ערן סגל – גיטריסט בעקבות גורלו

"האדם הוא דבר שיש להתגבר עליו. מה עשיתם כדי להתגבר עליו?" כתב ניטשה בספרו 'כה אמר זרתוסטרא' אודות הרעיון מאחורי האדם-העליון. אבי אחד מזרמי הפילוסופיה הפילולוגים האיתנים של סוף המאה ה-19 ושכתביו היוו השראה עצומה על התפתחות המוסר במאה ה-20, כתב את הספר הזה אי שם בעשור הלפני אחרון של אותה המאה, וכעשור אחר כך נלקח הספר בתור השראה לפואמה סימפונית של המלחין ריצ'ארד שטראוס, מה שאנחנו זוכרים בעיקר בתור הפתיחה המגלומנית של "אודיסאה בחלל 2001", אודות האדם הזקוף.

אחרי פתיחה משוגעת שכזו – יהיה כמעט בלתי אפשרי להתקין מאמר על מוזיקת מטאל, ועוד על נציג ישראלי בה. אז קבלו את זה בהפוכה. ערן סגל הוא גיטריסט מטאל. גם אם הוא יעזוב את הגיטרה למשך 15 שנה וילך לעבוד כחוואי בנגב, הוא יהיה גיטריסט מטאל. מוטב כבר שיקעקע את ההערה הזו על הגב, או המצח. איפשהו הגורל שלו – אם תרצו לקרוא לזה ככה – בועט אותו להיות גיטריסט מטאל, בכל נתיב שהוא בוחר. על הדרך יוצא לסגל להגשים חלומות ילדות של ילד מטאליסט בן 14, כיום שהוא כבר אוטוטו בן 27.

את הכתבה הזו לא נתבקשתי לעשות, אלא בחרתי לעשות. סגל התכוון רק לסכם את החוויות שלו מסיבוב ההופעות האחרון שלו עם להקת הדת' מטאל הצנועה שאליה חבר לאחרונה, Aborted שמה, יש מצב ששמעתם עליה אם אתם מכירים את עולם המטאל הקיצוני באירופה ולו בחפיפה קצרה בלבד – אך כאשר הבנתי שסגל סוחב אחריו סיפור שלם היה לי ממש חבל לתת להזדמנות הזו של סיכום חוויות מסוימות של כמה מסלולים מקבילים בחייו של סגל להגיע רק לידי כמה מילים על "היי, הרי כמה פרטים על סיבוב ההופעות האחרון" מבלי באמת לגעת בבשר של על מה ולמה.

זה לא שאני מזלזל ביכולת הביטוי שלו, ההפך, כפי שתגלו עוד מעט, אלא שיש לסגל כל כך הרבה מה לומר, ומן הצניעות לבדה הוא לא משתף אתכם, מחשש שזה לא יעניין אתכם כנראה. אבל אותי זה עניין, אז הדקו חגורות, אנחנו נצלול קצת לתוך התנגשות עולם הרוח והמוסר עם עולם הראציונל והשכל, והכול על רקע ריפים של Napalm Death, Cannibal Corpse ו-Down.

מריצ'ארד שטראוס ועד Carcass

ערן יושב בדירה בת"א, לאחר שסיים לכתוב שיר חדש של Aborted. לצורך ההשוואה, הוא אומר, הוא לוקח השראה ממקומות שבהם הוא מרגיש בבית. "אתה יודע כמה זמן לא כתבתי שיר דת' מטאל – אבל פרופר דת' מטאל? איך התגעגעתי לזה. אני ממש מרגיש כאילו אני חוזר למקורות הכי בסיסיים שלי, וזה כיף חיים. לכתוב ל-Aborted זה לא סתם תפקיד, יש בזה גם סוג של שליחות. זה להמשיך ולעצב להקה שכבר התעצבה, לא רק לעמוד בסטנדרטים שאנשים מכירים, אלא להעפיל מעליהם."

אין ספק שהריפים האלה מזכירים לי את הדת' מטאל בתקופה הטובה שלו. לו Carcass היו מחזיקים את כוחם במותניהם – הייתי מצפה מהם להמשיך לכתוב ככה. בהעדר Carcass בטעם של פעם, סגל שוזר אל Aborted, שכבר הוכתרה בכמה מגזינים בתור היורשת המודרנית של Carcass באירופה – את הריפים המתבקשים. הנה מגיעים האלמנטים של Morbid Angel ו-Entombed, אבל רק אלבומי הבכורה שלהם. אין מקום לטעויות – ערן עוזר ל-Aborted להכין אלבום דת' מטאל מפלצתי, כמו שהם לא הכינו מזה שנים.

"המחשבה שאני כותב את השירים האלה – והם עוברים ל-Dirk (הלא הוא Dirk Verbueren, מתופף הלהקה המהולל שחזר לסט התופים לכבוד האלבום החדש) – שיושב ומלחין להם תופים, לריפים ושירים שאני כתבתי, זה בלתי נתפס." סגל מודה ומתוודה שהוא מאוהב בלהקתו של Dirk – והוא מתכוון ל-Scarve הצרפתית / בלגית – ולאו דווקא ל-Soilwork השבדית בה לוקח Dirk חלק כבר שלושה אלבומים. ההשפעות אכן ברורות, אבל ערן סגל לא יוצא בור. ההשפעות שהוא מכניס ל-Aborted באופן עיקרי הן… ובכן, Aborted.

"איך אפשר להיות מושפע מלהקה שאתה מנגן בה? זה די פשוט, אם אתה גדל על הלהקה הזו מ-2002. מה שהם עשו לי פשוט פתח לי את הראש בנוגע לדת' מטאל. זה מוזר להיות הנגן של להקה שאתה מעריץ, אבל הייתי מעריץ 'אמיתי' לתקופה מאד קצרה – הרומן שלי בסופו של עם Aborted התחיל די מאמצע 2002, ואני מתכוון לדיאלוג עם חברי הלהקה, לא סתם להאזנה של Engineering The Dead שוב ושוב."

5 יחידות הנדסת מתים

אז בואו נסתכל רגע על ההתחלה. אז ערן סגל, ספק ילד-פלא ספק ילד-פרא, ממבשרת ציון שבסמוך לירושלים, נחשף למטאל עם קלטות של Metallica ו-Megadeth – ומשם המשיך לטפס ככל שהמטאל נהיה קיצוני יותר. מגזין גיטרה אגדי חשף אותו ב-1996 לרשימה מפלצתית של אלבומי מטאל קיצוני קלאסיים – או מה שנקרא בזמנו Essential – דהינו הכרחיים בכל בית קברות. למרות כותרת המאמר אודות "אלבומי דת' מטאל" – ההכללות של ת'ראש, בלאק וגריינדקור בעיני מגזין שהדבר הכי קיצוני שהוא נוגע בו זה Sepultura, ולרוב נסוג בחזרה לסנטנה ושות' זו הכללה נסלחת.

מה היה לנו שם? Entombed עם Left Hand Path, או Sodom עם Agent Orange וגם Celtic Frost עם To Mega Therion ועוד מצבור אלבומים שהאמת? אכן מצדיקים את היותם ברשימה הנ"ל. מבחינתו של סגל, דאז ילדון בן 13 בקושי – זה בדיוק מה שהוא היה צריך. עליית מדרגה. זה לא שנמאס לו מ-Pantera, זה פשוט שיש ל-Pantera רק 4 אלבומים (שווי שמיעה) וצריך עוד אתגרים מוזיקלים שכאלה. הוא נהיה גיטריסט לכל דבר, אבל בדרך לא דרך.

"הייתי יושב על המיטה, לוקח את הגיטרה, מחבר למגבר, שם את Rust In Peace בטייפ, ומתחיל לנגן הכי פסיכי שיכולתי." אם אתם חושבים שסגל מתכוון לנגן את החומר שנשמע ברקע, אתם טועים. "פשוט השתוללתי על הסולמות – לא באמת למדתי את השירים – פשוט ניגנתי את מה ששמעתי והתחרעתי על הגיטרה, עוד ועוד ועוד." כיאה לילד עם הפרעות קשב וריכוז – ההורים שמחו לראות שיש משהו שמעסיק את הבחורצ'יק וגורם לו להיות מרותק וממוקד – והנה נכנסה האג'נדה של ההשתפרות בדלת האחורית של מוחו של סגל. לקחת את עצמו בידיים. רק עם ההגעה של Pantera לאוזניו הוא החל לשבת וללמוד את השירים.

בשנת 2000, עם חולצה של Morbid Angel, בחופש שבין י"א ל-י"ב – הגיע ערן להופעת המטאל הראשונה שלו. פסטיבל "ירושלים בוערת" הרכבים שאז נחשבו לשם ודבר בסצינת המטאל המקומית פוצצו את הבמה הדי מרשימה (אם אני זוכר נכון) של המועדון ההוא שאני לא זוכר את שמו – מ-Azazel ו-Arafel דרך Backside ו-Vultures ואפילו להקה מקפריסין בשם Godblood. בגדול, סגל יצא חצי בפיהוק מההופעות. "זה מה שיש לסצינה שלנו להציע? זה לא בדיוק מדבר אליי." אף לא להקת דת' מטאל אחת לישועה. עד לעלייתה של Decayed Soul על הבמה.

זה לא סוד שסגל התרשם מהם במיוחד – הוא אמר זאת גם בכמה ראיונות בזמנו, אבל בראי ההיסטוריה הוא לא סתם התרשם, הוא בא ופעל. "לקחתי את חבר שלי, אריאל רון, הידוע בציבור גם כ'קונאן' ואמרתי לו 'אתה רואה את הלהקה הזו? Decayed Soul? כזו להקה אני רוצה. בוא נפנה אל המתופף שלהם, נראה אם הוא בעניין.' ופשוט משם הקמתי את Herzog."

להקת Herzog הייתה סנונית דת' מטאל ברוטאלי וגריינדקור ראשונה לצד Lehavoth ו-Decayed Soul שהיו השחקניות העיקריות בז'אנר באותה תקופה. בשנת 2002 היא הקליטה דמו ושיחררה שיר מתוכו באוסף דאז, ומשם התחיל הזינוק האמיתי. סגל – כבר בצבא – החל להופיע עם כל הלב על הבמה. "פשוט הייתי עושה מה שהייתי עושה בחדר שלי בגיל 14, רק במקום לקפוץ על המיטה עם גיטרה, קפצתי על הבמה – וגם ניגנתי בגיטרה תוך כדי כמו שצריך ולא כמו ילד-טמבל." הוא מסביר.

כנפיים גדועות

ב-2002, לאחר שהתגייס, פגש סגל בבחור עצום בשם בוב, שהיה סולנה של להקת הדת'-אנד-רול In Human Form הירושלמית. "אתה מכיר את Aborted?" שאל אותו בוב מתישהו בבסיס, וסגל הבהיר שכן, הרבה, מאד ובהתלהבות. "אז הם באים להופיע פה בארץ." וסגל השיב "תקשיב לי, ותקשיב לי טוב, אם חברה שלך היא חברה של הבחור שמארגן את זה, אז אני מפציר בך – תעשה לי טובה, בכל היקר לי – תגיד לה שתגיד לו שאני -ממש- רוצה לחמם את הלהקה הזו. באמת, באמת, באמת."

אולי זה גורל, אולי זה דטרמיניזם, אבל יצא וקרא שבוב הזה אשכרה אמר לידידה הזו שאמרה לבחור ההוא שמארגן את ההופעה לסדר ל-Herzog להופיע עם Aborted. ו-Herzog הופיעו עם Aborted. אני, עבדכם הנאמן, זוכר באותה תקופה שהלכתי לישון אצל ערן אחרי הופעה של Betzefer, דאז לא יותר מלהקה בסדר גודל בינוני בהופעות מול 70 איש בהייניקן, וסגל פרס בפניי את ההיסטוריה שלו עם Aborted, וכמה הוא משוגע עליהם, כולל נפנופים באלבומיהם המקוריים כהוכחה, הרבה לפני שבכלל פרסמו שהם מגיעים לארץ, או לפני שהוא ידע שהוא נבחר לחמם אותם.

"Aborted אז היו אחרי Engineering The Dead, והדיבורים על מה שיהיה האלבום הגדול ביותר שלהם מבחינה מסחרית – Goremageddon – עדיין לא קרמו עור וגידים. הם באו לפה עם רפרטואר של שני אלבומים, והם צלחו את מחסום ה-800 איש בהופעה הזו. זו הייתה הופעת הדת' מטאל היחידה של אותם שנים שיובאה מחו"ל, והיא פתחה את הברז למבול של להקות דת' מטאל כמו Vader, Pungent Stench, Amon Amarth ו-Darkane שהגיעו אחריהם. לפני כן, כל מה שהיה לך זה ביקור של Ancient Rites על ידי רייבן מיוזיק, ועוד כל מיני הופעות קטנטנות כמו הלהקה ההיא מקפריסין. כל אלה הם בלאק מטאל, לא דת' מטאל – וזה הבדל חשוב."

הסיפור עם Herzog הגיע לסוף עצוב, ובמהירות גבוהה. אחרי הופעה משותפת ב-Metal Till Dawn 3 ביחד עם אחיהם הגדולים Lehavoth, Distorted ו-Sitra – הלהקה מצאה את עצמה נותנת הופעה בינונית ומפורקת, בלי הרבה דרייב ועם יותר מדי אלכוהול. "באותו יום ידעתי ש-Herzog הגיע לסיום. הפער בין הנגנים פשוט היה גדול מדי. דיברתי באותו היום עם ניר דולינר, אז המתופף של Lehavoth, בנוגע להצטרף ל-Herzog ולהחיות אותה ברוח אחרת – אבל הוא הציע לי הצעה שונה. 'אני מקים הרכב גריינדקור, רוצה להצטרף?' הוא כמובן התכוון למה שנהיה Whorecore תוך זמן קצר. אחרי כמה חזרות קצרות הבאתי גם את קונאן שיצטרף אלינו – והחיבור היה אידיאלי."

Whorecore הייתה הלהקה שליוותה את סגל מכאן והלאה למשך תקופה ארוכה. הם עשו את הבלתי יאומן יחסית להרכב מטאל ישראלי, והפכו את הדת' מטאל והגריינדקור ל-Cool. אין ספק שתנודות חברתיות על הגלובוס, פריצת האינטרנט המהיר לכל בית והרשתות החברתיות פימפמו את התופעה הזו – אבל בנוסף לכך, Whorecore הפכה למותג, וליין האופנה שהתלווה אליה הפך בעל כורחו המון לא-מטאליסטים, דהינו פריקים, פנאנקיסטים, הארדקוריסטים ושאר ירקות למטאליסטים לכל דבר. סגל לא לוקח על זה אחריות, הוא פשוט היה שמח לקחת בזה חלק.

"אני לא יכול לומר שהשנים שלי עם Whorecore היו פחות ממדהימות. עזוב את העובדה שהם כמו אחים בשבילי, שהם המשפחה שלי בסופו של דבר, ושלא הייתה החלטה יותר קשה מאשר לעזוב אותם, אבל בסופו של דבר, המסלול הזה נסלל בצורה אחרת לחלוטין עבורי – הדת' מטאל לא סיים איתי כנראה." אחרי סיבוב הופעות אירופאי, אלבום מלא שקצר שבחים מקומיים, החלפת שם דרסטית עם תרגיל שיווקי מבריק שספג ביקורת חריפה והצטרפותו של Sven De Calwe (האמת שאני כבר מרגיש לא בנוח לכתוב את השם הזה באנגלית) סולן להקת Aborted אל Whorecore לימים They:Swarm לימים Whorecore בחזרה.

Whorecore נכנסו ללב ליבו של עולם המוזיקה הישראלי – על במה מרהיבה באמצע דיזינגוף סנטר בפסטיבל מוטו-מיוזיק, בין הופעה של הדג נחש לתקווה 6. דת' מטאל בצהריי היום. מבחינת סגל זה היה השיא של הקריירה שלו ב-Whorecore. המוזיקה שלהם הייתה עד כדי כך Cool שמארגני האירוע הביאו להקת דת' מטאל ברוטאלית ואכזרית לקדמת התודעה, רק בגלל שלא היה אפשר לעצור את הבולדוזר שנקרא Whorecore. סגל עזב את Whorecore בגלל מחסור עצום בזמן, לא באהבה לז'אנר.

"היה פשוט גבול לכמה יכולתי לתת בתקופה ההיא. התחלת הלימודים, לגור לבד באופן עצמאי בלב ליבה של המדינה הזו, ולהמשיך לנהל קריירת דת' מטאל שאותה צריך לבנות עם הידיים כנגד כל הסיכויים? פשוט לא הרגשתי שזה הזמן הנכון עבורי." סגל התחיל לימודי תואר ראשון בפילוסופיה באוקטובר 2007, דבר אשר הבהיר לו שאת היכולת שלו לתת למערך העבודה השיווקי של הלהקה, כפי שנתן עד היום, הוא לא יוכל, והרגיש לא פייר כלפי חברי Whorecore שהוא מושך אותם אחורה. עדיין מאחוריו הוא השאיר חתיכת אלבום (ו-EP!) וכמו כן גם כמה מילים. "Severed Wings", למשל, שיר שערן כתב על המערכת הצבאית כסוג של כלא ללא קירות שבו אין עם מי לדבר לעתים. על הדרך השיר הפך ללהיט הגדול ביותר של הלהקה. להיט דת' מטאל, כן?

סארטר, אקזיסטנציאליזם, דטרמיניזם, 3 שמשות וכוכב אחד

ערן מעיד על עצמו שהתואר הוא אולי הדבר המנטלי החשוב ביותר שעבר עליו בחייו. הוא לא תולה בתואר בפילוסופיה הזדמנות עסקית עתידית כמו שהיא האירה לו כמה מחשבות שרצו לו בראש במשך זמן רב. "אפילו ההורים שלי הופתעו קצת לראות כמה עמוק אני נכנס לתוך זה." הוא מודה. בין שיחות על מוסר העבדים לעומת מוסר האדונים של ניטשה, עולה השאלה כיצד מוזיקת דת' מטאל, שהינה כל כך שלילית בתצוגה שלה ואלימה בהבאה שלה, נתפסת בעיני הסגל האקדמי אשר מעוניין לתדלק אותו לכיוון של תואר שני בתחום.

אני, חסיד יותר גדול של פסיכולוגיה אבולוציונית ודטרמיניזם, מוצא שפה משותפת אם כי כמה התנגשויות לעומת האקזיסטנציאליזם של ניטשה, סארטר וחבר מרעיהם. אני מוצא את עצמי מתדיין עם גיטריסט דת' מטאל על מטאפיזיקה וסוטה הרבה מהנושא עד שאני שם לב לקעקוע של עטיפת האלבום השלישי של Down על רגלו. "מה הסיפור מאחורי זה?" אני שואל.

"זה פשוט יום משוגע שעבר לי בחיים." הוא אומר "הייתי ביפן, מנותק כולי מכל מה שקורה בארץ, וכשחזרתי הביתה, הבנתי ממשפחתי שחיפשה אותי שהכלב שליווה אותי חצי מהחיים שלי הורדם בלית ברירה. הייתי שבור מזה, אבל החלטתי לא ליפול לדכדוך ויצאתי לאכול חומוס באבו-חסן. על הדרך נפגשתי בידיד שלי שארגן באותו יום את ההגברה של המופע של Down בארץ – שהיה עתיד להתרחש באותו הערב, רק שאני רק נחתי בארץ ולא הייתי בטוח מימיני ומשמאלי. הוא הזמין אותי פנימה בשעת הצהריים המאוחרת והנה Down בעצמם עומדים על הבמה ובודקים את הסאונד."

"מאיה, ידידה טובה שלי שעזרה בניהול המופע של Down פנתה אל Philip Anselmo, הסולן האגדי של Down ו-Pantera ואמרה לו 'ערן סגל, הוא הגיטריסט הכי טוב בארץ.' פיליפ, עם מבט נטול התרשמות בא ואמר לי "או כן? אם אתה כל כך טוב, למה שלא תעלה ותנגן איתנו הלילה?" אני הייתי בטוח שהוא צוחק! Philip Anselmo בא ואומר לי לנגן איתו. אמרתי לו "בטח, מה בא לך, Bury Me In Smoke?" כי ראיתי לפני כמה ימים את Mastodon עושים את השיר הזה איתם, והוא אמר 'בטח, הנה, קח את הגיטרה ונגן במקום Pepper, הוא במילא לא יודע מה הוא עושה.' ואני הייתי בהלם!"

ההופעה אכן התרחשה כמתוכנן, ובשיר האחרון עלה ערן סגל יחד עם פרלומטר ידידו הטוב והשניים ניגנו את השיר "Bury Me In Smoke", בלי עבודה בעיניים ובלי שום דבר. כל החוויה הייתה עבור ערן מאד מטאפיזית. "אתה מבין מה אני חשבתי באותו רגע? אני מחזיק את הגיטרה של Kirk מ-Crowbar ככה כבדרך אגב, עומד לי בין Philip Anselmo ל-Rex Brown. אני! עם גיטרה! בפעם האחרונה שבדקתי, מי שעמד ביניהם ככה היה גיבור הילדות האולטימטיבי שלי בעולם המוזיקה, Dimebag Darrel, והנה אני עומד במקום שלו."

"חשבתי לעצמי באותו הלילה אודות הסיכוי שזה היה קורה לי, אם הייתי בוחר לשבת בבית ולהיכנע לדיכאון אחרי מות הכלב שלי. אבל זה כל הרעיון בעצם, כן? להלחם בדיכאון. זה מה שהוביל את Philip לאלבום הזה באופן כללי, זה ה-Over The Under – להתעלות על מה שמושך אותך למטה. אני משוכנע שהוא ייחס את זה למותו הנורא של Dimebag, כי אין משהו שמשך את Phil יותר למטה מזה בעשור האחרון, או בכלל, אבל זה בדיוק מה שהאלבום הזה אומר בשבילי. אז ניגשתי ועשיתי את הקעקוע הזה, של האריה הכלבי הזה שנושך בשמש ובכוכבים – שואף להגיע למעלה עם הזנב שלו מתפתל מטה."

רקונסטרוקציה / דקונסטרוקציה

סגל "חטא" לא מעט בפעילות בלתי מטאלית בעליל, או מטאלית בקושי במקרה הטוב. הוא החל לפני לימודיו לעבוד עם להקת ההארדקור Soon In Here אשר שינתה את שמה ועקרה הלאה לאנגליה להמשך התפתחות הקריירה המוזיקלית שלה. בזכרוני אני מעלה את החוויה מההופעה האחרונה שחלקתי עימו במה כאשר היה עם Soon In Here ואני עדיין עם להקתי הקודמת Abed אי שם ב-2007. לאחר ההבהרה ש-Soon In Here היה מופע אקרובטי לא פחות ממופע רוק, נחשפים עוד צדדים בקריירה המוזיקלית של ערן סגל, בין היתר עבודה עם קוואמי דה-לה-פוקס, איש החזית של מוזיקת השוליים, עם להקתו "החלוות".

הכול נטרף לכדי חוסר עשייה בסופו של דבר, כאשר התואר באוניברסיטה דחק בו להושיב את העכוז וללמוד כמו שצריך, כי תקופת מבחנים אקדמית היא כמו תקופת הבגרויות בתיכון, רק על אסיד, רעל בעיניים, גפרית מהנחיריים ומחזור. בנובמבר הוא הפיל בפניי את הפצצה על שובו לעולם מוזיקת המטאל, ועם Aborted לא פחות. אני עוד מזמן טענתי שערן סגל יועד לנגן ב-Aborted. אמרתי לו את זה ב-2002, ככה סתם על הדרך בלי באמת להכיר את Aborted דאז, ובפעם נוספת בנימה יותר רצינית ב-2004. וגם ב-2006 וב-2008.

ההרכב של Aborted ידע עליות וירידות רבות במהלך העשור וחצי לקיומו. עם שישה אלבומים מאחוריהם, Sven והמותג Aborted מסמלים כיום יותר מכל דת' מטאל פסיכוטי, חולני ואכזרי – אך שומרים על הנפח המוזיקלי מבלי לוותר ולהדרדר לתהום הנשייה של להקת דת' מטאל בנאלית ומיותרת. לא כל מי ששומע Aborted וגדל על דת' מטאל יתאהב בהם אוטומטית, אך אין ספק שאי אפשר לקחת מהם את המקצוענות, יכולת הנגינה, והטקסטים הגרוטסקיים אודות ניתוחי מעקפים ודימומים למיניהם.

Sven היה שחקן צללים בסיפור של סגל לאורך כל הדרך וקשה לראות את התקדמותו של סגל בלי לראות את השתלשלות העיניים של Sven בין היתר. מאז 2002, סוון הספיק להתחבר כמו אח לחברי Lehavoth, מה שהושלך אוטומטית כמעט ל-Whorecore שהיוותה סוג של המשך קרייריסטי לחלקם – עד נקודת המפנה בו החליט להצטרף אליהם כחבר מן המניין בסוף 2006. אז השמעתי את טענתי לסגל בפעם הראשונה בקול גלוי, באומרי שהעסק מתנהל הפוך. אתה צריך להצטרף ל-Aborted, ומה שקרה זה ש-Aborted הצטרפו אליך, למעשה.

אבל גם התקופה הזו הביאה עימה שינויים. Sven אמנם השתקע בארץ והתחתן עם מירי מילמן האדמונית, מה שהפך את הרומן שלו עם ארץ ישראל לסופי ומוחלט, ובעיות ההרכב של Aborted שגעו במהלך השנים האחרונות, לא מעט בגלל החומר המוזיקלי שהלך והתרחק מעולם הדת' מטאל הברוטאלי לכיוונים מודרניים יותר שמצאו חן פחות ופחות לאוזניו של הגרון המוביל בלהקה, וב-2009 ניתק הקשר בין חברי ההרכב דאז לחלוטין. הספקנים שלא הכירו את Aborted מראש חשבו שפה תמה הקריירה, אך Sven מעולם היה האיש מאחורי הלהקה – והוא גייס חברים אמריקאים מ-Abigail Williams האפלה, מ-Dr. Doom, להקת הגריינדקור המשוגעת, את Dirk החבר הותיק ואת סגל עצמו.

אני נזכר ביום הזה שנפגשתי עם ערן, שהוא מבסוט עד הגג בליל נובמבר שכזה, והוא ניגש אליי ואומר "נחש מה?" אני לא קולט על מה הוא מדבר על שהוא מצביע על החגורה שלו, הסגורה באבזם שמעוצב כלב שחוט, סימן ההיכר של Aborted. "אני חלק מזה עכשיו." הוא אומר ומחייך. מן נבואה שהגשימה את עצמה. העבודה הקשה לא איחרה לבוא, וסגל נאלץ להתייצב במהירות ולכתוב אלבום קצר נגן בשם Coronary Reconstruction כדי לתת סיפתח רבתי להרכב החדש. סגל כתב שני שירים, שיר הנושא ואת "Grime" – והלהקה זכתה במהירות בכבוד האבוד שנמעך בזמנו על ידי מעריצים מאוכזבים.

אנשים רבים רואים בקהילת האינטרנט בין חובבי הלהקה חזרה לשנים הטובות – אך Aborted לא ידעה שנים רעות בזמן אמת לעולם, גם לא בתקופה של הרכבים חלשים יותר. מגמת עלייה מתמדת? כן, אבל מפלה מעולם לא. כעת סגל לא סתם נכנס ללהקת דת' מטאל חדשה, הוא מצטרף למפעל דת' מטאל קיים – אחד מבין החזקים ביותר בשוק האירופאי, לצידן של Behemoth, Decapitated וקטנה רק לצל להקות הדת'-מטאל הישנות מאנגליה, שבדיה והולנד. סגל לומד להכיר זאת על בשרו במהירות.

בשאלה האקזיסטנציאליסטית "מהי להקה?" התשובה הטבעית היא "חברי הלהקה המנגנים בה". לשאלה "מי הם חברי להקה" התשובה הטבעית היא לרוב "קבוצת חברים שהחליטו לנגן ביחד." ברגע שמוציאים את המושג להקה מהתחום, הרעיון האורגני מתפרק והמושג "להקה" צריך להבנה מחדש. ממש לעבור דקונסטרוקציה. סגל לא פגש מעולם אל חברי הלהקה מלבד Sven – והנה, הוא טס לפגוש אותם בפעם הראשונה באפריל 2010. יום אחרי הפגישה הוא צריך לנגן איתם את כל הסט-ליסט של סיבוב ההופעות ההולך ובא. יומיים לאחר מכן הוא כבר צריך לחלוק איתם במה, ועל כתפיו מונחת לא רק המלאכה של לבצע סט שלם של להקת דת' מטאל מפלצתית ב-100%, אלא גם לגרום לדבר להראות הכי טבעי והכי נכון, כאילו הכנופיה הזו מכירה מזה שנים וגדלו ביחד.

"אין פה באמת פחד מהחוויה הזו – אבל זו חוויה פשוט מוזרה." מעיר סגל בנושא "כל מה שחשבת על להקה, על איך להקה אמורה לתפקד ואיך להקה מתקדמת כלהקה – מתנפץ לך בלילה אחד. בהתחלה זה מרגיש לך כאילו אתה צריך 'לשחק כחבר להקה.' לגרום לזה להראות אמין, אבל שמבפנים אתה יודע שזה לא אמיתי, זה משחק. אתם לא חברים, רק נפגשתם. ואז אתה מגלה שלמוזיקה הרצחנית הזו יש אפקט גדול בהרבה ממה שאתה חושב, ותוך כדי חזרות אתה מגלה את חברי הלהקה – את אותה התמצית הספציפית שעושה להקת דת' מטאל למה שהיא על הבמה, וכל השאר הופך לזניח."

"מהי בעצם תעשיית המוזיקה הרי?" הוא שואל "מאז שהמוזיקה הגיעה למדיה אחרת – ואני לא מתכוון לקליפים של MTV, אני מדבר איתך מאה שנים לפני כן. מאז שיש לך עיתונים, מאז שיש לך התייחסות שאיננה מוזיקלית אלא משהו אחר, בין אם זה ציור או ביקורת כתובה או צילום של תזמורת או של הרכב, המוזיקה עוברת מיתוג. היא עוברת מיסוך מסוים של סולם הערכים שממנה היא נבנתה, ויוצאת אל מקום אחר, שהוא לאו דווקא רע, אבל הוא בהחלט לא מוזיקה טהורה. היא מותג. תרבות הפופ היא אסקלציה של זה כמובן, אבל זה הכול עבר הדרגה. אי אפשר להסתכל על עולם המטאל מבלי באמת להבין את המיתוג הזה. זה אפילו לא התמסחרות – זה פשוט חלק מהתעשייה הזו. למוזיקה יש פנים, וברגע שיש פנים, היא לא רק מוזיקה. הפנים של הדת' מטאל זה העטיפות המזעזעות של Cannibal Corpse או הליריקת מנתחים של Carcass או הופעות ה'אנחנו לא זורקים זין' של Napalm Death כש-Barney עולה לבוש בתחתונים."

"אם יש חוקים, אז יש מותג. אם יש ציבור מאזינים, שצורכים את המוזיקה שאינה בחינם, אז יש התמסחרות. זו המציאות היום-יומית של המוזיקה – וכמובן שיש דברים שהם בעלי הצדקה או נטולי הצדקה, כמו שיש דברים שנשמעים פלסטיק משעמם לעומת דברים שנשמעים חי ואמיתי, לא משנה כמה פוזה מכסה אותם." ערן מזכיר באותה נשימה שהאלבום החדש של Watain הוא אלבום הבלאק מטאל הטוב ביותר של השנה, ואז אחרי הערת Metallica מול Iron Maiden – וכמה הלהקות האלה עשו את שלהן אבל לא עושות לו את זה יותר – הוא צולל בחזרה אל הרעיון ההגותי אודות להקה מהי.

"כשאתה בא לקחת חלק מתעשיית המוזיקה כאומן מופיע, כלהקה, אתה משער את חלק מהכללים האלה לפני כן – אבל החוק הבסיסי ביותר של הרוק הוא 'תביא להקה – אין להקה? אין רוק.' אני לא יודע כמה זה רלוונטי בעולם שלנו כיום, אני די חושב שמרגע שיש פס רחב לאינטרנט בכל בית – לא רק שתעשיית המוזיקה משתנה ללא היכר בצד של התעשייה, גם האומנים מקבלים חופש להשתנות ולצאת מהכבלים שקשרו אותם לחוקים שאינם רלוונטים עוד. ייתכן בהחלט שיהיו לך אומני ענק בעתיד, להקה לכל דבר, שלא יפגשו לעולם. אחד יגור ביפן והאחר באמריקה, והם יצרו מוזיקה ביחד שתמכור כמו האומנים המובילים בעולם, אבל הם עצמם לעולם לא יפגשו. הרעיון הזה שאתה יכול ליצור מוזיקה עם כל אחד בעולם – הוא סנסציוני."

Fuck The Volcano!

אבל כתיבת מוזיקה והקלטות לחוד, והופעות לחוד – Aborted היא מפלצת הופעות. סיבוב ההופעות שלהם כלהקה ראשית ביחד עם The Red Chord האמריקאית ו-Rotten Sound הפינית היה אמור לסמן את תחילת התקופה החדשה עבורם. ההרכב כולו התכנס בהולנד בבניין שכל כולו חדרי חזרות מושכרים במחיר מגוחך של 20 יורו לחודש, והחבורה החלה לעבוד על הסט. "השיר הראשון שניגנו היה Meticulous Invagination – אולי השיר הכי מזוהה עם Aborted עד היום, ונכון היו בעיות – לא ניגנו מושלם על הפעם הראשונה – אבל בחיי, אני הופתעתי לטובה. אם תוך חזרה אחת ביחד נשמענו ככה, וזה חזרה שאנשים רואים בה אחד את השני בפעם הראשונה בחיים שלהם, אז תוך כמה חזרות נוספות הכול תקתק כבר. הבעיות התחילו עם התפרצות הר הגעש."

כזכור, באפריל 2010 התפרץ הר הגעש באיסלנד וכיסה את שמי אירופה באפר. בעקבות כך בוטלה טיסתה של The Red Chord לאירופה – ולמרות שבהתחלה הייתה תקווה שהם יצטרפו במועד מאוחר יותר, נמלי התעופה חשבו אחרת. "אני מאד התאכזבתי שלא יצא לי להפגש עם The Red Chord. אני משוגע על הקריירה שלהם, מ-Fused Together ב-2002, הם פשוט יודעים מה הם עושים – הם ממש הביאו בשורה לעולם הדת' מטאל שעשתה לי את זה. היום יש אלף להקות שמחכות אותם, אבל הם עצמם פשוט פתחו לי את הראש. ממש התאכזבתי שההופעות שלהם איתנו התבטלו – אבל מן המסתבר זה לא פגע במכירת הכרטיסים של סיבוב ההופעות כל כך, אנשים עדיין פקדו את ההופעות בכמות מאד יפה, ובמקומם הבאנו להקה מקומית מכל מקום כדי שתנגן איתנו."

"Sven התעצבן על זה כל כך – הוא שינה את שם סיבוב ההופעות באופן בלתי רשמי מ-Lords Of Grind או משהו כזה ל-Fuck The Volcano Tour. השיא שלו היה בלי ספק ההופעה בפסטיבל Neurotic Death Fest בהולנד. מקום שמכיל בערך עשר אלף איש – משהו לא נורמאלי. פעם ראשונה שהייתי באירוע הייתי ביחד עם ג'ונס, סולנה הקודם של Whorecore – כשבאנו לראות – על הדרך בסיבוב ההופעות של Psycroptic, Whorecore, Mayhem, Pro-Pain ו-Cannibal Corpse ב-2006 בזמנו – את הפסטיבל כמאזינים."

"ג'ונס אמר לי אז 'אחי, הבמה הזו תהיה שלנו, חכה ותראה.' וואלה, חיכיתי וזה, הופעתי מול כל האנשים האלה על הבמה המשוגעת הזו, לצד Napalm Death ו-Bolt Thrower ופאקין Carcass עצמם! אני לא מאמין שיצאתי מהמקלחות באזור שמאחורי הקלעים, יצאתי לכיוון שולחן הבופה ואני רואה שם את Barney ו- Shane מ-Napalm Death! אני בא ואומר להם שהם הגיבורים שלי והם היו להקת הגריינדקור הראשונה שלי ושאני משוגע עליהם, כל ההתרגשות הזו! וואו. והקהל, איזה קהל."

לאחר שאנחנו מעלים כמה זכרונות מימים שלא יחזרו עוד, מתחוור לנו לאט-לאט ש-Aborted תופיע לצד Dying Fetus האמריקאית המופתית במהלך הופעות בקיץ, קצת אחרי הביקור שלה פה בארץ בפסטיבל Summer Carnage. התוכניות אח"כ פרועות מאד ולא מסודרות כל כך, אבל יש כיוון. ערן מודה שהמשך העבודה בארץ, עם להקה אינטרנטית בעיקר – לא כל כך בשבילו.

"אני מתכנן להתקדם קצת, להשקיע יותר זמן במוזיקה ובלהקה אחרי התואר. אני יודע שזה צעד גדול, אבל מעבר לעובדה שממש התקרבנו במהלך סיבוב ההופעות, שזה אולי הבדיקה האולטימטיבית לראות אם אדם נועד לעבור איתך משברים ורגעים קשים, אני פשוט לא רואה את עצמי ממשיך מהארץ את הדרך הזו באופן מלא – ואולי אתן ניסיון להתקדמות מוזיקלית באירופה. החיים הובילו אותי עד לפה, חלק מהבחירות שעשיתי, כמו לשבת לבוב מ-In Human Form על הראש שידבר עם הידידה ההיא שלו כדי שהלהקה שלי תחמם את Aborted ועד לכך שהחלטתי לאכול חומוס ופגשתי את Down – וחלק פשוט התגלגלות של הדברים."

המרצה שלו באוניברסיטה, ד"ר אליזבת אופנהיימר, לא מרוצה מזה בכלל. לא מהעובדה שהוא עושה דת' מטאל, אלא מהעובדה שהוא לא ממשיך לתואר שני. "פניתי אליה בתחילת הסמסטר, היא מרצה לפילוסופיה של ימי הביניים. כבר עשיתי איתה קורסים בעבר, ויש לנו חיבור ממש טוב בשיעורים. אני ממש נהנה מההרצאות שלה, והיא כנראה מאד מרוצה מההישגים האקדמאיים שלי. ביקשתי ממנה אשרה מיוחדת להעדר מאמצע הסמסטר בגלל סיבוב ההופעות עם Aborted. היא יודעת שאני מוזיקאי, אבל לא לגמרי בקיאה בתחום הנקודתי בו אני מנגן. לפני שיצאתי לסיבוב ההופעות היא ביקשה ממני את שם הלהקה או לינק לאתר שלנו, כדי שאצלה בבית, איפה שאוהבים רוק, יוכלו לשמוע ולהתרשם."

"אחרי שכנוע ארוך הסכמתי, אבל הפצרתי בה לא לשמוע את זה בעצמה. כשחזרתי מסיבוב ההופעות היא ביקשה לראות אותי אחרי השיעור. אני כל השיעור כססתי ציפורניים ואמרתי לעצמי 'אוי ואבוי, הנה זה מתחיל.' וככה האמת זה התחיל, אבל לקח כיוון מאד-מאד שונה די במהירות. היא שאלה אותי איך אני, אדם כל כך חיובי, יכול להתחבר למוזיקה כל כך שלילית, ואמרתי לה את האמת. מוזיקת מטאל בסופו של דבר לא צריכה להתבסס על אנשים שליליים, כמו שסרטי אימה ופעולה לא צריכים להתבסס עליהם. בסופו של דיון די מעניין הסכמנו שזה סוג של ביטוי של אומנות מודרנית – שלא חייבים להנות ממנה במובן המקובל של המילה, אלא לקבל חוויה מסוימת, וזה בדיוק מה שהחוויה הזו מעבירה."

"מטאל הוא זעזוע, הוא שבירת מוסכמות. בעבר היה מספיק לשבור מוסכמות על כך שבחורות התעלפו אל מול הלהקה הפרועה ההיא, The Beatles. מאז כל דור ודור עולה סף הגירוי, במיוחד מאז שנחשפנו בתקשורת לדברים יותר ויותר מזעזעים, ועל מנת לזעזע צריך להקצין את המדיה הזו – את האומנות הזו. אני לא אומר שמטאל כל מטרתו הוא זעזוע, ההפך – הזעזוע הכלי. המטרה היא האומנות, המוזיקה בסופו של דבר."