סיכום אוקטובר 2009 במגזין מטאליסט
הגשם הגיע! אחרי קיץ חם, לח ומגעיל באופן יוצא דופן, פתחנו את החודש הטרי עם מבול כבד, אולי אות לאלבום החדש של Orphaned Land שהולך ומתקרב, ולהופעה שעליה הודיעה הלהקה לאחרונה. אם כבר עסקנו בגזרת ההופעות, לא מזמן זכינו לאחת ההופעות העמוסות והצפופות ביותר שידענו – Korpiklaani הפינים הגיעו, שתו לא מעט אלכוהול ועשו שמח באירוע שהיה Sold Out כמעט שבועיים לפני שנערך… תופעה נדירה ביותר במחזותינו, או שמדובר במגמה חדשה של אנשים שממש הולכים להופעות, או שמדובר בחריגה שז'אנר הפולק מטאל ייצר, ואז מעניין מי הבאים בתור – Turisas? או Ensiferum? או Finntroll?
מה היה אצלנו? דיברנו עם Ricky Warwick ויזהר אשדות – הראשון לשעבר סולן להקת המטאל הבריטית The Allmighty והשני הגיטריסט של אחת מלהקות ההארד רוק הישראליות הראשונות, שניהם היום עושים מוזיקה אירית. משם עברנו לסוג אחר של פולק, Korpiklaani שהזכרנו קודם.בדרך דיברנו עם ההרכב Dukatalon, אחד הבודדים שעושה סלדג' מטאל בישראל, עברנו ל-Hatesphere, מלהקות הניאו-ת'ראש הטובות בעולם כיום, וסיימנו עם Opeth – להקת הפרוג מטאל הקיצוני שבקרוב תגיע אלינו לעוד הופעה מדוברת.
במח' הסקירות עברנו בין רליסים כמו דיסק הקאברים העצמי שעשתה Arch Enemy לשירים מהתקופה שלפני אנג'לה, דרך האלבום המוזר והחדשני של Diabolo Swing Orchestra. משם הגענו ל-Alice In Chains, מהלהקות החשובות של שנות התשעים שחזרה עם אלבום חדש ומפתיע, ועברנו מהאלבום החדש והשונה מאד של Porcupine Tree, לאלבום של הרכב הבלאק הדפרסיבי Shining, וסגרנו עם האלבום בהוצאה עצמית של חבורת בריטים צעירה וגם די שיכורה בשם Hospital Of Death שעושה ת'ראש מלודי משולב עם NWOBHM. מה צפוי בחודש הבא חוץ מתקווה לעוד גשם? נחכה ונראה, אלבומים חדשים של Rammstein, Epica, Immortal ו-Sonata Arctica הם כבר סיבה לצפות שמדובר בחודש טוב.
אלון מיאסניקוב – עורך ראשי
ראיונות החודש
Mikael Åkerfeldt, סולן \ גיטריסט להקת Opeth
בנובמבר הם חוזרים לישראל, אחרי הופעה מוצלחת במיוחד ב-2006, ואחרי (לא פחות מ) שני ביטולים במהלך השנים האחרונות. עד שהם יעלו לבמה ב (לא פחות מ) האנגר 11 בת"א, חברי Opeth עסוקים בסיבוב הופעות עמוס במיוחד, שאמור להסתיים קצת אחרי הביקור שלהם בישראל. בין הופעה אחת לשנייה, ומיד לאחר אירוע אלים וקשה לעיכול, תפסנו את סולן ומנהיג הלהקה, המוזיקאי המוערך Mikael Åkerfeldt לשיחה קצרה. קצת קשה לנסות לחשוב על שאלות ל-Mikael, בעיקר כשאין לך יותר מדי זמן לשוחח עם האיש. מדובר במוזיקאי ענק, כזה שהצליח להנהיג הרכב פרוג \ דת' מטאל אל תוך לב המיינסטרים המטאלי, תוך שהוא מקפיד לרענן את סגנון הלהקה שלו בכל כמה שנים, ליצור כמה שיתופי פעולה מעניינים במיוחד, ובעיקר – לצבור לעצמו מוניטין מוצדק בהחלט של יוצר עמוק, בעל אמירה, והמון הערכה. במהלך השיחה התברר Mikael כאיש שיחה מעניין במיוחד, מפתיע, משעשע ובעיקר, מסקרן…
לראיון המלא בעברית
Peter "Pepe" Hansen, גיטריסט להקת Hatesphere
Hatesphere הדנית היא להקה שמבחינה מוזיקלית נופלת כמעט מכל הגדרה אפשרית, כשהיחידה שאולי אפשר לשייך לה היא "ניאו-ת'ראש", כלומר, גרסה מודרנית ועדכנית של סגנון הת'ראש האגרסיבי. מאז הקמתה בשנת 2001 הייתה הלהקה עסוקה מאד, כשהיא מוציאה חמישה אלבומים ושני EP עם הסולן Jacob "Dr. J" Bredahl – עד שזה עזב ב-2007 והוחלף ב-Jonathan "Joller" Albrechtsen. מלבד חיבה לכינויים הלהקה גם מתאפיינת בריפים מהטובים ביותר בשטח, מקצבים מהירים ואגרסיביים במיוחד, וגישה רצחנית כללית למוזיקה שחבריה עושים. צאת אלבומה החדש, To The Nines, מוקדם יותר השנה, השינויים הרציניים בהרכב, ומעבר בין חברות התקליטים של הלהקה נראה כמו סיבה טובה לדבר עם Pepe, הגיטריסט והכותב הראשי שלה.
לראיון המלא בעברית
לראיון המלא באנגלית
Jarkko Aaltonen, בסיסט להקת Korpiklaani
Korpiklaani זה שם קצת מסובך להגות, אבל כיום אין כמעט אף אחד שלא מכיר אותו. הלהקה הפינית קיימת זה מספר שנים, מופיעה בקביעות ברחבי העולם ומפיצה את תורת הפולק מטאל שלה להמונים, זאת בזמן שהיא משחררת אלבומים בקצב מסחרר. האלבום האחרון של הלהקה נקרא Karkelo, או "מסיבה" בפינית, ואם חושבים על זה – אפשר לומר שהשם מבטא את מה שהלהקה מביאה לכל מקום בו שיריה מתנגנים, בין אם זה בערב תקלוט בפאב השכונתי, או בהופעה חיה. בקרוב גם אנחנו נזכה לראות את החבורה הזו אצלנו לראשונה, בערב שמובטח להיות חגיגה של שתיה ומוזיקה טובה, אך לפני שזה קורה, היינו צריכים לבדוק אם בסיסט Korpiklaani מוכן נפשית לקהל הישראלי והאם הוא בכלל יודע משהו על מה שקורה מסביבו, כמו על הלהקות איתן הוא מופיע (ממש לפני שיצא לסיבוב ההופעות Paganfest), או אפילו על להקתו שלו. התשובות שקיבלנו לא היו כל-כך מרצות, אבל זה מה שקורה כשמתעסקים עם פינים אלכוהוליסטים…
לראיון המלא בעברית
לראיון המלא באנגלית
צפריר צרי, גיטריסט \ סולן להקת Dukatalon
להקת Dukatalon הישראלית אולי נשמעת כמו ג'יבריש הרסני ורועם, אך הלהקה הצעירה הזו גמעה במעט מאד זמן הישגים רבים במיוחד. נציגת ה-Sludge Metal הבכירה בארצנו מאז התפוגגותה של Rabies Caste הצליחה להדביק את צעדיה של זאת, וחתמה בלייבל האמריקאי Sleeping Village Records, אשר הציע לה חוזה תקליטים מבלי מסע החיפושים הקדחתני המאפיין להקות כה רבות היום. לאחר השתתפות באלבום מחווה ל-Buzzoven, חימום ללהקת Om בהופעתה בארץ וסיבוב הופעות באירופה, מוציאה הלהקה את אלבום הבכורה שלה, Saved By Fear, וכל זאת כשהיא קיימת פחות מ-3 שנים למעשה. תפסנו את הגיטריסט \ סולן של ההרכב, צפריר צרי, לשיחה צפופה על העבר הדחוס, ההווה הבומבסטי והעתיד המבטיח של אחד מההרכבים הבולטים והמבטיחים ברוק הקיצוני של ישראל.
לראיון המלא בעברית
Izhar Ashdot ו-Ricky Warwick, הסיבוב האירי
מפגש מעניין במיוחד מתרחש בימים אלו על כמה במות נבחרות בישראל – יזהר אשדות, מקים "תיסלם", אחת מלהקות הרוק הגדולות במוזיקה הישראלית, ואחד מהאמנים המצליחים בישראל בשנים האחרונות, מארח בסיבוב ההופעות "האירי" שלו את Ricky Warwick, בעבר סולן להקת הרוק הכבד The Almighty (ובעלה לשעבר של ונסה, המנחה המיתולוגית של התכנית Headbangers Ball, עליה גדלו רוב המטאליסטים בשנות התשעים), וכיום מופיע ברחבי אירופה עם חומר מקורי, בלוז רוק אקוסטי שמאד מושפע מהפולק האירי המסורתי. שיתוף הפעולה המפתיע הוליד אפילו שיר חדש \ ישן, ובעיקר הרים כמה גבות – מה הקשר בין Warwick, שנראה כמו כל סולן רוק כבד (גדול, מקועקע, עם קול רוקנ'רול צרוד ומרשים) לבין יזהר אשדות? ובכן, הקשר, כפי שתיווכחו בהמשך, מבוסס על אהבה למוזיקה. הכי פשוט, הכי בסיסי, הכי אפקטיבי…
לראיון המלא בעברית
סקירות אלבומים נבחרות
Hospital Of Death – Surge Kill Steal
אני אוהב הפתעות. לא כל הפתעה כמובן, למצוא משהו חי באוכל זה לא משהו שאני בסדר איתו, לבלות ערב מוצלח עם בחורה (זה לפני שהתחתנתי) ולגלות שיש לה נחש זה קו אדום, ואפילו לשתות בירה שמסתבר שמישהו כיבה בתוכה סיגריה זה לא ממש נעים. לעומת זאת, למצוא להקה בריטית שעושה הבי \ ת'ראש מטאל מסורתי, מלודי, כתוב ומנוגן לעילא – שגם מאפשרת להורדה חינמית את האלבומים שלה – זה כבר יותר לעניין. Hospital Of Death לא לוקחים את עצמם יותר מידי ברצינות, חבורה של בריטים שיכורים שהקימו הרכב אי שם בשנת 1994 בתיכון, התפרקו, והקימו מחדש את ההרכב לפני כמה שנים.
לסקירה המלאה
ציון: 
Shining – VI: Klagopsalmer
Shining השבדית כבר לפני לא מעט זמן הספיקה לבסס את עצמה כשם לא קטן בעולם הבלאק מטאל הדכאוני (עד כמה שגודל הוא יחסי פה). גיל הלהקה נושק ל-13 שנים, במהלכן היא הוציאה חמישה אלבומי אולפן מלאים (כשזה השישי), בערך שלושה ספליטים עם הרכבים מדוכאים אחרים כמו Den Saakaldte המצוינים או Dolorian מפינלנד, ולא פחות משני אלבומי אוסף. אם כן, בכמעט 13 השנים שבהן הלהקה נושמת, אין ספק שזה סטוק נאה שכבש מאזינים (מדוכאים יותר או פחות) בכל רחבי תבל, במיוחד אחרי האלבום הקודם V – Halmstad שהיווה את אחת מנקודות השיא של הלהקה. אמנם אני בנאדם ספקן מטבעי, אך כאשר חברי הלהקה נכנסו שוב לאולפן, הנחתי שמוחם המעוות יצליח לעלות על משהו שיוכל להתעלות על הנ"ל מ-2007.
לסקירה המלאה
ציון:
Alice In Chains – Black Gives Way To Blue
"Hope, a new beginning, time, time to start living… Like just before we died…" – במילים אלו נפתח השיר "All Secrets Known" שהוא הראשון מהאלבום החדש של Alice In Chains המחודשת. ולא סתם, הלהקה הזאת, שסבלה מסוף טרגי במיוחד – מותו של Layne Staley, אחד מסולני המטאל האגדיים ביותר, ב-2002 ממנת יתר של הרואין וקוקאין – לא נראתה כמו להקה שתצליח לחזור מזה. רוב הדברים עמדו כנגד החזרה של Alice In Chains – הם איבדו סולן וחבר עם קול ייחודי ואישיות שתאמה את המילים שהוא כתב בצורה כל כך מושלמת, Jerry Cantrell הגיטריסט והחזון המוסיקלי של הלהקה נכנס לאחר מותו של Staley לדיכאונות אפילו יותר קשים, ואם שמעתם את אלבומי הסולו שלו סביר להניח ששמתם לב שהם לא שונים במיוחד מהלהקה המקורית שלו.
לסקירה המלאה
ציון: 
Diablo Swing Orchestra – Sing Along Songs For The Damned And Delirious
הרי לכם סיפור מוזר, עם שורשים אפילו יותר מוזרים: חבורה של שוודים עם רצון להוכיח שהם יכולים לנגן מטאל מורכב ומעניין, מגלים ביום בהיר אחד שאבותיהם המשותפים היו חלק מתזמורת נרדפת שניגנה מוזיקה אוונגארדית, אי שם במאה ה-16 – הכנסייה לא אהבה את המוזיקה המוזרה שהתזמורת יצרה, והשוותה אותה לא אחת למעשה השטן, וחברי התזמורת נאלצו לרדת למחתרת, עד להופעת סיום קריירה מרשימה, שלאחריה פסקה התזמורת מלהופיע. ועכשיו אנו קופצים בחזרה למאה העשרים ואחת, לחבורה הצעירה, בראשות הזמר Daniel Hakkanson והזמרת (המדהימה, יש לומר) Annlouice Loegdlund, ולרצון שלהם להקים הרכב מטאל שישאב השראה מאבותיהם. עשו השניים מעשה והקימו את Diablo Swing Orchestra…
לסקירה המלאה
ציון: 
Arch Enemy – The Root Of All Evil
כבר למעלה משנה וחצי שאני (לפחות) שומע דיבורים מהמחנה של Arch Enemy על הקלטת אלבום "קאברים" ובאמת הגיע הזמן שהוא יצא לאוויר העולם. קאברים למי, אתם שואלים? לעצמם כמובן! אכן כן, החבר'ה החליטו לחזור אחורה בזמן, ל-3 האלבומים הראשונים שלהם, לבחור מספר שירים מכולם ולהקליט אותם מחדש, עם עיבודים טיפה שונים, סאונד מודרני והכי חשוב, עם פצצת האנרגיה הבלונדינית Angela Gossow, שלא לקחה חלק בעשייתם. הרי בימים ההם, למי שלא יודע, מי שפיקד על להקת הדת' המלודי השבדית היה בחור בשם Johan "Liiva" Axelsson, שעשה עבודה לא רעה בהקלטות, אך לא החזיק מעמד בהופעות ולכן הוחלט להעיפו לאנחות (אני צריך לכתוב חמשירים). משם פחות או יותר כולם מכירים את סיפור הלהקה, Angela התקבלה באיזו דרך-לא-דרך ומאז היא עם Arch Enemy, באש, בדם ובמים.
לסקירה המלאה