את הכול במלודיה וקלידים. לא, צריך מוסיקה שבאמת תחזיר אותנו לעוצמה של מקבת 5 ק"ג אל תוך הגולגולת. אז Viscera Trail לא הראשונים, ולמעשה ייקח להם משהו כמו שנתיים לפני שהם יעלו על במה ויפצחו ראשים עם גרזנים ופטישיים ענקיים מגומי, אבל הם היוו רעיון עיקש שמוסיקה אפשר לייצר עם הכי הרבה רעל וכעס באולפן – ואז לבוא ולהיות הדבר הכי פוזיטיבי, משעשע וקרקסי על הבמה. קונטרסט שאולי לא זר בצורה חולנית לז'אנר, אבל לא זכור לי שהוא הובא בצורה כל כך קיצונית משני הקצוות הללו.
אז נכון – Viscera Trail מחזיקים בהופעה הכי משוגעת בעיר – וצריך להיות דביל גדול כדי להגיד שיש פה טעות. תגידו על הז'אנר מה שתגידו, ברגע שבובות ענק מגוכחות קופצות עליך מהבמה, שנדמות כאיברי מין, או שחברי הלהקה עולים בחיתולים ומנגנים את המוסיקה הכסחנית שלהם ששיער חזם חשוף לעין כל, יש פה משהו משוגע. אין הרבה מטאליסטים בארץ, מכל קצוות הז'אנר, שלא נחשפו למופרעים מהשרון. למרות שהוותק שלהם עולה על להקות כמו Whorecore – עד שנת 2006 הופעותיהם של Viscera Trail היו מופרעות אבל פחות. מתישהו שם – החליטה הלהקה אשר מורכבת מתומר (גיטרה, שירת גראולים, מתמטיקה ומדעים מדויקים), יניב (בס ושיק של גולש) ושחף (חרחורי גסיסה של צאן ובקר, רסטות ארוכות וגישה סמוכה ונקייה מרעלים, ומורה ומחנך בישראל) – אשר עם מתופף שהתחלף (מינון 'השד' לתובל 'חטי' הויקינג שצולח את להקת ה-Folk Metal הגרמנית Equilibrium על עמדת התופים בין היתר) שעולמה המוסיקלי הוא הרבה יותר מרק שירי Brutal Death Metal ארוכים ומכאיבים עם טקסטים שחלקם אשפי הז'אנר מסוגלים להבין, ואיש לא מסוגל להבין את כולם, במערכת מילולית של Gore וזוועות אחרות.
עזבו את ההיסטוריה, הלהקה הזו הייתה ידועה בתחילת דרכה כתחנת אוטובוס, העניין הוא שברגע שהלהקה התייצבה – היא התחילה להפציץ. ההופעות החלו לזלוג להם לצד להקות כמו Lehavoth או Spawn Of Evil ששלטו בכיפת ה-Death Metal דאז ב-2005, עד לצאת ה-EP Piled Up Dead. לאחר עזיבתו של ינון – הלהקה מצאה עצמה תקופה ארוכה בלי מתופף מוכשר מספיק שיצליח להחזיק את העבודה הפסיכוטית של המתופף הקודם, עד שמצאה את תובל, וחימשה אותו על עמדת התופים ב-2009 כאשר הוציאה את אלבום הבכורה שלה – Humiliation-Ridden Evisceration, אלבום ראשון באורך מלא שנתמך על ידי לייבל שכל כולו מוקדש לטהרת ואהבת ה-Brutal Death Metal.
אבל כאמור, מבחינת Viscera Trail – אהבה ל-Brutal Death Metal אינה אומרת רק "לעצור ולהריח את הפגרים" של המוסיקה. היא בהחלט לא אומרת שצריך לקדם אלימות או לרטש גופות, ההפך. המראה שמציב ז'אנר ה-Death Metal עוד מתחילת דרכו לחברה הוא חיקוי נלעג של הזוועות שמפחידות ומאיימות עליה, די בדומה לסרט אימה ישן. Viscera Trail, לא הם לבדם, לוקחים את הרעיון הזה לקיצוניות החריפה ביותר שאדם (גם מחוץ לשפיות דעתו) יכול לדמיין. הומור חולני הוא בהחלט מושג המפתח פה, אבל בעוד שרוב להקות ה-Brutal Death מסתפקות בהומור החולני הזה בטקסטים בלבד, בעודם ממשיכים להניע את ראשם מעלה-מטה בהופעות שלהם בצורה סולידית, ל-Viscera Trail זה לא מספיק. תומר יניב ושחף תמיד ניסו לדחוף את המהות של הלהקה אל מעבר לקונספט ההוא של 'עוד להקת Brutal Death Metal'. כאלה בארץ היו כמו פטריות אחרי הגשם, אבל כמותן הייתה רק אחת, והם רק הלכו ומשכו עוד יותר לקצוות הקיצוניים.
עכשיו גם ל-Viscera Trail יש חסרונות, שלא תבינו אותי לא נכון, הם לא הלהקה המושלמת, אבל לא ראיתי מאודי להקה שכל כך חזק דוחפת לחוויית ההופעה החזקה ביותר. ופה נכנס רעיון ה-Tel Aviv Deathfest לתמונה. אחרי שראו איך בעולם כולו – מדרום אמריקה ועד אירופה – כיצד סצינת ה-Death Metal הקיצונית ביותר הופכת לפורחת ומשעשעת ברגע שמכנסים אליה מספיק אנשים, החליטה הלהקה שגם לציון מגיעה תורה שכזו. במהלך חריג יזמה הלהקה את מה שפשוט נקרא Tel Aviv Deathfest – חגיגת מטאל קיצוני ומפחיד. הלהקה הראשונה שהייתה אמורה להגיע, נתקלה בבלת"מ אך חזרה למרות כל הציפיות שמי שמבטל נעלם מישראל, הייתה Cerebral Bore. מצידה של Viscera Trail – העסקים המשיכו כרגיל. זה היה הרגע בו הלהקה הבינה שהיא מחזיקה משהו יותר גדול מהאורגניזם הזה שמורכב מארבעת חבריה גרידא. הרי רעיון ה-Brutal Death Metal מטפטף כבר בקדמת סצינת המטאל הישראלית מהרכבים מחו"ל כמו Aborted המטאורית מבלגיה (וישראל) עד ל-Cannibal Corpse, אותם זכתה Viscera Trail לחמם, שהם בלי ספק ה-Metallica של הז'אנר. אבל גם בארץ להקות Brutal Death Metal קמו ונעלמו. השורדת העיקרית היא Whorecore וגם נראה ש-Digested גם מצליחה לקפד את ראשיהם של המקומיים עם מנת חלקה האכזרי – אבל המופע של Viscera Trail נשאר עדיין נפרד לחלוטין ובסטנדרט אחר ממה שמישהו אי פעם הורגל למה שנופל תחת ההגדרה של "Death Metal מחתרתי".
לא כל כך קשה להבין למה זה קורה. ללהקה לא נמאס מלנגן Death Metal – או אפילו מלחוות Death Metal כצופים, ועובדה שכל חבריה הם אוהדים אדוקים של להקות מטאל ישראליות חדשות וישנות גם יחד, מ-Salem ועד Dim Aura, אם זה קיצוני – זה קורה. אבל אפשר להבין אותם שאחרי מספיק הופעות – ועשר שנות ניסיון, כמה פעמים אפשר לנגן את אותם השירים, באותה הצורה, באותו המצב ותחת אותה הפירמה ? פה נכנס הקרקס של Viscera Trail לתמונה. צוות של מופרעים, נקרא להם פה "המעיים של Viscera Trail" בהעדר הגדרה טובה יותר לכנופיית הבלגניסטים הזו – דואגת שכל הופעה של Viscera Trail לא תהיה רק מעגל פוגו והשתוללות מסורתית – אלא חגיגה אמיתית שצבועה באופן אלים – אך רחוקה מלהיות אלימה באמת, כמו המוסיקה עצמה שאותה הלהקה מנגנת. אז הלהקה מעלה ברנשים צעירים שיתחפשו לאיברי מין, ציצים, והם עצמם מתחפשים כאילו כל יום הינו פורים. מליצנים דרך אנשי מערות – הכול תקף והרשות נתונה. כל שיר הוא חוויה והדרך של חובבן בז'אנר להביל בין השירים אינה עוברת דרך המוסיקה – כי אם הדרך בה חווה אותם. אז כן, ל-Gut Her Like A Pig יש וידאו מצחיק בשדות הוד השרון, אבל בגדול – זוכרים אותו בגלל עלמת החן שקופצת בתלבושת ספוגית לבושה כמו… אממ ציץ ענקי?
הלהקה לא מאמינה במושג שנקרא "מדי". אין דבר כזה כבד מדי, אין דבר כזה אכזרי מדי – ולא ניתן לקחת את ההומור של הלהקה 'רחוק מדי'. כאשר EP הבכורה שלך מתאר ערימה של תינוקות מתים, אתה כבר מלכתחילה מתחיל מאד גבוה. משם אתה רק יכול להעמיק עמוק יותר אל תוך ביב הזוועות, ונראה שה-EP החדש של הלהקה מעוניין לבדוק את הגבולות האלה פעם נוספת.
לא לחינם בדיקת הגבולות הזו מוזכרת, היא כבר כמעט ועלתה לשחף סולן הלהקה בקריירה. בעוד הלהקה מתפרעת, משתוללת ועושה שטויות מביכות במיוחד על הבמה ובקרבתה, בחיי היום-יום שלהם – Viscera Trail הם יותר מרק אחד האדם. אקדמאים ואנשי חזון – החבורה הזו יודעת בדיוק לאן היא מיודעת לצלוח את החיים, ומדוע הלהקה היא בעיקר תחביב, ולא קריירה. היו כמה הורים שחשבו אחרת במוסד החינוכי בו עבד שחף, וניסו להדיחו מהמשרה, אך ברגע שגילו כמה האיש עצמו הוא איש של אידיאלים שאצל אנשי חינוך אחרים לא מוצאים לא משנה כמה עמוק מחפשים – מי שהיה צריך לעבור בחינה מחדש היו דווקא חבר ההורים ולא המורה הצעיר.
כל זה לא העיב אף לא בקצת על התפתחות האירוע שהפך למסורת שנתית, וכעת בסוף חודש פברואר הברוטאלי החגיגי שלנו יתפוצץ בקול תרעומת כאשר לא פחות מ-4 להקות Brutal Death מרחבי העולם ועוד 4 להקות Death Metal או מוסיקה קיצונית קרובה לה מישראל, יעלו על במת מועדון הסאבליים ב-24.2 ויהפכו את המקום לבית מטבחיים מוסיקלי. כמו כן, יושק בהופעה EP חדש של הלהקה שיקרא Treats Of Torture, ולכבוד המאורע, Metalist גם שמחים לתת לכם שמיעה ראשונית ממה שהולך לחכות לכם שם. אבל Viscera Trail אינם לבד במסיבה הזו.
מה הולך לבוא עלינו ? הנה תקציר הפרקים הקרובים. נתחיל מההופעות המקומיות דווקא – כי גם פה, מעבר ל-Viscera Trail המשוגעת.
Absent Mourn היא להקה צעירה של חבורה מוכשרת אשר חולשת על Death Metal מצידו הכבד עד לצידו המלודי. היא לא נופלת להגדרות אחרות כמו Melodic Death או Old School Death Metal. יש בה קצת מהכול אף לא הכול מקצת. לאחר שהקליטה שני סינגלים החליטו לספק אלירן דובין וחבר מרעיו שכבר מלווים את סצינת המטאל הישראלית זה זמן רב תחת השם Misanthropia – את מנת חלקם לעולם המטאל. אין פה פריצת דרך – יש פה אהבה טהורה למטאל קיצוני, ולא צריך יותר מזה.
להאזנה לשיר של הלהקה
Silent Sin היא הנציגה המודרנית בחבורה. מבלי ליפול למקומות כמו Deathcore או ז'אנרים טרנדיים, הצליחה Silent Sin מטבריה והסביבה להקליט EP אינטרנטי משובח של Death Metal מעולה שנע בין מה שאנחנו מכירים מ-Heaven Shall Burn מבחינת הגרוב עד ל-Bolt Thrower מבחינת הכבדות. אם מה שעולה לכם בראש זה Death Metal גרובי, זה בסדר גמור, מדובר בערב בתמצית התמיסה המצוינת הזו.
להאזנה לשיר של הלהקה
Soul Torture כבר הציגה עצמה בפני כולם כאשר העפילה לגמר הישראלי של תחרות ה-Metal Battle 2011, ואף הספיקה לחמם את Ensiferum במרוצת הזמן. לאלה שלא מכירים – מדובר בהרכב שהדרך הנכונה ביותר לתאר יהיה Folk / Melodic Death Metal – משהו בין Insomnium לבין Eternal Tears Of Sorrow. מדובר בחבר'ה בוגרים ומנוסים שמביאים את הצד המלודי ביותר של ה-Death Metal בערב האלים והברוטאלי הזה, וגם אם הם לא בדיוק "הרגע לאוורר את האוזניים במוסיקה שקטה" – הם בהחלט אחת הפנינים הבולטות במטאל הישראלי של העתיד. אה, ויש להם סולנית שעושה גראולים, זה חשוב, אבל לא העיקר.
האירוע גם נותן את חסותו לאחת מלהקות ה-Grindcore או ה-Crust הותיקות ביותר בישראל. אחרי 10 שנים של חוסר פעילות, מאז 2002, Bar Minan – שם שבעידן האינטרנט הספיק לשקוע לתהום הנשייה, אבל בתקופת הדמואים על דיסקים צרובים של תחילת העשור הקודם – הם פשוט השם שכל חובב Grindcore שינן בע"פ. אז כן, בגדול Salem עשו Grindcore לפניהם לתקופה קצרה, אבל להקה כמו Bar Minan היא זפטה רצינית לחובבי הנוסטלגיה שבעבר, והופעת האיחוד החד פעמית שלהם היא אירוע שישמח לבב אנוש וישניא את חובבי מוסיקת המעליות.
להאזנה לשיר של הלהקה
ועכשיו לכמה מנות עיקריות.
נתחיל דווקא בבריטית שבחבורה. Blasphtized באה מאנגליה, ומה שהתחיל בתור פרויקט צד חביב קרם עור וגידים די מהר והפך להרכב מן המניין. הכנופיה הזו כבר הספיקה להוציא Split album – קטע מסורתי של הרבה להקות Brutal Death Metal ובכלל להקות מחתרתיות להראות כמה הן אוהבות את הז'אנר יותר מאשר את המוצר שלהן, וחולקות את המקום באלבום עם עוד 2-3-4 להקות. מבחינה סגנונית, הם שמים דגש על השירה המגורגרת (מה שנקרא Guttural vocals) ומערבבים את ה-Brutal Death Metal שלהם עם ה-Slam – שהוא האח הגדול, השמן והמסריח של ה-Brutal Death Metal, שממעיט במורכבות מוסיקלית ונשען אך ורק על ריפים שמנים וגדולים, איטיים וכבדים – גם עם התופים עצמם עושים חגיגה שלמה של בלאסט-ביטס. תנו שמיעה ראשונית כדי שתבינו שמדובר בחבטה מוצלחת ועיקשת מהלהקה הלא-כל-כך מוכרת הזו :
אחריהם באים Pighead הגרמנית. בעצם – מדובר באחות המוסיקלית של Viscera Trail בהרבה בחינות. Brutal Death Metal מגורגר ושמנוני, מהול בהרבה Slam, וכמה סגנונות שירה, אחד ממש כבד – והשני –ממש-ממש-ממש- כבד – והשלישי כבד למדי – וכל זה שיש מסביב מספיק הרבה לז'אנר, הרבה ציוריות סגנונית, Gore ושאר מרעין בישין. קטפנו לכם גם את הקליפ הרשמי של הלהקה – שחור לבן ורשע כמו שרק אמני Brutal Death Metal יכולים להעביר.
מכאן אנחנו נמצא נחמה בידיים אוסטריות, רגע לפני שנספוג את האנשלוס המוסיקלי שלהם. להבדיל מרוב להקות ה-Brutal Death Metal – הלהקה שנקראת בקצרה VxPxOxAxAxWxAxMxC (כן אני יודע, זה לא קצר בכלל ! זה קיצור של Vaginal Penetration Of An Amelus With A Musty Carrot) חורגת בהרבה רעיונות מתכתיבי הז'אנר. ראשית כל, אין להם מתופף (?) – מכונת תופים שאחראית גריינדים שבני אדם לא נועדו לבצע, שמנגנת ברקע – היא התשתית של הרכב ה- Gore-grind הפסיכוטית הזו. כל הסקפטים שחושבים שיש משהו מזויף בלהקה שמנגנת בלי מתופף לא יכולים להתכחש למופע המטורף שהכנופיה הזו מספקת פעם אחר פעם. הם קוראים לעצמם Snuff-grind – אבל אם כל להקה תחליט שהיא עושה משהו משלה, זה לא יגמר, אז נסתפק ב-Gore-grind, ז'אנר חולה ומוטנטי של ה-Brutal Death Metal, שלוקח ודוחק עוד יותר את כל מה שה-Brutal Death Metal כבר עשה. הסולן (שאיננו משתמש באפקטים על הקול בכלל, תראו ותווכחו) פשוט מחזיק חרחורים חריגים שלא ברא השטן, והאזנה ממושכת גורמת לסחרחורת. ראו הוזהרתם.
Vomitous השבדית היא הלהקה שתעלה את הרף של כל מה שחשבתם שיכול להתרחש על הבמה עם Slam Brutal Death. הלהקה הזו מדויקת וחולנית כמו שהז'אנר עודד אותה להיות – והעובדה שהם השריצו במקום יפהפה כמו שבדיה לא מונע מהם להיות רקובים עד היסוד עם כל מה שכדאי לשמר עד כדי צחנה סגנונית ואהובה בז'אנר כולו. ריפים איטיים שמלווים בתיפוף מהיר במיוחד, גרוב קטלני ונוטף זפת ורעל, ורוע מסוג אחר ששורק כמו גחל בידיים כוויות. מכל החבורה – זו הלהקה שהרשימה אותי בצורה הטובה ביותר מבחינה מוסיקלית. תבדקו בעצמכם.
אחרונה חביבה היא כמובן Viscera Trail עצמה – והרי קליפ קטן שהוזכר לו כבר מקודם למה שהולך בהופעות החולניות שלה. הקליפ עצמו כמובן צונזר מחמת פגיעת ברגשות הציבור, אז תהיו בטוחים שמה שיתפוצץ בצורה מוסיקלית על הבמה ב-24/2 ישים את כל מה שהכרתם מ-Viscera Trail ומכל ז'אנר ה-Brutal Death Metal די בכיס הקטן.