סיכום מרץ 2007 במגזין מטאליסט

חג פסח שמח! החודשים הבאים עלינו לטובה כוללים איתם עם אחת ההפצצות המרוכזות ביותר של להקות מטאל מחו"ל הנוחתות עלינו לכבוד האביב והקיץ. מרטי פרידמן בא להופעה בסופ"ש ומספר חודשים אחריו תגיע להקתו לשעבר, Megadeth האגדית. אחת מלהקות הדת' הטובות בהיסטוריה של הז'אנר, Behemoth, תגיע גם היא במהלך החודש, וכך גם Paradise Lost כחודש לאחר מכן. אין ספק שהתקופה הקרובה מעידה על כך שעדיין יש קהל, חזק מתמיד, לז'אנר הקיצוני הזה שלנו.

אך זה לא הכל, גם אלבומים חדשים מתקיפים מכיוונים שונים, Manowar בראש תחום ההבי, Chimaira בתחום המטאלקור, Dark Tranquility בתחום הדת' המלודי, ומהבלאק הגיעו Watain ובקרוב גם Mayhem. כל זה, כשבסצנה הישראלית כל הלהקות הגדולות עובדות על אלבומים חדשים. ומה אצלנו במגזין? עקב דרישת הקהל, אנחנו נשיק בקרוב שוב את טור הכתבים, בו תהיה רוטציה של כתבי המגזין שיעסקו בכל שבוע בנושא אחר הרלוונטי באופן כזה או אחר למוזיקה או לתרבות שאליה אנחנו קרובים, ומלבד זאת, צפויות עוד כמה הפתעות – אבל אותן נחשוף בהמשך הדרך.

לסיכום, אנחנו מאחלים לכל קוראינו חג שמח, כשר במידה וכך אתם בוחרים, ובעיקר – בטוח, תנהגו בזהירות ותשמרו על עצמכם, חבל לפספס את מה שצפוי לנו בהמשך הדרך.

אלון מיאסניקוב – עורך ראשי

30/03/2007
John Ricci, גיטריסט להקת Exciter

להקת הת'ראש הקנדית Exciter אולי לא קדומה כמו אגדת פסח, אבל היא כנראה להקת הת'ראש הראשונה. הלהקה התחילה דרכה ב-1978, שלוש שנים לפני Metallica ו-Overkill ושנתיים לפני Metal Church. לאחר אלבום ראשון בשם Heavy Metal Maniac שיצא בחברת התקליטים המיתולוגית Shrapnel, הלהקה המשיכה לעבוד קשה בשנות ה-80', כשאלבומה Violence And Force, מ-1984, נחשב לאחד הקלאסיים של הסגנון. במרכז הלהקה עמד תמיד הגיטריסט ג'ון ריקי, ותחת הרכבים משתנים, הוא היה ונשאר הבסיס, מלבד הפוגה שלקח בין 1985 ו-1992. עם העבודה על אלבומה החדש של Exciter, ישבנו לשיחה עם John Ricci, אדם שבהחלט היה שם כשהת'ראש רק קרם עור וגידים.

לראיון המלא בעברית

23/03/2007
גיטריסט-העל, Marty Friedman.

למרות שאני רואה בנגנים מפורסמים, בסופו של דבר בני אדם עם די הרבה מזל (וגם כישרון לא מזיק), ראיון בשבילי עם מרטי פרידמן הוא באמת דבר מיוחד, לא אגזים אם אודה שלדבר איתו, זה בערך כמו לתת למעריץ של החיפושיות לדבר עם ג'ון לנון או אם להיות ריאלי יותר – פול מקרטני. אני עוקב אחרי הקריירה של מרטי עוד מהתקופה שלו בלהקת Cacophony ומשם, עם כל הקשיים, הצלחתי לשים יד גם על אלבומים שהוציא עוד לפני כן בהרכבים Hawaii וההרכב מ-1981 בשם Vixen שכלל סולנית (אין קשר להרכב באותו שם, שהוא על טהרת המין הנשי).

לראיון המלא בעברית

20/03/2007
Georg Kraft, גיטריסט להקת Messiah's Kiss

להקת הפאוור מטאל המסורתי Messiah's Kiss היא הרכב בין לאומי שאין רבים כמוהו. הסולן, מייק טירלי, הוא אמריקאי, הבסיסט, ווין בנקס, הוא אנגלי, והגיטריסט והמתופף של ההרכב הם גרמנים. זו אולי אחת הסיבות שההרכב לא מופיע הרבה, וגם לא מוציא את האלבומים שלו בתדירות גבוהה במיוחד. האלבום השלישי של ההרכב, Dragonheart, שוחרר לאחרונה, שנתיים לאחר שהוקלט, ולשם כך ישבנו לדבר עם Georg Kraft, גיטריסט ההרכב, על הסיבות לעיכוב ביציאת אלבום ועל איך בדיוק עובדת להקה שחבריה מתגוררים כל כך רחוק אחד מהשני.

לראיון המלא בעברית

16/03/2007
Paul Speckman, סולן ובסיסט להקת Master

פול ספקמן הוא אגדת מטאל. ולמי שלא מבין עד כמה מדובר, רק צריך לעיין בביוגרפיה שלו. האדם הוא ממציאי הדת' מטאל, עם להקת Master, ששורשיה התחילו עוד ב-1983, הוא האדם מאחרי הרכב הת'ראש האגדי Abomination, הוא נתן חיים ללהקת הדת' הצ'כית המיתולוגית Krabathor, להקת Forbidden נקראה על שם שיר שכתב – ואלו רק חלק מהפרטים שממלאים את הביוגרפיה שלו. כיום, בערך 25 שנה אחרי שהתחיל לעשות מטאל, הוא פעיל בדיוק כמו שהייה כשהתחיל, וחשבנו שזה הזמן לשמוע קצת סיפורים מסביב המדורה מאחד האנשים הוותיקים ביותר בסצנת המטאל הקיצוני, בראיון כל כך ארוך, שנאלצנו לחלק לשני חלקים.

לראיון המלא בעברית

לראיון המלא באנגלית

ציון:

Tarot – Crows Fly Back
מאת: אלון מיאסניקוב

אני יודע שיש כאלו שהיסטריים לגבי כל מה שקשור ב-Nightwish, ואני מודה שזאת להקה לא רעה בכלל שהיו לה כמה רגעים גדולים. אבל מה, בלהקה מנגן בסיסט בשם מרקו הייאטלה, שגם שר מידי פעם, ואני מצטער, אבל מה שהוא עושה בלהקה שלו, שבה הוא הסולן היחידי, לדעתי עולה בהרבה על כל מה ש-Nightwish עשתה. או.קי, אבנים אפשר לזרוק עכשיו, כל מעריצי טרייה למיניהם, אבל אני זקן עקשן ולא נוטה לשנות דעה, אז תזרקו כמה שתרצו.

לסקירה המלאה

ציון:

Solstafir – Masterpiece Of Bitterness
מאת: איתי פרייז

בשנים האחרונות להקות פוסט רוק כמו Sigor-Ros או Mogwai מתחילות לקבל הכרה ופרסום, ואפילו לנו הישראלים יש נציגה בפוסט רוק בשם Lebanon, של יובל הרינג, שיוצאת לסיבובי הופעות בארצות הברית ועם קצת מזל גם תצליח לקבל הכרה בינלאומית נרחבת. אך מה הוא בעצם הפוסט רוק? אם הרוק הקלאסי מתבטא בישירות ובלהגיד הכל בפנים, הפוסט רוק מתמקד ביצירת אטמוספרות רגשיות – בסגנון הזה המוזיקה מחלחלת לאט לאט ליצירת האווירה שהאומן מנסה לבטא וזה לא בא בסתירה לחומות גיטרות ודיסטורשנים מחרישי אוזניים.

לסקירה המלאה

ציון:

Watain – Sworn To The Dark
מאת: טל זכאי

בלאקרים, התכנסו. כן כן, גם אתם שם מאחורה שסולדים מאנדרגראונד כמו מחבורה של מצורעים מאופרים בקורפס פיינט. Watain, להקת האנדרגראונד בלאק מטאל השוודית, תמיד זכתה לעמוד לצד להקות רבות שרבים משומעי המטאל פשוט מעדיפים לשמור מהן מרחק ביטחון. זאת כנראה בגלל השיוך המיידי לסצינה המוצללת יותר של הבלאק, המתאפיינת בעיקר בסאונד החוראני שלה, שאינו נוטה לחוס על האוזן האנושית. ובכן, כך אכן הצטייר המצב במשעולי רבבות הדמואים, הוצאות הלייב, התקליטים בהוצאות ממוספרות ידנית וכן הלאה.

לסקירה המלאה

ציון:

Serenity – Words Untold And Dreams Unlived
מאת: איתן גפני

צלילים אוריינטאליים עדינים נשמעים ברקע, קלידים מלטפים בסאונדים מתכתיים את האזניים, ולפתע שואג איזה אוסטרי שאגת מלחמה, והגיטרות מפגיזות בריפים מעולים של פאוור מטאל לעניין. הקלידים הופכים דומיננטיים בליין קצרצר, והסולן נכנס בקול נקי, מלודי, חף ממבטא. לאחר בית לא רע בכלל, מגיע מעבר איטי ומלא בפאתוס שנשבר בתיבת דאבל בס קצרה. חוזרים לבית הקצר, ומייד לפזמון מלודי נפלא, עם ריף גיטרה כתוב היטב. כך נפתח האלבום Words Untold And Dreams Unlived, של Serenity, להקה אוסטרית לא ותיקה במיוחד: קיימת משנת 2002, וזהו אלבום הבכורה הרשמי שלה (לא כולל מספר דמואים).

לסקירה המלאה

ציון:

Stemm – Songs For The Incurable Heart
מאת: ג'ינו אריאלי

כבר מהשניה הראשונה הראשונה שהכנסתי את הדיסק של Stemm למערכת – התחברתי. הצרחה שפותחת את השיר "Monster" שהוא גם הסינגל הראשון מהאלבום, מהפנטת: "Just make it go away…", הסולן הזכיר לי קצת את אביטל מ-Betzefer, רק שבנוסף לצרחות האגרסיביות, הוא שר גם נקי ובצד הזה הוא מושך יותר לכיוון של דויד דריימן, סולן Disturbed. ההוק ברור, מדובר כאן בלהקת נו-מטאל כבדה במיוחד עם פזמונים מלודים קליטים. מה אני יכול לבקש יותר? גם ה-C-Part של השיר מעניין, לוקח לכיוון של Ill Nino, בשילוב מעולה של צרחות ושירה נקייה.

לסקירה המלאה

ציון:

Pain Of Salvation – Scarsick
מאת: עדי כהן

כבר לילה. אני פוסעת בין המרצפות הסדוקות, ברחובות השוממים על אף השעה הלא מאוחרת. כאב לא חדש מתפשט, כובש, מחלחל פנימה. על עמודי התחנה נשענים ברישול כמה אנשים, מחכים גם הם לאוטובוס הכמעט אחרון. הראיה מתערפלת ואני נותנת לרגש להציף אותי. מבקשת מנגינה, צלילים, כל דבר שידמה, ולו במעט, לסערה המתקרבת… אצבעותי נסגרות על Remedy Lane. כמה מילים שהופכות לממש, כמה צלילים שמרטיטים את קצות העצב – דמעות מאיימות להתפרץ… זה אינו הזמן. כמה צעדים, דלת נסגרת, לבד – עכשיו.

לסקירה המלאה

ציון: 5/10

(DVD) Metallica – The Videos: 1989-2004
מאת: יותם Defiler

לתת לי לכתוב על מטאליקה זה כמו לתת לילד קטן להשתולל בחנות ממתקים. אבל אחרי השוקולד הראשון, לרוב, כל הילדים מלאים ואין להם כוח לעוד. בקולקצית הקליפים של מטאליקה, במקרה שלנו, זה די דומה. יש את One ואת כל מה שאחריו. לכל מי שלא מכיר את מטאליקה, שיעשה 'ריסט' למחשב ואולי זה יעבור לו. הוא כנראה חי במימד הלא נכון. אבל גם אם אתם מכירים את מטאליקה היטב, יש סיכוי סביר למדי שלא קלטתם את -כל- הקליפים שהם שחררו באופן רשמי עד כה.

לסקירה המלאה

ציון:

The Knell – Harm
מאת: מתן ג'ונאס

כולם יודעים שבארץ הסגנונות הקיצוניים שולטים שליטה בלתי מעורערת בסצינת המטאל. יש עשרות אם לא יותר להקות בלאק ודת' מטאל, בעוד שאת מספר להקות הפאוור והמטאל המלודי ניתן לספור על שתי ידיים בקושי. אף אחד לא יכול להסביר למה זה קרה וכמו הרבה דברים בחיים, רוב האנשים פשוט השלימו עם העובדה המצערת. עם זאת, נראה כי כולם שכחו מסגנון אחד קטנטן – הדום מטאל, תת-סגנון שגורם לסצינת המטאל המלודי להראות פורחת ומשגשגת.

לסקירה המלאה

ציון:

Trail Of Tears – Existentia
מאת: גיא נקש

את ההיכרות שלי עם Trail of Tears התחלתי איפשהו בסוף שנות ה-90. רגע לפני סוף עידן התמימות של המוזיקה, כשהאינטרנט המהיר בארץ היה בגדר פיקציה, נפסטר עוד לא ספג את התביעה הענקית שהוכיחה שאם מפוצצים חצ'קון אחד מופיעים 10 חדשים גדולים יותר סביב האזור בו הוא היה. בימים ההם מציאת להקות חדשות הייתה ממש כמו קניית חולצה, יוצאים לחנות הדיסקים ומתחילים לעלעל במדפי הדיסקים שבזמנו לא נדחקו לפינות החשוכות של החנויות. בין הקריטריונים למציאת להקה בסגנון שלך היו: שם הלהקה, שמות השירים והכי חשוב: העטיפה. אז קוטפים מספר דיסקים שקוסמים לנו וניגשים לפינת ההאזנה…

לסקירה המלאה

ציון:

Therion – Gothic Kabbalah
מאת: אופיר מסר

במטאל יש מה שנקרא יצירה קלאסית, אך ברוב המקרים כשהביטוי הזה נכנס לתמונה, מדובר בכל מה שיצא מלפני 10-15 שנים לפחות. בעוד שיש לא מעט אלבומים שנכנסו תחת הקטגוריה הזו, ככל שהזמן עובר, פחות ופחות אלבומים מצליחים להגיע לסטאטוס הזה, לא בגלל שאין כאלו יצירות קלאסיות, פשוט, לא עבר מספיק זמן כדי להעריך אותן באמת. בכלל, זו לא משימה פשוטה לזהות יצירה קלאסית בהווה, ומעטים האנשים שמנסים לעשות זאת, אבל מדי פעם מגיע משהו שרומז על הבאות, משהו שאפשר לכנות באופן זמני, יצירה מודרנית.

לסקירה המלאה