שורשים ודרכים באירופה – סיבוב הופעות אירופאי Yossi Sassi Band
So you, thought you, might like to… go to the show?
אמר רבי רוג'ר ווטרס פעם, לפני שהוא חזר בשאלה.
סיבובי הופעות בחו"ל ('טורים' בלעז לעברית) הם חלק מהשגרה שלי כבר שני עשורים לפחות. זה חלק בלתי נפרד ממחזור החיים של כל הרכב מוצלח, או בדרך להיות כזה. נתבקשתי לכתוב כמה מילים על סיבוב ההופעות האירופאי האחרון של 'יוסי סאסי בנד', שתמך בהוצאת האלבום החדש שלנו, 'Roots and Roads'. למי שעדיין לא שמע את האלבום האחרון – חבל, יש לך אוזניים יפות:) אתם מוזמנים להיתקל בו בכל מקום אפשרי – באתר הרשמי , יוטיוב, בנדקמפ, סאונדקלאוד, ספוטיפיי, אייטיונז וכו'.
כתבתי בעבר כאן על הטור של ההרכב עם מרטי פרידמן (גיטריסט מגדת' האגדי וחבר טוב) וסטפן פורטה (גיטריסט Adagio). היו עוד טורים בין לבין, אבל הפעם הזו היתה מיוחדת! היה בה את… כח הזלוטאק!!!
מיהו זלוטאק, ובמה כוחו? אסביר בהמשך.
אז אחרי כמעט 20 הופעות באיזה חודשיים (כולל בארץ ופסטיבלים נוספים בחו"ל), בהן חגגנו את מיטב ימי הקיץ ומועדי תשרי בחו"ל (ראש השנה, כיפור), מעריצים הכינו לנו מתנות מטורפות (כגון ממתקים עם עטיפות האלבומים שלנו) וציור קריקטורה-סטירית ענק(!) שהוגש לי בפולין על הבמה בסופה הופעות הדליין בפסטיבל sold out – אפשר לאמר שטוב לנדוד, אבל לא רע לחזור. ויש לאן. משפחה, חומוס שווה, אירוח על הבמה עם החברים מ- Moonspell (שכמעט התפספס עם לו"ז ההופעות) ו..זמן לכתוב את המילים הללו:)
זה הטור הראשון שלנו עם ספיר ג'יי פוקס, הזמרת המהוללת שלנו, שחרשה איתנו לא מעט במות בארץ טרם צאתה להופעות שלנו יחד בחו"ל. בטור הקודם היינו עם מריאנג'לה דמורטס (טריסטניה, מונספל), אחות יקרה וזמרת מופלאה לא פחות. ספיר הרגישה והתנהגה כמו דג במים, לא להאמין שזה היה טור ראשון שלה. מרשים. יחד עם אור לוביאניקר האימתני על הבס, בן עזר הסופר-מוכשר על גיטרת 7 מיתרים, שי יפרח אלוף הקצב על התופים ורועי פרידמן "התמנון הים תיכוני" על כלי ההקשה, קירבנו לבבות ערב-ערב, והדמנו איך גורמים למוזיקה אקלקטית כל כך להישמע אחידה ומחוברת – אוריינטל פרוג-רוק\מטאל שמייצג בכבוד את ארצנו. מלווים בטל חרובי על ניהול הבמה (כמעט היחיד שנוגע לי למטה בבוזוקיטרה), אריה ארנוביץ' על הסאונד (סוג-של קופי פייסט שלי, אח תאום) ורעיה קוסובסקי על הניהול והתעלול, לא היתה אפשרות למשהו אחר חוץ מערב מוצלח, כל יום ביומו.
התברכנו בטור האחרון גם בלהקה פותחת ספרדית חמודה ממש, חבר'ה מקסימים אחד-אחת, כולם ממדריד (אולה!). להקה בשם Sechem, המנגנת אוריינטל מטאל עם השפעות מצריות משהו. הקאבר שלהם ל walk like an Egyptian גרם לרבים לזוז ללא שליטה כל ערב לקראת מועד חילוף ההרכבים על הבמה. שניים מחברי הלהקה (כולל מרתה המייסדת, המנגנת על חליל מוזר עם נטייה חדה לכיוון הפה) הם ארכיאולוגים, תואר שני וכאלה, לא צחוק. אוספים מאובנים ומבלים חודשים בהריסות היסטוריות. די מרתק. באופן טבעי התחברנו – חפירות במזרח תיכון ומטאל אוריינטלי הם נושאים שאני בקיא בהם (במיוחד בתחום החפירות – אני אבא ל 3 בנות, אז.. )
אבל… בואו נפתח את זה.
המסעות הללו מצטיירים לעיתים כרוקנרול 24 שעות ביממה, רק מנגנים ומנגנים ומנגנים.. אבל אם יש משהו שאפשר לאמר עליהם בוודאות, זה שהאמת פחות "זוהרת" – טורים בחו"ל הם 90% לוגיסטיקה, 10% זמן מוזיקה. כלאמר רוב הזמן עובר בנסיעות, שינה, אוכל. אתה ישן יחסית המון, נוסע ה-מ-ו-ן (10 שעות ויותר לפעמים ביממה אחת), ואוכל בכל רגע אפשרי. המופע בסוף כל יום הוא ה"טקס" אליו הכל מתנקז. שלא תבינו לא נכון – זה שווה הכל. אבל רוב היום לא 'מוזיקלי' במיוחד. מה שכן יש זה הרבה רגעים חברתיים, כיפיים ומאתגרים בו זמנית. הרגעים הכי מצחיקים והכי מעולים שקרו נולדו בטורים ארוכים. אך גם הקונפליקטים הכי עמוקים והמריבות שפותחות שסעים לא קלים נוצרו, גם הם, על אותו מצע חברתי לוהט, של סיר לחץ אנושי כלוא באוטובוס דחוס, שנוסע לאנשהו ללא הרף.
לשמחתי, עם ההרכב הנוכחי המלווה אותי מזה 5 שנים, הסיטואציות החברתיות ברובן המכריע הן סופר כיפיות. זו תוצאה שבאה מבחירה מודעת: זה קודם האדם ואח"כ הנגינה. אני משתדל מאוד שהאנשים שיקיפו אותי יהיו "גוד וייב", מעלי מוראל ולא מורידי מצברוח, מפזרי אנרגיות ולא זוללי אנרגיות. אם מדובר באדם שלא נעים לטייל איתו ולהסתדר איתו בכלליות, לא מעניין אותי כמה טוב הוא מנגן. העולם מלא בנגנים מעולים, אבל מצומצם מאוד במלאי המוזיקאים הנפלאים שכיף להתעורר לצידם בבוקר (מממ.. המשפט האחרון יצא קצת מוזר. למרי זוגתי – הבנת מה רציתי לאמר, נכון??!)
אז… לשאלה שמנקרת בראשכם כבר 5 דקות: מיהו זלוטאק??!
ובכן – משום מה, אנחנו נהיים די פופולריים בפולין. באנלוגיה לימי אורפנד לנד העליזים, אפשר לאמר שזה נהיה ה"טורקיה" שלנו 🙂 ברצינות, הופענו שם 3 פעמיים בפחות משנה, כולל ערים לא מוכרות, מתוכם שני פסטיבלים והדליינר סולד אאוט אחד, הופעה במועדון *הכי* שווה בוורשה וכו'. הפולנים הם עם מקסים ביותר, מתאהבים בהם בקלות. הם מרעיפים עלינו אהבה, הערכה גדולה למוזיקה שאנו מנגנים ומאכלים מכל טוב. כיף להרגיש את זה (שוב). המטבע המקומי הוא זלוטי, וכאן נכנס הסיפור האישי – אור לוביאניקר הבסיסט שלנו, צולם בסופו של פסטיבל בטרנובז'ג כשהוא מניף ידו לקהל שבדיוק זרק לעברו זרי פרחים. מכאן לשם, התמונה נראית ממש כמו מנהיג שפונה לקהל שלו מתוך עמדה של כח, ולא כמו בסיסט ביישן בסוף של ערב מוזיקלי חם ומגניב. אז.. זלוטי.. מנהיג.. קבלו את: "זלוטאק"! המנהיג שיביא שינוי. one bass at a time 🙂 זה הביבי החדש, אני אומר לכם. רק זלוטאק יביא שלום. או יעשה שלום, לכל הפחות. כי הנפנוף שלו ממש מרשים.
מה עכשיו? מבחינתי, המשך הפקת אלבום במוזמביק, אפריקה (קראתם נכון), תחילת עבודה על מוזיקה לסרט הוליוודי, הרצאות שונות, כתיבת קורס מעשי למוזיקאיים בעידן הדיגיטלי ועוד. וכמובן – להמשיך להופיע ולנגן את המוזיקה שלנו לכווווולם.
לסיכום, הנה הטיפ שלי אליכם, בעיקר למוזיקאים שביניכם אבל בהחלט לא רק: תנגנו (או תבחרו לבלות זמן) רק עם אנשים שכיף לכם איתם. כי אם תצליחו יום אחד, ותעשו הרבה הופעות ונסיעות משותפות, זמן הבמה הוא לא בהכרח הזמן הכי חשוב שתעבירו יחד.
נתראה ב 11.11.16 בערב החשיפה של Tune In TLV במועדון "פפאיתו" ו- 5.1.17 בפסטיבל DH 2017 ב"אזור"!