"מולך" בדיבור נגוע – המאפיה

תארו לעצמכם את המחזה הבא: לאחר שסיימו הופעה, חוזרים חברי להקת הנגמן לביתם כשוורידיהם עמוסים באלכוהול לרוב וברקע כמובן מנגנים קריאיטור. מאחורי ההגה של הטראש-מוביל יושב כמובן הבסיסט הדר "חרעת" לוז שהוא לצורך העניין לא שתוי ולא נעליים. באמצע הדרך האוטו נעצר על ידי דוד-שוטר תנועה חמום מוח שרק לפני שעה נזרק ע"י חברתו בת אל. דוד ניגש אל האוטו בצעדים מדודים וכשהוא רואה את נערי היורו טראש מעוכים במושב האחורי הוא מחליט, בצעד שהגיוני מאד לשוטר תנועה, שיש פריקים במושב האחורי ועל כן הנהג בטוח שתוי. הוא פוקד על חרעת וחבריו להתלוות אליו לתחנת המשטרה לצורך עריכת בדיקת דם. חרעת הוא הרי לא פראייר ומסרב בתוקף להתלוות לשוטר,מתעורר וויכוח, חרעת צועק, שוטר מרים אלה והופלה הנגמן מתעוררים באבו כביר בבוקר למחרת.

דמיוני? כרגע כן. מצד שני כולכם לא ממש תשמחו לשמוע שדורכים לכם על הזכויות. לאחרונה נחקק חוק, באדיבותו של מאיר שיטרית, שהמשמעות הנלוות ממנו היא שמעתה שוטר רשאי לעצור אזרח ולדרוש ממנו לעבור בדיקת דם או שתן – שניהם תהליכים פולשניים – גם אם אין חשד או עילה כלפיו. המשמעות שעומדת מאחורי החוק היא מפלצתית באופייה – הרי כולנו יכולים לתת מספר דוגמאות של מדינות שוויתרו על פריבילגיות כמו "חשד" או "עילה" או "זכויות אזרח" בבואם להשליט את שלטון החוק. המילים "גרמניה", "סוריה","סין העממית" הן בין יתר דוגמאות שקופצות לי לראש.

לאמריקאים למשל יש מאורעות ספטמבר 2001, לתלות בהם את האשמה לגל החקיקה הפשיסטי, נוגד זכויות האזרח, שעובר בשנים האחרונות על מדינתם. אצלנו, הרי שכבר שנים אנחנו גרים במדינה קוואזי-דמוקרטית, שמסוגלת מצד אחד ליישב אזורים כבושים ולבנות מיני מדינה בהם ושלושים שנים מאוחר יותר (רצף זמן מינורי במונחים היסטוריים) להפוך לחלוטין את ההחלטה. כל זאת תוך כדי שימוש בכלים דמוקרטיים כדי ליצור החלטות אנטי דמוקרטיות. ממש צחוק הגורל.

אין פלא שאחרי כל זה הפכנו כולנו ליצורים ציניים, מגעילים וחסרי אמון בסיסי בכל מה שזז מסביבנו. אין פלא שאחרי הדוגמאות האישיות שאנחנו מקבלים מפה ומשם הפכנו כולנו לבעלי אינסטינקט חמקמק של מוסכניק בדרום העיר. אני אישית יכול לראות איך הדוגמאות מחלחלות לנו לחיי היום יום בעיסוקנו סביב המוזיקה.

לפני/אחרי כל אירוע גדול או סתם ככה באמצע השנה תמיד אפשר לשמוע צליל דק של מרירות עולה בקרב רוב חברי הלהקות בארץ כשהנושא הוא "למה תמיד אותן להקות?" כשהשאלה מתייחסת לליין אפ של הופעות. באחת הפעמים שראיתי דיון כזה באחד הפורומים הכותרת של אותו נושא הייתה "המאפיה של המטאל". אחרי קריאת הכותרת הזאת צחקתי בערך שעה. מסתבר שבארץ יש באמת אנשים שבטוחים בקיומה של קליקת להקות שמסתדרת תמיד מבעוד מועד על ההופעות הטובות ועל האירועים הטובים. לא ממש טרחתי לקרוא יותר מדי את הדיון הנ"ל. הזמן שלי יקר מדי מכדי לבזבז אותו על חבורת מוזיקאים כושלים, ילדים בהווייתם ופרנואידים בנשמתם.

לעומת זאת התסריט שנתפר שם די הצחיק אותי. אם נעביר את אותו הדיון לתסריט זה בטח נראה כמו גרסת המטאל לפינוקיו: "לילה, חושך, רק שמשון ויובב חורשים מזימות. חדר אפל אפוף עשן סיגריות עם שולחן ארוך שמכוסה באלכוהול ומאפרות. סביב השולחן יושבים אורפנד עם איטרנל גריי ואורון צונאמי ומחלקים עם סכין את מפת ארץ ישראל לאזורי השפעה. איטרנל גריי, בהתקף חולשה, מחליטים להביא את הנגמן להופעה כאומן אורח, אך לפתע פתאום מר צונאמי דופק בחוזקה על השולחן, וריד אדום בולט ממצחו, וצועק "נראה לך ?הם לא בברנז'ה!".

אוי נו באמת. צריך דמיון עשיר במיוחד, שלא לומר פרנואידי, משוגע ובעל תסביך רדיפה, על מנת להגיע למסקנה הנ"ל. צריך להיות בן אדם ממש "מיוחד" על מנת להאמין בה. כשאני אומר מיוחד אני מתכוון מיוחד סטייל "אקי"ם".

כמי שמעורב ב-"מאחורי הקלעים" של הסצינה ורואה את ההתנהלות אני יכול לספר לכם שאין דבר יותר מתסכל מלחפש להקות כדי להרים ערב מטאל. גם הלהקות שכבר מסוגלות להחזיק ערב כמעט לבד עדיין צריכות חיזוק בדמות להקות קטנות יותר שישלימו את הרכב הערב. ללהקות האלה אני קורא "להקות חבילה" – הן עדיין אינן מסוגלות להחזיק ערב לבד, כהד ליינרים על פלייר הם יראו טיפה מפוקפק, אבל בתור להקה משלימה הם אידיאליים – יתנו הופעה טובה, בלי בעיות, ימשכו גם קהל בזכות עצמן ובעיקר יגרמו לחבילה להראות יותר טוב. מטריסייד הם כאלה, גם ווינטרהורד הם כאלה, עבד וסוליטרי הם קלאסיים לתפקיד הזה.

אני לא מבין איך, אינסטינקטיבית ,המחשבה הראשונה שעולה ללהקה לראש אחרי שבאופן סידרתי לא מזמינים אותה להופעות היא שיש קליקה שמונעת ממנה להופיע רק בגלל שהיא עצמה אינה בקליקה. הם לא חושבים אולי על זה ש – אההם אההם – אולי אתם פשוט להקה מחורבנת? חשבתם פעם על זה? זה באמת נורא יפה שיש לכם גיטרות וסולן ותופים. זה נורא נחמד, באמת, שכתבתם כמה שירים ושאפילו אחות של הגיטריסט עשתה לכם לוגו. זה לא מספיק. אם הייתם בפסטיבל מטאליסט האחרון הרי בטח שמתם לב למכנה משותף בין הלהקות – אף אחת מהן לא הגיעה לשם בחסד. כולן ללא יוצא מן הכלל נשמעו טוב ונראו טוב.

היחידים שמפחדים מלהקות טובות שיצוצו הם אלה שחוששים למעמדם ורוב זקני העדה אינם כך. לרובנו יש אינטרס ברור בצמיחתו של דור להקות טרי וטוב ולו רק כי נמאס גם לנו לראות ולהופיע עם אותן להקות במשך שנים. כולנו, אבל כולנו, מתים לראות סופסוף להקה צעירה שבאה עם איזושהי גישה חדשה, שנשמעת טוב ושיושבת טוב. אבל יוק.

טיפ קטן – המכון הבטוח להפוך ללהקה מהזן המופיע עובר כמובן דרך שעות ארוכות בחדר החזרות. No pain – No gain.

מצד שני, רביצה קבועה בפורומים למיניהם והפצת תיאוריות קונספירציות הזויות סביר יותר שתמנע מכם חיי מין בריאים ואכן תביא אתכם לפסטיבל מטאליסט הבא – רק מהצד שמשלם כסף כדי להיכנס.

השבוע במינהלה: כל מי שכתב לי וטרם זכה לקבל תשובה – בשבועות האחרונים אני עסוק בהעברת דירה וחיים לכתובת אחרת, מה שמונע ממני לחפור אתכם בפרטי. באחריות השבוע כל החובות האלה יוסדרו.

חיים ארורים