סאונד נצחי – על סרט המוזיקה Sound City של Dave Grohl
חלקכם הגדול מכיר אותו כמתופף האגדי של מייסדי הגראנג'. הצעירים שבניכם מזהים אותו כמנהיג אחת מלהקות הרוק המפורסמות בשנים האחרונות, והשאר ודאי משייכים אותו לשטן האימתני שנלחם בג'ק בלאק בדרך למפרט הגורל. מדובר, איך לא, ב Dave Grohl – מתופף נירוונה לשעבר, כיום הפנים שמאחורי Foo Fighters וכעת גם במאי קולנוע דוקומנטרי.
בסרט דייב עובר לראשונה אל מאחורי המצלמה וחולק זמן מסך עם אגדות רוקנרול בפרויקט דוקומנטרי חדש בשם "Sound City" – העוקב אחר סיפורו של אולפן ההקלטות המיתולוגי העונה לאותו שם שנפתח בלוס אנג'לס בשנת 1969 ואירח בחדריו המזוהמים את מיטב המוזיקאים כגון ניל יאנג, אלטון ג'ון, הביטלס, רד הוט צ'ילי פפרס, סליפנוט, דיו, מטאליקה, ריק ספרינגפילד וכמובן נירוונה שהקליטה בו את אחד האלבומים המפורסמים בעולם – "Nevermind" אותו אלבום שחשף אותם אל העולם.
מבלי להרוס עם ספוילרים והבטחות שווא, הסרט מעביר את סיפורו של האולפן בצורה הכי עסיסית ומרתקת שיש – דרך סיפורם של גיבורי המוזיקה שעברו בו במהלך השנים. תמצאו סיפורים על המנהלים, רכילויות, וכמובן הרבה הומור וזיכרונות מימים עברו. לאלה מכם שמחפשים את הקשר המטאלי לעניין – גם Corey Taylor ו- Lars Ulrich משתתפים בתפקידי אורח ומעלים את זיכרונותיהם המעורפלים מהתקופה שבילו באולפן הוותיק. Slipknot הקליטו את Iowa בשנת 2000 ומטאליקה ביקרה לאחרונה בSound City עם הקלטות האלבום Death Magnetic.
בדרך כלל בסרטי דוקו קשה לבמאים לצאת ממשבצת ה"ראשים מדברים", כלומר אנשים היושבים בראיון וחופרים בלי הרף. ואילו דייב בסרטו הראשון הצליח ליצור דוקומנטרי זורם ומעניין לכל אורכו. העריכה מצוינת ושומרת על קצב נכון ומעניין של סיפור, הראשים המדברים הם הפנים המפורסמות בעולם, באמצע משולבים צילומי ארכיון ותמונות נדירות במיוחד מהתקופה בה האולפן היה בשיאו, והקצב של הסרט מהיר ומרתק. הסרט נשען על המשבצת הנוסטלגית ומצליח לצבוט גם את אלה שלא זכו להקליט שם אלבום או שניים, וגם את אלה שלא מתרגשים מקצת נוסטלגיה.
Sound City פונה אל כל מי שאוהב מוזיקה טובה, ומובטח לו כי יוכל למצוא בסרט מספר לא מבוטל של דמויות מוערכות שעברו בדלתות האולפן במהלך השנים. אחת ההצלחות הגדולות ביותר של האולפן הייתה דווקא עם דייב וחבריו. דייב הקדיש בסרט פרק מיוחד להקלטות האלבום "Nevermind" של נירוונה, שהיווה אבן דרך חשובה מאוד לסטודיו, והציל אותו מסגירה בשנת 1991.
גרוהל מוכר לנו בעזרת ציוד צילום מתקדם, הפקה מושקעת, איכות HD ועריכה מתוחכמת את הפשטות של עולם הישן, האנלוגי. הנפילה הגדולה של האולפן נבעה מהמעבר של העולם כולו לדיגיטל – מחשבים, דיסקים, יעילות ומהירות. כיום ניתן להקליט אלבום שלם ולהפיץ אותו מהבית בתוך מספר ימים. בעבר להקות נהגו להקים התנחלות לא חוקית בתוך הסטודיו ולא לצאת עד שיצא עשן לבן – אלבום המוקלט בסבל, כאב וייסורים רבים. Sound City היווה עבורם אולפן אולטימטיבי. לא מודרני מדי, אפילו קצת פרימיטיבי מבחינת הנוחות והניקיון, אבל על איכות ההקלטה לא היה שום וויכוח. ריק רובין (המפיק האגדי) אמר בסרט שהאולפן תמיד היה מעופש ומטונף, ונראה כי אפשרי ופשוט היה לנקות אותו מדי פעם, אך אף אחד לא לקח את היוזמה. כולם התרגלו לרעיון.
מבנה האולפן עצמו לא היה אידיאלי – המקום שימש בעבר כחדר תצוגה של מגברי VOX ולכן מעוצב כחלל גדול, מה שאמור ליצור בעיות אקוסטיקה בעת הקלטות התופים. אך המזל עמד לצד Sound City שהצליחו ליצור סאונד מושלם לכל הכלים עם הקונסולה הייחודית והנדירה "Neve 8020" שהקליטה במהלך השנים עשרות אלבומי פלטינה, ומשכה בעקבותיה עשרות רבות של אמנים מהשורה הראשונה שהקליטו באולפן.
עבורי, רגע השיא בסרט היה סשן הנגינה והאלתורים של דייב עם חברו הוותיק והאלמוני בשם סר פול מקרטני. לסשן הצטרף גם בסיסט נירוונה Krist Novoselic וביחד הם הקליטו שיר חדש. נפלה בחלקנו הזדמנות נדירה לשמוע את נירוונה ופול מקרטני יחד בגרסת 2013. דייב נראה מנגן באולפן ולאחר מספר שניות המצלמה עוברת אל פול ומראה אותו מנגן. בפשטות, בלי תגיות שם או צילום מחמיא, אפילו בלי עריכה מתוחכמת מדי. פול לא מקבל חשיפה מיוחדת או קבלת פנים המתאימה לתואר סר. הוא מקבל יחס של בן אנוש רגיל באולפן הזה. כפי שהיה היחס שם תמיד.
Sound City מחולק לשניים, החלק הראשון והארוך יותר עוסק בהיסטוריה של האולפן והסיפורים אודותיו, יחד עם עודף פירוט טכני של המערכות, הסבר על ההקלטות ועל תהליך העבודה שהיה פעם, בעוד החלק השני עוסק בפרויקט מיוחד ושאפתני שיזם גרוהל – הקלטת אלבום חדש באווירת התקופה ההיא, האנלוגית והישנה בשיתוף מיטב האמנים שביקרו באולפן במהלך השנים. האלבום, שנקרא "Real To Reel", הוקלט בסטודיו הפרטי של גרוהל בעזרת קונסולת Neve 8020 שאותה רכש מאולפני Sound City רגע לפני סגירתם הסופית ב- 2011.
גרוהל זימן לפרויקט אמנים מהשורה הראשונה, מודרניים ונוסטלגיים כאחד. האלבום נשמע כאילו נתלש מתקופה אחרת בהיסטוריה, זו שלפני העידן הדיגיטלי. האלבום הוקלט בשיטה הישנה של נגינה משותפת באולפן, שיטה שאכן באה לידי ביטוי בסאונד ייחודי ומעניין. גרוהל יצר "אלבום של פעם". את הצד המטאלי בעניין תופס לא אחר מאשר Corey Taylor סולן Slipknot/Stone Sour שתורם אף הוא את קולו הצרוד והמחוספס למען הפרויקט בשיר "From can to can't". כמו כן השיר הבולט שהפך כבר ללהיט מהאלבום הוא "Cut Me Some Slack" של סר מקרטני וחבורת נירוונה.
בעזרת המון כריזמה וכישרון מצליח דייב גרוהל לקחת נושא אפור של היסטוריית אולפן הקלטות ותיק, וללמד על המוזיקה של פעם, על התמימות וחלומות גדולים שהוגשמו, ובעיקר מעביר את הצופים שיעור חשוב בטכנולוגיה, או בעצם באנלוגיה. הסרט סוגד ומלמד על האופן שבו נהגו לעבוד ולהקליט פעם. לאט לאט, בלי למהר, עם בירות זולות והרבה נייר דבק להדביק את סרט ההקלטה. בלי פינוק ואולפן מצוחצח. הסרט מצליח לדבר גם אל הנער המתבגר וגם אל "קשישי" הז'אנר שכבר ראו ושמעו הכל. Sound City הוא סרט על אנשים, עבר, הווה, עתיד, ובעיקר Rock & Roll. הקרנת הבכורה נערכה בפסטיבל Sundance היוקרתי וזכתה לשבחים רבים.