תקשורת הינה סוג של ביטוי לקהל של המונים. ניתן לאפיין אותה ב-2 מישורים עיקריים:
לתקשורת בימינו יש השפעה על החלטות פוליטיות המתקבלות בבתי המחוקקים ברחבי העולם או בקיצור "להכתיב את העניינים". לא מעט פוליטיקאים ואנשי עסקים נתבעו לדין על דברים שאמרו בטלויזיה והרדיו או בעיתונות הכתובה ולא מעט פעמים החלו מהומות שבגינן נהרגו אנשים בעקבות התבטאויות מסויימות.

את היכולת לפרסם בפומבי כל דבר או בקיצור "כח שיווקי" של התקשורת, כולנו מכירים. הרי רובינו ניזונים ממותגי ביגוד ומזון שמפורסמים בטלויזיה ובעיתונות.

בשנת 91 צירפה רשת ה-MTV לשורותיה כתבת צעירה של מגזין הרוק הכבד Metal Hammer על מנת שתיצור מספר פרקים של תוכנית קונספט העוסקת בתחום המוזיקלי של המטאל. עם סיום הפרוייקט ובעקבות הרייטינג הרב שהשיגה החליטה רשת MTV להפוך את העניין לתוכנית שבועית קבועה והציעה למנחה הצעירה להפיק ולהגיש אותה. Headbangers Ball היתה לתוכנית המטאל היחידה שהציבה לה מטרה אחת והיא לקדם את תרבות המטאל. המנחה הצעירה היא לא אחרת מאשר Vanessa Warwick, הבחורה שלמעשה בלעדיה היה ספק אם הייתם מכירים להקות כמו Sepultura ,Machine Head ולהקות נוספות אותן טיפחה והעצימה במו ידיה.

אם דיברנו בראשית הכתבה על תקשורת שמכתיבה את העניינים הרי שכאן ניתן למצוא את אחת הדוגמאות הבולטות לכך. דורות שלמים של מטאל חונכו על ברכיה של התוכנית שבמהלך 9 שנות פעילותה דחפה את חברות התקליטים לצלם קליפים ללהקותיהן ועל ידי כך לחדור לתודעה של מליוני מעריצים ברחבי העולם, כי איך אומרים? טוב מראה עיניים מאלף צלילים… כל מה שהושמע באותה תקופה במועדוני המטאל נבע מהתוכנית הזאת. כל קליפ הפך ללהיט וגרם לכלל הציבור להכיר ולרכוש את אלבומי הלהקות.

בשנים ההן עסקני המטאל המקומיים ראו כי טוב הדבר והחלו שידורי מטאל בגלי צהל וברשת ג', כמובן שהכל בשעות הלילה כי ככה אף אדם "נורמלי" לא יאלץ לסבול מזה וגם כי תודו שמטאל בלילה זה מתאים מבחינת האווירה. בכל יום חמישי בלילה קהילת המטאל היתה נדבקת לרדיו ומאזינה לאותן להקות שה-MTV הכתיב לנו ואוליי במקרה יושמעו שירים של להקות המטאל המקומיות שהצליחו להכניס בקומבינה איזשהו דמו רעוע לשידור.

בשנים ההן עיתונות המטאל הכתובה שיגשגה גם היא ומגזינים כמו Metal Hammer ,Terroriser ונוספים פשוט פרחו מבחינת תפוצה מאחר ורשת האינטרנט על שלל מגזיני הרשת עוד לא ממש היתה קיימת ומבחינה עסקית זה היה המקום הכמעט יחיד שבו יצרני ביגוד, תכשיטי מטאל וחברות התקליטים יכלו לפרסם את מוצריהן.

על אף שתוכנית ה-Headbangers Ball חזרה למסכים לאחר 7 שנות שתיקה היא עדיין לא תקעה יתד ממשי ובל נשכח שבימינו צריכת המטאל העיקרית מתבצעת באמצעות האינטרנט מה שמפריע לתוכנית הטלויזיה להפוך למונופול של ממש.. כמו אז.. מגזיני המטאל הגדולים עדיין קיימים אך לבטח ספגו מהלומה קשה אף הם מרשת האינטרנט בה הכל זמין יותר ומתעדכן בתדירות גבוהה יותר. התקשורת במדינת ישראל הקיאה מתוכה כל זכר לקשר שהיה בינה לבין המוזיקה הקיצונית ולכן גם תוכניות רדיו בנושא כבר אין מלבד רצונו הטוב של ג'קי שרגא מרדיו תל אביב לתמוך בזה למרות הכל.

המחסור בתקשורת תומכת מתבטא גם בידע המוזיקלי של הקהל שבמועדונים מזהה פחות ופחות שירים אלא אם זה משהו שהוא שומע בבית או שהוריד במקרה מהאינטרנט. הגוף הגדול שמכתיב את הכל כבר לא קיים. גם להקות מטאל ישראליות ברמה גבוהה לא חסרות בשנים האחרונות אבל מי מדבר על ערוץ מדיה שידחוף? קודם כל התמיכה צריכה לבוא מתקליטני המטאל למיניהם שחייבים להפוך את זה להרגל. הם יכולים להיות הגורם שידחוף הכל קדימה אם רק ישמיעו קצת יותר חומר מקומי. אני בטוח שכל אחד שרוקד ברחבת המטאל מכיר את Systematically Denied של Solitary או למשל את Race Of Lies של Armilos שלא נדבר על שירים של אורפנד לנד, סאלם, איטרנל גריי להבות' ובצפר שחייבים להיות בכל תקלוט. התמיכה התקשורתית בלהקות המקומיות צריכה להתחיל כבר מהשלב הזה.

אין ספק שהמטאל בשנים האחרונות בעלייה מתמדת בכל העולם ורק חילחול שלו לאמצעי התקשורת ישיג לו את החשיפה הדרושה על מנת להתקיים יותר טוב. תנסו לדמיין מה יקרה במידה ותהיה פה תוכנית Headbangers Ball ישראלית…