תעזבו אותי מאופרה, בסדר? – על שירה נשית ואופרה.
בואו נדבר רגע על שירה נשית.
לא, אני לא מדבר על אנג'לה מArch Enemy (לשעבר, בסדר) או על אליסה המחליפה שלה. אני גם לא מדבר על מאשה מArkona ואפילו לא מדבר על ג'יל מ Huntress . אתם יודעים מה, אני אפילו לא מדבר על שרון מ Within Temptation או על Tarja מ Nightwish. תכל'ס, כאן אני צריך לקחת צעד אחורה, אני איתן עד שהן מתחילות לשיר בסגנון אופראי.
לא, בכתבה הזו לא תמצאו הערות מיזוגניות (הערות שמקורן בשנאה לנשים) אין לי התנגדות לנשים במטאל בשום צורה.
מטאל הוא ז'אנר מוזיקלי גברי, אין בזה שום ספק, נכון שלא מעט דברים בחברה שלנו הם גבריים, ככה זה כשאנחנו כוחניים ומשתלטים על כל חלקה טובה. אבל מטאל הוא כזה כי הוא סגנון שכל מאפייניו שאובים מהתפיסה החברתית שלנו של מה זה גבר – חזק, כוחני, רועש ואלים.
לנשים יש מקום אמיתי ומשמעותי במטאל, נשים חזקות, כוחניות רועשות ואלימות במטאל לא חסרות. ותכ'לס, אם יש נשים ששוברות את הדפוס המקובע שלנו לגבי מטאל ולוקחות אותו למקום אחר- "נשי" יותר, זה נהדר. שבירה של הגבולות היא משהו שתורם כמעט לכל תחום בחיים שלנו, אז בטוח שגם במוזיקה שלנו.
אז כשאנחנו מסתכלים על מטאל בכלל, אני מחלק את נשות המטאל שלי לשלוש קבוצות עיקריות:
נשים ששרות "כמו גברים"
גראולריות ונשים ששרות באגרסיביות יוצאת דופן, לא חסרות נשים שכאלה. המקטרגים יגידו שמדובר בנשים שמנסות להשמע כמו גברים ואני אגיד שזה קשקוש. מדובר בנשים ששרות כמו ששרים בכמה מתתי הז'אנרים שהם חלק מהמטאל. מעומק הגרון, נמוך או גבוה. הזכרתי כמה שמות מהדמויות הנשיות המוכרות מהקבוצה הזו, אבל הנה בשבילכם דוגמא למישהי שאני מאוד אוהב שרוקדת על הגבול הזה שבין גראולים מפלצתיים לשירה נשית אגרסיבית:
Otep היא אחת הנשים היותר מגניבות שיצא לי לשמוע, מדובר בבחורה לסבית וצמחונית, היא פעילה בתנועה למען זכויות בעלי חיים. היא כועסת, אוהבת, אגרסיבית ועוצמתית וספגה לא מעט ביקורת על "כתיבה אנטי גברית", היא לא ממש מוטרדת מהביקורת הזו, ובצדק.
נשים ששרות "בקול נשי"
גם המונח "קול נשי" כמו המונח "לשיר כמו גבר" שניהם מונחים שצריכים להיות מונחים בתחתית חבית ההיסטוריה. שירה נשית ושירה גברית במטאל מעורבבת יחד, ואם מישהו מכם יכול להגיד לי שהטונים הגבוהים אליהם מגיעים סולנים כמו ברוס דיקנסון או רוב הלפורד הם תמצית הגבריות. אז אשלח אותכם אל המונח "סריסים" בויקיפדיה.
בכל מקרה, למה לדבר על גברים כשנשים הן הסיבה להתכנסותנו כאן? כאן אנחנו נכנסים לאזור ממוקש בכבדות אז אנסה ללכת בזהירות, תצטרפו אלי. ברור לי שבחרתי קבוצה ענקית של נשים זמרות מסגנונות שונים ומשונים בתוך המטאל, ובתוכן אפשר למצוא כאלה שבוחרות במנייארות שלקוחות בהשאלה מעולם הפופ. אני לא מדבר על השירה כרגע, יותר על התנועות על הבמה ובקליפים, שימוש באיברים חשופים כדי למשוך תשומת לב.
וואו, אני עמוק בשדה המוקשים, תקשיבו, שכל אחת תעשה מה שבא לה, אני האחרון שיגיד למישהי איך להתלבש, להתנהג או לנוע, באמת. אני פשוט מוצא את זה פחות רלוונטי כשמדובר במטאל, בין אם מדובר בגברים שעושים את זה (כל ז'אנר הגלאם ו Hair Metal) ובין אם מדובר בנשים, זה נראה לי מנותק ולא שייך לז'אנר, בעיקר אם זה מגיע במקום הקפדה מוזיקלית ולא בנוסף.
אבל בוא נדבר על הצד האומנותי יותר של העניין, השירה, ברגע שאנחנו לוקחים את השירה לכיוון פחות רצחני מהגראולים קל הרבה יותר להבדיל בין קול של אישה לקול של גבר, נכון שיש קולות קשים יותר לפיצוח, אבל אם נעשה הכלל גסה נגלה שירה עדינה ולעיתים "פופית" יותר (מלשון Pop).
עכשיו, לטעמי האישי סגנונות כאלה פחות קולעים, כמובן שזה לא משהו חד וחותך, אני כן אוהב לשמוע גם חלק מהצדדים הרכים יותר של המטאל. גבריים ונשיים כאחד. ואפילו כתבתי מילים חמות על גירסא ישראלית של הקבוצה הזו – בחורה בשם שירן:
אם אנחנו באזור הישראלי, קחו דוגמא לעוד בת לקבוצת האמצע הזו, אני לא מניח שיצא לכם לשמוע על הפרוייקט השאפתני הזה, הרכב פרוגרסיב ישראלי שהוא הזיה של בחורה אחת. בקטע הזה שומעים אותה בשילוב קולות עם צד השירה הגברי של ההרכב – Henning Basse . קבלו שירה נשית שחוטאת מדי פעם בצרחות, אבל רוב הזמן פשוט נותנת בראש. בניגוד לשירן, עדי כהן לא יכולה להיות מואשמת בשירה פופית או עדינה במיוחד, אבל אין ספק שהשירה שלה היא שירה נשית אופיינית:
נסיים את הקטע הזה בסולנית הרכב ה Heavy Metal העתיק Warlock הלא היא Doro, שמאוחר יותר פיתחה קריירה עצמאית שלקחה אותה לכיוונים קצת פחות מגניבים. היא נעה בין רוק למטאל ויש לה עוצמות ששמורות לכמה מיחידי סגולה בז'אנר. אני שומר לה חסד נעורים בזכות תקופת Warlock:
Warlock – Signs Of Satan
נשים שעושות אופרה
אופרה היא מוזיקה נעלה, בסדר? מדובר בזמרות שעולות או יורדות לגבהים ועומקים מרשימים, לנשים שיכולות להגיע לטונים גבוהים יש יכולות מיתולוגיות לניפוץ קריסטלים וזכוכיות עדינות בזכות הטכניקה המרשימה שלהן.
אחרי שאמרנו את זה, בוא נודה באמת, עוד לא שמעתי קול אופרה אחד במטאל שלא גרם לי לרצות להשתיק אותו תוך פחות מחצי דקה. זו פשוט קקופוניה מפלצתית. אני מתנצל על השימוש במילה הפלצנית הזו, אבל התרגום העברי שלה "צורמני" לא מעביר את המסר בצורה חדה מספיק. זו זוועת עולם, במקרים הקשים יותר מדובר בשירה אופראית מלאה על סאונד מטאל נפלא, בחיים שלי לא שמעתי שני צלילים שכל כך לא מתחברים יחדיו, אני מוכן לסבול ביצועים מחרידים של מטאל מערות או גריינדקור למיניהם ולא לשמוע את המטאל שלי מחולל באופרה, כמו פה למשל: (אל תקליקו, זה נורא!)
או זה:
גם בארצנו קמו כמה להקות שהולכות על הקטע הזה, אבל עשיתי לעצמי חוק שאני לא מטנף על הרכבים ישראליים בכתבה הזו, יש מספיק זוועות בחו"ל.
אם נחפש מקרים קצת יותר קלים של אופרה שהורסת שיר, יש פה דוגמא קלאסית. Nightwish הוא הרכב מטאל שנמצא בצד הקליל יותר של המטאל. כשהסולנית שלהם לשעבר, אישה בעלת קול סופרנו שמסוגלת לעבוד על טווח של שלוש אוקטבות שרה את "פאנטום האופרה". שיר ממחזה זמר קלאסי שזוכה כאן לביצוע מטאלי, אני אמנם לא רוצה לגרום לעצמי לחרשות מיידית, אבל אני בהחלט נהנה הרבה יותר מהצד הגברי בשיר והייתי שמח לוותר על השיר שלה ולהחליפה בשירה לא אופראית.
ולא, לא בגלל שהוא גבר, אלא כי השירה שלו נכונה יותר על הסאונד המטאלי:
Nightwish – The Phantom Of The Opera
לסיום,חשוב לי להדגיש שזה לא איזשהו קבעון ז'אנרי.
אני באמת חושב שאני אחד האנשים שיותר זורמים על סגנונות מטאלים, לא מדובר פה על איזה נסיון להיות "טרו".אני אוהב מטאלקור, דת'קור, ת'ראש ודת', קצת דום, הארדקור, פאנק ואת כל שאר בני הכלאיים שלהם, לא מטורף על בלאק וגריינד אבל יכול לשמוע מדי אם אני נופל על משהו טוב. אבל כל מה שקשור באופרה נשית ומטאל פשוט עושה לי חשק לשבור את הכלי שמנגן את הזוועה הזו.
ואני באמת לא מבין את מי שנהנה מהזוועה הזו, בין אם מדובר באנשים שמקשיבים למוזיקה הזו, או לאלו שמייצרים אותה.
