מטאל – פסקול ליום בחיים
המטאל בחיינו הוא יותר מסתם מוזיקה, מדובר בפסקול לחיים. לכל מצב רוח יש לנו את הלהקה או השיר שמתאימים במיוחד, לכל תקופה בחיים יש לנו את הסגנון או האלבום שמתאים במיוחד ללוות אותנו. שלא כמו בז'אנרים מרקידים יותר, המטאל לא נועד רק לריקוד, הוא לא נועד לרקע, הוא נועד להיות המרכז שסביבו העניין שלנו. נושא שהעלינו במוחנו הקודח הוא איך היה נשמע הפסקול לסרט, כשהסרט הוא יום בחיינו והפסקול הוא על טהרת המטאל, ניסינו להימנע מנושאים דימוניים מידי, ביום יום אנחנו לא נלחמים בדרקונים או עובדים את השטן (זה שמור לסוף השבוע), ולכן הפסקול המטאלי ילווה אותנו במהלך אירועים רגילים יחסית, כמו השכמה בבוקר, פקק תנועה, ולילה של שתייה עם החבר'ה. אז תגשו למזנון, הצטיידו בפופקורן ושתייה, ותיהנו מהפסקול.
השעה 7:30 – בוקר טוב!
אתם פוקחים את העיניים, הבוקר הגיע והאור בוקע מהתריסים הפתוחים למחצה. הגיע זמן ללכת לעבודה/ביה"ס, אתם קמים לכם בניחותא וניגשים להכין כוס קפה, מקלחת מרעננת באה לאחר מכן, ואתם מוכנים להתחיל את היום. צעד למערכת, דיסק מחליק לו למקום באלנגטיות, והפסקול יוצא לדרך.
הבחירות הברורות:
Faith No More – Easy: הלהקה שיודעת גם לתקוף וגם להרגיע, עם קולו של מייק פאטון שיודע לעשות בדיוק את אותו הדבר. הביצוע שלהם לשיר של להקת ה-Commodores עקף את הגרסה המקורית בסיבוב והפך להיות אחד השירים הכי מזוהים איתם, לבוקר רגוע.
Alice In Chains – Rooster: אחד השירים הקלאסים של הלהקה, שילוב של מתוק ומריר בשיר שכולו שלווה מתוחה, עם קולו הנצחי של ליין סטיילי במרכז.
Edguy – Rise Of The Morning Glory: אם יש משהו שיכול להעיר את המתים, או את המאחרים לקום זה הוא קולו הגבוהה של Tobias Sammet סולן להקת Edguy, שמפציר לפתוח את העיניים, לצאת, לחלום או להעביר שיר מהר לפני שבאמת לא נוכל לחזור לישון בשנית.
למטיבי לכת:
Vai – In My Dreams With You: אלבום הסולו של סטיב וואי, Sex And Religion, הוא זה שגילה לעולם את דוין טאונסנד, והשיר הזה הוא שיר שקט עם מלודיה מעולה שבו טאונסנד כבר הוכיח לעולם שעוד נשמע עליו הרבה.
D.A.D – Sleeping My Day Away: הלהקה הדנית הצליחה לא רע בשנות השמונים והתשעים המוקדמות עם ההארד רוק המאד אמריקאי שלה, השיר הזה הוא אחד הסינגלים המוצלחים של D.A.D – גיטרה נקייה משולבת במקצב אנרגטי. התחלה טובה לכל בוקר, גם אם השיר מדבר על להמשיך לישון…
Elvenking – On The Morning Dew: למי שמעדיף להתעורר עם צלילי חליל קל וגיטרה אקוסטית על הבוקר, זה השיר בשבילכם. מקצב קליל, קולות שירה רכים ונעימים, מוזיקה רגועה שנותנת עוד קצת זמן כדי להתכרבל עם השמיכה. אחרי 2 דקות כשתבינו שאתם מקשיבים ל-Elvenking כבר תרצו לברוח מהחדר.
השעה 08:00 – הבוקר כבר לא כזה טוב…
בעוד אתם צועדים לכיוון האוטובוס \ רכב אתם מביטים לכם בשעון תוך כדי שאתם מזמרים לעצמכם פזמון עליז… שיט!!! האיחור סוגר עליכם בצעדי ענק, הבוקר הרגוע כרגע החליף קידומת והפך להיות מירוץ נגד האיחור המתקרב. בדיוק אתמול קיבלתם הזהרה מהבוס \ מורה שלכם לגבי עוד איחור, ואתם לא רוצים שזה יקרה. הגיע הזמן לטוס.
הבחירות הברורות:
Anthrax – Got The Time: עוד ביצוע, הפעם של להקת הת'ראש המעולה לשיר של ג'ו ג'קסון, אמן New Wave בריטי. הלהקה ביצעה את השיר עם כל כך הרבה אנרגיה, והוציאה אותו עם וידיאו קליפ שנשאר בראש, עד שהביצוע הפך להיות אחד השירים הכי מזוהים עם הלהקה.
Iron Maiden – Caught Somewhere In Time: האלבום Somewhere In Time מ-86' היה זה שבו הלהקה שילבה לראשונה סינטים ולקחה עוד צעד אחד לכיוון העתיד. זה עדיין היה אלבום מושלם, עם סיפורים עתידניים והיסטוריים, ושיר הנושא הוא קלאסיקה של הלהקה.
Annihilator – Drive: אמנם זה אינו שיר חדש ברפטואר של להקת הת'ראש הוותיקה, אבל זה בדיוק מה שצריך על הבוקר. נכון שהריפים המהירים א-לה Jeff Waters הם מתכון בטוח לתאונה, אבל היי, לפחות לא תצטרכו לתרץ את האיחור.
למטיבי לכת:
Savatage – Lights Out: האלבום האחרון של להקת המטאל האמריקאית עם הגיטריסט כריס אוליבייה לפני שנהרג הוא גם אולי הטוב ביותר שלה. שילוב של כבדות עם מלודיות עדינות, גיטרות מבריקות של אולבייה עם נגינת הפסנתר של אחיו ג'ון. השיר הזה הוא אחד המהירים והמשלהבים באלבום.
Evergrey – Monday Morning Apocalypse: האלבום האחרון של להקת הדארק פרוג השבדית פיצל את המעריצים שלה. אבל השיר הזה פשוט עבד, המנון אפל וכבד שבנוי על קולו המחוספס של הסולן טום אנגלנד, מי שהתחיל כסולן דת' בגלגול המקורי של הלהקה.
Wintersun – Battle Against Time: דת' מטאל טכני על קצה הפולק מטאל זה שילוב סגנונות מצוין בשיר שיקפיץ לכם את האדרנלין עד שתגיעו למקומכם בשלום. אורכו מגיע ל-7 דקות ככה שאם לא הצלחתם לצאת לדרך עד שהוא נגמר, תדעו שאתם במצב קשה – הגיע הזמן לזוז.
השעה 8:30 – אתם והזיעה…
הגעתם בזמן, דחיתם את הקץ ליום אחר. אבל עכשיו יש בעיה חדשה, לאחר הריצה נטולת העכיבות אתם מוצאים את עצמכם מזיעים מכל נקב אפשרי, גם כאלו שלא ידעתם שבכלל יכולים להזיע. אתם מריחים כמו המתחרים של לרדת בגדול אחרי מאה מטר בסהרה והריח שעולה ממכם גורם גם למפנה הזבל המקומי לעבור לצד השני של הכביש.
הבחירות הברורות:
Motorhead – Motorhead: "קוראים לי למי ואני לא מתקלח". הלהקה הבריטית הזאת, שהתחילה עוד ב-1975 היא כנראה אחת האחראיות לז'אנר המטאל הקיצוני. למי, הסולן והבסיסט המיתולוגי, היה נגן הבס של להקת הספייס-רוק Hawkwind לפני שפוטר כי לא רצה להיפרד מהסמים שלו. גם היום הוא לא אחד האנשים הנקיים שתיפגשו.
Venom – Welcome To Hell: האלבום השני של להקת הת'ראש הבריטית הוא המשך ישיר ל-Black Metal שיצא לפניו. הלהקה לקחה את ה-New Wave Of British Heavy Metal למקומות מטונפים בהרבה, והבלאק מטאל בהחלט יכול להודות לה. לכלוך בדמות מוזיקה.
Dimmu Borgir – Burn In Hell: האלבום Puritanical Euphoric Misanthropia שיצא ב-2001 הביא עימו גרסת קאבר לשיר של Twisted Sister, אחת הלהקות המצחינות והאהובות בעולם המטאל. עם הניחוח שהוסיפו Dimmu, בהחלט אפשר להרגיש בבית.
למטיבי לכת:
Pungent Stench – Splatterday Night Fever: הלהקה האוסטרית הזאת היא מאלו שהתחילו את ה-Gore Metal, עם כמה נושאים לשירים שלא הייתם רוצים שאמא שלכם תכיר. האלבום השני של הלהקה, Been Caught Buttering, הביא את הלכלוך לרמות חדשות, את האלבום הזה היה צריך לעטוף כדי שהצחנה לא תתפשט.
Chaosbreed – Rotting Alive: הפרוייקט הזה החזיק רק לאלבום אחד (בנתיים), אבל הוא הציג את אחת ההוצאות המסריחות ביותר שראה המטאל, לטובה כמובן. עם סולן להקת Sentenced לשעבר, Taneli Jarva ושורה של אנשי מפתח בסצנת המטאל הפינית, אפשר להיות בטוח שהם יאהבו את הצחנה.
Cannibal Corpse – הכל?: אם יש להקה שמתגאה בזה שהיא מתעסקת כל היום בחרא, זו לבטח Cannibal Corpse שכל שיר שני שלה מדבר על הוצאת מיצים, מוגלות ומה שביניהם. אם זה לא יגרום לחבריכם להקיא את ארוחת הבוקר, אז כנראה שהם לא בסדר.
השעה 15:00-16:00 – הגיע זמן ללכת
לאחר שהשנאתם את החיים על כל חבריכם לעבודה \ לימודים עם ניחוחות הגוף הצבעוניים שלכם, הגיע זמן לחתוך ולצאת אל החופש (הזמני). השמים כחולים, הציפורים מצייצות (ממרחק בטוח מימכם), והיום פתאום נראה שוב מבטיח, לחופש נולדתם.
הבחירות הברורות:
Iron Maiden – I'm Running Free: האלבום הראשון של הלהקה, עם הסולן המקורי פול דיאנו, היה פרימיטיבי בהרבה מ-Killers שבא אחריו, אבל הייתה בו האנרגיה וההתלהבות שיש רק ללהקות בתחילת דרכן. השיר הזה היה הלהיט שהכניס את הלהקה למודעות, כולל ביצוע ב-Top Of The Pops הבריטי.
Metallica – Escape: האלבום Ride The Lightning פרץ את הדרך ל-Metallica, סיבוב הופעות עם אוזי אוזבורן היה כל מה שהלהקה נזקקה לו כדי להתחיל את הפריצה הגדולה. לא פלא שלהקה הפכה להיות אחת מלהקות הרוק הגדולות בהיסטוריה, רק חבל שהשיא המוזיקלי שלה כבר חלף ועבר.
Blind Guardian – Into The Storm: אם יש אלבום שרבים מחשיבים כאחת מאבני הדרך של הפאוור מטאל בכלל ושל Blind Guardian בפרט, הוא Nightfall In Middle-Earth אשר הציג ממיטב השירים של הלהקה. Into The Storm נותן את הדחף להמשיך קדימה, אל היום הלא נודע.
למטיבי לכת:
Crimson Glory – March To Glory: קצת מוזר, אבל הקטע האינסטרומנטאלי הזה, שפותח את Astronomica, אלבום החזרה של להקת הפרוג מטאל האמריקאית הוותיקה, הוא בעצם ביצוע לקטע של הזמרת האירית אנייה. השיר, במקצב של מצעד מלחמה, מלווה בקטעי סאונד ידועים ממלחמת העולם השנייה, והוא בהחלט אחד מהרגעים המלהיבים ביותר שניתן להעלות על הדעת.
Jorn – Young Forever: לצאת לחופשי עם מצב רוח חיובי זה פחות או יותר המוטו של סולן המטאל Jorn. הארד-רוק איכותי משולב בקולו של הסולן הנורבגי הזה הוא משהו שיכול להתאים לכל מצב רוח, גם אם עבר עליכם יום נורא.
Gamma Ray – New World Order: למרות הנבואות על סוף העולם ומה שלא עומד להגיע, Gamma Ray תמיד מצליחים להיות האור שבקצה המנהרה, מאירים את הדרך בריפים קלילים, מקצבים מעולים ואווירה כייפית בלי יותר מדי פוזות מסביב.
השעה 17:00 – יאללה מכות
בעת משחק הכדורגל \ רגבי \ טניס שולחן של אחר הצהרים, בטעות, המרפק שלכם היה במקום הלא נכון בזמן הלא נכון, ועכשיו שני עברייני נוער מועדים פורצים בשצף של קללות בשפה לא ברורה תוך כדי שהם מתקרבים אליכם באופן שמעיד או על אהבה הומוסקסואלית עמוקה או על רצון לסדר לכם מחדש את מבנה הפנים. אתם מעריכים ששתי האופציות לא ממש נשמעות לכם, והקרב מתחיל…
הבחירות הברורות:
Manowar – Blood Of My Enemies: האלבום Hail To England הכיל את כל מה שעושה את Manowar לאהובים ושנואים כל כך. פאתוס, מצ'ואיזים ברברי, שובניזים ואלימות, כל זה כרוך באלבום שנשמע כל כך מלוכלך שבהחלט אפשר להאמין שהקליטו אותו בשדה קרב בימי הביניים, השיר הפותח לנצח ישאר אחד ההמנונים הגדולים של הלהקה.
Amon Amarth – Death In Fire: הויקינגים לא האמינו בחוזי שלום, ולא בלחיצת יד או הפניית הלחי השנייה. הם שרפו את היריב, מייד לאחרי שכרתו לו את הטחול ללא איזמל ותרמו אותו לסיר המרק של ארוחת הערב. אין ספק שאם המטאל היה קיים בזמנם הויקינים, Amon Amarth היו מובילים את מצעדי הפזמונים.
Soulfly – Bring It: לאחר שמקס קבלרה עזב את Sepultura עקב המיש-מש שהלך בין חברי הלהקה, הוא החליט להמשיך דרכו עם Soulfly ולקחת את כל מה האגרסיה שהביא ללהקתו הקודמת, לתת לה איזה סנוקרת כואבת, להוסיף קצת מקצבים ברזילאיים ולהגיש ברוטב מדמם. אף אחד לא העיז להתעסק איתו מאז.
למטיבי לכת:
Kataklysm – Let Them Burn: כל הבוגדים – שישרפו! כל האחרים – שישרפו! אין שיר שמציג יותר שנאה מאשר זה של ענקית הדת' הקנדית Kataklysm שתמיד אהבה לנפץ גולגלות על ימין ועל שמאל. המנגל של יום שישי אף פעם לא נשמע טוב כל-כך.
Exodus – Sealed With A Fist: אלבום הקאמבק של להקת הת'ראש האמריקאית הפתיע רבים ברמה הגבוהה שלו. קצת חבל שסולן הלהקה, סטיב סואזה, הועף ממהרכב לאחריו. אבל השיר הזה, המנון לאישה המוכה שהפעם מחליפה תפקידים ונותנת לבעל המכה טעימה של אלימות, ייזכר כאחד היותר אגרסיבים של הלהקה הזאת.
Fight – Kill It: רוב הלפורד נפרד מ-Judas Priest ולקח איתו את המתופף סקוט טראביס, בליווי מספר נגנים לא מוכרים במיוחד הוא הוציא שני אלבומים, הראשון מהם, War Of Words הוא קלאסיקה לא מוכרת במיוחד של הבי \ ת'ראש מטאל, אלימות מוזיקלית טהורה.
השעה 19:00-20:00 – מתכוננים לבילוי…
בחזרה בבית הכל רגוע והפיוזים שעלו לכם במהלך היום כבר מפנים מקום לאנרגיות חדשות. אחרי כמה שיחות טלפון כבר ארגנתם את התוכניות להערב, שזה אומר שהגיע הזמן להיכנס שוב למקלחת, לרחוץ עצמכם בחומצה להסרת הריח, להתגנדר, ללבוש את מיטב מחלצותיכם ולוודא הפעם שאתם תריחו טוב ותגיעו בזמן.
הבחירות הברורות:
Helloween – I'm Alive: כששומעים את המילים "פאוור מטאל מקפיץ", סביר להניח שאחת המחשבות הראשונות תהיה Helloween שעשתה את הז'אנר הזה עוד איי שם בשנות ה-80'. החלק הראשון בסדרת אלבומי Keeper Of The Seven Keys הביא כמה מהשירים ששינו את הז'אנר בזמנו ואין סיבה שלא ניתן להם כבוד גם היום.
Accept – Living For Tonite: אף אחד לא רוצה להודות בזה שהוא מקשיב ל-Accept, אבל חובבי ההבי מטאל הוותיקים בוודאי לא פסחו על Metal Heart, אחד מהאלבומים היחידים של הלהקה הזו ששווים אזכור, בו עוד אפשר לסבול את קולו של Udo Dirkschneider המורעב.
Judas Priest – Living After Midnight: האלבום British Steel היה צעד חשוב ל-Judas Priest, הוא היה קליט, אנרגטי ומקפיץ. ואם לא נכנסים יותר מידי לסוג חיי הלילה שעליהם דיבר רוב הלפורד, אפשר רק לקפץ לצלילי השיר הזה.
למטיבי לכת:
Lullacry – Alright Tonight: סולניות שעושות הארד רוק זה לא דבר רע בכלל. בזמן ש-Doro עדיין בראש הרשימה, Tanja Lainio, הסולנית השניה של Lullacry לא מפחדת להרביץ בשירים כיפיים ומקצבים שמזיזים את כל הגוף באלבום Crucify My Heart, הראשון שלה עם הלהקה.
Melechesh – Genies, Sorcerers And Mesopotamian Nights: נכון שאנחנו לא חיים בשומריה העתיקה אבל תמיד אפשר לענטז לצלילי הבלאק המסופוטמיים גם היום. אם זה לא יכניס אתכם למצב רוח הנכון, תאכלו קצת חומוס עם גרגרים.
W.A.S.P – The Real Me: רוב מי שאוהב את W.A.S.P בדרך כלל בוחר ב-The Crimson Idol כאלבום הכי טוב של הלהקה, אבל The Headless Children הוא אלבום לא פחות מוצלח, כבד, יצירתי, מלא בנגינה ווירטואוזית. השיר הזה הוא המנון ה-Tough Guy האמריקאי, מוכן ליציאה לעיר.
השעה 21:00 – בפאב עם החבר'ה
אין כמו לשבת על כוס בירה אחרי יום שלם של עבודה \ לימודים. הפרצופים המוכרים שם, החבר'ה שלכם מסביב לשולחן וכל אחד מספר על חוויות החיים שעברו עליו בזמן האחרון… כמובן ככל שהבירה זורמת כך גם המצב רוח עולה והגוף מתחיל לעשות דברים שלא חשבתם עליהם, הבעיה מתחילה כשאתה צריך מנוי לחדר השירותים, החדר מתחיל להסתחרר וזה יכול גם להיגמר בשידור חוזר של ארוחת הצהריים…
הבחירות הברורות:
Korpiklaani – Wooden Pints: היה זה האלבום הראשון של להקת הפולק מטאל הפינית הזו שהציג אותה מחדש לעולם בדמות אחת מלהקות הבירה האהובות ביותר במטאל. כל מה שצריך לעשות זה לתפוס בן או בת זוג, לדפוק את הראש, להרים כוסות ולחגוג כאילו אין מחר.
Tankard – Empty Tankard: אחת מהלהקות הוותיקות בשטח, ששותה כבר למעלה מ-20 שנה, היא Tankard הגרמנית, המומחית העולמית לשירי בירה ולהעלאת המוראל מתי שרק אפשר. מי רוצה לשתות וויסקי? מי רוצה לשתות בירה!?
Skyclad – Another Drinking Song: הבריטים יודעים לשתות ו-Skyclad, באלבום האולפן האחרון שלהם בינתיים, חוגגים את השתייה בשיר עם מקצב קלטי מקפיץ.
למטיבי לכת:
Finntroll – Jaktnes Tid: מי יודע לחגוג עם בירה יותר טוב מהטרולים הפינים האלו? נכון שלא מבינים כל-כך מה הם אומרים בשפתם, אבל האקורדיון והמקצבים המקפיצים האלו של הלהקה יכולים להשפיע כמעט על כל אחד.
Dream Evil – The Book Of Heavy Metal: אם היה ספר חוקים להבי מטאל, "שתיית שכר" היה כנראה אחד מהחוקים הראשונים ברשימה. בין אם אתם בעניין או לא, אי אפשר להכחיש את השורשים, להלל את אלי המטאל ולהזמין עוד ספל…
Einherjer – Odin: האלבום השלישי של להקת הויקינג מטאל הנורבגית הזאת הוא אחד המעניינים שהז'אנר הזה יצר. כבד, מלודי, ובעיקר – ויקינגי, קל לדמיין שמה שזורם בורידי חברי הלהקה זה בירה.
השעה 23:00 – טיול של שיכרון
שתויים במקצת, עם רצון לחזור הביתה בלי לעשות לעצמכם בושות ליד ההורים, אתם מחליטים להעביר את הזמן בטיול קצר ברחבי העיר. במקרה החלטתם שזו סיבה מצוינת ללכת לבקר בבית הקברות הקרוב לפאב, לבדוק אם תצליחו למצוא איזה זומבי או להפחיד את החבר/ה שלכם (ואולי פשוט למצוא מקום טוב לשחרר נוזלים). הזכרנו שאתם שיכורים?
הבחירות הברורות:
Cradle Of Filth – From The Cradle To Enslave: כל אחד מתחיל במטאל מאיזושהי להקה ולצערינו יש רבים שדווקא עשו זאת עם Cradle Of Filth וזאת בגלל ההילה המסתורית והמרשעת שאופפת את חברי הלהקה ואת הסולן דני פילת'. בלאק מטאל לשעת לילה מאוחרת.
Mayhem – Freezing Moon: אנשי זאב, ערפדים ונורבגים מרושעים, אלו הם רק חלק מהיצורים שאתם יכולים לפגוש בבית הקברות השכונתי שלכם, כאשר במקרה של הנורבגים, סביר להניח שאלו יהיו Mayhem שבמקרה יעבדו על האלבום הבא שלהם באותו רגע.
Pantera – Cemetery Gates: איך אפשר בלי השיר הזה? יצירת המופת של אחת מלהקות המטאל הגדולות בכל הזמנים, הקול של אנסלמו, הגיטרה של דיאמונד דארל, התיפוף של ויני פול ותחתית הבס של רקס, שירים כאלו יש רק בודדים בהיסטוריה של המוזיקה.
למטיבי לכת:
The Vision Bleak – The Night Of The Living Dead: האלבום הראשון של הלהקה הגרמנית הזאת הוא דוגמא לגות' מטאל כבד במיוחד, מלא אווירה קודרת. למרות שהטקסטים לא רציניים לחלוטין, האווירה האפלה של הלהקה מצליחה לסחוף את המאזין פנימה.
Therion – Cults Of The Shadows: קולות מקהלה כנסייתיים תמיד משרים אווירה מיוחדת למי שאוהב לשמוע. בין אם זה בהלוויה שלכם או סתם כי אתם אוהבים את המתים, זה תמיד ישמע מתאים. Theli היה האלבום שהמציא את ז'אנר המטאל הסימפוני, והוא בהחלט משהו שאפשר למות עליו.
Emperor – I Am The Black Wizards: נכון שהם לא בדיוק משרים אווירה של בית קברות, אלא יותר אווירה של מערות וכעס, אבל אם הם כבר עושים בלאק מטאל, רוב הסיכויים שהם יתאימו לערב שכזה, עם ירח מלא ובחורה תמימה שלא יודעת מה הולך לקרות לה בהמשך.
השעה 00:30 – סוף מעשה במחשבה תחילה
מסתבר שהחבר\ה לא אהב\ה במיוחד את הטיול בבית הקברות, במיוחד בגלל שעשיתם "בוו" כל שתי שניות. בדיוק כשהגעתם בחזרה הביתה, קיבלתם SMS שאומר שהכל נגמר ביניכם… עדיין מעט שתויים ועם רגשות משתוללים וכאובים, כל מה שאפשר לעשות זה לשים מוזיקה ולבכות את עצמכם לתוך שינה, רק שהכל יהיה כבר מאחוריכם.
הבחירות הברורות:
Draconian – A Scenery Of Loss: הכאב, האובדן, חוסר האהבה, אי אפשר לסבול את זה עוד.. הכל שקט, הכל עצוב, Draconian שיחסית חדשים בסצנת הדום, מעבירים את התחושות האלה בכוחניות רבה, שירים ארוכים ומלאים ברגשות.
Ozzy Ozbourn – Goodbye To Romance: השיר מאלבום הסולו הראשון של אוזי הוא דוגמא לבלדה רכה שאך שהוא נשמעת אמיתית, הנגינה של רנדי רודס, שנהרג מספר שנים לאחר מכן, היא דוגמא לכל גיטריסט שבא אחריו.
Sentenced – No One There: להקת ההתאבדויות האולטימטיבית הביאה עם אלבומה משנת 2002 את אחד השירים המרגשים ששמענו בתחום הגות'-רוק הפיני. זה לא רק המוזיקה, זה הכל, מהמילים ועד הברייקים שבאים בדיוק במקום. להקשיב ולהפנים.
למטיבי לכת:
Misery Loves Co. – Prove Me Wrong: הלהקה השבדית הזאת שחתה בדיכאון, שחתה? היא שתתה אוקיינוסים של מרה שחורה וירקה דם רקוב. באלבום Not Like Them מ-1997 הלהקה שילבה מקצבים תעשייתיים במטאל כבד, והמוני מאזינים חשבו על התאבדות ברצינות…
Tiamat – Cain: על השאלה "If I Go, Will You Follow?" אמנם אין תשובה ברורה, אבל חברי להקת Tiamat נותנים לנו כמה סיבות טובות לכך בשיר מתוך האלבום האולפן האחרון של הלהקה, Prey. נכון שהלהקה בדרך כלל דבקה במצב רוח חיובי לכיוון האהבה, אבל כשהיא נפגעת, היא לא מתביישת להראות זאת, האהבה יכולה גם לכאוב.
Sonata Arctica – Fade To Black: שלבו את המילים והכוחניות של להקת Metallica עם הרכרוכיות של Sonata Arctica וקיבלתם גרסה מרגשת במיוחד לשיר עצוב מאד. קולו של Tony Kakko עושה כאן את ההבדל ונותן לנו להרגיש עד כמה הכל כואב.
ובזאת נגמר היום… אבל גם אתם יכולים לספר לנו מה הוא הפסקול שלכם.