סיכום מרץ 2008 במגזין מטאליסט
חודש מרץ חלף עבר, ואנחנו מתחילים את אפריל עם מהפיכה באתר שבטח כבר הבהילה רבים מהקוראים. אז זה בסדר, היא נגמרה, ואין יותר מידי סיכויים שאבריל לווין תחזור לככב בעמוד הראשי, או בכל חלק אחר של מגזין מטאליסט (לפחות אנחנו מקווים).
חודש מרץ היה עמוס מבחינת הרליסים ששוחררו במהלכו, וכן גם בהכנות לכמה גדולים שעוד בדרך ואנחנו דיברנו, ונדבר, עם לא מעט מהאנשים שמאחוריהם. התחלנו את החודש עם Meshuggah, הלהקה שהגדירה מחדש את המושג "טכניות" במטאל, ושאלבומה החדש – Obzen כבר נכנס להרבה רשימות של אלבומי המטאל של השנה.
המשכנו עם Norther, מי שמסומנת בעיקר כתאומת Children Of Bodom מהרבה בחינות, אך עדיין כיכבה השנה עם אלבום בינוני למדי. לאחר מכן נגענו במטאל מלודי עם Michael Kiske, בפרוג ישראלי צעיר בדמות A Numb Disorder, ובדת' \ דארק מטאל יווני קלאסי של Septicflesh שהוציאה אלבום חדש ומבריק לאחרונה.
גם בתחום הביקורות כיכבו כמה אלבומים טובים (וטובים פחות) ששנת 2008 הביאה, וגם במדור הוידיאו החדש, שנכנס החודש סוף סוף לתנופה מלאה, קרו דברים מעניינים וחדשנים שרק יתפתחו בהמשך. אז אנחנו ממתינים לחודש עמוס נוסף, ואנחנו כבר יודעים שלקראת הקיץ עומד להיות כאן עמוס עם הופעות בחו"ל, אז כנראה שהעתיד הקרוב עומד להיות מעניין מאד.
אלון מיאסניקוב – עורך ראשי
ראיונות החודש
28/03/2008
Sotiris Vayenas, גיטריסט להקת Septicflesh
Septicflesh או בשמה הקודם Septic Flesh (יחי ההבדל הקטן) היא יחד עם Rotting Christ ממובילות סצנת המטאל היוונית. בתחילת שנות ה-90' – כנראה התקופה הטובה ביותר בסצנה היוונית – מעטים היו המטאליסטים הישראלים שלא החזיקו בבית את אלבומי הבכורה של אותן להקות מובילות, לעומת היום, שלא משנה עד כמה יוון קרובה אלינו גיאוגרפית, נראה שכמה קרוב ככה רחוק. הלהקה לאורך כל הקריירה שלה שמרה על ייחודיות ומקוריות, ושילבה מלודיות בלי לאבד ולו במעט מהאגרסיביות שלה. כעת, לרגל צאת אלבומה החדש של Septicflesh, תפסתי את הגיטריסט ואחד ממקימי הלהקה, Sotiris Vayenas, לראיון שמתחיל מימי התהילה של הסצנה היוונית – עוד כשמטאל היווני פירק כל טברנה אפשרית ושלצלילי Septicflesh אכלו סופלאקי, רקדו סירטאקי ושברו צלחות – עד לימינו אנו. יאסו.
לראיון המלא בעברית
25/03/2008
חברי להקת A Numb Disorder
ז'אנר מטאלי שזוכה להכרה בזמן האחרון בארץ הוא הפרוג מטאל, עם מספר הולך וגודל של להקות שעוסקות בסגנון. בין הבולטות נמנות Systema Telion ו-Amaseffer, ועוד אחת, עדיין פחות מוכרת, היא A Numb Disorder, שרושמת כהשפעות עיקריות את ההרכבים Dream Theater ו-Opeth. לקראת הופעתה הקרובה של הלהקה בסוף השבוע, ישבנו לדבר עם חבריה שעידכנו אותנו מי הם, מאיפה באו ולאן הם הולכים.
21/03/2008
הסולן Michael Kiske
Michael Kiske הוא אחד מסולני העבר המיתולוגים ביותר של סצנת ההבי מטאל האירופאית. האלבומים שהוא הקליט בשנות השמונים עם Helloween נחשבים לנכסי צאן ברזל של ז'אנר הפאוור מטאל, והאלבום Keeper Of The Seven Keys II נחשב גם לאחד מגדולי אלבומי המטאל המלודי של כל הזמנים וגם אחד מהמוכרים ביותר של הז'אנר. Kiske בעצמו עזב \ הועזב מהלהקה לאחר צאת האלבום Chameleon, ככל הנראה האלבום הכי פחות מטאלי של הלהקה, ושם הוא שינה כיוון לחלוטין.
14/03/2008
Kristian Ranta, גיטריסט להקת Norther
לפני עשור וקצת, בית היוצר של פינלנד הביא לנו להקה מלודית, מהירה למדי וחצופה לא פחות בשם Children Of Bodom, שהפכה לשם דבר בתחום בו החלה לנגן. מאז שפרצה לתודעת המטאליסטים, הלהקה כבר עברה לחקור מחוזות אחרים וזו הייתה הזדמנות טובה לחבריה לשכונה, Norther, לתפוס פיקוד על הז'אנר. עם 4 אלבומים מאחוריה המציגים דת' מלודי במיטבו וסולן שמחליף משמרות אצל Ensiferum, הלהקה הספיקה לכבוש הרבה במות במהלך הקריירה שלה, כמו גם להשתתף בסרט קולנוע (פיני) ולעשות כל מיני שטויות בדרך. כעת מגיע האלבום החמישי "N", בו חברי Norther ממשיכים לתת במלוא כוחם, אך כדי לדעת באמת מה מתרחש אצלם בראש, חטפנו את הגיטריסט והאיש שאחראי על שירת הקלין בלהקה, Kristian Ranta, במטרה שיספק לנו עוד פרטים… וזה מה שיצא.
07/03/2008
Mårten Hagström, גיטריסט להקת Meshuggah
אם אתם אוהבים מטאל, ומעריכים יכולת נגינה טכנית מרשימה – יש סיכויי מצוין שאתם מעריצים של Meshuggah. הלהקה, שצועדת על קו התפר שבין מטאל קיצוני לג'אז ופיוז'ן שינתה את פני המטאל מאז צאת EP הבכורה שלה ב-1989. הראיון הזה התחיל עם טלפון שבור בינינו לבין הלהקה, אבל אחרי מספר ניסיונות השגה כושלים, סוף כל סוף הצלחנו להזדנב אחרי אלופי המסתורין והפירוטכניקה המוזיקלית של המטאל החדש. ממש קצת לפני צאת אלבומה החדש וההרסני, ObZen, תפסנו את Marten, גיטריסט הלהקה (החל מה-EP המטמטם None), שמנגן עם חברי הלהקה עוד מגיל בר המצווה. קילפנו לאט-לאט את קליפת המסתורין בדיון די סוחף על מטאל, התנסויות מוזיקליות, מתיחת גבולות, רומו של עולם, וגם על כל מה שבדרך.
סקירות אלבומים נבחרות
ציון:
Isole – Bliss Of Solitude
מאת: מתן ג'ונאס
אני ממש לא אוהב כשמצרפים מילים כגון "אפי" לתיאור של להקה או אלבום כלשהו. יש בזה משהו מאוד יומרני ולפי דעתי גם נובע מתוך בורות מסויימת, שכן אי אפשר להצביע על מאפיין מסויים במוזיקה ולהגיד עליו שהוא מקנה לשיר את התואר "אפי". המושג הזה הוא יותר תחושה אינדבידואלית, שכל אחד מזדהה עם משהו אחר בתור אפי. בשביל חלקנו, Turisas משרים אווירה אפית לחלוטין, ובשביל אחרים מאיתנו, השירים הארוכים והפרוגרסיבים של Opeth הם התגלמות האפיות, ותסכימו איתי ששתי הלהקות הנ"ל מחזיקות מעט מאוד מאפיינים מוזקליים מקבילים, אם בכלל.
ציון:
Norther – N
מאת: אופיר מסר
כשלהקת Norther הפינית הוציאה את אלבומה השני Mirror Of Madness ב-2003, הוא בהחלט היה אחד מהאהובים עלי באותה שנה. נכון שהוא דיי הזכיר את מה ש-Children Of Bodom, או בעצם, את מה שרוב להקות הדת'-כביכול-פאוור-עם-גראוולים של אותה תקופה עשו, אבל היה בו משהו מעניין, שירים טובים, דגש על הגיטרות במקום קלידים ואווירה מרשעת \ מגניבה שמאד התחברתי אליה. מאז אותה שנה, הלהקה שחררה עוד 2 אלבומים מלאים ומספר EP-ים בכל מיני מקומות אך העניין שלי בה הלך ודעך. אולי זה בגללי, אבל אולי זו גם הייתה אשמת הלהקה שהחליטה להתנסות, לשלב שירת קלין, להוריד את המהירות בחלק המקרים – או במילים פשוטות, להתבגר. מבחינתי יש להקות שיכולות להשתנות, אבל יש להקות שהיו צריכות לדבוק במה שעשה אותן טובות – וזה המקרה עם Norther.
ציון:
Hate – Morphosis
מאת: אלון מיאסניקוב
כן, עוד להקה פולנית. כן, גם הם עושים דת' מטאל. וכן, גם להם יש מתופף שמוריד לילדים קטנים את הראש ושותה את הדם מהעורק הראשי. דת' מטאל פולני זה כבר שם דבר, כמו בלאק מטאל נורבגי או ת'ראש מאזור ה-Bay Area, זה סוג של חותם איכות שמבטיח בדרך כלל מוזיקה טכנית מאד וחסרת רחמים, סאונד ברוטאלי ומהירות רצחנית. בין הוותיקים והחזקים בתחום נמנים כמובן Vader, איפה שהוא למעלה ברשימה יש גם את Behemoth, שכובשים את העולם עם הדת' הבלתי מתפשר שלהם, ולא הרבה אחריהם יש את Hate, עוד להקה של פולנים שככל הנראה אכלה מספיק גפילטע כדי לשנוא את העולם ולהוציא את זה על האוזנים של המאזינים.
ציון:
Divine Heresy – Bleed The Fifth
מאת: יותם Defiler
תהיתי מה Dino עושה כל הזמן הזה מאז שהוא לא ב-Fear Factory. חשבתי שהוא פשוט הלך לעשות ספורט, או לפתח את העסק המשפחתי עם הוריו, כי בחייכם, הבן אדם שהתהדר באופי הריפים שלו לא באמת היה גיטריסט בחסד עליון. סולואים הוא לא ידע לעשות, מלודיה גמישה נבנתה לה בקושי במהלך האלבומים של המפלצת האמריקאית – ובסופו של דבר, אחרי ש-Archetype יצא ב-2004, הייתי בטוח שהוא החוליה החלשה שבעצם הכניסה את כל הרעיונות כמו דואטים עם ראפרים ו… ובכן – המון מזון מהיר.
ציון:
The Bones – Burnout Boulevard
מאת: איתי פרייז
להקת המטאל The Bones מגיעה אלינו משבדיה הקרה. היא הוקמה ב-96' והתחילה להופיע הרבה ברחבי אירופה תוך שהיא הופכת להיות נודעת בקאברים המעולים שביצעה ל-"I Wanna Be Sedated" של ה-Ramones ול-"It's My Life" של Kiss, והיא אפילו הספיקה לחמם את Motorhead הגדולים. ב-97' יצא ה-EP הראשון The Horrorway שגרר הרבה תגובות טובות באירופה. ב-EP הבא הלהקה כבר זכתה לתגובות טובות גם מארה"ב כשהיא ממשיכה להוציא אלבומים בעצם עד היום (ללא הצלחה יוצאת דופן).
ציון:
Rob Zombie – Zombie Live
מאת: איתן גפני
Rob Zombie הוא כבר ממזמן לא "רק" מוזיקאי. מדובר בתעשייה של איש אחד, שמתפקד כמוזיקאי ותיק, צייר, במאי ותסריטאי. כמוזיקאי, אנחנו מכירים אותו בעיקר כמנהיג להקת White Zombie (הנקראת כך ע"ש סרט אימה קלאסי בכיכובו של האחד והיחיד, בלה לוגסי). להקת האינדסטריאל הנפלאה הזו הייתה פעילה כמעט עשרים שנה, ושחררה כמה אלבומי מופת, כשהבולט מעל כולם היה האחרון שלה כהרכב פעיל – Astro-Creep 2000.