סיכום 2006: חלק 4 – האירועים, הידיעות והשירים
לאחר שבחרנו את אלבומי השנה בז'אנרים השונים של המטאל, הגיע הזמן לדבר על האירועים והידיעות שעשו לנו את 2006. בחלק ה-4 של סיכום השנה, צוות מגזין מטאליסט בוחר את האירועים והשירים שהכי אהבו במהלך השנה, וכמו כן, את הידיעות המרעישות שהשפיעו על כל אחד ואחד מהם בצורה שונה. הפעם כל חבר צוות יכל להשתתף בבחירה, כאשר הדברים שנבחרו ע"י יותר מחבר צוות אחד נמצאים בראש הרשימה. לסיום, נרצה להזכיר שהבחירות הינן אישיות ולא משקפות דיעה כוללת, אז הנה אנו ממשיכים – סיכום 2006.
אירוע \ הופעת השנה
Epica במועדון הבארבי, תל-אביב (02.6.06)
גיא נקש: מבחינתי ההופעה שעד לרגע שהיא התחילה לא האמנתי שהיא אכן מתקיימת. יום שישי, חג (שבועות), ישראל, אפיקה, משהו לא מסתדר. אבל אז ראיתי את איב מציץ מאחורי הקלעים והבנתי שזה אמיתי. ההופעה עצמה הייתה מדהימה למרות תקלות טכניות קלות ולצערי דיי שכיחות בהופעות בארץ. סט ליסט ענק, ביצועים מעולים, סימון – יפה מתמיד החזיקה את כל הקהל בכף ידה ופשוט סובבה לו את הצורה עד שכל מיצי המטאל שלו החעופפו באוויר לכל עבר!
למרות היום הלא כל כך נוח והעובדה שהתחבורה הציבורית לא עבדה ב-32 שעות האחרונות המקום היה מפוצץ בקהל טיפוסי יותר וגם טיפוסי פחות (הרבה מבוגרים יחסית לאירועי מטאל אחרים). הקהל יצא מגדרו ובהחלט נתן ללהקה קבלת פנים חמימה ואוהדת, עכשיו זה דיי נהוג לומר ש-"אתם הקהל הכי מדהים שיש" וכל ה-"בלה בלה ידה ידה ידה" שתמיד אומרים אבל ממקורות יותר מקורבים ללהקה אני הבנתי שגם הם דיי היו בשוק כי הם לא ציפו לזה במדינתנו הקטנה. מארק אדם מצחיק, דפק כמה משפטים בעברית כנהוג אצל אנשים זרים, מאוחר יותר תלשו לו את הרשימה של המילים מהמוניטור (היו לו שליפים מסתבר) ובכלל כל חברי הלהקה נתנו 110% מעצמם וזה השתלם, בהחלט ערב שאני אנצור בליבי לנצח.
מתן ג'ונאס: לא הייתי בהרבה הופעות השנה מסיבות כאלו ואחרות, אבל מהמספר המצומצם שנכחתי בהן, ההופעה של Epica ולהקת החימום Moonskin הייתה הטובה ביותר. סאונד מצויין ומקצועי, ביצוע נאמן כמעט לגמרי לאלבומים, בחירת שירים נבונה ושואו מעולה של סימון (שנשמעת כמו שהיא נראית – פשוט מדהים), מארק ושאר החברים.
Opeth במועדון התיאטרון, תל-אביב (01.4.06)
עדי כהן: מרגע הפרסום על ההופעה הקרבה, נחטפו הכרטיסים. לאחר שבוע כבר היה אפשר למצוא באינטרנט הצעות שדורשות הון עתק עבור כרטיס, ולברי המזל שהכינו עצמם מראש לא נותר אלא להודות על מזלם הטוב שהצליחו לשריין לעצמם מקום. Opeth, אחת הלהקות האהובות עליי ביותר, הופיעו במועדון התיאטרון בהופעה "אינטימית" מול 1000 ויותר איש. האלבום האחרון, Ghost Reveries, מהווה עבורי מאסטרפיס, ו-Opeth ניגנו חומרים ממנו כמו מאלבומיהם הקודמים בהופעה סוחפת, עם קורטוב חוש ההומור המדובר של אקרפלדת. הקהל עטף את הלהקה בחום ולא הפסיק לפרגן – ומיד בתום ההופעה גשם מפתיע שטף את רחובות יפו והוכיח את הטענה ש-Opeth היא להקה של חורף.
Kreator במועדון התיאטרון, תל-אביב (27.5.06)
יותם דפיילר: ללא ספק, ממה שעיניי הספיקו לקלוט, Kreator הם הופעת השנה עבורי, בביקורם השני פה בארץ. כל אלה אשר הספיקו לכתוש את ההזדמנות לראות אותם פשוט יכולים לבכות על מר גורלם, כאשר החבורה הגרמנית בהנהגת מילה פטרוזה פוצצה את התאטרון בתחילה עם "Enemy Of God" וכלה בחומר כל כך ישן שהוא עתיק בהרבה מממוצע הגילאים שם כמו "Tormentor" ו-"Awakening Of The Gods". הייתה חוויה מטמטמת לכל מי שאוהב Kreator, ולעזאזל – אפילו לכל מי שלא.
Metalway Festival, גרניקה, ספרד (28-30.7.06)
אלי גרוסמן: נכון שזה לא וואקן, אבל רשימת הלהקות המאוד מכובדת וההפקה האדירה שהוכנה שם השנה לא הייתה מביישת אף פסטיבל מטאל וותיק אחר. Helloween, Arch Enemy, Dark Funeral, Kreator, Blind Guardian, Stratovarius, Moonspell, My Dying Bride, Ministry, Megadeth (שהייתה זו אחת ההופעות הבודדות שלה השנה) ועוד רבים וטובים, בעיקר מתחום המטאל הקלאסי והפאוור, התאספו בעיירה הציורית הזאת בספרד בכדי לתת בראש לכ-20,000 ספרדים (ולעבדכם הנאמן). שלושה ימים של חוויה ענקית, מומלץ בחום לכולם.
Emperor בפסטיבל Wacken Open Air, גרמניה (05.8.06)
טל זכאי: איך הייתם מרגישים בפסטיבל מטאל עצום בוואקן שבגרמניה, עם עוד 45,000 הדבאנגרים מנוסים, מרימים ראשכם אל עבר הבמה האדירה בגודלה, ומחכים להופעה האחת שלא חשבתם שתראו אי פעם, בעוד אתם יודעים כבר לפני, שזו הולכת להיות ההופעה הטובה ביותר? הייתם מרגישים שאתם בהופעת השנה. הלילה כבר ירד, והצינה מתחילה לחדור לעצמות, והנה הנורווגים מגיחים מתוך החשיכה בדם, אש ותמרות עשן. אם עוד לא ניחשתם, מדובר בהופעת האיחוד של Emperor, אחת הישויות המוזיקליות היותר מדהימות במורכבותן, ואליהם נתונה הערכתי המלאה.
ההופעה הייתה אגרסיבית, משולחת רסן, וניצלה לטובה את כורחי הסאונד בפסטיבל לשחזור מיטב השירים מאלבומי העבר של הלהקה, וביניהם "With Strength I Burn", "Thus Spake the Nightspirit", "Curse You All Men", "The Loss and Curse of Reverence" ו-"I Am The Black Wizards". את ההופעה על הבמה בקושי ראיתי, מאחר והייתי שקועה עמוק בתוך המוזיקה (שכן עמוק בתוך הקהל המאסיבי) אולם קיבלתי בדיוק את מה שרציתי, ויותר.
Satyricon בלונדון, אנגליה (16.9.06)
עמר ברזילי: הופעת השנה שלי הייתה ללא ספק במהלך הטיול שלי לאנגליה לפני מספר חודשים טובים – לפני שנהפכתי לרכוש צה"ל – והיא של Satyricon. תפאורה, נרות, מיקרופון משופץ עם איזה נחש צעצוע עליו, ומה לא. אמנם היה יותר מדי חומר חדש, הרבה מ-Now, Diabolical ו-Volcano ומעט מדי חומר ישן, אבל אין מה לעשות לגבי זה. עם זאת, הלהקה נתנה פיצוי הולם עם "Dawn of A New Age" מ-Nemesis Divina או עם "Supersonic Journey" שלקוח מ-Rebel Extravaganza, שיר שלא חשבתי שאשמע בהופעה חיה מתישהו. מכיוון שאין דבר כזה הופעה של Satyricon בלי ההמנון הבינלאומי – "Mother North" – הלהקה סגרה איתו את הסט שלה וזה בהחלט היה השיא של הערב. כולם יחד, ישראלי אחד מוקף בבריטים, מרימים את המועדון באוויר כשמצטרפים אל הלהקה בשירה, צרחות והתפרעויות. בהחלט ההופעה הכי טובה שהייתי בה השנה.
פסטיבלים בחו"ל
אופיר מסר: לא חשבתי שזו תהיה בחירה יותר קשה מזו של אלבומי השנה, אבל אירוע השנה שלי, זו בהחלט בעיה. אחרי שהייתי בלא אחד, אלא 3 פסטיבלים בחו"ל, וראיתי כמה מהלהקות האהובות עלי ביותר, אם זה בפעם הראשונה או בפעם המי-יודע-כמה… קשה לי להחליט. אחרי מחשבה רבה החלטתי שאירוע השנה שלי היא "פסטיבל בחו"ל", גם אם זה פסטיבל של יום אחד בהולנד כמו Arnhem Metal Meeting, או כזה ששם דגש על הז'אנר הקיצוני כמו Party San Open Air הגרמני, ועד לפסטיבל המטאל האולטימטיבי Wacken Open Air – למדתי דבר אחד – בחו"ל הם עושים את זה הרבה יותר טוב.
זה לא שהם חפים מפקשושים, אבל עצם זה שלוחות הזמנים שם כמעט ולא מאחרים, ושהסאונד, גם כשהוא גרוע, נשמע טוב באלפי מונים מעל זה של מועדון התיאטרון אצלנו – זה כבר משהו. מההופעות הזכורות לי לטובה אציין את Soulfly, Finntroll, Gamma Ray, Whitesnake, Scorpions, Turisas, Kataklysm, Melechesh, In Extremo, Korpiklaani, Wintersun, Children Of Bodom, Moonsorrow, Nevermore, Ancient Rites וכמובן Arch Enemy שראיתי פעמיים, ונהנתי כל רגע. אל תבזבזו את הזמן בלחשוב על דרכי התנקשות מהירות… פשוט תחסכו כסף וטוסו בקיץ הקרוב לאיזה פסטיבל שתרצו… אבל מי יודע, אולי השנה יצליחו להפתיע בארץ עם איזה הופעה איכותית במיוחד. ימים יגידו.
ידיעת המטאל המרעישה של השנה
מותו של Jon Nödtveid מלהקת Dissection
טל זכאי: אולי זה ישמע מעט חסר לב, אך האכזבה הגדולה ביותר כאשר אישיות פופולרית הולכת לעולמה היא כאשר קיימת הידיעה כי היה גלום בה הפוטנציאל ליצור דברים גדולים. מבחינתי, לאחר מותו של Jon Nödtveid, סולן וגיטריסט להקת Dissection, ממש אחרי הבלאגן שהיה בארץ לקראת ההופעה של הלהקה בארץ שנתבטלה, הייתה זו אכזבה. לא בגלל שידעתי שבידיו להביא את סנסצית הבלאק הבאה, מאחר והחומרים של Dissection שראו אור לאחר צאתו מהכלא היו בינוניים עד גרועים למחצה, בין אם זה האי.פי Maha Kali או Reinkaos, אלא בגלל שהוא לקח חלק באלבומי מטאל חשובים מאין כמוהם, כמו The Somberlain מ-93' ו-Storm of the Light’s Bane מ-94', שהזיזו גם לקשוחים ביותר שבינינו משהו בראש.
יותם דפיילר: אני חושב שהפלופ הגדול ביותר שייך למפעל חייו ומותו של Jon Nödtveid, סולן, גיטריסט ומנהיג להקת Dissection אחרי שלקח את חייו עם רובה ישר לפרצוף. הבחור, שאמר "Death Before Dishonor" מת שלרגליו מונח ספר המקושר לכת השטן על הפורמאט הזה או האחר שלה, מוקף נירות כמין סוג של פולחן באומרו "אם אני הולך, לפחות שתהיה תפאורה". Dissection הציגה מערכת יחסים ביזארית עם הקהל הישראלי בשנתיים האחרונות. לא עבר זמן רב, וכדי לגנוז כל תקווה לתפוס את Dissection איפשהו בהופעה חיה, אפילו אם זה בחו"ל, ג'ון הודיעה על פירוקה של Dissection אחרי סיבוב ההופעות הקצר אשר תוזמן למאי. אחרי שלא ניתנה לו גם אשרה לארה"ב, כל סיבוב ההופעות בוטל – ומפעל חייו אשר התפוגג הותיר אדם ללא נתיב. הסוף ידוע, והוא קבור 2 מטר תחת האדמה.
עדי כהן: אמנם דעותיהם של רבים נותרו חצויות לאור ההיסטוריה האלימה של הלהקה, אך ללא ספק Dissection היא אחת המשפיעות בתחום הבלאק/דת' מלודי. Dissection הוציאה בסך הכל שלושה אלבומי אולפן (בלי להחשיב דמואים, אלבומי לייב וכד'), ובכל זאת הצליחה להשאיר חותם משמעותי על הז'אנר. אחרי שתי הופעות מתוכננות בישראל שהתבטלו, את Dissection כבר לא נזכה לראות בהרכב המלא. Jon Nödtveidt, לא רק סולן אלא גם עמוד תווך בלהקה, החליט לשים קץ לחייו ב-16 לאוגוסט השנה. ג'ון אמנם רצח, ישב בכלא, הלך אחרי אמונות שטן אלה ואחרות וכדומה, מה שעושה את עניין ההתאבדות לצפוי במידה מסויימת. קצת קשה לי להתאבל עליו לאור מעשיו, אך בכל זאת ההחלטה ללכת עד הסוף מהווה אבדה לעולם המטאל.
אלי גרוסמן: התאבדותו של Jon Nödtveidt סולן, גיטריסט ומייסד להקת Dissection – אמנם, לפי דעתי זה לא היה אמור להפתיע אף אחד – הבן אדם היה מוזיקאי אדיר, אך לא ממש בקו השפיות, אולם ללא ספק, את החלל הגדול שהותיר מאחוריו המוח והיצירה שמאחורי Dissection יהיה קשה למלא.
מותה של Sabine מלהקת Eli's
גיא נקש: לומר מרעישה אולי לא נכון, מעציבה נשמע יותר מתאים. אחד הדברים שהכי לא כייף לשמוע עליהם הוא מוות, במיוחד אם מדובר במישהו מוכשר ויקר כמו Sabine, הסולנית של Elis, שלקתה באירוע מוחי ונפטרה. הלהקה הייתה על סף פירוק אבל החליטה להמשיך ולא מזמן מצאה סולנית חדשה, Sandra Schleret – לא יצא לי לשמוע אותה אבל יש לה נעליים גדולות מאוד למלא.
האיחוד של Alice In Chains
איתי פרייז: מבחינתי הידיעה שעשתה לי יותר טוב מכל השאר הייתה האיחוד של Alice In Chains והיציאה שלהם לסיבוב הופעות בתקווה שחומרים חדשים יכתבו בקרוב. מי שהחליף את ליין סטיילי (שמת ממנת יתר) הוא ויליאם דובל, שכבר עזר ללהקה כשסטיילי היה מסטול מדי להגיב לכדור הארץ – והבונוסים המיוחדים לסיבוב ההופעות שלהם, שעכשיו נגמר, היו הופעות האורח של ג'יימס הייטפילד – סולן להקת Metallica, מיינארד – סולן להקת Tool ופיל אנסלמו – סולן להקת Pantera שנתנו בראש חזק-חזק.
האיחוד של Cynic
מתן ג'ונאס: מדובר באחת הלהקות המשפיעות ביותר בשנות ה-90, שבעצם המציאו את הדת' הטכני והכניסו את הטרנד של השפעות ג'אז לתוך הדת' מטאל ביחד עם עוד ענקית שהתאחדה לאחרונה, Atheist. איחוד ההרכב כמעט זהה לחלוטין לזה שהופיע ביצירת המופת של הלהקה, Focus, מה שמשאיר לנו רק לקוות שאולי בקרוב נראה אלבום חדש.
האיחוד של Immortal
עמר ברזילי: ההודעה בזמנו על הפירוק של להקת הבלאק מטאל הנורבגית Immortal, התקבלה אצל הקהל ברגשות מעורבים. חלק לא הסתירו את השמחה שלהם, כשהם טוענים ש-Immortal כבר מתו לפני כן, עם האלבומים האחרונים שלהם. חלק טענו דבר דומה, אך הביעו צער על הפירוק מכיוון שרצו שהלהקה תשפר את עצמה, וחלק סתם התבאסו שהלהקה מתפרקת. מוקדם יותר השנה, Immortal הודיעו לעולם על איחוד הלהקה מחדש, לשם כיכוב בפסטיבלים וההופעות הגדולות של 2007. בניגוד להודעת הפירוק, הפעם אני לא חושב שהיה מישהו אי שם שלא חשב שזה לטובה. חברי הלהקה כבר הודיעו שערכו חזרות עם חזרתו של Horgh, המתופף, מארה"ב, והם כבר מתקתקים מוזיקה בשיא הכוח. אז ב-Wacken ובהופעות אני לא אהיה (צה"ל נוטה לקחת את הזמן הפנוי), אבל נראה לאן העסק הזה עם Immortal יתפתח, אני אופטימי.
האיחוד של Sabbat
אלון מיאסניקוב: האיחוד של להקת Sabbat, עשה לי את השנה. הלהקה המקורית של מרטין וולקיר, סולן Skyclad לשעבר ואנדי סניפ, מפיק העל המטאלי, הודיעה שהיא מתאחדת בעקבות פנייה של Cradle Of Filth, שלהם הפיק סניפ את האלבום החדש. כעת גם פורסם שסניפ שיפר את הסאונד של שני האלבומים הראשונים והמיתולוגים של הלהקה, והם יצאו עם גרסאות בונוס – מבחינתי זה רגע מרגש באמת לעולם המוזיקה.
Lordi זכתה בתחרות הארוויזיון
אופיר מסר: אם נעזוב את עשרות האיחודים, חילופי ההרכבים ומה שלא קרה השנה. מבחינתי, הידיעה שלוקחת את כולן היא זכייתה של להקת Lordi בתחרות הארוויזיון השנה עם ה-שיר "Hard Rock Hallelujah". מלהקה שאפילו קרובי המשפחה של חבריה התייחסו אליה בזלזול, החבורה של Lordi הפכה לתאגיד עולמי שכולל מוצרים, החל מפחיות קוקה קולה ועד לכרטיסי אשראי שלא לדבר על ביגוד על כל סוגיו ואפילו מסעדות… וזה רק ממשיך. אך מה לעשות, הכל קרה באשמתינו, ואפילו אני, בתור חובב קטן של תחרויות הארוויזיון, הצבעתי בפעם הראשונה, ואני בטוח שלא מעט מטאליסטים עשו זאת רק כדי לראות מה יקרה.
אחרי שלפני כשנתיים הגיע איזה הרכב גלאם מטאל שוודי ומאד מטריד, Lordi כבשו וזכו בתחרות עם שאוו מטורף ועם אחד השירים הדביקים ביותר שנוצרו מהז'אנר הזה – ולחשוב שהוא מגיע מאלבום גלאם \ הארד-רוק שכולל שירים כמו "Who's Your Daddy" או "Bringing Back The Balls To Rock". נכון שלנו, אנשי המטאל, כבר נמאס לשמוע כל יומיים על הלהקה הזאת, אבל אי אפשר להכחיש ש-Lordi שמו את המטאל על המפה העולמית והוכיחו לכולם שגם אנחנו יכולים לצאת לקהל הרחב ועדיין לשמור על תדמית המפלצות שלנו. השמועות כבר מתחילות לצוץ ברחבי סצינת המטאל, על השתתפותם של Thunderstone או גיטריסט Mezarkabul (לשעבר Pentagram התורכית) בתחרות הבאה… ועד שאיזה להקת מטאל נוספת תכבוש את הארוויזיון, נאלץ ללכת לישון בפיג'מת Lordi איכותית.
שיר השנה
אופיר מסר: "Metal By Numbers" של Brian Poshen מתוך Live In: Nerd Rage
איתי פרייז: "Vicarious" של Tool מתוך 10,000 Days
אלון מיאסניקוב: "Severe Emotional Distress" של Into Eternity מתוך The Scattering Of Ashes
אלי גרוסמן: "There Is No Business To Be Done On A Dead Planet" של All Shall Perish מתוך The Price Of Existence
גיא נקש: "Hangman's Lullaby" של Silentium מתוך Seducia
ג'ינו אריאלי: "Through Glass" של Stone Sour מתוך Come What (Ever) May
טל זכאי: "The Black Uncharted" של Keep of Kalessin מתוך Armada
יותם דפיילר: "Redneck" של Lamb Of God מתוך Sacrament
מתן ג'ונאס: "The Pain Is Still Mine" של Ihsahn מתוך The Adversary
עדי כהן: "Hard Rock Hallelujah" של Lordi מתוך The Arockalypse
עמר ברזילי: "Cry Of The Black Birds" של Amon Amarth מתוך With Oden On Our Side
מילה אישית מחברי הצוות
אלון מיאסניקוב
מבחינתי 2006 הייתה שנה טובה מבחינה מקצועית מצד אחד, ולא קלה מבחינה אישית. מבחינה מקצועית המשכתי כעורך מגזין מטאליסט שמיצב את עצמו במקום של כבוד באתרי המוזיקה בארץ באופן כללי וכאתר נחשב גם בקנה מידה עולמי. שמעתי לא מעט אלבומים מצוינים ושמחתי לראות שהסצנה המקומית המשיכה ההתפתחות עם כמה להקות טובות מאד. השנה הקרובה צופה לה עבודה צמודה עם להקת אורפנד לנד, שעם סולנם, קובי, אני כותב את הטקסטים לאלבום החדש שבדרך, ORwarriOR, ממה שכבר שמעתי אין לי ספק שזה היה המשך ראוי ל-Mabool.
בארץ תחנת רדיו מסוימת ממשיכה למחזר יותר חרא ממפעל לטיהור שפכים, והמדיה ברובה ממשיכה להתעלם מקיום המטאל בארץ, לפחות בזו הכתובה. רק עכשיו ראיתי את סיכום השנה המוזיקלי בעיתון יומי גדול, וכמות הרפש שם מספיקה כי להטביע את הביוב של ניו יורק, אבל אנחנו נמשיך לייצג את המוזיקה הטובה ביותר, ונעשה את זה טוב. מבחינה אישית עברתי כמה דברים השנה, כמו מות דודתי ממחלה ומותו בתאונה של כתב האתר לירן שיבר, שהיה גם חבר טוב, מה שלא השאיר טעם מתוק במיוחד. אבל אלו החיים, הם שילוב של אירועים משמחים ועצובים כאחד, ואני מקווה שהשנה הבאה תסומן דווקא על ידי דברים שמחים יותר.
סיכום 2006: חלק 1 – הפולק והז'אנרים הקיצוניים…
סיכום 2006: חלק 2 – הז'אנרים הקלים והמהירים…
סיכום 2006: חלק 3 – מהקור ועד האלקטרוני…
סיכום 2006: חלק 5 – האמנים ולהקות השנה…