"מולך" בדיבור נגוע – צליבה?

אחרי הפתיחה הדרמטית של שבוע שעבר הדבר הקל ביותר מבחינתי זה לתפוס דמות מסוימת ולהתחיל לצלוב. כותרת כזאת תהיה המעשה הקל, הנוח והפופוליסטי לעשות ובעלת תוצאות מוכחות. מצד שני, כשהמשחק קל מדי לא תמיד כיף לשחק אותו, אז בואו נתחיל דווקא בבשורות טובות – השמועות העקשניות מדברות על כך שלהקה ישראלית מסוימת מנהלת משא ומתן מתקדם עם חברת תקליטים גדולה. ממש ממש גדולה. אולי סוף סוף נצליח לייצא מפה להקה באופן מוחלט ובלי הנחות לעולם הרחב עם כל המשתמע מכך לגבינו-קצת כבוד ישראלי.

עכשיו, בהמשך ישיר לשבוע שעבר, במקום להתחיל לשפוך את דם העסקנים, בואו נדבר דווקא על המקור לתאוות הדם הזאת.הרי בתכלס כולכם מגיעים עכשיו עם איזושהי ציפייה לאקשן. גם אני, שניה לפני שהתחלתי לכתוב את הטור הראשון הייתי באווירת קרב מלאה, וזה באמת נורא קל להדליק אנשים.

אווירת הלינץ' הזאת היא משהו שמלווה את ההתנהלות האישית שמנהל הקהל בארץ עם הלהקות והעסקנים כבר כל כך הרבה זמן עד שהיא מהווה כבר חלק ברור במערכת היחסים הזאת. המדיה העיקרית שמלווה את הסצנה (להלן-אינטרנט) הופכת את הקשר בין שני הצדדים למשהו בלתי אמצעי לחלוטין. ולפיכך כל אינפנטיל בן יומו מסוגל להפיץ טינופת לכל העולם ועוד להיחשב כאמין. על תרבות הדיון אפילו לא נדבר.

השבוע הבנתי חלקית את המקור. ביום שישי האחרון פגשתי במקרה את ד. בפאב. את ד. אני מכיר במקרה מאז שהיה נער. היום הוא בן 21,לא מה שאני אגדיר כגיל אולד סקול. ד. פצח במונולוג מטאל מרגש, מלא בקובלנות כלפי המוזיקה כיום,בו הבהיר כי "היום זה לא אותו דבר", והקביעה החביבה עלי-"פעם היה יותר טוב". ניסיתי להבין מה בדיוק היה יותר טוב והוא נקלע למערבולת של "התחושה…הפיל…הראשוניות…". נו באמת.

הגל הבא כבר כמעט התפתח לדיאלוג שלם אלא שאז כבדו עלי הבירה ודיבור המטאל ואני נטשתי את ד. הממורמר כי ירדתי לסוף דעתו של ד. ומכאן השיחה מתה. יש אנשים שכל עיסוקיהם הוא לספר עד כמה טוב היה פה פעם ונראה לי שד. הקשיב להם טיפה יותר מדי. אני כן הייתי פה ב-93 וב-95 וכו' ולא, לא היה פה יותר טוב ,ההופעות לא היו יותר טובות ואין פלא – היו משהו כמו 2 ערבים בשנה. וכמו שכבר ברור לכם הסאונד היה מחורבן ולא הרווחת שקל מהופעה.

ולא, זה לא היה "מחתרתי ואפל", זה היה מחורבן. ולא, לא הייתה תחושת "ראשוניות" אלא תחושה שכלום לא קורה. וכשכבר נקש נתן לך להופיע (כי הוא היה היחידי), אז הבמה התפרקה באמצע ההופעה ולא היה מים לנגנים על הבמה ולא משנה באמת איזה סאונדצ'ק עשית בכל מקרה נשמעת חרא.

באותה תקופה היו בערך 4 להקות שהיו פעילות והופיעו. גם הלהקות הגדולות הגיבו בהתאם – אורפנד שקעו לתרדמת קטטונית של 6 שנים וסאלם שקעו לתרדמת חורף משלהם. ואכן מ-95 עד 99 אין הופעה (למעט מלכאש בירושלים ב-97 כמדומני) שראיתי שנחרתה בזיכרוני כמשהו חריג לטובה.

גם תקופת הרוקסן, טובה ככל שהייתה, אינה פרמטר לכלום. מדובר בחצי שעה היסטורית בה מטאליקה וגאנז שחטו את מצעדי הפזמונים העולמיים ולכל ערס היה באוטו את נוט'נג אלס מטרס. זה יהיה כמו להגיד שבגלל שבלינק מכרו מלא אז סצנת הפאנק הישראלית תפרח. עורבא פרח.

השנים האחרונות הינן חסרות תקדים בהיצף הערבים והלהקות והשפע היחסי המוזיקלי שנמצא כאן, אמנם חלק גדול מכך עדיין נשמע רע אבל אנחנו בכיוון. אם גם נשקלל את העובדה שמדינת ישראל נמצאת במלחמה בשנים האחרונות, הרי שאפשר להבין שאנחנו במצב לא רע יחסית.

בקיצור, אל תאמינו לכל מה שמספרים לכם, במיוחד אם מספרים לכם שדארקט'רון נשמעים כמו להקת פאנק. קראתי את הציטוט הזה השבוע בסקירה ובהיותי חובב גם של בלאק וגם של פאנק הלכתי לבדוק במה מדובר. ובכן, מסקנות לי שתיים. הראשונה – לתרגם סקירה מאנגלית לעברית היא רעיון גרוע מאד, יותר קל להקשיב לאלבום ולכתוב סקירה עצמאית. השניה – האלבום עצמו טוב. אמנם לא מדובר פה במשהו חריג קיצוני לטובה אלא באלבום בלאק מטאל טוב. ולצורך העניין – בבלאק מטאל לא משתמשים בביטויים כגון "סאונד אפי". לא בבית ספרנו.

דווקא אל האלבום האחרון של בהמות' הגעתי עם חרב שלופה וכל כוונה שבעולם לקטול אותו. כל השורות כבר היו מוכנות מבעוד מועד. את שטניקה מאד אהבתי – שילוב מצויין ועמוס בלהיטים שמראה לכולם איך בדיוק עושים את זה. ת'למה 6 היה גם הוא מצוין. האלבום הקודם עם השם המעצבן היה לא רק משעמם אלא בו פולחן האישיות ההומו אירוטי של נרגל הגיע לשיאים חדשים. העטיפה כולה נראית כמו גרסת גרסת הבלאק מטאל של האסלר.

האלבום החדש של נרגליינו נשמע כמו פשוט כמו אלבום מטאל גדול. אם פעם חשבתי שהשאיפה שלהם היא להיות להקה גדולה בדרג הביניים אז טעיתי. לנרגל יש כנראה ביצים ענקיות ונראה שהוא מכוון את עצמו בצורה יציבה לפסגת המטאל. אני לא אתפלא כשעוד שנתיים שלוש בהמות' יעשו כל פסטיבל באירופה בתור הדליינרים.

ולסיום: לאחר שביליתי שני ערבים בסמיכות למר פול דיאנו אני יכול לומר מספר דברים:
1. בריטים זה עם מעפן.
2. המתופף של דמניישן הוא אדם טולרנטי מאד.
3. הופעות של גלאם זה לא רע בכלל.
4. אני מקווה שזהו ביקורו האחרון של מר דיאנו בארצנו.
5. יש סיבה למה איירון מיידן לוקחים 2500000$ והוא לא.

יאללה ביי.