תחת כיפת השמיים – על הלהקות הישראליות ב Progstage 2013
לפני שנה מתחם הלונה-גל בכנרת חווה משהו שהוא לא הכיר. במקום מאות ילדים צורחים וישראלים מנפנפים להם במנגל ריחני, היו אלה למעלה מ 1,000 חובבי מוזיקה שהגיעו לפסטיבל הפרוג מטאל הגדול שידעה ישראל מעולם.
Pain Of Salvation ו The Flower Kings היו המשיכה העיקרית, לצד הרכבים איכותיים אחרים מהארץ ומחו"ל, אבל העיקר הייתה האווירה: בין הופעה להופעה יכלו הנוכחים להשתמש במתקני המים של הלונה גל, הבריכות, בחוף הצמוד, להשתתף במבחר סדנאות, לקנות אוכל ושתייה, וסתם להתפנן בין העצים בשקט של הכנרת.
להופעות נוספו גם כיתות אמן, שאפשרו קשר אינטמי עם המוזיקאים, וכל מי שחזר מהמקום לא הפסיק לשבח את מה שהפך לפסטיבל הפרוג והמטאל Open-Air היחיד שנותר בישראל של היום.
השנה – הפסטיבל מכה שנית. 11 הרכבים, בראשם Haken – שנחשבים כיום לאחת מלהקות הפרוג מטאל הגדולות בעולם, ואיתם Circus Maximus, הרכב פרוג מטאל נרווגי נחשב במיוחד, וגם Ron "Bumblefoot" Thal, הגיטריסט היהודי של Guns N' Roses שהוא גם אמן סולו שהוציא עד היום 7 אלבומי אולפן שמשלבים בין נגינת גיטרה ווירטואוזיות לטירוף של Mr. Bungle.
לצד ההרכבים מחו"ל ישנו השנה יצוג מכובד לא פחות של הרכבים מהארץ שנעים על שלל סקאלות הפרוג, הרוק והמטאל הישראלי שיופיעו השנה ונותנים תצוגת תכלית מרשימה לייצוא המוזיקלי שלנו.
לכבוד המאורע התיישבו עדי כהן ושגב רום וריכזו עבורכם את ההרכבים המקומיים שמשתתפים בפסטיבל השנה כדי שתכירו ותשמעו אותם מבעוד מועד.
עדי כהן
Key of the Moment
לאט ובשקט, לאחר EP ראשון בשנת 2007, הלהקה בניצוחו של עדן רבין (Orphaned Land לשעבר) מכה שנית עם אלבום בכורה חם מהתנור בשם The Switch שהושק לפני כחודש. לאחר תחלופת נגנים נרחבת אבל לגמרי לא מתפשרת, שכן רבין עובד עם נגנים בטופ של הטופ – נמצא ההרכב המנצח. עם איריס שטרנברג על המיקרופון, שהיא לא רק זמרת מנוסה ומורה לפיתוח קול אלא גם מחזיקה בקול עוצמתי ומרשים, יונתן מימון (Right on Time) ואלון טמיר (RnL) – שניהם גיטריסטים שכבר ראו דבר או שניים, ועוד כמה שיתופי פעולה מעניינים על הבמה עם אייל עמיר ורע לבנת (RnL), Key of the Moment מציגים תוצאה מהוקצעת להפליא. הפרויקט הזה מנסה ואף מצליח לשלב בין רוק אלטרנטיבי, ג'אז, מוזיקה קלאסית, מטאל, ועוד מליון סגנונות והוא בעיקר מאוד מאוד מוזיקלי ומעניין כראוי לפרויקט שמעורבים בו יוצאי רימון ושועלי קרבות ותיקים. אם לשפוט מתגובות הקהל שנעו בין השתאות לתדהמה בפסטיבל הקודם, בו סוף סוף שברו שנים של שתיקה – זה אולי הדבר החם הבא שייצא מכאן.
Key Of The Moment – Thanks
Desert
נדמה ש- Desert נמצאת במסלול הנכון עבורה, גם אם זה לא היה המסלול המהיר. מאז 2002 ואחרי שני EP-ים ואלבום בכורה עשוי היטב בשיתוף מיטב האומנים בעולם, הם ממש בימים אלו עובדים על הקלטות האלבום השני באולפן של ארז יוחנן (Amaseffer), טוחנים הופעות בקצב – האחרונה שבהן עם Eluveitie, בעבר גם עם Sabaton – ואפשר לתפוס אותם בכל הופעת מטאל טובה שיש באיזור כי האנשים הטובים האלו חיים, נושמים ואוכלים מטאל לארוחת בוקר. כמעט ואין מטאליסטים בסצינה שלא מכירים לפחות חלק מהם, ולמרות שהם בעלי משפחות, עבודות ומה לא – לעולם לא יפסיקו לרדוף ואף להשיג את החלומות המוזיקליים שלהם במסירות הראויה להערצה. מדובר בפאוור מטאל מאוד תיאטרלי ואפל, הן מבחינת שירה, עליה אחראי Alexey Raymar בעל הנוכחות הבימתית והקול הגדול, אך מבלי לזנוח גיטרות שמנסרות (Sergei Metalheart, וכל מילה נוספת מיותרת). הייחודיות של Desert היא לא רק שהן בין הלהקות המלודיות הראשונות שצצו כאן ועדיין פעילות בז'אנר שגם ככה לא כל כך מתייחסים אליו בארץ – אלא שהם עושים את זה בסטייל אירופאי לחלוטין ויכולים לעמוד בגאווה לצד להקות גדולות בז'אנר. האלבומים המוקפדים, ההופעות התכופות וההגשה הבימתית כולם זועקים איכות של חו"ל, Desert היא להקה שיותר עושה מאשר מדברת, וזה ראוי להערכה.
Desert – Massada Will Never Fall
No Reflection
בניגוד לרוב הלהקות המשתתפות בפסטיבל, No Reflection הם דם יחסית חדש במטאל הישראלי, עם EP אחד בחוץ (זמין להורדה בחינם) וזמן במה לא מועט שכלל השתתפות בתוכניות טלויזיה ורדיו, חימום לעברי לידר והמון התלהבות ואש בעיניים. הם מגדירה את הסגנון שלה כ- "Compressive" – פרוגרסיב מטאל ש"נדחס" לשירים באורך סביר, או במילים אחרות: פרוג לא חופר. הלהקה שקיימת כחמש שנים משלבת גראנג', אלטרנטיב, מטאל ומוזיקה קלאסית וברשימת ההשפעות שלהם ניתן למצוא את Dream Theater לצד Soundgarden ואת Porcupine Tree לצד Disturbed . זו אחת הלהקות שטרם יצא לי לראות בלייב, אך מהחומר שלהם צפו ועלו כמה רעיונות מעניינים, קצב טוב, שילוב לא רע בין סגנונות כמובטח ובאופן כללי – משהו מרענן, חדש ושמצליח שלא לפול לקלישאות, ובביצת הפרוג מטאל שלפעמים מצליח לאכול לעצמו את הראש, זה בהחלט משהו שכדאי לשים לב אליו. קל להתחבר ולאהוב את המוזיקה של No Reflection – אותי הם הצליחו לסקרן מספיק.
No Reflection – Veining Day
Behind the Sun
גם Behind the Sun מנסה ליצור שילוב בין סגנונות, אך הפעם ברמה הבין דורית בנסיון לשלב בין האלתוריות של שנות ה-60, הפרוג רוק של שנות ה-70 והדיסטורשנים של ה-90. ההשפעות שלהם מגוונות וכוללות את Grateful Dead, Alice in Chains, Mastodon ו- Opeth למרות שמבחינה סגנונית הם יותר באיזור הרוק\גראנג'. עם אלבום אחד כבר בחוץ (ניתן לקנות בפורמט דיגיטלי) הלהקה שועטת קדימה מבלי לקחת שבויים. קל להתחבר לחומר, שבנקודות מסוימות בועט ואנרגטי, אבל עדיין עשוי להתחבב גם על כאלה שאינם חובבי מטאל. הסאונד מזכיר את הלהקות של פעם, עם הגיטרות שמובילות והנקיון שאפיין את אותה התקופה, וזאת למרות הלכלוך הגראנג'י, ואם עוצמים עיניים אפשר בקלות להשאב חזרה לתקופה הזאת – מה שמוכיח שלא צריך רעש ובלגן מוזיקלי כדי לתפוס את האוזן. מסתמן ש- Behind the Sun כבר אוספים חומרים לאלבום שני, ובין לבין מופיעים לא מעט, אז יש למה לצפות.
Behind The Sun – Second December
שגב רום
Distorted Harmony
להקת פרוג-מטאל שהוקמה ב-2009, כשפגש הקלידן יואב אפרון במתופף יוגב גבאי, שנתיים אחרי הלחנת השיר הראשון. ב-2011 התייצב הרכב החברים בלהקה, הכולל את הסולן מישה סוחינין, הגיטריסט גיא לנדאו והבסיסט איגי "חלפיניו" כהן. שירי הלהקה משתלבים בעולם הפרוג-מטאל באמצעות הפקה כבדה, תפקידים טכניים וסולואים עם דגש על עבודת קלידים מקורית. לצד זאת, Distorted Harmony נבדלת מחברותיה בהשפעות אלטרנטיביות, המתבטאות בעיקר בשירה, והופכות את ההאזנה לנעימה, מסקרנת וייחודית. בחודש מאי 2012 שוחרר אלבום הבכורה Utopia, המציג את המוזיקה של הלהקה לאחר שנים של ליטוש והכנה. בעקבות צאתו התקיימו הופעות נבחרות ברחבי הארץ, שכללו בין היתר את פסטיבל ProgStage הראשון, הופעות חגיגיות במועדון הבארבי וממש לאחרונה, מופע חימום ל-Neal Morse במועדון הרידינג 3. בימים אלו Distorted Harmony ממשיכה לכתוב את השירים לאלבום הבא, כשקטע ראשון בשם “Misguided” שוחרר כבר בתחילת השנה הזו.
Distorted Harmony – Breathe
Eatliz
להקת רוק אלטרנטיבי/ארט-רוק שהוקמה ב-2001 על ידי הגיטריסט גיא בן-שטרית (לשעבר מ"אינפקציה"), וזכתה לראשונה לפרסום עם הצטרפות הסולנית לי טריפון ב-2005 וגיבוש הרכב קבוע. אלבום הבכורה Violently Delicate, אשר שוחרר ב-2007, הציג את סגנונה הרחב של הלהקה הנע בין שירים שקטים במיוחד, השפעות מעולם הפופ, שירים אמנותיים ותזזיתיים ורוק מכסח. בתקופה זו Eatliz התפרסמה גם בזכות הקליפים לשיריה: “Hey” שזכה בפרס הקולנוען ספייק לי בפסטיבל הסרטים Tribeca המתקיים בניו-יורק, ו-“Attractive” שנבחר לקליפ השנה של ערוץ 24 הישראלי בשנת 2009. ב-2010 שוחרר האלבום השני Teasing Nature, שנטה לכיוון ביקורתי ואפלולי יותר, תוך שהוא שומר על הגיוון והיצירתיות בנגינה ובשירה. מאז הופיעה הלהקה על מגוון במות בחו"ל ובהן פסטיבל Primavera בברצלונה, SXSW בארה"ב, Exit בסרביה ואף סיבוב הופעות בסין. בזירה המקומית, חיממה הלהקה את Porcupine Tree ואת Dweezil Zappa במופע משירי אביו Frank Zappa, והביאה את להקת Consider the Source האמריקאית לשני ביקורים בארץ. לפני כשנה, הגיטריסט עמית ארז (המוכר גם כאמן פולק-רוק עצמאי) והסולנית לי עזבו את הלהקה ונמצאו להם מחליפים. חמושים בגיטריסט עומר הרשמן (מ-Panic Ensemble) והסולנית סיוון אבלסון, חברי הלהקה עמלים בימים אלו על האלבום המלא השלישי.
יוסי סאסי
גיטריסט ואמן סולו, המוכר בעיקר כחבר מייסד וגיטריסט Orphaned Land כבר למעלה מ-20 שנה. אחרי שנים ארוכות בתעשיית ההיי-טק, עבר יוסי לעיסוק בלעדי במוזיקה, ובין היתר החל את העבודה על אלבום הסולו הראשון, Melting Clocks. האלבום שוחרר במרץ 2012 והציג שילוב בין ההשפעות המזרח-תיכוניות המוכרות, וירטואוזיות, בלוז ורגש והשפעות בולטות של ג'אז. כגיטריסט סולו התארח יוסי בהופעתו האחרונה של Marty Friedman בישראל, והשניים יצאו לסיבוב הופעות משותף באירופה, לצד הגיטריסט הצרפתי Stéphan Forté (מ-Adagio). עוד התארחו יוסי וחבריו להרכב בסדנה של המתופף Dave Lombardo (לשעבר מ-Slayer, כיום ב-Philm) שהתקיימה בתל-אביב. כמו כן, לפני מספר חודשים הציג יוסי את ה"בוזוקיטרה" – כלי ייחודי שפיתח עם בונה הגיטרות בנימין מילר, המורכב מגיטרה חשמלית ובוזוקי אקוסטי. הכלי מעשיר את הופעות הסולו שלו בצלילים והרמוניות ייחודיים. כיום מופיע יוסי עם אלבום הבכורה שלו ברחבי הארץ, מארח מוזיקאים ישראלים מן השורה הראשונה ומקדם עם Orphaned Land את האלבום החדש שלהם.
Yossi Sassi – Simple Things
מקהלת הנערות של Love Beach
הרכב רב-משתתפים, המבצע את שיריה של אופרת הרוק בשם זה, שנכתבה על ידי אבשלום אריאל (גיטריסט להקת סא"ל חרדלי). הסיפור עוסק בחופשה של חיילים משוחררים בעיירה הבולגרית בורגס, והמוזיקה בהתאם: אוונגרדית, לא צפויה, אנרגטית וקצבית. בלהקה למעלה מ-10 חברים וכל אחד מהם מביא עמו השפעות והשראות צפויות פחות החל במוזיקת עולם, דרך פאנק ועד מוזיקת גרוב. במהלך השנתיים האחרונות הועלה המופע במועדונים ברחבי תל-אביב, ופסטיבל ProgStage הקרוב הוא הזדמנות מצוינת להכיר אותו ולהתחבר לעלילה!
מקהלת הנערות של לאב ביץ' -1Why!!!
