על לוגו ואגו
*למצולמים אין קשר לנאמר בכתבה*
לפני איזה שבוע קיבלתי שיחה מירון, סגן העורך שלי במטאליסט.
בגדול, ירון הוא ה Good Cop ל Bad Cop שלי, הוא תמיד מחפש את הטוב באנשים, מחפש איך להסתדר, לא לריב, ללכת לקראת, לעומתי – שנוטה קודם להתעצבן ואז אולי בהמשך הדרך להרגע. ירון סיפר לי על שיחה מלהקה שעשתה לאחרונה את מופע ההשקה שלה – וחבריה התנגדו באופן נמרץ להציב לוגו של אתר מטאליסט על הפלייר של ההופעה.
אז בואו נדבר קצת על נושא הלוגו.
מטאליסט קיים מ 2002, אני הצטרפתי אליו ב 2004, שזה 18 שנה, ואחת הבקשות הקבועות של האתר מכל להקה ישראלית – או מפיק חו"ל שמביא לארץ הופעת מטאל – זה לשים את הלוגו על הפלייר. זה מספיק כדי לשים את הפלייר בלוח האירועים של האתר, להעלות ידיעה על ההופעה, איזה טיזר, אולי תזכורת לפני ההופעה שהיא מתקיימת, וכמובן לשלוח צלם וכתב שיסקרו ויצלמו את ההופעה.
בתקשורת המיינסטרים זה הרבה יותר קשוח.
אני בתעשיית המוזיקה, ולאו דווקא במטאל – מזה כמעט 20 שנה, עבדתי בחברת תקליטים שהוציאה אלבומים לאמנים כמו עידן חביב, כנסיית השכל ואסף אבידן, ולמעלה מ 10 שנים אני מנהל ניו מדיה של אחד מגופי הזכויות במוזיקה שפועלים בישראל, ויצא לי לעבוד עם גדולי האמנים בישראל, ומול גופי המיינסטרים הגדולים. שם – יש תופעה שנקראת אמברגו, אסור לאמן בשם צורה לשחרר שיר חדש בשום אתר אחר, או אצלו במדיה החברתית, אם הוא רוצה שאותו אתר מיינסטרים יכתוב על השיר או האלבום.
חריגה הכי קטנה – וכלום. אין שום תזכורת. וזה מה שיכול להרוג הצלחה של שיר או אלבום, אם פורטל תקשורת גדול מתעלם ממנה כי לא עמדו בדרישות שלו.
אז במטאליסט זה פחות קשה – שימו לוגו קטנצ'יק על הפלייר. זה לא בדיוק עוזר לאתר מבחינת הקידום שלו, או מרוויח לעורכים או לכתבים מיליונים – זה מחווה של רצון טוב מצד האמן, לכיוון אתר המטאל היחיד בישראל, ובעל המדיה החברתית עם התפוצה הכי גדולה. אנחנו סצנה קטנה, לא עשירה במיוחד, והפעולה הקטנה הזו פשוט מעידה על יד-רוחצת-יד, סוג של אחדות.
הבעיה? המחשבה של אמנים פה בסצנה המקומית הקטנה הזו שיש פה צדדים.
כאילו מגזין המטאל היחיד בישראל, שעובד שנים על לסקר, לכתוב, לפרגן, לעשות סיכומי שנה של הסצנה המקומית – הוא כזה שצריך להתחרות/להתנכל לו, "להראות" שלא צריך את הלוגו הקטן כזה כדי שהופעה תמכור.
חלק מהם מפספסים הפואנטה לגמרי, זו לא מלחמה, ולוגו קטן זו לא דרישה שיקעקעו את שם המגזין על הפטמות, זו פשוט סולידריות. בדיוק כמו צלם הופעות – מטובי צלמי ההופעות בישראל, מגיע לצלם את הלהקה ללא כל תמורה, וכתב לוקח עקב והולך לכתוב עליה. זו סולידריות של סצנה קטנה של מוזיקה קיצונית שהיא עדיין נישתית ביותר בישראל. זה נכון גם לגופים אחרים בסצנה שרואים תחרות במקום שבו צריכה להיות אחדות – אבל הבעיה העיקרית מגיעה מלהקות.
מה שהרבה אמנים לא מבינים – זו סצנה קטנה, זה אומר שאם עושים דווקא למישהו, לפעמים הדווקא הזה יעוף בחזרה לכיוונכם כשלא תצפו לו. בהרבה מקרים במגזין שמרכז את המוזיקה הזו בארץ יודעים דברים שהיו יכולים לתרום לאותן להקות אנטי, לעזור, אבל הגישה הלעומתית הזאת רק מובילה לכך שלא יהיה שום רצון לפרגן. Shit Flows both ways.
אני מכיר את זה מכל השנים שלי בתחום, מוזיקאים הם מוזיקאים, הראש שלהם במוזיקה, ובהרבה מקרים האגו בשמים, וכנראה שמשהו בחיבור הזה לסצנה הקיצונית והתחושה הזו שהם "אנטי מיינסטרים" מחלחלת כנגד אתר מטאליסט כאילו מדובר בישראל היום של סצנת המטאל הישראלית,
אבל כמי שמייעץ למוזיקאים זה שנים – אני לא יכול לחזור על כמה זו טעות מטומטמת.
תקרבו, אל תרחיקו, תלכו ביחד, לא נגד, תתעסקו בעיקר – ולא בתפל, עזבו את האגו, תשקיעו במוזיקה מצד אחד – ולגרום לאנשים לשמוע אותה – ולבוא להופעות, במקום בחשבונאות וגישה "אנטי ממסדית" כנגד אתר נישה שהוא מעצם הגדרתו ככזה אנטי ממסדי.
קיצר, שימו את הלוגו, ואם אתם רוצים לדבר עם מישהו לגבי למה לא – עדיף שתדברו עם ירון, אני סתם אחטוף עצבים.