עושים כבוד למוות

צילום: גיא פירסט, Barbara Stiller
לפני כ-13 שנים בתאריך ה-13 לדצמבר, הלך לעולמו מי שהיה ועודנו מהאייקונים הבולטים של המטאל הקיצוני בכלל והדת' מטאל בפרט – Chuck Schuldiner. מי שנודע, בין השאר, גם בהיותו ממייסדי הסגנון, אך גם במתיחת הפנים המוזיקלית שהעניק ללהקתו, כשלקח אותה למחוזות טכניים ופרוגרסיביים יותר שהגיעו לשיאם באלבומיה המאוחרים. השפעתו של Chuck ניכרת על לא מעט מוזיקאי מטאל אז והיום, וביום חמישי הבא תעלה הופעת המחווה למוזיקה שיצר, שבמסגרתה מוזיקאים מהמטאל המקומי יעשו כמיטב יכולתם על מנת לתת כבוד למפעל החיים שלו כשאיתם שני מתופפי ענק מחו"ל: האנס גרוסמן, יוצא הלהקות Necrophagist ו Obscura, וניק ברקר יוצא Cradle Of Filth בין השאר. לרגל האירוע, ישבתי לראיין את מיודעינו יותם "דפיילר" אבני שינסה להחיות שוב את קולו של Chuck על הבמה, את להקת Separation Anxiety שתלווה אותו, את אביב הדרי וצח זכאי, שהם חטיבת הגיטרות של Magor, ואלכס זבולון מ-The Fading, שיהיו מהאורחים המכובדים שיעניקו מביצועיהם לאירוע.

ספרו לנו קצת על כיצד הגעתם לקחת חלק בהופעת המחווה הזו.

דפיילר (Prey For Nothing): זהו סיפור ארוך ומורכב שמתחיל בפנייה של פטריק, האיש והאגדה מאחורי Prog Stage, אליי ואל להקתי Prey For Nothing להרים את האירוע המדובר. לאחר שלא הגענו להסכמה מלאה, כי לעניות דעתנו מדובר בעבודה מאומצת של כמה חודשים טובים, חזרות קשות ועמל רב, מה שהיה מצריך מאיתנו – בהתראה של חודשיים וחצי בלבד – לוותר על הרבה מאד מההשקעה בהכנת הקרקע לקראת אלבומנו החדש, שלא לומר על אובדן ימי עבודה – החלטנו על חוסר הסכמה מסוים בנוגע לתהליך העבודה המשותף.בסופו של דבר התגבש הרכב חדש – ואני יודע ש-Prog Stage מאד מאמינים באירוע הזה, והאמונה הזו שלהם נותנת לי מוטיבציה להתחייל באופן אישי להגשת המטרה של קיום האירוע.

אביב (Magor): בוקר אחד (למי מאיתנו שקורא ל-11:30 בוקר) קבלתי טלפון מחברי לבמות המטאל יותם דפיילר, ששאל אותי אם ארצה להיות חלק במחווה לדת' ב-2 לאוקטובר בבארבי ת”א. אף על פי שכבר נקבעה לנו הופעה בתאריך קרוב בירושלים, במסגרת הפסטיכסאח 2014, הייתי פנוי והסכמתי ברגע, וכששאל אם צח פנוי ורוצה להיות חלק, אמרתי שאשאל אותו – והשאר הסטוריה. לא תארתי לעצמי שהמתופף שלנו רוקו גם הסכים להיות חלק מהעניין – כך שרוב Magor כבר בפנים!

צח (Magor): עשיתי סיאנס, ובעודי מדבר עם צ'אק על כסף ופוליטיקה קיבלתי טלפון מאביב. זה כמובן הרס את כל המומנט אבל לא משנה מה הוא היה אומר באותו רגע ככה"נ הייתי מסכים. הוא סיפר לי על הרעיון של להשתתף ולקחת חלק במחווה והסכמתי בלי לחשוב פעמיים.

אלכס (The Fading): פטריק מפרוגסטייג׳ התקשר אליי והציע לי להצטרף להרכב המחווה ולנגן כמה שירים.

סלבה (Separation Anxiety): פנו אלי וביקשו ממני לנגן במחווה ל-Death, שאלו אותי אם אני מכיר בסיסט – פניתי לאלכס, אלכס הסכים, ואז שאלו אם כל הלהקה תוכל להכנס – והנה אנחנו פה!

אסף (Separation Anxiety): זה בא לנו מאוד בהפתעה, ולא בזמן הכי מתאים – אני הייתי במילואים, אנדריי התחתן ונסע לירח דבש. ממני אישית הורידו כמה שירים לטובת Hannes.

Death ידועה כלהקה שמעולם לא קפאה על שמריה, ובמרוצת השנים הוסיפה להשתנות מבחינה מוזיקלית. האם ישנה תקופה מסוימת או אלבום מסוים שהשפיעו על הטכניקה בפרט והלהקות שלכם בכלל באופן מהותי?

דפיילר (Prey For Nothing): חד משמעית אני חושב שהאלבום האהוב עלי הוא Symbolic. אצלי זה בכל מקרה עניין קשה, כי גם אחרי שמיקמתי את Symbolic בראש הרשימה, וזה בזכות החשיבה המלודית הכובשת והטקסטים שבוחשים לא רק ברעיונות פילוסופיים אלא ברגש אמיתי ובוגר שכל אדם מרגיש מגיל ההתבגרות ועד לגיל זקנה, מראה שלא היה קיים במטאל הקיצוני בכלל עד שצ'אק בא וכתב על זה – אני לא יכול לפסוח על אלבומי מופת כמו Human, Individual Thought Patterns ו-Sounds Of Perseverance. ארבעת האלבומים האלו עיצבו אותי כמוסיקאי, אם אפשר לקרוא לי ככה בכלל, ונתנו לי לא רק צבע ללחיים, אלא גם אוריינטציה חד משמעית ל-90% ממה שאני רוצה לשמוע במטאל שלי. העובדה ש-Death קיפחה את חייה בדמי ימיה, וגם Control Denied נמחקה מזכרון הציבור בעקבות מותו של צ'אק, רק נתנו לי דרייב לנסות ולהרים את הלפיד הענק שהוא נשא ועם קצת אומץ לבדוק צעד אחר צעד אם יש עוד אנשים שרוצים לשמוע מוסיקה הנובעת מאותה השראה ואותה הנישה ש-Death תפסו בחיי, עבור מאזינים אחרים.

אביב (Magor): לא יותר מדי, אבל לנגן שירים שתמיד שמעתי ואני מכיר כבר מאז שאני ילד בע"פ בהחלט מסביר המון. זה כמו לאכול פיצה בפיצריה שאתה אוהב כבר עשרות שנים, ויום אחד אתה עובד שם ואתה לומד איך מכינים אותה ומהם הסודות שעושים אותה לכל כך טובה, כל הטריקים (או ריפים וסולואים במקרה הזה) שבהחלט השפיעו עלי עד היום. באופן אישי, תמיד חשבתי ש-Symbolic זו יצירת מופת, אבל עכשיו אני יודע עד כמה.

צח (Magor): מה שעניין אותי יותר מכל זה הסאונד הייחודי שמשתנה מאלבום לאלבום. אני לא מחשיב את עצמי למי שמכיר את החומר של Death במיוחד, מה שעשה את זה הכי הרבה בעיניי זאת המורכבות של המוזיקה והטקסטים והשילוב של הסגנונות בתוך המוזיקה עצמה. היכולת של ההרכב לשלב בדת' מטאל ניואנסים ולאמנטים מז'אנרים שונים ג'אז, פיוז'ן, אפילו פרוגרסיב בחלק מהחומר – ועדיין לשמור הכל מתחת לקו אלים במיוחד היה מעורר השראה מבחינתי.

אלכס (The Fading): אני חושב שבעיקר Symbolic ו-Human נתנו את רוב ההשפעה והשראה. אפשר לומר שמבחינתי אלה אלבומים פורצי דרך. לא שמעתי משהו שדומה לזה לפני כן.

סלבה (Separation Anxiety): אני הכרתי רק שיר אחד של Death – Spirit Crusher, והספקתי לאחרונה להכיר את כלל האלבומים שלהם.

אנדריי (Separation Anxiety): כשהתחלתי לנגן שמעתי הרבה את Symbolic, שהשפיע עלי מאוד בתור נגן.

אסף (Separation Anxiety): אני הכרתי את Individual ואמרתי לעצמי שאין סיכוי שאני מגיע לרמה הזאת – ופתאום הגיעה המחווה הזו ואתגרה אותי כן לנגן שירים מהאלבום הזה. אני אישית מאוד מבסוט מזה, זה השפיע עלי משמעותית בתור מוזיקאי.

כיצד התוודעתם למוזיקה של Death לראשונה? האם ישנן חוויות כלשהן מהלהקה שנחרטו אצלכם בצורה בולטת?

דפיילר (Prey For Nothing): באתר המטאל הישראלי הראשון שאני זוכר – 'ברזליקה' – שהתמקצע בתחילה אך ורק ב-Metallica – החלה תופעת התחדשות וחשיפה ללהקות נוספות. היו אלו Pantera ו-Sepultura שהצטרפו לארסנל ההיכרות, עם ביקורות אלבומים קצרות – מילות השירים, טאבים, דיונים וקבצי מידי (הרבה לפני שמישהו דמיין בכלל להוריד MP3 דרך האינטרנט!). הלהקה הרביעית שהצטרפה למאגר הלהקות המדובר הייתה Death – והיא הייתה הצעד הראשון שלי אל תוך עולם המטאל הקיצוני בכוונה מלאה לנסות ולהתחנך. חיים 'חייש' הראל ושי פישר, מנהלי האתר, היו חונכים מעולים עבורי – חייש המליץ לי וכיוון אותי בדיוק בתקופה שבה ICQ היה פורץ דרך והאינטרנט עבד ממש-ממש לאט. כמה חודשים אחרי שהתגייסתי צ'אק שולינדר נפטר. לא הרגשתי מעולם קרוב אליו, אני לא מהאלה שיאמרו שהם מרגישים שהם איבדו בן משפחה שהם מעולם לא הכירו, או איזה חלק מהחיים שלהם נחטף. זה היה אירוע מאד עצוב – אבל הדבר הכי חשוב ממנו נשאר, וזו המוסיקה – וזה מה שאני בחרתי להתמקד בו. לאחר מותו של צ'אק העמקתי עוד ועוד בלהקה, פירקתי לגורמים כמה שיותר שירים שיכולתי, וכל פעם מצאתי עוד תחומים מעניינים פעם אחר פעם. באותה התקופה הייתי חבר בלהקת Age Of Strife (ביחד עם פדה, לימים גיטריסט להקת Switchblade) והחלטנו לקראת הופעה במועדון הנמלה, שלושה שבועות אחרי מותו של צ'אק – לנסות ולהכין לו הצדעה. ביצענו את Evil Dead (בצורה נוראית, כבדרך אגב, כי לא עשינו על זה חזרות, כי הייתי בצבא ולא בדיוק התפניתי לשום דבר) וזה היה קצת טראומטי בתור הצדעה אחרונה לצ'אק – אבל אחרי ההופעה הזו פנה אליי חבר ותיק מאתר 'ברזליקה', מתן ברקוביץ', חובב Death לא קטן בעצמו בזמנו, להצטרף להרכב שלו שמושפע מאד מ-Death וחשב שאם אני חולק את אותה האהבה, אז אולי יש לנו מה לחפש ביחד. ההרכב ההוא נקרא Abed, ואמנם כשהוצאנו EP כעבור 5 שנים עברה הרבה לבה רותחת מתחת לגשר הזה, אבל שם, לא מעט בזכות מתן והזיקה המשותפת למוסיקה של אותה הלהקה, די התקבעתי על ההשפעה האדירה שלצ'אק ול-Death הייתה עלי כסולן מטאל.

אביב (Magor): לראשונה התוודעתי לדת' בגיל 17 או 18, בחדר של רוקו המתופף שלנו שהשמיע לי כמה שירים. לא הבנתי מזה כלום וחשבתי שזו סתם עוד להקת דת' מטאל אמריקאית. וואו כמה טעיתי… לא הייתי מטאליסט המון זמן והאוזניים שלי לא ממש הצליחו להבין מה אני שומע בכלל, ולקח לי לא מעט זמן עד שנפל לי האסימון. המורכבות תוך שמירה על אופל, העומק בלחן והליריקה, הראיון והקונספט הקלאסיים – ברגע שאתה מבין מה הולך שם, זה כמו קליק אדיר של "וואו זה גאוני!!", ואז אתה מכור.

צח (Magor): אני זוכר שנחשפתי לראשונה להופעת לייב שלהם והייתי מהופנט. לא יכולתי להוריד את העניים מצ'אק – הן מבחינת שואו, קורדינאציה ווירטואוזיות שלא שמעתי קודם לכן. אני מאמין שבאותה תקופה לא הייתי קרוב אפילו להבין את המוזיקה ואת המורכבות שלה (בגיל 16) אבל היכולות של צ'אק בלטו באופן משמעותי ומשם הגעתי לשמוע את The Sound of Perseverance שהיה האלבום היחיד של Death ששמעתי באותה תקופה כאלבום מלא.

אלכס (The Fading): זה היה בשנת 95', הכרתי אותה מהאלבום Symbolic, הייתי פשוט בשוק – תפקדי גיטרות, בס, תופים, הכל היה נשמע לי כל כך מעניין, חדש ומיוחד. מאז התאהבתי בלהקה מאוד ועד עכשיו היא אחת הלהקות בשורות הראשונות ברשימת להקות מטאל אצלי.

אלכס (Separation Anxiety): סביבות גיל 16-17, זה היה בתקופת ההאבי והט'ראש שלי. אמרתי לעצמי "מה זה הצרחות המגעילות האלה?".

איך ההרגשה להופיע על אותה במה עם מתופפים בעלי מוניטין מרשים כמו Hannes ו-Nick? האם הכרתם את פועלם לפני כן?

דפיילר (Prey For Nothing): אני תמיד מתרגש כמו ילדה קטנה כשאני מופיע עם אנשים שאני מכיר חומרים מוקדמים שלהם. זה קרה לי עם Salem ו-Orphaned Land לפני עשור, ואני מניח שזה יקרה לי גם הפעם. אני מעולם לא הייתי חובב גדול של Black Metal אבל אפילו פוץ כמוני לא הצליח לעבור את התקופה המטאלית שלי בלי להחשף אל השיגעון של Nick Barker. אלבומים של Cradle Of Filth לא בדיוק היו מה שאכלתי לארוחת בוקר, אבל כל חבריי, בלאקרים או לא, תפסו ממנו כמתופף בחסד עליון. אני הפנמתי כמה הבחור הגדול מבריק כאשר תפסתי אותו בערך ב-2008 מנגן בקוויבק, קנדה, יחד עם הרכב המחווה המקומי ל-Death ויחד עם חברי Death המקוריים כמה וכמה מהשירים הכי קשים של הלהקה. ההזדמנות לבצע את השירים האלו בעם מתופף ברמה הזו היא הזדמנות שאני לא יכול לסרב לה, ומאז (וכמו כן מאז שהתוודעתי להפצצה הגרעינית של Lock Up). בנוגע ל-Hannes Grossman – אני חייב לציין ש-Obscura מבחינתי הם עניין של הערצה קטנה מהולה בקצת קנאה. הם בורכו בכישרונות ענקיים מבחינה טכנית – ולמרות שמבחינת טקסט או שירה הם לא נוגעים לי בלב כמו המוסיקה והטקסטים של צ'אק – הם כן היורשים הטכניים של הלהקה, ועם כל הכבוד ל-Necrophagist, איפה ש-Hannes ניגן גם כן – שטענה לקחת את הכתר של המטאל הטכני באשר הוא, היה זה Cosmogensis שסינוור אותי מבחינת היכולת הנגינתית שלהם, ו-Haness לדעתי, בעוד כמה שנים – יצטרף לשורת המתופפים האגדיים שאנשים גדלו עליהם במטאל הקיצוני.

אביב (Magor): הרגשה מעולה! הרגשה שלוקחים אותך ברצינות ושסומכים עליך לעשות את העבודה כמו שצריך. המוסיקה של Death לא פשוטה וצריכה נגן אמיתי על מנת לבצע אותה. יצא לי לשמוע את Hannes מתופף ב-Obscura והבן אדם מתופף אלוף בכל מכה ומכה. כבוד אדיר לחלוק איתו במה.

צח (Magor): זה יותר מכבוד גדול. הכרתי את פועלם של 2 המתופפים: של Hannes רק דרך Obscura אמנם. ו-Nick… הרשימה ארוכה. אני אמנם גיטריסט אבל אני מאמין שאגיע גם לmaster class- שהם יעבירו. זה יהיה מרתק מבחינה מוזיקלית. לא בכל יום זוכים לנגן עם מתופפים בעלי שם עולמי ויכולות מעוררות השראה והערכה. אני שמח מאוד שזה קורה ושמח בפרט שהם אשכרה מגיעים ואוכל לראות אותם מנגנים.

אלכס (The Fading): אכן כבוד גדול. הם מתופפים וגם מוסיקאים נדירים שמכירים היטב את המלאכה. כמובן שהכרתי אותם לפני כן מלהקות שבהן הם פעלו.

סלבה (Separation Anxiety): הכרתי את Hannes מ-Necrophagist. מתופף פסיכופט. זה כבוד גדול, אני לא אשקר שאנחנו לא לחוצים מוות – אבל נעבור את זה ויהיה כיף!

למה נוכל לצפות בהופעה?

דפיילר: (Prey For Nothing): לאחרונה גייסנו למופע חלק מהנגנים האהובים עלי בסצינה המקומית – מהנגנים המעולים של Magor שיכולים לתפור את הסולואים המשוגעים של Death בלי למצמץ, או אלכס הגיטריסט של The Fading שיש לו את אחד הראשים המוסיקליים האהובים עלי בארץ, דרך דניס, הזמרת של Chugun שנשמעת כמו צ'אק של 1990, או אורן בלבוס מ-Eternal Gray לשעבר שכבר יצא לי להשליך אותו למים העמוקים והרותחים של Death במחווה הקודמת, והוא צלח אותם כמו גיבור עם הקול הבשרני והמפלצתי שלו. אני מאד מקווה שמה שבעיקר נחווה זה הצדעה אמיתית, מסודרת ומופתית בניסיון לשמר את הגחלת של Death בוערת לעוד דור של מאזינים.

אביב (Magor): במילה אחת – מוות. בעוד כמה מילים – ריפים סוחפים, סולואים פסיכים, משקלים מטורפים, אנרגיה שוברת ורומסת כמו בולדוזר שמשאיר אחריו כלום חוץ מאדמה חרוכה.

צח (Magor): ההפקה והצוות עובדים חזק מאוד על ההופעה הזאת ואכן צפוייה הופעה עצבנית וברוטאלית. ממליץ בחום לכל חובבי הז'אנר, המתופפים ואוהבי הלהקה להגיע ולקחת חלק בערב המיוחד הזה.

אלכס (The Fading): לצפות לשמוע ולהנות ממטאל אמיתי, כבד וחזק כמו שצריך להיות. אמור להיות ערב מטורף!

אסף (Separation Anxiety): יהיה בלאגן, יהיה אולדסקול.

סלבה (Separation Anxiety): יהיה הרבה Death!

אלכס (Separation Anxiety): אוללו!