סיכום אפריל 2007 במגזין מטאליסט
הפולנים היו והלכו, הנציג היהודי שלנו ביפן ביקר והלך – ואנחנו תקועים כאן… קשה להשתחרר מהתחושה שאנחנו חיים בחלם, אין יום בו אנחנו פותחים את העיתון ולא מוצאים עוד נקודה שחורה בתולדות המדינה שלנו, כשכבר חשבנו שאי אפשר להיות מופתעים יותר לרעה מהמצב, אנחנו נתקלים בעוד חבר כנסת או שר שהטריד, גנב, קילל או סתם שיקר. דוגמא טובה לנוער? לא בבית ספרנו. אני מניח שישראל תמיד הייתה מדינת עולם שלישי, אבל נראה לי שבאיזה שהוא מקום לקחנו את השביל הלא נכון ומצאנו עצמנו נשלטים על ידי ערימה של גנבים ושקרנים שאיך כשהוא נבחרה לאן שנבחרה.
בשעה שכל המדינה עסוקה בועידת וינוגרד ועד כמה גרועים באמת היו חברי הממשלה שלנו, מגזין מטאליסט ממשיך להיות מקום מקלט. אחד המאפיינים של המוזיקה הזאת הוא האסקפיזם שלה, ובשעה שממשיכים לספור חברי כנסת שמעורבים בשחיתויות או חברי ממשלה שכשלו בתפקידים, המגזין יעסוק במוזיקה בלבד ויבדיל עצמו מפוליטיקה ומשאר ירקות, ויישאר אי של שפיות בתוך ים הטירוף שמסביב.
החודש האחרון במגזין היה בסימן חגים ומועדים, כאשר ביום העצמאות חגגנו את האירוע בכחול ולבן ועשינו גם רענון למדור הסרטים של האתר. הבסיס לפעילות המגזין היה ונשאר הקהל בארץ ותמיכתנו בסצנה הישראלית ממשיכה, מספר ראיונות עם הרכבים ישראלים התפרסמו וחלק יתפרסמו בקרוב, חלק וותיקות יותר, וחלק פחות. אפשר לומר שאצלנו הכול בסדר… רק חבל שמסביבנו הדברים הם אחרים.
אלון מיאסניקוב – עורך ראשי
ראיונות החודש
27/04/2007
Sean Hetherington, סולן להקת Intense
להקת הפאוור מטאל הבריטית Intense מנסה לעשות צעד ולהחזיר קצת כבוד למטאל המלודי הבריטי, אותו מטאל שפעם משל בז'אנר עם להקות כמו Iron Maiden ו-Judas Priest, שבשנים האחרונות עסוק יותר בלחקות את להקות הפופ מטאל האמריקאיות. אלבומה החדש של הלהקה, As Our Army Grows, שיצא לאחרונה, הוא אות ומופת למטאל מלודי מסורתי אמיתי, עם כל ההשפעות הבריטיות הנכונות. לכבוד צאת האלבום שוחחנו עם שון הת'רינגטון, סולן הלהקה.
לראיון המלא בעברית
James Genenz, באסיסט להקת Jungle Rot
להקת הדת' מטאל האמריקאית Jungle Rot פועלת משנת 1995, והוציאה עד היום חמישה אלבומים של דת' מטאל בלתי מתפשר. למרות שסביב סולן הלהקה, דייב מאתריז, משתנה ההרכב כמעט בכל אלבום, הוא תמיד מצליח ליצור אלבומים שזוכים לשבחים, ביניהם גם האחרון, War Zone. שוחחנו עם הבאסיסט ג'ימס גננז, על האירועים שעוברים בימים אלו על ההרכב.
Lars F. Larsen, סולן להקת Manticora
תקראו לה פאוור, תקראו לה פרוג, מה שלא תבחרו – הלהקה הדנית הזאת הופכת להיות אחת מלהקות המטאל המדוברות ביותר בעולם כיום. עם חמישה אלבומים באמתחתה, הלהקה זוכה לשבחים רבים על השילוב המרשים של פאוור מלודי עם פרוג וירטואוזי, ואלבום הקונספט האחרון של הלהקה, The Black Circus Part I, הפך להיות שם דבר בסצנת הפרוג מטאל האירופאית. עכשיו מתקרב אלבום חדש, חלק שני לאלבום הקונספט המצליח, ונראה כי העתיד נראה מזהיר להרכב. לכבוד צאת האלבום שוחחתי עם סולן הלהקה, לארס לארסן.
Joe Cafarella, גיטריסט להקת Stemm
להקת המטאל האמריקאית Stemm הולכת וכובשת את ארה"ב, ולא בעדינות. אלבום הבכורה של הלהקה, Songs For The Incurable Heart, נבחר ע"י גורמי מדיה שונים כאחד מאלבומי השנה החולפת, ובימים אלו הלהקה זוכה לפרסום נוסף כתוצאה מכתיבת שיר הנושא לתוכנית ההאבקות הפופולארית The Ultimate Fighting Championship, שזיכה אותה בהופעה עם להקות מוכרות כ-Disturbed בין השאר. כדי לשאול איך להקה מגיעה למקום ש-Stemm הגיעה בזמן קצר יחסית, דיברנו עם ג'ו קפרלה, הגיטריסט.
Tobias Gustaffson, מתופף להקת Vomitory
להקת הברוטל דת' השבדית Vomitory לא מאמינה ברכות או במלודיה. הלהקה השבדית קיימת מ-1989 והוציאה עד היום חמישה אלבומים של דת' מטאל רצחני ובלתי מתפשר. אלבום חדש יוצא בקרוב בחברת התקליטים Metal Blade, אלבום בעל השם החביב Terrorize Brutalize Sodomize, שזה גם משהו שהוא עושה לאוזניים של המאזין. ישבנו לדבר עם המתופף הוותיק של Vomitory, טוביאס גוסטאפסון, על עלילות הדמים של הלהקה.
Dobi Sonny, בסיסט להקת Stella Maris
Stella Maris, להקת הרוק הכבד הוותיקה בארץ, ממשיכה להופיע ולהקליט. בשבילי, הייתה זו הפתעה די גדולה כששמעתי שהיא עדיין קיימת, ועוד לראות אותה מחממת את מרטי פרידמן… בפעם האחרונה ששמעתי משהו על סטלה מאריס, זה היה כשיצא האלבום עם מני בגר, ומאז די נעלמו עקבותיה. והנה – מסתבר שהיא לא נעלמה לשום מקום. להיפך – היא עובדת במרץ, ותיכף תוציא את הדיסק החמישי שלה. לקראת הוצאת האלבום חדש, שוחחתי עם דובי סוני, בסיסט הלהקה, וניסיתי למצוא תשובות לשאלות הרות גורל, במטרה לשמוע מה קורה עם סטלה מאריס בימים אלו.
John Perez, גיטריסט להקת Solitude Aeturnus
ז'אנר הדום מטאל התאפיין בלא מעט גרסאות שונות, כאשר בקצה הספקטרום המלודי ניצבו תמיד שתי הגדולות, Candlemass השבדית, ו-Solitude Aeturnus האמריקאית, ששני אלבומיה הראשונים נחשבים לנכסי צאן ברזל של הז'אנר ולא הייתה זאת הפתעה כשפורסם לאחרונה כי סולן הלהקה – רוברט לאו, הוא זה שיחליף את סולנה המיתולוגי של Candlemass – משייה מרקולין – באלבומה החדש. לאחרונה הוציאה הלהקה אלבום חדש בשם Alone, שממשיך את הקו הקודר אך עם זאת מלודי של אלבומי העבר של הלהקה. לכבוד צאתו, דיברנו עם מקים הלהקה והכותב העיקרי בה, ג'ון פרז.
גיטריסט-העל, Marty Friedman
בראיון שלנו עם מרטי פרידמן, אחד מגדולי הגיטריסטים שצמחו למטאל מאז ומעולם, דיברנו איתו כמעט על כל נושא שניתן. אבל תמיד יש דברים נוספים שניתן לשאול אותו, ולכן אתם – הקוראים, הפנתם אליו שאלות נוספות שעניינו אתכם. בחלק השלישי, והאחרון של הראיון, שאלנו את פרידמן על כל אותם נושאים שעניינו את קוראי המגזין, תוך התייחסות ספציפית לשמות המשתמשים בפורום שלנו. גם הפעם פרידמן נותן את אותה התייחסות רצינית ומעמיקה לשאלות, ובהחלט ניכר כי מדובר באדם שלא מחפף לא כנגן, ולא כמרואיין. בסופו של הראיון ניתן גם לשמוע מספר קטעים מוקלטים של פרדימן, בהם הוא עונה על נושאים מתוך השיחה הארוכה הזו.
סקירות אלבומים נבחרות
ציון:
Corvus Corax – Venus Vina Musica
מאת: אופיר מסר
כשאומרים לחובב מטאל את המילים, "ימי ביניים", הדבר הראשון שבא לראש זו איזו להקת פאוור כזו או אחרת, ששרה על אבירים, חרבות, קרבות אפיים וכו'. כשאומרים לחובב מוזיקה אתנית את אותן מילים, האנלוגיה תהיה שונה לגמרי ואיפושהו תשלב את צלילי העוד, עם עוד מספר כלים עתיקים מוזרים. מה שמשותף בין חובבי מוזיקה כזו או אחרת, ובין "ימי הביניים" היא העובדה שלא הרבה יודעים איך המוזיקה באמת נשמעה באותה תקופה, איי שם בחלוף המילניום הראשון לספירה.
ציון:
Destruction – Thrash Anthems
מאת: מתן ג'ונאס
"Destruction הגדירו את הת'ראש מטאל בשנות השמונים והם חלק מהאבות המייסדים האמיתיים של המוזיקה הקיצונית", כך אמר סקוט איאן, גיטריסט להקת Anthrax, על אחת מחלוצות הת'ראש הגרמני, הלוא היא Destruction, אשר הוציאה בתחילת השנה אלבום חדש-ישן בשם Thrash Anthems. ממבט ראשון, נראה כי מדובר באלבום אוסף רגיל ולא מעניין, מהסוג ש-Testament מוציאה כל חודשיים בערך, אבל בשטח המצב שונה לגמרי – מדובר באלבום אוסף מארבעת האלבומים הראשונים של הלהקה בלבד, כאשר כל שיר ושיר אורגן והוקלט מחדש לרגל המאורע.
ציון:
Heavenly – Virus
מאת: עדי כהן
הרי לכם דוגמה לאלבום מוצלח: פאוור הוא לא הז'אנר ששורד אצלי במערכת לרוב, ופאוור מהסוג המהיר עם הסולן ששר מאוד גבוה (מה שאני נוהגת לכנות כ-"פאוור דרקונים"), עוד פחות. הרי מלהקות כמו Dragonforce ו-Rhapsody אני בורחת כמו מאש. ריבוי דאבלים וסולואים שלא יורדים ממהירות 160 על 32 בשלב מסויים גורמים לי לרצות לבקש מהם לעצור רגע כדי שאוכל לקחת נשימה ואחרי שני שירים כאלה אני לרוב מוצאת את עצמי די בקריז. אבל התגובה הראשונית שלי כששמעתי את האלבום החדש של Heavenly היתה "ואללה זה ממש טוב, והמתופף אפילו לא על אסיד".
ציון:
Abscess – Horrorhammer
מאת: טל זכאי
שטפתם ידיים? יופי. לא הייתי ממליצה לגעת בדיסק הבא אחרת, שכן מדובר בדת' מטאל כה מלוכלך שסביר שהוא נושא מחלות. ובכלל, לאילו מביניכם שאינם מעוניינים להתפלש בזוהמה, נוסו על נפשותיכם. ועכשיו כשזה נאמר, אפשר להתחיל לדבר על הדיסק האחרון של להקת הדת' הקליפורנית Abscess, העונה לשם Horrorhammer. אם לא מוכר לכם שם הלהקה, סביר להניח שתכירו את מירב חבריה שאינם עלומי שם בכל הנוגע לדת' אמריקאי.
ציון:
Theatre Of Tragedy – Storm
מאת: גיא נקש
שנת 2007 פרצה ללא ספק בסערה גועשת וחובבי הגות' וודאי סימנו עוד נקודת זכות לשנה המאוד מבטיחה לעת עתה, 3 להקות מהמשפיעות ביותר על הז'אנר בחרו (במכוון או שלא במכוון) לשחרר אלבום חדש. לפני כ-12 שנים צצו להן בנורווגיה 3 להקות, Trail Of Tears, Tristania ו-Theatre Of Tragedy. ללהקות הנ"ל היה אימפקט עצום על עולם המטאל ובפרט על המטאל הגות'י, הסטנדארט שהן קבעו היה חסר תקדים וגרר אחריו גל עצום של להקות שנוצרו בצלמן וכדמותן (חלק יותר חלק פחות).
ציון:
Therapy? – One Cure Fits All
מאת: איתי פרייז
Therapy? האירית אומנם זכתה לפרסום גדול בעקבות הצלחת הגראנג' בתחילת שנות ה-90' אבל היא הייתה קיימת עוד קודם. בהשפעות שלה אפשר למצוא להקות כמו Black Sabbath ,Killing joke ו-Buzzcocks הפאנקית, מה שהבדיל אותה מגל של להקות דומות באותה תקופה. היא אפילו עשתה גרסת כיסוי מטאלית עצבנית ל-Joy Division האובדניים באלבום Troublegum – אותו אלבום מעולה שיצא ב-94', זה עם העטיפה הגאונית של איש בתוך פח זבל…
ציון:
Morgoth – Cursed (Re-Issue)
מאת: אלון מיאסניקוב
אין ספק שחברת התקליטים Century Media ממשיכה לעשות כמה דברים נכון, לצד להקות עכשוויות ומוכרות כמו Nevermore, Lacuna Coil ו-Arch Enemy היא מוציאה אלבומים ללהקות וותיקות יותר, שלהן כבר אין את אותה משיכה, הרכבים כמו Paradise Lost, Celtic Frost ו-Jag Panzer. את אותה הגישה החברה מאמצת לאחרונה בשורה של הוצאות מחודשות של אלבומי דת' קלאסים שיצאו בה לפני עשר שנים ויותר, עם הוצאות מחודשות לאמנים כמו Unleashed, Asphyx, Grave וגם Morgoth.
ציון:
Impaled Nazarene – Pro Patria Finlandia
מאת: יותם Defiler
ממש שבועות ספורים, ואולי אף פחות, לפני שיצא Impaled Nazarene החדש – נזכרנו לסקר ברוב חכמתנו את הפצצת הבלאק מטאל של 2006 – "למען פינלנד, ארץ-האבות", תרגום ישיר מלטינית עילגת לשמו של אלבומם של החבורה. למה כל כך מאוחר? כי כדי לבחון בזכוכית מגדלת את השינויים התקפים לגבי ההרכב הזה עם כל אלבום (ויש לו, ברוך השם, לא מעט תוצרים מבורכים של בלאק מטאל, ת'ראש/בלאק ואפילו מעט קראסט בפנים – מאז נוסד ב-1990) יש להביט היטב על השינויים הבאים והולכים במוזיקה שלהם עם על כל צעד ושעל.
ציון:
The Prowlers – Devil's Bridge
מאת: איתן גפני
אחרי אינטרו קצר ומיותר, נשמעת צרחה מלאת פאתוס – האם זה ברוס דיקינסון צווח במערכת שלי, כרעמי דאבל בס מלווים אותו? לרגע אני מתבלבל, ומתחיל לחפש מידע על The Prowlers. לא, הם לא קשורים לדיקינסון. אפילו לא היו איתו על אותו מטוס. אחרי כמה תיבות, הסולן האיטלקי מתחיל להישמע כמו שכפול כמעט מושלם של ברוס – בכמה רגעים, בטונים ספציפיים, אי אפשר להבחין בהבדל. הם מנגנים פאוור פרוגרסיב, ובפעם האחרונה שבדקתי, Iron Maiden לא החליפו ז'אנר מוזיקלי. אז מה קורה פה?