מוטלי קרו – Dr Feelgood

"זה היה היום השני במוסד הגמילה Cuttonwood. הרופא נכנס לחדרי, נעמד מאחורי. לא היה בחדר דבר מלבד כסא ריק. "הבט בכסא הריק טומי, זו ההתמכרות שלך היושבת עליו, מביטה בך – דבר אליה". זה נשמע טפשי בהתחלה, אך כשהחל להשמע קולו של הרופא מהכסא הריק התחלתי להרגיש צמרמורת. "אני יודעת שאתה אוהב אותי, לא יכול בלעדי. אין לך קיום בלעדי, אני זו המחזיקה את כל הרע שבך חבוי". והקול הכה בי, "אתה תלוי בי בחבל נצחי, אין לך קיום בלעדי" … ולפתע כל הכעס שבתוכי נורה החוצה כחץ אש, קמתי והתפרצתי בצעקות אל הכסא הריק: " שתקי!! אני יכול לחיות בלעדייך!! אני יכול לחיות!!". הרופא שם יד על גבי וקולו הפך רך: "זה בסדר חבר, המשך לדבר להתמכרות שלך", הוא הביט בי בעיניים חודרות. "אני רוצה שהכל ייצא החוצה, תהרוס אותה, תפרק אותה, היא אינה חברך טומי – היא האויב שלך". לקחתי מחבט בייסבול שהיה זרוק על הריצפה ופוצצתי את ההתמרות/הכסא הזה עד היסוד. חתיכות עפו לכל עבר והדמעות זלגו ללא הפסקה. בכיתי בלי בושה, בלי מעצורים. הרופא המשיך להצית אותי: "הראה לה איך אתה מרגיש, היא רוצה למוטט אותך, הוצא אותה מחייך".

המשכתי להרוס את הכסא בעודי בוכה ללא הפסקה. לא אשכח את החוויה הזו לעולם. הבנתי שהיה כוח חזק ממני שיכול להביא אלי את מותי אם אהיה חלש. השלט על הקיר בחדר אמר "שתיקה = מוות", ואני ידעתי. ידעתי שהשתיקה שלי כמעט הביאה את מותי. ידעתי שכשלא דיברו איתי על הבעיות שלי בעצם הרגו אותי מבפנים. ידעתי בדמעות.

אחרי שבוע במוסד בלי לראות זה את זה התחלנו לעבור את הטיפול המשותף. הטיפול שהציל את חיינו כלהקה וכאנשים. היינו אחרי מכירות של מיליוני אלבומים, ניקי היה אחרי מוות קליני ו-Vince היה אלכוהוליסט ברמה סופנית. הובלנו יחד לאותו בור שממנו או שנצא מחוזקים, או שלא נצא לעולם.

נעמדנו במעגל, ידיים באמצע. השיר שהיינו צריכים לשיר כל בוקר היה "אינך יכול להשיג תמיד מה שתרצה" – זה היה ההפך הגמור מכל שגרת חיינו עד אז. הבטתי על ניקי ובכיתי: "תגיד, נכון שזה השיר הכי יפה בעולם?", שאלתי. הייתי מפורק רגשית, ללא כל הגנות.

אחרי השירה הרופאים ישבו אתנו במעגל. הם החלו לספר על הילדות שלהם. ניקי נשבר לפתע, התחיל לבכות. לראשונה ראיתי אותו מתפרק, ממוטט רגשית. הוא לא יכל לדבר. אט אט המילים זרמו: הילדות, הנטישה של האב, המגורים עם האם ברובע עני, המכות מהחבר של האם, הכעס והמרירות כלפי אביו ואמו. הם שהביאו אותו לכאן, לשבת עמנו במעגל, להרוס כל חלקה טובה עקב טראומות העבר. אפילו Vince החל להפתח, ובבכי לספר על ילדותו ועל העבר. בפעם הראשונה ראיתי חולשה ב-Motley Crue. חולשה שמעולם לא היתה. חולשה שבעיני היא גבורה, היא אומץ להתמודד עם הרע ביותר, בלי בושה, באומץ לב, בדמעות ובכנות.

…ומתוך זה בחרו החברים את האמונה הבלתי ניתנת לעצירה בכוח הטוטאלי ביותר והפוזיטיבי ביותר עבורם: המוסיקה.

רוחות של שינוי באו על ארבעת חברי ההרכב. טבילת האש הראשונה היתה מבחן לא קטן. ההופעה הראשונה של ההרכב אחרי טיפול הגמילה המפרך היתה במוסקבה מול שבעים וחמש אלף מעריצים רוסים בפסטיבל, יחד עם להקות כמו Skid Row ו-Bon Jovi. מופע שחרט על דגלו את המלחמה בסמים.

"כמה אירוני זה היה" מספר הגיטריסט Mick Mars. "אנחנו, שהיינו המילה הנרדפת לסמים קשים, נקיים לחלוטין כעת, וטסים לקצה השני של העולם בתוך מטוס, ללא אפשרות לצאת, עם 20 חברים מלהקות גדולות שכל אחד מהם יותר מסומם מהשני. אנחנו היינו הלהקה ה-"נקייה" היחידה בפסטיבל הזה…"

את טבילת האש עשתה Motley Crue באחת ההופעות הטובות ביותר שלה מאז ומעולם, מול שבעים וחמש אלף מעריצים. אחרי קימה מעפר ובור מזוהם, חזקים ומאוחדים מתמיד, Motley Crue כבשו את רוסיה.

ואז פגשה הלהקה את בוב רוק.

"מה שרציתי לעשות עם מוטלי, היה להדגיש את הצדדים החזקים של ההרכב", אמר בוב רוק (שלימים זכה למעמד של אלוהים בתחום עקב ההפקה שעשה לאלבום השחור של מטאליקה). "רציתי להדגיש את המילים של Vince, את הדומיננטיות של הריפים, וכמובן את התיפוף של טומי, שהוא לדעתי אחד המתופפים הטובים ביותר בעולם הרוק".

חצי שנה (!!) של הסתגרות באולפן בקנדה עם מפיק שהתערב בחומר בהמון עצות והפך חבר טוב של ההרכב, ללא סמים, ללא סיגריות, ואף ללא אלכוהול או בשר אדום, הביאה את Motley Crue לשיא השיאים, ואת העולם לפצצת אנרגיה מ-Sunset Strip.

השיר הפותח נותן בראש בצורה ש-Motley לא נתנה מעולם. ריף גיטרות כבד ועוצמתי, כוחניות בלי התייפיפות, וסאונד תופים מדהים בעוצמתו. בוב רוק הוציא את התופים של טומי לי החוצה במיקס וגרם להם להכות בבטן של המאזין בלי רחמים. מיהו הדוקטור המפורסם מהשיר? האם הוא סוחר הסמים? או אולי התיראפיסט? או אולי עבריין הרחוב ששולט על העיר ולא מוכן לצאת פראייר? למוטלי הפתרונות.

Slice Of Your Pie , השיר השני, מוציא החוצה את ההשפעות של Led Zepplin על הגיטריסט Mick Mars. שיר מצויין, עם קטע סיום ווקאלי מדהים. בוב רוק גרם לזה להשמע מוטלי לחלוטין, והשירה של Vince נשמעת מדהים. זה ממשיך להתפוצץ עם הארד רוק נותן בראש ב-Rattlesnake Shake, עם קולות רקע של כל הלהקה. המסיבה עולה קומה ומתפוצצת באנרגיה כמו רכב דוהר…

ואז מגיע הרכב הדוהר, והשיר ש-Nikki כתב על המוות שעבר, על הקומה, על סיבובי הטירוף של המוות המדומה כאן למכונית מרוץ בלתי ניתנת לעצירה – Kickstart My Heart – כהתקפת מטאל/הארד רוק של אדם שבאמת ליבו חזר לפעום. זה לא משחק, זו לא תדמית, זה אמיתי לחלוטין, וזה פסקול מטאלי של טירוף חושים. עם הריפים של השיר הזה אפשר להרוס בית. ה-Drive כל כך חזק והשיר הפך מייד ללהיט ענק. את הקליפ לשיר, דרך אגב, צילמה הלהקה במועדון ה-Whisky A Go Go. זוכרים? שם הכל התחיל…

האהבה של טומי ו-Heather Locklear מוצאת את מקומה ב-Without You הרומנטי (שבמקור בוצע כדואט של Vince עם סולנית דרך אגב), ובשנים האחרונות הפך לשיר הוקרה של הלהקה לקהל שלה: "בלעדייך, אני לבטח אנבול, אמות. אך כשאתם לצידי – הסיבה לחיי, אני יכול להביט בהר, אך לעולם לא אוכל לעבור לבד. יכול להתחיל עוד יום, אך עוד כמה? לא אדע". המהפך שהשיר עבר, משיר אהבה טוטאלי בין גבר לאשה לשיר חיבור בין להקה לקהל שלה הוא מדהים מבחינת הקונטקסט המילולי. בשני המקרים זה מתלבש כל כך טוב שנדמה שזו מזימה מההתחלה… 🙂

S.O.S (שזה בעצם Same O'l Situation) והפעם השנייה בה משתמשת הלהקה בראשי התיבות האלו כשם של שיר, היה הצגת יכולות ההופעה האדירות של ההרכב. מלווה בקליפ המלא מכל טוב, זמרות רקע, התפרעות ייצרית על הבמה, זיקוקין, פירוטכניקה, ומערכת התופים המעופפת של מיסטר לי, שהפעם בנוסף לנגינה הפוך ב-360 מעלות, טיילה מעל ראשי האנשים לאורך תקרת האולם הלוך ושוב. אין גבול לשגעון, והשיר כבש את ארה"ב.

בשיר הבא מזמרים יחד עם Vince Neil והלהקה גם סטיבן טיילר, הסולן של Aerosmith, ובריאן אדאמס, לא פחות ולא יותר, שהיה אז בשיא גדולתו בעולם.

כל זה כדי להגיע ל-Don't Go Away Mad, Just Go Away, אחד השירים הכובשים והטובים ביותר של ההרכב אי פעם: בתים שכובשים אותך בהאזנה ראשונה ולא נמאסים גם בהאזנה האלף, שירה מעולה עם עלילה מדליקה וטעונה רגשית כאחד, וידיאוקליפ מגניב הנותן Vibe אמיתי של חיי הלהקה, ופזמון שכמו שאומר בוב (רוק האיש שעשה את מטאליקה): "עם הפזמון של השיר הזה אפשר לשבור צוואר". עוד שיר של מוטלי קרו שצריך לצטט כשלומדים איך עושים רוק אנד רול עם ביצים.

Dr Feelgood קרע איצטדיונים מיד כשהחל סיבוב ההופעות. חברי הלהקה, מפוקסים מאי פעם, בועטים בתחת יותר מתמיד, ובשיא הכושר על הבמה, נראו ונשמעו מושלם.

"Vince, אתה שומע אותי Vince?" צלצל הטלפון בבית מלון אי שם בשלהי 1989. "האלבום שלכם במקום הראשון 7 ימים לאחר שיצא, זה האלבום הכי נמכר בעולם כיום!! אתם מקום ראשון!!". כך מספר Vince Neil, ולא שוכח לתאר את הרגע המרגש: "הכל צף החוצה, הכל צף בי באותה שנייה, התאונה, המוות של Razzle, הכלא, הסמים, המוות הקליני של Nikki, הגמילה, המלחמה על החיים שלנו שניצחנו בה. הכל צף, הכל עלה, דמעות ירדו מעיני. הצלחנו. עשינו את האלבום שאנחנו גאים בו. נולד לנו ילד מתוך הלידה מחדש שלנו, והילד הזה במקום ראשון, מוכר מיליוני עותקים".

ובפסנתר מתחיל Vince לשיר את שיר הסיום המרגש של האלבום, Time For Change, "זמן לשינוי": "שומע את הילדים שאיבדו אמון בדרך, איבדו אמון בשלום, והמלחמה ברחובות… הקווים על פניהם עמוקים, המהפכה, או הנגיעה במחר, עברנו את הגבול ילד, זה זמן שינוי, דבר לא יישאר כשהיה, זה זמן להשתנות"

"מרגיש שהעתיד בידינו כעת יהיה אחר, שונה, ללא שקרים, הקווים בפניהם עמוקים. עברנו את הגבול… אני אשתנה… אנו נשתנה… לא מחר… אלא היום…"

על שער מוסד הגמילה Cuttonwood נכתב: "התקווה, תציל אותנו, התקווה תנצח"…