מצעד האמזונות

לפני כמה שנים הלחמתי מילים לכדי כתבה מאד-מאד ביקורתית כלפי המין היפה בעולם המטאל. גם אם תכליתה הסטטיסטי של הכתבה הינו מעט מוטל בספק, התחושה של הכתבה הזו עדיין שורה עלי מדי פעם בצורה זו או אחרת. עברו מאז פחות או יותר חמש שנים, וחלק מהמסקנות שלי בנוגע לאותה ביקורת רק התחזקו בנוגע להמון דברים. מתישהו כמעט ואיבדתי את האמונה בכלל בקונספציית ההאזנה למטאל עבור המין היפה. פחדתי שאצל הרוב המוחץ מדובר בסופו של דבר בבחירה אסטטית, אופנתית, לשמוע מוזיקה. לכן אחוז הבנות הנמשכות למוזיקה בלתי-אסטטית, לדוגמת Brutal Death Metal או Thrash Metal, הוא מצומצם בהרבה מאחוז הבנים – לעומת ז'אנרים מלודים בהרבה כדוגמת Power Metal, Melodic Death Metal, Melodic Black Metal או Gothic Metal (רק כדי לתת דוגמה). כשאני מדבר על אסטטיקה אני לא מדבר כמובן רק על העובדה שיש אחוז ניכר במין הנשי שמרומם להקה מסוימת לכדי מעמד גבוה מאד בסולם העדיפויות המוזיקלי – שבאופן מקרי ללהקה זו יש זמרת ויוצרת במרכז הבמה שהינה נאת מראה לכל הדעות (אם לא יותר) ולעתים גם נתפסת כמוכשרת באופן בלתי רגיל, או באמת ממש יוצא דופן – די בדומה לאידיאליזציה שעוברים אומני פופ וכיצד הם נתפסים בידי מעריציהם (ולרבות מעריצותיהם, מסיבה זו או אחרת). אל נא תתייחסו לדברים אלו כאילו מדובר שכלל הלהקות היותר אסטטיות, הכוללות את ז'אנר ה-Goth Metal לרובו, נטולות כישרון או פחותות מבחינה אומנותית מלהקות קיצוניות ובאופן מעשי גם יותר 'מכוערות' מהן. אין שום קשר בין הדברים, ואדם אשר מבחינתי אומר ש"Misery Index אוכלים את Epica בלי מלח, כי אין להם זמרת כוסית ודוגמנית שמזמררת להם בפרונט" פסול בדיוק כמו האדם אשר –כן- יעדיף את Epica אך ורק בגלל אותה Simmone אדמונית. הבעיה היא שהרושם שמתקבל הוא בעיקר שסצינת המטאל הפחות-אסטטית מורכבת רובה ככולה מאומנים גבריים, עמוסי טוסטסטרון, מיוזעים, מלוכלכים ובגדול לא אסטטיים. זה נכון מבחינה סטטיסטית, אבל יש די והותר בנות בעולם המטאל היותר קיצוני אשר נותנות מעצמן לא פחות מאשר הגבר הממוצע, והזיקה והאמביציה שלהן לנגן וליצור מטאל בלתי-מתיפייף היא גדולה לפחות כמו המטאליסט הגברי והיוצר הממוצע. אמנם, שוב, מדובר בנתון סטטיסטי מצומצם ומביך – אך אולי אם אשפוך קצת אור על אותן אמזונות שמעיזות ליצור כנגד כל הסיכויים מטאל שמסרב להיכנע לתכנים הנשיים והאסטטיים שנערמו על עולם הרוק הכבד במהלך השנים באמצעות עידון מוזיקלי זר, מההווה והעבר, אולי אתן קצת זיק של אור ותקווה לאותן בנות שקוראות ומעזות ליצור גם כן – לקחת ולתפוס את מקומן הפמיניסטי והמוצדק לצד, ולא מאחורי, גברים מטאליסטים יוצרים. בסופו של דבר, הגיע הזמן להסתכל על המעט החיובי במקום להתלונן על העומס המכביר של השליליות. אז נתחיל מהמוכרות והברורות לכל – ונמשיך משם נצלול אל תוך כמה יוצרות פחות מוכרות בתחום שאולי הספיקו כבר לתלות את מעיל העור עם הפאטצ'ים ולסיים את הקריירה, ואולי לא.

Angela Gossow – Arch Enemy

היא כמובן הנסיכה הכובשת את עולם המטאל, הגברי והנשי כאחד. בתור הבחורה היחידה שנהנית באופן גורף משילוב בין שני העולמות, הזוהר והאסטטי בגלל המראה החינני והבלונדיני שלה, ומצד שני לא מעט בזכות נוכחות במה אגרסיבית וכריזמטית וקול של שד. יש אומרים, ובצדק, שאולי אין לה את השאגות הטובות בז'אנר, אבל היא בהחלט קול (צרחני) ייחודי בשמי המטאל, עומדת לצד אומני ענק בתודעה המטאליסטית כאישה הבודדת המחזיקה על כתפיה העדינות ז'אנר שלם של מטאל קיצוני. ברמת העיקרון, הדבר היחיד שמבדיל את Arch Enemy מלהיות להקת מטאל מסורתית ועדינה יותר הוא Angela עצמה בעצם – והיא מושכת את ההרכב בחוזקה אל תוך מקורות ה-Death Metal שלו. השם שלה שגור בפי כל, ולא סתם עוד כתופעה חד פעמית אלא ממש כזמרת Death Metal לכל דבר, שאולי אין בידה אמירה גדולה או יכולות מוזיקליות מרהיבות – אבל היא כן כל מה שמצפים מסולן Death Metal שיהיה. Angela היא ללא ספק בראש סולם האמזונות האלו – וההוכחה העיקרית לכך היא שגברים מעידים עליה פעם אחר פעם שברגע שהיא פותחת את הפה זה ממש לא מושך ואפילו מאד Turn-off מבחינתם. זו ההוכחה המספקת שאין באנג'לה שום דבר שנשען רק על ידי מציאת חן באמצעות שביון לב חמדמד, אלא על הדיסוננס הנוצר למאזין שרואה עלמה בלונדינית גרמניה וחמודה אשר עם מוצא פיה הגהנום מתחיל לבעור.

Sabina Classen – Holy Moses

אם Angela היא הנסיכה, אז Sabina היא המלכה האם. אוטוטו נושקת לגיל 50, Sabina היא עבור דור שנות השמונים מה ש-Angela היא עבור שנות ה-2000. עם הפריצה של Holy Moses אל התודעה המערבית באלבומם השלישי The New Machine Of Liechtenstein עם הוידאו קליפ אשר צועק שנות ה-80 מבעד למרקע, Panic, הצליחו Holy Moses להתברג בדרג השני של להקות Thrash Metal גרמניות. הלהקה מעולם לא הורכבה מיוצרים יוצאי דופן או גיטריסטים חריפים מבחינה מוזיקלית. לא היה להם בחור כמו Frankie Blackfire שיצור להם המנונים בלתי נשכחים, או קול ארסי כמו Schmier אשר יקבע אותם בתודעה גם אחרי שהוא יעזוב את ההרכב – אבל Holy Moses חומשו במשהו אחד עיקרי – וזו בחורה בעולם של גברים. Sabina צורפה ללהקה על ידי בעלה-דאז, שהיה הגיטריסט, ופשוט ההרכב התחיל להפציץ. השם Holy Moses נשאר בידיה – והיא כל כך 'מטאל' שהיא המשיכה ליצור מוזיקת מטאל מצמררת גם אחרי שההרכב המקורי התפזר לקיבינימט. השירה שלה נהייתה יותר ויותר אגרסיבית עם כל אלבום, ובשנות ה-2000 כבר מזמן לא היה ספק. עוד לפני שרגלה של Angela הספיקה לדרוך באולפן עם Arch Enemy ולהקליט את Wages Of Sin – Sabina כבר עשתה גראולים מפה ועד הודעה חדשה. הפאסון הסקסי אולי עבר מזמן מן העולם, ו-Holy Moses כבר מזמן לא קורעים את במות אירופה כמו שהם עשו מלפני שני עשורים, אבל בתור אחת האושיות הבולטות מאחורי הקלעים בתעשיית המטאל בגרמניה (ועם חלקה חזקה ב-Wacken Records ובכלל מילה יפה בכל פסטיבל Wacken) – Sabina היא עדיין וכנראה תישאר לעוד הרבה זמן לבחורה הראשונה שתזוהה עם מטאל שהוא קצת יותר ממלודי וקצת יותר ממעודן. אני חושב שלומר שהיא בעצם Lita Ford מרושעת וגרמניה לא תהיה ממש לחטוא למטרה.

Jo-Ann Bench – Bolt Thrower

לא כל האצילות הישנות של עולם המטאל התחילו מלקרוע את עמדת המיקרופון. מי שכונתה על ידי כמה ממכריי הישראלים כ'ג'ואי ספסלי' – ומבלי להביט בחוברת הלהקה לא ידעו בכלל שמדובר בגברת, ולא בסתם Joey – הרי שהבסיסטית מימים ימימה של להקת הדת' מטאל Bolt Thrower מחזיקה בכרומוזומים של XX בכל גופה. למי שיש סוג של ספק – Bolt Thrower הוקמה כלהקת Grindcore בימים ש-Grindcore בבריטניה היה בעצם סוג של Punk ממש-ממש קיצוני, ולא היה ממש מפתיע למצוא שם בחורות עם אידיאולוגיית רחוב או אהבה קשה לאבקת הפיות הלבנה מהצד השני של המתרס, ו-Bolt Thrower התקבצו כמשהו ששאב לא מעט מעולם ה-Punk וה-Hardcore של אנגליה באיזה איזור תעשייה אנגלי ומכוער ב-Coventry. אבל למרות תהפוכות ההרכב הרבות, חילופי מתופפים בלתי נגמרים (אחד מהם היה בן 14 בהקלטת האלבום!) עזיבה וחזרה של סולן ההרכב האלמותי – Joey שלנו תמיד הייתה שם, חובטת על מיתרי הבס בתחילה בהתרשלות פאנקית מאפיינת ועם הזמן בעוצמה ודקדקנות של מטאל לכל דבר. כיום Bolt Thrower אינם מתכננים להוציא אלבומים חדשים, ואחרי 25 שנות קריירה, בתכלס, מגיע להם לנוח קצת ולקצור את הפירות בתור אחת מלהקות ה-Death Metal הטובות והותיקות שיש פה, והעובדה שכל הזמן הזה, בסופו של דבר – מאחורי טקסטים על טנקים מלהקה שכבדה כמו טנק – הייתה בחורה שהייתה טוענת את הפגזים – מבלי להניד עפעף או להעז לתפוס את ה-Spot-light מהמערך הענקי הזה של Bolt Thrower – מלבד להגיד בכמה ראיונות שהלהקות האהובות עליה הן Venom, Celtic Frost והרבה מאד Slayer – Joey Bench הייתה במשך כל השנים התקווה האמיתית של מטאליסטיות כנגניות אמיתיות (לא משנה אם מוכשרות או לא) וממש לא כגימיק וכהוא זה.

DebbieGunn-Sentinel_Beast

הוכחה נוספת שלא צריך להיות יפה או סקסית בשום צורה על מנת להיות סולנית מטאל מוצלחת היא Debbie Gunn– סולנית Sentinel Beast בין היתר. Debbie רחוקה מלהיות החלום הרטוב של כל מטאליסט. Debbie כיום בת 50, בחורה ג'ינג'ית מלאה ואגרסיבית עם עבר לא קטן בסכסוכים שהטענה העיקרית נגדם הייתה "נו, אילו היו שנות ה-80 ! מה יכולתי לעשות ?" Debbie נולדה באנגליה ועברה לארה"ב במהרה בגיל ההתבגרות עם אביה. היא שרה בלהקת ה-Speed Metal Sentinel Beast וחיממה ענקיות מטאל כמו Slayer ו-Megadeth – ומאוחר יותר עברה לבוסטון ושרה עם להקת ה-Speed Metal Znowhite באחד מאלבומי ה-Speed Metal הנסתרים והיותר מוצלחים של האייטיז, הלא הוא Act Of God. באלבום הזה גיליתי על פעליה של Debbie שלנו. היא ידעה תקופות קשות, הצטרפה לפלופ המטאלי Ice Age בשבדיה שהלך קפוט, וקפאה של שמריה לאחר מכן במשך 15 שנה. לאחרונה Sentinel Beast מנסה לעבור תחייה מחודשת עבור Debbie , שהיחידה שנשארה להנהיג את ההרכב הנוסטלגי הזה, וללא הצלחה יותר מדי מרובה (או בכלל). אבל בסופו של דבר, Debbie עמדה ממזמן בתור אחת ההוכחות גם עבור הספקן הגדול ביותר בתחום שהשירה שלה (שממש איננה גראולים, לעזאזל, ממש לא – אבל כוחנית ומצוינת לא פחות) היא ההוכחה שבנות יכולות לעשות בדיוק מה שאני חשבתי ששמור לבנים בלבד. הביצועים שלה ב-Act Of God אולי נשמעים טיפה כאילו Vio-lence או Forbidden החליטו לשיר על הליום, אבל זה לא רלוונטי – האמביציה שם, העוצמה שם, התשוקה שם. לא צריך יותר מזה – והאלבום הזה נשאר כהוכחה גם אחרי שני עשורים.

Lori Linstruth – Guilt Machine

היא הוכחה שכישרון, מראה ואמביציה לפעמים כן נוחתים בבת אחת באותה הצלחת. לאחר קריירה מקרטעת בשנות ה-80 שבה עיקר הגימיק שלה היה להיות גיטריסטית מצוינת בעולם שבו גיטריסטים מצוינים היו גברים ב-99% מהמקרים, הבחורצ'יק ההולנדי הענק Arjen Lucassen (גם בגובה, הוא 2 מטר וסיגריה) שאחראי באופן בלעדי על הפרוייקט Ayreon החליט לתת לה מקום להתבטא כמו שצריך. לאחר עבודה משותפת על הרכב הפרוג-נעים-עד-מאד שלהם Stream Of Passion החבורה המשיכה ליצור מוזיקת Progressive Metal איכותית גם ב-Guilt Machine – שם מוכיחה Lori פעם אחר פעם שהיא פשוט גיטריסט שבורכה בכל מה שצריך. לורי כיום מתפקדת גם בתקן המנהלת האישית של Lucassen (מה שאני מניח שעזר לו מאד במהלך הדיכאון שהוא חווה בשנת 2008 – ודחף אותו קדימה לפעול וליצור) ובהחלט מוכיחה שהיא לא התייאשה מעולם הגיטרה בשום צורה. צריך לזכור כמובן של- Lori היו כמה הרכבים עלומי שם יחסית משנות ה-80, במיוחד לאנשים שלא מאמינים שהבחורה הנחמדת והחביבה הזו ניגנה פעם משהו טיפ-טיפה יותר כבד, אבל מעבר לכך – גם אם התרומה שלה למטאל אינה יוצאת מן הכלל בגודלה, היא לרוב סתימת הפיות האולטימטיבית לשאלה אשר עולה "מדוע אין בחורות גיטריסטיות שיודעות להרביץ סולואים כמו גברים." מבלי להתדרדר לשמות כמו The Great Kat.

Melanie Sisneros – Crescent Shield

היא ההוכחה שלא צריך להיות גבר כלוא בגוף של אישה על מנת להיות מטאליסטית בכל רמ"ח איבריך. הבסיסטית המוכשרת מניו מקסיקו אולי לא הצליחה להשאיר רושם עמוק (עדיין!) על עולם המטאל – אך בתור ת'ראשרית מושבעת, Melanie מחפשת ליצור מוזיקה שתכבד את יוצריה, ורצוי שתהיה כבדה, מורכבת ומגניבה במקביל. האהבה שלה למטאל לא יודעת גבולות – והיא משתתפת במקביל לעבודתה בלהקת Progressive Power Metal שנקראת Crescent Shield גם בעוד 3 הרכבי מחווה ללהקות רוק ומטאל (לא כולל חברות עבר בהרכבים כמו The Iron Maidens – הרכב המחווה המפורסם ביותר ל-Iron Maiden, וגם עבודה רצופה עם New Eden, שהייתה להקתPower Metal אמריקאית – והפומפיוזיון הזמני של Sinergy הפינית).
Melanie – במקביל להיותה אוהדת מטאל מושבעת, יוצאת עם גיטריסט / סולן שגם הוא יוצר מטאל מושבע – ולמרות ש-Raven Mad, ההרכב של שניהם ביחד עם נגנים מתחלפים – לא ידע ימים טובים באמת, היא לא מפסיקה לפקוד את אדמות ארה"ב בהופעות, וכמה שיותר – יותר טוב. אין ספק שהיומרה שלה זה להיות Steve Digiorgio עם ציצים ומינוס הזקנקן – והיא מוכיחה את זה גם בנגינת בס וירטואזית למדי (כפי שאופייני לז'אנר). אז אמביציה רבה ליצור מטאל ולא לחדול ? יש. עבודה אינטנסיבית על מוזיקה משלה ? יש. המון הופעות קאברים ואהבה עצומה למטאל של פעם ? יש. תוסיפו לזה שלגברת יש בדירה שלה איזה 100 חתולים – כי היא פשוט במקביל להיות מטאליסטית מושבעת רוצה לסיים את חייה גם בתור "זאת עם החתולים" בשכונה שלה, פלוס תואר ביוונית ובספרות – ויש לכם פרופיל אופי של בחורה שיש לה מטאל בנשמה כמו לכל אחד אחר. וחתולים.

Kristen 'Doc' Parker – Wetwork

לא הרבה ידוע על Kristen ‘Doc’ Parker – מעבר לעובדה שהיא האישה העומדת באופן איתן מאחורי הרכב ה-Progressive Death Metal הזה, Wetwork. נכון שאמנם היום הרבה יותר קל ליפול על להקת Metalcore או Death Metal ולמצוא שיש בחורה מאחורי המיקרופון – אבל Kristen שלנו הייתה הראשונה שאני זוכר ששילבה גם בין שירת גראולים וגם שירה נקייה. הלהקה קמה לפני עשור וחצי – אך מאז ומתמיד הבחורה עמדה על עמדת המיקרופון. האלבום האחרון שלהם מ-2005, Synod, היה באמת מפגן של שילובי מטאל קיצוני מכל כיוון ובהפתעה. מי שיציץ קצת בעמוד ה-Myspace של הלהקה ימצא שם בחורה חתיכה עם קול מהשאול – שעושה מה שבא לך בשירים הללו, גם אם המוזיקה לא תמיד יוצאת מן הכלל. אם יש להקה שאני מתחרט שלא הגיעה לרמות תודעה חדשות וגדולות יותר, וכנראה, אם חמש שנים לא שמענו מהם דבר, ייתכן ש-Wetwork כבר סיימו את הקריירה הרשמית שלהם בשלבים אלו – אבל מעשיה של "הדוקטור" באלבומים שלהם ישמרו תמיד מאחורה, כעדות ניצחת שגם בקנדה ידעו לעשות את זה פעם.

Metallic Kitty Saric – Decadence

יש בחורות שהכוח והעוצמה שלהן, בשילוב עם יופי של ברבי, זה משהו שלפעמים קשה לעכל. Kitty Saric היא השדרוג המתבקש ל-Angela Gossow. במקום Melodic Death Metal שנשען על Death Metal רק בזכות השירה של Angela, Decadence היא להקת Thrash Metal אגרסיבית שנשענת על היותה קיצונית יותר רק בזכות השירה הארסית של Kitty. עם שם כה מעודן ופנים כה יפות, קשה להאמין שדווקא עלמת החן הזו היא מה ששומר את הלהקה במתחם הקיצוני יותר של המטאל, ומקרב אותה יותר ללהקות כמו Death מאשר להקות כמו Megadeth. אבל Kitty הצעירה למדה על בשרה אודות תעשיית המטאל האירופאית, והלהקה השבדית הזו הצליחה לחתום באלבומה הרביעי בחברת התקליטים העולה Massacre – שהיוותה מאז ומתמיד קרש זינוק ללהקות היותר עמוסות אמביציה ויותר אסרטיביות. Kitty מתפקדת לא רק כסולנית של ההרכב, אלא גם מנהלת בפועל, שהייתה אחראית באופן בלעדי גם על ההפצה וגם על כל עולם התמלוגים המגיעים להרכב. בחורה שלא יותר מבת 27-26 כיום שמחזיקה להקה שלמה על כתפיה בצורה מתפקדת – ואף מביאה אותה, עד כה בלי עזרת חברת התקליטים ממש, לכדי הכרה משמעותית, אין ספק שהעובדה שהיא נראית כמו דוגמנית משחקת לטובתה – אבל גם המוזיקה מדברת בעד עצמה, ומדובר באלבומים שהיו שווים שמיעה גם אם היה שם בחור שמן ומקריח על עמדת המיקרופון.

Justine Ethier – Blackguard

הנה הגענו לחלק הבריא יותר. אם חשבתם שכל מה שיש לבחורות להציע בעולם המטאל זה קצת נגיעות בס וקצת צרחות גבוהות מדי פעם, ולמרות ששמועות על מתופפות בהרכבים שהתפזרו לפני שהתפרסמו הגיעו לאוזניכם, הרי ש-Justin Ethier הקנדית הוכיחה שאפשר להתפרסם בכוח הזרוע והרגל – גם אם הדבר אומר לעשות סיבוב הופעות בכל העולם עם להקת הפולק-מטאל שלך. Blackguard הם להקת פולק מטאל נחמדת על פיראטים (כן ! פיראטים !) ו- Justine הצעירה היא המתופפת שלהם, ואוכלת את כל הלוקשים שמתופפים אוכלים בדרך כלל. היא לא יוצאת דופן בעבודה שלה – אין לה תפקידים סופר-טכניים, אבל העבודה שלה מהירה, אגרסיבית וסולידית – ודי לראות כמה תמונות שלה מהופעות כדי להבין כמה בכושר הבחורה הזו על מנת להחזיק את התפקידים הללו לייב. אין דרך יותר טובה מלעשות את הרשימה הזו לקאנונית עם אחת ההבטחות הגדולות בז'אנר של מטאל הפיראטים (זה כבר ז'אנר בפני עצמו ! לעזאזל איתכם Running Wild !) שעל מערכת התופים יש לא אחרת ממתופפת. לקראת סיבוב ההופעות המאסיבי עם Hypocrisy בארה"ב – Justine הגיעה לנוח קצת בבית בקנדה, שם היא עשתה מה שבנים מטאליסטים בגילה לרוב עושים. התנהגה כמו Jackass מוחלטת, השתכרה ועשתה שטויות. אם זו לא ההוכחה שלבנות יש מקום במטאל בדיוק כמו לבנים (וכמה בדיוק יש 'קול אישה ערווה' בבחורה שמרביצה לתופים ?? אפילו לא רואים אותה מאחורי כל המצילות !) אני לא יודע מה כן.

רשימה עניינית וקצרה אודות מוזיקאיות מטאל נוספות מכלל התקופות :
Rachel Heyzer-Kloosterwaard – Sinister

הייתה הסולנית הראשונה שעשתה Death Metal (ואפילו על צידו הברוטאלי) שהגיחה לתודעה הציבורית, ממש בתחילת עידן האינטרנט ב-2001. Sinister הייתה כבר להקה שתרמה את התרומה שלה לקהילת ה-Death Metal העולמית, והייתה אחת מאבות הז'אנר של ה-Death Metal האירופאי, במיוחד לחובבי ה-Death Metal ההולנדי, אך עקב כשלים כלכליים ההרכב כמעט והתפזר ו- Rachel נקראה להחליף את עמדת הסולן. החיבור לא המשיך הרבה זמן, הביצועים שלא היו רחוקים מלהיות ממש מרהיבים, אבל היא הכינה את הקרקע לבחורות כמו Angela Gossow, ממש פשוטו כמשמעו. היא עדיין יוצרת Death Metal, בין הריון להריון.

Shawna Silvers – Spiritual Decay

מי שהתיימרה להיות ה-Bolt Thrower האמריקאית לקחה את התפקיד שלה עד הסוף. Shawna היא הבסיסטית / סולנית של להקת ה-Old school Death Metal הזו מארה"ב. הלהקה לא בדיוק טובה, הגראולים גם לא בדיוק מרשימים – אבל בתור אחת מהסנוניות הראשונות של Frontwoman של מטאל קיצוני שלא מסתמכת וכהוא זה על המראה שלה – אלא על הנגינה והמוזיקה הקיצונית. לחובבי הז'אנר בלבד, שלא מאמינים שבחורה יכולה לקחת פיקוד –כזה- גדול על הרכב.

Marloes – Izegrim

אם כבר עסקנו בבסיסטיות שהינן סולניות Death Metal – גם להקת ה-Death Metal ההולנדית הזאת חמושה בחמודה שעושה מטאל גם עם בס וגם עם שירת גראולים. אמנם הלהקה מתייגת עצמה כ-Death / Thrash Metal– אבל ל- Marloes הבלונד-פלטינה לא מפריע לקבע את ההרכב בעמדה ההולנדית המקובלת של Death Metal נוח וחזק – ומאז חילופי ההרכב בשנת 2008 (הלהקה החזיקה בעבר סולנית Death Metal אחרת שעזבה את ההרכב, ול- Marloes שהייתה על תקן שירת רקע לקחה עת התפקיד במשרה מלאה) הלהקה הוציאה EP אחד לחופשי עם Marloes על עמדת השירה. לאחרונה הם גם זכו לחתום ב-Listenable records הצרפתית. מאד מומלץ, ולא רק לחובבי הז'אנר.

Karin Axelsson – Sonic Syndicate

אין ספק ש- Karin נבחרה כגימיק. כלהקה שגויסה כמעט כולה כגימיק עצום של חברת התקליטים Nuclear Blast שהחליטה לגייס את הרכב ה-Metalcore האולטימטיבי – Karin הייתה בדיוק המשקולת שתטה קהל מטאל אוהד לבחורה המאד יפה הזו – שכל תפקידה הוא לנגן על הבס, ויחסית בפשטות. אז אפשר בהחלט לומר שאולי הרעיון חוטא למטרה – ומה ההבדל בין בחורה שמנגנת על בס בהרכב Metalcore, שהוא המיינסטרים החדש בכל מקרה – לבין בחורה שמנגנת על קלידים בהרכב Goth Metal פופי ומעודן ? זה הזמן יגיד. בינתיים תמיד אפשר לומר שקארין נראית נהדרת על הבמה ומתחייבת לסיבובי ההופעות הקשים של ההרכב כך או כך.

Jeanne Sagan – All That Remains

בהיפוך גמור ל- Karin – All That Remains הרי קמו כנגד כל הסיכויים על ידי סולן Shadows Fall היוצא Phil Labonte. הוא לא פנה אל חברת התקליטים שלו (כי לא הייתה לו אז אחת בנמצא) לגייס לו נגנית כוסית שתפרוט על הבס, אלא צירף ידידה ותיקה ומוכשרת במיוחד – לצד רצף הנגנים המוכשרים שמנגנים איתו. אפשר לומר על המוזיקה של All That Remains המון דברים טובים לצד המון דברים רעים – כגון חוסר השראה ושחיקת ז'אנר ה-Metalcore עד תום – אבל לא יעזור בית דין – החבורה הזו יודעת לנגן כמו שדים, וג'ני פורטת על הבס ברמה שלהם לא פחות.

Meredith Webster – Daysend

אפילו באוסטרליה הרחוקה מצליחות להקות Metalcore לצבור עוצמה ותאוצה – ולהוכיח שלנגניות (ובייחוד, כפי שאפשר לשים לב, לנגניות בס) יש מקום יפה בספקטרום. Meredith הייתה אחת מחברי להקה שהתפרקה בעקבות מריבה עם הסולן והם החליטו לעשות ריסטארט ולהתחיל מאפס כ-Daysend. בינתיים, ולא מעט בזכות הדחיפה שלה קדימה והיכולת שלה להיות האימא של ההרכב – Daysend הוציאו אלבום שני ואלבום שלישי בדרך.

Sandrine – Gorod

כיום המתופפת לשעבר של ההרכב המופרע מצרפת שעלה לגדולה ממש בשנתיים האחרונות, לשמוע את שני האלבומים הראשונים של ההרכב ולומר "מה ? זו אישה מאחורי מערכת התופים ?!" זה בגדר הזעזוע. אני מניח שלא כולן בנויות להמשך עבודה מאומצת בסיבובי הופעות ותיאומי ציפיות עם הרכב מטאל בנוגע לחיים שלך זה תמיד דבר מסובך – ו-Gorod העולה בשמי ה-Technical Death Metal החליטו להמשיך בלי Sandrine – אבל אי אפשר להתעלם מהתרומה הבלתי מבוטלת שלה כמוזיקאית לעולם המטאל הצרפתי.

Alissa White-Gluz – The Agonist

למרות חזות פוסטמת-המטאל של אליסה, הבחורה הוכיחה פעם ופעמיים שאם רוצים – גם הפוסטמה הכי גדולה יכולה להיות זמרת מטאל בחסד עליון. בשילוב בלתי הגיוני בין שירת אופרה מדי פעם לשירת גראולים וסקרימים אגרסיבית (שאמנם קולטים שמדובר בבחורה, אבל עדיין עומדת בצורה מפתיעה אם זוכרים את הניגוד המוחלט של יכולותיה בביצועים של שירה קלאסית) וביחד עם מראה של פריקית בת 16 ואהבה-עזה-עד-מוות לארגון זכויות בעלי החיים Peta (כמו קעקועי בצידי הפנים), Alissa היא ללא ספק מי שהעשור הבא שלנו יזכור בתור מה שאנחנו זוכרים כיום את Angela Gossow, וכבר בתקופה מוקדמת זו יש לה מעריצות אשר ממשיכות דרכה, בקושי שלוש שנים בתוך הביזניס.

Laura Nichol – Light This City

מצד שני, תמיד יש הוכחה שבחורות ומטאל קיצוני לא תמיד עובד. להקת ה-Metalcore (עאלק-Thrash Metal) Light This City קמו בחופזה, הקליטו בחופזה שני אלבומים – ואז הבינו שבתכלס, לא כולם בעניין של לעשות מטאל. זמרת הלהקה הצרחנית, ששמועות רצו עליה שהיא לא בדיוק בקטע של מטאל למרות שלבשה חולצה של Megadeth בצילומים, החליטה להקים הרכב Punk Rock עם פירוק הלהקה. ואכן יש דברים שהשתיקה יפה להם.

Candace Kucsulain – Walls Of Jericho

להבדיל מהעבודה הזמנית של Laura כסולנית של להקת הכמעט-באמת-מטאל, להקת ה-Hardcore הרעילה Walls Of Jericho מחזיקה מזה זמן רב את Candace Kucsulain בתור סולנית. למרות שלא מדובר לגמרי בגראולים או בסקרימים – אלא פשוט בשאוטים האופיינים יותר במוזיקת Punk ומן הסתם גם במוזיקת Hardcore, Walls Of Jericho – למרות בעיות ההרכב הרבות והסרטים הרבים שהם אכלו על הדרך – ממשיכים לפעול כלהקת אולטרא-אגרסיבית ונותנים ל- Candace למשוך בכל החוטים של הקהל. מבחינתם, זה רחוק מלהיות גימיק – קנדיס היא הדבר האמיתי – אבל מכונת הקרב של ההרכב הזה הוכיחה שהיא יכולה לתפקד גם בלעדיה, ולא תלויה בה באופן מלא.

Isa Iten – Carnal Decay

בקרוב על אדמתנו, גיטריסט שמנהיגה את המוזיקה הברוטאלית של להקת ה-Brutal Death Metal השוויצרית הזו, לבד ! ריפים אכזריים, מהלומות בלתי פוסקות, והכול תוצרת ידי אישה. צריך לשמוע את אלבומם האחרון של החבורה Chopping Off The Head כדי להבין שהכנופיה הזו רצינית כמו שלהקת Brutal Death Metal יכולה להיות רצינית. Isa היא גיטריסטית קצב אכזרית, בלי שום סולו עוצר נשימה אבל עם יד ימין של מפלצת והוכחה לכך שלא צריך להיות דוגמנית כדי להוביל להקת מטאל.

Simone "Som" Pluijmers – Cerebral Bore

אנקדוטה אחרונה לסיומת – Som שמה את כל הבנות שחושבת שהן עושות מטאל, אך בעצם מתעסקות בפופ בתחפושת, בכיס הקטן. האנטיתזה המוחלטת לזמרת טאפטים מבלי להגיע לקטגוריה של Grindcore או Crossover, Som השלימה את המטמורפוזה מילדונת שעושה גראולים לצלילי Amon Amarth בערוץ ה-Youtube שלה לסולנית בלהקת Brutal Death Metal מן השורה (היא הולנדית והם סקוטים, מראה כמה היא מוכנה להשקיע) וגם אחרי שביקרו בארץ בשנה האחרונה, Cerebral Bore חתמה בלייבל הבריטי הגדול Earache – שהיה במשך שנים ספינת הדגל של עולם המטאל הקיצוני. הגראולים של Som הם ככל החרחורים בז'אנר, וגם אם תשבו ותתאמצו לא תבדילו בינה לבין גראולים של גבר. האמת היא שעד שלא דרכו רגליה על אדמת הקודש לא האמנתי לכך בעצמי, אז הרי לי והרי לכם.