פלייליסט מטאליסט – דני אחירון מחבר ישן וחדש
אז הנה הרשימה שלי, וגם היא לא מדויקת ב100% מכיוון שלרוב אני מקשיב לאלבומים שלמים ולא ממש לשירים בודדים, מעבר לזה שיש עוד הרבה דברים טובים שלא עלו לי כרגע ולא זכרתי. אז הנה לכם מדגם מייצג של כל מיני דברים טובים שיצא לי לשמוע בזמן האחרון מכיוונים מוזיקליים שונים, כאלו שלוקטו מהWall שלי בפייסבוק, מהראש המפוצץ ומה IPOD שלי בהרבה אהבה. תהנו.
Soulfly-World Scum
אוטוטו יוצא לו עוד אלבום של Soulfly הרכב השיגועים והניסוים של Max Cavalera האיש והאגדה. לשם שינוי ובניגוד לכל ציפיה או חוסר ציפיה שבאה עם האלבום השמיני במספר. מהשיר שיצא מדובר באחד האלבומים היותר טובים של ההרכב. השיר הבודד שיצא לאינטרנט World Scum נשמע מעולה, זה אותו Cavalera, אבל ההרכב החדש שכולל את הבסיסט לשעבר של Static-X והמתופף לשעבר של Borknagar נשמע הדוק מתמיד והשיר נשמע כמו סערת Extreme Metal שוברת לכל המשפחה. מחכה כבר לאלבום.
Aspid-It Came
להקה נהדרת שהכרתי בזכות הראיון שלי עם David Disanto סולנה של Vektor. להקת ה Thrash הכי טובה שיצאה אי פעם מרוסיה. אומנם יצא להם אלבום אחד, גם הוא בשנת 1992 והוא כמעט ובלתי ניתן להשגה וכל כולו ברוסית חוץ משיר אחד שנקרא Hey You, כך שאני לא מבין מילה ממה שהולך פה, אבל הבלאגן שרץ פה שווה ערך בעיני לרגעים הטובים של Contradiction's Collapse של Meshuggah וברגעים אחרים כמו Voivod או Atheist ו Accuser סופר טכני ומהיר שמי ששומע Thrash Metal ונשאר אדיש כנראה שהייתה לו ילדות עשוקה. כיף אדיר.
NOFX-The Marxist Brothers
אוי לא! להקת פאנק!!!! לא סתם להקת פאנק, אלא אחת מאלו שהחיו את ה Punk Rock בתחילת שנות ה-90' של המאה הקודמת ואחת הלהקות הכי מגניבות שיש. NOFX תמיד היו מכוערים, לא ניגנו מדהים, ולא היו פוליטקלי קורקט. אבל כנגד כל הסיכוים הם נשארו, הפכו לאחת הלהקות הכי מצליחות בארה"ב, לאגדה חיה בסצנת הפאנק ולדמויות חיקוי להרבה להקות. השיר הזה ספציפית עלה לי לראש השבוע, הוא לקוח מEP שלהם בשם Never Trust A Hippie שעל העטיפה מופיע ישו עם בקבוק בירה. ומדבר בגדול, על כמה שהחיים של הדור שלנו מלאים באינטרנט אך ריקים מתוכן.
Spermbirds-You're Not A Punk
אני לא זוכר מי המליץ לי על הלהקה הזאת אבל הדיסק הזה בא לי כמו משב רוח מוזיקלי רענן, אין פה שום דבר מקורי, הם נשמעים כמו עשרות להקות בריטיות ואמריקאיות אחרות אבל ה Spermbirds מצליחים בכל זאת להישמע מעניינים, מרעננים, כועסים ומהנים למרות שהאלבום הזה הוקלט אחרי עידן הזהב של ה Hardcore Punk בתחילת שנות ה-80'. ואני ששומע אותו 25 שנה אחרי יציאתו הוא עדיין בא ממש ממש בטוב. מומלץ לכל חובב Punk Rock באשר הוא.
Slayer-Aggressive Perfector
אני לא הולך להגיד שום מילה על Slayer כי אתם יודעים מי הם, אבל בגלל שזה EP לא הרבה מכירים את כל השירים שפה, ולא כולם מכירים את הגרסה הזאת, המקורית והאיטית שיותר דומה ל Slayer של Show No Mercy מאשר ל Slayer של Reign in Blood. השיר הזה בכלל לא היה ב EP המקורי אלא נכלל באוסף של הלייבל שלהם בזמנו, Metal Blade. הוא בערך השריד האחרון של איך ש Slayer נשמעו בתחילת דרכם ושיר בן ז**ה. אגב – הגרסה המהירה שלו שמופיעה כשיר בונוס במהדורת ה CD של Reign In Blood לא פחות טובה.
Essenza-Dance of Liars
האמת שממש לא עפתי על האלבום הזה, כשסקרתי אותו לא מזמן. העטיפה שלו לא הזמינה כל כך, העובדה שלא היה לי שום מילים להסתכל בהן, או המוזיקה עצמה שהייתה חובבנית במקרה הטוב וגרועה ממש. הלהקה הזאת קיימת כמעט 20 שנה וזה שיר מהאלבום השלישי שלה Devil's Breath שיצא ב 2009. השיר הזה ספציפית הוא שיר Heavy-Speed ממש חמוד עם ריף ניאו קלאסי בהתחלה שאומנם גנוב ממיליון וחצי שירים אחרים אבל כיפי מאוד.
Lamb of God-The Number Six
היישר מהאלבום החדש, הדי מאכזב אם לומר את האמת, שהיווה בשבילי ציפייה לנקודת פתיחה ממש מוצלחת השנה ואיכזב אותי בגדול. אחת מגולות הכותרת של אותו אלבום ושיר שהוא לא ממש LOG קלאסי, אבל עדיין מצוין. המילים הורגות, Randy Blyth מעולם לא נשמע כועס/ממורמר/סובל יותר בחייו והשיר עצמו מדבר עלינו מבקרי המוזיקה..או שאר האנשים שמשקרים לעצמם וכורים את הקבר של עצמם בשקרים, לכלוכים ודיבורים קטנים. בעיני אחת מנקודות האור הבודדות של האלבום הזה, ושיר שלקח לו זמן אך תפס אצלי מקום של כבוד.
Opeth-The Lines in My Hand
האלבום האחרון של Opeth, שיצא בסוף השנה שעברה ונסקר לא מזמן פה באתר, עורר כדרכם של אלבומים חדשים מחלוקת רבה בנוגע לכיוון של הלהקה. חלק האשימו אותה בהתמסחרות טוטאלית, חלק תהו מה לעזאזל עבר ל Mikael Akerfeldt בראש השוודי שלו כשחשב לנסות ולעשות אלבום פרוגרסיב רוק בהשפעת מוזיקת שנות ה-70', וחלק, שאני ביניהם, פשוט השכיל לשתוק, להקשיב ולהנות מכל רגע. אז תאהבו או תשנאו את Heritage, מדובר באחד האלבומים הכי אהובים עלי של Opeth ואומנם הוא לא כל כך מטאלי, אבל הוא אלבום נהדר של רוק עם אוירה וריח של פעם, וכיף גדול.
His Hero Is Gone-The Willing Host
ועוד להקה שהכרתי בזכות ישי ברגר המלך, שאף צויינה בראיון שהיה לא מזמן. עם שם מגניב ודיסקוגרפיה שכללה הרבה EPים ודמואים ואלבום אחד, הלהקה הזו ניגנה Hardcore Crust עם הרבה הרבה אוירה, שלפרקים מזכיר גם Doom Metal ו Black ההרכב אומנם התפרק ב 1999 אבל האלבום הזה והמוזיקה שלהם בכלל השאירה חותם ברור. אני אהבתי מאוד.