מחסלים שנה – סיכום שנת 2022 במטאל הישראלי

הגענו אליו שוב! הגביע הקדוש של המטאל הישראלי, האברסט (או הר החרמון, מה שבא לכם) של הסצינה המקומית העשירה שלנו – הסיכום השנתי הישראלי של מגזין מטאליסט.
והשנה, 56 ריליסים שונים! רובם מטאליים, חלקם בשוליים הרוקיים\פאנקיסיטיים של המטאל, יש פה ריליסים בשלים יותר ובשלים פחות, יש פה EPים, אלבומים מלאים, אוספים, ריליסים מחודשים ובאופן כללי, הרבה מאוד רעש שצוות מטאליסט נהנה לחרוש ולהכיר בשבועות ובחודשים האחרונים.
ואתם? אתם מוזמנים לצלול אל עומק הכתבה, להקשיב לפלייליסט ובעיקר לגשת לעמודי האומן של ההרכבים שבנו את הרעש הישראלי לשנת 2022, ולספר להם עד כמה אתם אוהבים את המוזיקה שלהם!

Alien Fucker – Singles Collection Vol II
Porn-Grind

איך אפשר לסכם שנה בלי אליאן פאקר, הא?
למי שפספסו את הפרקים הקודמים בסדרה, או איכשהו בטעות לא עוקבים אחרי סקירות סוף השנה שלנו, קבלו תקציר: דוד אמירמוב, המולטי-טאלנט מאחורי הפרוייקט ההזוי הזה הוא צינור מכבי אש של יצירות מוזיקליות.
לא כי הוא מכבה יצירות, חס וחלילה, הוא פשוט מוציא כמויות עצומות של מוזיקה במהירות מטורפת ובלחץ פסיכי, הוא מנגן, מתכנת, שואג, ממקסס וממאסטר הכל בעצמו.
והפעם, הוא איגד את כל הסינגלים שהוציא מאז ה-EP הקודם לכדי חבילה אחת של עשרה קטעים חורניים, מהירים, יש פה גראולים, יש פה סקווילים ויש פה דברים שנשמעים כמו משרוקית שעברה טראומה אמיתית, וכל זאת עם טייטלים העוסקים בפורנוגרפיה חייזרית (כן, אתם קוראים נכון), כי כך מחייב הז'אנר הפסיכוטי הזה.

Andrelamusia – Pandemonium
Symphonic Deathcore

האלבום הזה הוא אחת ההפתעות הגדולות יותר שבסקירות אלה, היות והלהקה הצעירה הזאת דגלה יותר בטיזינג ממושך של סינגלים לאורך החודשים האחרונים, אבל את אלבום הבכורה המלא שיחררה ללא התראה בשבוע הראשון של דצמבר. התעמקות במילים תראה אוסף תמונות אלימות ומציאות מדממת בה חיות אוסף דמויות החולקות עולם. ככל שמעמיקים פנימה מתבררת ההשראה העיקרית שהיא עלילת המנגה Berserk. נציין שלקרוא למה שהלהקה עושה Symphonic Deathcore זה אנדרסטייטמנט נוכח השפעות ה-Progressive, הסאונד המודרני החלק, הנוכחות של ה-Alternative עם האלקטרוני ואפילו יציאות לא צפויות לעולם המוזיקה הלטינית.

Arallu – Death Covenant
Oriental Black Metal

אלבומה השמיני(!) של Arallu, מוותיקות להקות המטאל בישראל, יצא לקראת סוף השנה בחברת התקליטים האגדית Hammerheart – ובדומה לשני אלבומיה הקודמים, Ein Olam ו-Six, הוא ממשיך בקו ההולך ומתרחק מהבלאק מטאל הברברי של תחילת הקריירה שלהם אל שילוב מוצלח הרבה יותר של מרבית סוגות המטאל הקיצוני, לרבות Death Metal, Thrash Metal ואפילו Doom Metal לסירוגין – שזורים ביחד עם מוסיקה אוריינטלית ערבית וכמות נכבדת של Black Metal שורשי. הלהקה בהחלט מצאה את הקול שלה בשלושת האלבומים האחרונים ו-Death Covenant מחזק את הכיוון למוסיקה מכסחת יותר שלא מוותרת על האווירה המזרחית השורה בכל שיר ושיר.

Astro Choleras – The End Doesn't Scare Us
Thrash/Death Metal

חברי Astro Choleras הם ת'ראשים בכל רמ"ח איבריהם ושס"ה גידיהם (תאמינו לנו, ספרנו) ושורשיהם המוזיקליים ניכרים מאוד באלבום הבכורה של ההרכב, שחלק ניכר משיריו הם כל מה שמוש פיט צריך כדי להיפתח. ה"חולירות", שמנגנים "Thrash בלגאנים" כמו של פעם, מצליחים לשבור את מהירות האור (והקול) עם שירה של מי שהרגע גילה שלקה בצרעת, ריפים מהירים עם טרמולו, בס נוירוטי בסגנון פאנק ותיפוף זדוני שנלמד בבית מחסה לפיות שיצאו לתרבות רעה.

Autumn Tears / Zeresh – Widowing / Possessing
Dark Folk

ההרכב "Zeresh" כבר התקבל באהבה בשולי סצינת המטאל הישראלית, למרות שאין בו כמעט ולא תו אחד עם דיסטורשן. תמר זינגר, האישה מאחורי הפרויקט האפל והמרתק הזה, חורטת שוב ביתד מוסיקלי את היגון והתסכול שלה במוסיקת פולק מדוכדכת ומדכאת – הפעם בשיתוף פעולה עם הפרויקט המשותף שלה עם אמני הדארק ווייב הבין-לאומיים Autumn Tears בו היא לוקחת חלק כבר לא מעט שנים. האלבום המפוצל הזה בהחלט מביא את זינגר לקדמת הבמה ומאפשר לה להתבטא בשתי התצורות המכשפות שלה, כשהיא מוכיחה שוב מבלי טיפה של דיסטורשן שיש פה אפלה ודיכאון שתממן קריירה של להקת Funeral Doom לעשר שנים.

Beyond Doom – Delusions of Sanity
Black/Instrumental Metal

אחרי לא פחות מ-4 EP-ים שכיכבו ברשימה הזאת בשנה שעברה, פרוייקט הסולו הזה מוציא את האלבום הראשון באורך מלא שלו. אייל אמזלג, שמנגן על כלל הכלים בפרויקט הזה, משחרר חומר בכמויות אדירות לאוויר העולם ומחדש בכל פעם. האלבום הזה אינו ארוך וכולל 10 שירים בפחות מחצי שעה, כל אחד בעל אופי וייחודיות משלו. האלבום מתאפיין בשירים שקטים יותר מה-Black שהיה נוכח מאוד בריליסים הקודמים, למרות שמדי פעם מבליחים בו ריפים כבדים ומהירים מאוד מעולם ה-Black. באופן טבעי, השירים השקטים הופכים את האלבום הזה למרגש יותר – מבלי להגיד מילה אחת.

Biohazard Peligroso – Terror of Morality
Death/Black Metal

רוב האנשים שאנחנו מכירים יספרו לכם שאין באילת שום דבר טוב. העיר הזו יקרה, חמה מדי, תיירותית מדי ובגדול, די מיותרת.
ובכן, זה הזמן שאותם האנשים יכירו את פרוייקט ה-Death המטורף הזה, פרוייקט שהתחיל כאשר בחור אילתי מוכשר במיוחד בשם רן רבינוביץ' צירף אליו את סרגיי שוורצמן, גראולר שככל הנראה נמלט מהגיהנום ממש לא מזמן.
רן מנגן על על כל הכלים, סרגיי שואג עליו מהצד השני, והתוצר הברוטאלי הזה הוא EP כבד, אגרסיבי, שמנמן ומלא עסיס מטאלי.
חמישה קטעים יש ב-EP הזה, רובם נמצאים בתחום ה-Death, אבל יש זליגות Black-יות פה ושם, בעיקר בבלאסט ביטס ובאווירה שעוטפת את ה-EP המשובח הזה.

BRCDS – Radiant Gray
Metalcore

שנת 2022 הייתה שנה מעולה ל-Metalcore הישראלי ורגע לפני השנה החדשה, בה נקבל הרבה ריליסים מהז'אנר, שחררו חברי להקת BRCDS את האלבום הראשון שלהם באורך מלא (ה-EP הראשון שלהם יצא ב- 2019). זהו אלבום שמכיל את כל מה שטוב ב-Metalcore – בתים קשוחים שמלווים בפזמונים מרגשים, ריפים מהירים שמלווים ב Breakdowns עוצמתיים, גראולים מפלצתיים וטקסטים שנכנסים עמוק ללב. האלבום הזה יעשה לכם חשק לרצות לשבור כל מה שסביבכם ובמקביל לרצות להיעלם לאיזה אי בודד ולחשוב על החיים. אם יש לכם אפילו טיפה של עניין ב-Metalcore, אתם הולכים לעוף על האלבום הזה.

Cyclops – In the Blood
Djent

נראה שחברי להקת Cyclops לא נחים. בשנה שעברה הם הוציאו את אלבום הבכורה שלהם, והספיקו כבר לשנות מעט את הרכב הלהקה ולשחרר אלבום חדש שמעבר לזה שהוא מציב רף גבוה בשטח, הוא מהווה גם עליית מדרגה רצינית מהאלבום הקודם שלהם. האלבום הוא פצצת גרוב מטורפת, אבל יש לו גם סאונד מאוד אלגנטי ומתוחכם (מינוס הקטע המתיש שעלול לבוא עם תחכום מוזיקלי). הוא כבד, אבל מאוד מלודי, נותן חזק בראש, אבל גם מרגש, ומלא בסולואים חזקים ושינויי קצב מרתקים.

Death In Your Yard – Bears Against Humanity
Crossover/Thrash Metal

אלבומה השני של DIYY הוא מצג המראה מגמת שיפור מהאלבום הראשון והדמו של להקת ה-Crossover הישראלית הזו. מלכתחילה DIYY מתנדנדים מחוץ לגבולות המטאל, לא רק בגלל גישת ה-Street Punk שכולה אצבע משולשת לממסד מההגשה ועד למילים – אלא גם בגלל שהשירה של אלון הופמן יותר מזכירה זמרי פאנק מאשר שירת Thrash מחוספסת. רק ב-Crossover אפשר למצוא כאלה מציאות, ו-DIYY לא עוצרים לרגע עם אלבום שמכיל את שני השירים החתרניים של לפני שנה ביחד עם ארסנל שירים חדש וכל זה בפחות מחצי שנה, "דובים נגד האנושות" הוא מסמך Crossover משעשע, חצוף, מסטול, שיכור, מלוכלך ומזיע כמו שהז'אנר הזה נועד להיות.

Deathsiege – Throne of Heresy
Blackened Death Metal

האלבום המלא של Deathsiege, ששמות חבריו מורכבים מראשי תיבות (T.D גיטרות, A.M תופים ו-J.S שירה), הוא קונצרט בן כחצי שעה של Blackened Death' דחוס, בועט ואינטנסיבי – כזה שלא נח לרגע ושמשחרר קיתונות של בוז וזעם לכל עבר.
להוציא קטע מעבר אינסטרומנטלי קצר ("Satanic Tyranny"), השירים, שאפשר בקלות לשבץ אותם לקטגוריית ה"נו בולשיט", נצרכים במכה אחת. לצד הפקה מחוספסת סטייל Sarcófago, תפקידי הגיטרה מגלים היכרות מעמיקה עם הטאבים של Trey Azagthoth.

Defiled Embrace – Whispers of the Forest
Doom/Death Metal

דוד אמירמוב, שים לב, כי מדרום תפתח הרעה, ולא סתם מדרום, מאופקים!
עד כמה רעה? רעה, אפלה, ארוכה, אטומספרית וכבדה במיוחד.
ואם אתם תוהים מה הקשר בין אמירמוב לבין מתן קדר, האיש מאחורי החיבוק המחולל, ובכן – עושה רושם שמתן מנסה להתחרות בדוד על תואר "האמן שישחרר\יקח חלק בהכי הרבה ריליסים לשנת 2022".
פרוייקט ה-Doom של מתן התחיל בתור פרוייקט סולו, עד שצירף אליו את יפתח לוי (Prey For Nothing) ואת עומר כהן על הגיטרות, בס ושאר האפקטים – ושמר לעצמו את הגראולים.
הגראולים של קדר עמוקים, ארוכים ומותאמים בצורה מושלמת ליצירה שרקח קדר במוחו היצירתי.
שמונה קטעים כולל האלבום הזה, רובם ארוכים וכבדים במיוחד, מופקים בצורה שמחמיאה לפרימיטביות הבסיסית שמנסה קדר להכתיב מחד, ושומרים על סטנדרט איכותי וגבוה מהצד השני. אלבום קלאסי לערב חורף אמיתי.

Desert – Soul of a Wanderer:Revisited
Acoustic Power Metal

את הלהקה הזאת אין צורך להציג. Desert היא אחת הלהקות הוותיקות שעדיין פועלות בארץ, וסנונית Power Metal חשובה ביותר. אחרי אלבומם השלישי שיצא בשנת 2019 ושינויים בהרכב בתקופה האחרונה, Desert חוזרת אלינו עם ביצועים מיוחדים ואקוסטיים לשירים מכל התקופות. זהו אלבום קצר, 10 שירים ב-37 דקות, באווירה שקטה ורגועה אך עוצמתית. האלבום האקוסטי שיצא בפברואר השנה כולל להיטים כמו Never Regret, שיר הנושא של אלבומם השני יחד עם Son of a Star מתוכו, I Gave You a Kingdom מאלבומם האחרון וכמובן Soul of a Wonderer מאלבומם הראשון שמככב גם כשם האלבום לצד שירים רבים וטובים.

Die Entweihug – Strict Regime Country
Death/Heavy Metal

סיכום השנה שלנו הוא הזדמנות נפלאה להיזכר בחברים ותיקים המלווים אותנו בכל סיכום שנה כמעט.
אז שוב, למי שלא עקב עד כה, Die Entweihug הוא פרוייקט סולו של דניס, חיפאי מוכשר במיוחד שזה הריליס האחד עשר שלו!
יצור הכלאיים של דניס הוא שילוב בין שירת Black מרושעת ואופיינית, מקצבי Heavy Metal קלאסי הלקוחים משנות ה-70 וה-80, גיטרות מייללות בסולואים אדירים וסולמות מזרח-תיכוניים לקישוט, וכל זאת בעטיפה נקיה, מופקת, כל כלי נשמע במקום, כל יללת גיטרה עוברת בבירור וגורמת לכותב שורות אלה לתהות, כמעט כמו בכל שנה – מה מוביל את יוצרי הסולו הנ"ל להשאר באפלה ולא "לייחצן" יותר מדי את המוזיקה שלהם.
והכי חשוב, יש פה אלבום שלם הנוקט עמדה די ברורה כנגד המתרחש בבלארוס, אז אם בא לכם להרחיב קצת את ידיעותיכם בנושא, צאו לדרך. יש לכם את פס הקול המושלם לעניין.

Feedback Force – Break the Automation
Industrial Metal

מה שהחל כפרויקט סולו על טהרת המוזיקה האלקטרונית בשלהי המחצית הראשונה של שנות האלפיים, התגבש כשני עשורים אחר כך להרכב האינדסטריאל Feedback Force. עם שם אלבום שהיה יכול בקלות להשתלב בדיסקוגרפיה של Fear Factory, "פידבק פורס" שרים (ליתר דיוק עידו אוזן, שזה אזכורו השני בסקירה זו אחרי Cyclops) או יוצאים חוצץ נגד חוליים חברתיים כמו ניכור, שכפול, תרבות ה-Copy + Paste, הפיכת המוח האנושי לדאטה־בייס. זאת, על מצע רענן של קלידים והשפעות מגוונות – הרבה Nu Metal, EBM וקמצוץ Strapping Young Lad.

Foolish Prophet – Things Said Long Ago
Progressive Metal

Foolish Prophet הוא צמד המורכב מנדב ברכה על הגיטרה והשירה ודור יעקובסון על הבס – שני חברים שמנגנים ביחד מגיל 14. אל הקלטות EP הבכורה שלהם הצטרף אסף קסימוב על התופים. הצמד מנגן Progressive Metal, עם טקסטים שנותנים הצצה לנקודת המבט של ברכה על העולם והמין האנושי. האלבום מתאים מאוד לאנשים שאוהבים שינויים קיצוניים במוזיקה שלהם.
מדובר פה ב-EP שנע בין סגנונות מוזיקה שונים ומגוונים, ממספר סגנונות מטאל (Black, Groove, Heavy) ועד למוזיקה קלאסית, באופן שיגרום לכם להישאר מרותקים ומופתעים לכל אורכו.

Funeral Demon – Mental Sadism / Conflicts of an Unfortunate Reality
Depressive Black Metal

האלבום המלא של פרויקט ה-Depressive Black של האדם המכונה 'הבל' הוציא השנה את האלבום הרביעי שלו – אבל לפעמים יש תחושה שמספר הריליסים שעלו על גבי האתר עולה על ה-20 (למעשה, כולל דמואים, סינגלים בודדים ועוד ועוד, באמת מדובר על כך שההוצאות העכשוויות של 'שד הלוויות' מגיע ל-20 במדויק לפי ארכיון המטאל). כמו בשנים עברו, אין נכון או לא נכון במוסיקה של Funeral Demon – מי שמחפש Depressive Black Metal איטי, מלנכולי, אווירתי ואפוף תסכול וסבל – ימצא את זה בשפע. גם האלבום המלא Mental Sadism וגם ה-EP שיצא חודשיים אחריו בשלהי מאי הנקרא Conflicts of an Unfortunate Reality מייצרים תמונת מסגרת של אומנות מיוסרת ושבורה. להבדיל מהריליסים הקודמים לאורך הקריירה של הבל, הפעם הסאונד מעט נקי יותר והלחנים מקצועיים יותר – ובהחלט אפשר לשמוע התפתחות מוסיקלית לאורך הקריירה העשירה והממושכת שלו.

Gadaffi Gadaffi – Gadaffi Gadaffi
Oriental Grindcore

בטעות הגענו למחתרת של המחתרת בה יצא EP בכורה להרכב כשדבר לא ידוע עליו למעט שההוצאה יצאה דרך HGP Records הידוע בעיקר בהרכבי ה-Grindcore שתחת ידיו. אכן, ה-Grindcore נמצא כאן באופן די בולט אבל ההוצאה מעניינת עוד יותר כשלתוך קדרה של Punk אגרסיבי מכניסים גם כלי נגינה ומקצבים אתניים מזרחיים, Industrial Metal ואפילו נרחיק לכת ונאמר שגם Thrash Metal מתחבא אין שם בין השורות. המילים ביקורתיות וציניות כלפי הרצון "לסלק את הציונים מפלשתינה" ועושות מה ש-Punk מתמיד ידע לעשות – מחטטות עם האצבע בפצעים פתוחים ומסובבות כדי לדאוג שיכאב טוב טוב. חמש דקות זה כל מה שאתם צריכים כדי לשמוע את האיפי הזה מקצה לקצה.

Inner Missing – Dead Language
Gothic Metal

אולי התוספת המפתיעה ביותר לרשימה שלנו, לא בגלל הז'אנר הנדיר שהיא מבצעת, אלא בגלל הנסיבות בגינן הצטרפה אל הסצינה הקטנה שלנו. Inner Missing התחילו את חייהם כלהקת Doom Metal אפלולית והלכו והתקרבו למחוזות יותר ויותר גותיים. הזוג המוביל את ההרכב כבר יותר מעשור, Malear ו-Sigmund (או אלכסנדה ופאבל) למעשה פחות או יותר החלו ליצור ולהתחבר זו לזה יחד ואלבומם החדש והתשיעי, Dead Language, הוא בעצם האלבום הראשון שלהם בישראל. הלהקה בעצם ביצעה עלייה לטבריה(!) לאחר שמלחמת רוסיה-אוקראינה החלה להתלקח.
בתור הרכב רוסי שלא מצא את עצמו בעולם ההולך ומידרדר, החליטו מאלייר וזיגמונד להעתיק מגוריהם לעיר העתיקה על גדות הכנרת ולהמשיך ליצור מוסיקה. "שפה מתה" הוא האלבום הראשון שלהם כהרכב ישראלי לכל דבר ועניין, והוא נשמע אפל, מדכא ועצוב כמו התגלמות החיים בגולה, רק הפעם מהצד השני. זה קולע בול למי שאוהב את הז'אנר, אבל גם אלה שלא, יכולים לגלות פה נפלאות.

Kadaver – Like a Lonely Pube on the Rim of the Urinal
Noise

פרוייקט הסולו של מיכאל זולוטוב ב-EP חדש אשר מרחיב את גבולות המוזיקה הפוסט-מודרניסטית האקספרסיוניסטית אל תוך ימינו אנו. אין כאן באמת שירים, אין מבנים מוזיקליים, מעט המילים שנמצאות כאן מתארות סיטואציה ספק נורמטיבית שעברה אישה אלמונית, והצלילים כאן הם ברובם רחשים אלקטרוניים עם מעט פידבקים של גיטרות רוויות אפקטים. למרות המאפיינים של מוזיקה אווירתיות, ניתן לקרוא לעשייה הזאת אנטי אווירתית כשאת תמונת חוסר הנינוחות שמספקת המוזיקה משלימים אמצעים חזותיים כמו שמות הרצועות הנוגעות למחלה ולסבל או העטיפה המקברית.

Ketoret – Spontaneous Combustion
Post Black Metal/Shoegaze

דווקא בעונת האביב השיקו חברי ההרכב הירושלמי Ketoret אלבום חורפי למהדרין שמשתלב עם מזג אוויר סוער ואפרורי כמו שוקו חם ומרשמלו. אך כמו ריחו המשכר של המשקה וכיאה לשמם, גם באלבום החדש, השני במספר, "קטורת" שומרים על הגחלת וממשיכים להפיץ את מרכולתם הריחנית והמלנכולית לכל עבר. מלוטש ומהודק מעט יותר מקודמו, האלבום הנוכחי הוא גשר מוזיקלי בין Slowdive ו-Ride לבין Black Metal ו-Doom; בין פאוזות איטיות ושירה מהורהרת שמביאות את המאזינים לרגעים של אושר שמימי עד להתנגשות הבלתי נמנעת עם "וול אוף סאונד" עמוס דיסטורשן, ולרוב גם שריקים ובלאסט ביטס.

Love Your Witch – The Endless Rider
Stoner/Thrash Metal

ה-EP החדש של Love Your Witch, ששוב יצא בשלהי השנה, מוכיח שגם השנה הכנופייה הצעירה שקמה רק לפני ארבע שנים וכבר הוציאה ריליס לכל שנה מתעלה על עצמה. הפעם, 'הרוכב האין-סופי' הינו שיר אחד באורך של עשרים ומשהו דקות הממלא EP שלם לבדו, וכל כולו מעשיית רוקנרול כבד, מלוכלך, בועט ומשולח רסן. לא יאומן שהצעירים האלה מוכיחים לאנשים שמבוגרים מהם לפעמים גם בעשרים שנה איך עושים Stoner Metal כמו שצריך, ומערבבים בו Heavy Metal, Thrash Metal קלאסי וכמויות נכבדות של רוקנרול כיפי וטהור. מעבר לכך שהשיר/EP הזה הוא הדבר היצירתי ביותר מפרי ידיהם של Love Your Witch, מדובר גם ביצירה שהולכת ומשתפרת והסוף שלה בהחלט הופכת את מסע ההאזנה למתגמל וכיפי.

Makot Bruce Lee – Art & Feelings
Grindcore

צמד הטרוריסטים המוסיקלים דוד אברמוב ואייל לט חוזרים עם מתקפה כיפית שנותנת בראש ומצחיקה גם יחד. באלבום קצרצר נגן שלועג למטאל אגדי כמו Maiden ו-Cannibal Corpse, להמנון הלאומי וג'סטין ביבר – והכול כבדיחה פנימית שאתה מרגיש שלא נועדת להבין.
עשרה שירים שמגיעים לפחות מ-8 דקות של מוסיקה מנוולת, לט ואברמוב מיירטים שירים קצרצרים של Disco-Grind עם מספיק Slam ומספיק לכלוך מוסיקלי שנותן לך תחושה כאילו ירו עליך ממכת"זית ובצדק. מטופש, מצחיק, מצוין.

Mamzool – Mamzool
Avant-Garde/Progressive Metal

Mamzool הוא הרכב אינסטרומנטלי הכולל את יונתן בנארוש על הגיטרה, אופיר בנחמינוס על הבס ושקד פורמן על התופים. זהו אלבום הבכורה שלהם, והוא אלבום מיוחד ושונה מרוב אלבומי המטאל האינסטרומנטליים שיצא לכם לשמוע.
האלבום משלב Progressive Metal יחד עם קצת Post Rock וגם קצת ג'אז. כן, קראתם נכון, מטאל וג'אז באותו אלבום. השילוב של הז'אנרים השונים והתנודות בין הסאונד הכבד לסאונד הרגוע יותר נותנים לאלבום סאונד מרתק. מצד אחד הכבדות של המטאל ומצד שני השפעות של מוזיקה קלאסית.

Mental Fracture – Disaccord
Progressive Metal

זהו אלבומה המלא הראשון של להקת הפרוג Mental Fracture, שמציעה לנו פרוג ישראלי שעשוי בדיוק כמו שאנחנו מכירים. האלבום מציע ריפים מתוחכמים ושירה עוצמתית, קטעים כבדים לצד מלודיות פסנתר שקטות וסולואים מרגשים.
האלבום עצמו, שאורכו מעט פחות משעה וכולל 7 שירים נע בין שירים ארוכים שאורכם מעל 7 דקות ושירים קלילים יותר, עד 5 דקות, שניתן להאזין להם על הדרך. – מציע חוויה אחת ארוכה, על אף שכל שיר עומד בפני עצמו.
בדיוק כמו שאנחנו אוהבים, בקיצור.

Methuselian – Beyond Human
Sludge/Stoner Metal

הטריו הנקרא Methuselian עושה מה שהייתם מצפים מכל להקת Sludge טיפוסית לעשות – לקחת Stoner איטי ומלוכלך מעולם ה-Doom בסגנון Black Sabbath (גם באיכות הסאונד), לחבר לו מילים מייאשות, להרביץ צרחות מקפיאות דם מעת לעת ולבסוף, כמו כל הרכב בתחום, להביא לחזית שירה גרונית מונגולית.
רגע, מה?
על גבי ליריקה שנדמה שמתייחסת לדובר אנושי הפונה לאלי המיתולוגיה היוונית, ה-EP מציג חידוש מסקרן לאותה מוזיקה שנדמה ששמענו מכל כיוון ועל פני שלושה שירים ארוכים ניתנת תחושה שבטית שרק הופעת לייב תוכל להביא לכדי מיצוי.

Neveloth – Era of Burden
Death Metal

מתן קדר יקירנו לא מרפה מאיתנו השנה, ומוסיף לסיעה העמוסה והרוויה של היצירה המוסיקלית והמטאלית של שנה זו גם את פרויקט ה-Death Metal שלו, Neveloth. אולי שם שהתחיל כדאחקה והפך לפרויקט רציני – מתן מרכז את כל האגרסיות שההרכבים המוסיקליים האחרים שלו לא מאפשרים לו לתעל, ו-Era of Burden הוא אלבום קצר נגן של Death Metal מזוקק ומכוער כמו שהוא נועד להיות. יש בו עדיין גיטרות מלודיות מדי פעם, וההרכב שואב המון מ-Kataklysm ו-Belphegor מבחינה סגנונית.
הנגנים האורחים מהאלבום בהחלט עוזרים לחזון המכסח של מתן קדר להתגשם בצורה האפלה והמבהילה ביותר שאפשר. לחובבי הז'אנר – אל תוותרו על ה-EP הזה. הוא מחזיר את ה-Death Metal הישראלי למפה מבלי לחרוג לז'אנרים מודרניים או ברוטאליים מדי ומבלי להישאב לז'אנר ה-Death המלודי או להישמע מיושן מדי.

Nu Shoyn – I
Post Metal

מועמד מוביל לפרס "השם המקורי במטאל הישראלי" הוא פרוייקט הסולו של עידן כץ, הלא הוא "נו שוין". ללא הקדמה מתוך אף פרוייקט בולט, שוחרר אלבומו המלא המכיל יצירות שנעות בין Long Distance Calling לבין Mastodon מהפסקול לסרט Jonah Hex. האלבום ברובו אינסטרומנטלי, רווי אפקטים ובעל מקצב בינוני במהירותו, אך הדינמיות והפיתוח שבשירים מאפשרים להקשיב מבלי לאבד קשב.
עדיין קשה לכם להתרכז ככה? שני שירים באלבום נושאים שירה, כשגולת הכותרת היא השיר Fata Morgana בביצוע ווקאלי מרשים של רן אליהו מ-Matricide. בעוד שרוב פרוייקטי הסולו בארץ מובלים בידי גישת עשה-זאת-בעצמך באולפנים ביתיים ובהפקה עצמית, בולטים הסאונד ועבודת האולפן שעשו מהאלבום הזה יצירה רצינית ואיכותית.

Obsidian Tide – Pillars of Creation Acoustic B-Side
Acoustic Progressive Death Metal

מתחילת ה-EP הקצר הזה אשר כולל ביצועים אקוסטיים לשני שירים מאלבום הבכורה של Obsidian Tide עולה תחושה כללית של ביצוע אינטימי-קרוב הממיר אינטנסיביות לנוסטלגיה. מהר מאוד מתגלה שלא זה היה הרעיון.
הכלים אמנם אקוסטיים אבל העושר הצלילי, המקצב התקיף ואפילו הגראולים באופן מסויים עוד שם. היינו אפילו אומרים שמתקבלת התחושה של "לשמוע את ההופעה מחוץ למועדון" כשמובן שהכוונה שבשירי המקור עוד שם ורק הווליום נמוך יותר, דבר שאפשר לפתור אם רק נקנה כרטיס וניכנס. עם זאת, יש כאן אתגר לא פשוט של ביצוע Death Metal ללא דיסטורשן ואנחנו חייבים להודות שהעיבוד מצליח לשמר את הכוח והפאר שבבסיסו.

Ofer Holan – Adrenalized
Instrumental/Heavy Metal

הנה משהו שלא היה לנו אולי מעולם בישראל, כי כרגיל – אנחנו בישראל נזכרים בהכול מאוחר מדי. בעוד שהיו לנו לא מעט אלבומי רוק פרוגרסיביים אינסטרומנטאליים, או אלבומי סולו של גיטריסטים (יוסי סאסי הוציא כבר איזה עשרה בערך, לא?) לא זכור לי שהיה לנו באמת אלבום של שרדר אמיתי בסגנון של Marty Friedman, Paul Gilbert או Steve Vai ואפילו Great Kat, שמרגיש כאילו הוא קורץ מהאייטיז ופשוט יצא איזה ארבע עשורים מאוחר מדי בטעות. והנה בא עופר הולן ומתקן את העוולה הזו. Adrenalized הוא אלבום בנוסח של גיבורי הגיטרה הקלאסיים של שנות השמונים ולא נופל ברמה של אף אחד מהם, אולי מתעלה עליהם מבחינת כמה השירים קליטים. האווירה הגלאמית, הגיטרה הכובשת, עבודת התופים של שקד פורמן הנותנת גיבוי והקלידים המדהימים של אלכס קרלינסקי שמכניסים לגמרי עמוק לאייטיז הופכים את אלבום הבכורה של הולן לאלבום שדיר באלאק אם אתם לא מקשיבים לו, כי הוא פשוט קסם של יצירה (שאפילו כוללת את אורי גלר!) שבאה עלינו היישר משנת 1989 מבלי שנשים לב, ככה בבת אחת בשנת 2022.

Orphaned Land – The Calm Before the Flood (The First Ever Acoustic Concert 18.08.2002)
Acoustic Oriental Metal

לפני עשרים שנה Orphaned Land נקטה בצעד יוצא דופן והחליטה לצאת במופע אקוסטי קצר הכולל חמישה שירים. עשרים שנה אחרי מתברר שהלהקה אירגנה הקלטה ראויה וראתה לנכון להנציח את האירוע באלבום לייב אקוסטי. ההשוואה המתבקשת לאלבומי Unplugged נוספים עשוייה להפיל אתכם בפח עקב המיעוט באינטרקציה עם הקהל, מה שעשוי לגרום לאלבום להישמע כמו גירסת סקיצה לאותו ה-EP שאכן ראה אור בסמוך ל-Mabool. כל זאת נכון עד שמגיעים ל-Orphaned's Medley בו חפלת המטאל משמיעה את עצמה בתפארתה ומבהירה שאכן היה ערב להנציח. האלבום אמנם איננו מטאל מכסח, אלא גירסה מערבית למוזיקה אנדולוסית הרצופה תפקידי קלידים מכשפים בערב מיוחד של ענקית המטאל הישראלי הוא אלבום שלא יכולנו להשמיט מכאן.

Pendejo SS – The End of the Beginning
Grindcore

האלבום המכאיב של Pendejo SS אשר מכניס אותם בבעיטה עמוק אל הטירוף של 2022 מרגיש כאילו מישהו הכריח את Napalm Death לשבת עם Cannibal Corpse ולאכול כמה שיותר סחוג שהם רק יכולים עד שיכאב להם בגרון, באצבעות, בורידים ובכל איבר שאמור לנגן. מדובר בפגז Grindcore שמערבב מספיק Death Metal, מספיק Power Violence ומספיק Crust כדי לקבל את הכבוד של הרכב ה-Grindcore הכי Grindcore בישראל. זה מרגיש חצי כמו מסיבה שלאף אחד אסור להשתתף בה כי כל המשתתפים יישלחו לכלא, וחצי כמו הגרסה המוסיקלית להפגנה אלימה עם גז מדמיע. Pendejo SS מערבבים די והותר מטאל, פאנק וכל מה שבאמצע כדי להוכיח שהם לא שייכים לשום מקום ועדיין מרגישים בבית בכל אחד מקצוות כל ז'אנר מוסיקלי. זה יצירה בועטת, כועסת ולא מתנצלת. זה אמור להרגיש כמו בעיטה בבטן כשאתה שיכור, וזה בדיוק כמו מה שזה מרגיש.

Pledge Allegiance: Vol. 2
Alternative Metal

Pledge Allegiance הוא פרויקט שהתחיל אי שם בשנת 2020, בשיא מגפת הקורונה, והוקם על ידי קהילת מעריצי הלהקה בישראל כדי להרים אלבום קאברים ל Avenged Sevenfold, שיצא בשם Pledge
Allegiance: Quarantine Days.
לאחר ההצלחה של האלבום הראשון, התאספו גם השנה מספר להקות מסצנת הרוק והמטאל בארץ להקליט את Vol. 2 של הפרויקט: Walkways, BRCDS, Violate Inner Amends, The Killing Joke, Achley Bachley, INTERIA.
אנחנו רגילים לשמוע להקה אחת מבצעת קאברים ללהקות שונות, ואין ספק שפה החוויה היא שונה ומיוחדת יותר. מורגש שהושקעה מחשבה בבחירת השירים ושכל להקה הכניסה את הייחודיות שלה לשיר אותו היא מבצעת.

Primaterra – Devolution
Groove Metal

יש תנאים מוסיקליים מסויימים שדורשים מצבי קיצון על מנת שיבשילו. כאשר שניים מחברי הלהקה, ג'יימס ונתיב, החליטו לעקור את מקום מושבם לברלין, גרמניה, הם לא ציפו שהקריירה המוסיקלית שלהם שהתאמצה לפרוח מבעד לשכבת האספלט הישראלית תנבוט את הניצנים הקטלניים ביותר בגולה. אבל ככה נוסדה Primaterra, שילוב ישראלי-גרמני של Groove Metal שלא מתבייש לקחת מ-Pantera ומ-Meshuggah את ההשראות הגדולות ביותר שלו, לצד אלמנטים מעודנים יותר כמו Alice in Chains ו-Tool. אלבום הבכורה שלהם יצא בקיץ האחרון והוא החל להעלות באש את הסצינה הברלינאית, אבל הלב של Primaterra תמיד נמצא יותר קרוב לפלאפל ולחומוס מאשר לסאורקראץ והוורסשטן. Devolution הוא לא רק חזרה למקורות במהותו, אלא הוא בעצם הנספח כמעט הבודד של ז'אנר אשר מתעקש בחיות אדירה להישאר רלוונטי והגישה הכמעט ניינטיז למוסיקה של Primaterra בהחלט גורמת לו להישמע רלוונטי ונוסטלגי בכל אמות המידה המטאליות לחובבי הז'אנר.

Radiant Black – Epoqualypse
Melodic Death Metal

לאחר מספר סינגלים, פרוייקט הסולו הזה יוצא ב-EP מלא.
Radiant Black הוא אדם אחד שמציע טעימה של Death Metal מלודי ברמות הגבוהות ביותר. בין רגעים מתחכמים ופרוגרסיביים לפזמונים קליטים, רפאל מייסנר שעומד מאחורי הפרויקט כולו מציע EP שכולל תופים מהירים, ריפים מעניינים וגראולים החל ממעמקי השאול ולכל אורך הספקטרום. לא נוותר גם על ציון העטיפה המרהיבה שמלווה את ה-EP ומציגה את היצירה באופן מיוחד במינו.

Reminisce – Solitude
Alternative/Groove Metal

אם תרצו לדעת מה זה נונשלנט, שאלו את Reminisce שפירסמו בפוסט צנוע עם המשפט "הוצאנו אלבום חדש" את העובדה שתמה עבודה בת שנים על אלבום הבכורה שלה (כי לומר שלסינגל מ-2017 היה בודד זה אנדרסטייטמנט). מה האלבום מציג? בעיקר שירים על עוצמה פנימית עם מטרה של מתן כוח, אך אין ספק שגם תקופת הסגרים שהביאה איתה הקורונה הטביעה את חותמה בהם (לא סתם שיר הנושא באלבום נקרא כך). להשפעה מ-Lamb of God ציפינו. הנימה שמשלבת Alternative עד כדי Metalcore ולצד גראולים גם נוכחות של שירה פאנקיסטית מלוכלכת כבר תפסו אותנו בהפתעה.

Scud – Scud
Grindcore

אלבום הבכורה של סקאד הוא פרח של Grindcore שיכול לפרוח רק בתנאי המזבלה הכי קשים, כזה ששותה את תמהיל השנאה שלו מטלוויזיית ריאליטי איומה ונוראה, מתחושה עוכרת של כל כיבוש משחית, מנאצת שוטרים ומוודקה מהולה בגועל. אלבום שמרגיש כאילו הוקלט בלייב מציג את הטריו האלים הזה בכל מה שהוא יכול לגבש, עם גרוב שנוטף תיעוב וגיטרות שמחרעות את האוזניים – כמו ש-Grindcore טהור צריך להישמע. בין בליל הטירוף הזה יש כמה ריפים מעולים שכל חובב מטאל קיצוני יתאהב בהם לא משנה כמה קשה לו עם הז'אנר, כמו למשל ב-White Death וב-Mutilator. אבל בגדול מדובר באלבום בכורה כועס אחושרמוטה של הרכב גריינד שהלוואי שיקרע את הבמות כמו שצריך כי מגיע לו.

Shortfuze – Burn the Streets
Oi!/Street Punk

בדרך כלל מגזין מטאליסט מגמיש את ההגדרה בסקירות סוף השנה כדי לכלול בכל זאת הרכבים שבאופן כללי לא נמנים עם הרכבי המטאל של הארץ, אבל נוגעים בקצוותיו.
למרות שהסגנון של Shortfuze לא נמנה עם הצד החוראני של ה-Punk, עבודת הגיטרות המצויינת שלכם לקחה אותנו הישר למחוזות ה-NWOBHM ואיפשרה להם להתברג לכאן ללא שמץ ייסורי מצפון. שאר המנעד יושב באיזורי ה-Punk המוכרים פר אקסלנס, כשהמחאה החברתית-הפוליטית בואנו אנרכיה של מעמד הפועלים נזעקת בקול (כולל שיר אחד בעברית). לא מספיק Punk בשבילכם? חפשו את הדאחקה שהביאו על חשבונם של Guns N' Roses.

Silentcut – 2K22
Groove Metal/Deathcore

הרכב ה-Beatdown וה-Deathcore הישראלי החדש הוציא דמו יש מאין וכבר צבר לעצמו כמה וכמה האזנות. מעבר לאימג' המערבב בין Hardcore של רחובות תל אביב, של העליה הרוסית ושל זעם שאין לו פשרות, וכל זה עם אטמוספירה של Hip Hop – הם משלבים גם Deathcore מעט יותר מודרני עם הישענות רבתי על ה-Groove, על ה-Slam ועל הברייקדאונים הקשים בכל אחד מארבעת שירי הדמו. אם זו סנונית הפתיחה של ההרכב הזה, אפשר לומר בקלות שבסצינת המטאל הכבד והצעיר בישראל הם בהחלט הולכים להיות כוכבים. עכשיו רק צריך לשמוע איך נשמע אלבום מלא של המכסחים הללו, ויפה פיגסקוויל אחד קודם.

Sinnery – Black Bile
Thrash/Groove Metal

עברו 6 שנים מאז הוציאו Sinnery את האלבום הראשון שלהם, והשנה הם חזרו עם אלבום Thrash שבשילוב Groove Metal נותן לז'אנר סאונד עכשווי. אפשר לשמוע באלבום כמה חברי הלהקה התפתחו מוזיקלית ואי אפשר להתעלם מרמת ההפקה הגבוהה שלו. האלבום הוא אלבום זעם אידיאלי. הטקסטים מלאים בכעס עצמי, כעס על החברה ועל אלוהים, וכל זה עם סאונד קשוח והרבה צעקות. עבודת הגיטרות באלבום מדהימה, וכוללת ריפים שלא יוצאים מהראש וסולואים מעולים. גם ה"בלדות" באלבום מלאות בכבדות, ורצף השירים בו כל כך טוב שברגע שתתחילו להאזין לו תהיו חייבים להאזין לכולו ברצף.

Skarthia – Legacy
Melodic Death Metal

להקת ה-Death Metal המלודית Skarthia מנהלת רומן עם ישראל זה זמן רב. ראשית כל – היא הוקמה על ידי ישראלים, או ישראלים לשעבר, אביחי מיירס וספיר רג'ואן, הגרים בלונדון. האלבום הראשון יצא בשנת 2012 כשהם רק התחילו לנגן ביחד וכבר אז היה אפשר לראות את הפוטנציאל האדיר שלהם. כיום השניים כבר נשואים ורק עכשיו לאחר שכל חגיגות החתונה הסתיימו להן, האלבום השני Legacy יוצא – עשר שנים לאחר קודמו. הפער בין אלבום הבכורה החמוד אבל הולם את רוח התקופה ל-Legacy אלבומם החדש הוא עצום. מדובר באחד מאלבומי ה-Death המלודי הכי טובים שיצאו השנה באופן כללי, וזו שנה שהייתה מאד משובחת לז'אנר. העובדה שמדובר בחבר'ה משלנו היא עוד יותר בונוס מעולה. Legacy לוקח את Skarthia רחוק יותר מאזור ה-Groove Metal לכיוונים מלודים ומוסיקליים יותר ונותן לזוג לפרוח בעבודת גיטרה מהפנטת. אם אי פעם היה לכם ספק שמוסיקה ישראלית היא כמו כדורגל ישראל – בואו תראו מה החבר'ה הישראלים הלונדונים האלה סיפקו לכם. לא תתאכזבו.

Slowrepeat – Slowrepeat
Stoner/Sludge Metal

יצירת הביכורים קצרת-הנגן של פרויקט ה-Doom/Stoner/Sludge הזה שהפך ללהקה לכל דבר מציג חמישה שירים, חלקם עם שירה וחלקם ללא, של מוסיקת מטאל איטית, כבדה, מהפנטת ובוצית. בן סלומון, האיש מאחורי ההרכב, מעלה באוב ריפים של Black Sabbath ו-Sleep אל תוך עננת העשן המוסיקלית שהיא Slowrepeat כשירי הלל ותשבחת למריחואנה, לאכילת סרטים, ולכל מה שביניהם. בעוד שיש משהו מאד רפטיטיבי עד כדי מדיטיטיבי במוסיקה של Slowrepeat, היא בהחלט מנגישה את ה-Stoner Metal בצורה הגולמית, הטהורה והשמנמנה שלו כפי שהתכוון בורא עולם.

Srefa – Primal
Black Metal

להקת ה-Black Metal הזאת פרצה לחיינו ברגע, על במות וב-EP בכורה שיצא בתחילת השנה מתוך האפלה. ההרכב שיצר את ה-EP הופך את Srefa לסופר גרופ של המטאל הישראלי, שכולל דמויות בולטות מאוד מכלל הז'אנרים שמרכיבים את המוזיקה. דויד נרדיה (גיטרה) ומתן קדר (בס) יוצאי Edellom שמביאים אל תוך האלבום Doom Metal איכותי שמשתלב עם ה-Black באופן סוחף. על התופים, יפתח לוי מלהקת Prey For Nothing שמפליא במקצבים חכמים. בעמדת השירה לא אחרת מאשר דורין חיון, לשעבר מ-Zad, שמובילה את כוחות האופל ליצירה Black Metal-ית Doom-ית ישראלית ומיוחדת.

Stash – Through Rose Coloured Glasses
Stoner Metal

לאחר כמה שנים של עבודה, הקלטות והחלפה של נגנים בדרך, השנה הוציאו חברי להקת Stash את אלבום הבכורה שלהם. המוזיקה שלהם לוקחת את כל מה שטוב ב-Stoner ומחזקת אותו בכבדות של המטאל. למרות שהמוזיקה שלהם עכשווית ומעודכנת, מורגשת בה השפעה של ה-Stoner הוותיק והטוב, במיוחד בסולואים החזקים. השירים מלאים לעיתים בגרוב כיפי, ולפעמים משרים אווירה איטית וכבדה. בכל מקרה, בזמן שתאזינו לאלבום תרגישו את הריפים זורמים לכם בכל הגוף, ולא תוכלו לשלוט בראש שיזוז לפי הקצב.

Steroid Puppets – Earthguest
Progressive Instrumental Metal

מדי פעם צצים בארץ סופר גרופס, להקות מתוך מוחו הקודח של נגן על שאוסף סביבו חברים ויחד הם יוצרים פרויקט מרהיב. אם לא הכרתם, זה הזמן להכיר פרויקט אחד כזה – Steroid Puppets היא קבוצת על שנולדה מרעיון של הגיטריסט בן עזר, שצירף אליו את הבאסיסט אור לוביאנקר והמתופף שרון פטרובר שלושתם מוזיקאים בחסד שניגנו ומנגנים בלהקות הגדולות בארץ ובעלי פרוייקטי סולו משמעותיים משל עצמם. יחד, הם מגישים לנו יצירה מוזיקלית אינסטרומנטלית של מטאל פרוגרסיבי ומעניין, עמוס עליות ומורדות, מקצבים ואווירה משתנה ומרתקת.

Stormbound – December
Symphonic Metal

הלהקה הצעירה הזאת היא למעשה שועלת קרבות וותיקה, ובולטת בתחום המטאל הנשי הישראלי. December הוא אלבום הבכורה של Stormbound, שצמחה מתוך פרויקט בשם האלבום, ויצא באוגוסט השנה לאחר מספר סינגלים וקליפים. בקדמת הבמה בולטת בשירה יעל הורוביץ, המלווה בגראולים (וגיטרה) של עופר פרידמן, ובצוות נגנים מפואר, ביניהן שני פרידמן מ-Structural על הגיטרה. באלבום שמופק היטב, הלהקה מציעה את המטאל הסימפוני הישראלי כפי שהוא צריך להיות, מלווה בקטעי פרוג, קטעים אוריינטליים, מוזיקה מתוחכמת ושירה גדולה.

Tomorrow’s Rain – October Night in Tel Aviv (Live in Barby)
Gothic Doom Metal

באוקטובר 2021 קיימו חברי להקת Tomorrow's Rain מופע השקה חגיגי לגרסא העברית של אלבומם Hollow. רשימת האורחים בהופעה הייתה מרשימה במיוחד וכללה את מיכה שטרית, אבי בללי, ערן צור, קובי פרחי, יוסי סאסי, יעל כהן, זאב טננבוים, שלומי ברכה וגם את Aaron Stainthorpe שהגיע כל הדרך מאנגליה. בהופעה בוצעו שירים מהאלבום מלווים באורחים שגם מתארחים באלבום וגם ביצועים מיוחדים לשירי האורחים בעיבוד לסאונד האפל של הלהקה. האלבום מצליח להעביר את כל האנרגיות המיוחדות שהיו בהופעה, הוא עמוק ועוצמתי והשירים, שמוקלטים באיכות גבוהה מאוד, סוחפים את המאזין מהמיקום הנוכחי שלו וממקמים אותו מתחת לנברשת העצומה של מועדון הבארבי.

Twisted Mind – From Slaves to Prophets
Happy Metal

זה ה-EP הראשון של Twisted Mind, שמגיע אלינו לאחר מספר סינגלים ומגוון רחב של הופעות ברחבי הארץ. חמשת השירים שמרכיבים את ה-EP מציגים חיבור מיוחד במינו בין Heavy Metal על גבול המטאל האלטרנטיבי, המודרני והחדש שפורח בארץ בימים אלו, למנגינות אוריינטליות וכלי נגינה ייחודיים. Twisted Mind מתהדרים בשירה עוצמתית לצד ריפים מגוונים, סולואים במגוון סולמות ומקצבים במהירות משתנה שמאפשרים לעשות האדבנג ולקפוץ, כי חייבים לשיר את הפזמון.

xLODEAx – Chocolulu Shlacore
Grindcore

מתוך ביבי הגריינד של אזור גוש דן, בדגש על הגוש, יוצאים להם xLODEAx עם אלבום נוסף שני במספר, עם סאונד מכסח, מילים מטופשות, אווירה של פאנק שלא התקלח מאז מחאת האוהלים ברוטשילד, ולא מספיק סמים ככל הנראה – כי הם ממש מתלוננים על זה שנגמר להם והדילר שלהם (רמז, מככב באחד מהאלבומים האחרים השנה) נתן למישהו שם מכות עד כדי אישפוז. למעשה, האזנה לצ'וקולולו שלאקור היא כמעט כמו האזנה לאלבום קונספט שהלך לאיבוד בתחתית של הבאנג, על חיי סטלנים פאנקיסטים שעושים Grindcore וכותבים מזה מחרוזת שירים פסולה למהדרין. אין פה שום דבר שלא שמעתם בשום מקום אחר אבל זה נותן בראש, מרושל ומכעיס מצד אחד וכיפי ושטותניקי מצד שני. אל תצפו פה לאיזה נס (רפואי?) אבל מי שאוהב את ה-Grindcore בטעם של שווארמה בבת ים יכול ליהנות גם מזה.

Yagon – A Raven’s Tale
Black/Doom Metal

צוות מטאליסט (יען כי, אנחנו) מקפידים שלא לצאת מגדרנו או לכסח בצורה יוצאת דופן ריליסים בסיכום השנה.
הסיבה היא פשוטה, המטרה שלנו בסיכום השנה היא לפרוש בפני מאזיני הסצינה שלנו את כל מה שיצא השנה, בלי להכנס לביקורות או ברכות, פשוט לספר את הסיפור של הסצינה המרהיבה הזו.
אבל כותבי שורות אלו פשוט לא יכלו להתאפק.
יגון הם\הוא אלון זאבי – אדם אחד, מוכשר כמו שד שיצר את ה-EP הזה – יצירה אפית, כבדה, אפלה, מופקת ומוקפדת. כזו אנחנו לא פוגשים בכל יום, בכל חודש או בכל שנה. זה פשוט מטורף מה שמוח אחד, שתי ידיים והרבה כישרון יכולים לייצר כמעט לבדם.
אז נכון, את הטקסטים לא כתב זאבי בעצמו ובאחד השירים הוא מארח זמרת אורחת, אבל מעבר לזה, יש פה צרחות Black, תופים מפרקים, קלידים אטמוספריים וקולות כנסייתיים המייצרים ביחד חבילה אחת ששום חובב מטאל בישראל לא יכול להרשות לעצמו לפספס.

השפן הנכון – Mosh Pit Cook Book
Punk

ההרכב החשוב ביותר שיצא מהתנועה הקיבוצית (אחרי הגבעטרון כמובן), "השפן הנכון", שלף גם השנה ממעבה כובע הקסמים ריליס נוסף.
בדומה לתוצרים קודמים של הלהקה, שנמצאת בסביבה יותר משלושה עשורים, האלבום הנוכחי של "השפן" כולל שירי פאנק תזזיתיים, קאברים מפתיעים ("מאחורי ההר" החדש ו"ילדים" הוותיק יותר שנכלל באלבום הקודם Eat Fuck Sleep""), ורימייקים לשירים ותיקים ("הכולבו פתוח היום" הוא אלוזיה ל"אנה ליזה – גותיקה ישראלית" מהאלבום הראשון של ה"שפן" מ-1990).

חושך – דגל שחור
Dark Metal/Post Punk

חושך הוא פרוייקט הסולו של שי מזרחי, אחד מהמוחות שעומדים מאחורי הרכב ה-Black Metal הנקרא HAR. אם אתם עוקבים אחרי סצינת האנדרגראונד המקומית ואחרי הסקירות השנתיות שלנו, אתם מכירים את פועלו.
חושך הוא פרוייקט שיעיף לכם את המוח. המוזיקה שמייצר מזרחי בעזרת אורחים נכבדים כמו דורין חיון מ-Srefa, תמר זינגר מ-Zeresh ואפילו Ferum מ-Dim Aura, מרגישה כאילו שהיא כלואה בקפסולת זמן המחברת את ה-Post Punk של סוף שנות השבעים עם מטאל אפל, דומי, אטמוספרי, אפילו קצת Shoegaze-י.
הסאונד רזה מצד אחד, רועש ומנסר – ועמוק, ארוך ונוגע עמוק עמוק בקרביים של המאזין מצידו השני, כשהוא מלווה בספק שירה, ספק דיקלום קודר המגיע ממעמקי הקבר.

כף הקלע – בצל הקללה
Grindcore/Blackened Death Metal

החבורה החיפאית הזאת שיחררה EP בכורה ופרידה בצורה הפאנקיסטית ביותר שקיימת – באים משום מקום, זורקים לנו את זה בפרצוף וממשיכים הלאה בידיעה שהמקום הולך להישבר בכל אופן אז אין סיבה להישאר פה.
אורך ה-EP עומד על קצת יותר מעשר דקות אבל זה לא מפריע לו להיות מורכב מששה שירים (משמע פחות משתי דקות בממוצע לשיר) בעלי מקצב מהיר לרוב, גראולים נמוכים וגיטרות מנסרות. עם זאת אלמנטים של Drone או של Doom Metal מצאו את דרכם פנימה להבטחת דינמיות. כל השירים אמנם בעברית אך המילים קריפטיות. למרות זאת ניתן לקלוט מתוכן בקלות הרבה ארסיות, כשבין הקורבנות המזוהים נמצאים מערכות רפואה, דתות ויצר ההשמדה העצמי של כולנו.

למה אני חי? – הלוואי הייתי מת
Comedy Punk

קומדי פאנק, באמת? יש ז'אנר כזה?
מסתבר שכן. אם פספסתם כמה מהחבר'ה הישראלים שעוסקים בעניין, אז יש לנו פה בישראל את "בוא לבר", קצת "האחים צברי" וגם את "בוא לבר" 2.0 – הלא הם "טברנק".
ועכשיו הגיעה להם שלישייה מופלאה – רון מיניס לצד הצמד "שוגר זאזא" – תום טרגר ואור פזה, וביחד הם יצרו את ההזייה הזו – אלבום מלא, שלושה עשר קטעים קצרים, מצחיקים עד לרמת הבכי, עם סוגיות יומיומיות שמטרידות את כולנו.
אילו סוגיות מטרידות את כולנו, שואלים אותנו?
משחק יומיומי בסופר מריו, פוקימון, אבוקדואים שלא מבשילים, סוגי קבצים המתאימים להדפסה והתעלומה הקיומית הגדולה מכולן: אם יש SEEN למה אתה לא עונה?
קיצר, לכו תשמעו את הטירוף הזה, זה פשוט מטורף כמה כישרון עומד מאחורי הפרוייקט הזה.

נכי נאצה – משום מקום אל תוך כלום
Hardcore Punk

אחד מעמודי התווך של הפאנק הישראלי זוכה לצאת בתקליט ויניל אחרי 25 שנה. אנחנו יודעים שאנחנו המטאליסטים מתייחסים לאח הגדול והפאנקיסט שלנו, שתמיד זכה ליותר תשומת לב מהמדיה בישראל קצת בקנאה בואך זלזול.
אבל אחרי שמתבגרים ומתגבשים, והריבים המטופשים על טהרנות המוסיקה נשארים בפח הזבל המביך של גיל ההתבגרות, אפשר לחזור ולחקור גם את המוסיקה המשובחת של אחינו הפאנקיסטים ולהתחיל עם ההוצאה המחודשת של נכי נאצה זוהי זכות. משום מקום אל תוך כלום מאגד שלושה ריליסים, "הצדיעו למשטר החדש" ו"תתכחשו ליהדות" אשר יצאו בלייבל האמריקאי Beer City Records ו"קרתגו כחול לבן" שיצא ב-Manlike Records. נכי נאצה עצמם כבר מזמן לא פעילים, אבל בדומה לאגדות מטאל מקומיות של שנות ה-90, הם בהחלט היו הקול הקורא של הפאנקיסטים של אותה התקופה, ואלה שרוצים לרעות קצת בשדות הפאנק מוזמנים לשמוע קצת היסטוריה פאנקיסטית הרווייה במחאה, בחתרנות וברעיונות שלצערנו רק הלכו ונהיו יותר רלוונטים גם לתקופתנו בשנת 2022.

Interia – The Cost Of Being Sane
Rock/Alternative Metal