מטאל בראשית – ירון הורינג
שאלה קבועה שנעה בקרב מטאליסטים היא "ממה התחלתם?", מוותיקי הסצנה שהתחילו עם Kiss, Maiden ו Black Sabbath דרך דור הביניים שהכיר את הז'אנר דרך Slayer ו Death ועד הדור הצעיר יותר שהתחיל דווקא בדברים קלילים יותר כמו Linkin Park. בספיישל שבועי חדש – כתבי מטאליסט ומוזיקאים אורחים יתארחו ויספרו לנו את הביוגרפיה המטאלית שלהם: איך וממה הם התחילו לשמוע מטאל:
ירון הורינג – כתב וצלם מגזין מטאליסט
יהיה קשה לשים תאריך אחד שאשם באהבה הפסיכוטית שלי למטאל, אבל יש כמה שלבים עד שהתהליך הניע. השלב הראשון הגיע מהבית, אבא שלי הוא פסיכי של סאונד, הוא בנה את המגבר שלו בעצמו. קנה רמקולים ממותגים שרק משוגעים לדבר מכירים והיה שומר על התקליטים שלו בדרכים שבאמת שמורות לאנשים עם הפרעות נפשיות, יום שבת היה יום בו אבא שלי בוחר כמה תקליטים, מנקה אותם עם מכשיר שנוגד חשמל סטטי. מגביר את הווליום למימדי אסון והיינו פשוט משתוללים בסלון.
היינו שומעים רולינג סטונס, ביטלס, מייקל ג'קסון, דייר סטרייטס, לד זפלין ועוד המון דברים חביבים. אבל יום אחד, אני חושב שהייתי בערך בן 11 או 12 אבא שלי הוציא תקליט שלא שמעתי קודם : “Machine Head” של Deep Purple, ואמא שלי מיד אמרה :"את זה אני זוכרת, כי כשאבא שלך היה חוזר מהצבא והייתי באה לבקר אותו בשישי, אבא שלך היה נכנס להתקלח,שם את התקליט, מרים את הווליום למקסימום והיו שומעים את זה מקצה הרחוב" . אבא שלי חיפש שיר אחד, אתם יודעים, על תקליט זה קצת יותר מסובך למצוא שיר ספציפי. צריך למצוא את המקום בו החריצים בולטים יותר, השיר הראשון שלי:
Deep Purple – Lazy
קטע מדהים, שיר של קצת יותר משבע דקות שנבנה לאט לאט,מחבר אורגן (סאונד די מובהק שהיה מזוהה עם הלהקה) עם גיטרה מעולה של ריצ'י בלקמור, השירה מתחילה רק אחרי איזה ארבע דקות, ובלי ספק, אחד מסולואי הגיטרה האהובים עלי ביותר בתחום.
Deep Purple – Lazy
Deep Purple – April
אחרי ששמעתי את דיפ פרפל לא יכולתי להפסיק, חיטטתי לאבא שלי בתקליטים, ומצאתי עוד אלבום שלהם, בתוכו נמצא השיר הזה,סליחה, זה לא שיר, זה פאקינג מאסטרפיס. קטע ארוך ואינסטרומנטלי ברובו שמכיל קטע אורגן ארוך, עוד קטע שמנגנת תזמורת, ואז בכניסת תופים מטורפת מעוררת, שמחה, מפלחת, איך שלא תרצו לקרוא לה. הוא הפך להיות אחד משירי הרוק הטובים שאי פעם נכתבו.
שלב שני לבניית אהבת המטאל היה ההיכרות שלי עם גאנז, כל העניין היה די פשוט, בכיתה ז' , שניה לפני שהפכתי להיות ילד דחוי לגמרי. שמעתי את דורון, אחד החברים שלי מזמזם את Paradise City של GnR . העניין סקרן אותי מאוד ואיך שהגענו אליו הביתה ביקשתי שישמיע לי את השיר.
Guns N' Roses – paradise City
אחד מהשירים הטובים של גאנז, כל כך מרענן למי שמעולם לא שמע סולן כמו אקסל עם גיטרות כמו של סלאש, ה"רעש" הזה עשה לי כל כך הרבה סדר בראש. שיר שבאמת פתח לי את הדלת לעולם של מוזיקה אחרת, סולואים מטורפים, קצב מהר, השיר הזה לא נמאס עלי גם היום, כמעט 20 שנה אחרי.
Guns N' Roses – Dead Horse
קצת אחרי שהכרתי את גאנז יצא Use Your illusion. מכיוון שממש התלהבתי מהעניין קניתי את הקסטה הכפולה (כן כן, קסטה) ושמעתי אותה בלי הפסקה, אני כמעט מסוגל לזכור את הרגע הזה שכמעט שברתי את החדר שלי מרוב התלהבות, זה היה כששמעתי את השיר הזה, הוא מתחיל שקט שקט ואז אחרי דקה ומשהו אקסל מתחיל לצווח ושוב, ואני מסוגל לפרוק מחדש כל תסכול ילדות שהיה לי, כל כך הרבה אנרגיה בקטע כזה קצר.
שלב שלישי- שנתיים אח"כ גאנז הגיעו לארץ, ואני התחלתי לחשוב איך אני משיג כסף לכרטיס, הייתי בן 14 ודיברתי עם מישהו, אני לא זוכר מי, לא הרבה דיברו איתי באותה התקופה, ששמע שאני רוצה ללכת למופע. ואמר לי "עזוב אותך, גאנז הם סתם, רוצה לשמוע מוזיקה אמיתית ? מטאליקה, תאמין לי,אני אקליט לך קסטה". אז האמנתי לו, הוא הקליט לי את האלבום השחור של מטאליקה.
Metallica – Of Wolf And Man
מה שמדהים למי שעוד לא שמע מטאל עוצמתי ואמיתי בחיים שלו לפני כן, זה הראשוניות של הסאונד, ישר מתחיל בגיטרה חותכת, עובר לתופים, כבד, עמוק, בועט לך בבטן ומערבל לך את הכל מבפנים, גורם לאקסל ולח'ברה שלו להשמע כמו ערמה של נקבות בכייניות בתור לשירותים.
Metallica – Dyers Eve
ברגע שהתחלתי לשמוע מטאליקה, לא יכולתי להפסיק, פשוט קניתי כל דבר שיכולתי שקשור בהם, ישבתי עם החוברת של הטקסטים, חיברתי אוזניות למערכת, או לווקמן ושמעתי. את And Justice For All קניתי מיד אחרי שסיימתי את האלבום השחור ואת Dyers eve אהבתי כל כך, הוא התחבר לי לתקופה שעברתי, ההורים שלי נפרדו באותה התקופה, ושיר כועס על ההורים התחבר לי בטירוף לתחושה. מוזיקלית מדובר באחד משירי הטראש הטובים ששמעתי,מהיר כל כך ועוצמתי.
לשלב ארבע אחראי יודה, אושיית מוזיקה מקומית שכמעט כל הסצנה שלנו (לפחות האנשים בגילי) שעושים מטאל או פאנק מכירים, כשאני הייתי הולך לתנועה (השומר הצעיר) לפעילויות השונות, יודה היה יורד לשחק כדורסל במגרש, והיינו מדברים מדי פעם, יום אחד עלינו אליו הביתה ואז הכרתי את הרוקר האמיתי הראשון בחיי, יודה. יודה גר עם ההורים שלו שהיו מבוגרים משמעותית מההורים שלי, יודה כתב על הקירות בטושים את הטלפונים של חברים שלו, ליודה היה מוהוק, יודה שמע מוזיקה בפול ווליום ונעל את הדלת כדי שלא יכנסו לחדר שלו ויחלישו אותה, יודה הכיר לי כל כך הרבה סוגים שונים של מוזיקה שלבחור רק שלושה שירים שמייצגים , יהיה קשה, אבל הנה הם.
Megadeth – symphony of Destruction
הדבר הראשון שאני זוכר מההיכרות שלי עם Megadeth , זה שהתלהבתי מהתחכום בטייטלים שלהם, מין להקה שלא לוקחת את עצמה יותר מדי ברצינות, צינית, ביקורתית, והשיר הזה הוא דוגמא מובהקת לעניין, ביקורת על האופי האנושי המחורבן, מגהדת' אמנם פחות כבדים ממטליקה, קולות גבוהים וצווחנים יותר, אבל הם מצוינים, עד היום.
Iron Maiden – The trooper
פה נפגשתי עם מטאל כמו שדיברו עליו בחדשות,כת השטן וכל החרא הזה. יודה היה מאוד נלהב כשהוא דיבר על Iron Maiden, ובצדק, השיר הזה הוא אלמותי, גיטרות כמו שלא שמעתי בשום קטע מטאל אף פעם, סאונד של מטאל בריטי טוב ושטני.
Body Count – Body Count's In The House
בכיוון אחר לגמרי, יודה הכיר לי גם אותם, ממש לא מטאל קלאסי, לגמרי שונה מכל מה ששמענו באותה התקופה, מה שאני אוהב פה זה את החיבור של המוזיקה השחורה עם סאונד טראשי,מהיר ומבולגן, כוח טהור משולב בגיטרות מבולגנות, הדבר הכי טוב שאייס טי עשה בחיים שלו.
Body Count – Body Count's In The House
לסיום ולסיכום, השיר האחרון.
את Orphaned Land הכיר לי ערן, חבר טוב שלי. היינו בהופעה של פרדייז לוסט וקובי פרחי עמד לידנו, ערן ניגש אליו ודיבר אותו קצת,שאלתי אותו מי זה האיש הזה,כי באותה התקופה לא הכרתי את אורפנדלנד ולא היה לי מושג מי זה, בהמלצתו שמעתי את השיר הזה, מה שפתח אותי לתקופה החזקה ביותר שלי במטאל המקומי, מה שנמשך כבר כמה שנים טובות.
Orphaned Land – Mabool
השיר הזה סוגר מעגל עבורי להיכרות שלי עם דיפ פרפל ועם APRIL, יצירה מוזיקלית מורכבת, מחברת מוזיקה קלאסית ומטאל ביחד, מטאל מתקדם יותר, רועש יותר, בועט יותר מההיכרות הראשונה שלי עם הרוק והמטאל, זו יצירת אומנות לכל דבר ועניין, ושוב, בפעם הראשונה ששמעתי את מבול, הדבר הראשון שזה הזכיר לי זה את APRIL של דיפ פרפל.