"מולך" בדיבור נגוע – #9

יש דברים שאף פעם לא משתנים. מתישהו כשהצלחתי לעבור את מכשול השנאה העיוורת ואת הנבערות הגזענית שחקוקה ברובנו הצלחתי לפקוח את העיניים לראות מה קורה מסביב. בעבודתי אני נתקל בכל סוג אנשים אפשרי – עבודת מכירות מפגישה אותך עם טיפוסים "צבעוניים" משהו. אחד מהאנשים האלה הוא ע., שהוא לטעמי אחד האנשים היותר טובים שפגשתי. בן אדם חביב בצורה קיצונית, בעל יחסי אנוש מעולים ומקצוען אמיתי בעבודתו. ובכל זאת ע. הולך לעבוד פי כמה וכמה קשה יותר על מנת להתקדם מעלה. ע. יצטרך להוכיח את עצמו פי עשרת מונים מאנשים נחותים ממנו בעליל. ולכל זה יש הסבר הגיוני לחלוטין – לע. כתוב משהו אחר בסעיף הלאום בתעודת הזהות שלו.

ועכשיו בא הקטע הבאמת מעניין – אם היינו תופסים את ע. מדבר על חסימת כבישים ותפיסת תחנות רדיו והתפרצות למשרדים ממשלתיים תוך שימוש במסה אנושית הרי הוא היה מובל אחר כבוד לאירוח חמים, אינטימי ופיזי מאד עם איזה מסאז' מפנק, כל זאת על חשבון המדינה באחד ממתקניה המפוארים שמאכלסים דרך קבע כל מיני אנשים שאומרים כל מיני דברים לא יפים על המדינה ומה צריך לעשות לה ולפעמים גם עושים את זה. בסוף אותו סופשבוע של תענוגות (שבטח יארך כמה חודשים) הוא בטח ישלח לתקופת מרגוע קלה של כמה שנים נאות באחד המתקנים הקצת פחות מפוארים של המדינה.

מצד שני לפני מספר ימים קראתי ראיון עם נועם פדרמן ב-Ynet בו הוא אומר את אותם הדברים בדיוק ואיך אבל איך לא מצאתי היום באותו אתר שום ידיעה שמבשרת על מעצרו בגין קריאה למרד. לא מצאתי כי זה לא קרה. וזה לא שאני טוען שאותם בתי הבראה הם תופעה פסולה לחלוטין – "הקם להרגך השכם להורגו" הוא משפט עם תובנה ובריאה מאחוריו ואם זה נכון כשהרוצח בא מבחוץ אז תארו לכם עד כמה זה נכון כשהרוצח בא מבפנים. באופן הגיוני, כשהליבה מותקפת מבחוץ היא מתקשה כנגד התוקף. כשהוא בא מבפנים הרי שזה הרבה יותר חמור.

יש גם דברים שכן משתנים. כבני אדם אנחנו מאד סתגלנים לסביבה וכל זאת נכון גם לגבי הרגלי הצריכה שלנו שמתאימים את עצמם למה שמוכתב לעולם משינויים באופנה, טכנולוגיה, תפיסות עולם שזזות.

בשבוע שעבר התחלתי לדבר על שינויים שהולכים לקרות סביבנו ושישנו בסופו של דבר את התפיסה העסקית שמאחורי המוזיקה, את דרך העבודה של הלהקות ואת צרכנות המטאל. גם אם נסתכל אחורה במישור הזמן נראה שכל עשור שעבר מאז תחילת המאה הקודמת הביא איתו שינוי מהותי ביותר במה שקשור ביצירה מוזיקלית והאופן שהיא נצרכת על ידי הקהל.המדיה עברה מתקליטים לסלילים, לתקליטים, לקלטות, לקומפקט דיסק ועכשיו לפורמטים דיגיטליים שלמעשה שוברים לחלוטין את הדרך שבה מגינה על עצמה תעשיית המוזיקה כנגד גניבת קניין רוחני, ובמילים צנועות יותר – השגת מוזיקה בלי לשלם עליה.

האינטרנט הצליח לשבור את כללי המשחק שהיו נהוגים כבר שנים והצליח להפוך את המוזיקה למשהו זמין לכל נפש בעולם במחיר חיבור לרשת והשאיר את חברות התקליטים עם זין ביד, מה שלא נכון לגבי האומנים שגם ככה לא רואים שקל ממכירת תקליטים כבר כמה שנים. תכלס, מספר הלהקות שהצליחו לעשות כסף ממכירת דיסקים בתחום המוזיקלי שלנו הוא קטן עד כאב. אני יכול לצטט את מיאזקו מנאזום (שניהם ז"ל) שסיפר שגם אחרי מכירות של עשרים אלף דיסקים מאלבומם השני הוא עדיין לא ראה שקל מחברת התקליטים שלהם – רילפס.

למי שלא יודע, במטאל לא עושים כסף מדיסקים אלא ממרצ'נדייז והופעות וגם זה תקף במידה ואתה עושה הרבה, אבל הרבה טורים לכל אורכו ורוחבו של העולם. אימורטל סיפרו בראיון לטרורייזר שהם וויתרו על עבודות יומיומיות רק אחרי שבע שנים של טורים אינטנסיבים. ובקיצור – הדיסק תכלס מת כבר כמה שנים יפות וכל מה שנשאר לנו זה להבין את זה.

מצד שני, אותה טכנולוגיה שגרמה לנו להפר זכויות קניין רוחני גורמת במקביל לתופעות חיוביות עבור אומנים, כמו למשל העובדה שאולפן הוא כבר לא דבר נשגב ויכול להתקיים בכל בית – בהשקעה הכלכלית הנכונה. עברו הימים שהמקום היחיד בו יכולת להקליט היה אולפן שעלה מאות דולרים ליום. תוכנות כמו "קיו בייס" ו-"פרו טולס" קיצרו את המרחק בין להקה לתוצאה מוקלטת איכותית. תוצאה ראשונה של השינוי הזה הוא שלהקות גדולות (ראו מקרה דייסיד למשל) התחילו להקליט בעצמם ולמכור את המאסטר המושלם לחברת התקליטים בזיכיון (לייסנס) ובכך הצליחו לגרוף יותר רווח ממכירות הדיסק היות ומוטיב ההשקעה נופל עליהן.

התוצאה השניה, זאת שיותר רלוונטית לאומנים קטנים, היא שעקב מחירה הזול יחסית של ההקלטה והיקף התפוצה של האינטרנט, להקות הצליחו לעקוף את מערכת ההפצה של חברות התקליטים ולהגיע בעצמן לקהל היעד שלהן. עד לפני כמה שנים, הדרך היחידה להגיע לכלל קהל היעד שלך היתה לחתום בניוקליר בלאסט. היום, עם שיווק נכון, אתה יכול לעשות את זה בעצמך תוך השקעת זמן בלבד.

הסיבה שחברות התקליטים מתרעמות על השינוי הזה הוא שבעצם הן מאולצות למצוא אפיקי רווח חדשים עבור סחורה שבעבר נמכרה כמובן מאליו. במקרה הזה יש לנו את "אפל" שפיתחו מערכת בילינג (גבייה) שמתאימה למצב החדש וגובה על כל שיר שהיא מוכרת כחצי דולר. זאת אמנם סנונית ראשונה אבל כזאת שמתייחסת למדיה שנצרכת עבור מוצר ספציפי מאד (איי פוד על כל נגזרותיו). הסנונית תהפך ללהקת סנוניות כשחברות שמתעסקות בבנית מערכות בילינג באופן בלעדי (כמו אמדוקס) יכנסו לתחום הבילינג באינטרנט ויבנו מערכות גלובליות שיתעסקו במכירת מדיה בכל רחבי הרשת ויתאימו לפורמט השמעה אחיד.

כל זאת חייב לגרום שינוי בפורמט בו פועלות חברות התקליטים והלהקות. כנגזרת ראשונה ה-"אלבום" כמו שאנחנו מכירים אותו הולך להשתנות. ירידת כוחו של האלבום המסורתי תגרם מהעובדה שהמכירה ברשת תתיחס לשירים בודדים.במצב כזה אין טעם להוציא אלבום של 10 שירים. להקות יעדיפו להתרכז בהקלטת מספר שירים קטן יותר שכל אחד מהם יהיה פנינה ויהיו בעלי סיכויים גדולים יותר להמכר.

הנגזרת השניה היא דרך פעולת החברות. כל הנאמר לעיל גורם ויגרום לירידת מתח המזומנים שמגיע לחברות דרך מכירות אלבומים כך שחברות התקליטים יצטרכו למצוא מקור חדש להזרים מזומנים לכיסיהן המידלדלים. הדרך לטעמי עוברת בשינוי מבני ועסקי בתוך החברות עצמן .שחרור מוזיקה של אומנים יהפוך לאחד הנדבכים בפעילות הכלכלית שלהן כשמרצ'נדייז (חולצות וכו') וניהול האומנים עצמם יהפוך למקור הרווח העיקרי עבור אותם חברות, כמו שכבר אמרתי-מקור הרווח העיקרי נמצא גם היום בהופעות ומוצרים נלווים.

איפה זה משאיר אותנו הקהל?

בתוך כל זאת מי שעדיין יצא הנשכר העיקרי יהיו חברות התקליטים אם וכאשר ישכילו לבצע את השינוי בזמן. אנחנו,בתור הקהל שרוצה לרכוש מוזיקה בצורה לגיטימית תוך מתן כבוד לאמן שמאחורי המוזיקה, נמשיך לשלם את המחיר,שתמיד, אבל תמיד, נקבע על פי מה שאנשים מוכנים לשלם ולא ביחס ישר לעלויות שגלומות בו. מה שכן ישתנה הוא מה שנרכוש – קבצים במקום דיסקים בתור התחלה, אבל זה כבר להקדים את המאוחר. כבר היום אם אתם רוצים לתמוך בלהקה החביבה עליכם עדיף שתוציאו את כספכם על רכישת חולצה במקום דיסק – כך תוכלו להבטיח שחלק ניכר יותר מהכסף יגיע אליהם. גם ללכת להופעה זאת אופציה טובה.

אני אישית אשמח להמליץ לכם לרכוש למשל את החולצה החדשה והגאונית של הורקור – כולה אומרת אהבת אדם וחביבות באופן כללי, ובלי ספק החולצה הכי מגניבה שעלתה עלי בשנים האחרונות. לחולצה הזאת יצטרף בקרוב אלבום חדש שמוקסס על ידי סקוט הול (אגרופוביק נוזבליד/פיג דיסטרוייר) שמצטייר בתקופה האחרונה כמיאזקו הנאזומיסט בזעיר אנפין.

אני גם אישית אמליץ לכם להגיע לראות את בצפר שוברים את הברבי ביום שישי הקרוב. הזדמנות חד פעמית לראות להקה רגע אחרי שהיא חתמה בחברה שתבטיח את עתידה. ברור לי שהאנרגיות שבדרך כלל קיימות אצלם יוכפלו בעשרת מונים עקב גודל המעמד.

מינהלה – בשבוע הבא כנראה חוזרת תחרות אידיוט החודש. אני יכול לספר שיש מספר מועמדים מאד מאד חזקים ושהתחרות צמודה מאי פעם, מה שבא ללמד שטיפשים לא מתים, הם רק מתרבים. ואפילו יודעים לשלוח מייל…

דאסווידנייה