מפסיקים לבכות – כתבת תגובה לכתבות ה "פעם היה טוב" של עורך מגזין מטאליסט
אלון מיאסניקוב, העורך הראשי של המגזין פרסם כתבה בו הוא טען כי המטאל נחלש. בתור מישהי שמאזינה היום בעיקר למטאל חדש, ועם ראש מוזיקאלי מאוד פתוח לחקור ולהאזין לדברים חדשים, אני פה כדי לומר לו שהוא טועה.
אני עדן, ובין הדברים שהכי גורמים לי לגלגל עיניים קיימות תגובות "זה לא מטאל" לשירים שהם כן, וגישת "פעם היה טוב יותר" במוזיקה. אני מתנגדת לגישה הזו. כמו שהעולם מתפתח בהרבה תחומים בחיים שלנו, גם המוזיקה מתפתחת ומשתנה. אפשר לאהוב את זה, אפשר לשנוא את זה, אבל לדעתי צריך לגשת לזה בראש פתוח.
כמובן שחיבור למוזיקה הוא אינדיבידואלי, ולאור העובדה שזהו חיבור שמרגישים מבפנים, לא מומלץ לכפות על אנשים להאזין למוזיקה מסוימת. הבעיה מתחילה בגישת ה"אנטי". במקום לנסות להאזין לז'אנרים חדשים או להקות חדשות בראש פתוח, ואולי לגלות עולמות מוזיקאליים חדשים, האנשים האלו מראש פוסלים דברים מסוימים. כמובן שאם הלהקה הכי כבדה שאתם מאזינים לה היא הביטלס (פעם הם באמת היו הלהקה הכי כבדה), אני לא אמליץ לכם להאזין ל Infant Annihilator. אבל אם אתם כבר אוהבים את המוזיקה שלכם כבדה, שואגת ומרעידה חלונות, יש כל כך הרבה עולמות במטאל שאפשר לחוות.
מיאסניקוב התייחס בכתבה לכך שב- 2022 לא קרה שום דבר מיוחד, אז בואו נדבר רגע על ריליסים מאוד מעניינים שיצאו מ- 2022 ועד עכשיו.
Lorna Shore הוציאו את אחד האלבומים הכי מדוברים בשנת 2022. לא משנה אם התחברתם אליהם, לא התחברתם, או שאתם סתם הייטרים שלהם (אני יודעת שיש כאלה), קשה להתעלם מהעובדה שהאלבום Pain Remains נגע בהרבה מאוד אנשים שלא היו רגילים להאזין למוזיקה שכוללת קולות כמו אלו שסולן הלהקה, Will Ramos, משמיע. Bloodywood גילו לנו שאנחנו מאוד אוהבים פולק מטאל הודי עם האלבום Rakshak, שלקח את הנו מטאל לכיוון מאוד מעניין. סולן להקת Trivium, Matt Heafy, הפתיע עם פרויקט בלאק מטאל מאוד מגוון בשם Ibaraki, ואותי באופן אישי השאיר עם פה פעור. Zeal & Ardor שחררו את אחד האלבומים הכי מרתקים שיצא לי אי פעם לשמוע. להקות כמו Sleep Token ו- Bad Omens הוכיחו שלא חייבים להסתפק בז'אנר אחד ואפשר לערבב מספר ז'אנרים באלבום אחד ולגרום לזה להישמע מדהים. להקת ההארדקור Boundaries שחררו אלבום שגרם לי לתהות "איך לעזאזל אלבום יכול להיות כל כך אגרסיבי ולגרום לי לרצות לבכות במקביל?", ואלו דוגמאות שעולות לי לראש תוך כדי כתיבה מבלי להיכנס לאינטרנט ולבקש ממנו להזכיר לי אילו אלבומים יצאו שנה שעברה.
כמובן שזו החוויה והדעה האישית שלי, ויהיו כאלו שיגלגלו על זה עיניים. זכותכם.
אני רוצה להתייחס לחוסר החיבה לברייקדאונס ולדת'קור. בואו נדבר על זה רגע ש AndrelamusiA, להקת דת'קור, הולכת לייצג אותנו בתחרות המטאל באטל בפסטיבל הענק Wacken. אי אפשר לטעון שהם עלו רק כי כל החברים שלהם הצביעו להם, היו גם 4 שופטים, משופטי המטאל באטל העולמי, שנתנו להם את הניקוד הגבוה ביותר. לגבי ברייקדאונס, אז כן, ברור שאני אוהבת ברייקדאונס, לא סתם קוראים לתוכנית שאני משדרת ברדיו זה רוק The Breakdown. אבל אם נלך אחורה בזמן, לשנת 1990 בה הוציאו חברי להקת Pantera את האלבום Cowboys From Hell, אי אפשר לפספס את הברייקדאון המושלם שקורה ב 3:50 בשיר Domination.
לגבי זה שהאינטרנט הרס את המטאל- אני לא רואה את זה כך. לא גדלתי בסביבה מטאלית ולא נחשפתי ללהקות שהן לא מיינסטרים בתור טינייג'רית. היום את רוב הלהקות שאני מאזינה להן הכרתי בזכות האינטרנט. בין אם זה דרך הספוטיפיי, המלצות ביוטיוב, שיתופים של חברים בסצנה וגם דרך כל מיני סרטוני תגובה לשירים שאני נתקלת בהם ברשת. כך הכרתי כמה להקות ענקיות שלא הכרתי בעבר, ונתקלתי גם בכמה להקות מאוד קטנות שבא לי שעוד אנשים יחשפו למוזיקה שלהם והן יהיו ענקיות. אני מודה לאינטרנט על העולם המוזיקאלי הרחב שאני נהנית ממנו היום.
באופן אישי אני מאוד סקרנית בכל מה שקשור למוזיקה, ותמיד ניגשת להאזנה עם ראש פתוח ונותנת הזדמנויות. הטעם המוזיקאלי שלי רק ממשיך להתרחב עם השנים ואני מאוד מרוצה מכך שיש לי מבחר מוזיקאלי ענק לבחור ממנו. עולם המטאל שופע בז'אנרים, תתי ז'אנרים והרבה מאוד הפתעות מוזיקאליות. עכשיו זו הבחירה שלנו אם לגשת אליו בראש פתוח או לפסול מראש.
אני עדן, ושמחתי לתת לכם תקווה. תודה.