"מולך" בדיבור נגוע – התמסחרות

השבוע נקלעתי למשבר חמור. בפעם המיליון נדרתי להדיר רגלי מבר הפרילנד – אחד המוסדות האהובים עלי בת"א (ביחד כמובן עם הסטרסקי). הסיבה, למרבה ההפתעה, לא נעוצה דווקא בחברי להקות הפאנק/רוק העבריות שבהיותם שתויים לא מסוגלים לדבר על דבר מלבד קוקסינלים, או לחילופין חברי להקות רוק ישראלי מעפן שבהיותם שתויים עוד יותר מהווים מבוכה לז'אנר בני האדם. שתי אלה דרך אגב, סיבות לגיטימיות לחלוטין ושתיהן קיימות שם (כמובן שהאדון י.ברגר מלהקת י. איי די מהווה כמובן משקל נגד). הסיבה היא שדווקא שם אני זוכה באופן פלאי לקבל את ריטואל שיחות המטאל, ומה אין לי כוח לדבר על אלבומים חדשים או על הופעות או על מטאליזם באופן כללי. צר לי אבל עברתי את החפירות האלו מליון פעם ודי, חלאס. האדם היחידי שאני מסוגל לנהל איתו שיחת מטאליזם טובה הוא ישי שוורץ, בעיקר בגלל שאנחנו לא מסכימים על כלום למעט דעתנו על האלבום הראשון של Sigh.

אז השבוע נקלעתי לשיחה כזאת, חפירה מהזן הקשה. בהתחלה עוד התמקדתי בגולדסטר לפניי אבל אז אחד מהליצנים השחיל לתוך השיחה את המילה "התמסחרות" ובאותו רגע ידעתי שאת הבירה אני מסיים בפינה אחרת. יש מילים שכשאני שומע בשיחה אני, כמו שאומרים, מקבל את השחור לעיניים. "התמסחרות", על שלל הטיותיה, בדרך כלל באה באמצע המשפט כשבסופו של אותו משפט תעמוד בדרך כלל מסקנה מטומטמת. עוד לא שמעתי מישהו שהכניס את המילה לתוך משפט ויצא חכם. היא אחד הביטויים הבולטים לפטישיזם ה"טרו" שקיים אצל מטאליסטים ובבסיסה נובעת מהאמינות הגבוהה שקהל המטאל מבקש מהלהקות שלו. בדרך כלל הבעיה נעוצה בחוסר הבנת העולם מאחורי המוזיקה, חוסר בהבנה במוזיקה בכלל, חוסר רצון להבין ולפעמים סתם אולד סקול טמטום.

אני חושב שכולנו נסכים אם נגדיר "התמסחרות" בתור איזשהו שינוי שעוברים טקסטים, מוזיקה, חיצוניות של להקה על מנת לפנות ליותר קהל – יענו להרוויח יותר כסף. כל זאת כמובן חייב להעשות בניגוד לטעמם המוזיקלי של חברי הלהקה – כי הרי אם זה טעמם הרי שזוהי התמסחרות אבל ללא נימת הלוואי והגנאי שבאמירה המקורית – כולנו מסכימים שהכי חשוב זה לעשות מה שבאמת רוצים. כמובן שהקהל נוטה לשכוח שלהקה לפעמים מואסת במה שהיא מנגנת. להקה, אסור לשכוח, זה גוף מאד דינמי שבדרך כלל מתעסק במוזיקה גם כשהוא לא פיזית מנגן ואנשים כאלה, בגלל החיכוך התמידי במוזיקה, הם הכי צפויים שטעמם ישתנה במהלך קיום הלהקה.

דוגמא טובה לכך הם סלייר שמקבלים קיטונות של זעם מאוהדיהם על צמד האלבומים האחרון שלהם ובעיקר בגלל התזוזה שלהם לכיוון הנו מטאל. בחיאת ראבאק, הם עשו את אותו האלבום איזה 15 שנה, לא נראה לכם הגיוני ששינוי במוזיקה הוא משהו מתבקש שיבוא דווקא מהאנשים עצמם ולא כצורך שיווקי? אם לא אז באמת אין לכם שום הבנה מה זה להקה. אתם שמחפשים את ה-"טרו" בעצם הופכים את הלהקה האהובה עליכם לממוסחרת. איך? פשוט מאד – סלייר נאלצים להשען על קלאסיקות עבר ולהתחשב בדעת הקהל, משמע, הם כבר מנגנים בשביל הכסף ולא בגלל ההנאה הספציפית מהשירים, דהיינו ממוסחרים, אבל בכיוון תנועה הפוך.

דוגמא נכונה ללהקה שהתמסחרה הם דימו בורגיר הנורווגים והרבה לפני שהם הוציאו קונדומים שלהם וסוכריות ג'לי שלהם. לאחר שני אלבומי אנדרגראונד בשפה הנורווגית, חתמו דימו בורגיר בניוקליר בלאסט ו"פתאום" הוציאו אלבום באנגלית עם כותרת שרואים עליה שמחלקת השיווק תפרה אותה ולוגו שעבר קבוצת מיקוד, עם הפקת שירה כמו שצריך וסאונד של 500 יורו ליום באולפן. דווקא הדוגמא שלי ללהקה שנתפסת בטעות לכזאת שהתמסחרה, היא בעיתית. מדובר בקריידל אוף פילת'. דווקא קריידל שמרו על קו אחיד לאורך כל הקריירה שלהם, האלבום הראשון-הראשון הוא במהות כמו האחרון שלהם. הכל אותו דבר רק מבוצע יותר טוב היום. אבל הכל שם מההתחלה, עוד לפני שהם חתמו על הדיסק הראשון בחברה הקטנטנה שהם חתמו בה. הגריינדים, הזמרת, הגותיות, האיפור, שדיים עם דם, טקסטים… בקיצור, הם הצליחו כמו שהם ללא כל קשר למסחור, אם כבר, הצהרותיהם הפכו להיות בוטות יותר, כמו גם החולצות שלהם, כמו גם הגריינדים שהפכו מהירים יותר. אין פה שום התמסחרות, יש פה להקה טובה שהגיעה בזמן טוב עם מוזיקה ותדמית טובה למקום שהיה בו ריק.

אם נעביר את הוויכוח לישראל כבר נוכל להשען לאחורה בנינוחות, לשחרר את החגורה במכנסיים ולשחרר צחוק בריא ממעמקי הסרעפת. "התמסחרות" ו"בישראל" הן שתי מילים שלא יכולות לבוא אחת ביחד עם השניה באותו המשפט ובטח שלא מחוברות יחדיו. נתחיל מזה שאין להקה אחת בארץ שתקום ותגיד שהיא לא רוצה לחתום בחברה גדולה. אין כזאת חיה ואם יש אז היא חיה ואין בה תבונה. לדבר על לחתום רק בחברות אנדרגראונד זאת פריבילגיה שיש רק לקהל. כשאתה הופך לנגן בלהקה ומגלה שמגבר טוב עולה 5500 שקל כשהוא משומש, או שגיטרה טובה עולה מלא כסף ומצילה לתופים זה אלפי שקלים ושיעורי פיתוח קול הם לא זולים. ועוד לא דיברנו על מקלות ועורות לתופים, מיתרים ואיך בכלל משלמים על חזרות-בערך 70-80 שקל לשעה… אז שיקום הדינגיל שיגיד שהוא מעדיף לשלם על כל זה בעצמו.

מעבר לזה אני באמת לא מאמין שיש מישהו שמעדיף להיות קטן. נגנים זה עם תחרותי במיוחד ועוד לא פגשתי את הנגן שהחלום שלו זה להיות בלהקה קטנה. אתם מבינים, זה לא מסוג החלומות שפונים לילדים. אף אחד לא הפך נגן כי הוא ראה את דני רובס מנגן עם אקוסטית על כיסא ברים, אנשים הופכים לנגנים אחרי שהם ראו את משינה מפרקים אצטדיון.

ותכלס, אבל תכלס, התמסחרות לא יכולה להתקיים פה כי בסוף היום אין בשביל מי. אנחנו לא באיזה ארה"ב שמכילה כ-240 מליון תושבים. אם נחשב את מספר האנשים שאפשר להביא להופעת מטאל רצינית נגיע אולי לכ-3500. הלהקות הגדולות מביאות 1000 איש פה. הקטנות 300. אתם באמת חושבים שהמעבר בין 100 ל-300 ל-600 ל-1000 איש הוא משהו שראוי להקרא התמסחרות? הרי כבר סיכמנו שצריך לעשות גם כסף במשוואה הזאת ע"מ לזכות בהגדרה זאת ואין מה לעשות – כמויות האנשים האלה לא מניבים ללהקות סכומי כסף ברי משמעות. מקסימום כיסוי הוצאות וקצת כסף קטן. רק בשביל לסבר את האוזן – להקה ממוצעת תוציא בערך 11000 שקל בשנה על חזרות בלבד (ע"פ חישוב של חזרה בשבוע) וכל זאת ללא נסיעות, אוכל, הקלטות וציוד.

מבחינתי, אין בארץ ולא יכול להיות קטע של התמסחרות, מה ההבדל בין להופיע מול 100 איש ל-1000? בשניהם לא ממש תעשה פרנסה, אבל אולי עם 1000 איש בהופעה אז בפעם הבאה שתצטרך סט אפ לגיטרה אז חשבון הבנק שלך לא יקרע ממוסחרים אתם לא ממש יכולים להיות. לא כשאתם עושים גריינדים…

ואם כבר דיברנו על 1000 איש בהופעה אז יש מצב רציני מאד שבקיץ הקרוב להקת בצפר תזכה לראות הרבה יותר מאלפייה בטורים משוגעים באירופה ובעונת הפסטיבלים. בצפר, למי שלא יודע, חתמו זה עתה מקרוב בחברת רואדראנר, שמעבר להיותה סנדקית לטראש של שנות ה-80 ולדת' מטאל של שנות התשעים, הרי שהיא היום השחקנית הגדולה בעולם בתחום המטאל ובמיוחד ב-נו מטאל. עם להקות כמו סליפנוט, נייטויש, פיר פקטורי, משין הד, קריידל אוף פילת' שחתומות בחברה, אתם יכולים להבין בהחלט שבצפר במסלול שיש בו מצב שהם יהפכו ללהקה מאד מאד מאד גדולה. מעבר לכך, רק העובדה שראודראנר החתימו אותם מהווה כבוד עצום בשבילם ובשבילנו ובהחלט מהווה את הצעד המשמעותי ביותר במטאל הישראלי בשנים האחרונות. צעד זה יכול לשבור את הפחד מלהחתים להקות ישראליות שקיים אצל לייבלים בחו"ל, ובהחלט יכול לתת לכל הסצנה כאפה כלפי מעלה.

בברכת ט"ו בשבת שמח.