Bathory – Hammerheart

בחלקם של קומץ אמנים נפלה הזכות להיכנס להיכל התהילה של המטאל בזכות התפקיד החלוצי שמילאו בייסודו או בעיצובו של ז'אנר. אף שנקטף בדמי ימיו (בגיל 38 בלבד) הבטיח קוורת'ון, מייסד Bathory והרוח החיה (והיחידה ככל הנראה) בהרכב זה, את מקומו בהיכל התהילה. זאת, בזכות היותו מקור השראה מרכזי עבור להקות "הגל השני" של הבלאק מטאל. בנוסף, העביר המוזיקאי השוודי המנוח, ששם לידתו היה תומאס בריה פורשברג (1966-2004), לפיד בוער שאותו נשאו בגאון להקות כמו Enslaved, Kampfar ו-Windir; אלו מזוהות עם וויקינג מטאל – ז'אנר נוסף אם כי מעט אמורפי ומובהק פחות מהבלאק מטאל – אך כזה שבזכותו נכנס קוורת'ון פעם נוספת להיכל התהילה, הפעם בגרסתו הנורדית ולהאלה. והאלבום שסלל את דרכו להיכלו של האל אודין הוא "Hammerheart": האלבום החמישי של "באת'ורי" שיצא ב-1990.  

לאור תרומתו המכרעת לעיצובם של שני הז'אנרים שלעיל, ניתן להמשיל את קוורת'ון/"באת'ורי" לחוטר שממנו הסתעפו הבלאק והמטאל הוויקינגי: בלאק בעל נטיות פולקיות שנסוב רובו ככולו סביב המורשת הוויקינגית וסיפורי המיתולוגיה של העמים הנורדיים.  

ההסתעפות של המטאל הוויקינגי היא הסתעפות מאוחרת, שהבשילה ב-"Hammerheart". האלבומים שקדמו לו, במיוחד אלבום הבכורה מ-1984, הם ת'ראש מחוספס ודוקרני שאיכות ההפקה והסאונד על גבול הבוטלג גורמים להם להישמע כעותק נייר פחם של Motörhead ו-Venom. עולם הדימויים  והאסתטיקה באותה העת נלקחו במישרין מ"מאגרי המידע" שמהם שאלו בנדיבות להקות בנות אותה התקופה; מאגרי מידע שבמרכזם סימבוליקה אנטי-נוצרית וסגידה ללוציפר ששקולה להתרסה כנגד התרבות השלטת. למעט האזכור הספורדי של אודין בשיר "Equimanthorn" מהאלבום "Under the Sign of the Black Mark", לשונות האש שהיוו מוטיב חוזר באלבום השלישי של "באת'ורי" בקעו מכור ההיתוך בו נטמע קוורת'ון, שבשלב זה של הקריירה ביכר קנוניה עם השטן על פני התרפקות על מורשת האבות הטרום-נוצרית של מכורתו.

טבילת האש של "באת'ורי" בתמות ויקינגיות אירעה דווקא באלבום שנחשב בעיני רבים לכזה שעיצב את הבלאק המודרני כפי שאנו מכירים אותו: Blood Fire Death"" מ-1988. אך היה זה "Hammerheart", שיצא שנתיים לאחר מכן, שבישר על תקופה חדשה בתולדות הלהקה ועל לידתו של ז'אנר חדש; טקס מעבר מלוציפר הנכלולי וחורש המזימות לפטרונם של הלוחמים, אודין, באמצעות טבילה בקרח ובאש. קוורת'ון הגיח מהמרתף האפלולי שבמרכזו נערה שנכפתה לכוכב מחומש אל האוויר הנורדי הפתוח והצונן, לכיפת השמיים זרועת הכוכבים. הריטואלים הנקרומנטיים וההיקסמות מן השאול התחלפו בתאווה אחרת; ערגה רומנטית שמושא תשוקתה הוא טעמו המשכר של מות גיבורים ותהילת העולם ושאר הכיבודים שמצפים בוולהאלה, גן העדן של הלוחמים.

"Hammerheart" משמש מורה דרך או כוכב הצפון עבור להקות שנמנות עם הוויקינג מטאל או הבלאק הפולקי באותה המידה שבה אלבום של להקה אחרת משוודיה –"Epicus Doomicus Metallicus"  של Candlemass – הוא בבחינת אב קדמון עבור להקות שנשבעו אמונים לדוּם האפי. בדומה לאלבום הבכורה של "קנדלמאס" מ-1986, שירי ההלל לאתוס הוויקינגי ב-"Hammeheart" וההערצה למורשת ההיולית של האבות הקדמונים שמפעמת בו מתאפיינים בקצב איטי בהשוואה לאלבומים קודמים; אמצעי אומנותי שתכליתו לתת נופך הרואי לכוחניות הוויקינגית.

למרות שגם באלבום זה ההפקה היא פרימיטיבית – באלבומים הקודמים הגיטרות נשמעו כמו סדן בגלגלי מכונית ובאלבום הזה הסאונד הוא של קרני אייל שהסתבכו בסבך שיחים  – השינוי הדרמטי בקצב ובסגנון מורגשים היטב כבר בצלילי הפתיחה של "Shores in Flames", יריית הפתיחה של  "Hammerheart". באינטרו הארוך של השיר, גלי הים שמלחכים את החוף משתלבים בנגינת ארפג'יו שמתגברת ונחלשת חליפות, כמו אונייה שעולה ויורדת, מיטלטלת במשברי ים, ושירת קלין של קוורת'ון; שירה אפית ומלודית ששונה בתכלית השינוי מהשירה המונוטונית והחלודה באלבומים הקודמים. בשיר זה ובשירים נוספים באלבום מ-1990 השירה הגברית נעה בין זעקת קרב, שיעור במורשת קרב וגם – דוגמה ומופת לאחוות לוחמים עם הצטרפות קולות מקהלה. בחלוף כשלוש דקות מפתיחת השיר, הערפל מתפזר וכמו ציור פרסקו אדיר ממדים שהלוט הוסר ממנו בבת-אחת, מתגלים חופים אפופי עשן שאליהם מתקרבות ספינות קרב ויקינגיות, עמוסות לוחמים שששים אלי קרב ואלי ולהאלה.

"Hammerheart" הוא יצירה מונוליטית ואידיוסינקרטית בת 55 דקות שחובקת סיפור חיים – לידה וחניכה ("Father and Son","Baptise in Fire and Ice"), קרבות הרואיים ("Shores in Flames") ורגעיו האחרונים של לוחם שבהם הוא מדמיין את שערי ולהאלה נפערים לרווחה ("Shores in Flames", "Valhalla"). כשהוא ניצב על חרטום ספינת קרב, ידו מונפת אל על, מנווט קוורת'ון את המאזין בינות גליו השוצפים של הים הנורדי לעבר חופים אפופי להבות, דרך הנחלות רחבות הידיים של אודין שתום העין, בטרם הפכו מרמס לרגליהם של מבשרי הנצרות בצפון מזרח אירופה שהכריזו מלחמת קודש על הפגניות הנורדית. "Hammerheart" הוא לא רק התרפקות נוסטלגית על העבר, בין אם מדובר בשירי הלל לאדמה חרוכה ולגבורה עילאית ובין אם שיר קינה בגין מסעי הצלב הצפוניים שהמיטו אסון על האמונות הפגניות  של תושבי צפון מזרח אירופה והקפיאו את המורשת הוויקינגית עד שזו זכתה לעדנה מחודשת במאה ה-20. אלא, האלבום הוא גם היסחפות רומנטית אחר איתני הטבע והתפעמות מנופיה הפראיים של ערש התרבות הוויקינגית.  

עקב האכילס של האלבום, אם להשתמש באוצר הדימויים שלקוח מציוויליזציה אחרת, הוא שירתו של קוורת'ון שגם אם פיצה עליה במנות גדושות של פאתוס היא עשויה הייתה לגרום לבעלי החיים במשקי הבית הוויקינגיים לנוס בבהלה לכל עבר. אולם, דווקא הביצועים הווקאליים הבינוניים, אם לנקוט לשון המעטה, מעניקים נופך אותנטי ומושחים את האלבום בצבעי מלחמה; כאלו שעולים בקנה אחד עם אידיאת "הפרא האציל". גדולתו של האלבום באה לידי ביטוי בראש ובראשונה בעיבודים ובאלמנטים המוזיקליים: בסולואים שחוצים את השירים, לרוב במחציתם, כמו נתיבי אש; בחומת הסאונד המרשימה ב-"Home of the Once Brave" עם ליין גיטרות עוצר נשימה ובלתי נשכח וחבטות תופים שמזכירות את הרעמים שמפיק האל ת'ור מהמקבת מיולניר; באווירת הקרב ב-"Valhalla" שבה משתלבים יחדיו גיטרות אקוסטיות פולקיות, גיטרות חשמליות מחוספסות וכמובן כלי הנשיפה שמעניקים נופך דרמטי והרואי לעלילות הגבורה של הלוחמים הוויקינגים.

בשונה מהדימוי הרווח בתרבות ההמונים, שלו אחראיות בין השאר סדרות כמו "ויקינגים", טקסי הקבורה הוויקינגיים לא כללו על פי רוב ספינות אפופות בלהבות ששטות באיטיות בנתיבי מים. קבורה בספינות בוערות הייתה סמל סטטוס שהיה שמור ל"דרג א'": מנהיגים בכירים שמתו ואלו שהלכו לעולמם מקרב האריסטוקרטיה. אף שמותו, כמו גם חלק ניכר מחייו, היה אפוף מסתורין, גופתו של מי שביקש להשיב את עטרת המורשת הוויקינגית ליושנה לא שוגרה אל הים הפתוח אפופה בלהבות. המוזיקאי שנמצא ב-3 ביוני 2004 ללא רוח חיים בדירתו בפרבר של שטוקהולם הובא למנוחת עולמים בבית הקברות סנדסבורגס שבבירת שוודיה. האם זכה להיכנס בשערי ולהאלה? לאודין הפתרונים. גם אם לא, "Hammerheart" העניק לקוורת'ון את הדבר הכי קרוב לתהילת מנצחים.