סיכום השנה של מגזין מטאליסט – אלבומים ישראלים
גם השנה ריכז צוות מטאליסט את כל החומר המוזיקלי (כמעט) שהפיקה הסצנה ה"קטנה" שלנו בשנה האחרונה, 41 כותרים שונים מפורטים בסקירה שלנו, ועוד שבעה אלבומים שהיו נבחרי השנה של כתבי המגזין ומופיעים בכתבה נפרדת.
סה"כ 48 כותרים שונים שהקדשנו להם ימים כלילות, הקשבנו, חקרנו וכתבנו על כולם. אנחנו בטוחים שיש דברים שפספסנו ולא זכו להכנס, אבל באמת שעשינו מאמץ לכלול את כולם.
תודה ענקית לדני אחירון שעזר לנו באיסוף המידע, והנה הם לפניכם, האלבומים, הEPים ושלל כותרי המטאל שראו אור בשנת 2015!
אלבומים מלאים
Hammercult – Built For War
ז'אנר: ת'ראש/בלאקנד דת' מטאל
זוכי המטאל בטאל בווקאן 2011 מכים בפעם השלישית עם אלבום מלא. האמרקאלט לא ממציאים את הגלגל ולא מתיימרים לעשות את זה. מה שהם כן רוצים לעשות זה מטאל מהיר, כבד ונותן בראש שמקבל את השראתו הן מהת'ראש האירופאי (טוב, להגיד שהשפעת סלייר לא מבצבצת מבעד לריפים, זה פשוט לא יהיה נכון, ולא לחינם בקטעי הבונוס שבאים עם האלבום יש גם גרסת קאבר לאגדת הת'ראש) והן מז'אנרי האקסטרים. ואין מה לומר, הם בהחלט עומדים במשימה ועושים את זה טוב ואיכותי.
Built For War הוא עוד אבן דרך חשובה גם מבחינת הלהקה, אך גם – בראייה רחבה יותר – מבחינת המטאל הישראלי כולו. הישגי האמרקאלט יכולים וצריכים להוות השראה להרכבים ישראלים צעירים, לדרבן אותם לעשות מטאל מצוין, ולהצליח בארץ ובחו"ל.
האזינו ל Hammercult
קין והבל 90210 – וידאודרום
ז'אנר: סלאדג'/סטונר/גרוב מטאל
תמיד חסרות במטאל להקות שמצד אחד לא לוקחות את עצמן ברצינות, מפיצות הומור וגורמות לטירוף חיובי עם חיוך אצל המאזין, ומצד שני, לא מתפשרות על איכות הסאונד והביצוע, ואפילו מחביאות ביקורת חברתית בין קפלי השיגעון. ולכן ההצלחה של קין והבל 90210 אינה שייכת אך ורק לגל העכשווי והגלובלי של הסטונר/סלאדג', וגם לא רק לעובדה שהם שרים בעברית – אלא בראש ובראשונה לתמהיל הזה של הסאונד השמנוני, האיכות הטכנית, הגישה הפאנקית, הנראות הגריינדקורית וההומור, בהחלט ההומור.
וידאודרום קרוי על שם סרטו הקלאסי והמטריד של קרוננברג מ-1983. האלבום מכיל חמישה שירים עם לא מעט התייחסויות לתרבות ולאקטואליה הישראלית, והמון טירוף מוזיקלי וטקסטואלי – מתכון בטוח להנאה כבדה וקלילה בו זמנית.
האזינו לקין והבל 90210
Kessef – The Meaning of Stam
ז'אנר: סלאדג' מטאל
בניגוד לסלאדג' של קין והבל, הסלאדג' של כסף יונק ממקורות אחרים לגמרי. אין כאן צחוקים וטירוף מהסוג החיובי והמגוחך. יש כאן ניהיליזם, ייאוש ואפלה. כמעט אותו ז'אנר, אווירה אחרת לגמרי.
ברמה המוזיקלית אלבום הבכורה של כסף נע בין מה שיכול היה להיות בלאק דיפרסיבי אם הגיטרות לא היו נמוכות כל כך, ובין דום שמנוני שיושב לך על הנשמה כמו גלגל של מכבש מלא גריז ואספלט רותח. בין גרוב ואפילו רוק'נרוליות מסוימת, ובין נויז אווירתי שחור משחור.
כמו שכתב שגב בסקירה שלו לאלבום, האלבום הוא לא יצירה מוזיקלית לכל אחד, אבל אין ספק שבשביל אוהבי הז'אנר יש כאן פנינת מיזנתרופיה איכותית ביותר
האזינו ל Kessef
Righteous Tombs – Practice From Hell
ז'אנר: בלאק מטאל
האמת שקשה למצוא מידע על קברות הצדיקים ברשת. בגדול מדובר על רביעייה המורכבת משני גיטריסטים (אחת מהם היא גיטריסטית), מתופף ובסיסט/סולן שעושים בלאק מטאל מחתרתי.
כשמאזינים לאלבום הקצר ישנה תחושה חזקה של פאנקיות שמזכירה במידה מסוימת את רוח הפאנק של הרכבי הבלאק הראשונים.
גם לאוהבי בלאק היצירה הזו לא תהיה קלה לעיכול – הסולן/בסיסט לא עושה סקרים בלאק טיפוסי, אלא משהו שנשמע יותר כמו צרחות אנוש שמקלפים ממנו את העור בעודו בחיים, התיפוף חסר בלאסט-ביטים ולא נדחק מאחורי שאר האלמנטים כמו שקורה בדרך כלל בבלאק ובמיוחד ב-Raw Black Metal, והבס נמוך יחסית לז'אנר, כך שאם אתם מחפשים את השונה, הקיצון והאנדרגראונד בבלאק שלכם, כדאי שתעשו היכרות עם האלבום הזה.
האזינו ל Righteous Tombs
Arallu – Geniewar
ז'אנר: בלאק/דת'/פולק מטאל
אראלו הוא שמו של העולם התחתון במיתולוגיה המסופוטמית. אראלו הוא גם שמה של אחת מלהקות המטאל הותיקות בארץ. כזו שעדיין פועלת. 18 שנה, 6 אלבומים מלאים והופעות לצד ענקיות כמו Behemoth ו-Meyhem, ובכל זאת, אפשר להגיד שהשדרוג הגדול הגיע רק השנה, עם האלבום האחרון Geniewar.
שלא תטעו, מוטי דניאל או Butchered – האיש שאראלו זה הוא והוא זו אראלו – לא התרכך. המוזיקה לא פנתה להיות קליטה יותר, והליריקה לא הפכה לדבש ואהבה. אך אין ספק שהסאונד טיפס בכמה רמות, הבלאק/דת'/ת'ראש/פולק הברברי אימץ מעט יותר נגישות, והליריקה?! בואו נגיד שאם אתם ישראלים, מחכות לכם בתחום הזה כמה הפתעות מעניינות.
האזינו ל Arallu
Chugun – Virus
ז'אנר: ת'ראש/דת' מטאל
הדברים הראשונים שקופצים לעין ולאוזן כשמתעניינים בצ'וגון ובאלבום הבכורה שלהם, זו קודם כל העטיפה הת'ראשית המדליקה, ושנית, הסולנית דניס – קשה להאמין איזה קולות יכולים לצאת מהבחורה הקטנה הזו. שמישהו יביא מים קדושים או משהו…
צ'וגון נוסדה בעזרת פורום מטאליסט אי אז ב-2010. ב-2014 הם התחרו במטאל באטל המקומי, והשנה הוציאו את אלבומם הראשון שנקרא וירוס. הסגנון באלבום שיצא עצמאית הוא ת'ראש/דת' בטעם של פעם עם נגיעות של מודרניות פה ושם, כשהדבר הבולט כאן מעבר למוזיקה הטובה הוא המקום הבולט בפרונט המוקדש לבס – אין ספק שזו עוד נקודה שכל מטאליסט יזקוף לזכותם.
חברי צ'וגון אולי אלמוניים יחסית, אך אם הם ימשיכו במה שהם עושים, החתמה ועוד אחים צעירים לוירוס זה רק עניין של זמן.
האזינו ל Chugun
הידרוליזט-הידרוליזט
ז'אנר: אלטרנטיב\סטונר רוק\בלוז
הנה בא גל גדול, וזה גל הרטרו. החבורה הזאת גולשת על הגל הזה ונראה שנהנית מכל רגע.
הם נשמעים כמו הרוק\מטאל של שנות ה 60-70. לפעמים משהו באזור ה STONER, ולפעמים קצת יותר אנרגטיים.
האמת, הם מנגנים אחלה. זה נשמע אמין. הסאונד, הריפים התיפוף, זורם לא רע. ברמה האישית, אני שונא מילים שטותיות. הורס לי הכל ומקשה עליי להתייחס ברצינות, זאת השפעה אחת של הפאנק על המטאל שאסור היה לה לחלחל. בנוסף, היה נחמד לשמוע משהו שלוקח את הרטרו למקום קצת מקורי.
אבל אם אין לכם בעיה עם חוסר מקוריות, אם מילים שטותיות אפילו משעשעות אתכם ואם אתם מחבבים מאוד את גל הרטרו המוסיקלי, נראה לי שתעופו על האלבום הזה.
האזינו להידרוליזט
Maanish-Under The Fig Tree
ז'אנר: דת' מטאל
Maanish עם האלבום הראשון שלהם, אלבום שעליו הם עבדו שנתיים. וזאת חתיכת יצירה בשביל אלבום ראשון. נתחיל מזה שאני חושב שהם זרקו לתוך כור היתוך כמעט כל סגנון מטאל קיים ועוד כמה ז'אנרים מסביב. נמשיך בזה שהם חבורה של נגנים דיי פסיכים שנשמעים טייט לאללה.
מה שיצא להם זה אלבום כבד. מה זה כבד? כבד מאוד, אינטנסיבי בטירוף עם מעברים חדים וגראול פסיכי משולב בשירה נקייה. זו לא האזנה קלה, אבל בטוח מעניינת.אם זה מה שיוצא באלבום ראשון, אני כבר מסוקרן מאוד לדעת לאן הם עוד יגיעו.
סימנתי לי ללכת לראות אותם לייב. מעניין לראות אם הם יכולים לתרגם את הטירוף הזה גם על הבמה.
האזינו ל Maanish
Knees Please – Where's Ma Money
ז'אנר: סטונר\סלאדג'\נויז מטאל
הברכיים מעידות על עצמן שהם מנגנות סטונר פופ. כשנדחקים לפינה ומאוימים בהחרמה של כל המצתים הזמינים, הם יפרטו שהם מנגנים סטונר מטאל עם זליגה לסלאדג' וגם אספקטים של נויז, דום וגראנג'. לא באמת יודע מה כל זה אומר, אבל אני אגיד לכם איך זה נשמע. רוק אגרסיבי, נמוך, מהסוג שנועד לשחרור שדים פנימיים. סאונד פתוח וקשה, שלפעמים מזכיר לי את PJ HARVEY הצעירה, כשעוד היו לה שתי ביצים ענקיות, והיא עשתה רעש מענג מאוד. לרית'ם הכבד תצטרף לפעמים מלודיה זייפנית. מלודיה זייפנית זה דבר חמקמק, קשה לעשות אותו ולהישמע טוב. אבל הברכיים משתמשים בזה מעולה. זה מוסיף למוזיקה שכבה מלודית מצד אחד אבל גם תחושה של ניכור וכבדות מצד שני.
השלישייה הזאת מנגנת טוב ומנגנת טוב ביחד.
האזינו ל Knees Please
Hatealldaylong – Hatealldaylong
ז'אנר: Grindcore
אמיר ברכה הזה יודע למסמר את מה שהוא רוצה. ככה זה נשמע בכל אופן. לאחר שסיפק סחורה מסחררת עם אלבום הבכורה של Chugun על עמדת התופים, ולאחר שהוכיח שהוא ב-Death Metal יודע להתמקצע מספיק עוד מתקופתו ב-Capillaries, הגיע הזמן שיעשה אלבום קיצוני משל עצמו. Hatealldaylong הוא המקום בו Brutal Truth פוגשים קצת Agoraphobic Nosebleed ויוצרים יצירה שלמה של 17 שירים אלימים, חלקם איטיים כמו לראות את הצבע מתייבש, חלקם מהירים כמו AK-47 על אוטומט, וכולם מכאיבים כמו לקלף את העור מהגוף, לפעמים במהירות עם כלי עזר, ולפעמים לאט-לאט בציפורניים בלבד. אף אחד לא אמר ש-Grindcore צריך להיות ידידותי למשתמש, אבל Hatealldaylong נותנים למזוכיזם מוסיקלי תנופה מחודשת. זה אמנם לא קורע את עור התוף, אבל זה בהחלט מוסיקה שנשמעת כאילו מקומה בגיהינום ובבתי משוגעים. העובדה שברכה כנראה אחראי באופן בלעדי על המוסיקה רק מוכיחה שיש לו עדיין המון דברים חולניים להביע, על אפם וחמתם של אלה שזה כבד להם מדי. 17 דקות של אימה שמיעתית, לחובבי אלימות מוסיקלית בלבד.
האזינו ל Hatealldaylong
Alien Fucker-Rape Party
ז'אנר: Grindcore
טוב, אם יש משהו אחד בולט שאפשר להגיד על החייזרפילים האלה, זה שהם הולכים עם, מה לעזאזל שהם עושים, עד הסוף.
מה שתשמעו פה, זה אקסטרים מטאל משולב בכל אלמנט אפשרי שיוציא את הרצינות מהעניין, מנגינות וסאונדים שנשמעות כמו משחק מחשב משנות השמונים על רקע ריפים כבדים. והקולות, זה נשמע כמו משהו בין תקשורת חייזרית לבעיות עיכול קשות.
אני לא משוכנע שיש מילים, כנראה שכן. בכל מקרה אני לא מזהה את השפה. וכנראה שטוב שכך לפי עולם התוכן הכללי של הדופקים. אני משער שעם כמות אלכוהול שמספיקה להביא אותי למצב תודעה של אמבה, אבל קצת לפני איבוד הכרה מוחלט, זה עשוי להיות מהנה. לא חותם על זה.
האזינו ל Alien Fucker
O.B.E.Y-Romance Of Misanthropy
ז'אנר: בלאק מטאל
זו ההוצאה השנייה של הפרויקט הזה שנקרא O.B.E.Y. שהוא שיתוף פעולה של נגנים מלהקות, Tangorodrim, DarVeter and Incinerator. על פי הגדרתם הם רצו ליצור בלאק שהולך לכיוון ההפוך מהבלאק המהוקצע של היום. הם הלכו לסאונד מלוכלך. והם בהחלט הצליחו ליצור משהו שנשמע מאוד ראשוני. ריפים שנשמעים מאוד אולד סקול בלאק (ונום, סלטיק פרוסט אולד) עם הרוע של בלאק סקנדינבי של סוף האלף הקודם. אבל יותר מהכל נראה לי שהם ניסו ליצור מוזיקה כבדה מלוכלכת ולא מתחנפת. גישת פאנק לבלאק. והם הצליחו.
אני לא חובב בלאק גדול, אבל אני יכול להבין את העניין.
האזינו ל O.B.E.Y
Tangorodrim – Defunct Pluto Mythology
ז'אנר: בלאק מטאל
כל כמה שנים מתעוררת לה Tangorodrim, מוציאה אלבום, לפעמים גם מופיעה, ונעלמת שוב לנבכי האפלה, האלכוהול והעשן. הפעם הזו היא לא שונה. למעשה, אלבומה האחרון והחמישי של הרכב ה-Black Metal שתמיד הרגיש כאילו יש לו כבר רגל אחת בקבר ורגל אחרת במוסד גמילה, מרגיש עוד יותר שתוי, עוד יותר הזוי ועוד יותר מסויט מאלבומיהם הקודמים של להקת הפראות הזו, אם הדבר בכלל אפשרי. נדמה שהלהקה הורידה קצת הילוך מהמהירות והאגרסיה על מנת לפנות מקום לתחושה מנכרת, ארורה ואיומה באמת של ייאוש, של סבל ושל אומללות שתמיד היו במוסיקה של Tangorodrim אבל עכשיו ממש התלקחו באש שונאת ונוראית לכדי פיצוץ איום ונורא. Defunct Pluto Mythology אולי איננו אפל כמו Dim Aura ו-Mortuus Umbra, אולי אינו שובר את השכל כמו Har, אבל בהחלט מככב בשמיים השחורים כמטאור המזוויע והנוראי הרחוק מכולם. המוסיקה של Tangorodrim יש לה את היכולת לנחם כמו לשואה גרעינית. כשזה יגיע, זה יגמר מהר ורובנו לא נספיק לסבול את הכול. אבל האומללים באמת הם אלה שיצליחו לצלוח את האלבום הזה, להנות ממנו, ולהבין כמה החיים האלה ריקים כמו קבר. ההאזנה לאלבום על אחריותכם בלבד.
האזינו ל Tangorodrim
Infy Snow – A Mortal's Tear
ז'אנר: Melodic/Symphonic
אחרי מספר שנים בהן אינפי מצאה את דרכה לכותרות, בכל פעם בדרך אחרת, נראה ש2015 הייתה השנה שבה החליטה הזמרת השאפתנית להקדיש במאת האחוזים למוזיקה שלה. צאת האלבום ביוני השנה, והופעת ההשקה שלושה חודשים לאחר מכן היו רק הדובדבן שבקצפת על שנה שהתבטאה באין ספור הופעות אורח, יציאת קליפ נוסף, חיבורה ללהקת Soul Torture ורבים נוספים. האלבום, שללא ספק מסכם תקופה לא קצרה של עשייה, הוא אלבום סימפוני רגיל אך מעניין שנוצר בשיתוף פעולה עם היוצר הוותיק עמרי להב. האלבום משלב נגינה מעולמות רבים, ובראש ובראשונה המטאל המלודי שתפס תאוצה השנה. יש בו הכול מהכול ובין מילים מרגשות, שירים שנותנים בראש וסימפוניות עוצרות נשימה יש בו בעיקר המון הבטחה לבאות.
האזינו ל Infy Snow
Sensorium – The Art Of Living
ז'אנר: Symphonic/Power
בין כל המלודי שהגיע השנה לבמה, נראה שכולם מדברים על הסימפוני, האופראי, אבל מעט מאוד עושים. Sensorium היא אחת הלהקות היחידות שעושה באמת מטאל אופראי טהור. לצד נגינת גיטרה וקלידים מהירה כראוי לז'אנר, ישנה שירה נהדרת של קסניה ששרה אופרה By The Book. אין ספק שההשפעות המוזיקליות של הלהקה מגיעות ממקורות רבים, היצירה היא אחידה ומדויקת. יחסית לסגנון, מדובר באלבום פשוט המסתפק ב-4 נגנים וזמרת. על אף הפשטות, כלל חלקי האלבום מלאים מקצה לקצה ונדרשות מספר האזנות בכדי להבין את המורכבות שבו. צריך להתחבר לסגנון המיוחד כל כך הזה בשביל לאהוב את זה באמת, אך אין ספק שמדובר ביצירה נהדרת.
האזינו ל Sensorium
Sintax – Sway For A Better Day
ז'אנר: Groove / Thrash Metal
זה נדמה כאילו לקח להם שנים, אבל סוף כל סוף יש אלבום Thrash Metal לסצינה הירושלמית.. רגע, מה? הרי להקת המטאל הנצחית של ירושלים, שוורצחייעה, דעכה לה אחרי איזה כמה אלבומי EP היסטורים משנות ה-90 ואלבום שלעולם לא יצא… איך בדיוק… אה! פה טמון סודה של Sintax. הלהקה מורכבת מחלק ניכר מיוצאי שוורצחייעה, אבל נשענת על צווארו הרחב אחושרמוטה של למי קלר, הגיטריסט ואחד הפרפורמרים היותר משוגעים שיש בארצנו. מבחינה מוסיקלית, Sintax שונה כמעט ושנות אור משוורצחייעה, להוציא את השירה של יחי זקן, סולן הלהקה, שגם היא עברה כברת דרך ועכשיו היא נשענת הרבה יותר על המורשת של Pantera ו-Prong מאשר על Kreator ו-Razor, האלבום הזה הוא פשוט ארסנל הנשק של כל הריפים הירושלמים שפשוט מחכים לחלחל לכם לאוזן. כאילו מישהו בא ולחש לירושלמים איך עושים את זה סוף כל סוף, עד שיחי בא וכתב את I Get It Now. הגיע הזמן, ירושלים!
האזינו ל Sintax
Separation Anxiety – Winds Of Apocalypse
ז'אנר: Melodic Death Metal
אלבום נוסף שידע כמה חבלי לידה הוא "רוחות אחרית הימים" של "חרדת נטישה". להקה שקמה לפני שנים כבר, וכמעט וכל חבריה התחלפו עד כדי שאיש לא נותר לחלוטין על עמדתו בצאת האלבום, להוציא את הגיטריסט / סולן סלבה פדרוב (שמאז ויתר על השירה לטובת יובל 'גולי' גרטי, לשעבר סולן Immaterial). נדמה שכל הכוחות פעלו כנגד צאת האלבום הזה, וסלבה וחבריו נשבעו שהאלבום יצא גם אם זה יעלה להם בדם. זה עלה להם בהרבה דם, אך האלבום לבסוף יצא, בערך כשלוש שנים לאחר שהוקלט. בהתחשב שרוב החומר המוסיקלי באלבום איננו נוסק למה שהלהקה מנגנת בימים אלו, ובעצם כמעט ואין זכר לנגנים אשר הקליטו והלחינו את חלקם באלבום, הוא כמעט ולא מייצג אתSeparation Anxiety של ימינו. לאלה אשר רוצים לשמוע פיסה מהעבר שלא זכתה להתממש, יכולים להאזין לשירים מתוכו ולקבל מנה דגושה של Death Metal, לפרקים מלודי, לפרקים אווירתי, לרוב רחוק מאד מהקיצוניות האופיינית לסגנון. ייתכן בהחלט שהלהקה לא הייתה בשלה מוסיקלית, ושאולי היה עדיף לו חברי הלהקה היו מזניחים את האלבום ויוצרים יצירה עצמאית ושלמה משל עצמם, אך אחרי השקעה כה רבה של זמן, משאבים ורגשות, אני יכול להבין למה סלבה וחבריו הצליחו לפתח סוג של חרדה מויתור על האלבום הזה.
האזינו ל Separation Anxiety
Funeral Demon – The Afterlife / Voices From Grim Paths / Leaving The Realm Of The Living
ז'אנר: Depressive Black Metal
לא יודע מה התרחש בממלכת חולון המרוחקת שגרמה לאיש הקורא לעצמו "הבל" (או שמא זה חבל? כלומר חבל תלייה?) להקליט במשך 2015 לא פחות מאלבום מלא, 2 אלבומים קצרי נגן, וכמה סינגלים על הדרך. זו התוצאה המוחלטת של המון השראה, כנראה לא מעט דכאון, וחדוות יצירה בלתי מובנת. כן, קשה לומר את המילים "חדוות יצירה" בז'אנר שאמור להיות מלך מלכי הדכאונות במטאל, ז'אנר שכל כולו מבוסס על תסכול וחוסר תקווה, ועם זאת, לפני ואחרי האלבום באורך מלא The Afterlife הצליח פרויקט היחיד "שד הלוויות" להוציא לאוויר העולם עוד ועוד ועוד יצירות, כמו מעיין המתגבר.
תוך שנה אחת Funeral Demon מחזיק בדיסקוגרפיה שלא תבייש להקה ישראלית עם 10 שנות ותק, ועכשיו כל מה שנשאר לעשות זה לבדוק את איכות החומר. כן, בלאק דפרסיבי זה לא לכולם. למעשה, גם בקרב חובבי הבלאק הדפרסיבי כל אחד מעדיף את המנה הקצובה והמסוימת שלו, אבל זה לא אומר שאתם לא יכולים לנסות. אזהרה, לחובבי הז'אנר בלבד, במיוחד אם יש לכם זיקה להקלטות Low-fi ומינימליזם מוסיקלי.
האזינו ל Funeral Demon
Screwrot – Deranged Genesis
ז'אנר: ברוטאל דת’ מטאל
להקת Brutal death metal חיפאית שנוסדה ב-2010 שאוהבת לעסוק בצד הפחות מלבב של החיים – בהפרשות גופניות, סקס ביזארי, אימה ומוות. האלבום הנוכחי הוא השלישי אחרי שניים שיצאו ב-2011 (Redigested Regurgitation ו- Splattering Cunts), אלבום נוסף מ-2013 (Gastrointestinals Souvenirs) והשתתפות במספר אלבומי אוסף.
מקימי הלהקה משתתפים במספר להקות/פרוייקטים מהז'אנר הברוטאלי: בין היתר משתתף הגיטריסט/באסיסט Jash Sewaged בפרויקט הבינלאומי- Soldered Poon, והווקאליסט/מתופף Rot Screwrot בלהקה האמריקנית-ישראלית To Decay.
המוסיקה באלבום מתאימה כמו כפפה לז'אנר – וקשה לעיכול בדיוק כמו הליריקה והעטיפה המלאה בגופות שסועות מדממות, הגראולים העמוקים והשטניים והצווחות מגובים ביללות ויבבות שנשמעים מהגיהנום מלווים בהלמות רצחניים ומהירים של תופים ובאס שקורעים את עור התוף ובגיטרות שלא מפסיקות לרגע לנבוח ולנסר כאילו וכל רצונן לכבוש ולקרוע נתחים מן הבשר המדמם. אלבום למיטיבי לכת בז'אנר שבהחלט "לא מבייש את הפירמה".
האזינו ל Screwrot
Salvation – Everlasting Fall
ז'אנר: Symphonic gothic metal
להקת ה- Symphonic gothic metal הבאר-שבעית התגאתה כבר משנת 2000 בכך שהיא הלהקה הישראלית הראשונה בז'אנר הנ"ל שבפרונט שלה עומדת זמרת. אחרי שנים של הופעות במועדונים הלהקה צברה קהל מאזינים בלתי מבוטל, הוציאה EP בשם Out of pain ואף התפתחה מנגינת דום אפל ובסיסי למטאל מורכב ועדכני הרבה יותר.
האלבום הנוכחי כולל שירים מתקופות שונות, הפקתו מהוקצעת וברמה בינלאומית והוא מגוון בכך שניתן למצוא בו שירה "נקייה" וצלולה עד ממש אופראית של הזמרת ויקטוריה מקסימובה, יחד עם גראולים עמוקים ואפלים מגרונו של מתן קידר. האווירה קודרת מחד ובעלת קסם מיתי עדין מאידך (גיטרות כבדות ומנסרות של ולאד פרידמן, ארטם וסרז', תופים מהירים ובועטים מבית היוצר של גיא נקש, יחד עם צלילי קלידים רכים ואף נגיעות פסנתר מלודי ונעים לאוזן).
נקודה נוספת לזכות SALVATION היא אתר האינטרנט המושקע שלהם שבו יש מידע, תמונות, קטעי מוסיקה ווידאו ואף מרצ'נדייז ואפשרות להזמין הופעות וכד'. דוז פואה.
האזינו ל Salvation
Die Entweihung- Neverending Terrorism
ז'אנר: בלאק מטאל
זו להקת/פרויקט Black Metal שהוקם בשנת 2007 והוא בעצם one man band של מי שקורא לעצמו Herr Entweiherr. הפרויקט המסתורי שרב הנסתר על הגלוי לגביו עוסק בשיריו בנושאים שקשורים לחילול קודשי הקודשים, בכאב, צער, דכאון ומוות, והוא שייך ללייבל Zombie Records Israhell שמציג עצמו כתת-לייבל של זומבי רקורדס הרוסי.
Neverending Terrorism הוא האלבום השמיני של הפרויקט (בלי לכלול שלל דמואים בדרך), וניתן למצוא בו מעבר לגראולים וגיטרות מאיימות המאפיינים את ז'אנר ה-Black Metal גם מאפיינים מלודיים למדיי ואפילו קטעים אינסטרומנטליים "רכים", כמו למשל בקטע הפתיחה Megalomania שהוא מנגינת קלידים פשוטה ללא כל גיטרות או תופים (יש שיאמרו שזו אפילו מנגינה ילדותית משהו – מה שמוסיף לאפקט האפל והמאיים סטייל סרטי האימה), והקטע המסיים Sedation, ומאידך שירים שמתנפצים על ים הגיטרות המייבבות והגראולים והנהימות והנביחות כמו ב- Death is primaddona. בגדול זהו פרויקט שכמו שהוא מסתורי, מוזר וייחודי הוא מעניין ואינטליגנטי עד שגם מי שז'אנר ה-Black Metal חדש לו ימצא בו עניין.
האזינו ל Die Entweihung
Parve- Decktor
ז'אנר: Extreme Metal
להקה ירושלמית שמגדירה את מה שהיא מייצרת כ: Poststonergrungedowntempononmelodicdrone.
מהאזנה ראשונה (ושנייה, ושלישית) קשה להבין מה החבר'ה האלו רוצים. Pea הבלתי נגמר (33 דקות לערך) נשמע כמו הפרעות חשמליות באמצע סופת מדבר שרבית בלב המאדים. צלילי שערים חשמליים שנפתחים ונסגרים, נגינה ספורדית וכאילו בלתי מתואמת בין אקורדים פשוטים בקצב מונוטוני לגראנג'ים שנשמעים כמו הפרעות קליטה ברדיו בעת סופת ברקים, יחד עם זעקות לא ברורות ומלים שנזרקות לחלל ונשמעות כמו משהו שבין עברית לארמית (למשל ב-Pee נשמע קול נשי ששב באופן רפטטיבי על מה שנשמע כמו "תמתי"…).
יניב שונפלד ותומר דמסקי מבצעים פה ניסוי שמיעתי שההגדרה "מוסיקה" לא ממש מתאימה לו ברוב שלבי ההאזנה. מדובר באסופת צלילים שאינם הרמוניים, שמעוררים תגובות שבין סקרנות לקבס לעניין לחיוך, אולם המושג "הנאה" או "עונג מוסיקלי" זרים למאזין הפשוט. מישהו שם מאד אהב את Wish Youu Were Here וסרטי טבע ככל הנראה. מעניין? כן. מסקרן? אכן. מוסיקה? וואלה לא יודע.
האזינו ל Parve
Parve- Stabilité Économique
ז'אנר: Extreme Metal
אלבום שנשמע ברובו קצת יותר "שפוי" ומגובש מ-Decktor הניסיוני עד כאב. הוא יותר"מטאלי" ממנו, ואפשר לומר שבבסיס הוא יותר "מוסיקלי" ממנו. יש בו אשכרה נגינה וקצב שניתן להגדיר ולהכניס לאיזושהי תבנית מוסיקלית כזו או אחרת. זאת למרות שגם הוא נשמע כמו ניסוי שמיעתי מהזן שעל טריפים ורדבול. הוא מתחיל ב-24 שניות של קרן מרציאנו מדברת על זוגיות וחרקים אחרים. לאחר מכן מגיע Oy Vey Zmir שכשמו כן הוא – אשה מייללת שוב שוב "אוי ויי" יחד גראולים שמנסים להוות פזמון עם תופים וגיטרות שנשמעים מבית היוצר של "חיה" מהחבובות. ב-Fleas וב-Egout ניתן כבר למצוא את רסיסי ה-Sludge וה-Stoner בריפים ובניצוצות אלקטרוניים וצעקות בלתי מובנות של ה"זמרת" העלומה. יש פה אשכרה קצב שבטי שניתן לרקוד אתו מסביב למדורה בה נצלים מחשבי מקינטוש או משהו כזה. אלבום שהוא מחווה מוסיקלית לאנארכיזם הפוסט-אפוקליפטי של "אנונימוס". ועם כל הבלאגן והנטייה לצרבת שהוא מעורר הוא אשכרה מעניין. אשכרה.
האזינו ל Parve
EP's
Fatum Aeternum – The Darkest Hour
ז'אנר: Goth
Fatum Aeternum הם לא להקה צעירה. הם עברו כבר כמה דברים בקריירה המוזיקלית שלהם, חוו שינויים, תהפוכות ולא מעט הצלחות. אין ספק שאת מה שהם מביאים לבמה יהיה קשה למצוא במקום אחר. אין ספק שהחבורה זכתה לכמה מתנות מוזיקליות- ארבעה נגנים נהדרים, זמר וזמרת מוכשרים בטירוף, יכולות כתיבה והלחנה סוחפות ובעיקר אין סוף רגש ואהבה למוזיקה. נגינת הכינור המלווה את הגיטרה והבאס, נקטעת לטובת שירה מופלאה או סולואים נהדרים הופכת את מה שנראה ככבד סתם למוזיקה עמוקה, מלאה ונעימה. הEP שיצא השנה הוא הברקה נהדרת מהעולם הזה, הכמעט מלודי-כמעט דומי-נורא גותי שהחבורה מייצגת. גם אחרי עשרות האזנות לששת השירים האלו, הם לא מספיקים ומשאירים בפה טעם של עוד.
האזינו ל Fatum Aeternum
Talpa – Happy
ז'אנר: Alternative/Metalcore
Talpa היא להקת אלטרנטיב מטאל מנתניה. הרביעייה המוכשרת הזאת לקחה מוזיקה ששייכת בדרך כלל לעולם המטאלקור, מוזיקה כבדה, עצבנית וקורעת ועליה הוסיפה שירה נשית נהדרת. אצל הלהקה המקסימה הזאת, העובדה שיש בחורה מקדימה ממש לא הופכת את האירוע לקל לעיכול. שיר, הסולנית, יודעת לשיר עמוק ומלא ממש בלי להיות נחמדה למאזינים. היא צועקת כמו שצריך וזה משתלב בצורה נהדרת עם המוזיקה הכבדה והמהירה, והגראולים של הבאסיסט שמגיעים מדי פעם כדי להשלים את החוויה. EP הבכורה, Happy, הוא לא מתחנף ולא מנסה להוכיח. החבר'ה עושים את מה שהם אוהבים, מה שמשמח אותם, ואתם? תתמודדו.
האזינו ל Talpa
Purgatorium – Impotent God
ז'אנר: Death/Deathcore
Purgatorium היא להקה שמצאה מקום נוח בין הדת' לדת'קור, והתמקמה בו בטבעיות. הם עושים בצורה לא רעה את מה שמצופה מהם, וזה בעיקר הרבה רעש. EP הבכורה של החבורה הצעירה מציג דברים שלא זרים לעולם הדת' כמו גראולים עצבניים, גיטרות רועשות ומדי פעם סולו תופים חביב. הEP כולו הוא די פשוט ולא מיוחד, אבל את הפשוט הזה הם עושים בצורה לא רעה. גם ההפקה היא יחסית פשוטה, ולמען האמת, לא סנטימטר מעבר למה שאמורה להיות, וזה בסדר. קליל, פשוט, רועש, חמישה שירים של דת' ולא צריך שום דבר מעבר.
האזינו ל Purgatorium
Magen – Thoughts In Greyscale
ז'אנר: Alternative Rock / Metal
נכון שהסצינה הישראלית ראתה פריחה מרהיבה בתחום המטאל הנשי, בין אם זה הופעות, אלבומים, קליפי-וידאו וכיוצא בכך – ו-Magen היא ככל הנראה הנגיעה האלטרנטיבית יותר בחבורה. מוסיקלית הלהקה לא כל כך נמצאת על הסקאלה המטאלית לחלוטין. כן, יש להם את הדיסטורשן ואת הוייב, אבל כל דבר אחר בהם רוצה להרחיב את המנעד המוסיקלי ולא להשאר תחום בז'אנר עם חוקים ברורים, גמישים ככל שיהיו, כמו ז'אנר המטאל. עם קריצה לחומרים של התחום האלטרנטיבי בעולם הרוק והגראנג' לא פחות מאשר עם התכתבות עם המורשת של הרכבים כמו Faith No More ו-Guano Apes, אפשר לראות את Magen בתור הנציגה של קבוצת הנוער, למרות שחלק ניכר מההרכב בהחלט לא נערים, ואפילו אתל, זמרת הלהקה, לא בדיוק ילדה כבר – המוסיקה של Magen (ומבטאים זאת, שוב בפעם המיליון, מייגן, כמו מייגן פוקס, לא מגן) עדיין נוגעת בכל קצוות הגיל. אם זאת יש משהו מאד נערי ומאד מושך לקהל צעיר אשר צריך לעשות את צעדיו הראשונים בעולם הרוק האלטרנטיבי הכבד יותר. Thoughts in Greyscale הוא יצירה שאולי תהיה רק אבן הפינה של Magen לפני אלבום הבכורה המלא, הוא יצירה עצמאית, מההקלטה דרך ההפקה וכלי בכל נקודה במהלך הדרך בה הלהקה נקייה ממלאכת הכפיים של נגיעות זרות, וכולי תקווה שנשמע מהם חומר יותר כבד ויותר מטאלי.
האזינו ל Magen
Heavy Stone EP
ז'אנר: Stoner/Heavy Metal
להקת האבנים קיימת מ 2014. מאז שיצא האי פי הם כבר התחילו לעבוד על האלבום המלא. הכבדות האלה מנגנות נגנים סטונר רוק פסיכדלי, עם השפעות מבלוז, ג׳אז ועד מטאל.
אז אם להיות כן, כשאומרים לי פסיכדלי אני מחפש פרקטלים, לופים אינסופיים של צלילים אטמוספריים או מלמול שירה אינטואיטיבית מוזרה. לא מצאתי שום דבר מזה באי פי של Heavy Stone. מה כן מצאתי? שלישייה שמנגנת הבי רוק כבד סטייל שנות השבעים. אינסטרומנטלי ברובו. הבלוז הוא מרכיב דומיננטי וגם את ג'ז שומעים מידי פעם בהשפעות, מוזיקה שנעה בין מזכירה למזכירה מאוד את בלאק סבאת' של התקופה. החדשות הטובות הן, שהם עושים את זה בנ***ה! הגיטרה נותנת ריפים עם רוע וגרוב ויציאות אינסופיות לסולואים בלוזיים. התופים מחזיקים את הקצב בגרוב המתאים ומגוונים מספיק בשביל להיות מעניינים. והבס עושה מה שבס צריך לעשות, להיות עמוד השדרה של כל הסיפור הזה. עם ביציים ויציאות מעניינות משלו. הקיצר, מעולה.
האזינו ל Heavy Stone
Obsidian Tide -Debris
ז'אנר: Prog Death Metal
הפריפריה (קרית אונו) שוב נותנת בראש – עוז אבניה בגיטרות ובשירה, ארז נדלר על התופים ושחר ביבר על הבאס והגראולים מבצעים בשלוש השנים האחרונות מוסיקה מגוונת למדיי (הם מגדירים את עצמם כ- Progressive Death Metal אבל זה יותר מורכב מזה לטעמי). לדוגמא Mothman ו-Solace שרוב הזמן נשמעים כבלדות כמעט UGLY KID JO-יות, והופכים לקראת סיומם למשהו קצת Doom או Septic Flesh-י (לפחות הראשון מביניהם). ב-Halfbreed ו-Debris המטאל כבד ובסיסי באופן שמאד מזכיר את ההתחלה של CARCASS ו-MORBID ANGEL, כולל ההפקה המעט צורמנית שמאפיינת את הז'אנר, אבל אז הם הופכים למשהו פרוגרסיבי שנשמע קצת כמו הכלאה בין MYRATH ל-GOJIRA. ואז שוב בלדה אינסטרומנטלית "מאסטודונאית" (Reclamation), וכן הלאה. למרות שאין פה משהו שלא שמענו בעבר הביצוע טוב, אפילו טוב מאד, במיוחד כשנותנים דגש לכך שמדובר באלבום ראשון. באזניי מדובר באלבום מבטיח שהוא קצת יותר פרוגרסיב מדת', אבל hey, בעיניי זו רק נקודת זכות.
האזינו ל Obsidian Tide
KUTNÁ HORA-Assign the Rebels
ז'אנר: Black Metal
להקת Black Metal מהותיקות והידועות בסצנה המקומית (כולל הופעה באיפור ותלבושות האופייניים לז'אנר), שרק השנה הוציאה את EP הבכורה שלה. הלהקה מגדירה עצמה ככזו שמהללת את "האסתטיקה של האלימות" ומתארת את "הניכור שבחיים המודרניים" ואף מרחיקה לכת ומתנכרת לכל מה שהוא, כהגדרתה, בלאק מטאל "קל להאזנה". נו שויין, הם באמת לא קלים להאזנה לאוזניי, אבל Wallach על התופים ו-Lechem יחד עם Műnchen על הגיטרות מנגנים כמו שדים ופאק, Zelazo צורח כאילו שוחטים אותו ובלי הפסקות נשימה. רספקט. ב-Antivenim למשל אני שומע את VENOM על ספידים מטורפים פוגשים את KING DIAMOND. ב-Barren Desert הנגינה עושה כבוד ל-BURZUM, וב- Exhumation Near Sedlec Ossuary יש משהו בריף שמזכיר לי את הנגינה של MARDUK ב-Souls for Belial. איזה רעש נהדר ואיום גם יחד שיכל להחזיר לחיים ערפדים טרנסילבאניים. למרות שהז'אנר אינו כוס התה שלי, כמה עוצמה יש פה. וואו. הם פאקינג ישראלים!
האזינו ל KUTNÁ HORA
Red Rose – Anniversary
ז'אנר : Melodic Power Metal
הלהקה שמתעקשת לפעול מתחת לפני השטח אבל ליצור המנונים שאמורים להשאר לדורות, Red Rose היא אחת מנושאות הדגל של ה-Power Metal הישראלי. אבל בעוד שהלהקה כבר הפיקה בעברה שני אלבומים מלאים, הפעם היא בחרה על מתכונת יותר צנועה, EP אינטרנטי ועצמאי אשר נועד להוות ספק קרש קפיצה לאלבומם השלישי וספק אתנחתא בתקופה עמוסה לחברי הלהקה. האמת היא שהדבר הכי מוזר ב-Red Rose הוא הקלות הבלתי נסבלת שהם מלחינים להיטי הארד-רוק פוטנציאלים, והבאסה שלא מספיק חובבי הז'אנר מכירים אותם. Anniversary אמור להיות סוג של כרטיס ביקור לאלה שלא נחשפו ללהקה, אבל למטיבי לכת, במיוחד לאלה שאוהבים הרכבי מטאל קלאסיים יותר כמו Scorpions או Bonefire או Quite Riot, יש הרבה מאד רוקנרול בשבילכם, עם כי כמו שם הלהקה, הניואנסים המרכזיים בשירים זה הרומנטיקה והרגש, לאו דווקא חדוות הנעורים ורוח החופש. עדיין – חובבי הז'אנר שמרגישים חסך אדיר בתחום הזה בארץ, אסור שיפסחו על Red Rose. לא יקרא לכם שום דבר אם תעצרו להריח את השושנים בגינה.
האזינו ל Red Rose
Orphaned Land – Sukkot in Berlin
ז'אנר: Oriental Metal / Rock
זה מדהים שמדי פעם אנחנו זוכים להתייחס עדיין ל-Orphaned Land כאילו לא כל עם ישראל שמע את הבשורה שלהם. אבל מן הסתם כל הזמן מתחלף לו דור אחר דור שצריך ללמוד מחדש שיש לנו במטאל הישראלי פורצת דרך אמיתית, כזו שסללה את הדרך לז'אנר שלם, אם לא לאומה שלמה אחריה, ונתנה לכולנו את נקודת המבט של מה שקורה קצת באירופה ומחוץ לגבולות הארץ. "סוכות בברלין" הוא רק המנוחה שלאחר אלבום מצליח בקנה מידה חסר תקדים במטאל הישראלי, All Is One כמובן, והוא למעשה כבר כמעט וסוג של מסורת. מדובר באלבום קצר נגן הכולל ביצועים אקוסטים הכוללים כלי מיתר ומקהלה לשירים מתוך אלבומם האחרון וכמו כן גם גרסאות מוקדמות של שירים אחרים, מאין מסורת שנשכחה כמעט לחלוטין בארץ, הוצאת תקליטי 10 אינץ', לפריטי אספנים. חובבי הלהקה כבר יכולים לשמוע את מרבית הביצועים הללו בהופעות, אבל אלה שעדיין לא התרגלו לסאונד הכבד של הטנגו המפורסם של Orphaned Land, דווקא השירים הללו יכולים להוות את שער הכניסה למטאליסטים שעדיין לא הבינו מה טוב להם.
האזינו ל Orphaned Land
Wyatt E. – Mount Sinai / Aswan
ז'אנר: Drone / Post Metal
לא יודע מאיפה הטריו הירושלמי הזה הגיע עם שני שירים באורך גלות מצרים עד מעמד הר סיני, אבל מן המסתבר בשקט-בשקט, כשכל ירושלים עסוקה בלדרוס ולדקור אחד את השני, צצו להם שני שירים כדמו או סנונית ראשונה מכנופיה קטנטנה ואנונימית שכל מה שהיא רוצה לעשות זה לספק את פס הקול של מה שישאר אחרי סוף העולם. רק רוח מדבר צורבת וגולגלות מפוזרות. השני השירים, "הר סיני" ו"אסוואן" בזה אחר זה, לא נמצאים על הסקאלה הבלתי ניתנת להאזנה, כל עוד אתם מסוגלים להתמודד עם מוסיקה אינסטרומנטאלית, ובעוד שניכר לשמוע שהחבר'ה אוהבים את Sunn 0))) או את Sleep באופן מבורך – קשה לומר עדיין אם מדובר במשהו שיחזיק מעמד לאורך שנים או שזו יציאה חד פעמית. העובדה שהחבורה הזו כמעט נחבאת אל הכלים באופן מוחלט מקשה מאד על מעקב אחר ההרכב עם השם האנורמאלי, Wyatt E.. עם קצת מזל, אנחנו נקבל בפעם הבאה יותר מרק מ-26 דקות של שני שירים בטעם של חול ומוות.
האזינו ל Wyatt E.
Moom – First EP
ז'אנר: Crust / Powerviolence
אולי Moom אינם בדיוק כוס התה שלכם. אולי הם גם לא בדיוק כוס הבירה, או הוויסקי או אפילו אם אתם שותים דלק 95 אוקטן זה עלול להיות לכם קצת חריף. היתרון של Crust הוא שהוא נגמר מהר, כמו שוט של אלכוהול או כדור בראש. וזו בדיוק המטרה של Moom, להכאיב לכם. הכאב הזה הוא טוב, הוא מזעזע, הוא ינער אתכם מהתרדמת המטופשת שבחרתם לשקוע בה עם EP קצר של 4 שירים, שכל כולו גיטרות אלימות וצעקות נואשות מצד סימה, האושיה שאחראית על הצווחות. מי שעוצר להריח את שפיכות הדמים המוסיקלית הזו שהוקלטה בהקלטת לייב בקורו לפני מותו, יכול גם לקרוא טקסט נוקב על אומללות היסטורית, על חורבן ועל מר גורלנו. אולי כדאי להוסיף שזה סוג של מפגשון של חברי להקות הפאנק והקראסט של הסצינה. סימה הזמרת היא מלהקת Not On Tour, עזרא היה ב-Dirk Diggler, גד מ-Tea With Satan ובחורצ'יק שקורא לעצמו "חשבון" שזה שלעצמו עניין שצריך לפתוח עליו חשבון, הוא המתופף של זאגא-זאגא. לבעלי קיבה חזקה ועור עשוי פלדת אל-חלד.
האזינו ל Moom
Mortuus Umbra – Catechism
ז'אנר: Black Metal
כמו הנחש הקדמון בגן העדן הזדחלה לה Mortuus Umbra בנחישות אל תוך שנת 2015, ושחררה סינגל ובעקבותיו אלבום קצר נגן ארסי ואפל. כמו משמעות שמם, הלהקה הזו לא בוחלת בשום אמצעי על מנת להשתיק ולשתק בניבי המנגינה שלה, עוצמתית וקודרת כמו מזמור שטני אמיתי, בהצגת התחלית הטובה במטאל הישראלי הקיצוני מאז, וובכן, Sonne Adam. בעוד ש-Sonne Adam מקדשים את ה-Death Metal על גרסתו המעופשת והמסורבלת כמו מפולת סלעים, Mortuus Umbra מגיעים מהצד השני של המתרס. הם מביאים לשולחן Black Metal שנוגע-לא-נוגע במלודיה, מהיר, שחור כמו פחם ומרגיש כמו הגרסה המוסיקלית של לשים גחל לוהט בפה ולבלוע. ההפתעה הגמורה בז'אנר בתור להקה שהגיעה יש מאין, בהחלט אפשר לומר ש-Mortuus Umbra פגעו בכל עקרונות השטניזם נכונה. Catechism הוא EPמעולה לחובבי הז'אנר ומעבר לו.
האזינו ל Mortuus Umbra
Nihilistic Legion-The Hunt
ז'אנר: בלאק/דת' מטאל
לגיון ניהליסטי הוא פרויקט סולו של דמות עלומה בשם Tohu, אמן מרשים שהוא גם חלק מהרכב הבלאק Ziggurat.
Tohu הזה,הלחין, ניגן והקליט את כל האיפי המרשים הזה. זהו איפי ראשון אחרי דמו שהוציא Tohu בשנה שעברה, הכיוון המוזיקלי של הפרוייקט הוא שילוב בין בלאק לדת', כשהבלאק מחזיק כמעט את כל המשקל על גבו. המקצבים של הלגיון מהירים ורועשים, כמעט שלא נותנים מנוחה ומורידים את הקצב רק לעיתים רחוקות מאוד, הסאונד שלהם יוצר תחושה של ירי בלתי פוסק, כשאין לך שום סיכוי לתפוס מחסה, הגיטרות מהירות ושטוחות והשאגות של Tohu פשוט מעולות. בלאק אגרסיבי ולפנים, למיטיבי שחור בלבד.
האזינו ל Nihilistic Legion
דמואים, ספליטים ושאר ירקות
Psithurisia-The Dying
ז'אנר: בלאק/דום מטאל
Psithurisia היא (ככל הנראה) הטיה של המילה היוונית psithurism שמשמעותה היא "רחש הרוח שבין הענפים ועלוות העלים"
בכל מקרה, ההרכב הזה הוא הכל חוץ מ"רחש", מדובר בשילוב מוזר (אך מעניין!) בין פיונרל דום לבלקאנד דת', השילוב בין הסגנונות מעניק עומק ומשקל כבר יותר לצד השחור של יצור הכלאיים הזה, ויוצר פה משהו שעוד לא יצא לי לשמוע. הסאונד נע בין מקצבים איטיים מאוד למהירים מאוד, סאונד כבד מאוד ושילוב גראולים של שני הסולנים: מתן קידר (Salvationׂׂ) ודוד נרדיה (Edellom).
שני הסולנים האלה פורים במיוחד השנה, ותוכלו למצוא אותם בעוד פרוייקטים שמוזכרים בסקירה השנתית שלנו.
האזינו ל Psithurisia
Achsan-Purification
ז'אנר:דת'/בלאק מטאל
עכסן (כמו הנחש, כן?) הוא הרכב אול סטאר דת'- בלאק נהדר (יותר דת' אם תשאלו אותי. הוא מערב בתוכו את סער טובי (סינרי), מתן קידר (Salvation וPsithurisia), דויד נרדיה ׁ(Edellom וPsithurisia) וניב מילנבך
(Psynthesis).
ומה יש לעכסן להציע ליקום? טוב ששאלתם- מלודיות טובות, בלאסט ביטס, סאונד מובחן, מלא ושמן. (בכיוון הטוב של הענין) אנרגיות נהדרות ויכולת פירוק קירות מובהקת, לא מאמינים? תנו בווליום ותראו כמה מהר השכנים שלכם מגיעים. עכסן שואגים ונובחים, הגיטרות שלהם מהירות ומנסרות ומצילות התופים שלהם עובדות שעות נוספות, יש פה שילוב מנצח שנותן יופי של תוצאה, קשה להסביר את זה, תאלצו לבדוק בעצמכם.
האזינו ל Achsan
Sadistikus-The Ancient Mutilator
ז'אנר: ת'ראש/דת' מטאל
דמיינו את הסיטואציה הבאה, הצלחתם לשים את היד על הקלטות הראשונות של מטאליקה, כאלה שהוקלטו במוסך של ההורים שלהם. כך בדיוק נשמעת ההקלטה של הדמו הזה, סדיסטיקוס היא הזיה של עומר חריף, קיבוצניק בן 17(!) מקיבוץ מצר. לא סתם איזכרנו את מטליקה בימיה הראשונים, הסאונד של סדיסטיקוס הוא מעין Kill’em All, עם קצת פחות מלודיה וגוון מובהק של דת'.
את האלבום הקליט עומר לבד, שר וניגן על הגיטרה, את התופים והבס הוא תיכנת ואת כל העניין הזה הוא הקליט על קסטה, שעברה משם לתוך קובץ ממוחשב וישירות לאוזן שלכם. אנחנו יודעים, עניין הקסטה נשמע פלצני, אבל זה עובד, אולדסקול לפרצוף.
האזינו ל Sadistikus
Verminn-3 Singles
ז'אנר: סטונר מטאל/הארדקור
כבר היו לנו בסיכום השנתי אמני בלאק שניגנו והקליטו אלבום לבד לגמרי, אז שרץ לוקחים את העניין לשלב הבא, שרץ הם זוג ששם לו למטרה "לעשות כמה שיותר רעש עם שני כלים" התוצאה מגניבה לגמרי וקשה להסביר אותו, אבל ניכר שהצמד פשוט נהנה. הצמד המדובר הם רועי חן (בס) וגיל בן-יעקב (תופים, השניים ניגנו בעבר במגאסון ובאיטרנל גריי והיום מנגנים יחד בהרכב נוסף שמופיע בסקירה הזו : Kessef. אם בכל זאת תתעקשו על הגדרה ז'אנרית, זה סוג של סטונר מטאל מעורבב עם הארדקור בתוספת נויז משובח.
אגב, 3 Singles אינו שם האיפי, פשוט יש להרכב הזו שלושה סינגלים בחוץ, שמעו את שלושתם, יהיה שמח.
האזינו ל Verminn
Sick society
ז'אנר: ת'ראש מטאל
חברה חולנית עושים את זה כמו שאמורים לעשות את זה, ת'ראש בנגיעות הארד-קור ישר לפרצוף. אל תצפו פה להפקה מטורפת ולסאונד שמצדיק רמקולים מפלצתיים, את הנסיון הראשון לשמוע את הח'ברה האלה עשינו על דמו שהוקלט לייב. זה נשמע מגניב, מהיר ולא מחפש למצוא חן, פשוט מוזיקה ללכת מכות איתה, נקודה.
ניסינו להעמיק ולתת לעניין יותר תשומת לב, כי השירה בדמו לא הייתה ברורה, קיבלנו מההרכב המקסים הזה הקלטות טובות ואיכותיות יותר שעתידות לצאת בקרוב כסינגל. ומה נגיד לכם, הסאונד הכללי נשמע הרבה יותר טוב בהקלטות הטובות יותר, השירה קצת פחות, אבל היי, אין הרבה להקות שיכולות להתגאות בכמות כזו של אנרגיה וברצון טוב לאלימות מוזיקלית.