תכננתי לכתוב על מטאליקה.
נשבע לכם, אם תשאלו אותי בכל שעה ובכל מצב – "היי ירון, מי הלהקה שאתה הכי אוהב בעולם?" כנראה שאענה שמטאליקה היא הלהקה הזוכה.
אבל לאחרונה אני מתחיל לחשוב ביני לבין עצמי על פוליאמוריה מוזיקלית, הרגשת הבגידה מחלחלת בי בכל פעם שעולה לי המחשבה הזו, אבל הגיע היום שבו אני חייב להפסיק אשם ולהודות, יש לי שתי אהבות מטאליות גדולות ו In Flames מתייצבת בגאון ליד אהבתי הראשונה.

אני לא זוכר בדיוק מתי התחיל הרומן שלי עם "בלהבות" – אני כן זוכר שCome Clarity היה השיר שתמיד הכרתי בלי להכיר, בלי לחבר פרצוף לסאונד, סטוץ להיטי אקראי.
עד שערב אחד, במסיבת מטאל אקראית החלטתי לשזם את השיר, הבנתי מי הגברת העומדת מאחורי השיר הזה וניסיתי לשמוע פה ושם שירים.
אבל עדיין, לא נתפסתי ברשת הבוערת שלהם. עד לאותו יום גורלי שבו נחת באמתחתי האלבום השנוא על כולכם – Siren Charms ביחד עם עוד כמה וכמה אלבומים אחרים שיצאו באותה השנה, חבר טוב החליט שאני צריך לשמוע כל מני דברים ופשוט הפיל עלי ערמה של אלבומים.
פה נפלתי, ונפלתי חזק.

התחלתי לשמוע את האלבומים בסדר הפוך, מהחדש לישן, חרשתי את Sound Of A Playground Fading ואת A Sense Of Purpose, המשכתי ל Soundtrack To Your Escape ומשם היישר אל Reroute To Remain.
ניסיתי לשבור עוד אחורה, אבל היה לי מעצור בעניין הזה. עפתי על Lunar Strain, אבל פחות על כל מה שעמד באמצע ופשוט חזרתי כל הזמן אל האלבומים המודרניים יותר.
אני מודה, חלפו להם כמה שנים עד שהצלחתי לשבת ולהאביס את עצמי בדיסקוגרפיה המפוארת שלהם.
ומאז? מאז כל אלבום שמשחררת הלהקה הוא חגיגה אמיתית בשבילי, לא התאכזבתי משום ריליס שלהם, אני יושב מול הפטיפון, או הספוטיפיי – ופשוט סופג אל עצמי את העוצמות שלהם.

למי שלא מכיר את ענקית הדת' השבדית הזו, אז הנה ככה, בקצרה.
In Flames בקעה לאוויר העולם ב1990, מייסד הלהקה והגיטריסט – ג'ספר סטורמבלד הקים את הלהקה כפרויקט צד ללהקת האם שלו באותו הזמן – Ceremonial Oath.
הסולן הראשון שלהם היה בכלל מייקל סטיין, מDark Tranquillity ובאופן כללי, לא מעט מוזיקאים מגת'נברג – עיר האם של הדת' השבדי, לקחו חלק בזמן כזה או אחר בלהקה.
תכל'ס, In Flames הייתה אחת מכמה להקות יחידות סגולה שאחראיות לסאונד הזה שייסד ז'אנר שלם וסאונד ייחודי.

In Flames עברה לא מעט שינויים מוזיקליים מאז ראשית דרכה ועד היום, אבל יש להם סאונד ייחודי, משהו בגרעין המוזיקלי שלהם נשמר.
הגלגול המודרני של הסאונד שלהם מכיל אלמנט ברור מאוד של רגש, קשה יהיה להסביר את זה למי שלא מכיר את השירים או למי שמכור לסאונד הראשוני שלהם, אבל כמות הרגש שהמוזיקה שלהם מעבירה, לצד העוצמות המטאליות שלהם הופכות אותם לאחת מלהקות המטאל הטובות ביותר בעולם, לדעתי לפחות.

שירים נבחרים:

01. In Flames
02. My Sweet Shadow
03. The Jester Race
04. Crawling Through Knives
05. Episode 666
06. Rusted Nail
07. Clayman
08. Here Until Forever
09. Cloud Connected
10. I Am Above