סיכום מאי 2009 במגזין מטאליסט

עוד חודש חלף, ועונת האבטיחים של הקיץ מתקרבת עם שפע ההופעות שבה. בינתיים הספקנו לעבור הופעה של ענקית הדום והגות' Paradise Lost, שהייתה חוויה מעורבת מבחינתי. כרגע כבר ידוע על לא מעט אחרות שיגיעו – Dream Theater כמובן, ואחריה גם Down שהכריזה על חזרתה, כמו גם Nevermore האמריקאים, Behemoth הפולנים, Korpiklaani הפינים ועוד היד נטויה. למי שלא הבין, המטאל הוא מצרך חם בשוק ההופעות ובסצנה הקטנה יחסית שלנו מתקיימות היום הכי הרבה הופעות מחו"ל, יותר מבכל ז'אנר אחר, וממידע פנימי אני יכול לומר שיהיו עוד כמה הפתעות בהמשך השנה.

לאחרונה יצא לי לקרוא במגזין בין לאומי המוקדש להפקות הופעות, והכותרת הייתה בגדול: "הדבר העכשווי הוא מטאל", בסופו של דבר עם כל הבכי, כל התלונות והשטויות שמגיעות לפעמים מתוך הסצנה, וההתנשאות והפלצנות שמגיעות מחוץ לה וכלפיה – כמעט 40 שנה מאז תחילת בסיס הז'אנר, הוא עדיין פעיל יותר מהרבה ז'אנרים טרנדים יותר.

מה היו לנו במגזין? כרגיל, ביקורת על אלבומים חדשים של להקות וותיקות כגון Napalm Death, Sinner ו-Sqealer, וכאלו של להקות טריות יותר, דוגמת Frost, Warbringer ו-The Legion. גם היו לנו ראיונות עם אמנים מוכרים כגון Edguy, Samael ו-Paradise Lost לצד כאלו שעוסקים בשולי המטאל הקיצוני כמו Roger "Rogga" Johansson ואגדות של ממש כמו Steve Vai. מה בחודש הבא? נחכה ונראה, הקיץ מגיע ואיתו ההיעדרויות של אנשים מסוימים באתר (*משתעל* אופיר… *כיחכוך*), אבל איך שהוא נסתדר ונמשיך לעניין.

אלון מיאסניקוב – עורך ראשי

---

ראיונות החודש

---

גיטריסט העל Steve Vai
השם Steve Vai מעלה כמעט אצל כל חובב מוזיקה, במיוחד חובב גיטרות, חיוך ענק על הפנים. אין מה לעשות, Vai נחשב על פי רוב לגדול הגיטריסטים החיים והפעילים כיום בעולם. ההצלחה של Vai התחילה בגיל מאוד מוקדם כש-Frank Zappa גילה וצירף אותו להרכב שלו, זאת לאחר שלמד נגינה אצל ענק גיטרה אחר, Joe Satriani. מלבד רצף של אלבומי סולו שנחשבים לנכסי צאן ברזל של נגני ההארד רוק והמטאל, הספיק Vai גם להיות חבר בלהקת ההארד רוק הוותיקה Whitesnake, לנגן עם סולן Van Halen לשעבר David Lee Roth ולהוציא אלבום שבו הסולן הוא לא אחר מ-Devin Townsend המטורף. אחרי סיבובי ההופעות המפורסמים עם G3 בו אירחו Vai ו-Joe Satriani, גיטריסטים נוספים כמו John Petrucci ו-Yngwie Malmsteen האגדי, Steve Vai ינחת אצלנו בארץ בסוף חודש יוני בתל-אביב, כדי להעביר כיתת אומן. דיברנו איתו בטלפון כדי לברר קצת יותר פרטים…
לראיון המלא בעברית

אור מוסמן וערן נקש מ-"אקסטרים הפקות"
מזה עשור וחצי מזוהה "אקסטרים הפקות" עם עולם הרוק הכבד בין בני הנוער. ילדים מכל רחבי ציון זוכרים את שמו של נקש לטוב ולרע, ואין ספק שהברנשים מאחורי הדלפק ומאחורי עבודת היח"צ מהמאסיביות שיותר שידע עולם התרבות המחתרתי בארץ – יודעים מה הם עושים. לכבוד המאורעות החגיגיים, שמכוונים גם לנוער של היום וגם לאלה שהם עדיין הנוער של פעם בליבם, תפסנו את נקש בכבודו ובעצמו, הבן גוריון של הרוק הכבד הישראלי, ואיתו גם את אור מוסמן, האיש שאחראי על מה שבאמת קיצוני בעולמה של "אקסטרים הפקות" – 15 שנים של תוהו ובוהו סוכמו בראיון, ואלו רק השנים הראשונות.
לראיון המלא בעברית

Vorph, סולן \ גיטריסט להקת Samael
אחת מענקיות המטאל השוויצרי היא Samael, להקה שקמה לפני יותר מ-20 שנה תחת מעטה הבלאק מטאל, הוציאה 3 אלבומים שנחשבים כבר לקלאסיקה בז'אנר, אך מהר מאד הפכה למשהו מיוחד בנוף המטאלי, כשעברה להשתמש במרכיבים אלקטרוניים, תופים מתוכנתים ועוד כמה אלמנטים לא קונבנציונאליים. אחרי עוד 4 וקצת אלבומים שבנו את הסגנון העכשווי שלה, הלהקה החליטה לחזור לשורשי הבלאק מטאל ולשחרר את Above, פרוייקט-צד שבסוף יצא תחת שם הלהקה כאלבום אגרסיבי במיוחד ולא קל לעיכול. כדי להבין מה עומד מאחורי המהלך הזה של חברי Samael, קראנו לסולן Vorph שיסביר את מעשיהם בפני הקהל הישראלי.
לראיון המלא בעברית
לראיון המלא באנגלית

Nick Holmes, סולן להקת Paradise Lost

אני עדיין זוכר את שנת 1991, זו הייתה השנה שבה התחילו להסתובב בארץ עותקים מהתקליט והדיסק של Gothic, אלבומה השני של Paradise Lost, וסצנת המטאל רעשה וגעשה. מעבר ליציאות של Celtic Frost שכבר היו מוכרים כמטורפים, לא נשמע במטאל על שימוש כל כך רציני בתזמורת קלאסית ובתפקידי שירה נשיים בתוך אלבום מטאל, בטח לא באחד כל כך כבד – דום \ דת' קיצוני שגם הכיל את אחד הגראוליסטים הכי חזקים בז'אנר. אבל אם חשבנו ששיר כמו "Eternal", שלקח את הדום \ דת' של הלהקה ושילב אותו בגות' היה הכי רחוק שהלהקה הבריטית הזאת תלך עם הנסיוניות שלה, מסתבר שטעינו, בכל אלבום של הלהקה המוזיקה שלה נשמעה אחרת, הגראול הפך לשירה מלודית, יותר קלידים ואלמנטים אלקטרונים, עד שבשלב מסוים כבר לא היה ברור אם Pradise Lost היא עדיין להקת מטאל.
לראיון המלא בעברית

המוזיקאי Roger "Rogga" Johansson
אחד האנשים הכי פעילים במטאל הקיצוני הוא ללא ספק Roger "Rogga" Johansson, מי שמוכר בפעילות שלו בז'אנר הדת' מטאל השבדי עם להקות רבות כמו Paganizer, Ribspreader, Demirug, Carve, Those Who Bring The Torture, Putrevore, Revolting ועוד אחרות. Rugga הוא אחד מאלו שהחיו של ז'אנר הדת' מטאל השבדי הקלאסי – כבד, קליט ואולד-סקולי לגמרי – והדבר המשותף למרבית ההרכבים שלו זה שהם נשמעים כאילו הוקלטו אי שם בתחילת שנות התשעים לצד אלבומים של להקות כמו Edge Of Sanity ו-Therion המוקדמים. ישבתי לדבר עם הבחור על דת' מטאל ואיך זה להוציא למעלה מ-20 אלבומים בתקופה של פחות מעשר שנים, ולהלן התשובות…
לראיון המלא בעברית
לראיון המלא באנגלית

Tobias "Eggi" Exxel, בסיסט להקת Edguy
פאוור מלודי הוא לא מילה גסה ללהקת Edguy. בימים שבהם סצינת המטאל פעילה בעיקר עם להקות מטאל-קור, דת'-קור, אימו-קור, הארדקור, אמקור וכו', נראה שהסצנה הגרמנית ממשיכה להתקיים בנפרד ולהקת מטאל מסורתיות כמו Edguy ממשיכות להצליח – ובגדול. לאחר 9 אלבומי אולפן, האחרון שבהם, Tinnitus Sanctus, בשנה שעברה, הלהקה מוציאה DVD עם השם יוצא הדופן – Fucking With F***, ע"פ השיר הסוגר את אלבום האולפן הקודם, Rocket Ride. ה-DVD, שצולם בהופעה של הלהקה בסוף 2006 בברזיל, חוגג את כל מה שידוע ואהוב בלהקה: המלודיות הגרנדיוזיות, המופע הרהבתני, והאנרגיה הבלתי נגמרת שחלקנו אף זכו לראות בהופעתה של הלהקה בישראל לפני כ-9 שנים. ישבתי לדבר עם בסיסט הלהקה Tobias Exxel – בחור גרמני נעים לשיחה שנוטה לפרצי צחוק בלתי נשלטים – על ה-DVD, האלבום, פאוור מטאל לעומת מטאלקור, והורדות פירטיות בין השאר.
לראיון המלא בעברית

ציון:

Warbringer – Waking Into Nightmares
מאת: אלון מיאסניקוב

הגל הגדול של להקת רטרו-ת'ראש התחיל לפני מספר שנים, ונראה שחלק מהלהקות לא רק שממשיכות באותו כיוון, אלא אפילו משתפרות והופכות להיות משהו מעבר לסתם מחווה לאותו ז'אנר שהיה גדול כל כך בשנות השמונים וכיום מסווג ע"י רבים כלא רלוונטי. Warbringer היא לא להקה שמתביישת בעובדות היותה רטרו, להיפך – החבורה הזו חורטת את המושג על הדגל שלה, ועושה כמעט כל מה שאפשר כדי להשמע כלהקה שבדיוק התחילה לפעול אי שום לקראת סוף שנות השמונים באזור ה-Bay Area, ממנו הגיעו מרבית ענקיות הז'אנר האמריקאי.
לסקירה המלאה

ציון:

Sons of Seasons – Gods Of Vermin
מאת: אוראל להב

עד ינואר 2007 שלושה מחברי Sons Of Seasons (שהם Oliver Palotai ,Daniel Schild ו-Luca Princiotta) היו חברים בפרוייקט של Blaze Bayley (סולן לשעבר ב-Iron Maiden). אך באותו חודש, בעקבות חילוקי דעות מרים עם האמרגנים החדשים של Blaze, נפרדה דרכם של כל חברי הלהקה. בשביל Oliver הייתה זו ההזדמנות המושלמת ליצור פרוייקט עליו הוא חלם מזה זמן רב: להקה שתורכב ממוזיקאים מוכשרים ומנוסים, ותשלב מטאל עם השפעות של מוזיקה קלאסית וג'אז. לשם כך Oliver (כיום קלידן ב-Kamelot ובהרכב של Doro ולשעבר חבר ב-Circle II Circle) גייס בתחילה את חבריו מ-Blaze, לאחר שזו התפרקה, אך בעקבות עוד כמה זעזועים וטלטלות…
לסקירה המלאה

ציון:

OSI – Blood
מאת: איתן גפני

עכשיו כבר אפשר להבין שמדובר בעובדה – OSI הוא הרכב לכל דבר, גם אם מדובר בהרכב של שני אנשים בלבד. עם צאת האלבום הראשון התחושה הכללית הייתה של איחוד פעמי של שניים מחברי Dream Theater לדורותיה, בתוספת נוכחות מבורכת של Steven Wilson. כשיצא האלבום השני התקבלה התחושה ששני מקימי ההרכב עוד לא אמרו את המילה האחרונה, אבל בימים אלו, מגיע למדפים האלבום השלישי, שמוכיח כמה נקודות חשובות. הראשונה, כאמור, היא שמדובר בהרכב לכל דבר. ועוד הרכב שמצא לעצמו נישה מוזיקלית וסגנון משל עצמו. השנייה היא שלאחר 2 אלבומי גישוש, נדמה כי OSI הבינו בדיוק מה הם רוצים ואמורים לעשות.
לסקירה המלאה

ציון: 6.5/10

Firewind – Live Premonition
מאת: אופיר מסר

חמישה אלבומים, שלושה סולנים ואחד גיטריסט מוכשר במיוחד – זה מה שעומד מאחורי להקת הפאוור מטאל היוונית Firewind, זה וקצת סובלקי בצד. הלהקה, שהחלה כפרויקט של הגיטריסט Kostas Karamitroudis הידוע בציבור כ-Gus G. התותח (איש Dream Evil ו-Mystic Prophecy לשעבר), עברה מספר שינויים קריטיים במהלך השנים, אך כיום, עם הרכב יציב ואיתן, נראה כי היא בדרך הנכונה להתעלות בז'אנר בו היא מתעסקת. אני מודה שאת הגלגול הנוכחי של הלהקה לא חיבבתי בהתחלה, במיוחד בגלל הצטרפותו של הסולן Apollo Papathanasio (שהכרתי מעבודתו עם Time Requiem) שלטעמי הכניס כל מיני נגיעות פרוגרסיב מעצבנות שלא באו לי בטוב עם מה שאהבתי ב-Firewind לפני כן. לבום השני עם הסולן הנוכחי (או החמישי והאחרון של הלהקה עד כה) The Premonition התאהבתי מחדש במה שהלהקה עושה…
לסקירה המלאה

ציון:

Napalm Death – Time Waits For No Slave
מאת: מתן ג'ונאס

משימה לא קלה בכלל, לכתוב ביקורת לאלבום חדש של Napalm Death… כל מי שמעורב אפילו במעט במטאל הקיצוני בכלל ובסגנון הגריינדקור בפרט, יודע בוודאי שהלהקה הזו, ביחד עם Carcass האלמותית, מהוות את האבא והאמא של הגריינדקור. עם קריירה עצומה של 27 שנות פעילות, 13 אלבומים מלאים ושיא גינס אחד (השיר הקצר ביותר בעולם – "You Suffer" מהאלבום Scum, שאורכו המדוייק 1.316 שניות), מי אני שישפוט שועלי גריינדקור ותיקים שכאלה? שכשאני רק נולדתי, הם כבר הגיעו למעמד מכובד בסצינת המטאל העולמית והספיקו להקליט Peel Session (הקלטת לייב ברדיו ה-BBC עם אחד מהשדרנים המפורסמים בעולם)…
לסקירה המלאה

ציון:

Jungle Rot – What Horrors Await
מאת: אלעד מיאסניקוב

אני לא רוצה להתרברב, אבל אני מכיר די הרבה להקות, בעיקר כי אני שומע מטאל מגיל צעיר. כמובן שכל הזמן כולנו לומדים להכיר להקות חדשות שצצות מדי שנה כפטריות אחרי הגשם, אבל איך לעזאזל לא שמעתי על Jungle Rot? יכול להיות שזה בגלל בורות שלי ויכול להיות שזה בגלל שבתחילת דרכה הלהקה הייתה חתומה בחברה עלומת שם ולא מוכרת. רק באלבום השלישי היא הוחתמה בחברת בת (עלומת שם, לא מוכרת שבהמשך גם נסגרה) של Century Media ואת אלבומה הלפני אחרון הוציאה ב-2006 באופן עצמאי. כמובן שאי ידיעה אינה פוטרת מעונש. לא להכיר את החבר'ה האלה בהחלט מהווה פער רציני במאגר הלהקות הנחשבות שצריכות להיכלל באוסף של כל מטאליסט.
לסקירה המלאה