סיכום שנת 2012 במטאליסט – חלק ג': השירים והצוות
עוד שנה באה לסיומה, ואפשר להגיד – בסופו של דבר, שמדובר בעוד שנה טובה לז'אנר. בעוד ז'אנרים אחרים נכחדים ומתים בהדרגה, כי המכירות של מוזיקה – בפורמט פיזי ודיגיטלי מתחילות להעלם עקב עליית הפיראטים וצמיחתו של Youtube, הרי שהשנה הייתה זו שבה המטאל הוכיח את שרידותו: כשמוזיקה היא דרך חיים, המטאל הוא זה שימשיך לחיות. אלבומי השנה במטאל היו גם מהאלבומים הנמכרים ביותר בארה"ב השנה, ורואים שגם חברות התקליטים הבינו את זה והן מחתימות להקות מטאל של ממש כגון Mastodon,או Ghost השבדים גם – מטאל הוא הצלחה לא רק אומנותית, הוא גם הצלחה מסחרית יחסית בעולם שבו הצלחה מסחרית היא משהו צנוע בהרבה ממה שהיה לפני עשור.
לאחר שכיסינו את האלבומים הטובים של השנה, וגם את אלה שביאסו לנו את התחת, הגיע הזמן לסכם סופית את השנה. החלק האחרון של הסיכום מציג את השירים של השנה וגם קצת באופן אישי מאיתנו…
שירי השנה של צוות מטאליסט
יותם דפיילר
Meshuggah – Marrow
המפלצת שהיא Meshuggah החליטה לחולל את מחול השדים שלה פעם נוספת, ולמרות שעבדכם הנאמן אינו שותף לתחושה שמדובר ב"דבר הכי טוב שידע ז'אנר המוסיקה אי פעם עלי אדמות" – אני כן חייב להודות שאלבומה האחרון כולל כמה רגעי מופת, ואפילו הרבה מהם. מדובר בהחלט בשמירה על רמה אחידה וצורמת באיכותה המעולה, גם לעומת ObZen שהיה מצוין בפני עצמו. אך מתוך כל הבליל הכביכול-כאוטי של Meshuggah המפלצתית אני פולה כמו קש באקראי (והמבין יבין) את השיר Marrow שמבחינתי עומד ומסכם היטב את הדבר הכי נכון והכי חזק באלבום. סאונד של פלדה מותכת אל תוך האוזן, סולו מטורלל וג'אזי, חטיבת קצב של טיטאנים, ושאגות שנשמעות כמו מטוס ממריא. Meshuggah לא מורידים את הרגל מהגז ו-Marrow מכאיב כמו תאונת שרשרת בהילוך איטי, מרתק, עוצר נשימה וזב דם לא פחות. כמובן, צריך לחכות עד ל-4:40 על מנת להבין לאן הכול מתנקז.
לקליפ של הלהקה
ירון הורינג
Through bleeding eyes – bleeding on the ground
הסינגל הראשון שלהקת המטאל קור הזו שחררה לאויר העולם, וזה קרה השנה. מה שאני אוהב בשיר הזה זה שהוא מעניק לך אנרגיות בטונות והוא חף כמעט לגמרי משירה מלודית, סקרימינג נטו.
לקליפ של הלהקה
מורן פריאל
Ministry – Ghouldiggers
גם בגיל 54, שהוא מכור כבר 30 שנה לסמים קשים ולאחר שכמעט מת מנשיכת עכביש לפני שנתיים (אירוע שהוא מגדיר כ"משנה חיים") Al Jourgensen חוזר חד מתמיד עם שיר מתריס וכבד במיוחד נגד תעשיית המוזיקה מוצצת הדם והדולרים. חמוש במכונת תופים אכזרית ובנגינת שרדינג בלתי-פוספקת הוא מזכיר לכולנו מאיפה Strapping young lad ו- Fear factory ינקו את הגריז. אתם עדיין פה? לכו תראו את הקליפ הקורע.
לקליפ של הלהקה
מתן פאר
Dark Tranquillity – Zero Distance
השבדים הוציאו השנה סינגל שלא נכלל באלבום האחרון והשיקו גם קליפ חדש ומושקע במיוחד. שיר מעולה שגם נוגן בהופעה בארץ, ובצדק קיבל חשיפה נפרדת ומיוחדת. ריפים קליטים וגראולים במיטבם.
לקליפ של הלהקה
אלעד מיאסניקוב
Unisonic – Unisonic
השיא מבחינתי, ב 2012 היה חזרתו הרשמית של Michael kiske סולנה האגדי של Helloween לזרועות המטאל, עם חבירתו להרכב העל Unisonic. Kai Hansen שאותו אין צורך להציג יחד עם Dennis ward ו Kosta Zafiriou יוצאי Dc cooper ו -Pink Cream 69 ו Mandy Meyer שניגן עם ענקים כמו Krokus ו Gotthard. הרכב הוציא EP ואלבום נושא את שמו של ההרכב Unisonic. באלבום יש את אחד משירי השנה מבחינתי, שיר שנושא גם את שם האלבום Unisonic. שיר מהיר, מלודי, קליט והמנוני. הלהקה לקחה ומיזגה מטאל עם רוק מסורתי והפגיזה בפצצה שתהפוך את כל פסטיבלי המטאל הקרובים.
לקליפ של הלהקה
בן אסטרכן
Ex Deo – I, Caligvla
בגלל שלא רציתי ללכת אחרי הקו של האלבומים שבחרתי כטובים ביותר, החלטתי לגשת לאלבום שבו יש שיר שאהבתי במיוחד. I,Caligyla מספר את סיפורו של הקיסר הרומי המטורף בשם זה. שיר שהוא גם גרובי וגם כבד. אני מת על החלק בסוף שבו הטקסט Kneel! Kneel Kneel For I Am God, המציג את תסביך האלוהות של הקיסר באופן מושלם.
לקליפ של הלהקה
עדי כהן
Adrenaline Mob – Come Undone
כנראה שיש בי איזו פקאצה בת 16, כי תמיד כשפתאום צץ לו איזה קאבר מטאל לקלאסיקה מוכרת באמצע האזנה לאלבום אני מתחילה להתלהב כמו מפגרת. ואם מדובר בשיר שתמיד אהבתי, ועוד שמבוצע על ידי איידול שלי – אז אני בכלל מתחילה לרדוף אחרי הזנב שלי בהתרגשות. Come Undone של Duran Duran היא אחת הקלאסיקות היפות שנכתבו אי פעם לטעמי, ו- Russell Allen לא מנסה להצמד למקור אלא נותן את הפרשנות שלו על גבי המוזיקה הגרובית והממכרת, תוך כדי שהוא משחק על כל המנעד המרשים שלו בדרך. עזבו את זה שהאלבום כולו פשוט מצויין, וזו הפעם הראשונה שאני שומעת את Allen מבצע משהו שהוא לא פרוג מטאל, זה פשוט קאבר שמבוצע בצורה חכמה ומעניינת ולא נופל לקלישאות הרגילות שבדרך כלל להקות מטאל נופלות אליהן כשהן מנסות לבצע קאבר לשיר "רגיל".
לקליפ של הלהקה
אלון מיאסניקוב
Testament –True American Hate
אהה, בשביל זה נכנסתי לז'אנר. שיר שגורם לי לדפוק את הראש מצד אחד ולרצות להסתובב עם פטיש 5 קילו בין אנשים שאני לא מחבב מצד שני. שילוב מושלם של Thrash עם נגינה מעוררת מינית של הגיטריסט הגאון Alex Skolnik. עזבו את שאר האלבום החדש, קניתם אותי כבר פה.
לקליפ של הלהקה
ירון הורינג
Walkways-towards the light
גם פה מדובר בסינגל ראשון של להקה מצוינת שעברה שלל גלגולים, שיר שנשמע מספיק מקצועי כדי שלא נחשוב שמדובר בלהקה ישראלית אבל לא יותר מדי מופק כך שישמע מלאכותי מדי, מטאל אלטרנטיבי מעולה!
לקליפ של הלהקה
דני אחירון
Lich King-Combat Mosh
כמו כל גל מוזיקלי, גם גל הרטרו ת'ראש שצץ מתחילת העשור של המאה הנוכחית הביא איתו כמה להקות טובות והמון להקות בינוניות ומטה. עד השנה Lich King בהחלט היו אצלי באותה קטגורי, אבל השנה עם הוצאת האלבום Born of the Bomb החבר'ה ממסצ'וסטס הוכיחו שהם רציניים ושהם פה כדי להישאר, וגם הם מסוגלים להוציא תחת שרביטם קלאסיקת ת'ראש מודרנית או לפחות לנסות. עם עד כה הדאחקות שלהם היו חביבות הפעם הם התעלו עצמם עם מילים קורעות, מתובלות בנגינה חריפה ושירים כתובים היטב, שמעלים זכרונות מתוקים מהת'ראש של פעם. השיר הזה בעיני הוא הדובדבן שבקצפת, המנון מודרני ושיר מהיר, נותן בראש ומהנה – בדיוק כמו ששיר ת'ראש טוב אמור להיות.
לקליפ של הלהקה
מורן פריאל
Onoma – BUG
חמושים בגרוב שנשמע כאילו הוקלט באיחור של עשור, אלבום הבכורה של הרביעייה הישראלית הוא אחד הדברים הכי כייפים שייצא לכם לשמוע בשנה החולפת. ניו-מטאל שורשי עם טוויסט כבד ושיר אחד מפציץ שלא ייצא לכם מהראש שבועיים אחרי שתשמעו אותו.
לקליפ של הלהקה
אלעד מיאסניקוב
Testament – Powerslave
שיר נוסף הוא לא מקורי אלה ביצוע, אבל למרות זאת בחרתי דווקא בו כאחד משירי השנה. Powerslave בביצועם של Testament עושה כל הרבה צדק עם השיר. מעבר לכך שמדובר בבחירה לא רגילה, שכן בדר"כ להקות מבצעות שירים יותר קצרים ויותר קליטים של Iron Maiden הביצוע עצמו מדהים בדיוק, באגרסיביות ובאופן בו הוא יושב.
לקליפ של הלהקה
בן אסטרכן
Enslaved – Death In The Eye Of The Dawn
שיר שהעביר אותי דרך החלקים הקשים של השנה, שיר שהוא אפי ואיטי ומרגש גם מבחינה מוזיקלית כמו שהוא מרגש מבחינת הטקסט. ההתגברות של המלודיות לצד הגראולים המעולים של Grutle בשילוב עם השירה הנקייה של Helbrand הם מופע של כוח מצד Enslaved החדשים.
לקליפ של הלהקה
עדי כהן
Korpiklaani – Honor
כשצריך לבחור שיר שעושה לך את זה, הוא לאו דווקא יהיה השיר הכי מעניין מוזיקלית, הכי מרשים או הכי רועש. ברוב הפעמים, השירים הבולטים באלבום הם אלו שנתקעים לך בראש, ו- Honor (או Kunnia בגרסה הפינית) הוא כזה בדיוק. מאז ששמעתי את האלבום השיר הזה נדבק אליי ולא עזב, אולי זו ההמנוניות שבו או "גאוות היחידה", כך או כך זה שיר שלקחתי איתי הלאה כי הוא הכי קליט והכי כיפי כנראה.
לקליפ של הלהקה
אלי גרוסמן
Dreaming Dead – Overlord
כל פעם שאני מקשיב ל-Overlord אני נזכר בערגה בפעמים הראשונות שהקשבתי ל-Death או ל- Dissection. ב-Overlord עלו Dreaming Dead עלו על הנוסחה המנצחת שמשלבת בין סאונד בוסרי ומלוכלך ולבין נגינה כל כך נקייה, רעננה ובטוחה. השירה המיוחדת וסולו הגיטרה המעולה של Elizabeth Schall עם הגרוב האדיר בשיר הופך אותו, לפחות לטעמי לשיר השנה.
לקליפ של הלהקה
אלון מיאסניקוב
Tank – War Nation
איזה שיר הבי מטאל מושלם. Tank הוותיקים שייכים לדור הנפילים של ה NOWBHM ולמרות שהתפוקה שלהם לא הרשימה בשנים האחרונות, האלבום האחרון שלהם הוא פיסה מוצקה של הבי מטאל איכותי וטוב. שיר הנושא משלב ריף הבי מטאל מתגלגל אופייני, עם שירה חזקה של Doogie White,הסולן הסקוטי הוותיק שעבר בין השאר עם Malmsteen, Gary Hughes ואחרים. למרות שאין כבר את קצה הPאנק האלים שהיה לחומרים ישנים כמו Filth Hounds, הגלגול העכשווי של Tank עובד מעולה כהרכב הבי מטאל מלודי איכותי שמתאים בול לזקני שבט כמוני.
לקליפ של הלהקה
השנה שלי…חברי הצוות מסכמים
אלון מיאסניקוב
השנה שלי במטאל בעיקר הסתכמה בעומס. עומס של להחזיק משרה מלאה, לגדל ילד בן שנה וחצי, ולתפקד כעורך מגזין המטאל הוותיק ביותר בישראל, כל זו בתעשיית מוזיקה שהתהפכה על עצמה בשנים האחרונות. ירידה במכירות דיסקים, ירידה גם במכירות הדיגיטליות החוקיות של הז'אנר, חברי להקות שפורשים, ועם כל זה צריך גם להחזיק מגזין מטאל רציני באוויר ולדאוג שהוא יהיה מלא בחומרים שיעניינו אנשים. תוסיפו לזה את הנטייה המטאליסטית הישראלית להתלונן יותר מחבורה של פולניות זקנות עם דלקת פרקים ואלצהיימר שגורם להן לשכוח שהן חוזרות על אותה תלונה כבר בפעם השביעית – ותבינו שאני שוקל לעבור הסרת אוזניים כדי למנוע עוד עייפות שהמוזיקה האהובה עלי גורמת לי.
ובכל זאת, בזכות מוזיקה מעולה שהנפיקו כמה להקות השנה, בזכות צוות כתבים מסור ולא וובמסטר אחד אלא שניים חרוצים במיוחד הצלחנו לעבור גם את 2012 כשחוסר השפיות שלנו במקומו הטבעי. בואו נקווה ל 2013 רגועה יותר, אבל בטוח שלא שקטה יותר. זה מטאל, לא מוזיקה למדיטציה טפו טפו.
דני אחירון
בשנה השנייה שלי ככתב במטאליסט התעמקתי עוד יותר בסצנה הישראלית. זכיתי בהזדמנות להיות ה Webmaster של האתר ולהשפיע עוד יותר, להכיר עוד המון להקות חדשות ומעניינות ולהיות בכמות לא מבוטלת של הופעות. ובעיקר לשמוע עוד ועוד מטאל ולכתוב לכם על כך. הביקור השני בפסטיבל Wacken היה חוויה מוצלחת לא פחות, ובמקביל יצא לי לראיין השנה המון אומנים ומוזיקאים שהערכתי במהלך השנים והיה לי את ההזדמנות לדבר איתם בשיחת טלפון. זכורים לי במיוחד הראיונות עם Peter Dolving והראיון עם Flo Mounier. אבל מה באמת קרה השנה? במטאל הישראלי Hammercult הוציאו אלבום בכורה שנוי במחלוקת וקרעו את העולם, Prey For Nothing הוציאו אלבום שני מצוין בליגה של חו"ל ושיחררו שני קליפים מעולים.
Dark Serpent לקחו לתשומת ליבם את ההתחננויות שלי על גבי המגזין והוציאו פיזית את האלבום המצוין שלהם, Onoma הוציאו גם הם אלבום ברמה בינלאומית והעלו את הרף פה בכל הקשור לאלטרנטיב מטאל. יוסי סאסי גיטריסט Orphaned Land הפליא באלבום סולו מהנה שזכה להצלחה בעולם ולשחרור בלייבל רציני. חוץ מהם, Sonne Adam הוכיחו שהם מעבר ללהקת גימיק והמשיכו לשחרר חומר לעולם עד לגיבושו של האלבום המלא הבא שלהם, Shredhead השתתפו בWacken ואומנם לא זכו, אבל משכו את תשומת הלב הנכונה. המון להקות נעלמו כשחדשות צצו. ואת משבצת הפתעת השנה לקחו Holy Prison שמאז שראיתי אותם לייב לא ראיתי בני 15 מגניבים יותר בחיי. כשהם עושים ת'ראש-ספיד אותנטי ברמה שמבוגרים מהם יכולים רק לנסות. זוהי ללא ספק הייתה שנה מעולה לחובבי הפרוגרסיב שזכו להמון נחת עם הגעתם של Symphony X לארץ, פסטיבל מוזיקה בינלאומי בכנרת שיש כאלו שעד עכשיו לא מאמינים שקרה. הוצאות מקומיות של Distorted Harmony, והבטחות בדמות אלבומים על הדרך של Reign of The Architect – הרכב על מבטיח שהולך ומגבש סביבו אנשים מוכשרים, ולהקת Oceanic – שהפיקו את האלבום שלהם עם גיטריסט OL יוסי סאסי.
אם כבר אלבומים על הדרך – Betzefer עשו השנה מעשה ואספו בקמפיין אינטרנטי כסף לאלבום שלישי במספר, שיצא מתישהו במהלך השנה הבאה, Whorecore מתחו לרגע וחצי את המעריצים הנאמנים בשחרור של שיר בלאק בשם Alai ושיחררו במקביל עוד שני שירים חדשים נוספים ואת עטיפת האלבום הבא שלהם שגם הוא יצא מתישהו(אני מקווה) Demented Sanity ששמרו על שתיקה בשנה האחרונה שיחררו כמה שירים מהאלבום שלהם – שגם אוטוטו עומד לצאת ו Ferium שסוג של קמו מהמתים ועומדים לחזור עם אלבום חדש ושובר. לקראת סוף השנה בלטו לטובה המחווה לפנטרה שהייתה אחת המוצלחות שהיו פה, ופסטיבל סוף העולם בהנהגת אנשי Spawn of Evil שהיה נסיון אמיץ להרים פה עוד פסטיבל מטאל מפלצתי ויומיים של כיף צרוף. במטאל העולמי, ללא ספק סיפור השנה הוא מעצרו בכלא של סולן להקת LOG שנראתה בהתחלה כמתיחה גרועה והתברר לבסוף כסיפור אמיתי ועצוב שבגללו הוא עלול לשבת בכלא כ10 שנים. לסיכום, השנה הייתה פורה מאוד, ועם 2011 הייתה דלה קצת, 2012 סיפקה מעל ומעבר, עם המון אלבומים מעולים, חלק גדול מהם לא נכנס לפה, ולנו כישראלים גם המון הופעות איכותיות מחו"ל, כולל להקות על כמו Dark Tranquillity ו Arch Enemy. נקווה שהמטאל לא יתייאש ושהמוזיקה הטובה תמשיך לבוא – למרות מצבה ההולך ומידרדר של תעשיית המוזיקה הגוססת. בכל מקרה, אנחנו פה בשביל להישאר. ואם יש מישהו שנשכח מהסיכום שנה הזה – עמכם הסליחה
אלי גרוסמן
למען האמת, 2012 לא הייתה שנה מוצלחת ופורה במיוחד לעולם המטאל. קיימת קצת תחושה של "דריכה במקום" וחוסר התפתחות סגנונית. לא גיליתי השנה שום דבר פורץ דרך באופן משמעותי, כמו גם הרכב שיצר משהו מהפכני, חדש שיכול להוות סוג של אבן דרך מוזיקלי. אחת מנקודות האור השנה הייתה לדעתי חזרתם לתודעה של הרבה מאוד להקות ותיקות שהוציאו השנה אלבומים מצוינים כמו: Iron Maiden, Overkill, Anathema, Kreator ו-Aborted. נקודת אור נוספת הינה כמובן סצנת המטאל בארץ שמתפתחת ומתעצמת משנה לשנה, התווספו ומתווספים הרבה מאוד להקות חדשות שעושות מוזיקה נהדרת (באופן כזה שקשה לנו לסקר ולהקיף את כולם), הקהל בארץ מתעצם וגדל הן מבחינה כמותית והן מבחינה איכותית, כאשר הוכחה ניצחת לכך היא פסטיבל הפרוג המוצלח שהיה השנה בכנרת ולהקות כמו Lamb of God שהחליטו לחזור לכאן לאחר שהבינו שהקהל פה הוא מהטובים והחמים בעולם. אני מאחל לכולם שהשנה האזרחית הבאה עלינו לטובה תביא אלינו בשורה מוזיקלית משמעותית יותר מזו של השנה שעברה, שנמשיך להתעצם בתוך הקהילה הקטנה שלנו ושנמשיך להיות בעיני גיבורי התרבות שלנו מעבר לים, פינה קטנה וחמה שאסור לפסוח עליה במסגרת מסע הופעות.
ROCK ON \m/ !!!
אלעד מיאסניקוב
שנת 2012 הייתה די מאכזבת עבורי – לצערי לא הצלחתי להגיע לאף הופעה משמעותית חוץ מההופעה המטורפת של septic flesh ביוני ובנוסף לא נחשפתי כיאות לאלבומי מטאל כיוון שהשנה הייתה עמוסה בפן האישי (באופן מאוד חיובי), אבל דבר זה מנע ממני לשקוד, לשמוע ולהכיר הוצאות חדשות. למרות זאת הצלחתי לשים את היד על כמה דברים מעניינים יותר וגם על דברים מלהיבים ומאכזבים.
יותם דפיילר
אני אשאיר בכוונה את כל חוויותיי כחבר בלהקת מטאל פעילה לסוף שורות אלו – ואנסה להסתכל מנקודת מבט מעט יותר רחבה על שהתרחש בשנה האחרונה. נתחיל מזה ששנת 2012 עצרה את מגמת צאת האלבומים ללא הפסק. שידענו עד כה. נדמה שחוץ מ-Hammercult שהוציאו את אלבומם השנה, ו-Dark Serpent שהוציאו גם את אלבומם מעט אחר כך, לא יצאו עוד אלבומי מטאל בסצינת המטאל הישראלית. אז כל הכבוד ל-Thrash הישראלי בתור הז'אנר היחיד שממשיך לתפקד בין הירדן לים התיכון – ונוסיף לזה דמואים או EP כמו Bloody Hell של Holy Prison הצעירה, אשר יצא ממש לאחרונה – או Isolation של Unleash The Pain שהיו למעשה להקת המטאל המודרנית (ע"ע Metalcore) שהוציאה מוצר כלשהו. אנו רואים דריסות רגל שכל כמה וכמה להקות חדשות או ישנות גם יחד בחזרה על אותן מספר מועט של במות קטנות – מ-Sintax ו-Through Bleeding Eyes, להקות אשר מורכבות מאנשים שאותם אנחנו מכירים אשר באים בראש פתוח ובמחשבה בריאה (או חולנית – תלוי מה נראה לכם עדיף) בכוונה לנגן מטאל מודרני וכועס. צמרת המטאל הישראלית מצידה ממשיכה לעבוד על חומרים חדשים – Betzefer ו-Whorecore מחזיקים אלבומים מוכנים שרק מחכים לעלות לדפוס, Orphaned Land לא לוקחת 8 שנים עד לאלבום הבא, ומתחילה את תהליך הכתיבה כעת – שנתיים וקצת אחרי צאת אלבומה הקודם, בהכרזה ש"לא יהיו גראולים" בתוצר המתקרב ולא יהיה מדובר באלבום קונספט.
למעשה, האחרונה מחזקת את המגמה שלמעשה הז'אנר העולה בשמי ארצנו הוא דווקא ה-Progressive Metal – כרגיל, באיחור של איזה 10 שנים לעומת שאר העולם. למרות שיצוינו לטובה הופעות מטאל בסטנדרט פנומנאלי בשנת 2012, מ-Arch Enemy דרך Septic Flesh, Lamb Of God – הייתה זו Symphony X שגנבה את ההצגה בתור הלהקה שכבשה לעצמה את מקומם בליבנו (חוץ מהספקנים אשר רצו את Symphony X של פעם) – מה שכנראה זרע את הזרעים הראשוניים למהלך המפתיע, ה-Prog-Stage בכינרת – אירוע המטאל שגרם לכולם להתמוגג משמחה בלונה-גל ומהופעותיהן של Pain Of Salvation או Andromeda מצד אחד – ולהוציא את העיניים לכל האחרים שלא הגיעו לאירוע. הלהקה אשר מסתמנת בתור תפוח האדמה הלוהט מהתנור היא כמובן Reign Of The Architect שמצדיקה את מקומה כדבר הכי טוב בז'אנר ה-Prog-Metal הישראלי בעצם מאז ומעולם, ועם סיבוב הופעות ראשון מאחוריה – והופעה נוספת בת"א לפתוח איתה את 2013 – נראה שבידיהם של חברי הלהקה, המורכבת מנגנים שלל להקות ישראליות אחרות, דבר מה שיעסיק אותם עוד הרבה אל תוך העשור המתקרב.
לבסוף – כמה מילים אישיות – בדצמבר 2011 יצאה אלבומה השני של להקתי – Prey For Nothing, ומבחינתנו נפתחו ארובות השמיים. סיבוב הופעות ראשון עם להקת Engel השבדית, כמה הופעות במרכז, והנה ממש לקראת סוף השנה, מתופף הלהקה יפתח לוי הביא ילד ראשון לעולם – משמע משפחתנו המוסיקלית מתרחבת. החודש האחרון הוא החודש הראשון בקריירה של Prey For Nothing בו לא נותר אף לא חבר להקה אחד מתחת לגיל 30, והייתי אני האחרון לעזוב את העשור שהיה מלא ברוקנרול. אם אנחנו נזדקן בכבוד ? קשה לומר (כלומר, קל לומר שלא – אנחנו מטאליסטים אחרי הכול), אבל לא נראה לנו שתמורות הזמן הולכות לשנות לנו דבר מה בדרך הפעולה עד כה. שנה טובה ומפלצתית לכולם.
ירון הורינג
השנה הזו הייתה השנה הראשונה שלי במטאליסט, מה שפתח אותי מאוד למוזיקה המקומית, עד תחילת השנה הכרתי בעיקר את הגדולות בסצנה המקומית: אורפנדלנד,בצפר, הורקור ויוסלס.
השנה התחילה באירוע מאוד טראומטי עבורי והמטאל שתמיד היה עבורי סוג של כוח ריפוי מדהים הפך להיות משהו הרבה יותר משמעותי, למרות החיים העמוסים שלי כאבא, סטודנט ומנהל במשרה מלאה ביליתי לילות שלמים בעריכה של תמונות וכתיבת ביקורות להופעות מדהימות שראיתי. ופשוט שמחתי לגלות עד כמה הסצינה שלנו פה היא גדולה ומגוונת : Hummercult, Through bleeding eyes, Ferium, Soul torture, Scarcity ,Kutna hura הם השמות העיקריים שראיתי ונהניתי מהם השנה, ולמרות שאני יודע שלא בטוח שכל הלהקות האלה תשארנה (למעשה, שתיים מהם כבר בתהליכי החלפת סולנים) הן בהחלט עשו לי את השנה.
הלהקה שהכי אהבתי, נהניתי לשמוע השנה ואני צופה לה עתיד גדול (אינשאללה!) היא Through bleeding eyes המצוינים.
מורן פריאל
מבחינתי השנה החולפת במטאל הייתה שנה דלה במיוחד. השנתיים האחרונות מסתמנות עד כה כשנים של קיפאון מוזיקלי בכל הנוגע לחידוש ורענון הז'אנר על ענפיו השונים במטאל העולמי, וזאת לאחר כמה שנים מרגשות במיוחד. נקודות האור דווקא הגיעו מהשוליים הישראליים שם נדמה שיש בעבוע יצירתי בלתי פוסק: מהרכבי פוסט-מטאל אינסטרומנטליים ומתמטיים משובחים כמו Lobotomy ועם להקות סטונר-ג'אם משוגעות ומקוריות כמו Megason. לצערכם, מדובר בשתי להקות שעדיין לא שחררו חומרים מוקלטים. לשמחתכם, שתיהן מופיעות לעיתים קרובות על במות ת"א. רצוי להגיש עם בירה קרה.
מתן פאר
מבחינתי התאריך ה-5.5 מציין יום מטאל קדוש. סוף סוף ראיתי את דארק טרנקוויטי, אחת מהלהקות האהובות עליי ביותר, לאחר ביטול הופעתם בפסטיבל "אנטם" המושמץ ואחרי שפספסתי אותם בחו"ל מספר פעמים. הופעה גדולה של הענקים משבדיה, סאונד אדיר (יחסית לבארבי), קפיצה כפולה של הסולן לקהל, תוספת שירים שלא בסט, ונגינת כל הלהיטים בערב אחד גדול. הם הבטיחו לחזור, ואני מחכה בקוצר רוח. כחודשיים מאוחר יותר, הגעתי לפארק הירקון להופעה של אקסל רוז וחבריו החדשים, נטול כל ציפיות או כוחות לשמוע זיופים במהלך כל הערב. ההופעה התחילה וכבר בשיר השלישי כל הדעות הקדומות שבאתי איתן נעלמו כלא היו. גאנז מאוד הפתיעו אותי ואת שאר אלפי האנשים שהגיעו חסרי ציפיות. הם לא איחרו, לא זייפו ואפילו ניגנו את התקווה. וכמובן שהלהקה הפותחת של הערב הייתה בשבילי אירוע גדול לא פחות, אגלי קיד ג'ו התאחדו לאחר שנים של שקט והגיעו לישראל עם מיטב הלהיטים הישנים והטובים, ונתנו הופעה מעולה.
לסיכום, הייתה שנה מעולה במטאל הישראלי והעולמי, המון אלבומים הופעות ופרשיות חדשות, משעמם בטוח לא היה. שנת 2013 הולכת להיות מעניינת מאוד, אלבומים חדשים, וואקן בקיץ ושיתופי פעולה מעניינים ביותר (שמועות על איחוד של ספולטורה מישהו?)
בן אסטרכן
השנה שלי הייתה די מעניינת, מאז שהצטרפתי לצוות מטאליסט יצא לי לראיין גיבורי מטאל שלי דוגמת Erik Danielsson, Martin Van Drunen, Mille Petrozza, Niklas Kvarforth, Grutle Kjellson, Morgan Hakansson ואחרים, וגם לראות הופעות של להקות שאני ממש אוהב – לא כולן בארץ, אבל ביניהן Kreator, Fleshgod Apocalypse ואחרות.
היה טוב השנה – כמו שיצא לי גם לראות את ספרו של Nergal יוצא לאור, והיה גם רע – להצטער ש Akerfeldt עזב את Bloodbath וש Tonny Iommi חלה, אבל זו הייתה השנה שלי, לטוב ולרע.
עדי כהן
וואו, אין לי מילים לתאר בכלל את כל החוויות המרגשות שעברתי השנה בתחום המוזיקלי אבל באמת ששנה טובה יותר מזאת לא יכלתי לבקש מעצמי. קודם כל, אחרי הרבה תהפוכות וקשיים האלבום שלי נכנס להילוך גבוה בעזרתו האדיבה של המפיק\קוסם ארז יוחנן (Amaseffer), ובמהלך כתיבת שורות אלו בדיוק סיימנו את תהליך הפרה-פרודקשן שלו. ההקלטות קרובות מתמיד ועל הדרך יצא לי לעבוד עם כמה מטובי הנגנים בסצינה, גם חזרתי קצת לבמה לכמה הופעות קאברים לא מחייבות אחרי שקט של כמה שנים ועל הדרך עשיתי כמה הקלטות קטנות לפסקול של "בשר תותחים" של הקולגה איתן גפני, זה סרט שווה אז כדאי לכם לרוץ לראות כשיגיע לקולנוע.
אם כל זה לא מספיק, שתי הלהקות שאני הכי דלוקה עליהן בעשור האחרון הגיעו לכאן, כאלה שלמדתי מהן המון על שירה, הגשה וכתיבת מוזיקה. המעמד היה מרגש ביותר לאור העובדה שמדובר בשני הזמרים הפייבוריטים שלי, שמהווים עבורי מקור השראה גדול: Symphony X נתנו הופעה מרשימה ועוצמתית שלא ראיתי כמוה, Pain of Salvation היתה חויה רוחנית מסוג אחר עד דמעות… וזה לא נגמר בכך – עם Russell Allen יצא לי לפלרטט חצי לילה בפאב לאחר ההופעה, ואת Daniel Gildenlow בכלל קיבלתי לשלושה ימים מלאים כולל שעתיים של ראיון ארוך בו שאלתי אותו הכל כולל הכל. תוסיפו לזה את החוויה הכוללת של פסטיבל ProgStage שאורגן בצורה מדהימה – ממש Wacken מקומי – ובאמת שלא יכלה להיות שנה יותר מוצלחת מזו!
מבחינת הוצאות חדשות, דווקא לא הרבה אלבומים הצליחו להרשים אותי השנה. אולי זו העבודה הסטרילית באולפן והירידה לפרטים, אפשר לומר שהתפיסה המוזיקלית שלי התקבעה והתחדדה עד כדי קטנוניות מרגיזה אבל אני חושבת שסוף סוף הבנתי מה אני רוצה לשמוע – וכתוצאה מכך אני מסתכלת על מוזיקה בצורה אחרת ומחפשת הרבה יותר את המשמעות של הדברים, במיוחד ככל שההפקות הולכות ונהיות גרנדיוזיות ויותר קל להסתתר מאחוריהן. בהחלט הגשמתי כמה וכמה חלומות השנה – והשנה המתקרבת נשמעת מבטיחה עוד יותר משום שהיא כוללת חתונה בתכנון (כן! בסוף מישהו אשכרה הסכים לסבול אותי לשארית חייו) ואלבום שסוף סוף ייצא לאוויר העולם.
עומר אהרון
איך לסכם את השנה הזו? לפחות מבחינה מוזיקלית, זו עוד שנה די משעממת מבחינתי. אם לפני כשלוש שנים יצאו לפחות כמה אלבומים ששמתי בגאון על המדף בבית, כמו אלה של Mastodon ו – Ulcerate, הרי שמאז נדמה שהמושג שנקרא "עניין" די נעלם מעולם המטאל, וגם בגזרת החומר השגרתי יותר היה לי חסך משמעותי מבחינת מלאי. נראה שהמציאות היא כורחו של כל סגנון ותיק, ולכן עוד ישנה תקווה בליבי לזכות לעוד מוזיקה שתתווסף לרשימת ההשמעה שלי בשנה הבאה. למרות זאת, הנה כמה שחרורים שדווקא הצליחו להוציא אותי מהפאסימיות( ועוד אחד שדווקא לא): Shever – S/T: אמנם יש להן את הגימיק ההוא של היותן הרכב נשי לחלוטין, אך גימיק לבדו לא יצליח לגרום לי להוסיף את Shever לרשימה הזאת, אלא מוזיקה טובה, ומוזיקה טובה הוא בהחלט מה שמתקבל פה. ה – Doom Metal השבור והמרסק של החבורה השוויצרית הזו מצליח לגרום לכל חובב של הסגנון להניע את ראשו ולחוות את העוצמה של הריפים המצוינים, ובשנה שכזו, אין לנו ברירה אלא להצדיע ל – Shever שעשו את הקטע שלהן באופן מספק בהחלט.