מעטים הפרסומים ברשת בחברתית שקיבלו יותר תגובות רעות מהרעיון שאקסל רוז ישיר במקום בריאן ג'ונסון. המגיבים מיהרו לקבור את הלהקה ולקבור (שוב) את אקסל. אני לא הצטרפתי למקהלה. לא כי כוחות הניבוי המדהימים שלי אמרו לי שזה יהיה שילוב טוב. וגם לא בגלל ההערצה וההערכה הגדולה שיש לי לכל הנוגעים בדבר. פשוט הייתי בטוח שזו שמועה מטופשת. עד כדי כך זה נראה לי כמו סיפור מצוץ מהאצבע עם אפס אחוזי היתכנות. כי למה שאחת הלהקות הגדולות בהיסטוריה של הרוק, שממלאת איצטדיונים כבר ארבעה עשורים, תיקח סולן שידוע כפרסונה בעייתית (בלשון המעטה), שכבר מזמן לא נשמע כמו בימיו הגדולים ולא נראה, לא זז ולא מושך כמו בימיו הגדולים. אין שום סיבה.

ואז הידיעות על השידוך המשיכו להגיע. עדיין בלי הודעה רישמית, אבל היו כל מיני דיווחים על פגישות וחזרות. בשלב הזה כבר התחלתי לחשוב שאולי זו לא שמועה, אבל זה כנראה פשוט תרגיל יחצני מבריק. זוכרים ששידכו לסליפנוט את כריס אדלר? אז כזה אבל בגדול.

ואז הגיעה ההודעה הרישמית של AC/DC. בום! היקום קורס לתוך עצמו.

לא מספיק שאני מתמודד עם איחוד של גאנז בלי סטיבן ואיזי, עכשיו החרא הזה? טוב, לא נשאר הרבה מה לעשות חוץ מלשבת ביציע עם שאר הטרולים ולחכות ולראות מה יקרה קודם. אקסל ישרוף את האיחוד של גאנז או יטביע את הספינה של AC/DC. הלשון היתה מוכנה לצקצק. האצבעות בהיכון מעל המקלדת, עם איזו תגובה נוטפת ארס. והלב מוכן לאכזבה של קבורה סופית של שניים מגיבורי הילדות שלי (אזכרה במקרה של אקסל).

בזמן שאני מחכה, גאנז התחילו את האיחוד בוגאס ולא קרה שום דבר מעניין חוץ מדבר אחד, נראה שזה הלך מעולה. אנשים נהנו ונוספו עוד ועוד תאריכים להופעות. כשהתחילו לזרום הצילומים מההופעות, דילגתי על צילומי הטלפונים. בדרך כלל כל מה שאפשר לראות ולשמוע בכאלו צילומים, זה שבעל הטלפון מספיק דביל להסתכל בטלפון ולא בהופעה. אבל פה ושם דלפו כמה קליפים קצת יותר נורמלים שהביאו אותי למסקנה ש Damn זה נשמע ונראה טוב. אני לא יודע איזה סמים אקסל לוקח או נגמל מהם, אבל זה עובד.

עוד לפני שהספקתי לסיים את החישוב כמה יעלה לנסוע לראות אותם לייב (המון) ואם הילדים שלי באמת צריכים שלוש ארוחות ביום, הגיעו הצילומים הנורמלים הראשונים מהטור של AC/DC. כריס, קליף וסטיבי מחפים עם מטחים מאחור ומפנים את הבמה לאנגוס, שכרגיל, לא מפסיק לזוז לשנייה ונותן את השואו הרגיל.

אבל הפעם במקום בריאן עם כרס וקסקט מסתובב על הבמה ושואג את הצווחות המפורסמות שלו, יש את אקסל עם כרס, כובע בוקרים ורגל שבורה על הכסא במרכז.

עד כאן, אין הפתעות. ההפתעה הגיעה כשהוא מתחיל לשיר. זה לא נשמע רע, זה אפילו לא נשמע סתם טוב. זה פשוט מתאים. הקול הצרוד של אקסל כמו נולד בשביל לשיר AC/DC. ולא רק זה. אני רואה את אקסל יושב לו שם על הכיסא, מלא חדווה, לגמרי בגרוב ומרקיד את הטוסיק השמנמן והוורוד שלו בהנאה. כשהצילומים חותכים לקלוז אפים לקהל, ראיתי את מה שתמיד ראיתי בצילומים של הופעות של הלהקה. כולם נהנים ממסיבה נהדרת וחגיגה של רוקנרול.

טוב, חישוב מסלול מחדש. מה קרה פה ואיפה טעיתי?
מה שקרה מתחיל למעשה מההופעה של גאנז, גרסת האלפיים, בישראל. הייתי שם (כאילו דא) ראיתי ושמעתי את אקסל ומתתי קצת בפנים. אחד הזמרים והפרונטמנים הכי טובים שהיו לעולם הרוק בשנות השמונים והתשעים וגיבור תרבות שלי אישית, נראה ונשמע כמו צל חיוור של עצמו. האירוע הזה היה רק החותם הסופי למה שכבר ידעתי על אקסל. האגו, השיגעונות והפרנויה שפירקו את גאנז וההתעקשות להמשיך בריב המטופש עם שאר חברי הלהקה במשך 20 שנה. אז עד כאן למה חשבתי שהשידוך הזה הוא עסקה רעה ל AC/DC.

עכשיו לניחוש שלי למה קרה, שלפחות נכון להיום (ואני מסייג כי בכל זאת, אקסל…) זאת הצלחה אדירה. אז נתחיל בזה שרוב הסיכויים שאקסל גדל על AC/DC. הוא בטח שר שירים שלהם מול המראה בתור טינאייג'ר ולמד לצרוח ולענטז עם Back in Black. כשחושבים על המוזיקה של גאנז, אני די בטוח ש AC/DC הם חלק מהדי אנ איי המוסיקלי של אקסל, ובדרך כלל כשלמישהו יש הזדמנות לעבוד עם אליל שלו הוא בא יותר עניו מבדרך כלל, וזו כבר התחלה טובה.

מעבר לזה, אם זורקים לקערה גם את כל עניין האיחוד של גאנז (איפה איזי? איפה סטיבן? למה???) ותוצאות האיחוד בשטח, אקסל ללא ספק בתקופה טובה. משהו טוב קרה לו. משהו שעזר לו להתקדם מעבר לשריטות ישנות מצד אחד, ולחזור ולהיות זמר מעולה מצד שני.

וגם בכל זאת, הוא היה כוכב הרוק הכי גדול בעולם בתקופה שזה אשכרה אמר משהו, התואר הזה. אז איפשהו, מתחת לכובע, הכוכב הזה היה קיים. היה צריך רק להוציא אותו לחופשי.

ויש עוד צד למשוואה שאסור לשכוח, AC/DC. הרי לא מדובר בחבורת ילדים מתלהבים שנולדו אתמול. זו אחת הלהקות הכי ותיקות, מצליחות ומקצועיות שיש ביקום המוזיקלי שלנו. אז כנראה שהם יודעים טוב מאוד מה הם עושים ובדקו היטב לפני שנכנסו למיטה עם הג'ינג'י.

והג'ינג'י מוכיח שכשאתה אל רוקנרול, אף אחד לא יכול לקחת את זה ממך חוץ מעצמך.