סיכום השנה – מטאל מלודי

שנה חלפה, שנה באה ואני כפי ארימה… וארקוד לי לצלילי ג'יג כמו כל חובב פולק משוגע. מוזר? אני לא יודע מה איתכם, אבל כל השנה הזאת הייתה מוזרה ביותר בתחום המטאל המלודי הנרחב. נתחיל בזה, שכשאני מסתכל על רשימת הציפיות שהייתה לי משנת 2004 אני נדהם לגלות שהתחזיות שלי או עלו מעל למצופה, או ירדו לבור תחתיות ועשו שם בלגן נוראי. משם זה ממשיך לכל מיני הפתעות מוזרות שצצו להן השנה וזה מסתיים בבום אחד גדול מצד להקה שלא חשבתי שתהיה קשורה לכתבה שלי – מה לעשות שאני מניאק ולקחתי לי תת-ז'אנר שכולל בתוכו את כל הסגנונות במטאל ויש לי תירוץ לכתוב על מה שאני רוצה… מוהאהאהא…

לפני שנתחיל, אני חייב התנצלות לכל חובבי הסגנון שכן במהלך השנה פסחתי מלסקר על מספר לא מבוטל של אלבומים לא רעים בכלל. זה לא אתם, זה אני. לפחות אני מקווה שעם הסיכום הזה אני אכסה פחות או יותר את כל מה שהיה מענין השנה, הרי אף פעם לא מאוחר לשמוע משהו טוב… אז יאללה הצטרפו לריקוד.

אלבום הפולק מטאל הנותן בראש של השנה:

Turisas – Battle Metal (סגנון: מטאל פגאני ברברי מלחמתי!)

אם אלה היו Korpiklanni או Asmegin שעשו לי את בשנה שעברה, הפעם להקת Turisas לקחה את כל הקופה. הלהקה הפינית קיימת כבר 7 שנים אך רק השנה לאחר מאמץ רב היא הוציאה את אלבום הבכורה שלה העונה לשם "Battle Metal". מהשניה הראשונה ועד דפיקת הראש האחרונה לא הפסקתי להנות ממתח החצוצרות המהול בנגינת כינור, חליל ושאר מרכיבי הפולק אשר משתלבים בצורה אפית וכובשת בין מרכיבי המטאל הקיצביים של הלהקה (קחו נשימה). שירים כמו "Battle Metal" ו-"Midnight Sunrise" הפכו את האלבום ללהיט בכל אשר היה. אין פלא שהלהקה כבר חתומה להופעה בפסטיבל Wacken Open Air שיתקיים בחודש אוגוסט בגרמניה. אני אישית עוד ממשיך להאזין לאלבום ועד שיתנו לי כאפה אני כנראה לא אפסיק. קשה להאמין שזהו רק אלבום הבכורה ועוד יותר קשה לדעת איך החבר'ה יוכלו להתעלות על עצמם עם האלבום הבא… הרימו את הגרזנים שלכם!

מועמדים נוספים:

Finntroll – Nattfodd (סגנון: פולק [אומפה] \ בלאק מטאל)

הטרולים חזרו עם אלבום חדש ונוצץ אך מה חבל שלא נותן בראש כמו הקודמים. מקצבי ההומפה והאקורדיון ממשיכים להפציץ במלוא המרץ ושירים כמו "Trollhammaren" ו-"Nattfodd" גרמו לי להקשיב לאלבום עוד מספר פעמים, אבל בלעדי מיסדי הלהקה, הסולן קטלה והגיטריסט סומניום שנאלצו לעזוב בדרכים לא קונבנציונאליות, נראה כי Finntroll צריכים עוד לעבוד על עצמם מחדש כדי לחזור לימים הטובים שלהם, או לפחות להגיע לימים טובים חדשים.

Skyclad – A Semblance Of Normality (סגנון: פולק מטאל מלודי)

ההרכב הבריטי הותיק חזר השנה עם אלבום חדש ומקפיץ לגמרי. עם ליריקה ביקורתית-משו ומקצבי כינור חותכים לגמרי, נראה כי הלהקה, אף על פי הסולן הלא-ת'ראשי והלא כלכך מלהיב שיש לה בשנים האחרונות, מתקדמת לכיוון הנכון ואני מצפה לשמוע את מה יתפתח ממנה במהלך השנה. אם רק הסולן היה אגרסיבי ומהיר יותר, היה אפשר לתת בראש עם האלבום הזה כמו שצריך, כרגע מה שאפשר לעשות איתו זה לרקוד עליו… וזה לא כלכך מטאליסטי מצידנו.

Wintersun – Wintersun (סגנון: דת' מטאל פולקי-ויקינגי עם נגיעות בלאק :P)

הרשו לי להציג בפניכם הרכב פולק חדש בשטח, או ליתר דיוק פרוייקט פולק חדש – והפעם זה לא קשור ל-Vintersorg הפסיכופט אז הסירו דאגותיכם. Wintersun היינה פרוייקט הסולו של סולן\גיטריסט להקת Ensiferum לשעבר – Jari Mäenpää שהחליט שהוא הפעם פועל לבד ועושה הכל בעצמו, וזה מה שיצא. בהתחלה התלבטתי האם לכתוב על אלבום הבכורה החדש או לכתוב על האלבום האחרון של להקתו הקודמת של Jari, העונה לשם "Iron" אבל לאחר מספר האזנות הגעתי למסקנה שאנסיפרום ישארו בשטח לבנתיים ואילו לפרוייקט החדש הזה אני צופה דברים טובים. אם זה בשיר אפי כמו "Battle Against Time" עם המקהלה הויקינגית, או בשיר מהיר ושובר ראש כמו "Beyond The Dark Sun" אפשר לראות את הפוטנציאל שיש לנו פה. כל מה שרק צריך לעבוד עליו זה אולי להוסיף איזה כמה חברי להקה ולהסגר על סגנון מסוים. תחליטו מה זה!?

אלבום הפאוור\הבי מטאל של השנה שלא גרם לי להרגיש מתרומם לגמרי:

Edguy – Hellfire Club (סגנון: פאוור / הבי מטאל קופצני מפוצץ עולמות)

הוהו… ואני חשבתי שהמקום הראשון ילך לאהבת נעורים אחרת שלי הלא היא להקת Rhapsody (שאותה אני לא אזכיר עד שלב מאוחר ורע יותר בכתבה). אין מה לדבר, Edguy שיחקו אותה השנה עם אחד מהאלבומים הטובים ביותר שהגיעו אלינו מהסגנון הזה בשנים האחרונות. מהיר יותר, אגרסיבי יותר, קופצני יותר והרבה יותר דביק (מבחינת המילים – לא משהו אחר!). מה שמתחיל כברכה על הצטרפותינו למופע הפריקים, מסתיים בכך שאנחנו לא רוצים לצאת בכלל. עם שירים כמו "Mysteria" שהגיע בגרסת דואט של Tobias Sammet יחד עם Mille Petrozza (מלהקת Kreator) שפוצצו עולמות, או "King Of Fools" שכלכך כיף לשמוע אותו, אין מצב שהאלבום הזה לא ישרט לכם משימוש יתר! בין המלודיות המטורפות, מקצבי הגיטרה החותכים וקולותיו של לוציפר הגונח, אין סיכוי שלא תאהבו את מה שתשמעו, אני מפציר בכם… וגם לוציפר איתי.

מועמדים נוספים:

Dream Evil – The Book Of Heavy Metal (סגנון: הבי מטאל מסורתי!)

לאחר מספר אלבומים כושלים למדי (לטעמי), הרכב האולדסקול-סטארז חוזרים עם אלבום ההבי מטאל המסורתי היחידי שאני איי פעם יאהב (לפחות כרגע). עזבו אותי מ-ManOwar או כל מיני זיקני (ג'ודאס) צפת, השנה קיבלנו את הדבר האמיתי. ותסלחו לי הו בלאקרים אפלים על גניבת המושגים אבל כאן תמצאו מטאל טרו לגמרי. עם שירים תותחים אחד אחד ואפילו בלדות לא רעות בכלל, אני חושב שאת האלבום הזה שמעתי הכי הרבה השנה בכלכך קצת זמן, והכי נמאס לי ממנו השנה עקב אותה סיבה. זה ממכר, זה טוב וזה יהפוך למשהו ממאיס. אבל כל עוד אתם יכולים לשלוט בעצמכם, אתם מוזמנים לפתוח את ספר התורה ולהקשיב מאיפה הגיעו אבות המטאל! ואסיים בציטוט מנצח – "אנחנו לא זקוקים למכוניות, או נשים מכוערות!"

Sonata Arctica – Reckoning Night (סגנון: פאוור מטאל מלודי)

לא מזמן יצא לאור האלבום הרביעי במספר של הרכב הפאוור מטאל המלודי מפינלנד ואני נדהמתי מחדש. אין להרבה להקות פאוור מטאל אנרגיה מדהימה כמו שיש לחבורה הזו, וזה בדוק. אתם יכולים להביא לי מקצבים בומבסטיים, ריפים חותכים, סולואים מרשימים ושלל מטעמים מהסגנון, אך רק Sonata Arctica יכולה להביא את הטאץ' שמצליח לשלב בין מקצבי הגיטרות, התופים והבאס לבין נגינת קלידים גרובית, קיצבית ומהירה אשר מובילה את הלהקה בכל פעם לגבהים חדשים. בוגרים יותר, נחושים יותר ונשמעים הרבה יותר טוב, Sonata Arctica הראו לכולם שהם עדיין פה ולא מתכוונים ללכת כלכך מהר. שירים כמו "Misplaced" ו-"White Pearl, Black Oceans" הצליחו לרגש אותי בכל הקשבה חוזרת, אפשר לחזור לאלבום הזה מתי שרוצים וזה בטח יקרה עוד הרבה במהלך השנה הבאה.

Nightwish – Once (סגנון: אממ… פאוור מטאל כזה)

רבים מכם בטח שאלו למה אחד מהאלבומים החשובים של השנה לא קיבל אפילו סיקור במגזין שלנו. ובכן, אני הסיבה. את האלבום החדש קיבלתי מבעוד מועד ומה אני אגיד לכם, כשהתחלתי לשמוע אותו בפעמים הראשונות, היה לי קשה מאד איתו, לא זיהתי את Nightwish המוכרת והטובה, עם המלודיות, עם קול האופרה הנפלא של Tarja הסולנית ועם כל מה שלמדתי לאהוב בלהקה הזאת. רק בגלל שלא ויתרתי על אחת מהלהקות האהובות עלי, המשכתי לנסות ולהקשיב, שוב ושוב והנה אחרי כמה חודשים אני מוצא את עצמי מדקלם את כל השירים באלבום וממשיך לשמוע אותו אף על פי ההרגשה שהייתה לי בהתחלה. זה לא שאני טעיתי, אלא פשוט למדתי להכיר את Nightwish מודל 2004. הם יותר מיינסטרים מבעבר, מוכרים גם לאנשי חוצות לא מטאליסטים, אבל בכל זאת הם משלנו, הם גדלו איתנו, Nightwish הצליחו למרות הכל לשמור על חלק מהיחודיות שלהם, להתפשר על כמה מאפיינים אחרים ובכל זאת להתחבב על מרבית המעריצים הותיקים. לי אישית קשה עם להקות שמשנות סגנון, אבל למזלי אני לא נעול כלכך כדי לא לקבל את זה בסופו של דבר. זה קורה, וזה ימשיך לקרות… נייטוויש בכל זאת הוציאו השנה אלבום נפלא ומצליח במיוחד. כל שיר באלבום מיוחד בפני עצמו וכיף להאזין לכולם מתי שרוצים. נראה לאן השנה הזו תוביל את הלהקה. אני כרגע אופטימי.

מילה נוספת על: Dragonlord, Axxis, DragonForce ו-Dionysus – כל אחת מהלהקות שיחררה השנה אלבום לא רע בכלל. לכל אלה שמחפשים דברים טובים מהז'אנר, תנסו את הלהקות האלה ותרחיבו קצת את הרשימה שלכם. לא תתאכזבו.

אלבום הפרוג-הלא-כלכך-פרוגרסיבי (אני לא אודה בזה שאני שומע את הסגנון הזה!) של השנה:

Orphaned Land – Mabool: The Story Of The Three Sons Of Seven (סגנון: פרוג \ דום \ דת' מטאל עם נגיעות אוראנטליות וחפלה בחצר)

הפעם, בניגוד לסקירה-מגילת אסתר שלי (2700 מילה בערך) שפירסמתי על האלבום, אחסוך במילים. אורפנד לנד, אחד מההרכבים הותיקים שיש לנו בארץ, חזרו לאחר 7 שנים עם אלבום חדש חוצה עולמות. שילוב של מטאל איכותי, מנגיעות פרוגרסיביות ועד ריפים קטלניים סטייל At The Gates, יחד עם הפן האוריאנטלי, יוצרים את האלבום הכי מענין שיצא בשנים האחרונות. שירה נקיה, ארסית, במגוון שפות, שילוב של קול נשי ועוד מגוון רב של מאפיינים השזורים לכלי הנגינה מרכיבים שירים מיוחדים במינם. מ-"Birth Of The Three" ועד ל-"Rainbow", לא תמצאו כאן רגע משעמם אחד. אם אתם במצב רוח אגרסיבי, או רוצים להירגע וכן כמובן לדפוק את הראש, תמצאו פה מהכל. כרגע Orphaned Land מתכוננת לקראת הטור שלה במדינות הבלקן – תורכיה, יוון ובולגריה לא לפני שתתן הופעה נוספת בארץ לפני הטיסה שלה. אני צופה שבשנת 2005 הלהקה תגיע למקומות נוספים ברחבי העולם ותעשה שם טוב למטאל הישראלי באשר הוא. כל הכבוד!

מועמדים נוספים:

Ayreon – The Human Equation (סגנון: פרוג \ אמביאנט \ פולק מטאל)

אחד מהאלבומים המיוחדים שיצאו השנה בסגנון הפרוג המעורבב הוא האלבום של היוצר ההולנדי המחונן Arjen Lucassen. בכל פעם שפניתי להקשיב לאיזשהו אלבום בפרוייקט של Ayreon נדהמתי לגלות אילו מוזיקאים Arjen הצליח לשלב הפעם ביצירה שלו. גם הפעם הוא לא מכזיב ומביא אלבום עם סיפור נפלא לתוך התודעה של בנאדם משותק, אשר דרך רגשותיו הוא חוקר מה הוביל למצבו. אם זה כאב חד, אהבה, זכרונות רעים וטובים הכל מובא כאן לידי ביטוי בקולותיהם של המוזיקאים האורחים. גם המוזיקה עצמה משלבת פולק קליל עם קצת אלקטרוניקה והרבה ריפים רגועים. זהו האלבום היחיד בפרוייקט הזה שהצלחתי לאהוב ממש את כולו. Arjen התעלה על עצמו הפעם והביא את אחת היצירות החשובות של השנה. מומלץ לכל מי שמחפש משהו חדש!

Evergrey – The Inner Circle (סגנון: פרוג \ הבי מלודי)

החבורה השבדית שהייתה אמורה להופיע בארצנו השנה וביטלה ברגע האחרון, שיחררה לה את האלבום החמישי במספר. הפעם קצת יותר כבדים מהאלבום הקודם, Evergrey מוכיחים לכולם שהתדמית שלהם כלהקה פרוגרסיבית היא שגויה. עם קול מחוספס, ריפים שוברים למדי ושירים מלנכוליים-קמעה, קיבלנו פה אלבום לא רע בכלל. עם ליריקה מענינת במיוחד, תוספת קול נשי מצד אישתו של הסולן ועוד כמה מאפיינים חדשים, אברגריי הצליחו להביא אלבום שונה יחסית מקודמו, אף על פי הזמן הקצר שהיה בין יציאת שני האלבומים. יש פה כמה שירים טובים למדי, אבל סה"כ אותי האלבום לא החזיר להקשבות רבות כלכך.

Vintersorg – The Focusing Blur (סגנון: פחד – אלוהים – פרוגרסיבי במקצת)

הגדרתי את האלבום הזה הכי טוב בסקירה שלי ולכן אצטט משם: "מה לעזאזל הולך פה? מאיזה כוכב הגיע האלבום הזה? מי אני? מה אני? כמה שאלות אפשר לשאול את עצמי שוב ושוב עם כל האזנה לאלבום החדש מבית היוצר של Andreas Hedlund השוודי, איש האשכולות הרב-תחומי והסופר-פסיכופט הידוע בשם Vintersorg. האלבום החדש שיצא לו השנה דווקא לא רע בכלל, אבל זה שהוא טוב לא אומר שאי אפשר להתחרפן כשמקשיבים לו. ואם אתם זקוקים לעוד הוכחה בקשר אליו, אספר לכם שהאלבום משלב בתוכו… קחו נשימה… מוזיקת פולק-מטאל פרוגרסיבית, אוונגרדית וגותית עם נגיעות של ג'אז, שירת בלאק וקול נקי יחד עם סינתיסיזרים, סמפלים, שניצלים ועוד כל מיני דברים שמוחי לא הצליח לקלוט… כן, קחו דקה להירגע ותחזרו. אתם עוד פה?"

שונות:

Samael – Reign Of Light (סגנון: בלאק מטאל אינדסטריאלי – אטמוספרי)

כמעט לפני סיום השנה יצא לאוויר העולם אחד מהאלבומים המענינים ששמעתי לאחרונה. להקת הבלאק הותיקה Samael אשר הספיקה במהלך השנים להסב את הסגנון שלה לאינדסטריאל יצאה עם אלבום חדש לאחר 5 שנות שתיקה והראתה לכולם שהיא סיימה את המעבר בין הסגנונות ונסגרה על עצמה. האלבום החדש של הלהקה מתחיל עם ריפים אתניים (אשר חוזרים על עצמם לעיתים נוספות בהמשך) וממשיך לו בקצב אנדסטריאלי ממכר ושובר. כל האלבום קיצבי למדי ומשלב בתוכו את נגינת המטאל המוכרת יחד עם מרכיבים אלקטרוניים והכל על הצד הטוב ביותר. הליריקה גם מאד מיוחדת ומדברת בעיקר על המסע של האדם, בעולם, עם עצמו ובכל מיני מצבים שונים. כל מי שמחפש משהו אווירתי וקצת שונה מוזמן לנסות את האלבום החדש, אפילו אפשר לדפוק את הראש עם זה. לא תתאכזבו!

Therion – Lemuria / Sirius B (סגנון: דום \ גותי – אטמוספרי \ קלאסי \ אפי – מלנכולי … וגם קצת הבי!)

עם צמד האלבומים שיצאו להרכב השבדי הותיק Therion, נראה כי הלהקה הגיעה לאחת (או ליתר דיוק – שתיים) מיצירות הפאר שלה. שני האלבומים האחרונים אשר יצאו בו-זמנית מציגים לנו Therion מדהימה מתמיד. מלודיות, אווירה, סיפורים, הכל נמצא כאן. Lemuria – מלנכולי, רגוע ומלודי, ואילו Sirius B יותר כבד, מהיר וחם, אי אפשר להקשיב לאחד ולא להמשך לשני. השירים עצמם מדברים על מיתולוגיות, פרשיות קסומות ועתיקות, עם שילוב נגינה קלאסית, מקהלה קלטית, קול נשי וקולו הכובש של Christoffer Johnsson, המוח העיקרי מאחורי ההרכב המדהים הזה. הצטרפו למסע הסוחף ותנו לשירים לקחת אתכם למחוזות נפלאים. תענוג של דבר.

השונה מאד – האלבום שלא חשבתי שיהיה אצלי בכתבה:

Behemoth – Demigod (סגנון: דת' מטאל קורע עולמות – העיף לי ת'תחת!)

ממעמקי הגיהנום, באזור שאפילו אני עוד לא ביקרתי בו, להקת Behemoth הפולנית עבדה על האלבום החדש שלה ושיחררה אותו לעולם ממש לא מזמן. במילה אחת – אמאלה! ובמשפט – זהו הדבר הכי מפלצתי ואימתני ששמעתי בזמן האחרון. מהרגע הראשון שהאלבום התנגן אני כבר הייתי בעולם אחר לגמרי, העולם של Inferno, המתופף, אשר לכל אורך האלבום מפרק על מערכת התופים שלו מקצבים לא אנושיים וכלכך שוברים שאני עוד עלול להגיע בגללם לבית החולים, ואני לא צוחק. קולו הבהמתי של נרגל תורם גם הוא לחווית הגהנום, שלא לדבר על הריפים הקורעים שמתנגנים באלבום. לא חסרות פה גם מלודיות לא רעות בכלל, אם זה נגינה המזכירה קצת הבי מטאל, או הפתיחה הנעימתית של שיר הנושא "Demigod", הכל כאן מושקע מעל ומעבר. אני מקשיב לאלבום בקושי שבוע ואני לא יכול להפסיק. כמה כיף לסיים את השנה האזרחית בבום אחד גדול או ליתר דיוק – במתח בומים אימתני וכואב לפנים. איה!!!

לא רק אלבומים טובים היו לנו השנה. שווה גם להזכיר את אלה שאיכזבו בצורות לא יאומנות. האלבומים שחשוב שכולם ידעו להתרחק מהם. מה חבל, מה מר. איך נפלו גיבורים….

האלבומים שלא היו צריכים לצאת בכלל:

Rhapsody – Symphony Of Enchanted Lands II: The Dark Secret (סגנון: פאוור מטאל סימפוני)

אם אני התאכזבתי ממשהו אחד השנה זה היה האלבום הזה. הציפיות שהיו לי ממנו בסיכום של השנה שעברה היו כלכך גבוהות עד שמהנפילה כל עצמותי נשברו. אז נכון, ככל שאני יודע זו אחת מההפקות הגדולות ביותר לאלבום מטאל כלשהו – יש פה אורקסטרה של למעלה מ-50 נגנים, מקהלת אופרה שלמה ואפילו שחקן הוליוודי וותיק ומוכר, הלא הוא סר. כריסטופר לי, אך מה חבל שהלהקה לא השתמשה בקלפים שלה כמו שצריך והפסידה הרבה מאד לדעתי. אמנם ההשקעה מרשימה ביותר אבל בתור מישהו שחיכה לשמוע את השילוב של כל המרכיבים האלה ביחד אני חשבתי שהאלבום החדש יהיה בין פיסגת יצירות המטאל של כל הזמנים. אך בעוד שהשירים נשמעים יותר חיים ופחות מלאכותיים, חסר בהם מרכיב חשוב וקריטי במיוחד – מקוריות אשר אליו מצטרף מרכיב נוסף שהלהקה הייתה מאד מוערכת בגללו – האנרגיה. אז הפעם הם לא השתמשו במחשב כדי להפיק את הצלילים המלודיים … אלא לקחו תזמורת שלמה שעולה אנערף-כמה-כסף כדי להפיק את אותם צלילים מלודיים רק "באמיתי" – מרשים אבל … ממוחזר בצורה מעצבנת במיוחד. אין לי עוד מה להוסיף מלבד זה שאולי הלהקה תציל את עצמה ב-2005 עם ה-EP שהיא הולכת לשחרר בקרוב. נראה מה יהיה.

After Forever – Invisible Circles (סגנון: עכשיו… פאוור \ הבי כזה)

עוד אחת מהתקוות שלי ל-2004 נגוזה לה ככה. כשבסוף שנה שעברה יצאתי מתוסכל מה-EP שהלהקה שחררה אשר חשבתי אותו לניסוי לא מוצלח, מסתבר שהמשיך לו גם לאלבום המלא ששוחרר לו במהלך השנה. כמו שכבר ציינתי פעמים רבות בעבר, ואמשיך לציין עד שאראה אחרת – מסתבר שהלהקה בהחלט לא שרדה את עזיבתו של הסולן\מלחין\גיטריסט Mark Jansen לטובת להקתו החדשה – Epica שאף נשמעת כמו גרסה יותר טובה של להקתו הקודמת. למרות ש-After Forever לא איבדה מכשרונה המוזיקאלי ואף התבגרה והשתפרה, סגנון הלהקה השתנה משמעותית ממה שהיינו רגילים אליו, מקצבי הגיטרות והתופים הכבדים התחלפו בריפים של פאוור מטאל, וקולה של הסולנית Floor גם עבר תפנית קלה והוא פחות עוצמתי ורגוע ממה שאהבתי בלהקה. עם סמפלים משונים, דיאלוגים ארוכים ויותר "שנונים" משל דוסון קריק וכן גם כמה מרכיבים אחרים – נותנים למאזין הרגשה כאילו האלבום נמצא באיזה סרט רע מאד, מה שלמעשה לא רחוק מהאמת. אני לא יודע מה התוכניות של הלהקה לשנה הקרובה, אבל אני מקווה שהם יעבדו על עצמם ויחזירו עטרה ליושנה.

Elvenking – Wyrd (סגנון: פולק – פאוור מטאל)

לאחר האלבום המופלא שהלהקה האיטלקית הוציאה איי שם בשנת 2001, אני כולי הייתי אחוז ציפיה לקראת היצירה החדשה של האלפים. וכך, כמעט 3 שנים לאחר צאת האלבום "Heathenreel" מגיע אלינו, יחד עם שינוי קטן בלהקה, האלבום החדש העונה לשם "Wyrd". אני לא יודע אם זה בגלל ששני חברי להקה (שביניהם הסולן) עזבו, או שכרגיל כאיטלקים תקף אותם שגעון, אבל האלבום החדש פשוט לא טוב מספיק כדי להקרא Elvenking. אפילו הלהקה עצמה רומזת לזה וכבר החלה לעבוד על האלבום השלישי במלוא המרץ לא זמן רב מאז צאת האלבום השני. יש פה פולק, יש פה פאוור מטאל, אבל שום דבר לא נשמע מתאים ומלהיב מספיק. חבל על האלבום הזה וחבל על אחת מהלהקות ששמרתי לה מקום טוב ברשימת אלבומי המטאל של השנה שלי. כולי ציפייה לקראת האלבום השלישי שיגיע איי שם ב-2005… מה שכן, בטוח נראה את הלהקה בסיכום שלי עוד שנה.

Norther – Death Unlimited | Skyfire – Spectral (סגנון: דת' מלודי)

שתי הלהקות ששיבחתי כלכך ב-2003 חזרו אלינו עם אלבומים חדשים גם השנה. אין הרבה מה לספר עליהם מלבד זה ששום דבר לא חדש תחת השמש אצל כל אחת מהלהקות. ריפים דומים, כמעט אותן מלודיות – אין פה שום דבר ששווה את הקניה, עדיף כבר לקחת את אחד מהאלבומים הקודמים. ואני חשבתי שהן יתעלו על עצמן…. כמה חבל!

הציפיות מ-2005… התחלה מעורפלת:

שנת 2005 כבר בפתח ולי אישית יצא לקבל הצצה למה שאנחנו הולכים לקבל לפחות בתחילת השנה. אני עוד לא יודע איך השנה תתפתח אבל כרגע הכל מעורפל. מצד אחד להקת ההבי מטאל (הטובה ביותר לשנת 2003) – Masterplan משחררת את האלבום השני שלה שנשמע טוב אפילו יותר מקודמו, ומצד שני להקת Tristania (לה חשבתי שיצא אלבום ב-2004), צפויה לשחרר אלבום חדש שלפי מה ששמעתי הוא שונה (לרעה) מכל מה שהכרנו אצל הלהקה. התחלה מוזרה, אבל אני עוד אופטימי. להלן רשימת הציפיות שלי לשנה הקרובה, כרגע לפחות.

להקת הפולק מטאל הפינית Korpiklanni צפויה לשחרר בינואר את האלבום השני שלה (לאחר שינוי שם הלהקה) ונראה לפי הסמפל ששוחרר שזה הולך לשבור את רחבות הפולק מטאל כמו שהאלבום הקודם עשה בסוף שנה שעברה.

Moonsorrow, להקת הויקינג מטאל האהובה עלי, תשחרר את האלבום הבא שלה בחודש פברואר ולפי ההבטחות הוא יהיה הרבה יותר מרושע מקודמיו. מענין מה מתכננים לנו חבורת הפינים המשוגעת הזו.

להקת הבלאק מטאל המלודית Graveworm שיחררה לא מזמן וידאו קליפ מתוך האלבום החדש שלה שלא ידעתי בכלל שעומד לצאת עוד מעט. נראה כמשהו מענין מאד. חסרות קצת מלודיות אבל נחכה ונשמע.

כמו שבשנה שעברה חיכתי להם, אני עדיין מחכה לאלבומים הבאים של להקת Bal-Sagoth האפית-ברברית ולהקת הבלאק האטמוספרית Summoning. נראה כי נקבל משתי הלהקות אלבומים מענינים מאד.

Sentenced הפינים, צפויים לשחרר את האלבום הבא שלהם. נראה לאיזה סגנון הם ידבקו הפעם.

להקת Elvenking, לאחר שחזר הסולן הראשון שלה Damnagoras, יושבת כבר ברגעים אלו על כתיבת אלבום חדש, במיטב מסורת האלפים. אני ממש מקווה שהוא יתעלה על קודמיו.

Kovenant יחזרו אלינו השנה עם אלבום חדש העונה לשם "Aria Galactica". אני מאד מקווה שהוא יחזיר את האהבה שלי להרכב לאחר הכשלון שהיה עם S.E.T.I. בשנה שעברה.

Galloglass ו-Thy Majestie, הרכבי הפאוור מטאל המלודיים, עובדים על האלבומים החדשים שלהם במלוא המרץ. אם שום דבר לא ישתבש בדרך אנחנו נקבל דברים טובים לפי התצפיות.

לאחר התהפוכות שעברנו בשנה האחרונה, אני משתדל להנמיח את הציפיות שלי מהשנה החדשה. רק מקווה שיהיה מעניין וטוב עם הלהקות החדשות שיגיעו ועם ההרכבים הותיקים והמוכרים. אז הצטרפו אלי או ברחו על נפשותיכם… עוד שנה מלודית מתחילה לה-לה-לה.