מטאל בראשית – דני אחירון
שאלה קבועה שנעה בקרב מטאליסטים היא "ממה התחלתם?", מוותיקי הסצנה שהתחילו עם Kiss, Maiden ו Black Sabbath דרך דור הביניים שהכיר את הז'אנר דרך Slayer ו Death ועד הדור הצעיר יותר שהתחיל דווקא בדברים קלילים יותר כמו Linkin Park. בספיישל שבועי חדש – כתבי מטאליסט ומוזיקאים אורחים יתארחו ויספרו לנו את הביוגרפיה המטאלית שלהם: איך וממה הם התחילו לשמוע מטאל. הפעם תפסנו את דני אחירון, אדמין וכתב האתר בשביל לספר לכם תחנות מוזיקליות בחייו בדרך להיותו קשוח מקצועי.
דני אחירון (כתב וובמאסטר אתר מטאליסט)
כשהגיע תורי להשתתף בפינה הזאת שלנו באתר, השתדלתי לשים שירים כתחנות בסקאלה המוזיקלית שלי שהלכה, העמיקה והכבידה עם השנים. מהישן ביותר אל החדש ביותר. ניתן לראות פה כיצד עם השנים נפלתי והתמכרתי לרוק ומטאל כבדים ואכזריים יותר ויותר, כשלעתים את רוב מה שהכרתי שמעתי מפה לאוזן מחברים, מהאינטרנט, ממגזינים כתובים וממוכרים בחנויות מוזיקה שעד היום אני מכיר מהם מוזיקה נהדרת. נהנתי נורא לכתוב את זה והבנתי שאני בהחלט יכול להוציא בפורמט הזה "חיים שכאלה" על כל החיים שלי בערך. מקווה שתהנו כמוני.
Queen – We Will Rock You
האהבה שלי ל Queen החלה בכתה ה' בטיול לשוויץ שעשיתי עם אבא שלי שגם היה הטיול הראשון שלי לחו"ל בעצם. בדרך לאיזו עיירה קטנה באלפים אבא קנה בתחנת דלק כלשהי אוסף של Queen ומשם התאהבתי. התגלגלתי בהמשך דרך התקליטים של אבא אל Pink Floyd, Led Zeppelin, Genesis, Uriah Heep, Eric Clapton ועוד מוזיקה ישנה וטובה, וככה בעצם התחלתי להקשיב למוזיקה באנגלית בצורה מסודרת בזמני הפנוי – אז עם הווקמן קסטה שלי. לא השיר הטוב ביותר של הלהקה אבל אפשר להגיד שזה אחד השירים הראשונים ש "נתנו לי בראש".
Queen – We Will Rock You
Linkin Park-In The End
זה היה בכתה ח' או ט' סקייטר בשם דניאל צפיר שהיה איתי בכתה הביא לי לשמוע בדיסקמן שלו להקה ש "אח שלו הביא לו את הדיסק שלהם מאמריקה" ממש עפתי מזה ומהר מאוד השגתי את The Hybrid Theory, שהיה אחד האלבומים האהובים עלי. ואז קרה הקטע הממש מעצבן שכולם מתחילים באיחור לאהוב את מה שאתה אוהב כבר כמה חודשים וזה קצת הוריד לי מהעניין. אח"כ חבר טוב בשם גיא איבד לי את הדיסק – ואני בתמורה הכרחתי אותו לקנות לי את הדיסק של ה Strokes שגם יצא אז – אבל זה לכתבה אחרת 😉
System of A Down-Chop Suey
קרוב לודאי שזה היה לילה כלשהו בשלהי כתה ח' או ט' שנת 2001, פתחתי MTV כפי שהייתי עושה לפני כל לילה בשביל להרדם עם המוזיקה שרצה שם או ב VH1 ומה שראיתי שם הפחיד אותי והגניב אותי בו זמנית. המוזיקה הייתה אדירה, המילים לא היו הגיוניות בשום צורה וחברי הלהקה שהחליפו ראשים ועשו פרצופים מטורפים לקראת סוף השיר הלחיצו אותי לחלוטין. לפני כן שמעתי רוק אבל בעיקר ישראלי, קלאסי וקצת פאנק רוק. פה היה כבר משהו אחר, אגרסיבי וכבד יותר מכל מה ששמעתי בחיי. התחלה. יום אחרי זה כבר הלכתי אחרי החטיבה לטאואר רקורדס בקניון וקניתי את זה בדיוק כשהגיע לחנות במחיר הלא אטרקטיבי של 89.90 שהשאיר לי עשרה שקלים להנות איתם במשך השבוע הקרוב.
System of A Down-Chop Suey
Slayer-War Ensamble
סלייר אהובי. אני לא אשכח את הרגע ששמעתי את השיר הזה, אני יכול להגיד בודאות שביום הזה ידעתי שאני מטאליסט ושמה שעבר לי כרגע באוזניים זה מה שהייתי אמור לשמוע כל הזמן הזה. זה היה איפשהו בתחילת כתה י' או סוף ט', כהרגלי באתי להתעלק על שי המוכר בחנות הדיסקים "דנינו" בהרצליה שתמיד היה משמיע לי דברים מגניבים. ומהרגע ששמעתי את הגיטרה המנסרת של Kerry King לצד התיפוף החולה של דייב לומברדו אמרתי "וואו" והייתי המום. זה היה הדבר הכי מהיר, עצבני והיפראקטיבי ששמעתי עד כה, וזה כאילו נכתב בשבילי.עלה לי חיוך מטומטם על הפנים, קניתי מיד את הדיסק וידעתי מהשמיעה הראשונה שאני אוהב את הלהקה הזאת.
Megadeth-Sweating Bullets
גם כן ב"דנינו" ביום אחר באתי להציק למוכר אחר, עידן שגם כן הכיר לי הרבה דברים(ופיתח אצלי סלידה מדרים תיאטר בגיל מאוד צעיר) שהחליט להשמיע לי שיר "שהוא כל כל כך מגניב כי בעצם שר אותו בן אדם ששר על פיצול האישיות שלו" וכך יצא לי להכיר לראשונה את הפיצול של האדון דייב מאסטיין, שלפני כן רק שמעתי על הלהקה שלו במקרה שמישהו צעק את השם שלהם בשיעור אנגלית בחטיבה. משם המשכתי ל Rust in Peace ו Peace Sells ולעוד כיף גדול והתעמקות בתוך עולם הת'ראש הבלתי נגמר.
Megadeth – Sweating Bullets
Arch Enemy-Ravenous
ליום ההולדת שלי בתחילת כתה י' הביאה שלי ידידתי אור רוזנשטיין מין אוסף מטאל + Patchים מגניבים של Blur. באוסף יצא לי לשמוע כל מיני להקות אבל כששמעתי את השיר הזה הוא תפס אותי לגמרי לא מוכן. זה היה מהיר, מלודי ונותן בראש יותר מכל דבר אחר, לא הבנתי מה לעזאזל שר שם, וזה קצת הפחיד אותי, אבל זה היה הכי מגניב ביקום. בהמשך בכלל נגנבתי שקלטתי שהדבר הזה זה כוסית בלונדינית. אבל אני זוכר בשמיעות הראשונות שבעיקר נלחצתי בפזמון וחשבתי לעצמי "אוי ואבוי לאן אתה מידרדר?" תוך כדי שאני שומע את הגראולים הראשונים במוזיקה שלי. בזכות השיר הזה הכרתי את הדבר הזה שנקרא Melodic Death Metal, שהיה אחד מהסגנונות המטאליים הראשונים שאהבתי וחקרתי לעומק.
Death-Suicide Machine
כתה י', אני בתור תיכוניסט מתוסכל כמו רבים מבני דורי מגלים את האינטרנט שהחל והפך ליותר ויותר נוח עד שאשכרה אפשר היה למצוא בו מוזיקה דרך Kazaa, Soulseek ו Mirc. באותו זמן במהלך איזה דיון בפורום מטאל ב"תפוז" מישהו כתב סקירה על האלבום Spiritual Healing. במהלך הדיון הזה הכרתי את שמוליק לונדון שיהיה אחד מחברי המטאל הראשונים שלי. מפה לשם ומשם לפה הגעתי לשמוע את Human(נדמה לי שגם קראתי עליו בקטלוג/מגזין של ישי רייבן שיצא אז)והשאר היסטוריה. אחר כך הכרתי עוד אלבומים של Death ולמרות שכבר הכרתי גראולים מ Arch Enemy ו Dark Tranquillity ו At The Gates הכתיבה המדויקת, המילים והעוצמתיות שבכל תו ותו בשיר הזה הפכו אותי. אני עדיין זוכר שציירתי בטוש את הלוגו של Death על הדיסק הצרוב שצרבתי ועד עצם היום הזה אני לא יכול לשמוע את הפתיח של השיר הזה ולהישאר אדיש. מדהים.
Death – Suicide Machine
Orphaned Land-Ocean Land
שמוליק, שבינתיים נהפך לחבר טוב והמשיך להכיר לי דברים נהדרים כולל Painkiller ועוד המון דברים אחרים אמר לי שאני חייב לשמוע את זה כי זה מטאל ומזרחית וזה ממש מגניב ורצה לשלוח לי את האלבום החדש שלהם "מבול". אני בזלזול אופייני של תיכוניסט מטומטם אמרתי לו "זה מטאל מהארץ זה בטח חרא..ועם מזרחית? איכס…" וסירבתי. לאחר שבכל זאת נתתי צ'אנס נפלתי,לא חשבתי שהשילוב הזה אפשרי בכלל ומה שאורפנד לנד עשו במבול שינה את התפסיקה שלי לגבי מטאל לחלוטין. משם הדרך שלי ממאזין למעריץ של הלהקה האדירה הזאת הייתה קצרה מאוד. להקת המטאל הישראלית הראשונה שהלכתי לראות הופעות שלה בקביעות – וחבר'ה נהדרים שפתחו לי את הראש בנוגע למוזיקה ומטאל ישראלי בפרט. Forever Orphand.
Bishop of Hexen – Eyes Gaze to A Future Unseen
בזמנו יצא לי להכיר כמו כולם את אתר Metalist שעוד היה יחסית חדש. באתר היה נגן שכזה שהשמיע מטאל ישראלי, והייתי יושב ומאזין לו עם כל גלישה באתר וקריאה מזדמנת. מאז ומעולם לא התחברתי כל כך ל Black Metal אבל הוא זכור לי בתור אחד ההפתעות הגדולות שהיו עבורי אז. השיר הזה היה עבורי כמו משב רוח מרענן, וגילה לי צד של הבלאק מטאל שלא הכרתי והיה לי נורא כיף לשמוע. בנוסף היה כיף לגלות שיש להקות בארץ שמנגנות מטאל טוב חוץ מאורפנד לנד. מהנגן הזה בהמשך יצא לי להכיר עוד להקות כמו Azazel, Betzefer, Salem Lehavoth, WhoreXcore, Acropolis, Viscera Trail, Abed, Solitery ועוד…
Bishop of Hexen – Eyes Gaze to A Future Unseen
Lamb of God-Black Label
ובדילוג גס שנה או שנתיים אח"כ, אני משחק לי ב Tony Hawk Underground 2 – משחק סקייטבורד לפלייסטיישן שמהפסקול שלו הכרתי המון להקות פאנק ומטאל מעניינות – ביניהן Iron Maiden, AC/DC, Metallica ועוד. שם שמעתי לראשונה להקה שנשמעה לי מ-מ-ש כבדה ושתהפוך בהמשך לאחת הלהקות האהובות עלי. הסולן שם אפילו לא שר בגראולים שהצלחתי להבין..זה היה מין נביחות. אבל הדיוק הפסיכי של זה והקצב גרמו לי לרצות לשמוע יותר. אח"כ שמעתי את האלבום הראשון של ההרכב שממנו נלקח השיר ולאחר מכן את Ashes of The Wake – שבדיוק נגמר במטאלשופ כי הבסיסט של בצפר קנה את האחרון – השאר היסטוריה.