2023 במטאל – סיכום שנה ישראלי של מגזין מטאליסט
מבחינה חברתית, פוליטית ובטחונית, אין לנו מילה טובה אחת להגיד על שנת 2023.
אבל אם נדבר על שנת 2023 מבחינה מוזיקלית, וואו, איזו שנה מדהימה זו הייתה למטאל הישראלי.
שישים ושניים ריליסים שהצלחנו לשים עליהם את הידיים שלנו, כמו בכל שנה, התמקדנו בכל מה שהוא דמו ומעלה – איפים, אוספים, ספליטים ואלבומים מלאים, כולם זכו להכנס לסקירה השנתית של כל מה ששחררה סצינת המטאל הישראלית שלנו בשנת 2023.
אז שימו קסדה, תכינו את משקפי הקריאה, ציירו פנטגרמה על הרצפה, ואל תשכחו לחבר את האוזניות, כי יש גם פלייליסט מפנק בסוף.
סקירת המטאל הישראלית של מגזין מטאליסט לשנת 2023 יוצאת לדרך.
Abosranie Bogom/Toi Toi – Constipation Denial
Corpo-Grind
השלשול המוסיקלי שהוא Abosraine Bogom הוא שיבה בכל הכוח של אמן ה-Goregrind העוסק בהפרשות הגוף הדוחות ביותר בצורה שתעביר אותן באופן המתאים ביותר. בספליט ביחד עם Toi Toi לאחר שנים של שקט תעשייתי בצינורות, חזר ג'אש האיש המסוכן עם הריפים החולניים של Slam מבחיל וחרחורים השייכים לבית הכיסא, לאחר הפסקה של 12 שנה מאז אוסף הקודם בחזרה אל המדמנה המטאלית שלו כדי להעלות מהביבים את Abosraine Bogom, או בעברית "כשהאל עושה עליך את צרכיו". כיאה לז'אנר המזופת, השירים מבחילים, מגעילים ונשמעים כמו שילוב דוחה בין הגרסה המוסיקלית של סקאט-פורן לבין רק מה ש-Goregrind מהקיצוניים ביותר בז'אנר יכולים להרגיש בבית ולא לאטום את האף. אי אפשר לומר שזה לא מצחיק, או שהריפים לא מגניבים. אבל אי אפשר להתעלם מהזעזוע המבחיל של המחראה המקיפה מכל עבר. לא בדיוק לאניני טעם, ורק לבעלי קיבה חזקה. תרתי משמע.
Alien Fucker – Gimplanet
Porngrind
סיכומי השנה של מגזין מטאליסט לא יהיו מושלמים בלי ריליס מפרוייקט ה-Porngrind של דויד אמירמוב, אחד מהיוצרים הפורים ביותר שיש לסצינת האנדרגראונד שלנו להציע.
אנחנו סוקרים את האלבומים של מפלצת האונס החללית הזו כבר קרוב לעשור, ובכל פעם נפעמים מחדש מהיכולת של אמירמוב לייצר עוד ועוד מוזיקה.
מוזיקה? כן, יתכן שלמאזינים העדינים יותר שבכם יהיה קשה לעכל את המוזיקה שמייצר אמירמוב, אבל תקשיבו, בתור אנשים עם קילומטראז' משמעותי בהאזנה לאלבומים של Alien Fucker, כותבי שורות אלו חייבים לפסוק – מדובר באלבום הטוב ביותר שלהם שיצא לנו לשמוע עד כה. תקשיבו, יש אפילו בלדה באלבום הזה!
שבעה עשר קטעים, רובם קצרים משתי דקות ולגמרי נותנים בראש.
Alon Tamir – The Oak & the Secret
Progressive Metal
אלון תמיר הוא אוקסימורון מהלך. מצד אחד, כנראה שלרוב הקוראים כאן לא יהיה קישור בין השם לבין העיסוק, אבל כשמדובר על מה שיוצא תחת ידיו של ה-guitar hero הזה אשר הספיק לתת מיכולותיו לפרויקט או שניים בארץ ובחו"ל, יש כאן יכולת לא טיפוסית בה על השם ללכת לפני האדם. מי שיצא להם לשמוע דברים שעשה בעבר כחלק מלהקת Parsec יכולים לזהות את טביעת האצבע הטכנית שבנגינה ואת הנגיעה ב-Alternative Metal, אולם דווקא ברגעים בהם המלודיה המתקתקה מתבלטת ניתן לשמוע את הקישור למקום נגיש יותר בו גם אוזניים פחות מנוסות בשבירות מעולם ה-djent יכולות למצוא מבטח. יחד עם אור לוביניקר, שרון פטרובר, דיאנה גולבי ועוד, אלבום הסולו מביא את היכולת המוכרת למחוזות מוזיקליים מגוונים המחמיאים הן לכותב והן למבצעים.
Arallu/The True Werewolf – The True Werewolf/Arallu Split
Mesopotemian Black Metal/Black Metal
לאחר שבשנה שעברה Arallu הוכיחו שהקו ההולך ומרחיק אותם מהאנדרגראונד של שנות ה-90 הולך ומתחזק, כאילו לעשות דווקא הם הפכו עורם כזאבים וחברו אל The True Werewolf, הרכב הסולו של Graf Werewolf, אדם בולט בסצינת הבלאק מטאל אנדרגראונד הפינית. ביחד כל אחד מההרכבים רקח שיר אחד בודד אותם שילבו לספליט משותף שניתם לרכוש אותו רק בעותקים פיזיים, בצורה שמחזירה אותם אל חיק האנדרגראונד השחור משחור שמהם ההרכב גדל. היינו רוצים לספר לכם על שירם בספליט, Disease, אבל עושה רושם שהריליס הזה יצא רק בהדפסה פיזית ולא יכולנו לשמוע אותו בשום מקום.
בכל מקרה, מערכת המגזין מאמינה שדווקא השתתפות בספליט שכזה זה אחד מהדברים הכי בלאק מטאל שאפשר לעשות – להרים אצבע משולשת לאותם אנטישמים ולומר להם שהנה באו היהודים מבלי הזמנה ומוכיחים שגם בסצינת השנאה הם יכולים לשבת על כס מלכות.
Bsvilstn – Titabed
Raw Black Metal
לאחר שיצאו מספר דמואים להרכב ה-Black Metal מחיפה Bsvilstn, ההרכב החליט להוציא את אלבום הבכורה שלו באופן הגולמי והמכוער ביותר שהם יכלו. לריליס הודפסו 66 דיסקים (כי 666 היה טיפה יותר מדי לאלבום Black Metal מחתרתי) אבל כשיורדים למעמקי התכנים של Bsvilstn מבינים שלמרות הארשת האפלולית כאילו מדובר במינימום Nargaroth מהכרמל, מבינים שיש פה לא מעט הומור שנעוץ בין הארס המטפטף של ההרכב. משם האלבום "תתאבד" דרך שירים כמו "תוותר", "קרוס קשוח", "מעבר" וכיוצא בכך – בלי ספק מי שינסה לתרגם את זה אי שם במערך התרגום של גוגל עלול לחשוב שמדובר באיזה טקס פולחני מצמרר שכולל מילים קדומות בעברית על פסיעה אל העולם הבא דרך התאבדות או משהו נורא עוד יותר, שבתכלס אפשר להבין שמלבד שירים מסויימים שמהווים מעין מחווה מנדטורית לז'אנר, מדובר בעיקר באמן ששונא את המוסיקה שיוצאת לו מהידיים והוא מכנה אותה בכינויי גנאי בהתאם.
Cyclops – Shadows x Circles
Progressive Metalcore
אחרי שהוציאו Cyclops עקבית מאז 2021 אלבום כל שנה, שחרר השנה ההרכב EP בן 4 שירים – כל אחד מלמיליאן. אל תתנו לכך שאורכו של Shadows x Circles מתחילתו ועד סופו 15 דקות בלבד להטעות אתכם. בין כותלי 15 הדקות הללו קיים גיוון רב שנראה שיתאים לכל נישת חובבי Progressive או Metalcore, כצפוי מהז'אנר המודרני שהלהקה שוחה בו. בהאזנה לאלבום לפעמים קיבלנו פצצה לפנים, לפעמים מצאנו עצמנו רוקעים ברגלינו ללא מעצורים לקצב בס-ליין גרובי בטירוף ולפעמים חשנו את all the feels – צ'ופר ראוי לחובבי מטאל מודרני (וגם לסקפטיים) שמותיר ציפייה רבה לאלבום המלא הבא.
Death Magick – Demo MMXXIII
Heavy Metal
אחד מהדמואים המדהימים המפתיעים ביותר שיצאו מישראל, בטח בשנה המקוללת של 2023. Death Magick מאחדת מספר מוסיקאים אנונימיים בדמו של שלושה שירי Heavy Metal קלאסי ששייך בלי ספק לז'אנר ה-Heavy Metal המתחדש של העשור וחצי האחרונים. סוף כל סוף גם ישראל יכולה לעמוד בגאווה לצד שוודיה, ספרד, אנגליה ויוון לצד כל כמויות הרטרו Heavy Metal שהן משחררות ומפציצות את העולם במוסיקה משובחת. בשלושה שירים מצליחה Death Magick לשבות את הלב עם מוסיקה שמשלבת Judas Priest, Accept וקצת Dio באופן משכנע, מרתק ועדיין עם מספיק אופי. אם הם הצליחו להנחיל את זה בשלושה שירים, כולנו מתים לדעת איך ישמע ריליס של שמונה שירים חדשים וטהורים מצד ההרכב המבטיח הזה, זה בדיוק ה-Heavy Metal שהיינו צריכים.
Dusk Realm – Mother of All Evil
Black Metal
הרכב ה-Black Metal הצעיר הזה הרים את ראשו ממש לא מזמן ולאחר שהציג עצמו פעמים ספורות על הבמות המשיך ישירות לשחרור אלבום בכורה מלא. עם ייצוגיות ללא מעט אלמנטים קלאסיים של Black Metal כדוגמת שירה צווחנית וגיטרות בפריטות טרמולו, הדבר העיקרי שבלט לנו מכאן הם הלחנים נושאי ההשפעה מהרכבי Black בולטים כדוגמת Cradle of Filth, אולם ההפקה הגרנדיוזית והאלמנטים הסימפוניים נדחקים הצידה כדי שלא למסמס את אהבתם למקורות – הן מהמטאל הקלאסי (בסולואים מלאי feel וברוב הריפים) והן מהמטאל הקיצוני בסגנון Dissection. למרות שאין דגש על נושא המהירות או הכבדות, הטכניקה והרשע שמביאים הנגנים ללחנים מאלצים את חובבי הסגנון להטות אוזן לאלבום לפחות פעם אחת.
E.A.R.L – Lo Haver Shel Af E’had
Grindcore
אחרי שבשנת 2020 הפילו עלינו הצמד E.A.R.L (איוול אחושרמוטה רשע לאללה) את דמו הבכורה שלהם המינימליסטי ביותר באורכו, כעת מגיע EP חדש וארוך יותר (ארבעה שירים המתפרשים על פניו חמש דקות) ומרביץ במאזינים Grindcore פאנקיסטי ומיזנתרופי שמילותיו מזכירות תקופות עתיקות ב-Black Metal (ותקופה אפלה בחיינו המודרניים אשר הפציעה בשנת 2020). על אף ההשראה הברורה מסגנונות שבוחרים שלא לשים דגש על איכות הקלטה, הנגינה מפתיעה באיכותה וביחס לסאונד מערות, משהו מתקבל לא רע באוזני המאזינים. יש לציין שהנימה ההומוריסטית שאפיינה את ההוצאה הקודמת דעכה ופינתה את מקומה לניהיליזם, כיאות ל-Grindcore מן השורה.
Einshem – Skogen Skogen Skogen Skogen Skogen
Black Metal
על אף שלא ידועים פרטים רבים לגבי האדם שעומד מאחורי הפרויקט איןשם ולמרות שה-EP השני אותו הוציא פרויקט היחיד הזה נמנה הרבה יותר בתחומי המוזיקה הנסיונית וה-Noise, נראה אך ראוי להתייחס ל-EP הבכורה שיצא השנה. עם דריכת רגל מינימלית ברשת כשרק דף Bandcamp לרפואה, אנו מקבלים כעשר דקות של Black Metal חוראני בהפקה ביתית מינימליסטית. למרות שהתמונה לא זרה לנו אפילו במטאל הבינלאומי, הליריקה היא מה שמבדיל את ההוצאה הזאת מהשאר כשמתוכה עולה לעג לצרכני הסגנון (עם הבהרה שאין לקחת את הבדיחות הללו ברצינות). מדובר בהפוגה קומית-פרודית קצרה ומשעשעת שמגיעה מה״צד הזה של האינטרנט״.
Etzhasatan – Moon Shining Through the Window + Etzhasatan
Raw Black Metal
אם לאלה שלא מיצו עצמם עם Bsvilstn אז האנשים הטובים של סצנת ה-Black Metal המחתרתית הצליחה לגדף גם את ההרכב "עץ השטן" אשר הצליח לכונן לא רק דמו אחד לכבוד שנת הצלוב 2023, ובעוד שהמוסיקה של נוטעי הרינה האלה מעט יותר מלודית, היא מרגישה כאילו היא נלקחת מתקופה אחרת. בעבר, סצינת המטאל הישראלית נשמעה בדיוק ככה. הקלטות טייפ, דיסטורשן על המיקרופונים של החדר, הפקה גולמית אם בכלל ומוסיקה פשטנית ובשרנית שכול כולה Black Metal טהור. איכשהו Etzhasatan הצליחו לשחזר את האווירה הזו ביצירה המלאה שלהם (והם מציגים זאת שוב גם בספליט עם Ligist השוודי).
הם קולעים בול לרוח האווירה, התקופה וכוונת המשורר שהמציא את הז'אנר ומוכיחים שאפשר לעשות מוסיקת Black Metal גולמית ב-2023 כאילו השנה היא עדיין 1996.
Funeral Deamon – Deprived
Black Metal
הבל, היוצר המסתורי שעומד מאחורי שד הלוויות החביב עלינו, עשה זאת שוב.
יש אנשים שיוצאים להקיף את הכנרת פעם בשנה, יש אנשים שטסים לסקי ויש אנשים שמקפידים לשמוע לפחות שלושה אלבומים מלאים בשנה.
הבל משחרר אלבום פעם בשנה והשנה, כמו בשנים הקודמות, משחרר השד הקודר הזה אלבום בלאק אפל במיוחד – ארבעה קטעים שנעים על הספקטרום שבין Black Metal ל-Doom אווירתי, כבדים ומינימלסטיים בהפקתם. אבל לא מדובר פה באיזה בלאק מערות חוראני ומרושל. ממש לא. הכל פה מתוכנן ונבנה כדי לייצר תפאורה מושלמת ליצירה הזו.
והדבר המרשים ביותר ביצירה הזו? הזמן עובר בלי להרגיש כשמאזינים לה. למרות אורך השירים, הזמן טס ומשאיר אותנו עם טעם של עוד.
Goregamel – הגרינד הששה-עשר
Grindcore
נו, מה הפעם החבורה חובבת הפרודיות השטותיות תוציא תחת ידיה? באלבומה הששי החליטה להקת ה-Grindcore האנטי-נודעת-לשמצה להתלבש בעיקר על שירי ילדים וקלאסיקות רוק ישראלי (ונוכחות לא מבוטלת של זמר ים תיכוני), לתמצת אותם לעשרים ושניים שירים שאורכם בטווח של בין חמש שניות לשתי דקות ועוד שיר Progressive Grindcore שמגיע למעט יותר משש דקות בהן צפוי שתשאלו את עצמכם מה לעזאזל שמעתם הרגע. סך הכל, בשביל פחות משש עשרה דקות של הרבה מוזיקה מוכרת המבוססת על צווחות בפלצט, דיסטורשן, דאבלים והרבה מאוד צחוקים, מדובר על הוצאה ששווה לכל מי שמכירים מוזיקה בעברית להאזין לה לפחות פעם אחת, אפילו אם Grindcore לא ספל התה שלכם.
Hexol – Chronicles
Progressive Metalcore
ירון גרנות החליט שהוא רוצה ליצור משחק מחשב המבוסס על המשחקים שגדל עליהם בתור ילד.
כך התחיל הפרוייקט הזה בתור פסקול שילווה קטעים מסויימים מהמשחק הזה. לאט לאט הפרוייקט הזה גדל והתרחב עד שהפך לאלבום קצרצר.
מטאל אינסטרומנטלי אפי ואווירתי מאוד. אפילו אם לא היינו קוראים את ההסבר מאחורי היצירה הזו היינו כותבים פה "בואנה, האלבום הזה יכול להיות אחלה פסקול למשחק מחשב או לסרט".
האלבום הקצרצר הזה המורכב משבעה קטעים בני פחות משתי דקות קצת מרגיש כמו תפריט טעימות מתוך סך כל היכולות המטאליות של Hexol. אינשאללה ונראה עוד מהיוצר הזה – אלבום מלא, נניח, יהיה מעולה!
Holocausts – חירות
Death Metal
כמו ניטים שמסודרים בצפיפות על חגורה, שירי האלבום "חירות" של Holocausts שהוקלט בעבר ושוחרר השנה מחדש, הם שירים מחוספסים ועירומים, עם טקסטים נוקבים, ומוזיקה בועטת שנועדה למוטט את לשכות הגיוס. פרט לשיר אחד, "מציאות רקובה", שירי האלבום הם שירים קצרים ותזזיתיים שמתחילים לאט אך מתלקחים במהירות של בקת"ב. Holocausts לא מאמינים בפוטנציאל שיש בטקסטים מהוקצעים שאותם ישמיעו, חנוטים בחליפות, בפני שופטי בג"ץ, כדי לחולל את המהפכה המיוחלת או כדי לפקוח את עיני ההמון. תחת זאת, הם מעדיפים לרסס בספריי מסרים אנטי-מלחמתיים ואנטי-ממסדיים באותיות שחורות; ממש כמו העתיד שהם מתארים בשירי האלבום.
Illegal Mind – From the Ashes
Grunge/Alternative Metal
מיטב המוחות של Illegal Mind שבים עם אלבום קצר (פחות מחצי שעה) שאוסף את כל מה שטוב בהרכב המטאל והרוק האלטרנטיבי הזה. ההרכב לא חדש בסצינה המקומית ונמצא איפשהו על הספקטרום שבין Helmet לבין Life of Agony, הלהקה הישראלית משלבת השפעות ברורות מז'אנר ה-Grunge לצד Alternative Metal ושאר הסצינה האלטרנטיבית של שנות ה-90. הזמר הכריזמטי מקס מושך את ההרכב קדימה, כעת כאשר האלבום הפך להיות פחות או יותר פרויקט פרטי שלו בו הוא מנגן על כל כלי הנגינה עם הגשה מוצלחת לצד ריפים מקפיצים ופזמונים קליטים כיאות לז'אנר. ההרכב מאמץ מעט יותר את האלמנטים האלטרנטיביים, או לפחות אלו אשר מרגישים שייכים יותר לשנות ה-90, מלבד הסאונד המודרני בבירור. החזון של Illegal Mind כבר ברור.
In Time – Tehom
Instrumental Post Metal
על הגבול שבין ה-Post Rock ל-Post Metal שוכן לו הסופר גרופ הזה, שכמעט כל חבריו מוכרים לנו מהרכבים שונים מסצינת המטאל הקטנה שלנו.
"תהום" שוחררה לאוויר העולם בנובמבר השנה והאזנה לשיר הפתיחה של האלבום הזה לא מומלצת לפוסט טראומטים או סתם אנשים שכל אופנוע חולף נשמע להם כמו התחלה של אזעקה, אבל מעבר לכך, יש לנו רק שתי מילים שיסכמו את האלבום הזה:
איזה יופי.
שלושה קטעים מרכיבים את האלבום הזה, שניים מתוכם ארוכים במיוחד, בהתאמה למאפייני הז'אנר, אבל מדובר באורכים מוצדקים המורכבים מתופים חדים ועמוקים, גיטרות ארוכות ובסים קודרים ומלאי נוכחות.
איזה יופי, כבר אמרנו?
Jarada – No Co-existence with Jarada
Hardcore Punk
חרדה הם הרכב פאנק אלים וקשוח שקוראים כהרגלם כבר שנים לפרק את הממסד, למעול בעבודה, להתנגד למשטר ומוטב לנגן את זה מהר וכועס. עם סאונד כועס בהתאם וצלילי בס רועמים, עשרת השירים הקצרצרים של חרדה בהחלט מהווים תצוגת תכלית כואבת, עצבנית ומלאת שנאה לכל מה שסובב אותם ובצדק. בהתחשב בזה שהשירים יצאו באחת מהשנים עם תחושות הקבס החזקות ביותר כלפי הממשלה, חרדה צועקים למרד עבדים והתעמתות עם שוטרים כיאה לז'אנר, רק שהשנה השירים שלהם מהדהדים כהמנוני אמת צודקים ולא רק על תקן כעס אנרכיסטי מורחק לשוליים. איפשהו – החרדה הזו היא כיום כולנו, ונביאי הזעם האלה צדקו אחושילינג.
K-OS – Re-Birth
Industrial Metal
אורן בלבוס, סולן להקת DPS בהווה ו-Eternal Gray בעבר, מעולם לא הסתיר את חיבתו לסגנונות מוזיקליים שאינם מטאל, בין אם זו מוזיקה שהתנגנה במועדון המיתולוגי "פינגווין" (Dark 80's ו-Industrial) ובין אם מוזיקה אלקטרונית. בפרויקט ה-Industrial ששחרר השנה תחת השם K-OS, מחבר אורן בין עולמות מוזיקליים שונים; בין המרדף אחרי הריף המושלם לבין המרדף אחרי הביט המושלם; בין Fear Factory לבין Infected Mushroom. הקטעים האינסטרומנטליים אינם קטעים אוונגרדיים או ניסיוניים: אורן מגיש קטעים מהודקים היטב שבהם ריף קליט משתלב בצורה אורגנית עם ביט רקיד.
Kadaver – Garrote Championship
Noise
Kadaver, הפרויקט הפורה שממשיך להוציא ריליסים שיאתגרו אוזן לא מיומנת. זה נכון שאם תשמיעו Cannibal Corpse למי שגדל רק על נעימות גלגל"צ הוא כנראה יקבל את זה באותה ההתלהבות, אז אי אפשר עקב זאת להתעלם מהמוטיב המאתגר של האזנה למוסיקה קיצונית. ולכן אנחנו מתייחסים שנה אחר שנה לריליסים של Kadaver, פשוט כי יש אנשים שזה בדיוק מה שהם מחפשים. ב-Garrote Champoinship רוכזו שלושה טראקים של התעללות אנטי-מוסיקלית שכזו, רעשים גורסים של אכזריות שמיעתית לשמה. רק למי שממש רוצה לתת לסקרנות שלו להוביל אותו, כמובן וכרגיל. מומלץ להביא אישור רופא.
Lachlann – Bliss in the Abyss
Stoner Metal
יותם פדידה, האיש שעומד מאחורי הרכב הסולו Lachlann, הוציא כמה סינגלים לאורך השנה, אבל במרץ 2023 הוא איגד ארבעה מהם לכדי אלבום קצר-נגן רשמי ועצמאי המתאגד סביב מעשיות ים ואגמים ושחרר אותו לאוויר העולם. סגנונית מדובר בשילוב של Cathedral ביחד עם Sleep, רק עם טוויסט ישראלי מגניב ומודרני. הקול של פדידה מחשמל ומתאים בול למוסיקה, הריפים גורמים לתחושה של צימאון מצד אחד וטביעה מתחת למים מצד שני והיצירה כולה מהדהדת מעולה. ישראל תמיד הייתה מדינה המסתירה מתחת לשמלתה סצינת Doom ו-Stoner סוטה ומעולה, ו-Lachlann זה באמת פרי הביכורים הנבחר של הז'אנר שארצנו הקטנטונת הצליחה לפתח תחת עץ התאנה שלה. הבס המתגלגל והאווירה מבשרת הרעות של Bliss in the Abyss בהחלט יכולה להפנט את מי שלא מוכן לז'אנר במלוא עוצמתו, ותגרום למי שכבר אוהב אותו לשוב ולמצוא בו מנעמיו.
Love Your Witch – A Journey to the Unknown
Stoner/Heavy/Speed Metal
אלבומה המלא הרביעי (והריליס השישי) של הלהקה הפורה ביותר במטאל הישראלי. Love Your Witch חוזרים עם האלבום הכי רגוע שלהם, אם כי מתחת לפני השטח בוחשת סופה סוערת של רוקנרול חייתי ומסתורי שחושל בלהבות הנפחים של שנות ה-70 לצד מטאל קלאסי מרוח התקופה. מצד שני, Love Your Witch לא נשמעים כאילו הם לא שייכים ל-2023. להפך – עם כל גלי הרטרו השוטפים את עולם המטאל כנחשולי ענק, Love Your Witch מתיישבים בול במה שקהל המטאל הקלאסי מחפש גם בלהקות צעירות. כעת Love Your Witch מתמסרים בחזרה לשירים מתפתלים של פולחני רוק הנעים בין Black Sabbath, Deep Purple ל-Electric Wizard ובחזרה, כאשר הם נותנים ביקור מדי פעם אצל Venom ו-Motorhead. זהו בהחלט האלבום הכי "רגוע" של ההרכב והוא עדיין מעושן ומוגש רותח כמו שאר היצירות שלהם.
Moran Magel – Time Prisoner
Folk/ Symphonic Metal
מורן מגל לא זרה למטאל. האמנית הישראלית שעברה לברלין אימצה את עולם המטאל מאז ששיתפה פעולה עם כמה מוסיקאים מובילים בתחום המטאל בארץ ובעולם, לרבות Orphaned Land, ולאחר שהוציאה אלבום קאברים לשירי מטאל שלה ושל הפסנתר לגמרי לבדה (ביחד עם אחד משיתופי הפעולה האחרונים של Warrel Dane ז"ל). באלבום הסולו הרביעי שלה היא כבר מאמצת סאונד מטאלי מוחלט ועשיר, שבעוד שהיא מובילה אותו עם שירה ונגינת פסנתר, הגיטרות והתופים בהחלט ממלאים את החלל לצד כינורות וחלילים והופכים את האלבום ליצירת Folk Metal מעודנת ושלמה של התבגרות, התפכחות והימלטות מכלאי הזמן. מורן בהחלט מתמסרת לז'אנר, מותחת את גבולותיו ומכניסה אותו לפנתאון המוסיקה הישראלי בתור אחד מאלבומי ה-Folk Metal הסימפוניים המוצלחים ביותר בכל הזמנים שנוגנו על ידי ידיים ישראליות.
Nail Within – Sound of Demise
Thrash Metal
עשרים שנים הן מה שמפריד בין אלבום הבכורה לאלבום השני של נבחרת הכסאח אשר כבר בתחילת דרכה פלירטטה עם הבינלאומי. מתן כהן (Betzefer לשעבר) וישי שוורץ (Tomorrow's Rain) הביאו פעם נוספת את החיות אלכס שוסטר, איוול חיים וניר נקב להרביץ את אותו Thrash Metal בואנו גותנבורג שמוכר לנו מלהקות כמו Kreator או The Haunted וכדי לחתום את העיסקה אף הביאו לאולפן אנשי Sodom ו-Testament. מהרגע הראשון האלבום מביא אגרסיות שמרגישות כאילו לקחו את אלבום הבכורה, חיזקו אף יותר את הברגים והשאירו במרתף למשך עשרים שנה עבור אלמנט ההפתעה, כשרק הסאונד העכשווי סותר את התיאוריה. זה אלבום חסר הפוגות בו המוזיקאים (ובעיקר מחלקת הקצב) טוחנים במהלומות את השירים ולא מרפים עד תום, כמו ש-Thrash אמור להישמע.
Neolia – Neolia
Alternative/Progressive Metal
הרכב המטאל המתקדם והאלטרנטיבי Neolia הצליח לגבש לאחר שנים של עבודה מאומצת את אלבומו הראשון. מלכתחילה Neolia הייתה עוף מוזר בסצינת המטאל הישראלית בעודה מותחת את הגבול המוסיקלי ומכניסה מה שפעם, היו קוראים לו "מוסיקת עולם". אבל כן, אלבומה המלא של Neolia נשען הרבה על בניות איטיות, אווירה אינטימית, לא מעט Jazz והרבה טרייבל. האלמנטים המטאליים מתחבאים ומתפרצים במיוחד בשיאם של השירים. בלי ספק ההשפעות של הרכבים כמו Cynic ו-Tool. אי אפשר להכחיש לרגע ש-Neolia הם חלק מהמשפחה המטאלית הנרחבת, במיוחד כאשר הם פורצים בכעסם בצעקות כאילו היו הצדעה מהלכת ל-Sikth או לעתים The Dillinger Escae Plan המאוחרת. מדובר ביצירה שלמה הבורחת מתי שהיא רק יכולה מהמסגרת המוסיקלית המקובעת לעבר סגנונות אחרים וסוגות מוסיקליות שלמות אחרות.
Neveloth – Holocaust
Death Metal
מתן קדר כבר כיכב שנה שעברה בתור אחד מאמני המטאל הפוריים ביותר בארצנו. כיום כשהוא מנגן בס בעיקר ב-Srefa, מתן ממשיך להוציא עוד ריליסים. גם כאן הוא מגייס את אותם נגנים שניגנו איתו ב-Defiled Embrace, מעומר כהן (Oceans on Orion) עד יפתח לוי (מתופף Prey For Nothing). בעוד ש-Holocaust שואב המון השפעה מאמנים שקדר לבטח גדל עליהם כמו Behemoth ו-Belphagor, הוא מקבל נוכחות וחיים משל עצמו, לא רק בגלל הבחירה בהתעסקות בשואה באופן גלוי וישיר אלא גם בגלל הנטייה של קדר למשוך לכיוונים מעט יותר מודרניים גם בריפים וגם בהגשה ולהתרחק מהסאונד המקובל של Death Metal קלאסי. ה-EP הזה הרשים מישהו בחלונות הגבוהים בלי ספק, משום שהוא מופץ בחברת התקליטים הענקית Earache. ואם זה מספיק מעניין את האנשים שלקחו חלק ביצירת תנועת ה-Death Metal וה-Extreme Metal עוד מתחילת דרכו אולי מוטב גם לכם להאזין לו.
Nicarus – Sipapu (The Stone Buddha/The Golden Buddha)
Stoner/Post-Metal
לאחר המתנה של שנתיים מאז אלבומה השני, טלי גרין, הלא היא האישה הגאונית מאחורי Nicarus, המכשפה המרושעת של הרוק והמטאל בישראל, רקחה בקדרה שלה הפעם אלבום כפול הנקרא Sipapu. סיפאפו, לפי מיטב הבנתנו, הוא החור במרכזו של חדר קדוש ילידי-אמריקאי (לרבות שבטי ההופי) ממנו נוצרו האנשים הראשונים, אבל אנחנו בטח עושים עוול למיתולוגיה שלמה כאן. האלבום הכפול מחולק לחלק "בודהה האבן" הכבד והכועס, הכולל גם את Ode on the Death of a Favorite Rat בו טלי צורחת גרון ניחר, ו-Tea Party’s Over מסמר השערות – בעוד ש"בודהה הזהב" כולל את היצירה הנפלאה עם החצוצרות Friends Don’t Send Music Anymore האירונית, את שיר הנושא האפי והמלודרמטי, ואת The One You Wanna Kill שבו הקול של טלי משכיב את המאזין לישון לפני שהוא נועץ לו פגיון בלב.
Nightcrusher – Reborn
Groove/Thrash Metal
זהו EP הבכורה של הלהקה שהוקמה בחיפה. המוזיקה שלהם מושפעת ממספר ז'אנרים, בעיקר Groove Metal, Thrash Metal, Deathcore.
חברי הלהקה משחררים את היצירה הראשונה שלהם בכל הכוח והזעם כדי להטיל אימה לכל כיוון אפשרי. ה-EP כולל ארבעה שירים כשכל אחד מהם מכיל מיקס של השפעות שונות, מה שהופך אותו למגוון ומעניין. קצב התופים משתנה ומשתלב מעולה עם הריפים המעולים. וכמובן, לא נשכח לציין את הסולואים המפתיעים באלבום פשוט כי לא ציפינו לשמוע סולואים בועטים כאלו מלהקה צעירה.
Obsidian Tide – The Grand Crescendo
Progressive/Post Metal
ארבע שנים לאחר אלבום הבכורה חוזרת שלישיית הפרוגרים אל אור הזרקור ומגישה לנו את אלבומה השני The Grand Crescendo המציג פעם נוספת את משנתם באנגלית רהוטה כשהלחנים נעים בעדינות בין Progressive Death Metal ובין Post Metal. אם נקביל את יצירתם לרכבת הרים של מורכבות מוזיקלית, הרי שמחלקת קצב הדוקה ומקורית וגראולים קלאסיים אך לא סטנדרטיים יוודאו שרכבת ההרים הזאת תשעט קדימה במהרה כששירה נקייה וגיטרה מובילה ישמשו כרתמה בכדי שלא נתעופף אל החלל ללא שליטה. האלבום מביא קרוב לשעה של גיוון מוזיקלי שאמור להשאיר אותנו עסוקים למספיק זמן עד צאת האלבום הבא.
Oceans On Orion – Start From Nothing
Alternative Metal
אלבום הבכורה של האוקיינוסים באוריון הוא ציון דרך משמעותי בקריירה הענפה של לב קרז'נר, האיש מאחורי ההרכב הזה ומאחורי אינספור הרכבים נוספים, מטאלים יותר או פחות.
מדובר באלבום עגול ושלם, לא סתם אסופת שירים שקובצה לה מפה ומשם אלא יצירה משמעותית ומגוונת הנעה על הספקטרום שבין Alternative, Heavy Metal ואפילו נוגעת ב-Hard Rock פה ושם, אבל הסך הכל הכללי פה בועט ונותן בראש.
אנרגיות עוצמתיות, מלודיות משכרות, גראולים, שירה נקיה ואורחים מהארץ ומהעולם – באמת שתמצאו פה כמעט הכל.
Off Grid – Reign of the Architect
Alternative/Progressive Metal
ההרכב שהגיע משום מקום כולל חלק מהנגנים הכי חריפים בישראל, מדלג בין Alternative Rock, רוקנרול קלאסי ו-Progressive Metal הנשען גם על Rush וגם על Dream Theater. האלבום המלא יצא ממש בסוף השנה, ולמרות שהוא נושא שם של להקת Progressive Metal ישראלית אחרת, אין קשר בין השתיים. יש פה מספיק רוקנרול בועט ו-Alternative Metal כדי להעיר גם דרקונים ישנים. לאחר שקיעתה של Distorted Harmony, נדמה שההרכב Off Grid בא לקחת את מקומה של נסיכת הפרוג על אותה הנישה. סולואים של כל נגן ונגן, הפקה מצוינת ומרהיבה ומוסיקה מדבקת שתמשיך להדהד בראש גם שבועות קדימה. מומלץ במיוחד לאלה שחושבים שמטאל קל הוא כבד מדי בשבילם, או שרוצים משהו טיפה יותר עדין להאזנה אבל סוחף, טבעי וכיפי. יש לנו תחושה שאנחנו נשמע עוד הרבה מאד מ-Off Grid.
Orphaned Land – A Heaven You May Create
Oriental Progressive Metal
לפני שנתיים וחצי היינו עדים לאבן דרך במטאל הישראלי, כאשר לצד חגיגות 30 שנות פעילות רציפה, הישג מרשים ונדיר בפני עצמו, להקת Orphaned Land כבשה את מעוז התרבות האליטיסטית והבוהמה התל-אביבית לערב אחד מתוזמר לעילא ועכשיו אנחנו זוכים להתרפק על הזכרונות עם אלבום הלייב הנפלא הזה. מדובר בהפקה משובחת שמביאה את האנרגיות והפאן של הופעה חיה לצד איכות ותשומת לב לפרטים של הקלטת אולפן, בה המנוני הלהקה מכל השנים זוכים לביצועים בימתיים אדירים בליווי תזמורת סימפונית מלאה ומקהלה עשירת קולות ומתובלים בהפעלות הקהל האייקוניות של הופעותיה של הלהקה. אם הייתם בהופעה המיתולוגית הזו או במיוחד אם פספסתם אותה, אתם חייבים להקשיב לאלבום הזה.
Postmortem Fellatio – Fetal Position
Brutal Death Metal
הדמו של להקת ה-Slamming Brutal Death Metal, Postmortem Fellatio, נמשך פחות מביקור ממוצע בשירותים, כל עוד אינכם סובלים כמובן מעצירות. הוא נפתח בהליכה ברגליים כושלות לתא השירותים, עובר דרך טריקת דלת איטית ומסתיים בקליימקס; ברגעים הקסומים שבהם נפלטת פסולת מגופו של אדם ומושלכת היישר למים. לפי מיטב המסורת, שלושת שירי הדמו הם קצרים אך אינטנסיביים וקשוחים, בלי אותיות נסתרות ובלי כוכביות: הם כוללים pig squeels למכביר, טרמולו וברייקים.
Radiant Black – Reborn
Melodic Death Metal
רפאל מייסוניר הפתיע אותנו לטובה שנה שעברה עם EP מעולה של פרויקט הסולו המצוין שלו Radiant Black, וגם השנה הוא חוזר עם ריליס נוסף באותה העוצמה. הפעם הוא מתרחק טיפ'לה מהסאונד הסימפוני (אם כי לא לחלוטין) והוא מאמץ את הז'אנר בכל ליבו. שירת הגראולים, הגיטרה המצוינת, הסולואים המעולים והנעימה הכללית של ארבעת השירים פה כובשים כל מי שאוהב את הז'אנר וכיאות ליצירת Death Metal מלודי מוצלחת זה מסוגל לכבוש הרבה יותר מרק מחובבי הז'אנר. כל אחד מהשירים פה מצוין ומחייב שמיעה בכדי לשים לב אילו אמנים מעולים גדלים לנו מתחת לאף. כולנו תקווה לראות מתישהו ש-Radiant Black תעטה עור וגידים ותעלה על במות עם הרכב מלא ויפה שעה אחת קודם. מי שמכיר את הריליס של שנה שעברה לא יופתע לשמוע פה אלבום מצוין אבל בהחלט מומלץ לעקוב אחר האומן ולהקתו.
Revision the Dream – Transparency
Progressive Metalcore/Djent
זהו אלבום הבכורה של אחת הלהקות הכי בולטות בסצנת הקור בארץ (יש להם בנוסף EP שיצא ב-2020). האלבום הופק ע"י ים לוי, סולן הקלין ואחד הגיטריסטים בלהקה, והוא בהחלט עשה עבודה מדהימה. הסאונד של האלבום ברמה גבוהה ואפשר לשמוע כמה הלהקה התקדמה מאז ה-EP. עוד ביציאת הסינגלים וביצוע השירים בהופעות היה ברור שזה הולך להיות אלבום מעולה. האלבום מלא ריפים מהירים, סולואים מעולים, Breakdowns ושינויי קצב. צלילי הסינתיסייזר מייצרים ניגודיות בין הסאונד העדין והרגוע שלהם לכבדות של השירים ושל התוכן שלהם. כיאות לאלבום Metalcore משלב בין רצון עז להשמיד את העולם, רצון לרקוד כל הלילה ורצון להתכרבל עם שוקו חם ולבכות. במקרה הזה השילוב של ז'אנר ה-Metalcore המודרני עם אלמנטים פרוגרסיביים מייצר סאונד מיוחד.
Rocking Israel – Volume 1
Metalcore/Alternative Metal
חברת ההפקות "רוקינג ישראל" כבר הופיעה על לא מעט פליירים והעלתה כבר אוסף נכבד של סרטוני קידום הופעות משעשעים ביותר. הצעד הטבעי הבא היה לקחת שבע להקות ישראליות, להקליט אותן עושות גרסאות מטאל לשירים של מוזיקאים ישראליים (למרבה ההפתעה לא הכל בעברית) ולשחרר כאוסף אחד. הדבר הראשון ששמנו לב אליו עוד לפני שהאזנו ולו לתו אחד הוא הגיוון הסגנוני ולמרות שהקו המקשר שמצאנו סובב את ה-Alternative במובן הרחב, ניתן למצוא כאן דברים שנעים בין Hardcore בוטה ובין Oriental Metal קליל. כל השירים במקורם נעו ברדיו המיינסטרימי הישראלי בשנים האחרונות ונגיעות המטאל נותנות תחושה של אלבום guilty pleasure למטאליסטים הממוצעים. לכו תסבירו לסביבה שמה שאתם מזמזמים נשמע אצלכם בראש עם גראולים.
Scud – III
Grindcore
רק קיבלנו את Scud בריליס רשמי ראשון שנה שעברה, והשנה הם כבר החליטו לסגור את הבסטה. לא ברור למה. אנחנו רוצים עוד סקאד! הרכב ה-Grindcore הרותח הזה הוציא EP הקצר מרבע שעה שמכסח כאילו Napalm Death עצמם עומדים מאחוריהם עם שעון סטופר ודוחקים בהם לזוז קדימה. הפעם הם הולכים עד הסוף עם השפעות ה-Death Metal שלהם ומתקרבים הרבה יותר אל Terrorizer מאשר אל Nasum, אם כי התמהיל של ה-Grind וה-Death Metal נשמע מאז ומעולם טבעי לכל מי שאוהב את הז'אנר, אז אין פה באמת הפתעה אמיתית שהסקאד השלישי מגיע טיפה יותר עם גז חרדל מוסיקלי ופחות עם Crust Punk. יש פה אפילו קאבר כועס ל-Celtic Frost לקטני אמונה שחושבים שהיצירה המפלצתית הזו כאילו לא גדלה על ברכי המטאל הכי מגעיל ומכוער שרק אפשר.
Serpentale – In Between
Gothic Metalcore/Melodic Metal
אחד השמות שיותר התבלטו בשנה וחצי האחרונות הוא שמה של להקה מעט קשה להגדרה שהחלה להציץ מלא מעט במות בארץ. כדי להקל על ההיכרות עמם, בשעה טובה יצא EP הבכורה שלהם הנושא קטע פתיחה וחמישה שירים. הדבר העיקרי שמפתיע כאן הוא הגיוון הסגנוני שבהשפעות: זה מאוד מלודי אבל לא עד כדי Power Metal, יש בזה שבירות אבל לא מספיק השפעות Punk כדי באמת להיות Metalcore, השירות הקשוחות יותר תואמות Death Metal אבל העיקר הוא בשירה נקייה של מעין Stoner המזכיר את Brent Hinds מ-Mastodon והקלידים גותיים על מלא. מדובר בתערובת ייחודית וממריצה שמשאירה סקרנות לגבי ההוצאות הבאות. אנחנו עוד נישאר בקשב לקראת התפתחויות.
Shed – Evel
Groove/Death Metal
טירן עזרא, סולן להקת Feruim, האיש עם גרון הפלדה, חזר והוציא EP עצמאי תחת השם "שד". הטקסטים בעברית, אבל מוסיקלית זה מרגיש הרבה יותר קרוב למה שהיה אמור להיות הגלגול הטבעי הבא של Ferium אם היו נותנים לעזרא יותר את ההגה ומאפשרים לו לנווט את הספינה אל כיוון Death Metal מודרני אפל, קודר ומפלצתי. להבדיל מלהקת האם שלו, Shed שמה דגש מובהק על מלודיה לא פחות מעל הקצב. עם אווירה שמתאימה לעתים לא פחות ל-Black Metal מודרני Shed נוגעת מדי פעם ב-Behemoth באפלוליות שלה, כאשר היא מתחברת בעיקר לתהום הנשייה הישראלי של אובדן משמעות במלחמה אין-סופית של אבל ושל שכול. כיאות למרבית הפרויקטים שהינם סולו של אמן אחד, גם פה אנחנו מקווים שעזרא יעזור אומץ ויגייס נגנים להביא את הדבר הזה על הבמה.
Shredhead – I Saw You Burn
Groove Metal
למרות שעטיפתו אינה תכלכלה כמו זו של קודמו, "Live Unholy", האלבום הרביעי של Shredhead, יכול להיחשב גם הוא כנופל בקטגוריה של "התקופה הכחולה" בדיסקוגרפיה של הלהקה, עם ליריקה על ייאוש, על התמודדות עם שדים פנימיים ועל נפילה מאיגרא רמא לבירא עמיקתא. מי שחוללו חרבו דרבו על מלא במועדונים עם להיטי מוש-פיט אולטימטיביים, מקפידים בחלק משירי האלבום החדש לציית להנחייה הקולית ב-Waze "מצלמת מהירות לפניך". "I Saw You Burn" הוא אלבום כבד, ולעיתים גם איטי וקודר, שחלק משיריו מושפעים מ-Gojira לא פחות משהם מושפעים מ-Lamb of God. שרדהד מוכיחים גם באלבום החדש שאותו אלמנט חמקמק שנקרא גרוב, ממשיך לזרום במיתרי הקול של הסולן אהרון רוגוזה, במיתרי הגיטריסטים יותם נגור ורזי אלבז והבסיסט לי לביא ובמקלות התיפוף של המתופף רועי כהנא.
Sinnery – Below the Summit
Death/Thrash Metal
ההרכב הבועט מאזור השרון השיל את האלמנטים הנעריים והפך ללהקה של מטאליסטים קשוחים ומפחידים המייצרים מוסיקה חסרת פשרות ומנפצת אשר הביאה אותה בצדק להיות חלק מהלהקות השולטות בכיפה של הסצינה הישראלית בשנה החולפת. הופעת ההשקה של ה-EP המבעבע שיצא כשנה לאחר צאת אלבומה השני, Black Bile. בעוד שהבסיס הוא עדיין ריפים שמזוהים עם הז'אנר עליהם גדלו, ההרכב התפשט לכיוונים של Death Metal ואפילו מעט Black Metal כאשר אימץ מבנים שוברי מוסכמות יחסית למסגרת מהם פצחו החוצה. בעוד שהשירים ב-EP הזה מציגים את הגיוון המובהק של Sinnery אשר נשענים כעת על אבות ז'אנר שונים לחלוטין כמו Gojira או Behemoth מאשר רק על Testament או Pantera של פעם, Sinnery, עם מתופף חדש באמתחתם, לא עוצרים לרגע ונדמה שרק מכוונים עוד ועוד למעלה.
Space Fog – The Real Dead Sea
Experimental Technical Death Meta
Space Fog, פרויקט הסולו האנונימי של בחור הרוצה לעזור לכולם בכך שהוא מטיף לשבירת נורמות מקובלות בעולם המטאל, המוסיקה וכמדריך לחיים הטובים/אומללים/מחק את המיותר – הוא האחראי הבלעדי לאלבום The Real Dead Sea – אלבום מטורלל לגמרי. האיש מאחורי הפרוייקט הנ"ל – הוא האיש שמנגן על הגיטרה והבס עמוסי המיתרים הרבים, שר או שואג גראולים, ואף עומד מאחורי הטקסטים הביזאריים המשלימים את הפאזל המטאלי.
המלצה שלנו? לגשת בזהירות, אבל אם כבר, אז עד הסוף – עם המילים מול העיניים. לא לשכוח לקרוא את המניפסט המצורף בסוף! (כמו כן, יש גם קאבר למאיר בנאי. אנחנו חושבים).
Spawn of Evil – Sadistic Missionaries
Death Metal
האלבום השלישי של להקת הדת' הוותיקה, "Spawn of Evil, "Sadistic Missionaries חובר והוקלט אמנם לפני אירועי השבעה באוקטובר, אך כותרתו והתמה המרכזית שלו – דת כמלבין השיניים הטוב ביותר לניבים של חיות טרף אנושיות – הופכות את האלבום לרלוונטי במיוחד לימי המלחמה הנוכחית. הטקסטים הנוקבים והמחויבות הבלתי מתפשרת ל-Oldschool Death מוגשים בדרגת ניקיון גבוהה מבחינת הסאונד, כזו שמאפשרת לגיטרות ולווקאלז להישמע בבירור וארוזים בעטיפה יפהפיה בסגנון בארוק שבה פגרי בהמות יוצרים פסטורליה אילמת. בזמן ש-Sepultura מודיעה רשמית (המלעיזים יאמרו באיחור ניכר) על סוף דרכה, כוחם של ה"שרצים" במותניהם אולי בגלל שהרשע, שמלווה את האנושות מאז היכה קין את אחיו הבל, כאן כדי להישאר.
Stash – The Rojo Tapes
Stoner Metal
אנחנו יודעים מה אתם הולכים להגיד.
"היי מטאליסט, מה הקטע שלכם, אתם מנסים לעבוד עלינו? האלבום הזה כולל חמישה קטעים ששוחררו כבר באלבום הבכורה של Stash שראה אור בשנה עברה"
ואתם צודקים, אבל רק בערך.
את אלבום הבכורה שלהם הקליטו Stash בשנת 2020, בתקופה של גיבוש חומרים והחלפות חברים. באותה התקופה רוחו, סולנה הנוכחי, היה עוד חלק מהרכב אחר בכלל – Eternal Struggle.
ולכן החליטו החברים מ-Stash לתת לרוחו קצת חופש אומנותי ולהכניס את האינפוט שלו לתוך השירים הללו.
כאמור, חמישה קטעים מתוך האלבום המלא זכו לקבל את הקולות המעושנים ומלאי הנשמה של רוחו. חלקם זכו לגרסאות ארוכות יותר במעט, חלקם שמרו על האורך הראשוני, אבל בגדול – זכינו ב-EP משובח של ממש.
Strident – Paranoia of the Tyrant
Thrash Metal
אלבומה השלישי של Strident מבאר שבע, להקת ה-Thrash Metal הראשונה בישראל להוציא אלבום מלא, מוכיח כבר על התבגרות מוסיקלית. מאז עזיבתו של אנדרה סולנה הקודם והתמקמות מיכאל הגיטריסט גם על עמדת השירה הלהקה קיבלה מעין נפח יותר קרוב ל-Speed Metal קלאסי, משהו שיותר מתכתב עם Motorhead מאשר עם Sodom, סטריידנט ממשיכים להשתולל ולקרוע את האוזן עם אלבום שלא מפחד לקחת פוליטיקה מקומית ובין-לאומית ולהנגיש אותו בראייה שהולכת ומתפכחת ביחד עם העולם כולו. אצבע משולשת לממסד פשיסטי לצד שנאת האיסלאם הגואה תמיד הייתה מנת חלקם של Strident, אבל עכשיו הם מתמקמים ממש בחזית המגרש עם אלבום נושך שלא מהסס להרביץ לכל הכיוונים, מהשעבוד למכונות ולמדיה דרך המתות חסד ועד למלחמה אין-סופית שעומדת בפתח אשר נדמה ש-Strident היו הראשונים לנבא אותה מישראל. בלי ספק, זה האלבום הכי בשל והכי טוב של ההרכב עד כה.
Structural – Decrowned
Technical Death Metal
להקת ה-Technical Death המקומית מוציאה את אלבומם השני וישר מנסה לתת מענה לשאלה "האם היא תסבול ממשבר האלבום השני?". ובכן, לא, היא לא. האלבום כולל 11 רצועות ונשמע בגדול כמו Fleshgod Apocalypse עם פחות סימפוניה ויותר גרוב. קשה לפספס בתוך המוזיקל של Structural השפעות של עוד כמה ממיטב הלהקות הגדולות בז'אנר ומתוך כל ההשפעות מתקיים אלבום שלא רק נשמע כמו מישהו אחר אלא עומד בזכות עצמו כאחד מאלבומי ה-Death היותר מוצלחים שיצאו במטאל הישראלי.
The Church of Death – To the Raven…
Blackened Death Metal
יש משהו שמרגיש מעט בוסרי ב"כנסיית המוות", אבל בצורה מסוימת ובאופן מפתיע הבוסריות הגולמית הזו דווקא תורמת ללהקה ולא גורעת ממנה. כי בסופו של דבר, הלהקה הזו מנסה להביא לשולחן משהו שכבר נוסה אלפי פעמים בעבר, ולפחות כמה עשרות פעמים בארץ.
אז -The Church Of Death, לפחות בריליס הראשון שלהם מ-2023, הינם אגדה גולמית בהתהוות. מטאל טהור, כועס, אפל שניתן לבצע בצורה משכנעת לפני שבאמת מדלגים בכנות מעל גיל ההתבגרות. To the Raven… הוא בלי ספק EP או דמו מוצלח עם ריפים טובים, גראולים טובים, מלודיות טובות גם עם לחנים בסיסיים וזו אולי החוזקה האמיתית שלו בסופו של דבר. הוא גורם למי שגדל על הז'אנר לחזור גם הוא לשנות נעוריו ולהבין שכולנו היינו שם.
The Great Machine – Funrider
Doom/Stoner Metal
להקת ה-Stoner המקומית, The Great Machine, שפדאל הפאז מקובע כנראה לנצח בפדאלבורד של הגיטריסט שלה עומר חביב, שבה באלבום חמישי במספר, אותו ניתן להגדירו כנסיעה של חיילי יוניפי"ל תחת השפעת אל-אס-די. הטריו הפרוע – הגיטריסט חביב, אחיו אבירן שמנגן בס ושר והמתופף מיכאל יצחקי – לא ויתרו גם באלבום הנוכחי על קטעי ג'אם סשן פסיכדליים, אך במהלך הטריפ ניתן לשמוע גם את טביעות האצבע שהותירו אחריהם טרמפיסטים, נציגיהם של ז'אנרים שונים, המוסיפים על קווי המתאר של ה-Stoner שלל השפעות: Noise, Garage Rock, ו-Alternative Rock. "Funrider" הוא הוכחה לכך שהשילוש הקדוש של גיטרה-בס-תופים רלוונטי ב-2023 כפי שהיה רלוונטי עשרות שנים לפני כן.
Vengar – Vengar
Alternative/Groove Metal
זהו EP הבכורה של הלהקה שמגיע אחרי שנתיים של עבודה סיזיפית. אפשר לשמוע שהם עבדו קשה בתקופה הזו והצליחו לספק למאזיני המטאל EP המכיל 6 שירים עם סאונד מודרני ומרענן. ה-EP מלא גרוב זועם אבל גם כיפי ויגרום לראש שלכם לזוז אם תרצו זאת או לא. השילוב של האגרסיות והמלודיות עובד מעולה ושינויי המקצבים שמגיעים מידי פעם נותנים לשירים טוויסט מעניין. הפזמונים קליטים והם יגרמו לכם לזמזם אותם במשך כל היום. הטקסטים מייצגים השקפות עולם, דעות וכיוונים מוזיקליים שונים, כאלה בהם כל אחד יכול למצוא את המקום שלו. לאחר האזנה תישארו עם טעם של עוד וציפייה למה שחברי הלהקה יביאו איתם בהמשך.
Vermintide – Ashamed of my Species
Grindcore/Slam
השנה האחרונה יכולה לחבר אותנו די בקלות אל המסקנה הקשה שהיא שם האלבום הזה, לא ככה?
כל הצלחות הגזע האנושי מחווירות לעיתים כשאנחנו מתוודעים לזוועות שהגזע האנושי עולל, מעולל ויעולל.
ואז מגיעים להם Vermintide ורוקחים אלבום מהיר, חותך, אגרסיבי ודיסטורשני להפליא.
שלושה עשר קטעים קצרצרים הכוללים בתוכם שני קאברים, הפקה של דויד אמירמוב (Alien Fucker) וקיטונות של זעם, כעס ואגרסיה על כל מה שרקוב בעולם שלנו.
מעבר לזה, אנחנו מתרשמים ממש מהיכולת המרשימה של ההרכב הזה להעביר כל כך הרבה מסרים וכל כך הרבה מוזיקה בקצת יותר מעשר דקות.
Warp – Bouned By Gravity
Stoner/Doom Metal
דבר אחד אנחנו יכולים להבטיח לכם, אחרי האזנה לאלבום הזה, המציאות אולי תכתיב לכם חיבור לקרקע בגלל מגבלות פיזיקליות ידועות, אבל תוך כדי ההאזנה עצמה, הגוף שלכם יתכחש לחיבור הזה לגמרי.
טריו ה-Stoner המוכר Warp מגדיר מחדש את גבולות הריחוף באלבום הזה – אלבום בעל סאונד כבד, שמן, נוטף עוצמה ומפזר עשן לכל עבר.
גיטרות מייללות, תופים שנשמעים כאילו אתם יושבים עם הלהקה בתוך החדר, בסים שיושבים עמוק בתוך הבטן ושירה מהדהדת שלא תוכלו להישאר אדישים אליה – כל אלה נמצאים פה.
אנחנו מנסים מאוד שלא ליפול לקלישאות מעושנות סביב אלבום שכזה כי בואו, זה די ללכת על הברור מאליו.
אז נשאיר אתכם עם המסר הזה, מקווים שנצליח: קנו את התקליט הזה!
Winterhorde – Neptunian
Extreme Progressive Metal
אנחנו לא יודעים אם זה שאלבום הסטודיו הרביעי המלא של הלהקה שוחרר דווקא בשיא החורף הישראלי הוא מעשה מכוון או שמא יד המקרה אך הוא ללא ספק גרם לנו לייחל לחורף פחות ישראלי ויותר קודר. מתחילתו ועד סופו מדובר באלבום קונספט מחושב גדוש אווירה סוערת עמוקה עם פרצי אור מבין העננים, שמיוצגים היטב בשירתם של שני סולני הלהקה, Zed Destructive ויוני אורן, המייצגים בקולם כאוס וסדר, חיספוס וזרימה. גם מבחינה תמטית וגם מבחינה מוזיקלית מתיישב האלבום היטב על התפר שבין אפל לאפי, ומתאים היטב להאזנה תוך לגימת מנת ויסקי נדיבה ושכיבה על כורסא בחדר אפלולי מול חלון סגריר, להשלמת האווירה. חדי האוזן יזהו גם את קולותיהם של וידי דולב (Subterranean Masquerade) וקובי פרחי (Orphaned Land) בשניים משירי האלבום, שתי הבלחות שהן רק הדובדבן שעל הקצפת.
Yagon – Beyond
Black/Doom Metal
פרויקט ה-Black/Doom האטמוספרי של אלון זאבי, Yagon, הוציא השנה את האלבום "Beyond" שהוא תפילת אשכבה ממושכת; רקוויאם לחלום עם גותיקת לפידים, שכבות של קלידים שכמו עוגת היער השחור משרים רוך ועדינות אך גם תוגה ויגון, שירת בלאק לצד קולות נשיים וסגנון שירה גברי שמזכיר את דרקולה עם אספירציות אופראיות, פה ושם גיטרה פולקית בסגנון Agalloch ואפילו – יללות זאב. כמו אוסף סיפורים, "Beyond" הוא יצירה כוללת המורכבת מסיפורים עצמאיים כאשר החוט המקשר ביניהם הוא פרידה: פרידה מחברת בני אדם, פרידה מתקווה אבל אולי גם ממסכת ייסורים. מומלץ למעריצי Bishop of Hexen ו-Dimmu Borgir של פעם.
Yossi Sassi & The Oriental Rock Orchestra – Prediluvian
Oriental Metal
אמן הגיטרה יוסי סאסי שיחרר השנה אלבום שישי.
אתם קולטים את זה? אחד, את העובדה שסצינת המטאל הישראלית אשכרה ייצרה לה אמן גיטרה אמיתי.
שתיים, את העובדה שסאסי, ממקימי Orphaned Land ואחד מאבני היסוד שבנו את הסאונד של Orphaned Land אשכרה שחרר אלבום שישי.
האלבום הזה הוא אלבום אינסטרומנטלי כמעט לגמרי, אפוס גדול ועוצמתי בעולם שלפני תקופת המבול, סיפור ארוך ומורכב שכולו שיר הלל ליצירה אינסטרומנטלית. סאסי מצליח להחליף את תפקיד הסולן בתפקידי נגינה ונותן להם לדבר לגמרי.
ובשיר היחיד באלבום שאינו אינסטרומנטלי, סאסי הולך בגדול ומגייס את רוס ג'נינגס, סולן להקת Haken, כי אם כבר סולן אז עד הסוף, לא?
גיל מיוחס – All At Once
Progressive Metal
המקרה של גיל מיוחס באלבום הבכורה שלו All At Once הוא עניין ייחודי. במקרה הזה, נדמה שהחזון האקלקטי של מיוחס הוא שילובם של משהו כמו שבעה-שמונה הרכבים מוסיקליים לכדי תבנית שלא כולם יוכלו להבין בתהליך היצירה, אבל היא בהחלט מובנת במוצר המוגמר. מיוחס שזר שילובים של Heavy Metal, Alternative Metal, קצת Progressive Metal, ביקר ברוק הישראלי והמנחם פעם ואז זינק בחזרה אל Groove Metal מכסח, Hard Rock קלאסי ואפילו קרץ למטאליקה בתחילת הדרך. זה מופע קליידוסקופי שמופק מצוין יחסית לאלבום סולו של אמן בתחילת דרכו אבל הוא בהחלט מחזיק את חולשתו כחוזקה – מיוחס לא מתבייש בכך שכל שיר נשמע כמו להקה אחרת. הוא חורט זאת על דגלו ומזמין את המאזינים להתחבר רק לחלק מהמוסיקה שלו אם בא להם או לכולה כמכלול.
עש – לא שם
Death Metal
כמעט משום מקום הגיח העש – להקת Death Metal ממעמקי המרתפים, כמו שכתוב בספר, ובדיוק לא. לא לגמרי ברור האם האלבום נטול שם או שהוא לא נמצא בשום מקום, אבל הוא לא שם, והוא בעברית. זהו טריו של Death Metal שנמצא עמוק במחשכים. אנטון דור בעמדת הגיטרה, שי חיים על גיטרה נוספת, שירה ומילים וצחי חלימי על כל היתר. השלישייה יצרה אלבום כמעט לפי הספר, אבל בקול הייחודי שלהם. מה שבטוח, מדובר בעש החיה המעופפת ולא בשום דבר אחר ובאלבום בעברית עם טקסטים שנלקחו מתוך ספר שירה. עוד רצו לשלוח תודה לחיפה, יתכן שהעיר שהיוותה השראה ישירה לטקסטים המיוחדים.
פוקו ביזארו – אלף לוכדי חלומות
Alternative Metal
זה מרגיש כאילו EP הבכורה של פוקו ביזארו שייך לתקופה אחרת. משירי זעם בסגנון Rage Against The Machine עם "משטרה" עד לשיר סמי-בלדה על התפרקות עולמו עם שיר הנושא. קשה לדמיין איך היה נכנס "אלף לוכדי חלומות" לעולמנו אם כל מה שהיה לנו בידיים לפני כן בעולם הרוק הכבד הישראלי היה 'היהודים', 'סטלה מאריס' ואת "קצת פורקן, קצת חום, קצת אהבה" של חיים צינוביץ שבהחלט מהווה את האב הרוחני של פוקו ביזארו עם 30 שנים של פער עם התבשלות עמוקה במיץ הישראלי כדי להבהיר לנו ששום דבר לא משתנה. גם כאשר הידיים של לחייני מחזיקות את הסורגים המטאפוריים של תא הכלא המוסיקלי שלו וגם כאשר הגיטרות מלחשות נעימה עדינה ב"רקוויאם" או כאשר הוא מבכה מר גורלו ביבבה. התסכול, חוסר האונים והעצב הם גלובליים אבל יש משהו שהוא סופר-ישראלי בלהנגיש אותו במכה אחת כואבת של רוקנרול כבד ומהביל.
רעם הדרקון – רעם הדרקון במסע אחר נסיכת השמש
Heavy Metal
זוכרים כשהתברר שיובל המבולבל צרך סמים ושהתגובה השנייה שלנו אחרי הלם הייתה בעצם הבנה נוכח כמות מופעי הילדים שהוא היה צריך לסחוב במרבית ההתלהבות? אותם סמים בדיוק נצפו בקרב חברי "רעם הדרקון" בעודם משחררים את אלבומם השני, יותר מעשור לאחר צאת הראשון. בגירסת אלבום ה-Heavy Metal לסרט Jumanji הם מביאים פסקול קומי שלם, עשיר בדמיון שלא יבייש חובבי קמפיינים של מבוכים ודרקונים (באופן לא אירוני, יש לציין) עם מורכבות מפתיעה שלעיתים חוצה את גבול העשר דקות. יש לכם אחיינים צעירים חובבי סיפורי הרפתקאות שאתם מעוניינים להסב למטאל? הנה ההזדמנות. יש לציין את עבודת המשחק הקולי המשכנעת ואת הפסקול הממש מוצלח שבין השירים אשר גרמו לנו לקוות שמשחק מחשב תואם קורם עור וגידים בעודנו מאזינים.
Beyond Doom – Avaddon MMXXII
Instrumental Metal
אייל אמזלג כבר הצהיר כוונות בשנים האחרונות כשהוציא תוך שנתיים ארבעה EP-ים ואלבום אחד מלא. רק טבעי שלצד סינגל שנזרק לאוויר השנה יגיע גם אלבום מלא שני במספר. בעוד שבהוצאות הקודמות היה דגש על הצד של ה-Extreme Metal הנוטה לאיזורי ה-Death וה-Black המלודיים, באלבום הזה ישנה התפתחות לאיזורים יותר אלקטרוניים עד בואנו Industrial Metal. לעזאזל, אפילו אוסף סמפלים של קריינות כמו ש-Rob Zombie אוהב לעשות נמצאים פה. בעוד החלק החשמלי נעשה הרבה יותר אווירתי ומקריפ, החלק ששואב מה-Old School Death Metal מכביד את הכל חזרה למטה כמעט עד Drone. הדינמיקה שבין הסגנונות מסגלת לקצת יותר מחצי השעה של משך האלבום תחושה שהוא קצר הרבה יותר, אולם אנו סומכים שבעוד כמה חודשים נזכה כולנו לתוספת, אז אל לנו לחשוש.
Zeresh & Ketoret / Wyatt E. Split
Post Metal/Doom
במהלך שיכול להיות מתואר רק כמעשה קסמים, שילבו שניים מהיוצרים המעניינים ביותר שקמו לסצנה שלנו ידיים ויצרו את השיר הזה.
אנחנו מדברים כמובן על זרש וקטורת, שיצרו ביחד סיפור שלם שנשמע כמו השילוב המושלם בין ההרכב הזה ליוצרת הזו מצד אחד, ולא נשמעים כמו אף אחד מהם בנפרד. – יש פה שירה מכושפת ואפלה, גיטרות ארוכות ורחוקות, עצב והמון אווירה.
אל השילוב הקדוש הזה מצטרף Wyatt E, מיודענו (מוזמנים לקרוא על ריליסים קודמים שלנו בסקירות השנה הקודמות שלו) עם טראק אינסטרומנטלי קריר ומלא אווירה, גם הוא.
וככה, שני שירים בלבד יוצרים תחושה של אלבום שלם, מלא בכל טוב.