מומלצי השבוע ב Musix – אלבומים לכל מצב רוח

השבוע כתבת אתר מטאליסט עדי כהן תמליץ לקוראים על 10 אלבומי מטאל, בז'אנרים שונים, ראש שונה ואווירה שונה – כאלו שמהווים את הפסקול הטוב ביותר ליום שלה. את האלבומים המלאים ניתן לשמוע ללא תשלום בלינקים לשרות ואפליקציית המוזיקה מיוזיקס, זאת לאחר רישום שמאפשר חודש ראשון חינם לניסיון:
תמיד כאן בשבילכם – לכל מצב רוח:

Amorphis – Eclipse

אם יש להקה שחביבה על עולם המטאל על כל גווניו הרי זו Amorphis. הז'אנר הבלתי מוגדר שלהם והיכולת שלהם להשאר במיינסטרים החביב על כולם מפתיעה אותי כל פעם מחדש. זו להקה שמתאימה לכל יום, לכל אחד, לכל מצב רוח, ודווקא היומיומיות הזו משאירה אותם כלהקת ברירת המחדל הכיפית שתמיד אחזור להאזין לה.

להאזנה
עפים על עצמכם? – המגניב:

Judas Priest – Metal Works '73-'93

Judas Priest היא ללא ספק הלהקה הכי מגניבה שאני מכירה, אי אפשר לשמוע אותם בלי לדמיין את עצמך על הארלי, חורש את המרחבים כאילו אין דאגות של לימודים\כסף\משפחה ושאר שגרה משעממת. כנראה בגלל כל הפוזה הם נותנים הרגשה שהמאזין שלהם הוא רוקסטאר מגניב בעצמו וזה כיף להתנתק מהמציאות איתם לטובת שעה של פאן טהור. בגלל שיש להם כל כך הרבה שירים טובים קשה לבחור אלבום אחד, אז האוסף הכפול הזה הוא בדרך כלל המועדף עליי, במיוחד בנסיעות ארוכות.

להאזנה
בא לי שטויות – הדבילי:

Steel Panther – Balls Out

נו באמת צריך להסביר למה? ה"להקה" הזו היא בנתיים הלהקה הכי שטותניקית שאני מכירה, עם שירים חסרי בושה ומילים שקשה לשכוח מרוב הפרובוקטיביות שלהן, וכמובן שזה בא ביחד עם ווסט מנומר ומכנסי עור ולעוף על עצמך ברמות שלא קיימות במציאות. אפילו שזו לא באמת להקה אמיתית, עם ביוגרפיה מצוצה מהאצבע ונגנים מטופשים להחריד – עדיין היא גורמת ללהקות הגלאם של פעם להראות מה-זה חנונים.

להאזנה
זריקת עידוד – האופטימי:

Threshold – Dead Reckoning

אני לא יודעת למה, כי האלבום הזה הוא לא "וואו" בשום צורה, אבל הוא נכנס לי ללב. הוא מצליח לעודד אותי, כאילו מישהו עומד לידך ואומר שיהיה בסדר. אולי זה בזכות השירים הקליטים והלא מתיימרים, ואולי בזכות לחנים מבריקים ומלודיות יפות, למרות שהלהקה פחות מוכרת בז'אנר והאלבום נוטה להשכח, מדי פעם אני עדיין חוזרת אליו ונזכרת כמה הוא נעים לאוזן.

להאזנה
וואו, חם פה – הסקסי:

Alice Cooper – Trash

אפשר לומר שפנים רבות ל- Alice Cooper, ואפשר למות על אלבום אחד שלו וממש לשנוא את האחר. אבל אם יש קונצנזוס אז אין ספק שהוא על Trash, אלבום שיגרום לכם לצחקק ולהסמיק בו זמנית. כמובן שיש יותר פרובוקטיביים ממנו, אבל אין משעשע כמוהו, זה אלבום כיפי שיכניס אתכם למוד סליזי במיידי.

להאזנה
אכלו לי, שתו לי! הכועס:

Pantera – Vulgar Display of Power

אחד האלבומים היחידים שנאלצתי להפסיק באמצע בשמיעות הראשונות כדי להרגע. לוקח הרבה זמן להתרגל אליו, ויש יותר כבדים ממנו, אבל אין כבדים כמוהו – האגרסיביות הטהורה שלו מאוד טוטאלית ואפילו מפחידה לעיתים. אלבום שתמיד יושב אצלי בהישג יד ואם הוא נכנס לפעולה אז רצוי לתפוס ממני מרחק לפחות עד שהוא יסיים להתנגן.

להאזנה
כשבאמת נמאס – המטורף:

Strapping Young Lad – City

אני לא ממיטיבי הלכת כשזה מגיע ל- Devin Townsend, אבל אני יכולה להבין את אלו שמחשיבים אותו למינימום גאון. הלהקה הזו היא ה- Mr. Bungle של המטאל והאלבום הזה פשוט גומר לי את המוח. צריך המון סבלנות בשביל זה, ועדיין לא הבנתי אותו עד הסוף, ואולי בעצם לא צריך – אבל זה בהחלט אתגר.

להאזנה
הפסקת סיגריה – האפלולי:

Tiamat – Skeleton Skeletron

כן, אני יודעת, יש כאן שירים כמו Brighter than the Sun שגותיות במחוכים כבר טחנו מכל הכיוונים במועדוני אלטרנטיב, אבל אין הרבה אלבומים שקולעים למטרה בדיוק כמו האלבום הזה. הוא נוטף אווירתיות, גורם לגוף לזוז מעצמו ולמרות ש- Tiamat כבר מזמן לא הוציאו משהו ראוי לשמו נחמד להזכר בתקופה הטובה של Skeleton Skeletron ו- Cain. השירה האפלולית, המילים המפתות, הכל שם, גם אם זה בנאלי. מכירים את זה שיש תקופות בחיים שממש אפשר להתאים להן פסקול? אז זה חלק מהפסקול הפרטי שלי.

להאזנה
כשלא בא לקום בבוקר – המדכא:

Katatonia – Last Fair Deal Gone Down

וואו, המון זמן שלא שמעתי את האלבום הזה. אבל יש ימים שהוא מתיישב עליהם בול, עם המלנכוליה השורפת שלו ומלוא כובד הראש. זה לא מעיק על הנשמה כמו דום מטאל איטי, והשירים כאן קליטים ויכולים לעבוד טוב גם בשאפל. אבל עדיין, האיכויות שהאלבום הזה מציג מחזירות אותי אחורה בזמן וזה מתאים לי כשסתם לא בא לי על היום הארוך הזה.

להאזנה
קצת פואטיקה לוריד – המהורהר:

My Dying Bride – Like Gods of the Sun

בגדול אני לא סובלת דום מטאל, אבל בלהקה הזו יש משהו שמשך אותי כבר מזמן. אני לא אקשיב להם סתם ככה, ורוב הסיכויים שגם לא אצליח לשרוד אלבום שלם, אבל הפואטיקה פשוט זולגת להם מבין הצלילים. קשה להרשים אותי כשזה מגיע למילים וזו בין הלהקות הבודדות שמצאתי את עצמי יושבת וקוראת את הליריקה של כל האלבום בעיון. מודה, לא עקבתי אחריהם במשך השנים, אבל אם אני במצב הרוח המתאים, זה אחד האלבומים שיכולים לעשות את העבודה – בתנאי שבאמת מקשיבים לו.

להאזנה