סיכום אוגוסט-ספטמבר 2006 במגזין מטאליסט
עוד חודש עבר, וגם שנה עברית חדשה החלה. הקיץ שעבר עלינו הסתכם בחום גבוה בחוץ, כזה שגרם למספר אנשים בצוות המגזין לצאת לאירופה הממוזגת לטובת כמה מפסטיבלי המטאל הגדולים בעולם, הראשון בהם הוא כמובן Wacken הגרמני, שבו הופיעה השנה לראשונה Orphaned Land. את מרבית הסקירה של הפסטיבלים סיפק לנו טרול הבית, אופיר, בסדרת כתבות ותמונות ממיטב ההופעות שם.
הפורומים שהחל המגזין להפעיל תופסים תאוצה, מספר המשתמשים בהם עבר כבר מזמן את ה-1000 ועוד היד נטויה. כמו המגזין עצמו, גם הפורום הוקם במטרה להיות הגורם המוביל מסוגו בארץ, מדיניות חופש הביטוי שקיימת בו מאפשרת לו להיות הרבה יותר נוח לכותבים בו ממרבית הפורומים האחרים הפעילים כיום, ונראה כי העובדה הזאת תורמת להתפתחותו.
לאחר הופעות של מספר להקות מחו"ל בארץ במהלך הקיץ, הסצנה המקומית מתעוררת בסדרה של הופעות של להקות מקומיות, וכן התפתחויות של לא מעט להקות לכיוון הסצנה הבין לאומית, כשמספר להקות כבר מוסיפות לכבוד הלאומי וזוכות להכרה מחוץ לתחומי המדינה. למרות כמות קהל לא מספקת בהופעות שנערכו בקיץ, עדיין יש תקווה לחודשים הבאים. אולי ניתן להאשים את המלחמה בצפון בחוסר המוטיבציה המטאלי ללכת להופעות, כי מבחינת מכירות אלבומים נראה כי הז'אנר לא נעצר, הוא ממשיך לטפס בארץ.
מבחינת המגזין עצמו, מגמת הפעילות הבלתי פוסקת ממשיכה, לאחר אותה הפסקה קצרה במהלך אוגוסט, בחודשים הקרובים נסקור את מיטב אלבומי המטאל שיוצאים, נשוחח עם כמה מהאמנים הבולטים בתחום, ונמשיך לעשות חידונים נושאי פרסים לטובת המטאליסטים בארץ. בברכת שנה טובה, צום קל וחתימה טובה (ע"י אלוהים או השטן, מי שבא לכם), ממני ומכל צוות מגזין מטאליסט.
אלון מיאסניקוב – עורך ראשי
ראיונות אוגוסט – ספטמבר
26/09/2006
Anders Björler, גיטריסט להקת The Haunted
להקת הת'ראש המודרנית The Haunted התחילה מבסיס די מוצק, מרבית חברי הלהקה הם שארית הפליטה של אחת מלהקות הדת' מטאל החשובות בכל הזמנים – At The Gates. כשסולן הלהקה, תומאס לינדברג עבר לתחומים אחרים ומתופף הלהקה אדריאן ארדלנדסון עבר ל-Cradle Of Filth, גיטריסט הלהקה, אנדרס בג'ולר ואחיו, ג'ונאס, בסיסט ההרכב, ייסדו את The Haunted. לאחר אלבום ראשון עם סולן קצת מטורף בשם פיטר דולבינג הלהקה החליפה סולן והוציאה איתו שני אלבומים כבדים ותוקפניים. באלבומם האחרון, Revolver, החזירה הלהקה את פיטר ופנתה לכיוון קצת יותר מלודי. אלבומם החדש, The Dead Eye, הוא ההפתעה הגדולה של הלהקה – אלבום מלודי, מורכב, מתוחכם, שונה ודינאמי בהרבה מכל מה שעשו לפני כן. כדי לברר איך ולמה זה קרה, דיברנו עם אנדרס בכבודו ובעצמו.
לראיון המלא בעברית
Oscar Dronjak, גיטריסט להקת Hammerfall
Hammerfall אולי לא היו הראשונים שעשו פאוור מטאל באירופה, אבל הם אלו שהחזירו את הסגנון לגדולתו באמצע שנות התשעים. הלהקה חייה את כל הקלישאות האפשריות של הסגנון, והיא גאה בזה. לאחר הצלחה רבה בכל רחבי אירופה הלהקה מתעדת לכבוש את ארה"ב, והיא רוצה לעשות זאת באמצעות אלבומה החדש – Threshold, היוצא בקרוב. אוסקר דרונג'אק, מקים הלהקה – סיפר לנו עוד.
Simon Johansson, גיטריסט להקת Memory Garden
Memory Garden אולי פחות מוכרת מכמה מהלהקות המקבילות אליה, אבל להקת הדום המלודי השבדית הזאת יוצרת מוזיקה איכותית כבר למעלה מ-10 שנים, ואולי בעתיד צפויה לה אותה רמת הכרה כמו ללהקות Candlemass ו-Momento Mori הדומות לה. עם אלבום חדש בדרך ולאחר הפסקה ארוכה בפעילות, גיטריסט הלהקה מצא את הזמן לשוחח איתנו.
Shane Embury, בסיסט להקת Napalm Death
Napalm Death התחילה את הגריינד – הלהקה הבריטית הוקמה ב-1982, וכבר באלבומה הראשון Scum ב-1987, היא הגדירה מחדש את משמעות המושג "אגרסיה". עשרות שירים קצרים שהורכבו מכמות הרעש החזק ביותר שיכלו חברי הלהקה ליצור. סולן הלהקה דאז, לי דוריאן, המשיך משם לכיוון ההפוך והקים את Cathedral, ושאר חברי הלהקה גייסו את בארני גרינווי, סולן Benediction לשעבר. מאז צירופו גם עברה הלהקה למסלול קצת פחות קיצוני המשלב דת' מטאל בגריינד שהוא לא רק רעש טהור. בעקבות צאתו של אלבום חדש, Smear Campaign, שוחחתי עם הבסיסט הוותיק של הלהקה, שיין אמברי.
Phil Fasciana, גיטריסט ומייסד Malevolent Creation
בנשימה אחת אפשר לומר את שמותיהם של שלוש להקות דת' מטאל אמריקאיות, וותיקות וברוטאליות – Obiturary, Cannibal Corpse, ו-Malevolent Creation. מבית היצור של פלורידה בארה"ב, שלושת הלהקות החלו דרכן לקראת סוף שנות השמונים וקבעו לעצמן מקום של כבוד בעולם הדת' מטאל. הלהקה עובדת בימים אלו על אלבום חדש, ולכבוד האירוע החבר המקורי בה ומנהיגה, פיל, ניאות לשוחח איתנו.
Warrel Dane, סולן להקת Nevermore
Nevermore היא אחת מלהקות המטאל האהובות ביותר בעולם כבר לא מעט זמן, המוזיקה האפלה של הלהקה התחבבה על אוהבי ז'אנרים שונים ומגוונים בזכות האלמנטים השונים שבה, מצד אחד ט'ראש כבד, מצד שני פאוור אמריקאי מלודי וכל זה באווירה אפלה שמאפיינת ז'אנרים אחרים. התקופה האחרונה מתאפיינת דווקא בבעיות רפואיות של חברי הלהקה, סולנה וורל דיין בגמילה מאלכוהול וסמים, בסיסט הלהקה ג'ים שפרד חלה אף הוא, והגיטריסט החדש היחסית סטיב סמית' לקה באי ספיקת כליות. דיין התקשר אלי כדי לעדכן אותי לגבי מצב הלהקה, המוזיקלי והרפואי.
Joe Tal, גיטריסט להקת Silverpill
אתה לא יכול להיות מטאליסט בלי להכיר את Black Sabbath, אתה לא חייב לאהוב את מה שהלהקה עשתה (למרות שגם זה רצוי), אבל אתה לא יכול לדעת מה המוזיקה שאתה שומע ומאיפה היא באה, מבלי לפנות לשורשים, והשורש המרכזי ואולי החשוב ביותר, כנראה הלהקה שהמציאה את הז'אנר, היא Black Sabbath, השבת השחורה, אותה להקה בריטית שחשיבותה המוזיקלית ניצבת מעל מרבית הלהקות בז'אנר.
Matty D. Pont, גיטריסט להקת Emeth
להקת Emeth הבלגית היא עוד דוגמא לגל של להקות דת' ברוטאליות שבוקעות לאחרונה מבלגיה, מדינה שלא ממש נודעה עד היום כמרכז מטאלי גדול. ביום החמישי הקרוב הלהקה הפסיכוטית תגיע לישראל עם ענקית דת' אחרת – Aborted, וכדי לדעת עוד על הלהקה, שוחחנו עם מאטי, הגיטריסט המשותף לשתי הלהקות.
סקירות אלבומים ו-DVD נבחרות
ציון:
Marty Friedman – Loudspeaker
מאת: אופיר שלו
מרטי פרידמן אוהב פופ. אותו גיטריסט שהתחרה והתחרע עם דייב מאסטיין ב-"Hanger 18" מי יביא את השכן שלך מלמטה לקפוץ סוף סוף מהמרפסת אל מוות משחרר, אוהב פופ, ולא רק זה הוא גם די גאה בזה. אחרי שני אלבומי אווירה יפניים, עשרות הפקות ושיתופי פעולה עם אמני פופ מהמדינה המלוכסנת ושנה שבה שימש כגל אוחובסקי המקומי בגרסת "כוכב נולד" היפנית (עם כזה שיער אחרי כל כך הרבה שנים באמת כבר מותר לתהות על נטיותיו המיניות) אפשר להגיד בוודאות שפרידמן לא הולך לשרוף, לא חתולים ולא בובה של בריטני בהופעותיו הקרובות. אבל כנראה שאתה יכול לעזוב את Megadeth וש-All Music Guide יקרא לך אמן ניו אייג', אבל אתה לא יכול להוציא את הפאוור קורדז מהאצבעות שלך.
ציון: 9.5/10
(DVD) Arch Enemy – Live Apocalypse
מאת: אופיר מסר
Angela Gossow היא בין הנשים הכי נחשקות בעולם המטאל, ולהבדיל מחברותיה למקצוע שמסתובבות בשמלות ושרות בקול נוגע, היא, ברגעים אלו ממש, קורעת את הצורה לאלפי אמריקאים ברי-מזל, כחלק מסיבוב ההופעות של מר. דייב מסטין, הידוע בשם Gigantour. למי שזקוק לתזכורת, או שרק התעורר מקומה של כמה שנים, הבחורה, נאת המראה (בלשון המעטה), עומדת בראשה של Arch Enemy, להקת הדת' מטאל השוודית שבשנים האחרונות בנתה לעצמה מוניטין בתור אחת מהלהקות הקיצוניות הנחשבות בעולם – הן בזכות נגניה המוכשרים והן בזכות הכריזמה האינסופית של מנהיגתה. וכך, לפני שארזו את מטלטליהם ועלו למטוס לעבר ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות (והאנשים המוגבלים), חברי Arch Enemy הספיקו להופיע בקיץ האחרון כמעט בכל הפסטיבלים הנחשבים באירופה, כשבין לבין הם שחררו עבור כל מי שנפצר ממנו לצאת מהבית – DVD חדש, כחול ומלא בכל טוב.
ציון:
Into Eternity – The Scattering Of Ashes
מאת: אלון מיאסניקוב
אלוהים אדירים! ראיתי את האור בקצה המנהרה המטאלית וקוראים לו Into Eternity. זהו האלבום הרביעי של הלהקה הקנדית שמשלבת ברוטאליות של דת' מטאל טכני עם שירה נקייה ומלודיות של פאוור מטאל, תחשבו Mercenary או Soilwork ותיקחו את זה שבע צעדים קדימה. לאלבומה החדש גייסה הלהקה את אחד מסולני המטאל המלודי המוכשרים ביותר ששמעתי כבר שנים, סטו בלוק נשמע כמו הכלאה של רוב הלפורד (Judas Priest), מייק פאטון וג'ף טייט (Queensryche) – הבחור צורח צרחות גבוהות, נוסק בשירה מלודית מרשימה ואז צורח כאילו אין מחר, כשהוא מגובה בשירת הדת' מטאל הניחרת של הגיטריסט טים רות'.
ציון:
The Panic Channel – (ONe)
מאת: גאי נקש
לא הרבה אנשים במוזיקה יכולים באמת לומר שהם "עשו את הכול", רוב המוזיקאים שאנחנו מכירים היום מוכרים לנו רק ממה שהם הצליחו לפרוץ איתו ולא תמיד האימג' מולנו הוא הדבר שבאמת מייצג את אותו אמן. אוקיי, עכשיו נחכה שנייה שהנפיחות במוח תרד ואני אסביר יותר טוב… הרבה פעמים בעולם המוזיקה אמן נאלץ לשנות, להתפשר, להתמתן, להקצין או לגמרי להתחפש למישהו/משהו אחר כדי להצליח וכך אנחנו זוכים להכיר אותו, אלה שבאמת נשארים נאמנים למה שיש להם בפנים, ל-"אמת" שלהם, מסתכנים לרוב בכישלון… טוב, במקרה של הרבה זה כנראה בגלל שה-"אמת" שלהם מסריחה אבל לא תמיד, יש הרבה אנשים מעולים שפשוט לא תפסו. לא תמיד יש לי הסבר הגיוני לכך.
ציון:
Slayer – Christ Illusion
מאת: יותם Defiler
כמו פצע שמסרב להגליד כבר 25 שנה, כשסלייר חוזרים, הם תמיד עושים את זה בגדול. אי אפשר לומר באמת שהם הלכו מפה לעולם, אבל עכשיו הם חזרו קומפלט. להציג את סלייר בפני קהל שחושב שהוא שומע מטאל זה סוג של חטא, אז אני אוותר על ההצגה, ואני מניח שכל מי שטורח לקרוא שורות אלו יודע שהם כבר חמושים זה זמן מה במתופף המקורי והעילאי שלהם – דייב לומברדו, וארבעת פרשי האפוקליפסה האלה החליטו להחזיר כמה מכות לגופתו של ישו הנוצרי על כל העוול שמאמיניו עוררו ב-2000 שנות היסטוריה.
ציון:
Threat Signal – Under Reprisal
מאת: אלי גרוסמן
לפעמים, כשאין לך כל כך כוח לבשל, וכל מה שנשאר במקרר זה רק שאריות של אוכל מימים קודמים שאין לך כל חשק לאכול אותו, מתחילים לאלתר קצת במטבח – לוקחים את כל השאריות שנותרו, מוסיפים ביצה, קצת קמח, מכניסים הכל לתבנית ולתנור ויוצאת מה ששגורה בפי רבים: "פשטידת שאריות". לפעמים זה יוצא ממש טעים ואתה מרגיש סיפוק עם עצמך שהמצאת משהו חדש, ולפעמים תוך כדי טעימת הגועל של הפשטידה אתה מוצא את עצמך שואל למה לא זרקת את כל השאריות האלו לפח מלכתחילה.
ציון: 10/10
(DVD) Dream Theater – Score
מאת: טל רודס
נסתרות הן דרכי האל ונסתרות הן דרכי אלי המוסיקה. שניהם יוצרים ומשנים סדרי עולם כל אחד בדרכו, על פיהם יישק דבר, וביכולתם להגיע לשיא השלמות של היצירה. במילים רוחניות אלה בחרתי לפתוח את הסקירה שלי על ה-DvD החדש של דרים ת'יאטר, Score, לרגל 20 שנות פעילות הלהקה. כמעט כל הלהקות הגדולות שאתם מסוגלים להעלות בדעתכם, נמצאות בשלב ריקבון אומנותי מתמיד אחרי 20 שנה של פעילות (מיידן,מטאליקה וכו'), אך לא כך בדרים ת'יאטר. דווקא אחרי 20 שנה, נראה שהלהקה רק ממשיכה לגדול ולהצליח יותר משנה לשנה,הפוטנציאל והאומנותיות נשמרים רעננים וזה מוכיח שמדובר בחבורת עילית של יחידי סגולה. אם נשפוט בנפרד כל אחד מנגני הלהקה, הרי שמדובר בעילוי מוסיקלי ובדמות לחיקוי למאות נגנים ומוסיקאים כיום. אך מה שעושה את המוסיקאים האלה לעוד יותר גדולים מבחינתי היא העובדה שהם מסוגלים ליצור כימיה משובחת ביניהם שמיטיבה עם השנים כמו יין טוב.
ציון:
Helheim – The Journeys And The Experiences Of Death
מאת: עמר ברזילי
קח ארבעה חבר'ה נורבגים שאוהבים לנגן ויקינג מטאל, קרא להם Helheim על שם אחד העולמות במיתולוגיה הנורדית, ושלב עם הסצינה הנורבגית של שנת 2006 שעדיין לא יצא ממנה משהו יותר מדי מיוחד השנה (אולי חוץ מיחידים), והוסף את הכישרון של אותם חבר'ה לנגן מוזיקה טובה. מה קיבלת? אני לא בטוח, אבל זה משהו איכותי בין כל ההוצאות הנורבגיות השנה שבנתיים לא היו יותר מממוצעות.
ציון:
Underoath – Define The Great Line
מאת: ג'ינו אריאלי
אחד הדברים הטובים יותר שלהקת מטאלקור יכולה לעשות, מלבד לבחור את השם הכי מגניב בשוק, זה לבחור את Adam Dutkiewiez בתור מפיק. Dutkiewiez שמשמש גם כגיטריסט של מלכי המטאלקור Killswicth Engage הוא אחד המוחות החולים והכישרוניים יותר בתעשיית המטאל היום. לכן, צפיתי שהדיסק Define The Great Line החדש של Underoath הולך לתת בראש.
ציון:
Reptoids – Park A Tiger
מאת: איתי פרייז
ה-Reptoids היא להקה יחסית חדשה משיקגו וחבריה מופיעים כבר משהו כמו שנה וחצי. האלבום הזה הוא למעשה ה-EP הראשון של הלהקה ואני כבר מחכה לעוד. החבורה עושה שילוב של גראנג' עצבני, פאנק בועט ומטאל סלאד'גי מפוצץ בנויז ולמרות שהם לא הנגנים הכי טכניים בעולם הם מצליחים לשחרר חומות של דיסטורשנים וכעס ולעשות הכול בדיוק במידה הנכונה. הלהקה ברובה נשית, ונדיר למצוא להקות של בנות שמצליחות לייצר רוק עצבני ומלוכלך ברמות האלה, האמת שהלהקה היחידה שעולה לי בראש כרגע היא L7 שעשו את זה גם מלוכלך ביותר.
ציון:
Ihsahn – The Adversary
מאת: מתן ג'ונאס
לפני שאני מתחיל בביקורת, אני חייב וידוי קטן: אני לא בדיוק חובב גדול של בלאק מטאל. וזה בלשון המעטה. אני ממש לא מתכוון להכעיס ולפגוע, אבל אני מוצא את רוב הז'אנר ילדותי במידה מסויימת, בגלל התעסקות מוגזמת במראה ובתדמית מאשר בסיבה העיקרית שאנחנו פה – המוזיקה. אך למרות ההצהרה היומרנית הנ'ל, Emperor כבר זמן מה נמצאת די גבוה ברשימת הלהקות היותר מוערכות אצלי. לכן כששמעתי ש-Ihsahn, סולן ומנהיג הלהקה הוציא לאחרונה אלבום סולו קפצתי על ההצעה בלי להסס.
ציון:
Kampfar – Kvass
מאת: טל זכאי
לא, לא מדובר במשקה הKvass הרוסי כי אם באלבום החדש של להקת הבלאק הנורווגית Kampfar. משוטטות נמרצת באינטרנט לא מצאתי פירוש לשם האלבום, אך אוכל לומר לכם כי העניין קשור בעקיפין למיתולוגיה הנורווגית ולמצב הקודם לאפוקליפסה (Ragnarok), הקרוי גם Fimbulwinter. ובכן, 7 שנים ארוכות עברו מאז יצא האלבום האחרון של Kampfar- Fra Underverdenen, שקטף ביקורות טובות בעצמו. הפסקה ארוכה זו, לדברי הלהקה, הייתה כתוצאה מבעיות אישיות, ולאחר מספר שינויים בליין-אפ של ההרכב, מוכנים Kampfar לצאת לקרב עם Kvass.