10 אלבומי מטאל מלודי שצריך לשמוע
בשנות השמונים, כשהתחלתי להאזין למטאל – מטאל מלודי היה כמעט המטאל היחיד שהכרנו. החל מ Maiden ודרך Dio ו Judas Priest, זה היה הז'אנר הרועש והכבד שהכרנו. למרות החשיפה ל Thrash שהביא משהו כבד יותר לעסק, מעולם לא בחלנו בלהקות ה "פחות כבדות" והן קיבלו מקום זהה מבחינתנו. גם הגעתו של הדת' מטאל בתחילת שנות התשעים לא שינה את התמונה, יכולנו לשים אלבום של Cannibal Corpse או של Death ומיד אחריו להניח במערכת אלבום של Gamma Ray והשירה המלודית שבו – וזה לא נראה מוזר. בעשור האחרון חל פיצול די בולט – כשהרבה מהדורות שבאו אחרינו אימצו ז'אנר אחד או אחר, מי שמאזין לדת' או בלאק מטאל לא יתקרב לצדדים המלודים יותר של הז'אנר, אם הבי מטאל מסורתי, פאוור מטאל הסתדרותי או אפילו גלאם או הארד רוק שמח, לחלק ניכר היה מדובר בחילול קודש – לערבב בין הנישות השונות של המטאל.
עקב כך, ועקב זה ששמנו לב בשנים האחרונות למגמה של "הקצנה" בכיוון הרבה מהמאזינים, החלטנו הפעם במטאליסט להתרכז דווקא בצד המלודי של הז'אנר, החל מהבי ועד פאוור, משנות השמונים ועד העשור האחרון: הנה 10 אלבומי מטאל מלודים שאתם צריכים להכיר, או לחזור ולשמוע:
Helloween – Pink Bubbles Go Ape
Helloween הם האורים והתומים של המטאל המלודי מעבר לאבות המזון המוכרים (Maiden, Dio וכו'). ההרכב הגרמני התחיל דרכו בתחילת שנות השמונים כשהוא קרוב יותר לספיד מטאל מסורתי מלפאוור או הבי מטאל, שכעם השנים המוזיקה של הלהקה פנתה לכל מיני כיוונים מלודים שונים. ההצלחה של האלבום Keeper Of The Seven Keys II ב 1988 גרמה לכך שהלהקה הוחתמה בלייבל הענק EMI, ופנתה לכיוון קצת פחות כבד וקצת יותר מסחרי, אבל לא פחות טוב. למרות שהם איבדו את כשרון הכתיבה של הגיטריסט המקים Kai Hansen, הם הצליחו ליצור ב Pink Bubbles Go Ape אלבום מטאל מלודי מוצלח, שהפגין היטב את יכולת השירה הלא פחות מדהימה של אחד הקולות הגדולים של המטאל אי פעם – הסולן Michael Kiske.
Gamma Ray – Sigh No More
Kai Hansen מיודענו לא נעלם. הוא פשוט הקים הרכב מטאל גרמני ענק אחר – Gamma Ray התחילו דרכם לאחר עזיבתו את Helloween והנפיקו מאז אלבומים מלודים מצוינים. השני שבהם – Sigh No More הרוויח מקולו של Ralph Scheepers, יוצא להקת חיקוי ה Judas Priest הגרמניתTyran' Pace שלאחר נטישתו את Gamma Ray הצטרף להרכב חיקוי Judas גרמני אחר בשם Primal Fear. צרפו לזה את יכולת כתיבת הפזמונים הקליטים של Hansen, את עבודת הליד ההרמונית שלו, ולפניכם עוד אלבום מופת, שהנפיק בין השאר את הסינגל הקלאסי One With The World.
Pretty Maids – Red Hot and Heavy
אין יותר מידי להקות קלאסיות בסצנת המטאל הדנית, אבל Pretty Maids הוותיקים, שהתחילו דרכם ב 1981 הם בהחלט להקה שעונה להגדרה הזו. הם התחילו כלהקת הבי לכל דבר, לפרקים חצו את הגבול להארד רוק וגם לגלאם, לפעמים באותו אלבום, אבל אין ספק שהם הנפיקו כמה להיטי הבי מטאל מלודים חזקים ביותר במהלך השנים, והם ממשיכים לעשות זאת גם כיום. אלבום הבכורה של הלהקה מ 1984 התאפיין בכל מה שהיה מצחיק במטאל האירופאי של אותה תקופה, בשעה ש Maiden פנו לכיוון אפל יותר, ובלי יותר מידי סממנים קריקטוריסטים, הרי שה Maids, שחו בהם. למרות זאת הם הביאו לעולם את אחד מגדולי שירי המטאל של שנות השמונים באותו אלבום – Back To Back הנצחי, ששום לבוש מגוחך לא יכול להוציא את הגאוניות מהליד וההרמוני ליד שבא אחריו באמצע השיר.
Vicious Rumors – Welcome To The Ball
להקת הפאוור מטאל האמריקאית הזו התחילה דרכה עוד בסוף שנות השבעים, אך שיחררה את האלבום הקלאסי Soldiers Of The Night רק ב 1986. היא המשיכה להנפיק אלבומים מצוינים עד מותו הטרגי של הסולן Carl Albert ב 1995 בתאונה נראה ששיבש את הקריירה של הלהקה, שהחליפה סולנים וחברים כמו גרבים משומשות מאז. בכל זאת, ב 1992 הלהקה הייתה בשיא הצלחתה, היא הוחתמה בחברת התקליטים הענקית Atlantic לצד מאות להקות מטאל אחרות שזכו אז לחשיפת מיינסטרים, והוציאה את האלבום המעולה Welcome To The Ball, שאמנם קצת ריכך את הפאוור מטאל הכבד שלה לכיוון קצת יותר מסחרי, אבל עדיין סיפק שירים ענקיים כמו You Only Live Twice.
Savatage – Streets
להקת המטאל האמריקאית Savatage אולי לא פרצה כמו הלהקות הגדולות ביותר של הז'אנר, אבל בהחלט היה בה את הכשרון ואת השירים כדי שתהיה אחת כזו. החל מהאלבומים המוקדמים שהציגו לעולם את האחים Oliva, John הסולן והקלידן ו Chris הגיטריסט המבריק, ועד אלבומי סוף שנות התשעים שהציגו כמה משירי המטאל המלודי הטובים שהנפיק הז'אנר. האלבום Streets נחשב עד היום לאחד מאלבומי הקונספט הגדולים של ז'אנר המטאל, עם סיפור אורבני כתוב ומופרט, ושילוב של נגינה ייחודית של Oliva עם טקסטים חדים וקולו הגבוה/ניחר של אחיו הסולן. עולם המטאל איבד את Chris Oliva בתאונת אופנוע ב 1993, קצת אחרי הוצאת האלבום Edge Of Thorns, אבל המורשת שלו היא כזו שלעולם לא תשכח או תעלם.
לקליפ לשיר Jesus Saves מהאלבום
Queensryche – Operation Mindcrime
איכשהו Queensryche לא היו אף פעם גדולים בישראל כמו שהם היו בארה"ב, למרות ההצלחה המסחרית האדירה של האלבום Empire בתחילת שנות התשעים. הלהקה, שהתחילה בכיוון של פאוור מטאל מסורתי יותר, פנתה לכיוון שעובד על קו ההבי/פרוג מטאל, כיוון שהגיע לשיאו עם אלבום שנחשב עד היום לאחד מאלבומי המופת של הז'אנר.Operation Mindcrime יצא ב 1988 והשאיר את מבקרי הז'אנר המומים, אלבום קונספט פוליטי מחאתי שלווה באוסף שירים שכל אחד מהם היה טוב מהשני. משם ההרכב רק צנח, Empire היה אלבום לא רע גם אם מסחרי מידי, ומשם כל אלבום שיצא היה פחות טוב מקודמו, עד פיטוריו המתוקשרים לאחרונה של הסולן Geoff Tate, והגלגול הנוכחי של הלהקה שאולי יחזיר לה קצת מכבודה האבוד.
Virgin Steele – The Marriage Of Of Heaven and Hell II
להקת המטאל האמריקאית Virgin Steele תמיד נעה על הקו שבין מחתרתיות מוחלטת לסף הצלחה בין לאומית, היא התחילה בלתי מוכרת ונשארה כזו מחוץ למדינות מסוימות באירופה במהלך השנים, בין השאר כי במהלך שנות השיא של המטאל המלודי בשנות השמונים היא הוציאה רק 4 אלבומים שדי התפספסו. דווקא בשנות התשעים ההרכב, ששילב הבי/פאוור מטאל מלודי עם קלידים והשירה התיאטרלית של הסולן והכותב David DeFeis, הוציא כמה אלבומים קלאסים בז'אנר, שנים מהם הם The Marriage Of Heaven and Hell 1 ו 2, ששוחררו בלייבל הגרמני האגדי Noise. לא לכל טעם, כי הלהקה לקחה משהו מ Manowar והכניסה בו קלידים ויציאות פלאסטו קיצוניות של DeFeis, אבל אין ספק ששני האלבומים, וגם שני אלו שבאו אחריהם, הם אלבומי מטאל מלודי מבריקים, גם אם מעולם לא זכו למלוא ההכרה שמגיעה להם.
Rage – XIII
להקת הספיד/פאוור מטאל הגרמנית Rage התחילה עם הסולן/בסיסט Peter "Peavy" Wagner תחת השם Avenger ב 1984, והוציאה לא מעט אלבומים בעשרות שנות קיומה. ב 1998 הלהקה עשתה צעד מפתיע וגייסה תזמורת סימפונית מלאה, וגם מנצח/מלחין קלאסי מוכשר, והוציאה את האלבום XII, אחד מאלבומי המטאל הסימפוני האמיתיים הראשונים שיצאו. האלבום שילב את המטאל המלודי הכבד של הלהקה עם נגינת התזמורת באופן מושלם ומלודי להפליא, כיוון שבו המשיכה הלהקה גם באלבום שאחרי – Ghosts הלא פחות מבריק. זה התפרק עם עזיבת ההרכב מסביב ל Peavy, שמאז צמצם את הלהקה ל 3 אנשים וויתר לכמה אלבומים על האלמנט הקלאסי, שאליו חזר שוב לפני מספר שנים. אבל האלבום XIII נשאר הברקה מלודית רבת עוצמה שקשה לשכוח.
Kamelot – The Black Halo
להקת הפאוור מטאל האמריקאית Kamelot התחילה צנוע למדי עם 2 האלבומים הראשונה שלה. היא עשתה צעד נכון אחד כשגייסה את הסולן הנורווגי Roy Khan, וצעד חכם שני כשהביאה את צוות המפיקים Sacha Paeth ו Miro, שני חברים בלהקת ההבי מטאל הגרמנית Heaven's Gate שהפיקו בין השאר את Rhapsody בתחילת דרכה. באלבום השישי של הלהקה – Epica, שיצא ב 2003, הם שיכללו את המטאל הגרנדיוזי/סימפוני שלהם לרמה חדשה, והוציאו אלבום קונספט עשיר במלודיות אבל גם בכבדות מטאלית, שקצת נעלמה לה בשנים והאלבום שאחרי. לסינגל לשיר The Haunting גייסה הלהקה את הזמרת ההולנדית Simon Simons מ Epica ההולנדים, שקראו לעצמם על שם אלבום קודם של Kamelot, וגם קצרה את גרסת האלבום נוח יותר לרדיו, השילוב של השירה הגברית והנשית והלחן הקליט עשו את השיר ללהיט מטאל מלודי של ממש.
Avantasia – The Metal Opera
Tobbias Sammet אולי התחיל צנוע, כסולן של להקת הפאוור מטאל הגרמנית האנונימית Edguy, אך כשזו פרצה והפכה לאחד מהרכבי המטאל הגדולים בגרמניה מאז Helloween, הוא ניצל את התהילה להנפקת סדרת אופרות מטאל תחת המותג Avantasia.כבר באלבום הבכורה גייס Sammat לצידו כמה מגדולי המוזיקאים של הז'אנר, וכמה מהסולנים הטובים שבו, רשימה שרק הלכה וגדלה עם כל אלבום ואלבום תוך שהוא מביא לעסק כמה מהשמות הגדולים בכל הזמנים. באלבום הבכורה מ 2001 זה התחיל יחסית צנוע, אבל מספיק היה לשמוע את חזרתו של סולן Helloween לשעבר Michael Kiske, ששמו לא פורסם רשמית בחוברת האלבום, כדי להבין שנוצר פה משהו מונומנטלי. כל מי שהתגעגע לקול של Kiske, שהפסיק לעשות מטאל מאז העזיבה מלאת הלכלוכים שלו של להקתו לשעבר, לא יכול היה שלא להתרגש לשמוע אותו שוב – ועם קול זהה כמעט לחלוטין לזה שבו הכרנו אותו 20 שנה לפני כן.