סוגרים את 2015- בחירות אישיות של אלבומי השנה הבנלאומיים

אז לאחר שבחלק הראשון של סיכום השנה הבין לאומי של כתבי מטאליסט סיכם הצוות וכתב על האלבומים שלגביהם היה קונצנזוס מוחלט בצוות.

בחלק השני בחרו הכתבים את האלבומים שעשו להם את זה אישית. אותם אלבומים שהם התחברו אליהם ללא שיקולי דעת קהל או חשיבות אוניברסאלית, הבחירות האישיות של כתבי מטאליסט מתוך שלל האלבומים הבינלאומיים שיצאו בשנת 2015:
חיים וינטראוב
Killing Joke – Pylon
להקת המטאל התעשייתי הותיקה, שבסיסה בנוטינג-היל המנומנם בלונדון המתעוררת של שנות הדיסקו של המילניום הקודם, הוציאה ב-2015 אלבום שהותיר אותי פעור פה. גם כמעט ארבעה עשורים אחרי שנוצרה בגל הפאנק-רוק הבריטי של שנות ה-70' המאוחרות הלהקה מצליחה לחדש ולעשות רעש מצוין, עדכני ומקפיץ שהוא מחד בועט וחתרני למרות גיל חבריה, ומאידך מופק לעילא חדשני ומהודק כמו סיכת ביטחון לאף.

אי אפשר לעמוד במקצבים הפוסט פאנקיסטיים שלהם ובמוסיקה התעשייתית המזוקקת שבוקעת מהרמקולים בלי להשתולל, וזה משהו שבעבור יליד אותן שנים הוא ברכה שאינה לבטלה במוסיקה העכשווית שרובה כבדה ואפלה. אני מוצא עצמי מאזין ל-Autonomos Zone ומקפץ כתיש מוכה סנוורים, רץ בכל החדר מצד לצד ב-I am the Virus המהיר והעצבני/מטאלי יותר (NINE INCH NAILS וגם ROB ZOMBIE ואפילו RAMMSTEIN למדו דבר או שניים מ-KILLING JOKE לדעתי), ועושה הדבאנגינג איטי בקצב הלמות הלב המתרגש בשיר יפהפה ומלודי כמו New Jeruslaem.

בקיצור, אלבום עצבני, עם תכנים חברתיים אנרכיסטיים אבל לא מדיי, ומוסיקה מענגת ומקפיצה כמו שמתאים למטאל-פוסט פאנקיסטיים בני 60 לעשות ולרוקרים בני 40 פלוס להאזין לו.

שיר מומלץ: "Autonomous Zone"
יבגני טרבנוב
Swallow the Sun – Songs from the North I, II & III
הדבר הכי מרשים באלבום החדש של Swallow the Sun היא העובדה שמדובר באלבום משולש שיצא בחבילה אחת בעידן המוזיקה הדיגיטלית. וכל מה שנותר לנו לעשות זה לתמוך באחת ההוצאות הנועזות והמעניינות ביותר שעולם המטאל העניק לנו השנה. Songs from the North הוא מהאלבומים האלה שאם נפרק לגורמים לא נמצא בו משהו מהפכני. אבל החוויה הכללית שהאלבום הזה מעביר בולטת בכמה רמות מעל כל אלבום מטאל שיצא לשוק השנה.

הדיסק הראשון באלבום כולל שירי דום גותיים, ספק מלודיים, ספק כבדים, בדיוק כמו שלמדנו לצפות מ-Swallow the Sun בשנים האחרונות. אבל גם אותן מנגינות מוכרות קיבלו שדרוג בדמות כתיבת שירים טובה מתמיד. הדיסק השני הוא מחרוזת שירים אקוסטיים ונוגים, בדומה ל-Damnation השנוי במחלוקת של Opeth. ובדיוק אחרי האקוסטיקה הרגשנית הדיסק השלישי מגיע עם כמה משירי הדום הכי כבדים שהוקלטו לאחרונה. מדובר בשירים מצמררים, איטיים, אפלים וחובטים. יש באלבום הזה כל מה שעושה את Swallow the Sun ללהקה בלתי נשכחת והוא מתאים לכל סוג מעריץ- בין אם מדובר באנשים שרוצים להבין מה כה מוצלח בלהקה או המעריצים הוותיקים שרגילים לסאונד הפחות מלוטש ומלודי שלהם מתחילת הקריירה.

שיר מומלץ: "Rooms and Shadows"
יותם "דפיילר" אבני
Cattle Decapitation – The Anthropocene Extinction
האמת שאני לא מופתע שההרכב ה-Death Metal המוביל של השנה הוא מי שהיו הסימנים החזקים ביותר לפני שנתיים בזכות כמה שירים. Cattle Decapitation הצהירו עוד מאמצע השנה שכל מה שיש להם למסור ב-2012, הם יכולים למסור פי שמונה מבחינת העוצמה ב-2015. לא נדמה שיש משהו שמאט את הכנופיה המפחידה מסן דיאגו. שירתו היחודית של Travis Ryan, שמערבבת איפשהו תחושה מלודית בסגנון בין Kreator ל-Annihilator בפזמונים, ששאר המוסיקה היא פשוט Brutal Death Metal שאינו לוקח שבויים, גורמת לאלבום לבלוט לטובה כמו קודמו מלפני שלוש שנים, אבל המוסיקה עצמה היא זו שסוחפת קדימה והופכת את ה-The Anthropocene Extinction ליצירה מוצלחת, הדוקה ואכזרית יותר מכל דבר ש-Deicide או Behemoth עשו לפחות עשור. העובדה ש-Cattle Decpaitation כבר מזמן חצו את הגבול בין Deathgrind לממלכה עשירה יותר מוסיקלית של Death Metal כמעט נטול חוקים ונטול גבולות, מקבעת אותם בתור הנסיכים העולים של הסגנון, היורשים של The Red Chord האלימים או Cephalic Carnage המטורללת. נכון, זה לא Human של Death מבחינת פריצת דרך מוסיקלית. זה גם לא מרים את רף הכבדות עד כדי כך גבוה כמו ש-Legion של Deicide עשה בזמנו – למרות שהאלבום הזה כבד אחושרמוטה, כצפוי מהז'אנר – אבל לעמוד לצד קלאסיקות מודרניות כמו Annihilation Of The Wicked או Thelema 6, זה בהחלט מקובל, ראוי, צפוי – ועד אשר יוכח לי אחרת, Cattle Decapitation היא להקת ה-Death Metal הטובה בעולם כיום. טוב… אולי חוץ מ-Gorod, אבל שמישהו אחר יסביר כבר למה.

שיר מומלץ: "Manufactured Extinct"
ירון הורינג
Lamb of God – Sturm und Drang
כל אלבום, סינגל, איפי או פאקינג דמו ש LoG משחררים לאויר העולם הוא חגיגה מבחינתי, כך היה בששת האלבומים הקודמים, בשחרור של קליפים לשירים שכבר שמעתי, זה לא משנה בכלל. יש משהו באנרגיה שלהם שלא נותן לי להשאר אדיש.

האלבום הזה מגיע אחרי תקופה לא קלה שעברה על רנדי בליית', הסולן, ולא מעט מהטקסטים באלבום (ואף שם האלבום עצמו) נוגעים בזעם ובתסכול של מיודענו. האלבום הזה לא אחיד, הוא מכיל קטעים מוזיקליים שונים שנעים מקטע רוק בלוזי (OVERLORD) שנדמה כאילו נלקח מאלבום של Alive In Chains דרך 512 האפלולי והנהדר ועד לTorches הפסיכוטי והכבד, אבל מי מחפש אחידות, ראבאק, תנו לי רק עוד מ LoG!

שיר מומלץ: "Still Echoes"
ניצן כהן
Nightwish – Endless Forms Most Beautiful
שנים לא קלות עברו על Nightwish מאז פרידתם הטראגית Tarja Turunen, הסולנית האגדית, וללא ספק דרך לא קלה עד החיבור הנהדר עם Floor Jansen, סולנית After Forever. פלור היא אמנם לא זמרת האופרה שהמעריצים ציפו לה, אבל מתוקף היותה אחת הזמרות הטובות ביותר במטאל היום, החיבור בינה לבין Nightwish היה כמעט בלתי נמנע והוא זה שהופך את האלבום לייחודי כל כך.

Nightwish לא נוהגים להוציא אלבומים נושאיים, אך אין ספק שלכל אלבום של הלהקה יש נושא שמוביל אותו, במקרה של Endless Forms מדובר בסיפורה הנפלא של האבולוציה, בתסריט ההצגה הגדולה בתבל. מרביתו, אגב, מבוסס על ספרו של הפילוסוף ריצ'רד דוקינס, "ההצגה הגדולה בתבל".

השילוב הנהדר הזה בין פלור ללהקה המצוינת והבועטת הופך את האלבום הנהדר הזה לאחד מאלבומי הסימפוניק מטאל הטובים שיצאו בשנים האחרונות.

שיר מומלץ: "Yours Is an Empty Hope"
עדי ביטרן
Ureas – The Black Heart
אני לא זוכרת כמה זמן עבר מאז שאלבום באמת ריגש אותי. ריגש ברמה של צמרמורות וגלי קור בכל הגוף. והרי לכם להקה דנית שאני בטוחה שכולכם לא שמעתם עליה מעולם, למרות שכבר הוציאה אלבום אחד ומגובה בליין אפ שחלקו די מוכר (Mike LePond מ Symphony X, המפיק הדני Jacob Hansen שגם מנגן כאן גיטרות), והם הזוכים הגדולים שלי לשנה החולפת ואולי לחמש השנים האחרונות לפחות. יותר מזה, לטעמי הם הדבר הכי טוב שקרה למטאל המלודי מאז ש- Beyond Twilight נעלמו מהשטח. אחרי ששמעתי את הסינגל שהוציאו "The Valley" ועף לי הראש – או יותר נכון, נדבקתי לכסא בקוצר נשימה לכמה דקות טובות מהאימפקט – התפניתי לשמוע את האלבום כולו. מדובר ביצירת מופת מא' ועד ת': הביצועים, המקוריות, ההפקה, הסאונד, ומעל הכל הטירוף הבלתי נשלט של Per Johansson, שבעצם הגה את Ureas והחומרים יחד עם אשתו Heidi. היכולות הווקאליות של Per לא רק מדהימות, הוא גם שחקן לא קטן שפשוט יתאבד על כל אמוציה אפשרית בחוסר פחד – ואלוהים יודע כמה שהיו חסרים לי זמרים כאלה בפלייליסט. ל- Heidi יש קול מכושף ומיוחד, כזה שלא שומעים כל יום והשילוב ביניהם, על גבי שירים שכל אחד מהם נשמע לגמרי אחר מהקודם לו, מעיף את האלבום הזה למחוזות אחרים והופך את הקונספט להרבה יותר בועט ושורף בלב. ממקור ראשון אני יודעת שלקח לא מעט זמן להוציא את האלבום הזה והזוג המופלא הזה פעיל בסצנה הדנית כבר שנים, ובהחלט הגיע הזמן שהעולם כולו ישמע את הבשורה של Ureas והלב האפל שלהם.

שיר מומלץ: "The Valley of the Shadow of Death"
ראובן שליט
Mgła – Exercises in futility
לצד tribulation השוודית ו- Dark Fortress הגרמנית שרק עם אלבומיהם האחרונים חוו את הפריצה המשמעותית אל רשימות ההשמעה, "הדבר הבא" בבלאק מטאל מגיע דווקא מפולין. אם תרשו לי להתחיל עם קביעה נועזת בטעם אישי – הבאז סביב Exercises in futility, אלבומה האחרון של Mgła מוצדק לחלוטין.

תארו לכם אלבום שיש בו מהמלנכוליות של drudkh או primordial למשל, אך בלי ליפול לקיצ' דיפרסיבי. שיש בו מהמלודיות הקשוחה של dissection ומהרוק נ' רוליות השחורה של taake. אלמנטים של פוסט-בלאק מבית מדרשה של agalloch, ובנוסף לכל זה גם כתיבה מגוונת, כשרון טכני, סאונד מצוין וווקאלס אפלים אך ברורים.

אני אוחז בדעה שאין אלבומים מושלמים, וגם האלבום הזה אינו מושלם או קרוב לכך. ובכל זאת, Exercises in futility בהחלט מאכלס בנוחות את צמרת רשימת אלבומי השנה שלי.

שיר מומלץ: "Exercises in Futility II"
רועי דגני
Leviathan – Scar Sighted
Jef Stuart Whitehead המכנה עצמו Wrest היה פעיל והתארח באי אלו הרכבים ופרויקטים שונים בעולם הבלאק מטאל, האמביאנט ומה שביניהם. במסגרת Leviathan, פרויקט הסולו שמהווה את ספינת הדגל שלו, אותו הוא מקיים משנת 98' הוא הספיק לשחרר עד כה חמישה אלבומים, בין אינספור דמואים וספליטים. אלבומו השישי, ששוחרר השנה, הוא אחת מהמובחרות שביצירותיו ומהווה הדגמה נהדרת של יכולותיו הבלתי מעורערות בתחום האמביאנט בלאק מטאל. חומות של דיסטורשן דורסני, כבד ומזוהם לצד קטעי אווירה סוחפים ומהפנטים, מילות תוכחה הנמהלות בתוך שאגות מיוסרות ממעמקי נהר הנשמות, כשמפעם לפעם מבליח לו במהלך שיר טוויסט לא צפוי שמביני עניין לא יוכלו להישאר אדישים לו. "Scar Sighted" כולל חותם של ייחודיות שמצליח למנף אותו מעל ללא מעט יציאות של הז'אנר. זהו אלבום בעל אופי אקספרימנטלי מחד, אך יחד עם זאת עשוי ומופק באופן מאוד מחושב ומהוקצע. Wrest מפליא בביצועיו על כלל הכלים שמסתכמים לכדי הרמוניה חולנית וניתן לטעות בה ולחשוב כי מדובר בלהקה לכל דבר.

שיר מומלץ: "All Tongues Toward"
שגב רום
Halestorm – Into the Wild Life
באופן לא מפתיע, גם השנה האחרונה התאפיינה בלא מעט תוצרים משובחים מהתחום הקיצוני, ובעיקר מהבלאק – בהמשך למגמת העלייה של Enslaved, Septic Flesh וחברותיהן. מן העבר השני היו מתחרים יחסית מעטים, עם אכזבות מרות מלהקות כמו Nightmare הצרפתית (שלמעשה כבר לא נשאר ממנה הרבה) או Cain's Offering שהיא מעין סופרגרופ של Stratovarius ו-Sonata Arctica. במצב כזה, Halestorm היא נקודת אור בנוף מוזיקלי חשוך, תרתי משמע. למרות שהלהקה מתהדרת בפרונט-וומן המוכשרת Lzzy Hale, מעולם לא אפיינה אותה סליזיות מיותרת והיא לא סטתה מהעיקר – רוקנ'רול בועט. האלבום השלישי והחדש אינו יומרני או מתוחכם, אלא מתאפיין בפשטות הקלאסית ממש של הז'אנר, עם הרבה מאוד עוצמה ותשוקה ליצור וליהנות. בתקופה בה מוזיקאים ותיקים כמו Lemmy ז"ל עוזבים אותנו, כוכבים כאלו הם בדיוק מה שאנחנו צריכים.

שיר מומלץ: "Apocalyptic"
אלון מיאסניקוב
Orden Ogan – Ravenhead
חבורת הפאוור מטאל הגרמנית הזו כבר דיי ותיקה, כמעט 20 שנות פעילות מאחריהם, אבל איך שהוא – למרות שהם הנפיקו כמה אלבומים מוצלחים בעבר – וזה כבר האלבום המלא החמישי שלהם, רק עכשיו באמת "גיליתי" אותם. אי אפשר לומר שיש משהו יוצא דופן, אין כאן את הגרנדיוזיות של Blind Guardian, הם לא מתחפשים לאנשי זאב בולסי ערפדים דמות Powerwolf, אין להם את המלודיות הגדולות ויכולת הנגינה של Helloween, אבל מה שהם עושים – שזה פאוור מטאל כבד, מהיר ואיכותי – הם עושים ממש ממש טוב.

החל משיר הנושא הסוחף, עם רעמות הדאבל-בס והגיטרה החורשת, דרך השירה הקצת ניחרת אך עם זאת מלודית של Sebastian Levermann, הכול פה עובד יפה. יש איזה יסוד פולקי במוזיקה שלהם שנותן עוד איזה ממד שמח לכל העסק, אבל למזלם ולשמחתי לא מדובר פה באיזה Alestorm, אלא במשהו קצת יותר רציני ומלודי.

בגדול, לא להקה שהמציאה את הגלגל, אבל בהחלט אחת שיודעת לנסוע עליו יותר טוב מרוב הלהקות העכשוויות בז'אנר.

שיר מומלץ: "RavenHead"