תש"ע במטאל – 10 הלהקות המבטיחות

הכותרת לא אומרת מספיק בעד עצמה? ובכן, פעם בכמה שנים אנו מחליטים לברור במגזין מטאליסט את 10 הלהקות שנראות לנו המבטיחות ביותר בקרב הלהקות הצעירות המקומיות. איך עושים את זה? פשוט מסתכלים היטב בהופעות המקומיות ועוברים על גיליון עמודי ה-MySpace שיש בפורום המטאל במטאליסט, ומקווים לטוב. מבעד ללא מעט להקות לא מקצועיות ישנן כמה להקות שעושות לא רק טוב בלב, אלא גם באוזן, בנשמה, ובשכל הקודח. החבורה האחראית פה על המגזין הטילה עלי את המשימה לברור 10 להקות צעירות שהכי עשו לי את זה, להשתדל להישאר מגוון ולהשתדל במקביל להישאר אובייקטיבי.

כמובן שלא כל הלהקות שאהבתי נכנסו לרשימה, כי הייתי צריך להוציא רק עשירייה מתוך בערך 150 להקות צעירות – כשהגדרתי האישית ללהקה צעירה היא להקה שקיימת פחות מ-3 שנים ועדיין לא זכתה להוציא הוצאה רשמית כ-EP או אלבום. אז יסלחו לי להקות כגון Capillaries הנהדרת או Corege המופרעת, ששתיהן אחרי הופעות השקה כבר, ובמקביל Vipress או Dreadful Craving, ששתיהן נותנות כל כך חזק בראש, אבל מחזיקות כבר מספיק קילומטרז' של הופעות ושירים מוקלטים בארסנל הניסיון שלהן. טוב, נצלול אל עומק הסקירה. קחו אוויר והרכיבו שנורקל, זה מתחיל.

Smoky Lake
ז'אנר: Stoner Metal
סוגת הסטונר מטאל לא איבדה את הקלח בסצינת המטאל והרוק המקומית. מצחיק הוא הדבר, כי באירופה הז'אנר הזה מקבל התייחסות מועטת בלבד – ורק בדרום ארצות הברית הוא פורח עד אין קץ. מדוע דווקא להקות ישראליות מצליחות להפריח את השממה באמצעות מוזיקת מטאל רוקנ'רולית משובחת, במציאת האיזון העדין הזה בין מה שנחשב רוק של פעם, עם קצת בלוז וקצת גרוב וקצת סטלה, עם מטאל מגניב ומקפיץ? אולי זה משום שבמהותו הסטונר מטאל אינו ז'אנר כועס או עצוב, אלא ז'אנר יחסית שמח, ומה שלהקות מטאל ישראליות לא מסוגלות לספק בפאוור מטאל הן מביאות בסטונר מטאל, כי, מה לעשות, זה יותר מגניב. Smoky Lake מנגנים סטונר מטאל מהול בהמון רוקנ'רול – יש בו קצת פאנק, יש בו קצת גרוב, יש בו קצת הבי מטאל כמו שהוא נועד להיות ויש בו הרבה מצב רוח טוב. הקליפ של הלהקה הוא בין הדברים המצחיקים שנוצרו בארץ, והחבר'ה האלה צריכים לעשות את "Weedbreaker", שיר הדגל שלהם, על במות פסטיבל The Burning Man ולא רק במרתפי באר שבע. יש עתיד.
קישור: לעמוד ה-MySpace של הלהקה

Execution
ז'אנר: Brutal Death Metal
אפשר לומר על החבר'ה מהצד הכי צפוני של ישראל, רמת הגולן, מה שאתם רוצים – שהם לא כל כך יושבים בהופעות, שהם עושים משהו לא מקורי, שהם רק ילדים וזה יעבור להם, או שהם גרים ממש-ממש בחור – יש מצב שכל הדברים האלה נכונים, אבל בהחלט לא מונעים מ-Execution להיות אחת מלהקות הברוטאל דת' מטאל הכי מגניבות שידעה ארצנו. יש להם משהו מספיק מגניב כדי לתת סטירה לכל אלה שנרדמו שם באוגדת המילואים של הגולן, וכשהם נוסעים לחדרי חזרות משהו כמו 50 ק"מ רק כדי לתת בראש אחד לשני, אתה מבין שלחבר'ה האלה יש מסירות למטאל שלהם הרבה מעבר למה שאתה מסוגל להרשות לכיסך הממוצע. מעבר לכך, המוזיקה של Execution, למי שהתרגל למטאל המקומי של 2002 – באה כמו משב רוח נוסטלגי. ככה Lehavoth היו כשהם השתוללו בתקופת הדת' מטאל שלהם, פלוס מינוס. לפני שמישהו בכלל ידע שיהיה משהו כזה שיקרא דת'קור, ומטאלקור היה רק מילה אחרת לדת' מטאל מלודי עם גרוב. Execution עושים את המטאל הברוטאלי שלהם בדיוק כפי שנכתב בספר. כבד, חסר רחמים, ועם שם להקה שנגמר ב-tion – כפי שקבעו אלי הדת' מטאל של אמריקה בתחילת שנות ה-90.
קישור: לעמוד ה-MySpace של הלהקה

Knifed
ז'אנר: Grindcore
זה אולי לא כל כך פייר להכניס לפה את Knifed, כי מדובר בלהקה שהצליחה לפלס לעצמה את הדרך לתודעה של הקהל לפני שאנשים שמעו אפילו תו בודד מהמוזיקה שלה, בעיקר בזכות עבודת יח"צ חזקה מצד גוזלן, האיש מאחורי ההרכב. אבל כיום, מעטים הם האנשים בפורומים של מטאליסט שלא יודעים ש-Knifed הם הדבר הבא בעולם המוזיקה הקיצונית, ורק צריך להמתין גג חצי שנה כדי לקבל מהם כל כך הרבה בראש עד שיכאב לנו, אבל ממש. להבדיל מהמסורות האחרונות לערבב דת'קור עם מטאלקור עם כל מיני הארדקור ודברים אחרים שנגמרים בקור, Knifed עושים גריינדקור בצורה הטהורה שלו – לא מיושן כמו של Napalm Death וממש לא אקספרימנטאלי כמו של מיליון להקות שעוטות את השם הזה שלא בצדק. מצד שני, המוזיקה שלהם ממש לא חסרת השראה כמו של הרכבי גריינדקור משעממים ברמה הבין לאומית כמו See You Next Tuesday או Anal Cunt – שהדבר היחיד שאפשר לומר לזכותם שהם מצחיקים אש – החבר'ה הישראלים הללו עושים את העבודה שלהם ממש נאמנה, ולפי עבודת הסטודיו שלהם, אני משוכנע שבהופעה חיה הם מרביצים ללא רחם.
קישור: לעמוד ה-MySpace של הלהקה

Becometh
ז'אנר: Blackened Death Metal
Becometh היא להקה שלקחה על עצמה, כמעט באופן פיזי, להפוך ל-Behemoth הישראלית. עד כדי כך שחבריה עושים הכול כדי להידמות להם, ואני לא מדבר איתכם רק על קאברים – הם מנגנים את אותו הז'אנר המוזיקלי (ומי שחשב שדת' מטאל שנוטה לבלאק מטאל הוא מנת חזקם הבלעדית של Behemoth טועה, ושוכח את הלהקה המובילה מוזיקלית, לדעתי, בז'אנר, הלא היא God Dethroned) ש-Behemoth ייבאו להמונים באלבומיהם האחרונים, ואף טורחים להעתיק את חזותם הבימתית, מינוס האיפור המצחיק. Becometh מונעים במנוע כריזמטי על הבמה, במופע בימתי אדיר ומסחרר – ומשהו שבאמת כולם חייבים לחזות בו לפני שהם יחליטו להשתכר בפינה. מדובר באור לגויים לכל דבר, וכל מה שהם צריכים קצת זה לשפצר את הנגינה שלהם, כי כאשר תופי הבס רועמים תחת הנחיית הטריגרים, אפשר לשמוע הרבה יותר בקלות כל פאשלה קטנה, וכשההופעה שלך נראית כל כך מקצועית כמו אצל Becometh – זה סתם גורע. להבדיל מ-Execution הגולניים, Becometh לא נהנים מהארשת השלומפרית של "מה שיהיה – יהיה" והפנאן של הדת' מטאל הפלורדיאני. החבר'ה האלה נראים כאילו הם באו להשמיד, ואוי ואבוי למי שיעמוד בדרכם.
קישור: לעמוד ה-MySpace של הלהקה

Pallanex
ז'אנר: Metalcore
הרי לכם עוד להקה שלקחה על עצמה את הארשת המקצועית ביותר שהיא יכולה. Pallanex עושים מוזיקת מטאלקור כאילו נוצרה ממש בשנתיים האחרונות באמריקה, ויהיה לכם ממש קשה להבדיל שמדובר במשהו ישראלי. חברי הלהקה רחוקים מלהתיימר לנגן דברים שאין ביכולתם הטכנית (הגבוהה יחסית ללהקות מטאלקור) לנגן – ומופע הבמה שלהם סוחף ומגניב. רובנו זכינו לראות אותם כאשר הם חיממו את Betzefer בהופעת העשור שלהם, וכולנו יודעים שהם מגיעים מבאר-שבע וקוראים למטאל שלהם Desert Metal על הפן הדרומי והמדברי של הנגב, אבל בסופו של דבר, Pallanex משחקים לפי החוקים הברורים של ז'אנר המטאל המודרני – מוזיקה גרובית ומקפיצה, דיסטורשן מרביץ, ריפים מגניבים וסולן אחד אולטרא-כריזמטי עם קול של אש יוקדת בצרחות ומזמור מלטף בשירה הנקייה. יחסית למישהו עם אסטמה הבחורצ'יק סוחב על הגב שלו שירה בובמסטית לחלוטין וזה פשוט מטורף. מאד כדאי לנסות להספיק לתפוס אותם לפני שמי יודע לאן הם יעלמו כי ללהקות מבאר שבע יש נטייה להעלם בקיבינימט. רק מחמאות לחבר'ה האלה.
קישור: לעמוד ה-MySpace של הלהקה

Betraytor
ז'אנר: Thrash Metal
אם יש להקה שעשתה לי טוב על הלב בחצי שנה האחרונה, זו Betraytor. יש כמה להקות ת'ראש מטאל בארץ, חלקן טובות חלקן לא, ואני ממש לא בטוח איפה החבורה הזו נמצאת, כי לא הספקתי לראות אותה לייב, אבל המצב רוח המשוגע שהיא מביאה לשירים שלה, והמודה הכה נכונה לז'אנר – מקנה לה את זכות הקיום פה גם אם היא הדבר הכי מרושל שאי פעם לקח גיטרה בידיים. בינתיים, השירים בעמוד ה-MySpace של הלהקה באמת מעידים על רישול מסוים, אבל הוא מגובה בכל כך הרבה חן שכל כך תורם לז'אנר, שאין צורך לשים עליו קצוץ. הלהקה הזו מרביצה ת'ראש מטאל עם קצת פאנק וקצת הארדקור וקצת קרוסובר (שזה סוג של רמאות לשים פה גם קרוסובר, כי זה בדיוק מה שבאמצע) אבל נשארת בגישה של ת'ראש מטאל עד הסוף. עם שגיאת כתיב \ תחביר כה צורמת בשם הלהקה, ואולי זה בגלל המודעות הברורה שהייתה להקה בשם Betrayer שכבר סללה את הדרך שלה פה, ועם שירים מגניבים כמו "Thrash Assault" או "Zombie Infantry" – החבר'ה לוקחים בדיוק מה שצריך מהז'אנר ומעלים אותו בכמה מדרגות ממה שהארץ ידעה, בערך מה שהיה חסר לנו פה מאז ומעולם. העובדה שהחבר'ה לא ממש מנגנים בדיוק ביחד כל כך זניחה לעומת החדווה הענקית לשמוע אותם עושים את מה שהם עושים.
קישור: לעמוד ה-MySpace של הלהקה

M.I.A.
ז'אנר: Metalcore
האמת היא שאני לא בטוח כמה M.I.A (או Missing In Action) שייכת לפה. אני בספק שהיא עדיין נחשבת ללהקה צעירה, ולמרות שהופעת הבכורה שלה הייתה לפני בערך 3 שנים, החבורה הזאת רוחשת וזוממת בהרכב זה או אחר את המטאל המשובח שלה. אני מניח שהסיבה שהלהקה הזו קיבלה כזה זינוק בשנתיים האחרונות היא משום שהיא ממש לא רק מורכבת מילדים, אלא מצעירים שהתמקצעו בכמעט כל דבר במוזיקה שלהם. מגיטריסטים שעושים את מה שהם עושים הכי טוב שאפשר בז'אנר, דרך חטיבת קצב שהדבר האחרון שאפשר לומר עליה זה שהם לא יודעים מה הם עושים (ומי שזוכר את אותם הנגנים ב-Edgend – יודע על מה אני מדבר) וסולן שיש לו קול שהוא גם מגן עדן בשירה הנקייה וגם מהגיהינום בשאגות שלו. הלהקה הזו עשתה עלי כל כך הרבה רושם בהופעת הבכורה שלה, ובכל הופעה מאז, היא רק הלכה והשתפרה, שאיפשהו אני מרגיש ממש לא בסדר לתת לה מקום פה ברשימת הלהקות הצעירות, שלמעשה החבורה צריכה להיות כבר לצד להקות כמו Phantom Pain ו-Immaterial – אז אני מניח שזהו האיזכור האחרון של M.I.A בתור להקה צעירה אי פעם – אז תנו לה כבוד כי ממש בקרוב היא תעיף לכם את הראש הרבה לפני שתבינו מאיפה זה בא לכם.
קישור: לעמוד ה-MySpace של הלהקה

Negative Projection
ז'אנר: Deathcore
Negative Projection היא הראשונה בשלושת הלהקות הצעירות המובילות בארץ לדעתי. קודם כל, העובדה שהיא הצעירה מכולן בהחלט תורמת לעובדה זו – והעובדה שהיא הטילה מום שכלי כל כך גדול בכל מי שזכה לצפות בה בפסטיבל Helleluja האחרון הבין במה מדובר. החבורה הזאת לוקחת את ז'אנר המטאל הקיצוני והמודרני – שאפשר לקרוא לו דת'קור רק בגלל שמדובר במטאלקור ממש כבד וברוטאלי, אבל ממש לא מדובר במשהו שנופל לתבנית הדיכוטומית של הז'אנר המשעמם ברובו הזה – ומעיפה לו את הרעפים מהגג. מוזיקלית, החבר'ה האלה הם מתנקשים מוזיקליים מיומנים – גיטריסטים משוגעים וללא דופי בנגינה, מתופף אכזרי וסולן מטורף שגם עושה סלטות בהופעות (ועל זה תנו רבנן, What the fuck !? האם הוא הרגע עשה סלטה לאחור על הבמה!?). לא רק זה, גם ההקלטות שוט מצוינות, כאילו חושלו באולפנים בחו"ל ולא במשהו מהבית. לתפוס את הלהקה בהופעה זה פשוט הכרחי, גם לאלה שחושבים שדת'קור או כל מה שיש בו דת' או קור זה פשוט רעש. הם יודעים לנגן, הם יודעים לכתוב מוזיקה, והם יודעים לבצע אותה ללא רבב. חובה! חובה! חובה!
קישור: לעמוד ה-MySpace של הלהקה

Demented Sanity
ז'אנר: Metalcore
אז למה יש עוד להקת מטאלקור ברשימה הזו? האם כל להקות המטאלקור שכבר חלשנו עליהם לא הספיקו? ובכן, ברמת העיקרון, מן הסתם הלהקות הצעירות המובילות בארץ ינגנו את מה שהן אוהבות הכי הרבה, אבל גם מעבר לכך, בדיוק מאותה הסיבה שגם ארה"ב שופעת בלהקות מטאלקור, חלקן טובות חלקן ממש לא, גם ארצנו שופעת בכך, כי זו האופנה, ונגנים ומוזיקאים טובים עושים מוזיקה טובה, בלי שום קשר לז'אנר. Demented Sanity הם ההוכחה לכך שזה לא משנה איך אתה מגדיר את מוזיקת המטאל שלהם – ולצורך העניין אני אגדיר זאת כמטאלקור לפי הספר – החבר'ה האלה צעד אחד לפני כולם מבחינת לחן. הם פשוט יודעים איך לכתוב שירים ואיך לגרום להם להישמע הדבר הכי נכון בז'אנר גם אם זה ז'אנר חבוט ומרוח כמו מטאלקור. למעשה, כששמעתי את Demented Sanity בפעם הראשונה הבנתי שהחבורה הזו יודעת לא רק לתת בראש ממש חזק, אלא עושה את זה גם ממש מקצועי. אולי אחת הסיבות היא שהלהקה לא בדיוק מורכבת מחבר'ה לפני צבא, אלא ברנשים שכבר עושים מילואים ונמצאים עמוק באמצע גיל ה-20 שלהם, וזה בדיוק השלב שלהם לפרוח ולהפציץ ממש חזק עם המוזיקה שלהם. אני גאה להיות הראשון שידבר עליהם ברשת, כי החבורה הזאת תעשה עוד הרבה מאד רעש, וממש לא עוד הרבה מאד זמן.
קישור: לעמוד ה-MySpace של הלהקה

Of Marble's Black
ז'אנר: Progressive Metal / Experimental
אני ממש לא הבחור שאוהב ניסויים במטאל שלו. תנו להקת ת'ראש מיושנת שמנגנת את המוזיקה שלהםכמו שצריך ואני אהיה מבסוט עד הגג, גם אם זה הכי פשטני וברור בעולם ואלף להקות עשו את זה קודם. אותי צריך פשוט לשכנע שהלהקה באמת בראש של מה שהיא עושה, ולא סתם עושה את זה על הדרך. Of Marbles Black נהנת פה מכל הכיוונים האפשריים – כאילו היא נבנתה במיוחד לטעם שלי ושל חבריי אוהבי המטאל המאתגר. קחו להקת ת'ראש מטאל, תפשיטו ממנה את הדברים הצפויים, תכניסו המון פרוגרסיב מטאל (מהדברים הטובים, לא החיקויים של Dream Theater למיניהם), תכניסו מעט גרוב מטאל מכסח סטייל Lamb Of God ותפמפמו פנימה המון מוזיקה. פשוט ככה, מוזיקה. ג'אז, Fאנק, פיוז'ן, רוק של פעם, מה שאתם רוצים – יש פה כמעט הכול, ולא בכדי. אז יש לכם מוזיקה שהיא קודם כל מקורית ומשוגעת, נותנת בראש בדיוק שצריך, וגם מאתגרת את המאזין עד מאד, ועל זה תתפרו מוזיקאים מוכשרים ומעל הכול סולן פרא-אדם שפשוט שולט בכל גווני הקול האפשריים – משירה קלאסית ומעודנת דרך שירת ג'אז מגניבה ועד גראולים מטורפים. יש פה הכול, והכול מבוצע ממש-ממש טוב. דיר באלאק אם אתם לא תטו לזה אוזן, זה בגדר חטא ופשע.
קישור: לעמוד ה-MySpace של הלהקה