על ערבים, יהודים והמטאל שמחבר אותם

להקת Orphaned Land הישראלית קיימת כבר 20 שנים עמוסות. הלהקה זוכה לעניין רב, בין אם בזכות המוזיקה המורכבת ובין אם הודות לסיפורה הייחודי. בתור אדם שנמצא בלב מערבולת תקשורתית ומנסה לענות על שאלות של ישראליות, יהדות, ערבים, פלסטינים, איסלאם, אלוהות ועוד, קובי פרחי סולן הלהקה הפך לאחד האנשים המעניינים ביותר לשיחה בנושאים אלו. עם פרספקטיבה מרעננת וניסיון נרחב, ישבתי עם קובי על מנת להעלות זיכרונות, לשמוע סיפורים, ולנסות לפצח את סוד הקסם של Orphaned Land- שלם שגדול בהרבה מסך חלקיו.
הקסם של Orphaned Land

"ל-Orphaned Land, כמו לכל להקה, יש עיסוק במוזיקה. המוזיקה שלנו מאוד מורכבת ועשירה, בין אם מדובר בשירה במגוון שפות או בשימוש נרחב בכלים. כל שיר נשמע שונה, וקשה למצוא שירים שחוזרים על עצמם. עם זאת, יש משהו שמאחד את זה, משהו שגורם לזה להיות Orphaned Land, ונותן לזה את הקסם הזה של הלהקה.

באופן אישי, אני באמת מאמין ש-Orphaned Land היא סוג של תרופה לאנשים מסוימים. לא חשבתי כך כשהקמתי את הלהקה לפני 20 שנים, אבל פתאום אני עומד על הבמה בטורקיה, לאחר שגירשו משם את השגריר שלנו, ובקהל 5,000 איש- מצרים, איראנים, טוניסאים, לבנונים… הם עם הדגלים של המדינות שלהם, הם יודעים שאנחנו מישראל כי מעולם לא הסתרנו את זה, והם שרים איתנו בעברית "נורה אל נורה". במצב כזה אני מבין שהמוזיקה שלנו מצליחה לרפא מקום מאוד חולה בעולם. זה הקונספט והקסם של המוזיקה שלנו.

יש במוזיקה של Orphaned Land קסם, היא חזקה יותר מפוליטיקה. אפשר לומר דבר דומה על מוזיקה באופן כללי, אבל לא כל מוזיקה היא כזו. להקה צריכה להיות מאוד אמיתית עם מה שהיא עושה כדי להגיע למצב כזה, ואנחנו… זכינו."

א-פוליטיות במציאות פוליטית

"מתוך 50 ומשהו שירים שכתבה הלהקה עד כה, אין שיר שנכתב על החיים הפרטיים שלי. אין שיר על האהבה שהייתה לי או לא הייתה לי, ולא על הדעה הפוליטית שלי. אף על פי כן, השירים כן עוסקים מאוד במאקרו של המזרח התיכון. השירים שלנו מהווים השתקפות מסוימת של המזרח התיכון כפי שאנחנו רואים אותו. במובן הזה, אפשר לתפוש את הלהקה כמשהו פוליטי, אבל לעולם לא פוליטי במובן של לקיחת צד. הרבה פעמים, מפני שיש לנו מעריצים ערבים, חושבים שאנחנו שמאלנים. מצד שני, אנחנו מאוד נגד חרמות. אני מוצא את עצמי מתעב את ה-Pixies ואת Roger Waters ושאר האמנים שהחרימו אותנו, כולל את הישראלים שמחרימים את אריאל. אני לא מאמין שחרם היא דרכו של האמן. כשאני אומר את זה, ומזכיר את אריאל, אנשים חושבים שאני ימני.

תמיד יש טבע כזה לאנשים, לקחת כל דבר שהם רואים ושומעים- כל דבר, מהדירה הזו, עד אלייך, עד לבגדים שלך, עד לעיניים שלך, ולקטלג, להצמיד סטריאוטיפים. זה הטבע הדפוק שלנו, והטבע המפגר שלנו. הרבה פעמים חושבים שאנחנו ימניים, הרבה פעמים חושבים שאנחנו שמאלנים, הרבה פעמים אפילו חושבים שאנחנו שייכים לכת השטן. זה תלוי מי מסתכל עליך, ועל פי איזה סטריאוטיפ מטומטם הוא שופט אותך.

אני יכול לומר ש-Orphaned Land כן פוליטיים, אבל מעולם לא חשפנו את דעתנו הפוליטית. אי אפשר למצוא ראיון אחד עם Orphaned Land או איתי בו ישמעו שאנחנו ימנים, שמאלנים, שרון, ביבי, מר"צ. הסיבה לכך היא הבנה שהכוח שיש לנו בתור מוזיקאים חזק מהכוח שיש לפוליטיקאים. המילה פוליטיקה משדרת בעיניי דברים שקשורים למניפולציה, לאינטרסים. אצל פוליטיקאי, כל האמצעים מקדשים את המטרה. אם בתור פוליטיקאי, האינטרס שלי הוא לקחת ממך את הצעיף הזה, נניח, הייתי עושה כל דבר. פוליטיקאים ישתמשו בכל האמצעים שלרשותם. אין חוקים, אין שום הגדרה למה כן ומה לא. הכול מותר, כולל שליחת חיילים לשדה הקרב אל המוות שלהם. הפוליטיקאי יעשה הכול על מנת להשיג את המטרה שלו. אנחנו לא כאלה. אנחנו לא פוליטיקאים.

אנחנו מוזיקאים. אנחנו מתקנים את הדברים שהפוליטיקאי הורס. הנושאים פוליטיים, אבל לעולם לא נרד לשאלות של ימין מול שמאל, או שליחות כזו או אחרת. זה הקסם שלנו. הדבקות והנאמנות שלנו לדברים שקורים במזרח התיכון יצרה מצב שבהופעות שלנו בארץ יש מטאליסטים, ילדים, מבוגרים, חובבי מוזיקה בכלל, ואנשים דתיים, אפילו חרדים. מנגד, אותה להקה ישראלית מופיעה בטורקיה, במדינה מוסלמית, ואנשים מאיראן, לבנון, מצרים ועוד עושים את הדרך באוטובוסים, מטוסים וספינות על מנת להגיע. יש פה משהו מטורף. יש פה משהו אדיר, יש פה משהו חזק. אין מישהו אחר שיכול לספר את הסיפור הזה- לא שלמה ארצי, לא אייל גולן, ולא אף אחד. זה נשמע מתנשא, אבל זו תעודת כבוד למטאל. דווקא אנחנו המטאליסטים, שתויגו על ידי התקשורת בכזו פשטות כסוגדים לשטן ולא קיבלו שום סיקור מעבר לכך, מפריכים את האמונה הזו לחלוטין, ומראים שמטאל מצליח לעשות את ההפך משטניזם, יותר מאשר כל סגנון מוזיקה אחר. המטאל מצליח יותר מלהקה ששרה על נושאים רוחניים, יותר מזמרים ששרים על נושאים מעולם הקבלה, יותר מזמרי פיוטים, ויותר מזמרים באופן כללי.

אין בישראל מוזיקאי ישראלי שיכול לומר שהוא זוכה להערצה של מוסלמים וערבים כמו גם ישראלים ודתיים, מלבד Orphaned Land. זו לא הצהרה מתנשאת, ואין כאן ניסיון לתפוס תחת, זו פשוט עובדה. היא נובעת מכך שמוזיקת המטאל תמיד נתפשה בעיני Orphaned Land בתור המוזיקה הכי אמיתית וטובה, הכי לא מתפשרת שיש. המטאל אומר לך את האמת בפנים, ואומר לך את זה בצעקות, ודיסטורשנים, ותופים שבועטים לך בראש. זה לא "radio friendly", זו לא הפקה מלוטשת ומנוצנצת, זה לא יתאים לרחבת הריקודים בחתונה. זה לתפוס את המיקרופון, ולצרוח את האמת שלך."

דרך האור

"התקופה הראשונה בחיי הלהקה החלה בשנות ה-90, כשהוצאנו את שני האלבומים הראשונים שלנו. כבר היה עיסוק בנושאים לעיל. אבל התופעה לא קיבלה את המימדים שיש לה היום. אני חושב שהאינטרנט מאוד עזר להתפשטות התופעה. אנחנו קיימים 20 שנים, ורק בעשור האחרון, כלומר- בחצי השני של הקיום שלנו, התפשטה התופעה הזו של מוזיקה שמקרבת בין דתיים לערבים. זה התחיל בדיוק לפני עשור.

לפני עשור, היינו מפורקים. הייתה לנו איזושהי תקופה בה לא היינו פעילים. הלהקה הייתה שרויה במצב של תרדמת. אני הייתי במסיבות טראנס, אחד טס להודו, אחד נכנס לעולם ההיי-טק. הלהקה לא התפרקה, אבל היינו די מפורקים זה מזה. בזמן הזה, באחד הימים בהם ישבתי בדירה שלי בפלורנטין בזמנו, וקיבלתי מייל שמכיל קובץ וידאו. פתחתי את המייל, ורואה דמות שאני לא מזהה, מצולמת מאזור הצוואר ומטה. ברקע התנגן שיר של Orphaned Land מתוך האלבום "El Norah Alila", השיר "Like Fire To Water". פתאום, האדם בסרטון מרים את שרוול החולצה שלו, וחושף קעקוע של Orphaned Land. מדובר בבחור שסיפר לי במייל שהוא ירדני-פלסטיני. קיבלתי כזה מייל ב-2001, כשהלקה בעצם לא פעילה כבר 5 שנים. אני אומר לעצמי, "5 שנים שהלהקה שלי לא פעילה, ופתאום אני מקבל את המייל הזה מירדני-פלסטיני שקעקע את סמל הלהקה שלי על היד שלו". זה לא קשור לימין או שמאל, לא קשור לפלסטינים מול ישראלים, זה לא קשור לשאלות של בעד או נגד. העובדה היא שהמוזיקה הצליחה להגיע כל כך רחוק, שמישהו בצד השני קעקע את סמל הלהקה שלנו.

קחי לדוגמה אפילו את הדבר הכי מובן מאליו, כדורגל: אין סיכוי שאוהד של מכבי תל אביב אפילו יעודד את הפועל תל אביב. אז איך זה שפלסטיני לא רק יעודד ויאהב להקה ישראלית, אלא אפילו יקעקע את הסמל שלה על היד שלו? יש לנו משהו שיותר חזק מכדורגל, ויותר חזק מפוליטיקה. באותו היום, בעקבות ההבנה הזו, הלהקה חזרה לפעילות. מאז אנחנו לא עוצרים, ולא נעצור. אני לא יודע מה יקרה או לאן הלהקה תגיע, אולי היא לא תגיע רחוק, ואולי אהיה הומלס כי אני לא יודע לעשות שום דבר מלבד Orphaned Land, אבל אני יודע בוודאות שביום מן הימים כשיהיו לי ילדים, הם יהיו גאים בי. הם יהיו גאים באבא שלהם על הדבר הזה, על זה שניסיתי לתקן עם מוזיקה. על זה שניסיתי להראות לאנשים שאפשר לאחד. אנחנו לא נתקן את העולם, ואני לא מאותם נאיביים שחושבים ש-Orphaned Land יביאו את השלום וישנו את העולם. אנחנו לא פוליטיקאים, אנחנו רק יכולים להראות שזה אפשרי. זה התפקיד של מוזיקאים, התפקיד של אנשי רוח אפילו- להראות שיש דרך אחרת.

אם נבטל לרגע את כל הדברים שקרו ללהקה, נניח אותם בצד לרגע, והייתי שואל האם נראה לך הגיוני שיכול להיות איזשהו ישראלי שהופיע מול ערבים שהגיעו מכל מדינות ערב על מנת לראות אותו ולשיר איתו בעברית, היית אומרת לי 'שמע קובי, זה אוטופי לגמרי'. היית אומרת שזה יכול לקרות, אבל בקטנה, אולי אם הייתי פעיל שמאל. מן הסתם, יש קשר בין ישראלים וערבים, אבל לא בהיקפים כאלה. מחשבה כזו הייתה תלושה לגמרי. אבל הנה, עובדה."

לעולם לא "לפי הספר"

"אני אף פעם לא הולך "לפי הספר". מעולם לא הלכתי "לפי הספר". אם אני צריך להיכנס למקום מסוים, תמיד אחפש את הדלת האחורית. אפילו הלכה למעשה. אם ניקח ספר כמו הקוראן, לדוגמה, ממנו אני מצטט לתוך שירה על אף שהמוסלמים אוסרים על כך. "אסור לך לשיר מהקוראן" הם אומרים. אני לא מבין למה. זה לא ששרתי מהקוראן כששתי כוסיות בביקיני מנענעות את התחת לידי. התייחסתי לזה מאוד ברצינות, וקראתי את האמ-אמא של הספר הזה ומצאתי שם את הפסוקים הנכונים שמדברים על האור, ושילבתי אותם עם טקסט מאוד-מאוד רציני שאני ואלון מיאסניקוב כתבנו ביחד. איפה הבעיה פה? אומרים שאלו דברי אלוהים חיים. אני שואל: אם המוזיקה היא דברי אלוהים חיים, והקוראן הוא דברי אלוהים חיים, איך נוצרה פה משוואה לפיה דברי אלוהים חיים פלוס דברי אלוהים חיים שווה לכפירה? אלוהים פלוס אלוהים שווה לשטן? איך זה יכול להיות? אם ניקח את התנ"ך, הספר שלנו, נמצא פסוק מספר ויקרא שאומר: "לא תתנו בכם כתובת קעקע". מצד שני, מצוי פסוק משיר השירים שאומר: "שימני כחותם על לבך וכחותם על זרועך". אני אוהב את אלוהים כל כך, ששמתי אותו כחותם על זרועי. אני הולך לפי הספר בצורה בה אני רואה אותו."

לא מנמיכים את המוזיקה

"ההתעסקות התקשורתית ב-Orphaned Land התקיימה כמה רמות מעל להתעסקות התקשורתית בכל להקת מטאל אחרת בגלל הסיפור. התקשורת עסקה רק בסיפור, ולא במוזיקה. התקשורת התעסקה בסיפור שהמוזיקה יצרה, אבל בסופו של דבר, כל זה קורה בגלל מוזיקה. חשוב שגם מי שרואה את הלהקה 200 פעם בחדשות, יזכור שכל דבר נובע מהמוזיקה שלנו, מהטקסטים שלנו, מהצלילים שלנו. אלו הם דברים שגרמו לכך. המוזיקה היא הזרע שהצמיח הכול.

העיסוק, הסיקור, והתחושה סביב הלהקה ממוקדת בסיפור שאנחנו מספרים. אם ניקח שנה אחורה, לתקופה בה נעשתה עלינו כתבה בערוץ 2, כולם דיברו על מעריצים דתיים, וערבים, וכדומה, ולא על השיר הרביעי באלבום השני. הסיקור לא נגע בנו מהבחינה המוזיקלית, וזה דבר שמפריע גם לחברי הלהקה. חשוב לזכור שב-Orphaned Land יש המון מוזיקה. אי אפשר להגיד שאין ללהקה מוזיקה עשירה, ייחודית ומקורית. היא שם, ומי שינסה לבוא ולהוכיח אחרת ייכשל, מפני שזו מוזיקה מדהימה. בתקופה הזו, אנו מוציאים את ה-DVD בו יושב גורו ומנטור כמו סטיבן ווילסון, ואומר ש-Orphaned Land היא אחת הלהקות הכי טובות בעולם לדעתו. זו כמובן מחמאה אדירה, אבל זו גם עדות שיש משהו במוזיקה.

בדיוק לאחרונה, בשיחה עם משרד התקשורת שמטפל בנו ומיחצ"ן אותנו, אמרתי להם שבשנה האחרונה אנשים מדברים רק על הסיפור שאנחנו יוצרים, ועל המעריצים במדינות ערב. המטאליסטים יודעים שיש לנו מוזיקה ומכירים אותנו מעבר לסיפור, אבל האדם ברחוב אולי שמע על הלהקה הזו שיש לה מעריצים ערבים, אבל לא מצליח לקשר את זה לשיר או למוזיקה. סמוך למועד יציאת ה-DVD חשוב לנו להזכיר, גם מבחינת יחסי הציבור, שהמיקוד העיקרי שלנו הוא עדיין מוזיקה.

ראו אותי מתראיין בחדשות, ראו תמונות שלי בהופעות ותמונות שלי מדבר אל הקהל. הלהקה לא מפסיקה לייצר אייטמים, כי הסיפור שלנו מטורף. אבל חשוב לאזן את זה, חשוב לדעת שיש כאן מוזיקה. עשו עלינו כתבה באולפן שישי בערוץ 2 של יאיר לפיד. במשך 20 דקות על המסך כמעט ולא ניגנו מוזיקה. קצת "נורה אל נורה", איזה משהו ברקע, אבל אף אחד לא בכלל שאל את עצמו את השאלה: מה זו בכלל המוזיקה הזו שגרמה לתופעה? יש פה תופעה, איך היא קרתה? אף אחד לא חשב שבמוזיקה הזו יש איזשהו קסם, מוזיקה שצריכים לשמוע כדי להבין. אף אחד לא חשב שיש צורך לבחון את הצלילים והטקסט, מתוך הבנה שמשהו שם גרם לזה. לא שאלו את השאלה, אז עכשיו אני מנסה לכוון אנשים לשאול אותה."

אלוהים מדבר דרך להקות מטאל

"בתקופה האחרונה, אני משלים את כתיבת הספר הראשון שלי. אף פעם לא ידעתי שאני יודע לכתוב. אני קצת דיסלקט, אבל הייתי מספר את הסיפורים שלי לחברים, שאמרו לי שאני חייב לכתוב. אלו סיפורים מאוד מעניינים. ניסיתי לכתוב, ומאוד נהניתי מזה. כתיבה היא חוויה מדהימה.

בספר אני כותב על התקופה שגיליתי את המטאל, גילוי שהתחיל דרך Iron Maiden. גיליתי את הלהקה כאשר קראתי כתבה בעיתון, שטענה שזו המוזיקה של השטן, ובגללה מישהו התאבד. זה מה שהיה כתוב באותו עיתון, וכך נחשפתי למטאל. באותה תקופה היו קסטות, וקניתי קסטה של Iron Maiden. אני קצת ישן, חברה שלי אומרת שאני ותיק. במשך כל הדרך הביתה, אני מת לשמוע את הקסטה. אני קורא את המילים, ומגלה מילים שטניות. הגעתי הביתה, שמעתי את הקלטת, ותפשה אותי צמרמורת מכף רגל ועד ראש. הבנתי למה המוזיקה נשמעה כמו המוזיקה של השטן. היה בה משהו מאוד מיסטי-הצלילים, הטקסטים… אבל fucking A, שם היה הרגע בו גיליתי את אלוהים. באותו רגע, לא שינה מה שמעתי, כי גיליתי את אלוהים, גיליתי משהו מאוד אמיתי. גיליתי משהו מאוד מצמרר, ונכון, ומבחינתי- כפי שכתבתי בספר- מפתיע לגלות שאלוהים לא נמצא בחזקת אלו שטוענים לחזקה עליו. דתיים, מה שלא יהיה. באותו רגע, מבחינתי אלוהים מדבר דרך להקות מטאל."