סיכום שנת 2013 במטאליסט – חלק ב': רק בישראל
לאחר שבשנים הקודמות הסצנה המקומית לא זכתה לחלק משלה בסיכום השנה צוות מטאליסט ישב ועמל ימים ולילות על מנת לתת לכם תמונת מצב על כל האלבומים הישראלים שיצאו בשנת 2013. הפכנו את אנציקלופדיה מטאלום, צללנו ליו טיוב, חיפשנו עטיפות, הלכנו בלילה עם פנס בחושך והפכנו כל אבן ובסופו של דבר נתנו תמונת מצב מדויקת +- על האלבומים החדשים של 2013 וגם קצת על אלו שמגיעים עוד רגע ב2014. וכבונוס חגיגי גם תפסנו כמה מהאומנים ששיחררו אלבומים חדשים השנה ושאלנו אותם מה הם אהבו לשמוע במטאל הישראלי והעולמי בשנה שחלפה.אז ללא הקדמה נוספת הנה הם, כל אלבומי המטאל שיצא בשנת 2014 בא"י:
אלבומים שיצאו השנה:
Orphaned Land – All is One
ז'אנר: Progressive Metal
Orphand Land הוציאו השנה את אלבומם החמישי שהתקבל בהתרגשות רבה, וכמו כל אלבום מאז הקאמבק של Mabool מ 2004 גם הוא התקבל ברגשות מעורבים. הרבה האשימו את הלהקה בכך שלקחו צעד אחד יותר מדי כלפי המיינסטרים ואי אפשר להגיד שהם לא לגמרי צודקים – OL הצליחו להיות להקת המטאל הישראלית הראשונה שנכנסה למצעד של גל"צ עם הסינגל Brother. העובדה הזאת בשילוב העבודה עם זמרים כגון יהודה פוליקר, מירה עווד וקובי אפללו באלבום החדש יצרו אלבום שהוא האלבום הכי ידידותי של ההרכב אי פעם, אפשר גם להגיד שזהו ה Black Album שלהם. כל זאת לא אומר שמדובר באלבום רע – השיר עם אפללו הינו אחד השירים היותר נוגים שכתב ההרכב, בין החאפלות ישנו את Fail שהוא שיר OL זועם והקאבר לאהרון עמרם עם הבנים שלו הינו אחת החאפלות היותר מוצלחות שהם עשו. עוד תחנה חשובה עבור היתומים ושלב נוסף של הלהקה הזאת בדרך לצמרת העולמית.
Orphaned Land – Our Own Messiah
Key Of The Moment – The Switch
ז'אנר : Progressive Metal
לזכור מי היה ב-Key Of The Moment בתחילת הדרך לפני 6 שנים זה כבר אתגר רציני. חבר הלהקה המרכזי (Key member, got it?) הוא כמובן עדן רבין, לשעבר Orphaned Land (ובעברו עוד איזה 40 להקות בלאק מטאל שהכילו קלידים) שאחראי על פסנתר, קלידים, לחן, מילים, קונספט ודרייב עבור Key Of The Moment שעם עזיבתו של רבין מ-Orphaned Land הפכה להיות מקומו המרכזי בו הוא פורק את עצבי המטאל שעוד גואשים בו. יחסית לכל רשימת הלהקות הישראליות שהוציאו ריליס כלשהו ב-2013 – אין ספק ש-Key Of The Moment שמובילים כיום בזכות קולה היפיפה של איריס שטרנברג – הם הרכים והעדינים ברשימה, אבל זה לא מונע מ-The Switch להיות אלבום רוק כבד מתקדם, אמיץ ונוגע, במיוחד למי שחשובה לו יותר המלודיה מאשר הכעס שבז'אנר.
Key Of The Moment – That's You
Reign Of The Architect – Rise
ז'אנר: Progressive-Symphonic Metal
על העדרותו של ז'אנר המטאל המלודי בישראל כבר דיברנו מספיק, אבל ב-2012 צצה Reign Of The Architect וכבשה את הבמות כראוי וכיאה לחבר המוכשרים שמרכיב אותה. מאז ידעה הלהקה טלטלות רבות אין ספור, מסיבוב הופעות מוצלח ברוסיה דרך סיבוב הופעות שהתבטל כחימום ל-Dark Tranquility ועד למציאת לייבל וסוכנות הופעות שתדלק אותם קדימה, אבל בעיקר חילוף ענק בהרכב. אלבומה – Rise, נכתב לפני שנים, ומאז הלהקה עצמה המשיכה את מלאכת הקודש שנשארה על מנת למצב את הסיפור שבאלבום ליצירת אופרת-מטאל מטורללת ומצוינת. בלהקה זו פרח לו על-אמת סולנה הבלתי מנוצח וידי דולב (ע"ע Omb) ולמרות שההרכב שהקליט את האלבום כולל מספר אורחים בלתי מבוטל מלהקות ענק בחו"ל – היצירה שלעצמה נשארת – אלבום מטאל מלודי נוסף ברמה מצוינת של חומר ותחכום, שסולל לעצמו דרך משלו. רק שיצליחו לשמור על המומנטום על מנת שנוכל להנות מהחלק השני של היצירה, ואני אהיה מבסוט.
Reign of the Architect – Distant Similarities
Omb – Swinesong
ז'אנר : Avant-garde Metal
לדעת רבים מדובר באלבום השנה של המטאל הישראלי, ואחד מאלבומי השנה בכלל –'מזמור החזירים' של Omb – בעברה Of Marble's Black. כיום מדובר להקה שקיימת ומתפקדת בזכות וידי דולב, יובל תמיר ואור רוזנפלד – והצליחה ליצור אלבום מטאל נסיוני, בו החוק היחיד הוא שאין חוקים. בצורה בלתי אפשרית הצליחו הטריו הזה (בעזרתו של יובל קרמר על הגיטרות, ע"ע Reign Of The Architect והופ – המעגל הושלם) אווירת נכאים של גליציה המרוחקת של שלהי המאה ה-19 באלבום מטאל סכיזופרני והיסטרי מצד אחד, אך מוכה יגון ומתוסכל מצד שני. לערבב בין הכול מכול זה קל, לגרום לזה להשאר קוהרנטי לסיפור אחיד ומרגש של הפסד ואובדן וכל זאת מבעד לידיים ישראליות, זה הרבה יותר קשה. לא לבעלי לב חלש או אהדה בלתי מתפשרת ל-Venom, כן לכל מי שאוהב להעיז עם המוסיקה.
Amrinan – Songs to Son
ז'אנר: Progressive Metal
ממש בקצה קצהה של השנה, החליטה להקת Amrinan לשחרר את האלבום עליו עבדו בשנתיים האחרונות. אולי לא כולכם שמעתם על הלהקה הזאת, כנראה משום שהם אינם מרבים להופיע – או משום שהם נכנסו לתרדמת על מנת למקצע את אלבום הבכורה שלהם Songs to Son. סיבה נוספת לכך שהלהקה אנונימית יחסית ושאיננה פעילה על הבמות היא שאין להם זמר קבוע. את השירה באלבום הקליט וידי דולב(נכון שהתגעגעתם אליו?) שלהבדיל מן האלבומים האחרים אותם הקליט השנה – ב Amrinan מבצע מלאכה סולידית, נרגשת ואחידה בסגנונה. למרות שהז'אנר אותו הם מנגנים הוא Progressive Metal ישנו משהו מאוד מקובע בתפיסה המוזיקלית של Amrnian אבל הדבר לא מונע מהם ליצור מוזיקת מטאל מלודית ומוצלחת. בסופו של דבר, הלהקה יכולה לסיים את שנת 2013 בשקט, כאשר Songs to Son יושב להם על המדף כאלבום Progressive Metal נאמן לז'אנר ומקסים.
Mens Rea – No Mens Land
ז'אנר: Grunge-Alternative Rock
Mens Rea היא להקה שהמון להקות אחרות מכירות. אם זה מחדרי חזרות, אם זה מדיבורים באינטרנט, אם זה מפגישה באירועי רוק, קשה לדלג על הנוכחות שלהם באזור, ואם זאת – דווקא כשהפעילות המוסיקלית של הלהקה החלה לרדת הילוך, יצא אלבום הבכורה שלהם אחרי כמעט עשור של פעילות. לא מדובר בדיוק באלבום מטאל – אלא באלבום שנע בין גראנג' ורוקנרול בסגנון שנות ה-90 המוקדמות להרבה השפעות של רוק כבד קלאסי דוגמת Led Zeppelin ו-Deep Purple. זהו אלבום סולידי, חביב ועצמאי – ושומעים זאת לכל אורכו. למרות שמדובר בהפקה אינטימית שנותנת הרבה מרחב למוסיקה במקום לדחוס אותה בחוזקה לאוזני המאזין, הדבר מאד מחמיא ללהקה. אבל זהו תוצר הלהקה הראשון באופן רשמי, ואפשר לשמוע את הניסיון, את החספוס ואת הדרך הארוכה ש-Mens Rea עברו על מנת ליצור את No Mens Land.
Stand Still – Analog
ז'אנר: Alternative Metal-Rock-Mellow Grunge
ההרכב החיפאי\קרייתי הזה שונה מאוד בסגנון שלו מרוב הלהקות שתקראו\קראתם עליהם כאן. מדובר בהרכב של חברה בוגרים יחסית שהמפורסם מתוכם, ראלף הובר, היה המתופף הראשון של Useless I.D. הסגנון הוא בצד הרך והנעים יותר של המטאל, סולן כריזמטי שממש שלשום ברח לו מסיאטל, הרבה גיטרות אקוסטיות והשפעות של בריט רוק. הלהקה קוראת לסגנון הכללי שלהם Mellow Grunge, יצור כלאיים שמחבר את הבריט רוק עם הגראנג' של שנות ה90 במאה הקודמת. מטאליסטים קשוחים שכמונו (וכמוכם) לא נוטים לתפוס מלהקות רוק, אבל האלבום הזה הוא אלבום חורפי מחמם ונעים, לא תקבלו ממנו בעיטה שתעיף אתכם לגיהנום התשיעי. אבל יש לו יופי של אווירה כשבא לכם משהו קצת יותר שקט ורגוע. ואם לא בא לכם שקט ורגוע, אז יש פה שיר אחד בשבילכם : Stones, סמכו עלינו.
Stand Still – Stones Over your Head
Betzefer – The Devil Went Down To The Holy Land
ז'אנר: Groove Metal
אחת מענקיות הז'אנר ואחד השמות היותר מוכרים בארץ שחררו את האלבום השלישי שלהם לקראת סוף השנה. בצפר הם סוג של להקה "על ז'אנרית" והאלבום הזה מראה את זה בצורה מרשימה. בצפר עושים מה שבא להם, האלבום עצמו הופק ומומן ברובו על ידי מעריצי הלהקה דרך פרויקט indiegogo, הוא תוכנן מראש להיקרא Suicide Hotline (שיר מרשים בשני חלקים שנמצא באלבום הזה) ובסוף זכה לטייטל הארוך שמופיע פה מעל. האלבום הושק בהופעה שכלל את כל השירים שבו עוד לפני שהוקלטו ומוקססו, הקליפים הוכנו מבעוד מועד. הכל נעשה נכון, כמו אצל הגדולים. הסאונד הכללי הוא בלוזי יותר מבעבר, עדיין בועט וגרובי אבל בוגר ומיושב יותר, קצת מתוקתק מדי אם תשאלו אותנו, אבל מי אנחנו שנתלונן על מקצוענות?
Matricide – When Random Turns To Fate
ז'אנר: Groove Metal
בדיוק מהצד השני של המתרס של Mens Rea נמצאת Matricide. להקה שגם קיימת עשור, ורק עכשיו מוציאה אלבום ראשון. להבדיל מ-Mens Rea, להקת Matricide מנגנת מטאל בכל רמ"ח איבריה, ודואגת להצניע ולהסתיר את הנוכחות שלה כשאין לה מה להגיש ולהציע על הצלחת. לעתים קרובות זה היה בעוכרם – כי הלהקה נעלמה לתקופות לא קצרות עקב חילופי הרכב, טרגדיות ואילוצים נוספים – אבל עכשיו בהרכב משופר הם חוזרים ומסתערים על החזית המוסיקלית. When Random Turns To Fate אולי התבשל יותר מדי בסיר המיקסים והמאסטרינג, וגם פה, אלבום שבישלו במשך 4 שנים תמיד ישמע מעט לא-רלוונטי מבחינת סאונד, אבל החומר המוסיקלי מפצה בגדול. Matricide הוכיחו שהם מפלצות על הבמה, אבל When Random Turns To Fate מקבע זאת גם באופן סופי בצורה מוסיקלית, ולצורך העניין – הרבה יותר מש-We Are Alive, סנונית הבכורה הבוגרת והמעולה שלהם מ-2008 הצליחה לקבע.
Matricide – Burn Me With Your Sun
Mechanigod – Realms
ז'אנר : Groove Metal
אלה שהספיקו לראות כמה הופעות השנה אולי שמו את העיניים על Mechanigod – להקת ה-Groove Metal מרמת גן אשר הסתערה על הבמות בשנה וחצי האחרונות כמו שצריך. מקורבי הלהקה אולי שמעו על ההכנה והעבודה האינטנסיבית של Realms באולפני Keoss (היכן שגם Matricide הקליטו את אלבומיהם, ע"ע) אבל אלה שלא זכו לשמוע אותם אולי איבדו אותם בדרך בין כל מבול הלהקות של 2013. לקראת סוף השנה ממש מצאנו אותם מסיימים להכין ולהגיש לכל מבקש את אלבום הבכורה שלהם, יצירה שנעה בין Groove Metal מודרני ומנפץ לבין אלמנטים מעטים של Djent ושל Math-Metal. Realms הוא יצירה מוצלחת מאד, שאמנם לא תקלע לטעמם של המבוגרים בנפשם, אבל לוקחת המון מלהקות כמו Chimaira ו-Lamb Of God לצד Soulfly ו-Slayer. אמנם האלבום יוצא בצורה עצמאית, אך בהחלט אלה שלא הספיקו לשמוע אותו ואוהבים את הסגנון, בהחלט יכולים לתת אוזן קשבת ל-Realms שנשמע מקצועי, מגניב והכי חשוב, נותן בראש.
Mechanigod – Beyond Realms Of Reality Pt.1
Katastroff- Screams of Silence
ז'אנר: Melodic Death Metal
הלהקה עם השם הכי מטופש בארץ היום הוציאה אלבום בכורה השנה. סתם,נו, למי אכפת מהשם כשהמוזיקה שלהם מדברת בעד עצמה. איסוף החומרים המרשים לאלבום הזה יצר יופי של מוצר, אלבום מקצועי וחזק, טקסטים אפלים שנושאים אלמנטים טקסטואלים מוחשיים וחזקים מאוד. הנגינה המלודית של חברי הלהקה צובעת את כל החבילה הזו בצבעים חזקים והמאסטרינג שעשה להם Jans Bogren פשוט קושרים את הסרט סביב הממתק הזה,זה ללא ספק אחד האלבומים היותר מרעננים שיצאו השנה. אם אתם חושבים שהאלבום שלהם מצויין, כדאי לכם לראות את הח'ברה האלה בהופעה, הגרסה החיה שלהם היא אפילו יותר מוצלחת והשירה של הסולן בלייב טובה יותר משמעותית מהצורה שבה הוא נשמע באלבום.
Infulator – God Machine
ז'אנר: Nu Metal-Alternative Metal
Infulator הוציאו השנה את אלבום הבכורה שלהם וסיפקו שם נוסף עבור סצנת האלטרנטיב מטאל הישראלית. הם יצרו אלבום שהוא שיר הלל ללהקות סוף שנות ה – 90' עם מטאל עמוס גרוב, שירה מגוונת והגשה של הניו מטאל של פעם. למרות שהם שם חדש במפה המטאלית הישראלית, הם נמצאים בשטח כבר כמעט 3 שנים וזה ניכר במוזיקה עצמה ובסאונד של האלבום שקשה להאמין שנשמע אמריקאי למהדרין וטוב כל כך מבלי איזה Jans Bogren או Andy Sneep שיתנו את הטאץ' שלהם. בתשעה שירים הם חוצים הרים וגבעות ונעים בין גרוב-מטאלקור-ניו מטאל ומטאל מלודי מודרני שלא כל כך פופולרי לעשות היום אבל כיכב ב MTV2 ומכר לפני כעשור. אם גם אתם גדלתם על הדברים הללו, אם להקות כמו Disturbed , Mudvayne, Static-X ו Incubus היו ועודם חלק מהגילטי פלז'ר שלכם, אז כנראה שאתם צריכים לתת לאלבום הזה שמיעה.
Walkways – Safe In Sound
ז'אנר:-Nu Metal-Alternative Metal
מה שעצוב בכל הסיפור של הלהקה הנהדרת הזו, זה שהם לא הצליחו בגלגול העברי שלהם. Walkways היא גלגול משודרג של להקה שנקרא "אסירי תודעה". הרכב מוצלח במיוחד שלא הרבה שמעו עליו כאשר הם שרו בעברית. אלבום הבכורה (כן, שוב) של ההרכב הזה מביא סאונד אמריקאי לחלוטין אל תוך הסצנה שלנו, הז'אנר הזה שפרח בתחילת המאה ה21 ושוב נותן עקיצות פה ושם בסצינה המקומית שלנו והלהקה הזו היא בהחלט שחקן חשוב בז'אנר. האלבום מחולק לשני קטבים מוזיקליים, האחד שקט יותר והשני רועש ובועט יותר, שני הקטבים טובים, הלחנים מרשימים, הטקסטים חלקים וחכמים מאוד והשירה של רן ירושלמי נדעה על סקלה מדהימה שבין שירת קלין גבוהה לבין צווחות אימים, אני יותר אוהב את צווחות האימים.
Demented Sanity – Legacy
ז'אנר: Metalcore
האלבום הזה שכב מוכן על המדף במשך שנתיים, איזה בזבוז של זמן, היינו יכולים להנות ממנו כבר לא מעט זמן. עוד אלבום בכורה של הרכב שטוחן במות כבר כמה שנים טובות. סאונד מטאלקור נקי, בלי שירת קלין ועם הרבה מצב רוח טוב ואווירה קודרת, טקסטים עמוקים, חברתיים ופוליטיים. תמצאו פה הרבה ביקורת על העולם הדתי והתעסקות בתחלואי החברה כמו פשעי שנאה נגד חברי הקהילה הגאה. הח'ברה של דימנטד נוגעים בצורה מרשימה ועמוקה בטקסטים הקשים האלה וקולעים בול בלי ליפול לקלישאות. גם מקצועית יש פה אחלה הפקה, אורחים מחו"ל ושמות גדולים כמו Alan Douches, Ryan Knight ו Mark Lewis שאשכרה הוטס לארץ כדי לעבוד ביחד עם הלהקה על האלבום. ובכלל כל השמות הגדולים שילבו פה ידיים עם הח'ברה ועזרו באלבום הזה, והתוצאה ניכרת לאוזן.
Demented Sanity – Chains Of Gold
Switchblade – Heavy Weapons
ז'אנר : NWOBHM
יש ! סוף כל סוף יוצא אלבומה של Switchblade, שהיא אולי להקת ה-NWOBHM היחידה מישראל ! האמת היא שיש פה מעט רמאות, כי Switchblade מנגנים NWOBHM מוצלח בגלל שיש להם הרבה השפעות של מטאל מודרני יותר. לא מודרני כמו Metalcore חס ושלום – אלא Power Metal ו-Thrash Metal. למעשה, הייתי אומר שהם יותר קרובים ל-Speed Metal יותר מכל דבר אחר, אבל שירתו של ליאור, סולן הלהקה, פשוט כל כך קורצת ל-Bruce Dickinson, והמוסיקה כל כך מושפעת Iron Maiden שזה יהיה חטא רבתי לדחוף אותם מהז'אנר הזה. האלבום יוצא בלייבל של מטאל מסורתי בהתאמה, ולמעשה, אני לא חושב שיש להקת מטאל שיש לה את הזכות לומר "ככה עושים מטאל קלאסי" יותר מ-Switchblade שנדמה שבשירי יש התרפקות אדירה על מטאל משנות ה-80 וה-90 המוקדמות, הצדעה לאומני רוק כבד ואהבה ענקית לז'אנר. כל להקות ה-Thrash Metal, הרי לכם True Metal כמו שהיה פעם, עם כל הכבוד להילולת הבלאגן שלכם.
Switchblade – Lights Out (UFO Cover)
Black Sachbak- No Pay No Gain
ז'אנר: Thrash-Crossover
חלוצי הת'ראש הקומוניסטי השיקו את אלבום הבכורה שלהם אחרי כמה שנים טובות של פעילות,קליפים והופעות פה ושם. האלבום קצר ומכיל שירים קצרים ומהירים מאוד. הטקסטים מנסים לגעת במגוון נושאים פוליטים וחברתיים. המוזיקה לא רעה אם כי מעט רפטטיבית (למעט הברקות כמו Tv ו Imf (. הטקסטים הקומוניסטיים שנשאו הבטחה גדולה של הטפה בעד חברה וכלכלה טובות יותר לא ממש סיפקו את הסחורה ונשארנו עם אלבום טוב אבל די רחוק מהציפיות של חלק מחברי המגזין ומהעטיפה המבטיחה שצייר להם Andrei Bouzikov, אחד מציירי העטיפות היותר מוכרים בז'אנר.
Black Sachbak – Haircut I Never got
Megason – Glitch
ז'אנר: Stoner-Post Metal
כשהם משאילים את השם שלהם מקונסולת משחק מסוף שנות ה-80', חמושים במתופף רועי חן בוגר Eternal Grey ו Breorn שאומנם לא ניגן באלבום(החליף אותו בהקלטות דרור גולדשטיין – עוד בוגר Eternal Grey ואגדה בפני עצמו), גיל בן יעקב על הבס שניגן עם רועי בלהקות שצוינו למעלה וגיא קלקשטיין להשלמת הטריו עם גיטרות ושירה. Megason הם אחד ההרכבים הכי מרעננים שישנם כיום בארץ. לאחר שנתיים עם המון הופעות הם הוציאו השנה דיגיטלית את אלבום הבכורה שלהם שנושא את השם Glitch. מדובר בשבעה שירים שמרגישים קצת כמו Jam Session ארוך של חברים טובים שגם אם מעולם לא פגשתם קשה שלא להיסחף למערבולת המוזיקלית הנהדרת שהם מבשלים. עוד להקה שאתם צריכים לראות בלייב.
Chase the Ace – Are You Ready?
ז'אנר: Glam Rock / Hard Rock
כל הכבוד ל-Chase The Ace, שכנגד כל הסיכויים גורמים לז'אנר השחוק של הגלאם, שכבר אלפי להקות ניסו להחיות אותו לאורך כל השנים, אפילו בישראל – ועדיין מצליחים להשמע אוטנטיים, כאילו השנה היא עדיין 1986. יש משהו שמאחה את כל להקות הרטרו באשר הן, מהדיסקו ועד ל-Black Metal – שבוחרים להאחז בספרים שנכתבו על ידי גדולים מהם, וצריך ביצים של קרנף כדי לייצר אלבומי רוקנרול מודרניים בטעם של פעם ולקוות לשנות את ההיסטוריה. למרות שהם לא בדיוק שורפים את העולם עם אש הרוקנרול שלהם, Chase The Ace מצליחים להוכיח ב-EP הטרי שלהם, Rock Bottom Rocknroll, שלא צריך להיות כוכב ריאליטי על מנת להיות כוכב רוק בישראל – ועם כל הפאסון והפוזה והמגלומניה שמבעבעת החוצה מהז'אנר – ההרכב מצליח ליצור אלבום קצר נגן של רוק כבד קלאסי, בועט, חובט וקצבי בשנת 2013, בערך 20 שנה מאז שהיה אפשר רשמית להכריז על מותו של ה-Glam, וזאת מבלי להזדקק לפריזורות בצבעים מיוחדים, בנדנות, ניטים, או תפאורות של מיליון שקל. לפעמים, כל מה שאתה צריך כדי להיות כוכב רוק על אמת ולא רק בראש שלך, זה לדעת לכתוב לנגן ולהופיע, גם אם אתה נראה כמו חייל משוחרר.
Chase The Ace – The Cat Is On The Loose
Red Rose – On The Cusp Of Change
ז'אנר : Hard Rock / Power Metal
זהו האלבום השני של להקת המטאל המלודי והמסורתית Red Rose מנתניה, ועדיין אף אחד מאיתנו לא בדיוק התוודע אליה. נכון ? הלהקה ממעטת להופיע, אך זהו אלבום שני תוך פחות משנה וחצי, וגם הוא הוקלט בדנמרק באולפני הנסן היוקרתיים שעבדו עם Helloween על חומר דומה לפני עשור וקצת. מי שמכיר את Red Rose יודע שכמו דברים רבים אצלם, הקלישאות של הז'אנר משחקות בידיים שלהם ולא ההפך. משם הלהקה הסופר-רומנטי, דרך בלדות מתקתקות וסכרניות, ועד להמנוני רוק נחמדים – זהו פחות או יותר אותו הדבר כמו אלבומה הראשון, רק בשידור חוזר, ולעתים קרובות זה הדבר הכי טוב שלהקת מטאל קלאסי יכולה להציע – אך כמו כל שידור חוזר, זה פחות מרגש. האלבום מומלץ לחובבי המטאל המסורתי והמלודי ואלה שמתרפקים על מוסיקת רוק כבד של פעם.
Red Rose – Don't Believe These Tales
אפאטיקה – Coma ראשונה.
ז'אנר: מטאל\רוק ישראלי
אפאטיקה, הרכב נתנייתי שלא תמצאו ישראלי ממנו בסצנה המקומית. טוב, זה שקר, אפאטיקה הם לא חלק מהסצנה, הם לא יכולים להיות חלק ממנה מכיוון שהם עושים מה שכולם אומרים שהוא לא נתפס. וזה לעשות מטאל בעברית. סולן הלהקה, אור בר-און נפצע במלחמה לבנון השנייה ואיבד את שתי רגליו, המוזיקה היא דרכה להתמודד עם הרבה מהטראומות ההן, הוא אסף חברים מלהקות נתנייתיות מהעבר, חיזק את עצמו במתופף להקת Orphaned Land – מתן שמואלי וביחד הם הוציאו אלבום השנה, השיקו אותו בהופעה חגיגית בזאפה וניסו לכבוש כמה שיותר מהקהל שלנו. האלבום הוא אלבום קשה ובועט ונוגע בנקודות קשות וכואבות: אהבה, טראומה ואפילו רצח הם נושאים שמשובצים בטקסטים. סולואים מרשימים של גיטרות ותחושה כללית של מאיר בנאי פוגש במטאל.
Die Entweihung – The Cage
ז'אנר : Black Metal
אולי להקת ה-Black Metal של איש אחד הפורה ביותר בישראל, Die Entweihung (ההשחתה – בגרמנית) הוציאה השנה את אלבומם השישי (!) במספר, דרך חברת התקליטים האמריקאית Acephale Winter Records – ועל גבי קסטה בלבד. כן, קסטה, כיאה לדמואים של פעם. אבל האלבום הוא אלבום רשמי לכל דבר. מדובר ביצירה של Black Metal שנע בין הצדדים המלודיים והדיפרסיביים של הז'אנר, הכול עם הפקת lo-fi שמחרעת את האוזן, כיאה לצליל של קסטה – אך גם הגיטרות, מכונת התופים, קלידי הקאסיו והנהמות כולם ביחד חוברים למיסה השחורה של Die Entweihung. האלבום סובל מתסמונת שכמעט כל אלבומי הBlack Metal -של-איש-אחד סובלים ממנה, שזה פאתוס נטול ביקורת אל תוך אפלה אישית שמקורה במיזנטרופיה מסוימת ותוצרה יוצא יותר כאקט סכיזוטיפאלי – אבל אלה שההפקה המגורענת, דרך השמיעה הבעייתית והפרובלמטיות הכללית שעושה את Die Entweihung כל כך בלתי ניגשים גם למעריצי המטאל היותר אדוקים, זה מה שעושה להם את זה, אז יאללה – יש לכם עוד קסטה להוסיף לאוסף.
Screwrot – Gastrointestinal Souvenirs
ז'אנר: Slam-Brutal Death Metal
הברוטאל דת' הוא אחד הז'אנרים היותר קיצוניים במטאל המודרני ועל כמה וכמה בגלגול המחליא שלו או הילד הסורר שלו – ה Slam. למעט מאוד אנשים יש אומץ לב וקיבה חזקה בשביל לשרוד אותו ובארץ פרט ל Viscera Trail וכמה להקות שלא שרדו את מבחן הזמן אין לו יותר מדי יצוג. שני חברים מחיפה החליטו שהם מספיק מחושלים בשביל להשתתף בניסוי והרי לכם אלבומם השלישי של Screwrot. אין פה מעברי תופים ב7/8, קטעי שירה הרמוניים או קטעי אורח של סקסופון, יש פה מכונת תופים שלא עוצרת, קולות קיבתיים מחליאים בשלל צורות וצלילים וגיטרות בכיוון סופר נמוך שמלוות טקסטים חולניים ומפורטים על כל תיאור מגעיל ונוראי שאפשר לחשוב עליו. אם המשכתם לקרוא עד כה אולי מדובר בכוסה התה שלכם ואם כן – זהו הדבר האמיתי ללא ספק ומטאל קיצוני שלא לוקח את עצמו ברצינות תהומית כמו הבני דודים בבלאק מטאל, אבל אמיתי ומחתרתי לא פחות.
Screwrot – Gastrointestinal Souvenirs
Whorecore – Headless
ז'אנר: Death Metal-Grindcore
Whorecore או WhoreXcore או They: Swarm היו אחד השמות הכי מדוברים בארץ לפני עשור. הם עברו כברת דרך ארוכה מאז ההופעות ההן עם הבחורה והשוט וגם ראו לא מעט שינויי Line Up בשנת 2010 הם ישבו והקליטו את אלבומם השני אצל אלי פיקובר ועד לשנה האחרונה שיחררו ממנו כמה וכמה סינגלים. בסופו של דבר עקב סיבות שונות ומשונות ובעיקר חוסר פעילות של ההרכב עקב עיסוקים אחרים של חבריו יחד עם עוד בעיות לוגיסטיות עם לייבלים, האלבום הזה יצא אינטרנטית בספטמבר האחרון. אז הורקור לא ממש קיימים בשנת 2013 אבל המוזיקה שלהם חיה ובועטת. מדובר בשירת הברבור שלהם ובמפגן אחרון של דת'-גריינד(ואפילו בלאק לשיר אחד) מכסח ומשמיד שבהחלט סוגר את הבסטה בצורה מכובדת עבור ההרכב הזה, שגם אם היה פעיל לשני אלבומים וEP ועשה סביבו המון רעש וקצת פחות מוזיקה – הוא בהחלט אחד השמות היותר מוכרים במטאל הישראלי של שנות ה-2000.
קצת פחות מאלבום:
Prey For Nothing – Sacred Evolution
ז'אנר: Progressive Metal-Melodic Death Metal
במהלך שנה שבמהלכה חוו שינוי בהרכב בדמות חילוף גיטריסט בלהקה ולאחר מספר לא מבוטל של הופעות, אחת הלהקות היחידות הנושאות בכתר להקת פרוגרסיב-דת' מטאל בישראל שיחררה EP שנתן טעימה מהחומר היותר חדש שלה. ראשית בדמות הסינגל שעל שמו נקרא ה EP ומאפשר הצצה ראשונה לאלבום השלישי שהלהקה עובדת עליו בימים אלו ממש ובהמשך בקאבר המטאלי לשיר Hold Me, Thrill Me, Kiss Me, Kill Me של להקת U2 שבו מתארח וידי דולב(שמתגלה כאיש עסוק מאוד השנה) וגם זכה לקליפ ברוח השיר המקורי. בנוסף ישנו קאבר נוסף לשיר The Four Horseman של Metallica שנוצר כחלק מהמחווה לביג פור שהרים ההרכב במהלך השנה שהייתה, וגם דמו ושיר לייב נוספים. מדובר במוצר מושקע למעריצים של הלהקה שמקבלים EP ע"פ הספר.
Prey For Nothing – Hold Me, Thrill Me, Kiss Me, Kill Me (U2 Cover)
Subterranean Masquerade – Home
ז'אנר: Avant-Garde Metal
למי שאינו מכיר, SM הינו פרויקט וותיק ושאפתני של בחור בשם תומר פינק שגם מנגן בו גיטרות וכותב את החומרים, פינק גיבש סביבו הרכב שכלל את הסולן Paul Kuhr ו Mike Feldman על הבס, שניהם מההרכב November's Doom כשאת ההרכב מחזק הכשרון המקומי המתופף מתן שמואלי(Orphaned Land). מאז יציאת הEP הראשון והאלבום שיצא מאוחר יותר פינק יוצר מטאל פרוגרסיבי, אפל,ניסיוני ומאתגר. השנה ההרכב חזר לחיים בדמות EP שיצא בפורמט תקליט 7 אינץ'. הEP הכיל שיר חדש שנשמע כמיטב המסורת של הלהקה, וקאבר מעניין ללהקת הניו וויב The Mission. לדברי פינק, מדובר בסנונית ראשונה מתוך אלבום חדש שבדרך, מי שמכיר את אלבומי העבר של ההרכב או חובב של הז'אנר חייב לשמוע את ה EP הזה.
Subterranean Masquerade – Home
Promiscuity – Basic Instinct
ז'אנר: Thrash-Black Metal
מדהים לגלות שכל שנה צצה לה להקת Thrash Metal ישראלית אחרת, ולעתים בקצב של 2 לשנה. Promiscuity אמנם קיימת על הנייר כבר תקופת זמן ארוכה יותר, ויש ברשותה את אחד מהדמואים שקיבלו פירגון (וזעזוע!) הולמים בעולם המתכת המחתרתי, אבל Basic Instinct הוא החייאה מחדש של העניין. כששמים את הקלס, האלכוהול והרעל שיש לז'אנר להציע עדין, למצוא דמו מצחיק / מוצלח כמו Basic Instinct זה נדיר. הקאבר ל-Celtic Frost כמובן חותם את עניין ההשפעות בצורה מעולה, והיצירה כולה הייתה בעצם קצת לא יותר כלום אם אלכס (האיש מאחורי הפרויקט Kever, שבימים היה Morbid Tendency והיווה את נחלת ה-Death Metal האוטנטית כהצדעה ישירה, אם לא גבוהה יותר ברמתה מ-Basic Instinct מבחינת דמואים) לא היה המוסיקאי המרכזי פה, ביחד עם סרגיי (Hellmentor) ויואב (Sonne Adam, Vipress) הדמו הקטן הזה מעלה חיוך על הפנים. חוץ מבשיר Pedophile, שמתחלף באצבע מורמת. נחשו איזו.
Promiscuity – The Beauty And The Bitch
Zonot Krak – War,Leaders & Sluts
ז'אנר: Hardcore-Grindcore
הגריינדקור מת בישראל? טעות בידיכם. מבית היוצר של תום כהן(, Evol, Capillaries Kaos 218) ובוריס חיימוב (Negative Projection) יצא השנה האוסף הרשמי הראשון של ההרכב שיוצא תחת הלייבל של כהן Forneus Records. מדובר במעין פרויקט צד די מגניב, שהחליט להוציא רשמית מיני אלבום המכיל חלק מהניסוים שעשה בינו לבין עצמו יחד עם בוריס על השירה. מדובר בגריינדקור-הארדקור מהיר וחסר מעצורים – מכונת תופים רצחנית שמלווה בריפים חורקים של גיטרה וצרחות של בוריס שמנצחות על העניין בגאון. סה"כ שבע רצועות הדוקות, שהארוכה שבהן משתרעת על 4 דקות בלבד. למי שאוהב מטאל מהיר, מחתרתי ועצבני שלא לוקח שבוים.
Zonot Krak – War , Leaders & Sluts
Tangorodrim / Salute – Tangorodrim / Salute Split ז'אנר : Old School Black Metal
אין הרבה להקות עם עתודת פעילות כמו של Tangorodrim – הרכב הבלאק מטאל החורני שמרבה לנגן את Black Metal נוטף אלכוהול, לכלוך וחילול השם. הפעם – כיאה להתקרבות לשורשים הכעורים יותר של ז'אנר ה-Black Metal – מגמה שהולכת ומתחזקת אצל Tangorodrim ככל שהזמן הולך ועובר – הם חולקים אלבום קצר נגן עם להקת ה-Black Metal הרקובה לא פחות, Salute הבריטית. למרות ש-Salute נשמעים מהוקצעים יותר, דווקא השירים החולים והמטפטפים ריר של Tangorodrim, על כל רעשי המגבר, המבטא הרוסי והקצב העקום – נשארים נאמנים כמה שיותר לכל מה שהוא קיצוני במטאל. זה לא הדבר הכי טוב ש-Tangorodrim הוציאו גם לאלה שממש משוגעים על הז'אנר – אבל זה בהחלט מכה מעולה בכיוון הנכון, בלי צל של ספק השיר החובט יותר מבין השניים הוא השני – "טמא מהפרסות עד לקרניים". רק לשמוע את הספליט הזה גורם למאזין לרצות ולבדוק מנין מגיע הריח של הקטורת והקיא, וזה בדיוק כל הרעיון.
Tangorodrim – Six Years on Your Knees, Unholy from the Hooves to The Horns
Take No Notice – Savior Of All
ז'אנר: Melodic Death Metal
עוד להקה מאזור חדרה, מסתדר ש Spawn of Evil הם לא המטאליסטים היחידים מעיר הפשע והרשע הזו. הלהקה הצעירה הזו שחררה EP לא רע בכלל השנה, הסאונד הכללי נוטה ל Death Metal. הוא מלוכלך, עוצמתי ובועט לכל הכיוונים, אבל מכוון למקומות הנכונים. הבעיה העיקרית היא סאונד לא מספיק נקי, חסר ליטוש ועוד לא מגובש לגמרי, אבל ללא שמץ של ספק מדובר בח'ברה מקצועיים ומוכשרים, האלבום שלהם יהיה טוב יותר עשרות מונים, ואם לא ראיתם אותם עדיין בהופעה, אתה לא יודעים מה אתם מפסידים, רוצו לראות.
Take No NoticE – MORTALITY=BRUTALITY
The Knell – Winter Shade XIII
ז'אנר: Doom-Death Metal
The Knell הינם אחד השמות היותר מעניינים שצצו במטאל הישראלי ואחד מהרכבי ה Doom-Death היחידים שידעה ארצנו מאז ומעולם, ואנחנו לא מדברים על Doom מתייפיף מרגש או דרמטי כמו My Dying Bride או Anathema אלא על הצד היותר אפל, מלוכלך רשע ועגום של המטבע. השנה הלייבל המקומי TotalRust Music החליט לעשות מעשה ולהוציא אוסף מסכם ללהקה, ולאפשר למי שלא זכה להכיר את אלבומם הראשון או את הדמואים להיווכח למוזיקה שלהם ולהציץ אל עבר אחת הלהקות היותר נדירות שהיו כאן. כל חובבי החורף והמטאל היותר מלנכולי צריכים להכיר את הלהקה הזאת, שניגנה ז'אנר לא ממש פופולרי במחוזותינו, אבל עשתה זאת ברמה בינלאומית.
The Knell – Black Veil (and romise)
Viscera Trail – Treats of Torture
ז'אנר: Brutal Death Metal-Grindcorel
הלהקה הכי מבחילה וצבעונית במטאל הישראלי חזרה השנה עם EP חדש תחת הוצאת הלייבל הספרדי Pathologically Explicit Recordings שמתמחה במטאל מחליא וגרפי. במשך השנים Viscera Trail התפרסמה בזכות המון דברים פרט למוזיקה המבחילה שלה – מה Death Fest השנתי שהביא לארץ שמות מכובדים במטאל הקיצוני העולמי ועד להופעות משוגעות עמוסות הפעלות , איברים מספוג וחיתולים ומתנפחים וכלה בתעשיית Merch מוצלחת של הלהקה. אבל עזבו חולצות, ה EP המדובר הוא תצוגת של אקסטרים מטאל שכבר לא נשאר בגבולות הברוטאל וממשיך אל מחוזות רבים תוך כדי שמירה על הקו הגועלי של הלהקה וטקסטים שהם בין הנוראיים שנכתבו. על מה למשל? פרצוף שנחתך בשלמותו, תלישת איברי רביה..ועוד. אז בין ההופעה הבאה בפסטיבל בחו"ל ל Death Fest הבא תעשו תיקון ותתנו שמיעה לאלבום הזה, ותבינו שהם הדבר הכי קרוב שיש פה ל Dying Fetus, Cannibal Corpse וכל דת' מטאל נוראי אחר שאתם יכולים לדמיין.
Viscera Trail – Ripping of the Sack
ואוטוטו בחוץ:
Dim Aura – The Negation Of Existence
ז'אנר: Black Metal
Dim Aura מוכיחים שגם ללהקות Black Metal יש מוסר עבודה גבוה, סטנדרטים נוקשים והרבה זעם להוציא – אם כי בנוגע לאחרון זה היה קצת ברור. בינואר יוציאו לוחמי ה-Black Metal מתל אביב אלבום מלא ראשון (אחרי שכבר הוציאו את R.U.S.T – מתאבן שחור משחור קצר נגן לפני שנתיים) ולפי השירים אשר מטפטפים להאזנה באלבום, מצפה לחובבי ה-Black Metal המסורתי יותר מנה חריפה של חושך מוסיקלי מוחלט.
Dim Aura – Black Metal Genocide
Magor – Drawn To The Dark
ז'אנר: Melodic Black Metal
אין ספק ש-Magor עוזרת למצב את שנת 2014, או לפחות את תחילתה, כשנה של מטאל אפל יותר ואווירתי הרבה יותר. לאחר שחיממו אין ספור הרכבי מטאל מחו"ל, Magor מעזה ומוציאה את אלבום הבכורה שלה בהופעת השקה בפברואר. הלהקה הותיקה (כבר מ-2002) ידעה תלאות וסיפורים אין ספור עד לצאת האלבום הזה (כולל דמו מ-2009 וסינגל בודד מ-2010) אבל עכשיו כל הקלפים על השולחן, ו-Magor מתכננת לא לקחת שבויים.
Magor – Essence To The Oblivion
Hammercult – Steelcrusher
ז'אנר : Death-Thrash Metal
אם לא שבעתם ממטאל קיצוני, ולמה שתשבעו אלא אם אתם נחנחים, הפטישים חוזרים באלבום שני מלא, שנקרא בשם המאד הולם Steelcrusher. זה נדמה שכל דבר שקשור ל-Hammercult המטאורית צריך להכתב עם סימני קריאה, כי ככה המוסיקה שלהם נשמעת. פשוטה, מלודית, קיצונית, חותכת בבשר החי, בלי חוקים בכלל מצד אחד ועם זאת לפי הספר מצד שני. מי ששמע את הקדימון של Metal Rules Tonight כבר יודע שמה שמצפה פה זה בדיוק מה שקיבלנו ב-Anthems Of The Damned מ-2012, רק בעוד יותר חזק! יותר מהיר ! והרבה יותר מכסח!
Hammercult – Metal Rules Tonight
Spawn Of Evil – Ecstatic Aggressive Behavior
ז'אנר: Old School Death Metal
הותיקה ביותר מהלהקות המצופות להוציא אלבום ב-2014 היא Spawn Of Evil, שהקליטה כבר כל כך הרבה שירים ו-EP-ים שקשה להבחין בין קלטות הדמו, הדיסקים שהתפזרו, והדיסק-און-קי האגדי שנקרא ה-iSpawn – אבל נראה שסוף כל סוף נוכל להחזיק אלבום מלא של Spawn Of Evil בפורמט של דיסק, הפורמט אליו נועד ה-Death Metal הקלאסי. כן יהי רצון השרץ.
Spawn Of Evil – Flames Of History
Barren Hope – Anaffa
ז'אנר: Hardcore-Crust
אחת הלהקות הכי כועסות בישראל, ואחת הנציגות הבודדות בז'אנר שאף פעם לא זכה פה ליצוג מכובד מוציאה אלבום בכורה בקרוב מאוד. מדובר בשבעה שירים מלאי זעם, תסכול וכעס על כל מה שמסביב בארץ, ברחוב וביננו ובין עצמנו. עם חומרים שנעים על הקו הדק שבין הארדקור פאנק אלים למטאל אפל ומיזנתרופי Barren Hope התעלו על עצמם והוציאו אלבום שהוא נקודת ציון משמעותית במטאל/הארדקור/פאנק בארץ וגאווה מקומית לכל דבר ועניין.
Ferium – Reflections
ז'אנר: Groove-Death Metal
אלבומה המצופה מאד של הלהקה שחזרה בשיא כוח, Ferium, הוקלט כבר ב-2012 אך עדיין לא יצא בצורה מוצקה. טיזרים, שירים, התגרות מכאן ומכאן, וטפטופים של הופעות משובחות החלו להנחיל את כוחה של Ferium ב-2013, אך זה סופי לומר ש-Reflections שמחכה לו להשתחרר כמו קרנף שמסתער על חיה חסרת ישע, יצא בתחילת 2014. יש הרבה למה לצפות.
Ferium – Change Of Winds
לפלייליסט Youtube של כל האלבומים הישראלים ב 2013
מהו אלבום/אלבומי השנה של הלהקות המקומיות?
אוריה ספיר
Big Business – Battlefields Forever
אלבום השנה שלי הוא של Big Business אני חושב שזה הדיסק הכי טוב שהם הוציאו עד כה ואף יותר טוב מהדיסק החדש של אחיהם התאומים The Melvins. מדובר ב(סוג של!?!)סטונר, רוק מטאל, עם סאונד אותנטי ואמיתי , כתיבת שירים מעניינת ושירה אפית צרודה. מומלץ ביותר ! בין היתר ממליץ לכולכם לבדוק את ה QUEENS OF THE STONE AGE האחרון – Like Clockwork שהוא גם אלבום נהדר! לא הכי מטאל מצידי, אבל זה מה שיצא השנה (:
שחף אוסטפלד – Viscera Trail
Guttural Slug – Megalodon
מכירים את זה שאתם נתקלים בעטיפה שלא מאפשרת לכם לדפדף לדיסק הבא? זאת בדיוק הדוגמה. את הדיסק הבאתי מחבר שבעל לייבל בשם Rotten Roll Rex שממוקם בגרמניה והדיסק יצא אצלו בינואר השנה. זאת להקה חדשה שקמה לפני שנה בדנמרק וכבר הספיקה להוציא שתי הוצאות שעל האחרונה אני מדבר. האלבום הזה הוא מבחינתי התמצית של מה שאני אוהב ב-BRUTAL DEATH METAL , יש פה שירים עם ריפים מדבקים, שבירות אלימות, שירה מאוד מגוונת והאלבום נגמר לפני שמתחיל להימאס לך. אני יודע שאלבום תופס אותי כמו שצריך כאשר הוא מוציא ממני תנועות לא רצוניות כאשר אני שומע אותו אז נא לא להיבהל אם אתם רואים אותי ברחוב עם תנועות של חולה פרקינסון קשה. אני אישית כבר ביקשתי מהם יפה לבוא לארץ הקודש.
וידי דולב – OMB, ROTA
Secret Chiefs 3 – Book of Souls, Folio A
אני מגרד את הבוקר מסביב לעיניים כשטלפון בהול ממערכת מטאליסט מבהיר לי שהזמן רץ…הזמן רץ ואני מפגר אחריו במיליון קילומטרים. הראש שלי עמוק בתחת ואין שם פנס להציץ בלוח השנה. זהו. נגמר. צריך לבחור את האלבום שנשק לי בדיוק כשלא ציפיתי, סחרר אותי, הרטיב אותי, החליק איתי בשלוליות התשוקה שנזלו סביבי והיה שם לתפוס אותי רגע לפני אותו אגן סדוק, תפס אותי בחוזקה וקרץ לי שהיה סועד אותי לעת זקנה. אבל הראש שלי בתחת, האקוסטיקה גרועה ומערכת העיכול עוד סופגת את 2010. האם פספסתי את אותו סוד כמוס של השנה האזרחית האחרונה? מוזיקה קיצונית היא כמו פורנו, באיזשהו שלב המצבטים על הפטמות, פשוט לא ממלאים אותך באותה תחושת טינופת ואשם כמו פעם ואתה מוצא את עצמך משוטט אבוד בין קטגוריות משונות, נבהל כשהאיבר שלך מתקשה מהרכבי נויז תוצרת יפן. ריק לך. אתה רק רוצה שמישהו יקח אותך מכאן.ובשביל זה רבותי, הומצאה אהבת אמת. הילדה הזו מגיל 16, שכבר מזמן יודעת על אילו כפתורים ללחוץ לך וברגישות של ספר טוב, מובילה אותך עמוד עמוד, בין חדרי שינה, משהה אותך לרגעים הנכונים ומלמדת אותך לפתע שכבות נוספות ברומן הניצחי ההוא בין שניכם, שלא דורש המון מילים והתזמון מושלם אך עדיין מפתיע. רגע לפני שהשנה מסתיימת, טריי ספרואנס איפשר לי לומר למערכת מטאליסט "כן! אשמח להשתתף בסקירת סוף השנה". האלבום החדש של 3 Secret Chiefs נתן לי את כל מה שאני צריך. נכון, זה לא פרופר מטאל. זה לא מטאל נקודה. אבל זה אלים, זה סוחף, מפתיע ומהודק, לוקח פניות במהירות של נהג שודים אלגנטי. מלא צבעים ומצלולים חד פעמיים, כאלה שרק ספרואנס מצליח לטשטש יחד לכדי סאונד אחיד, נטול אופנות, נטול זמן ומקום. סוחף אותך לתוך האוהל של הצ'יפים ומחייב אותך להתמסר לאדים שעולים בחדר, להזיה הפרטית והמחושבת היטב שלהם והחלק הטוב ביותר – שום יומרה לא גורעת מהפאן האמוציונאלי של מה שיש להם להגיד. מוזיקה פרסית, ז'אק ברל, דת' מטאל, פסקולים ישנים ותזמורות זה רק קצה הקרחון. שמות כמו טרוור דאן ודני חפץ זה רמז. שקיות הפתעה, זיקוקים, מייק פאטון, בחורה מנוסרת שנשלפת מכובע, גימטריה וגיטריסט עם זקן ארוך לו עד ברכיים. עמלץ לבן. לכו על זה.
טירן עזרא – Ferium
TesseracT – Altered State
האלבום הוא אלבום קונספט לכל אורכו. מה שתמיד מרשים אותי וגורם לי להתפלא היא העובדה שהפורמט הזה כל כך מורכב ומבוצע במקצועיות כל כך גבוהה. האלבום בנוי בצורה כל כך מוצלחת שאי אפשר לשמוע חלק ולהפסיק אלא חייבים לשמוע את זה מההתחלה ועד הסוף ואחר כך זה עוד נשאר בלופ איזה יומיים. לדעתי הסולן החדש מחמיא מאוד לריפים המשובחים שלא מפסיקים להעביר צמרמורת מהעורף עד לעצם הזנב בזכות הסאונד המעולה שהגיטריסט שלהם הוציא לכל כלי באלבום(חובה על כל בסיסט לשמוע את זה)
תומר פינק – Subterranean Masquerade
Haken – The Mountain
קשה לנקז שנה מלאה באלבומים מצוינים ל"אלבום השנה" אבל אם יש אלבום אחד שהתנגן אצלי יותר מכולם זה האלבום החדש של Haken. אלבומם השלישי של החמישייה האנגלית מתגלה כיצירה אדירה של פרוגרסיב מטאל מתוחכם ומלא רגש שאצלי ממלא חסך עצום של אלבומים שפחות אהבתי מלהקות כמו Pain of Salvation ב8 שירים ואינטרו, הם שוזרים מטאל טכני וכבד עם אלמנטים של פרוג-רוק קלאסי אה לה yes ו King Crimson, טקסטים אפלים ואפילו ג'אז מודרני. מי שחובב את הז'אנר פשוט יפול מהכסא!
רן שנקרמן – Demanted Sanity, The Fading
Killswitch Engage – Disarm the Descent
קילסוויץ' חזרו בגדול לא רק עם האלבום החדש אבל גם עם הסולן המקורי ג'סי ליץ' שהיה צריך והצליח להוכיח שהוא יכול לקחת את המושכות חזרה מהווארד ג'ונס הפנומן. יש הרגשה שהם פשוט המשיכו מאותו רגע שנפרדו דרכם אי שם ב2002. הפזמונים באלבום הזה ידבקו לכם לשכל כמו תלתלי ביצים למשתנות ציבוריות. מומלץ מאוד לנסיעות בדרך לחזרה או הופעה כדי לחמם את הצנרת ולהיכנס להלך הרוח. :>
רן ירושלמי – Walkways
היה לי קשה לבחור אחד אז הנה כמה שממש אהבתי:
Bring Me The Horizon – Sempiternal
סוף סוף להקת קור עם נשמה ואווירה! ספקטרום יפיפה של מוסיקה באלבום אחד יחד עם זמר נדיר ונגיעות הרדקור!
Betzefer – The Devil Went Down To The Holy Land
גרוב ואנרגיה שכתובים היטב! שילוב מושלם של שני האלבומים האחרונים.
Matricide – When Random Turns To Fate
אלבום עשיר, שומעים שנעשה בדם יזע ודמעות, טקסטים משובחים, זמר על.
Alter Bridge – Fortress
פשוט עוד אלבום מעולה של הלהקה הזו. ריפים משובחים, סאונד מדהים, מלודיות והרמוניות מרגשות. משובח
Korn – The Paradigm Shift
החיבור מחדש עם "הד", הגיטריסט שעזב את קורן לפני מספר שנים, בא לידי ביטוי באלבום ולוקח את הלהקה למקום יותר כבד ומוקצן. כמו שצריך
Attila – About That Life
אישית אני נגעל מרוב הטקסטים הרדודים של האלבום, אבל אין מה להגיד – החבר'ה האלה יודעים לנגן. ריפים פסיכים, אנרגיה שלא נגמרת, סולן ורסטילי ופסיכופט.
אלעד מנור – Hammercult
זה ה TOP 10 שלי לשנת 2013, לא בסדר ספציפי:
Skeletonwitch – Serpents Unleashed
כששמעתי ש Skeletonwitch הולכים לשתף פעולה עם המפיק Kurt Ballou (גיטריסט Converge) כבר פיתחתי ציפיות לגבי האלבום הזה ולשמחתי לא התאכזבתי. שילוב מצוין בין מפיק המתמחה בייצור סאונד נקי ומלוכלך בו זמנית, ללהקה שהיא בנק בלתי נגמר של ריפים בסטייל ת'ראש-בלאק. בהחלט לא רק לחובבי הז'אנר.
Alter Bridge – Fortress
אחת הלהקות האהובות עליי, רף הכבדות באלבום הזה עלה לעומת האלבומים הקודמים שלהם אבל הוייב המנצח והסולן המעולה נשארו.
Carcass – Surgical Steel
מלכי הדת' מטאל הבריטי סוף סוף חזרו, וקפצו 20 שנה אחורה לתקופת Heartwork. הציפיה לאלבום הזה נעה בין תקווה לאלבום מעולה לבין חשש מאכזבה – למרבה המזל קיבלנו אלבום דת' מטאל אדיר.
Sylosis – Monolith
להקה בריטית צעירה יחסית, ה Highlight שלהם הוא בהחלט עבודת הגיטרות שנעשתה ללא רבב.
Extol – Extol
לאחר כמה שנות אי-פעילות ההרכב הנורבגי חזר והוציא אלבום מצוין. ריפים טכניים, קטעים מלודיים מדהימים וסולן שמשלב גראולים מחוספסים עם שירה נקיה ועדינה.
Soilwork – The Living Infinite
אחרי שני אלבומים שפחות התחברתי אליהם, הלהקה השבדית הנחיתה עלינו אלבום כפול שלאחר כמה שמיעות מסתמן כיצירה הכי טובה בקריירה שלהם. כל שיר (ויש 20 כאלה!) מדהים בפני עצמו.
Intronaut – Habitual Levitations
הלהקה האהובה עליי בז'אנר ה"אווירתי". תפסו אותי חזק באלבומם הקודם "Valley of Smoke" ושמרו על אותו הקו גם באלבום הזה.
Killswitch Engage – Disarm the Descent
שירים קליטים, פזמונים מלודיים ועבודת גיטרות מצוינת. חילוף הסולנים לא השפיע בכלל על אבות המטאלקור האמריקאי.
Witherscape – The Inheritance
דן סוואנו, האיש בעל מיליון הלהקות, חוזר עם פרויקט חדש שמזכיר מאוד את אלבום הסולו שלו "Moontower" מ 1998.
Hypocrisy – End of Disclosure
פיטר וחבורתו דבקים בסגנון המסורתי שלהם ומוציאים עוד אלבום כבד ומלודי בדיוק כמו שאנחנו מצפים מהם, עם הסאונד המוכר ואהוב של ה Abyss Studios.
אורי זילכה – Orphaned Land
אורי אמר שקשה לו לבחור 10 אז נתנו לו 13…
Necrophobic – Womb of Lilithu
Rotting Christ – Kata Ton Eaytoy
Immolation – Kingdom of Conspiracy
Suffocation – Pinnacle of Bedlam
Carcass – Surgical Steel
Watain – The Wild Hunt
Pearl jam- Lightning Bolt
Amorphis – Circle
Sulphur Aeon – Swallowed By The Ocean's Tide
Annihilator – Feast
Volbeat-Outlaw Gentlemen & Shady Ladies
Deicide – In The Mind of Evil
Alice In Chain – The Devil Put Dinosaurs
Hell – Curse & Chapter
