על זעם האל בפסטיבל הגיהנום

בעוד מיטב הנערים והנערות בארץ מכתתים את רגליהם ואת כיסיהם לקראת פסטיבל המטאל הגדול של השנה, פסטיבל Hellelujah, משחיזות הלהקות המשתתפות את התערים והלהבים המוזיקליים שלהן לקראת המאורע. זו הפעם השנייה שמתאגדות דווקא להקות המטאל בארץ, שרק לפני עשור וחצי היו זכורות בתור תחלואי המוזיקה הישראלית, למטרה מקודשת כשל עמותת אל"י. למרות הגישה הפוזיטיבית של הפאנק, ולמרות האג'נדה הנחמדת של להקות רוק גדולות יותר שמתבטאת לא פעם בשורה התחתונה של "אני מבין שזהו פסטיבל התרמה, אבל אני אומן שצריך לפרנס את עצמו, ואם אין כסף, אין הופעה" – דווקא להקות המטאל, המרושע שבז'אנרים, נרתמות לתרומה, ועושות מעל ומעבר כדי להטות את הכף על מנת לצבור כמה חסכונות עבור העמותה, וכמו כן לספק הופעה מחשמלת עבור הקהל הנאמן שלהן.

אבל חלאס עם האדרה עצמית וטפיחה על השכם, יש כמה אנשים שעומדים מאחורי הפרוייקט הזה שנקרא הללויה (ויש לבטא אותו האמת Hellelujah – שהמילה Hell, שאול תחתיות, הוגנבה פנימה בכוונה תחילה, כיאה לנס המרושע שז'אנר המטאל מנפנף בו). כשאני אומר כמה אנשים, אני מתכוון בעיקר למישהו אחד, איש ספציפי שאירגן את האירוע הזה כמעט לגמרי לבדו, החיה את החזון של שנה שעברה והפך אותו מעוד אירוע מטאל, לאחד כזה ב-ה' הידיעה. שי שליבו, שרחוק שנות אור עדיין מגיוס, ולא ממש רחוק מגיל המצווה, הפך מילד "נלהב" לאיש קטן תוך זמן קצר מאד. רק לפני שנתיים וקצת הוא התרועע בין הרגליים של אומני המטאל המובילים בארץ, וכיום הוא האיש שפונים אליו כדי להבריג הופעה בלוח הזמנים העמוס של סצינת המטאל הפורחת.

"המסורת של הפסטיבל התחילה בצורה מאד ספונטנית" מספר שי. "צמד נערים מהרצליה בשם עמוס ובתיה החליטו להרים את הפרוייקט הזה, אך עקב העובדה שאירגון האירוע היה גדול עליהם, אני ואלון שאול (סולן להקת Inferno המנוחה) הצטרפנו אליהם להפקה, כדי לתמוך בעניינים הזוטרים יותר." שי שליבו ואלון שאול עוד לא היו מוכרזים דאז כצוות העובדים של הכוכב השמיני, מועדון הנוער בהרצליה והאימ-אימא של כל המתנ"סים באשר הם, שנוהל לא רק בדלתיים פתוחות, אלא גם תחת כיפת השמיים, והיה הראשון לעשות אירוע מטאל מקומי שכזה מאז פסטיבל Metalist 2005 השנוי במחלוקת. בסמוך למועדון ישנה רחבת אמפיתיאטרון היכולה להכיל כאלף ומשהו איש, ובמתחם החצר הזו – על במת אבן נוקשה ומסורתית – הקימו החבורה מהרצליה את הגרסה האלטרנטיבית של האמפי בשוני או של קיסריה של שלמה ארצי. מקום אוטנטי ומפוצץ למכביר באהבה למוזיקה מסוימת מאד – מטאל אגרסיבי ובועט. שליבו מעיד על התקלות של הפסטיבל הראשון – שנוהל בצורה לא כל כך שגרתית – שדחקו להקות מטאל מאסיביות כמו Phantom Pain או Betzefer לנגינה בשעות הזויות או בסטים מקוצצים. אבל 700 האנשים הצביעו ברגליים והגיעו בהמוניהם.

באותה התקופה, ירון שניידר וחזי שור (דאז לא יותר מאנשים עם מוטיבציה למוזיקת מטאל ועם להקת ניו-מטאל מפוארת מאחוריהם ברזומה – Requiem For Dawn) שאלו את שי משעלי (דאז הגיטריסט הטרי של Immaterial ועוזב להקת הרוק המסורתי Forbidden Fruit) אם הוא מעוניין לאייש את עמדת הבס בהרכב מטאלי חדשני ואגרסיבי שיעסוק במטרה אחת ומטרה אחת בלבד – לתת בראש. השלושה דיסקסו על חזרת הבכורה שלהם (שהתקיימה בדיוק יום לאחר אותו פסטיבל), על ההרכב, הפוטנציאל שלו ועל עמדת הסולן הבלתי מאוישת – מבלי ידיעה בעצם ששיתוף הפעולה אשר יתגבש ויקרא Godwrath יצליח תוך שנה להתברג לעליתא של המטאל המודרני בארצנו, בזכות ולא בחסד.

יש כאלה שעדיין זוכרים את Requiem For Dawn בזכות הגיטרות הכבדות במיוחד, או בזכות הגישה הכבדה פי מאה לוורסיות הניו-מטאל של סוף שנות ה-90'. איפה ש-Coal Chamber ו-Mudvayne פיסלו את הדרך – RFD הביאה את המכבש הגדול, עם סאונד דורס, כיוונים נמוכים יותר מהגהנום, וסולנית כריזמטית ומדהימה בשם נופר בר-קול. אבל הלהקה הזו קיבלה כדור שועט בין החיבורים עוד ב-2006 כאשר חזי שור, המתופף המקורי, עזב אותה לאנחות, והביא אחריו מתופף חסר תשוקה שהשאיר את הלהקה במקום ללא התקדמות משמעותית. ירון עזב שנתיים לאחר מכן, כשהבין שהוא נלחם על החלום הזה לבדו, והותיר את החומר המקורי מאחוריו. הוא שזר מאז עם חזי שור בחזרה להקה מחודשת, מרעננת יותר ופחות כבולה לז'אנרים. המוזיקה הייתה מטאל, כבד ומודרני ללא ספק – אבל כבר היה הרבה יותר קשה לשים את האצבע איפה הם עומדים עם אומת הרוק האלטרנטיבי לעומת המטאל הקיצוני. הלהקה החדשה הזאת החזיקה הכול מהכול, רק היה צריך מישהו שיסיים את העבודה.

מיכל איטונין במקביל גדלה במקום שהוא רחוק מהמטאל עשרות מונים ועם זאת ממש קרוב אליו, בעולם ההארדקור והפאנק. עם התבשלותה של להקת הפאנק האנרגטית Make It Rain – שהורכבה כולה רק מבנות וחישלה את מועדוני תל אביב הצנועים בפאנק כועס ומשולח-רסן, נוצר קשר מעניין כאשר שניידר, שור ומשעלי ביקשו מאיטונין לנסות לקפוץ לאודישן על עמדת הסולנית. החיבור בין הכריזמה המתפרצת וגרון הברזל של מיכל לבין המכבש המוזיקלי של שור, משעלי ושניידר הפכה את הלהקה Godwrath למושג בר קיימא. את החניכה שלהם הם עשו בכוכב השמיני, תחת שרביט ההפקה של שי שליבו – היה קל לראות שהילד-מפיק הזה שם עליהם עין והבחין שגם לו בין הידיים צומח משהו גדול.

שליבו התחיל לשמוע מטאל ישראלי בגיל כיתה צעיר. Salem, Orphaned Land ושאר הלהקות שכיכבו בפאתי 2005 הפכו את הבחורצ'יק למטאליסט מושבע, עם עניין מחוזק בסצינת המטאל המקומית, חלק בעקבות ההטפות המקומיות של אז לאחר קריסת הבועה רבתי של הקהילה המקומית וחזרה לעידן חשוך ונטול הופעות, וחלק בגלל שפשוט בא לו להיות מעורב במשהו גדול. בגיל 13 הרים שי שליבו את חלק מההפקות הנחשבות ביותר במטאל המקומי, נוגע כמעט בעולם המפיקים הגדולים שמייבאים הרכבים מחו"ל. אולי מה שצריך זה תמימות של ילד להזיז פה עניינים, כי רק ילדים עוד מעיזים לחלום על דברים כאלה, אבל שליבו בהחלט לא מתנהג כמו בן ה-13 הממוצע. למעשה, גם לאחר שרואים אותו פנים אל פנים קשה לתת לו פחות מ-16 או 17, ואם נשארים איתו רק בטלפון – אפשר בקלות להקפיץ את גילו המנטאלי ל-21. הבחורצ'יק יודע על מה הוא מדבר.

הוא התחיל כיחצ"ן מן המניין, מכנף את ההשפעה החברתית הרבה שלו על נערי הכוכב השמיני לטובת להקות מטאל כמו Whorecore ו-The Fading שהופיעו במקום, ולאחר שסגל הותיקים בכוכב התגייס לשירות צבאי, נשאר שליבו לבד במערכה, צעיר-צעיר אבל מלא בפוטנציאל. בהצהרות דרמטיות של החזר כספי אם לא תצאו עמוסים לענפה בחבורות פוגו (הכוונה היא מטאפורית, חברייא, כלומר בטוח שלפחות אחת מהלהקות תגרור אתכם למעגל הפוגו מרוב להט, ואם לא, אתם פשוט כנראה לא טיפוס של פוגו, ולא זכאים להחזר כספי בכל מקרה) שליבו מצפה שפסטיבל הללויה השנה, שחימש עצמו בלהקות אכזריות יותר ומשוגעות לא פחות יעלה על הציפיות של שנה שעברה, שהיו כבדרך אגב בינוניות וסיפקו את הסחורה – למרות שחלק מהלהקות יצאו מבולבלות, בלשון המעטה, מהשינויים הדחופים שנעשו בלו"ז.

שי משעלי גייס לעצמו כספים לרכישת גיטרת בס בעלת 5 מיתרים שבועיים לפני שהבין שהוא נכנס הפעם לתפקיד הבסיסט ולא לתפקיד הגיטריסט ב-Godwrath. הוא וירון עובדים זה זמן מה בהיי-טק, אבל להקריץ מספיק מזומנים לרכישת בס פתאומית היא הפתעה כלכלית אפילו עבור עלם מבוסס כמותו. הוסיפו למתכון זה את העובדה שכמובן ללא גיטרה בס קצת קשה ללמוד את תפקידי הבס, ויש לכם בסיסט Instant, במובן הטוב של המילה. משעלי תרגם את העבודה של שניידר וחזי לגיטרת בס בצורה מושלמת, כאילו היה בסיסט מלידה. אני לא אתפלא אם שניידר היה מודיע לו שבועיים לפני כן שהוא המתופף בלהקה המתבשלת, הוא לא היה מוצא אחרי שבועיים מתופף מוכן ומזומן בצורת שי משעלי.

מבחינת משעלי, השינוי הזה בתפיסה המחשבתית הוא לא פחות מהותי מאשר השינויים שלהקות כמו Iron Maiden נטעו בו. דרך העבודה של Godwrath שינתה לו סוויץ' בראש על איך מוזיקה צריכה להשמע, שלא לומר להעשות. לא לחינם יש למשעלי קעקוע של Eddie, הדמות \ זומבי הנצחי של Iron Maiden על הרגל ועל מצחו של זומבי זה האותיות "GW" – הלוגו של Godwrath, חרוטות כצלקת. "יש מי שאומר שזה תמוה לעשות קעקוע של הלהקה שלך, במיוחד אם היא נמצאת איתך כל כך מעט זמן, אבל Godwrath עשתה לי כזה שינוי בחיים, שאפילו אם היא לא תמשיך איתי לעד, השינוי הזה בהחלט כן, וזה סיבה מוצדקת לביצוע הקעקוע הנ"ל."

שי שליבו אולי לא יודע מה יקרה ל-Godwrath עד שנת 2020, אבל הוא לא אופטימי בנוגע לעתיד סצינת המטאל המקומית בחמש שנים הקרובות. הוא תולה את האשמה בקהל שלא משתף פעולה עם ההפקות המקומיות – ספק מריוויון, ספק מאכזבות עבר. "אירוע שפעם היה מביא 1000 אנשים היום מסתפק ב-400" הוא מלין "ולמרות זאת ההפקות בארץ לא נפסקות. אנשים כמו ישי שוורץ (האיש מאחורי Raven Music כמובן) והפקות של הדרן לא יפסיקו להביא להקות רק בגלל שאנשים מאכזבים אותם." למרות הטון המחויך, הדאגה לקהילה המקומית ניכרת בדבריו של שליבו. לא בריא לראות ילד דואג ככה. "אם הקהל לא ייקח את עצמו בידיים ויתחיל להגיע להופעות, ההפקות לא ילכו ויהפכו ליותר ויותר יוקרתיות, אלא להפך."

מועדון הכוכב השמיני כבר אירח מספר אירועי מטאל – הופעות השקה וחגיגות מטאליות למהדרין, מ-Betzefer ו-Whorecore וכלה ב-Prey For Nothing ו-Phantom Pain, זה רק טבעי שהוא יהפוך למה שמועדון הבארבי היה לפני 10 שנים וקצת פחות – בית אלטרנטיבי ללהקות רוק שוליים. הבעיה מגיעה עם הסתירה בין המטאל ותרבות צריכת השתייה החריפה הנלווית אליו, לבין החוקים הנוקשים של מקום שהוא בסופו של דבר מועדון נוער, ומסרב לתת תמיכה לעידוד שתייה חריפה בקרב קטינים, ובצדק. למרות קושי זה, המועדון יוצא מגדרו פעם אחר פעם כדי לספק את הפלטפורמה והיחס הטובים ביותר ללהקות מהקטנות ביותר ללהקות הגדולות ביותר – ועל כן קשה לקחת ממנו כיום את התואר "המקום האולטימטיבי להופעות מטאל במרכז".

העובדה ש-Godwrath ממש התעברה וגדלה במקום הזה, כולל הופעת בכורה (והופעת טרום בכורה צנועה) רק מחזקת את הקשר בין החבורה ההרצליינית (כיום, בכל אופן, משעלי ושניידר חולקים דירה בהרצליה וממשיכים לעבוד בהיי-טק, בעוד איטונין היא עתודאית בעלת תואר בהנדסת חשמל ואלקטרוניקה, ומדי פעם נחלצת לעזרת נערים בשיעורי עזר בתחום הפיזיקה והמדעים הריאליים, וחזי שור אוכל הרבה בשר) לבין המועדון. איטונין מודה שתהליך העבודה בין להקות פאנק ללהקות מטאל הוא שונה בתכלית. לא ברור אם השינוי הזה, כפי שעבר על משעלי, אחיה ללהקה, הוא זה שסיים את פרק הפאנק בחייה, אבל כיום היא מסורה יותר מתמיד לרעיון וההרכב של Godwrath, ומי שהספיק לחזות אותה בהופעות לאחרונה מבין על מה מדובר. קשה לראות סולני מטאל שמביאים כל כך הרבה מעולם הפאנק וההארדקור לטובה, אם זה האנרגיה והביטחון – שלא לדבר על סולניות.

הראשונה שקופצת לראש זו Candis – סולנית Walls Of Jericho – אבל הציפלונת הגויה לא יכולה להשתוות להשתוללות שלוחת הרסן של מיכל על הבמה. כשמישהי פשוט קורעת את עצמה, ולא סתם קופצת Up & Down – רואים את ההבדל. חברי הלהקה מאמינים שהניסיון יגבש אותם יותר לטובה, אבל השואו של איטונין כבר הוכיח את עצמו כאשר הוא הצליח להביא את ההרכב לחמשת הרכבי המטאל המבטיחים ביותר בתחרות ה-Metal Battle לשנת 2009 – לצד Buzzer שניגנו מטאל מסורתי ונינוח, Dark Serpent שניגנו מטאל מסורתי ובלתי-נינוח בעליל, Ferium שהפכו לתופעה בזמן קצר כל כך (וניצחו בסופו של דבר) ו-Phantom Pain, האחים הגדולים של Godwrath, שליוו אותם מתחילת הדרך.

שניידר מודה שהניסיון שהוא, שור, משעלי ואיטונין צברו במהלך השנים לקראת הגעתם ללהקה הזו הוא שעשה את ההבדל ונתן ללהקה בת 8 חודש לעלות על במה. הרבה מטאליסטים ותיקים פקחו את עיניהם לרווחה כאשר ראו להקה שמעזה לשלב גם מטאל, גם הארדקור וגם פאנק ועוד ללכת לאומה המקודשת ביותר על טהרת המטאל המסורתי, Wacken Open Air – אבל עובדה היא שהם הצליחו לשכנע גם את חבר השופטים שמגיע להם להתברג שם. בערב הגמר עצמו קרתה תאונה מצערת ממש כמה דקות לפני העלייה לבמה. מיתר הבס של משעלי הלך קאפוט, וזו יחסית בדרך פלא בהתחשב בכך שהוא טיפל והשקיע במיתרים שלו רק 10 דקות לפני העלייה לבמה. הלהקה כמובן לא מיהרה להאשים אף אחד שנוהלה חבלה בזדון (למרות שהעיניים נעוצות על חזי שהתבלבל וראה במיתר סוג של שישליק ולא המתין לפני שינעץ בו את שיניו) אבל המקרה המצער גרם ללהקה לנגן חצי הופעה מחוץ לכיוון, ועדיין לתת 200% מעצמם. שזה 100 אחוזים יותר מ-100. כן-כן.

הפערים המוזיקלים בין אטונין חובבת ההארדקור המושבעת, על הפורמאט הגולמי והאלים שלו (אנא הכניסו את Shai Hulud או American Nightmare למערכת והפנימו לבד, ואם אתם רוצים אפשר לתבלן עם גריינדקור משובח סטייל Pig Destroyer) לבין משעלי שניידר ושור חובבי הניו-מטאל ובנו החורג, הגרוב-מטאל (דהינו מ-Slipknot עד ל-Lamb Of God) יכלו להצטמצם גם באלימות גרידא (סיטואציה בה הסיומת הייתה שאטונין הייתה מועכת את ראשי כל האחרים תחת פטיש 10 קילו) אבל הוחלט לתעל אותה מוזיקלית. השכבות הנוהמות של הגיטרות יחד עם הרית'ם-סקשן נוטפות הגריז אולי קוראים לסולן כמו Kirk Windstein, אבל הקול הפראי והלא מלוטש והצעקות הגבוהות של מיכל אטונין פשוט משלימים את התמונה על צידה הטוב ביותר.

היה זה הדבר הטבעי ביותר ששליבו יבקש מ-Godwrath שיופיעו יחד עם 2 האחיות שלהן למטאל-באטל, Phantom Pain ו-Ferium, בפסטיבל הללויה השני – אשר יתקיים ב-24 לאפריל. לצד להקות שחוזרות להופיע שם כמו Betzefer או The Fading, השכיל שליבו ליצור פסטיבל שרובו אחיד מבחינה מוזיקלית. כל הלהקות, ללא יוצא מן הכלל, מחזיקות ברשותן סולן שתפקידו לצרוח ולשאוג – למרות של-Distorted ול-Blasphemy יש גם כוח אדם שאחראי על שירה מלודית. Godwrath היא האנטיתזה המוחלטת למלודיה הזאת, למטאל מעודן ומתחנף. המוזיקה של Godwrath היא כבשן של דיסטורשן ושל צרחות שמאפיין את כל מה שקיצוני ברוק המודרני, בין פאנק, נויז, מטאל ואינדי-רוק. הלהקה כבר מגבשת לעצמה EP ראשון עם 4 שירים בהקלטת אלי פיקובר (שהקליט גם את החומר של Requiem For Dawn) ובעיצובו של האשף הבלגי Sven De Caluwe (שעיצב לעשרות אומני מטאל בארץ ובחו"ל).

Godwrath מאושרים שניתנה להם ההזדמנות להופיע באירוע שכל כך מאפיין את רוח הלהקה של ה-DIY שהביאה אטונין איתה. עמותת אל"י אולי אינה האסוציאציה הראשונה שקופצת לראש של מה קורה כשלהקות מטאל נרתמות ביחד למטרה משותפת והתנדבותית, אבל היא בהחלט מתגשמת, וזו הפעם השנייה ברציפות. בסופו של דבר, אומר שליבו, "Metal is all about giving". בהתייחס לזה שלהקות מטאל יודעות היטב את משמעות המושג 'נתינה' – אם זה בשעות, במוניטין או בתקציב, יש מצב שהוא צודק.