סיכום אפריל 2009 במגזין מטאליסט
ואיך עבר עוד חודש במגזין מטאליסט? לא שונה מידי מאלו הקודמים שלו, מעבר לכמה אירועים שיש צורך להזכיר, בראשם פסטיבל Hellelujah שהתברר כהצלחה מסחררת, בזכות ארגון של כמה חבר'ה צעירים שהשקיעו הרבה מרץ, התגייסות של מספר להקות, מוכרות יותר ופחות, וגם בזכות העובדה שקהל הרים את עצמו והגיע להופעה. היו כמה דברים פחות מבורכים, כמו העובדה שבעקבות גישה קצת אלימה ברחבת הפוגו נפגעו מספר אנשים, מה שהזכיר לי ימים נשכחים שבהם גם כשהפוגו היה אלים והאנרגיה הייתה אכזרית, תמיד היה מי שייתן יד ויעזור לאח מטאליסט לקום, אני מקווה שתופעה כזו לא תחזור על עצמה – ושמטאליסט שפוגע באחר יקבל את שלו מאלו שסביבו.
אצלנו המשכנו לדבר עם להקות שונות, החל מענקית הדום המלודי Candlemass, אחת מלהקות המטאל הראשונות ששמעתי, דרך Ferium הישראלית שמייצגת אותנו השנה בפסטיבל Wacken שבגרמניה, ועד ל-Ephrat, מוזיקאי ישראלי שמייצג אותנו בחו"ל עם חוזה בחברת Inside Out ולבסוף סוון מ-Aborted ומירי מ-Distorted לשעבר, שפורצים עם הרכב מטאל רב-לאומי חדש בשם System Divide. סקרנו אלבומים שונים ומשונים, מהאלבומים החדשים והמצליחים מאד של להקות מטאל שפרצו למיין-סטרים כגון Lamb Of God ו-Mastodon, דרך האנדרגראונד עם להקות כמו Fen, מהארד רוק קלאסי כמו זה של Airbourne ועד המטאל הניאו-קלאסי של הרכב כמו Evil Masquerade.
מה הלאה? ההמתנה להופעות הקרבות של Paradise Lost ,The Sisters Of Mercy וכמובן Dream Theater כשאחריה יגיעו גם Behemoth ,Nevermore ואפילו Korpiklaani. בואו נקווה שהקהל יקנה כרטיסים מראש ותוך כדי כולנו נרוויח מלראות את הלהקה האלו כאן במקום שתתפרסם ידיעה מבאסת אצלנו בחדשות שמעידה שלא היה מספיק מכירות כדי לקיים הופעה.
אלון מיאסניקוב – עורך ראשי
ראיונות החודש
Miri Milman ו-Sven De Caluwe מ-System Divide
לא עבר הרבה זמן מאז ששוחחנו עם סוון ומירי – הוא הסולן הבלגי של להקת Aborted והיא שרה ב-Distorted הישראלית – ממש לפני ההופעה המיוחדת שאירגנו 2 הלהקות הנ"ל לכבוד חתונתם של אלה. מאז קרו לא מעט דברים, בעיקר במחנה של Distorted, מהם נפרדה מירי בהודעה שהסעירה את סצנת המטאל המקומית. מי שמכיר את מירי יודע שהיא לא תשב בשקט והנה כמה חודשים לאחר מכן, ביחד עם בעלה, היא מכריזה על פרוייקט חדש ומשותף לשניהם בשם System Divide. הפרוייקט החל לרקום עור וגידים עוד במהלך הקיץ האחרון, אך רק עכשיו חברי ההרכב, ביניהם גם 3 חבר'ה אמריקאים, מצאו לנכון להתחיל בהפצצת המערכת – מכל הכיוונים…
לראיון המלא בעברית
עומר אפרת, המוח מאחורי Ephrat
יש משהו פואטי בכך שבעת ראיון עם יוצר ישראלי שמתעסק בפרוגרסיב, ז'אנר מוזיקלי שעשה את 15 דקות התהילה שלו בשנות השבעים, שנים אנלוגיות למהדרין, מכשיר ההקלטה הדיגיטאלי מחליט לא להקליט. שיחה של שעה לא עשתה דרכה אל עולם הקבצים, ובדיוק כמו בהאזנה לפרוגרסיב, עלי לאמץ את המוח המתנוון, בשביל להגיע למסקנות המתבקשות. במקרה המסוים הזה, המסקנה הייתה ברורה עוד לפני הראיון עם עומר אפרת, האיש שמאחורי האלבום הטוב ביותר שלא שמעתם בשנה שעברה, No One's Words, שיצא תחת הרכב הנושא את שמו – Ephrat.
לראיון המלא בעברית
חברי להקת Ferium
להבדיל מראיונות רגילים שאני נוהג לערוך עם להקות מטאל, החלטתי לעשות על Ferium מאין כתבת תחקיר, ולא רק ראיון סטנדרטי, משתי סיבות עיקריות. הראשונה היא שהלהקה הצעירה הזאת אולי לא בדיוק תוכל לענות על השאלות המניציפליות ששגורות בכל ראיון, כי חבריה לא יודעים את התשובות ל-"אז מתי אתם מוציאים אלבום מלא?" או "יאללה, מתי רואים אתכם בעמדת החימום של Trivium באירופה?" – כי אם להקות בעלות רפרטואר של 10 שנים מתקשות לענות על שאלות כאלה בארץ, על אחת פי כמה וכמה להקות שעובדות רק שנה וחצי-שנתיים.
לראיון המלא בעברית
Leif Edling, בסיסט להקת Candlemass
להקת Candlemass היא ככל הנראה האם של הדום המודרני, זה שלקח את היסודות של Black Sabbath ובנה עליהם. במקרה של Candlemass האגדית, היה זה Leif Edling שבשנת 1982 עשה את הצעד הראשון שלו לכיוון יצירת דום מודרני, וזאת בלהקתו הראשונה Nemesis, שהספיקה להוציא EP אחד ושני דמואים לפני שהפכה להיות Candlemass, כש-Edling עצמו היה הסולן בהתחלה. באלבום הבכורה של הלהקה, Epicus Doomicus Metallicus, כבר שר הסולן Johan Lanquist, שהוחלף במהרה ב-Messiah Marcolin עב הבשר והקול. השילוב של Marcolin עם הלחנים של Edling הפכו את הלהקה לאגדה במהלך שלושת האלבומים שבאו לאחר מכן – כמה מאלבומי הדום המלודים הטובים שיצאו מעולם.
לראיון המלא בעברית
סקירות אלבומים נבחרות
ציון: 
Fen – The Malediction Fields
מאת: עמר ברזילי
כששמעתי על Fen האנגלים ומה שהם מנגנים לא היו לי ציפיות בשמיים. בכל זאת, בלאק מטאל "אמביינטי" מלא במאפייני פולק, הוא אמנם בהחלט כוס התה שלי, אבל לפעמים נמאס לי מכל אותן להקות עלומות שם. כזו הייתה Fen הצעירה (נושמת החל מ-2006), עד אשר הוציאה EP הקרוי Ancient Sorrow. לא שמעתי אותו בזמנו והסתפקתי בעיקר בלגחך על השם הכל-כך מקורי של ההוצאה (רמז: הוא לא). בכל מקום אליו פניתי, הדעות היו זהות – סינגל-EP-מה-שזה-לא-יהיה נהדר בשביל להקה צעירה ומבטיחה, אך אני בשלי ועדיין לא הנחתי לאוזניי להאזין לחבורת הבריטים. האמת היא, שאני מרוצה מזה, כי אל The Malediction Fields, שיוצא 3 שנים אחרי היווסדות הלקה, באתי ללא ציפיות מיוחדות ורק גיליתי איזה אלבום איכותי הוא.
לסקירה המלאה
ציון: 
Mastodon – Crack The Skye
מאת: אלון מיאסניקוב
אני שונא קונצנזוס, אבל חייב לומר שבינתיים הקונצנזוס לגבי אלבומה החדש של Mastodon די מצדיק את עצמו. נכון, זה אלבום מלודי יותר ממה שהלהקה עשתה בעבר, נכון, הוא מתרחק משורשי הסלדג' והקור שלו, אבל בסופו של דבר החבר'ה האלה יצרו כאן אלבום מטאל חכם, מנוגן היטב, עמוק, כזה שימצא חן בעיני גם מי שמגיע מחוץ לז'אנרים, דבר שרק להקות כמו Tool מצליחות לעשות. את Mastodon הכרתי מזמן, קיבלתי את האלבום הראשון שלה מחברת התקליטים Relapse, וכבר אז היה ברור לי שלאיזושהי רמה של גדולה היא כבר תגיע, אם בזכות יכולת הנגינה המדהימה של חברי ההרכב, אם בזכות הגישה השונה והמקורית למוזיקה, ואולי רק בגלל העובדה שהם פשוט יודעים לכתוב שירים.
לסקירה המלאה
ציון: 
Static-X – Cult Of Static
מאת: אלון מיאסניקוב
קשה לא להעריך את Wayne Static, או בשמו האמיתי Wayne Richard Wells. הבחור בעל השיער הזקפתי ממשיך לעשות את מה שהוא יודע לעשות – כלומר מטאל תעשייתי אגרסיבי – כבר חמש עשרה שנה, והוא כבר בגיל המופלג של 43. עם כל זאת, הוא לא מתפשר בכלום – המטאל שלו כבד, אגרסיבי, לא מתפשר, ולמרות שהלהקה שלו משויכת בעיני הרבה אנשים לכל גל ה-"נו מטאל" שקיים כבר למעלה מעשור, איכשהו הוא שורד ומוציא כבר אלבום שישי, ועוד בלייבל מיג'ור כמו Warner, לא פחות.
לסקירה המלאה
ציון:
Helheim – Kaoskult
מאת: טל זכאי
Helheim, מלהקות הבלאק \ ויקינג מטאל הותיקות בנורווגיה חוזרת באלבום חדש הנושא את השם Kaoskult. הלהקה ספגה ביקורות קשות לאחר שינויים בליין-אפ המקורי שלה ואווירה כללית של נטישת הסגנון של הלהקה בעיקר באלבומים Blod Og Ild ו-Yersinia Pestis שיצאו בשנים 2000 ו-2003 בהתאמה. את המוניטין שלהם רכשו Helheim בחזרה עם הוצאת האלבום The Journeys And The Experiences Of Death ב-2006 שנחשב כהוצאה מרשימה ביותר והתאפיין בסגנון בלאק \ ויקינג מטאל כבד ואגרסיבי ביותר. כעת, שנתיים לאחר אותו האלבום המוצלח אנו ניצבים בפני התהייה המתבקשת, האם Helheim ישמרו על רצף של אלבומים חזקים, או שמא יפשלו שנית גם באלבומם החדש, Kaoskult?
לסקירה המלאה
ציון: 
Lamb Of God – Wrath
מאת: עדי כהן
Lamb Of God תפסה אצלי מקום בלב ובצדק – היא הצליחה לרתק אותי עם האלבום As The Palaces Burn כבר בהכרות הראשונה שלי איתה, לפני כמה שנים באמצע הלילה, ברכב של "דפיילר" שהתעקש לגאול אותי מבורותי המוזיקלית. ואכן תחושת ההתעלות הגיעה מיד, מה שבעיקר הרשים אותי היה החיבור והכימיה שזועקים מבין הצלילים. הכל יושב במקום, הכל מדויק. זה לא "עוד להקה שעושה גראולים ורעש" (ובינינו, יש גם לא מעט להקות כאלה): אצל Lamb Of God ישנו תחכום, ישנו יופי וטכניקה בלתי מתפשרת. לא סתם הלהקה מצליחה להתעלות מעל להקות מודרניות אחרות ולתפוס לה מקום של כבוד במטאל העולמי – זוהי איכות שלעיתים חסרה במוזיקה העכשווית, ואצל הלהקה נמצא בשפע.
לסקירה המלאה