פסטיבל Wacken Open Air 2012 – על בוץ, בירה ואש חלק א'

צילום : אביחי לוי
בעקבות המסע שלי לפסטיבל הקודם, ובעיקר עקב Line Up ממש מפתה עבורי כחובב Thrash השנה (למרות הביטול הכואב של Forbbiden ברגע האחרון) החלטתי גם השנה לחסוך כסף, להתכונן היטב ולנסוע לפסטיבל המטאל הגדול בעולם. למרות כל ההכנות האפשריות, אף אחד לא באמת היה מוכן למה שהלך שם השנה, עם מזג אויר שהיה אחד הגרועים בתולדות הפסטיבל וכלל הרבה הרבה גשם עצבני, רוחות ואדמת חימר בוצית שלא הטיבה עם הגשם או איתנו. למרות זאת ההופעות המעולות, ריבוי החברים מישראל ורוח המטאל התגברו מעל לכל והיו לחוויה בלתי נשכחת לטוב ולרע. אשתדל לתאר פה את כל החוויות ואת כל ההופעות שהספקתי לראות וגם את אלו שלא ממש וכמובן את מה שהיה בין לבין שחשוב לא פחות.
28-31 ביולי – הימים שלפני

השנה החלטתי להצטרף לחברי למחנה משנה שעברה, טל ודימה, שועלי Wacken ותיקים שזאת כבר הפעם השישית שלהם בפסטיבל. אליהם הצטרפנו אני וחברנו רן. המטרה הייתה להגיע מוקדם כאשר שנפתחים אזורי המחנה ולהתמקם היטב באזור C, שם מקימים מחנה ראשונים ותופסים מקום עבור חברים אחרים מהארץ. לאחר שהטיסה שלנו הגיעה לורשה בפולין בשבת בבוקר, ויצא לנו להסתובב קצת בורשה עצמה , הגענו להמבורג בשבת בערב ונסענו לבקר את חברנו עופר aka Ratimus, אח של רן והבסיסט של הרכב הבלאק Bartholomeus Night , בעיר Kiel, בה הוא חי עם ארוסתו אליס. Kiel היא אחת מהערים הגדולות בצפון גרמניה ועיר מספנות חשובה. לאחר ערב של שתיה קשה ובילוי קצר ביום שאחרי ב Kiel , כשברקע מזג אויר גשום אך אנחנו משתדלים לשמור על אופטימיות, יצאנו מערבה אל עבר הכפר Wacken.

כשהגענו, חוץ ממזג אויר גשום וקודר, וכפר מקושט לא היתה נוכחות גדולה מדי של אנשים באזור. ההודעות הרשמיות הודיעו על כך ש Camp Omega – המחנה המוקדם שנפתח יומיים לפני אזור המחנה הרשמי לא יתקיים השנה עקב מזג אויר סוער וכשהגענו למשרדים אכן קיבלנו תשובה שאישרה את הסרת המחנה ושעלינו לחפש אזורים אחרים. במקרה שמע אותנו בחוץ בחור ישראלי בשם פועם, שמסר לנו שזה לא נכון, וישנו Camp Omega. לאחר שהסענו אותו לשם התברר שבאמת הבחור הגרמני החביב במשרד מרח אותנו ומיהרנו להיכנס. לאחר שהגענו והתמקמנו, הספקנו בלילה לאכול, לשתות לא מעט ולשחק כדורגל עם שכנים אוסטרים חביבים שלא יודעים את ההבדל בין פס לשפיץ. בבוקר למחרת, לאחר לילה סוער וגשמים שנמשכו אל הצהריים. ובזמן שחלק הלכו אל הכפר לעשות קניות, אני ודימה נשארנו לנהל שיחות עם אחד השכנים האוסטרים, פאנקיסט נחמד שקיעקע SS בין האצבעות מתוך מחשבה שבכך הוא מביע "מחאה" מבלי להבין את המשמעות הניאו נאצית הנלוות. כמובן שבתור בן למשפחת ניצולי שואה דאגתי להזכיר לו ולזרוק כבדרך אגב את העובדה ש הSS וחבריהם חיסלו את כל המשפחה של סבא שלי.לאחר עוד כמה שיחות עם אינטליגנטים אחרים, עוד כמה סופות גשמים ומפגש עם כמה חבר'ה ישראלים, רן, טל ועופר חזרו והתחלנו לבדוק על פני השטח מה מצב המחנות באזור הפסטיבל לאור כל מיני שמועות שהגיעו לאוזנינו. התשובות מהשומרים בשטח ומהגורמים הרשמיים היו מעורפלות ולקראת הצהריים החלטנו פשוט לגשת ולבדוק. לבסוף אחרי שהופננו לשטח מחנה I שזה בערך צעידה של 2 ק"מ יותר אל הפסטיבל, ופגשנו את חברנו BOB המלך שבא עם אחיו Christian וארוסתו, עופר התנדב לרגל באזור C ולהתמקם שם רגלית. לאחר שאישרנו שעופר התמקם טל ניגש עם האוטו שלנו ו BOB והחבר'ה הצטרפו גם כן. וכך, בשעה טובה סיימנו את החלק הראשון של ההכנות לקראת הפסטיבל כשיש לנו מחנה מתפקד באזור C, הכי קרוב יחסית למתחם הראשי.

1.8, יום רביעי – יום אפס

אז היום שלפני תיחלתו הרישמית של הפסטיבל הוא תמיד היום שבו מתחילה תחרות ה Wacken Metal Battle, אותה תחרות שאליה נשלחו Shredhead. קמתי מוקדם ויצאתי עם החבר'ה אל ה Beer Garden על מנת לשבת עם BOB לבירה בשמש, לצעוק קצת Stand up and shout ובעיקר להנות ממזג האויר הנאה שהחל ומילא אותנו אופטימיות זהירה. לאחר מכן ביקרתי במתחם ה PRESS וזכיתי להגיד שלום לקולגה אופיר מסר מ OVMETAL שהגיע גם הוא לפסטיבל ולקולגה לאתר יותם Defiler אבני שגם הגיע למתחם בנסיבות אחרות. כל היום ה W.E.T/Headbanger Stage שהיו צמודים אלינו הרעישו מלהקות ה Metal Battle שניגנו שם. לבסוף, הגיעה שעת הש' – 19:50 בערב תפסתי כמה שיותר חברים, דגל ישראל והרבה מצב רוח קרבי וניגשתי אל עבר ה HEADBANGER STAGE.

SHREDHEAD

אני לא מסתיר את העובדה שהלהקה היא אחת הלהקות האהובות עלי בארץ, ולעניות דעתי הבחירה הטובה ביותר כנציגים לתחרות ובתור מעריץ וחבר כל פעם שהם מופיעה על במה גדולה יותר וכמות הקהל מוכפלת ומשתלשת אני מתרגש מאוד. לכן לראות אותם על הבמה הזו, כשאלפי אנשים מולם העלה לי חיוך גדול על הפנים, לאחר שהתגברתי על ההתרגשות שהפכה לאדרנלין טהור, והרצתי כמה סיבובים בפוגו התחלתי להתייחס להופעה עצמה. הלהקה התכוננה להופעה הזאת במשך הרבה זמן, ניתן לראות את זה בחזרה שצולמה בוידאו למגזין לא מזמן. הם מעולם לא נראו אנרגטיים יותר: יותם הגיטריסט שלא הפסיק לזוז, ההרפתקאות שלו במחוזות Hammercult עשו לנוכחות הבימתית שלו רק טוב, לילו הבסיסט שאירגן מוהוק לכבוד המאורע ולא הפסיק לקפץ באנרגטיות כאילו היה Flea מה RHCP בשנת 1984 וכמובן אהרון הסולן שתמיד מלא באנרגיות ומרוב קפיצות ודילוגים כמעט נפל מהבמה. הבעיה היחידה הייתה בסאונד, שהיה די נוראי ולא באשמת הלהקה – שכן כל ההופעות באוהל היו תלויות בסאונד צ'ק של 5 דקות עקב לו"ז צפוף מאוד של התחרות. בסופו של דבר הלהקה השאירה את חותמה על הקהל ההמום. יש לציין לטובה גם את האחווה הישראלית שחיממה את הלב (במשך רוב ההופעה התנופפו שני דגלי ישראל באויר) ואומנם בסופו של דבר SHREDHEAD לא זכו – אבל השאירו חותם ופירקו את הצורה, לי ולעוד כמה אירופאים המומים שלא זכו לראותם בעבר.

לצפיה בהופעה

2.8 יום חמישי, היום הראשון

דבר ראשון על הבוקר גירדתי את עצמי,והלכתי אל ה Metal Market המפורסם, אחד הסיבות העיקריות לנסיעה שלי. כבר בשעה 9:45 עמדתי מחוץ לאוהל מחכה בקוצר רוח שיפתחו אותו וכשזה קרה פרצתי פנימה. למרות שוטטות נרקומנית של שעתיים והכנות של רשימה שהבאתי מהארץ ואיתה הצקתי גם לחלק מהמוכרים. לא משנה כמה הכנתי את עצמי עדיין איבדתי את עצמי בים התקליטים-דיסקים-Merch שרץ שם. בערך ב 12 , עם כאב ראש עצבני + כמה תקליטים, משכתי את עצמי לשאוף קצת אויר. מזג האויר הטוב שהיה אתמול התחלף חזרה לגשם מציק ואני חזרתי לבדוק מי נמצא במתחם ה PRESS ולנסות ולהתעדכן בעולם החיצוני עם מעט אינטרנט. במתחם פגשתי את חברי Shredhead ו Hammercult והחלפנו חוויות תו"כ שתיית בירה בשמש. סביבות שעה 17:00 התחלתי לנוע לכיוון הבמות הגדולות שנפתחו באותו יום אל עבר ההופעה הרשמית הראשונה שלי בפסטיבל.

JIM BREUER

אחד הדברים שהכי ביעסו אותי בוואקן של שנה שעברה זה העבודה שזכיתי להכיר את הקומיקאי הגאון הזה רק אחרי הפסטיבל. למי שלא מכיר – מדובר בקומיקאי שגדל על מטאל, ופיתח מופע סטנדאפ בהשראת אלילי רוק ו Metal עליהם גדל, כשהוא עושה חיקוים די מדויקים של Ozzy, Metallica , AC/DC ועוד. השנה הוא גם זכה להופיע על הבמה המרכזית ולהיות אחד מהמופעים הפותחים של הפסטיבל. אז האם ההומור שעובד בYOUTUBE מצחיק גם בהופעה חיה? בפירוש כן. BREUER עשה לנו את החיקוים הרגילים, כולל ה OOOO וה YEAH! של James Hatfield, ואף עשה קטע שלא ראיתי בעבר שבו הוא מתאר את החוויה של ביקור בהופעה של Slayer עם אשתו. בהמשך המופע הוא שר שיר מקורי על חזרה הביתה שיכור כשאתה ילד וריבים עם אמא ב 4 בבוקר, וקינח בשיר הילדים Bingo עם "הופעות אורח" של Rob Halford, Ozzy, Brian Johnson וכמובן James Hatfield. הופעה מהנה מאוד והרבה צחוק בריא, מי שלא אהב את Breuer קודם לא היה אוהב אותו בגלל המופע הזה וגם ההומור, שהוא נחמד מאוד. קצת חזר על עצמו לעתים בקטע מציק. ובכל זאת, היה כיף מאוד.

לצפיה בהופעה

Sepultura

כשראיתי את ה Line Up השנה קצת הרמתי גבה לגבי הנוכחות של הלהקה בפסטיבל. ביחוד אחרי ששנה שעברה הם הופיעו גם כן. אז הפעם, מדובר בהופעה די שונה, בפורמט מעניין שכלל מעגל מתופפים סביב הלהקה. הפורמט הוכיח את עצמו כמוצלח מאוד והקהל קיבל באהבה את החומר במתכונת המשודרגת. הבעיה העיקרית הייתה הסט, שכן נוגנו בערך 3 שירים מההרכב של פעם והרבה מאוד שירים מהאלבום האחרון. אפילו שירים מתקופתו של Derrick Green מלפני 15 שנה דוגמת Choke או Against לא נוגנו. בעיה נוספת הייתה שעקב הנוכחות הסופר מפוצצת של הרכש האחרון בלהקה, הטאלנט Eloy Casagrande, ילד ברזילאי בן 21 עם נוכחות אלימה, מהירה וכובשת על סט התופים, שאר הלהקה ואפילו מעגל המתופפים די נבלעו ונותרו מסביב קצת נבלעים על הבמה ובצליל. מה שכן נוגן היה מהנה מאוד, וגם הקאבר לשיר Firestarter של להקת The Prodigy מהאלבום האחרון של הלהקה עבד מצוין בפורמט הזה והיה מלהיב מאוד. למרות שההופעה הייתה נהדרת יצאתי בהרגשה שאומנם ראיתי מופע נהדר, אבל כל קשר בין זה לבין להקת Sepultura שאני מכיר, הוא מקרי בהחלט.

לצפיה בהופעה
להאזנה ללהקה ב Musix

Hammercult

השנה היו לנו שתי נציגויות ישראליות, כשיום אחרי SHREDHEAD, בבמה הצמודה אליהם הופיעו הרכב העל Hammercult שזכה בתחרות בשנה שעברה. למרות סט קצר ביותר ובהתאם לגישה הכללית הלהקה לא לקחה שבוים. לאחר הצגה קצרה הם פרצו עם המפצח Black Horseman, המשיכו משם ל Diabolic Overkill ו We Are Hammercult כשבאמצע הפציע Above the Ruins מהאלבום החדש אם זכרוני אינו מטעני. בקהל ניתן היה לראות מגוון רחב של ישראלים כולל אנשים שהלהקה בכל יום אחר לא הייתה מעניינת אותם. מבחינת ההופעה כולם השתוללו כהרגלם, הסאונד הטיפה לא מחמיא ממש לא שינה דבר להרכב, שבא לשבור ואכן שבר, כשיקיר מנצח מעל האוהל המלא בגרסה האנגלית של "בואו נשבור את המקום המ***ן הזה!". חלק מהקהל לא התרשם אבל את הלהקה זה לא עניין, הם באו, שברו והלכו הביתה עם חיוך של מנצחים ומבטים משתאים מצד אלפי האנשים במקום וכל עובר אורח אחר שנקלע למטאל השובר שלהם.

לצפיה בהופעה

3.8 יום שישי, היום השני

לצערי לא הספקתי לראות את UNEARTH ו VOLBEAT עקב השתכרות לא מתכוננת, אבל לא הייתי מוטרד מזה כי ציפו לי יומיים עמוסים. התנגשות ראשונה בפסטיבל באה בין ההופעות של Warbringer לבין Sacred Reich שתי להקות אהובות. הפתרון בא להפתעתי בצורה די פשוטה – כי מהר מאוד יצאתי מההופעה של Warbringer, להרגשתי משהו ממש לא עבד שם ולמרות שזה נשמע ממש כמו באלבום זה הרגיש ריק מנוכחות בימתית, קסם או עניין והיה מכני לחלוטין עבורי ולא מהנה בעליל. לכן עוד באמצע השיר השני אני ודימה ברחנו משם (בליווי הולנדית הזויה שנצמדה אלינו כל הבוקר מבלי להוציא מילה והשתכרה איתנו לילה קודם לכן, נו מילא)

לצפיה בהופעה

Sacred Reich

למען האמת מעולם לא הייתי מעריץ גדול של הלהקה. כמו כולם גם אני שמעתי את The American Way וקצת את Surf Nicargua אבל באמת שלא היה לי עניין גדול בהם מעבר לזה. שמענו אותם מרחוק כשהגענו למתחם הראשי והמשכתי והתקרבתי כדי לראות יותר. על הבמה ראיתי את הסולן/בסיסט Phil Rind, שהאמת לא נראה מרשים במיוחד, אבל משהו בכנות של הלהקה על הבמה קנה אותי לחלוטין. זה ממש לא היה מהיר כמו Warbringer שבהשאווה אליהם הם היו די קשישים ועייפים, אבל המוזיקה הייתה הרבה יותר עוצמתית ומלאה. אולי זה קשור בעבודה שחוזקם של SR מעולם לא היה בצד החזותי אלא יותר במימד הטקסטואלי ובאמירה הנוקבת שהייתה להם בתור אחד מלהקות הThrash היותר חריפות שהיו אז. מעבר לזה היה משהו נורא צנוע ונחמד בהופעה של Rind, שהתבדח כל הזמן. אם זה כשיצא נגד ה Wall of Death ואף הגדיל ושר את Circle of Life ממלך האריות של דיסני ואיים עלינו שכשלנו יהיו ילדים גם אנחנו נשיר את זה ואם זה בקריאות התודה הכנות שלו שאנחנו עדיין תומכים בהם, גם אחרי שהרבה שנים שהם לא היו פעילים ולא הוציאו אלבום חדש מזה 15 שנה. הם סיימו את ההופעה בCover העוצמתי שלהם ל War Pigs של Black Sabbath ובהחלט השאירו עבורי טעם של עוד והוכחה ניצחת שכשהמוזיקה טובה השאר ממש לא משנה.

לצפיה בהופעה

לאחר שהסתיימה ההופעה חיכיתי עם רבים מחברי לחזות באיחוד המדובר של ההרכב האגדי Sanctuary אבל לצערי כל התחזיות הפסימיות שלי התממשו כשההרכב עלה לנגן וזה פשוט לא היה זה. ההכרות שלי עם Warrel Dane היא מNevermore בעיקר ולמרות זאת לא היה קשה להבחין שההרכב נשמע נוראי. מאיפה להתחיל? Dane שלא עמד בסטנדרטים של עצמו? ההרכב שנראה רחוק אחד מהשני כאילו הם נמצאים על במה בגודל איצטדיון? המוזיקה שפשוט לא ישבה? זה קצת השתפר בהמשך ממה ששמעתי מרחוק אבל אני אישית ברחתי משם אחרי שיר וחצי, כי זה היה פשוט רע. צר לי על Dane שלא מצליח לתפקד כסולן בשום הרכב שבו הוא נמצא‬, אבל להישאר ולהמשיך לצפות הרגיש כמו אסון שקורה לך מול העיניים.

לצפיה בהופעה
להאזנה ללהקה ב Musix

אכלתי משהו וחזרתי למחנה שלנו, ממש בזמן לשים את יריעת הניילון על האוהל כי בחוץ התרחשה סופה מטורפת של גשמים ורוחות. מיהרתי להחזיק את הפרגולה שלנו מליפול ביחד עם חברי, אבל שמתי לב שאני חייב לעוף להופעה הבאה שלי. ו בריצה בגשם טסתי על עבר ה HEADBANGER STAGE

לחלק ב' של הסקירה
לאתר הפסטיבל