סיכום פברואר 2007 במגזין מטאליסט
בחודש האחרון לא רק שמגזין מטאליסט חזר לפעילות מלאה, הוא התיש את עצמו באחד החודשים העמוסים ביותר שעברו עליו. ראיינו מספר רב של להקות, ידועות יותר וידועות פחות, ביקרנו כמות אדירה של אלבומים חדשים, כתבנו, סקרנו והתאמצנו – וזו כנראה רק ההתחלה. מספר ידיעות מעניינות עלו החודש, בין השאר, על סיבוב ההופעות המשותף של Betzefer עם להקת Sepultura הברזילאית, וגם העובדה ש-Prey For Nothing, להקתו של כתב המגזין, יותם "דפיילר" אבני, תצא להקליט אלבום בכורה עם המפיק ג'קוב האנסן בדנמרק. כמו כן, סקרנו מספר אלבומים בולטים, ביניהם החדש של Naglfar, האחרון של Aborted והדבר הזה שהגיע מהכיוון של Hammerfall.
בחודשים הקרובים שורה של אלבומי מטאל חדשים תצא לאור, ביניהם אלבום חדש ל-Saxon הוותיקים, אלבום ל-Finntroll עם הסולן החדש ואלבום נוסף ל-Annihilator שיקרא פשוט "Metal", וצפוי להיות הדבר הטוב ביותר שיצא ללהקה מזה שנים, או מצד שני, הכישלון האולטימטיבי שלה. בחודש אפריל להקת Behemoth וגיטריסט-העל Marty Friedman יגיעו לארץ, למה שאמור להיות אחד החודשים הטובים ביותר לארץ מבחינה מטאלית. אין ספק כי הז'אנר שלנו לא נח לרגע, ותמיד מספק לנו דברים מעניינים לשמוע ולראות – זה ללא ספק עדיף מאשר לקרוא עוד ידיעה על עוד איזה חבר כנסת שנותן "דוגמא חיובית" לנוער בארצנו…
אלון מיאסניקוב – עורך ראשי
ראיונות החודש
23/02/2007
Curran Murphy ו-Robert Falzano מלהקת Shatter Messiah
להקת המטאל האמריקאית Shatter Messiah הפתיעה רבים עם אלבום הבכורה שלה, Never To Play The Servant, שיצא בשנה שעברה. האלבום מציג שילוב של מספר סגנונות, החל מת'ראש ועד פאוור מטאל, והכל בתוך יצירה אדירה אחת. מגוון ההשפעות די ברור בהתחשב בכך ש-Curran Murphy, הכותב העיקרי בלהקה, ניגן בעבר עם הלהקות Nevermore ו-Annihilator בין השאר. כדי ללמוד עוד על ההרכב, לקחנו את Curran Murphy הגיטריסט ואת Robert Falzano המתופף, לשיחה קצרה.
לראיון המלא בעברית
Vogg, גיטריסט להקת Decapitated
להקת הדת' מטאל הפולנית Decapitated נמצאת בראש הסקאלה של להקות הדת' הפולניות המוכרות, לצד הרכבים כמו Vader ו-Behemoth בין השאר. הלהקה נודעה בהתחלה בכך שאת הקריירה שלה היא התחילה כשהגיל הממוצע של חבריה היה בסביבות 14, אבל מאז, ארבע אלבומי אולפן אחרי, היא כבר ידועה בגרסא הברוטאלית במיוחד שלה לדת' מטאל. תפסנו לשיחה את גיטריסט ומנהיג הלהקה, ווג.
Jarkko Aaltonen, בסיסט להקת Korpiklaani
להקת Korpiklaani נחשבת לאחת מהמובילות בסצינת הפולק מטאל הפינית ואחת החביבות עלי בתחום, לכן איך שיצא אלבומה החדש "Tales Along This Road" בסוף חודש אפריל, של 2006, מיד עבדתי על ראיון מקיף עם הלהקה שיצא לי לעקוב אחריה עוד מהתקופה שנקראה Shaman. אם זה חוסר תקשורת, בעיות טכניות, או שאחד מהצדדים שתה יותר מדי בירה, קרה הדבר שהביא את הלהקה לענות לשאלותי (שאפילו הספקתי לשנות) כמעט 10 חודשים לאחר מכן, וזאת כבר עם סיום עבודה על אלבום חדש נוסף. אך כמו שהפתגם המפורסם אומר, עדיף מאוחר מאשר אף פעם, ולכן אין סיבה שלא נעביר את המחוגים קצת אחורה, נלגום עוד קצת מהבירה, ונדקסקס על החוויות והשירים ששמענו איי שם בעבר הקרוב… רחוק.
Kitty Saric, סולנית להקת Decadence
למי שחשב ש-Angela Gossow היא הגראולרית היחידה בעולם המטאל הקיצוני, צפויה הפתעה. בתור התחלה כי היא לא הראשונה, ר'יצל הייזר מלהקת Sinister עשתה זאת לפניה, וגם לפניה היו אחרות. גם כי Kitty Saric, הידועה כ-Metallic Kitty, עושה את זה בלהקת הת'ראש-דת' השבדית Decadence, ועושה את זה לא פחות טוב. עם אלבום שלישי שיצא לאחרונה, הלהקה מתחילה לצבור הכרה באירופה, ולרגל זאת, שוחחנו עם קיטי על ההרכב ועל מקום הנשים במטאל קיצוני בכלל.
Andreas Nilsson, גיטריסט להקת Naglfar
Naglfar השבדית היא להקה שאין כמעט מי שאוהב בלאק או דת' מטאל ולא מכבד את המוזיקה שחבריה יצרו במהלך השנים. מאז הקמתה ב-1992 נראה כי הלהקה פשוט לא מסוגלת ליצור אלבום לא טוב, כשאלבום הבכורה שלה, Vittra, נחשב לאחד מאלבומי הדת' \ בלאק הטובים שיצאו מעולם. Pariah, אלבומה האחרון, היה גם הראשון של הלהקה בחברת התקליטים Century Media, והצלחתו הייתה גורם ידוע מראש בהתחשב בעבר שלה. כעת יוצא האלבום החדש, Harvest, עוד יצירת מופת קודרת, עם כמה שינויים הפעם – ולכבוד האירוע תפסנו את גיטריסט הלהקה, אנדראס נילסן, לשיחה מקיפה.
Anthony Parviainen, סולן להקת Machine Men
למרות שמדובר בלהקה של חבר'ה צעירים למדי, Machine Men הפינית כבר סומנה כאחת הלהקות המבטיחות ביותר בסצנת המטאל האירופאית בעקבות אלבום הבכורה שלה, Scars And Wounds. הצלחת האלבום הביאה עימה חוזה עם חברת Century Media, ושנתיים לאחר צאת אלבומה הראשון בחברה, יוצא האלבום השלישי של ההרכב – Circus Of Fools. לאחר אין ספור השוואות של הלהקה ל-Iron Maiden בכלל ולסולן ברוס דיקינסון בפרט, ישבתי לדבר עם סולן ההרכב על מחשבותיו לגבי אותן השוואות, על ההצלחה המפתיעה של הלהקה, והאלבום החדש.
Patrick Grun, מתופף להקת Caliban
סצינת המטאלקור הולכת ותופסת נתח מאוד חשוב במטאל העכשווי. למרות ואולי בגלל מוצאם הגרמני של Caliban, הם מצליחים לייצר מטאל אגרסיבי, שמצד אחד נשמע מאוד אמריקאי ומצד שני שומר על השורשים האירופאים של חברי הלהקה. אחרי האלבום המעולה The Undying Darkness ורגע לפני שהם עולים על בימת מועדון התיאטרון בארץ, Caliban נכנסו לאולפן לעבוד על אלבום חדש ולכבוד זאת תפסנו את Patrick Grun, מתופף הלהקה, לכמה שאלות על ההופעה הקרובה ועל הדיסק הבא.
סקירות אלבומים נבחרות
ציון:
Borknagar – Origin
מאת: עמר ברזילי
Oyestin G. Brun ו-Vintersorg, למי שבמקרה לא מכיר, הם שני בחורים מנורבגיה שאחראים על להקת Borknagar הותיקה, וגם על עוד פרויקטים משותפים כאלה או אחרים. עכשיו, Borknagar היא להקה שהחל מאלבומה השני בערך, חרטה על דגלה את השינוי המתמיד, את העובדה שהיא הולכת לייצר בלאק מטאל שמשתנה מאלבום לאלבום, מה שלפעמים יצא טוב ולפעמים פחות. עכשיו חברי Borknagar חוזרים עם ההוצאה השביעית במספר שלהם, וגם זו, כמיטב המסורת, שונה מהאחרים. Origin הוא אלבום שכולו אקוסטי.
ציון:
Aborted – Slaughter And Apparatus: A Methodical Overture
מאת: מתן ג'ונאס
אני די בטוח שאם לא חייתם מתחת לאבן בחצי העשור האחרון, שמעתם לפחות אלבום אחד של Aborted אם לא יותר. אין הרבה מה לעשות בנידון, החבורה הבלגית של סוונצ'ו הפכה לשם של דבר בעולם הדת' מטאל הקיצוני. ממש לפני כמה ימים חגגה הלהקה את יציאת אלבומם המלא החמישי במספר, Slaughter & Apparatus: A Methodical Overture, שהוא גם הראשון שלה תחת לייבל הענק Century Media.
ציון:
Misery Signals – Mirrors
מאת: ג'ינו אריאלי
כשמדובר באלבומים של הלייבל Ferret, אני נהיה מבסוט. הלייבל הזה ידוע בלהקות הארדקור מהמשובחות שקיימות כיום, כמו Poison The Well ,Blood Has Been Shed, ואפילו Killswich Engaged היו חתומים שם בעבר. ככה שדיסק עם הלוגו הזה של Ferret אוטומטית מייצר אצלי ציפיות גבוהות מאוד. Misery Signals לא מרחמים, מדובר פה בחבר'ה עצבניים במיוחד שבאים לתת בראש. הקסם שלהם נובע מהיכולת לשלב בין הארדקור למטאל-קור.
ציון:
Belphegor – Pestapokalypse VI
מאת: אלי גרוסמן
כבר 16 שנה שהצמד האוסטרי Helmuth ו-Sigurd המייסדים והגיטריסטים של להקת Belphegor (פלוס בסיסטים ומתופפים לא קבועים), מנעימים את זמננו בשירי הלל לאלים ולשדי האופל והשאול באשר הם. הם מגדירים את המוזיקה שהם יוצרים כ-Supreme Death / Black Metal Art, אולם למי שעוקב במקצת אחר אלבומיהם במרוצת השנים, יגלה שבכל אלבום הם נעים כראות עיניהם על גבי אותה סקאלה מוזיקלית די רחבה שהם יצרו לעצמם. פעם יותר דת' ברוטאלי, ופעם יותר בלאק אפל.
ציון:
Twilight – Twilight
מאת: טל זכאי
השנה האחרונה הייתה עמוסה מאוד עבור בלאקר מאד מסויים בשם Wrest, שהספיק להוציא בה לא פחות משלושה אלבומים ושתי הוצאות מחודשות של EP-ים. אז שמעתי, ואף סקרתי כבר את פרוייקט הבלאק אמביינט, Lurker Of Chalice באלבומם המלא הראשון, וכן האזנתי לספליט עם פרוייקט הבלאק מטאל Sapthuran, ותהיתי כמה אותו בחור כבר יכול לחדש לי בשנה אחת, וניגשתי לאלבום של Twilight במין תחושת מיאוס. עם זאת, אומר לכם שבזכות ולא בחסד זכה Wrest להקרא בפי רבים כאחד האינדיווידואלים הארטיסטיים ביותר של הבלאק מטאל העכשיווי, שבאמתחתו רקורד מרשים של יצירות מוזיקליות חדורות שנאה, מלכנכוליה וחושך.
ציון:
Korpiklaani – Tales Along This Road
מאת: אופיר מסר
אם יש להקה שעד עכשיו לא לקחה את עצמה יותר מדי ברצינות, זו לבטח Korpiklaani הפינית. עם שירים כמו "Wooden Pints" או "Beer Beer", אפשר פחות או יותר להבין על מה להקת הפולק מטאל הזו אהבה לשיר ב-2 אלבומיה הקודמים, Spirit Of The Forest ו-Voice Of Wilderness. אך כמו שציינתי, כל זה היה עד עכשיו, ואם נדלג על השיר שפותח את האלבום החדש, אפשר לראות שהלהקה הלכה לכיוון קצת יותר רציני הפעם.
ציון:
Fu Manchu – We Must Obey
מאת: איתי פרייז
דרום קליפורניה, יום חם מלא בשמש, אתם יוצאים החוצה כשמשקפי שמש עליכם, פלוס הכאב ראש מאתמול. זיכרונות מתחילים לעלות לכם על הלילה של אתמול ועל צריכה של חומריים כימים בלתי חוקיים, על נסיעה לים ואז למדבר ועל איזה להקה שלקחה אתכם לעולמות לא מוכרים … אתם נכנסים לאוטו עם הגג הפתוח, נשענים אחורה, מכניסים את האלבום החדש של אחת מלהקות הסטונר הוותיקות והגדולות ביותר, Fu Manchu, מחנים ליד הים במקום רחוק מכל שאר המכוניות, לוחצים Play במערכת ומחכים שהטריפ יתחיל.
ציון:
Awacks – The Third Way
מאת: איתן גפני
Awacks חובקים אלבום שלישי, ואני, שמכיר אותם רק מלפני כמה ימים, ממש לא מתרגש. או.קיי, פתיחה קצת אכזרית לסקירה, אבל זו האמת… מדובר בלהקה מקצוענית ללא ספק, עם מוזיקאים מוכשרים, שעושים פרוג מטאל מהוקצע. By The Book. אבל זו בדיוק הבעיה, כפי שהעליתי בסקירה אחרת לפני כמה חודשים – הנוסחתיות. כמו מכונת פופ מהודקת, Awacks נשמעים לפעמים כמו הבריטני ספירס של הפרוג מטאל – קצת קלידים פומפוזיוניים, קצת דאבל בס, סולו גיטרה מגניב והכל בהרמוניה שקצת מזכירה את Maiden, קצת את King Crimson ועוד ועוד.
ציון:
Naglfar – Harvest
מאת: אלון מיאסניקוב
אין עוד הרבה להקות שכמעט כל אלבום שלהן נחשב להצלחה מיידית בסצנת המטאל הקיצונית, אבל Naglfar מצליחים בכל פעם ליצור אלבומים מעולים, בעיקר בלאק אבל עם יסודות של דת' וז'אנרים מטאלים אחרים גם כן. אלבום הבכורה שלהם Vittra, נחשב עד היום כאחד האלבומים הטובים שנוצרו במטאל הקיצוני, וגם זה האחרון, Pariah, הראשון שלהם ב-Century Media הוא לדעתי יצירה לא קטנה.
ציון:
Oath To Vanquish – Applied Schizophrenic Science
מאת: יותם Defiler
מי האמין שיבוא היום ואני אשמע, אבל ממש אשמע, ולא אשמע -על- להקת מטאל למהדרין מלבנון. Oath To Vanquish קמה בשנת 2001 ומונה שלושה חברים, שניים מהם אחים בשם אליאס (גיטרה, שירה) וקרלוס ע(תופים, שירה) עבוד, וקיריל נטול שם המשפחה (בס ושירה). בתור מה שהבנתי שהתחיל כתערובת בין דת' מטאל לבלאק מטאל – אלבומם המלא הראשון הנקרא Applied Schizophrenic Science הוא יצירת ברוטאל דת' מטאל מגוונת וחביבה, תוצר מרשים מאד באופן יחסי לסצינת המטאל הלבנונית הלא-כה-פוריה, ולאלבום בכורה באופן כללי.
ציון:
Eldritch – Neighbourhell
מאת: עדי כהן
תמיד אמרתי שלא צריך להסתכל בקנקן אלא במה שיש בו. לא צריך להביא ליין-אפ מפוצץ בסופרסטארים, עיצוב אפל ומושך את העין, ולדחוף ריפים מרהיבים לכל מקום כדי לעשות מוזיקה טובה. לפעמים אפשר גם להסתפק במינימליזם, כל עוד הוא מעביר את הנקודה. אצל Eldritch הכלל הזה עובד הפוך: עדיף להנות מהקנקן. מלהקה שפעילה כבר יותר מ-10 שנים, שמאחוריה כבר חמישה אלבומים, הייתי מצפה ליותר מסתם אתר בית יפה ועטיפות מדע-בדיוני מגניבות.